פיסורה וטחורים אחרי קולונוסקופיה

שלום ד"ר זמורא.ב-26 מרץ עברתי קולונוסקופיה שבה לא נראו בעיות,אך נראו טחורים. .מייד אחרי החזרה הביתה התחילו כאבים חזקים ברקטום.כעבור שלושה ימים נבדקתי ע"י כירורג שעוסק גם בפרוקטולוגיה.הוא התקשה לחדור כדי לבדוק,פי הטבעת היה בספאסם (נשאר עד היום מקווץ)אמרתי לרופא שהרגשתי מזמן טחור קטן בפי הטבעת.בבדיקה הויזואלית הוא לא ראה בעיה וקבע שלפי סוג הכאבים,שיש פיסורה.נתן לי דיפידפין 4 גרם.הדגיש שעלי להחדיר המשחה פנימה,אחרת לא תעזור ויהיה צורך בניתוח.לא הצלחתי להחדיר בגלל הכאבים.לא קבלתי טיפול לטחורים.בינתיים הטחור הקטן גדל החוצה כ- 3 מ"מ וקוטר כ 3 מ"מ.כל יציאה משפשפת אותו,כואבת ושורפת.נירא שהטחור הבולט יוצא משריר פי הבעת החוצה וניראה בצבע עור.יכול להיות חלק משריר הטבעת? אני מקפיד על נורמלקס,בנהפיבר,מים והרבה.יש יציאות יומיות,אבל אני מתאמץ להוציא,עם כאבים תוך כדי ואחר כך.האם תיתכן פיסורה אחרי קולונוסקופיה?האם יתכן שמה שנירא טחור קטן חיצוני הוא SENTINEL PILE?האם יתכן שהטחור החיצוני ואולי פנימיים שנמאכו בקולונוסקופיה ועושים את כל הכאבים ושאין כלל פיסורה?אודה מאול על תשובותיך והמלצה כיצד לפעול.בתודה וברכה.דניאל

דני אש שלום, כעיקרון הכאבים שאתה מתאר אכן יכולים להתאים לפיסורה. טחורים לרוב מתבטאים בכאבים עזים בעיקר כאשר יש בהם קרישי דם, ואז לרוב רופא יוכל לאבחן אותם בבדיקה חיצונית. הממצא שאתה מרגיש יכול להתאים ל centinel pile. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ניתן למרוח ניפדיפין חיצונית בלבד ואין צורך להחדירו לתוך פי הטבעת. אם אין הטבה מספקת, מומלץ לפנות שנית לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.