הרזיה ללא דיאטה - התחלתי ולא הלך

הי, פניתי למרכז להרזיה ללא דיאטה. באופן מוצהר לא מאמינים שם בדיאטה אלא באכילה על פי רעב ושובע, אכילה חופשית וספונטאנית וכל הרעיונות היפים שעליהם כותבים כאן בפורום. אבל בפועל התאכזבתי... זה לא ממש הלך העיק עלי לנהל יומני אכילה, ועוד יותר מזה - העובדה שבכל פגישה התעמקנו (אני והמטפלת/דיאטנית/או איך שלא נקרא לה) בכל מה שאכלתי השבוע בכל יום ורק בזה היה הדיון. בסוף כל מפגש קיבלתי המלצות בסגנון "להשתדל להגדיל את ארוחת הבוקר", "לשלב בכל ארוחה גם חלבונים וגם פחמימות", וכו'. זה לא הלך, והפסקתי כעבור מספר פגישות. המטפלת הסכימה שזה לא בדיוק עובד, ואמרה שיש לי איזו שהיא בעיה בקבלת החלטות. העניין הוא שחשבתי שכאן לא אצטרך להחליט החלטות בנחישות וכוח רצון אלא אלמד יותר לסמוך על עצמי ועל מה שאני חושבת שהגוף שלי צריך. הרי אם חצי פיתה בבוקר מספיקה לי, לצורך הדוגמא, ואחריה אני מרגישה שבעה - האם זה שמנחים אותי להגדיל את ארוחת הבוקר (כדי למנוע "התנפלויות" בהמשך היום) לא אומר בעצם שזו סוג של דיאטה, גם אם ללא ספירת קלוריות/נקודות? השאלה שלי מופנית אליכן, בלה ולאה: האם זוהי גם ההרזיה ללא דיאטה שעליה אתן מדברות? ככה זה אמור לעבוד? אם כן - אני מקבלת את זה וכנראה שזו לא בדיוק הדרך שמתאימה לי. ואם לא - אשמח מאוד אם תוכלו להסביר לי מה ההבדלים בין השיטה שתיארתי לשיטתכן. ותודה לכן...

זה ממש אבל ממש לא הרזיה ללא דיאטה מה שאת מתארת זו דיאטה בתחפושת זה שמרכז מסוים קורא לעצמו ככה זה בכלל לא אומר שזה נכון. לא הרזיה ללא דיאטה אמתית זה בלי יומני אכילה, בלי כוח רצון ובלי שום והדגש הוא על שום הכוונה חיצונית על כמה איך ומתי לאכול. אז את צודקת באכזבה שלך אבל נראה לי שהטעו אותך, חבל, כי זה ממש אחרת, תראי את העדויות שיש כאן. כשלומדים באמת והדגש הוא על באמת לכבד את הגוף, להקשיב ולפרש נכון את הצרכים שלו ולהענות להם בצורה נכונה לא רק שמרזים בלי דיאטה(דבר שלוקח את הזמן שלו) מרווחים חברות עם הדמות הכי חשובה בעולם - עם עצמנו/גופנו ובכך גם משפרים איכות חיים. אז אל תתני לסטיה קטנה מהדרך לגרום לך לוותר על המסע אל הארץ של הרזים. בברכה בלה

זה היה חודש וחצי בערך, שבסופו של דבר יותר תיסכל מאשר עזר לי. והיתה לי בהתחלה תחושה שזה לא בדיוק זה, אבל נתתי צ'אנס - עד שהבנתי שלא זה מה שחיפשתי. מה שיצא זה שבעצם חוויתי את זה כעוד סוג של כישלון, למרות שאובייקטיבית אני יודעת שהבעיה היא כנראה בשיטה ולא בי. לא חושבת שאוותר על המסע לארץ הרזים, אבל יכול להיות שאני צריכה שוב לנסות לעשות את זה בעצמי.

שלום לך ראשית, תודה על שאת מביאה את הסוגיה הזו לפורום. נתקלתי כבר במקרים שכאלה ואני מודה לך על שאת מאפשרת לי להתייחס ברבים לנושא "הרזיה ללא דיאטה". "הרזיה ללא דיאטה" הפכה למושג מאוד פופלארי, סוג של מותג בו נוטות להתהדר לא מעט דיאטות. אני נדהמת כל פעם מחדש לראות את השימוש בשם הגישה, ככותרת לתוכניות דיאטטיות מובהקות. פשוט, דבר והיפוכו ואכן, ההתנסות שאת מתארת היא אבסורד שיוצר חוסר אמון ובלבול מצד אחד - להקשיב לגוף (מנגנון רעב-שובע) - מה שתובע מאיתנו צורת הסתכלות והתייחסות חדשה מצד שני - להקשיב לדיאטנית ולהתנהל תזונתית ע"פ הנחיות שאינן קשורות בצרכים האמיתיים שלנו. במילה אחת - בדיחה. בשלוש מילים - חוסר אינטגריטי מקצועי. כשאני מדברת את גישת ההרזיה ללא דיאטה, אני מדברת על שינוי מהותי, החל ברובד התפישתי קוגנטיבי, דרך הרובד ההתנהגותי וכלה בתוצאה הסופית. דיאטה מבחינתי הוא שם כולל לכל טיפול/הנחיה הממקדת אותנו באוכל, מגבירה את ההתעסקות שלנו באוכל. דיאטה היא כל התערבות חיצונית המנחה אותנו בנוגע ל"מה" "כמה" מתי" לאכול. מכאן, את יכולה להבין שמה שהוצע לך זו בעצם דיאטה. ובדיאטה כמו בדיאטה, הכי קל, זה להעביר את מלוא האחריות למדיאט ולא לגישה עצמה. לשיטתי ולתפישתי, גישת ההרזיה ללא דיאטה היא שינוי מיקוד מוחלט, צורת חשיבה אחרת. על מנת להפוך לאנשים רזים, איננו יכולים להמשיך לחזק צורת חשיבה והתנהגויות שמנות של התעסקות באוכל, אלא לפנות עצמנו להתייחסות מכבדת לצרכינו השונים- פיזיים ורגשיים כאחד. מכאן את גם יכולה להבין שמנגנון הרעב-שובע, מבטא רק צורך אחד שלנו ולא יכול להיות המוקד של הגישה, הוא רק עוד פן שנותן ביטוי לגישה של התקרבות והבנה לצרכינו הגופניים. לשיטתי ולתפישתי, אכילת יתר והשמנה הינם תוצר של בלבול בין צרכים או אי זיהוי של צרכים, תוצר של חוסר סיפוק הנובע מהתרחקות של אדם מצרכיו האמיתיים (בהדגשה: פיזיים ורגשיים). אנו יצורים של צרכים ולא מכוניות (ובהזדמנות זו הרשי לי להביע את התנגדותי הנחרצת להקבלה שנוטים לעשות בין האדם למכונה, הקבלה מאוד נוחה בהיבט הדיאטטי). בתהליך ההרזיה ללא דיאטה, אנו יוצרים מיקוד חדש, התייחסות חדשה לגוף שלנו, לעולם הרגשי שלנו. מפתחים מיומנויות של זיהוי ומענה לצרכים האמיתיים שלנו באשר הם. והאוכל....מקבל את מקומו הטבעי....באופן טבעי. מקווה שהבהרתי והארתי פתוחה לכל שאלה ומאחלת לך שבת נהדרת שלך לאה פינטו

אני מניחה שכל הזמן הזה היתה בי איזו שהיא תחושה של "זו כן דיאטה", אבל לקח לי כמה מפגשים כדי לראות את זה יותר בבהירות. ורק כדי לוודא שהבנתי נכון את הרעיון: את אומרת שבעצם מתחילים לא בטיפול באכילה עצמה, אלא מללמוד לקבל את עצמי ולכבד את עצמי כפי שאני ומשם זה אמור להסתדר ולהשפיע גם על הרגלי האכילה?