פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
בפורום הפסיכיאטריה ניתן לקבל תשובות לשאלות על הפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה, דיכאון, הפרעות חרדה כמו פוסט-טראומה (PTSD), חרדה חברתית והפרעות אחרות. אפשר גם לקבל מידע על טיפולים פסיכיאטריים תרופתיים, שיחתיים ואחרים. כאשר התשובות כתובות בלשון זכר הן מתייחסות לשני המינים כאחד, אלא אם כן צויין הדבר במפורש.
8955 הודעות
8795 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

19/11/2007 | 12:06 | מאת: שלום

שלום לפני שנתיים אבי קיבל דום לב ונפטר כאשר אני צפיתי בנסיונות ההחיאה בזמן הקצר אחכ לא חשתי דבר אך עם הזמן קיבלתי חרדות והתחלתי לטפל בציפרלקס לכמעט שנה במקביל הייתי אצל פסיכולוגית קלינית כ חצי שנה וזה באמת עזר לתקופה בזמן האחרון זה התחיל עם קצת לחצים אחרים שקשורים במעבר עבודות שלי ושל אשתי והיתה תקופה קצרה ללא הכנסה מה שהלחיץ אותי שוב ( פעם היו אלה דברים שצחקתי עליהם והיום אני נכנס למתח מכמעט כל דבר) כרגע זה הסתדר אך שוב חזר לי המצב שאני לא מצליח להרדם בלילות כל הזמן שוכב וחושב ומפחד להרדם... לקחתי אתמול חצי כדור לוריוון והצלחתי קצת יותר טוב לישון אך עדיין יש לי מידי פעם גם ביום את תחושות החרדה הלא נעימות כאילו אני מאין מנוטרל לכמה דקות מה היית מציע לי לעשות? תודה

19/11/2007 | 21:30 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, באיזה סוג של טיפול פסיכולוגי היית? רגיל (דינמי)? אם כן, הייתי ממליץ לך ללכת לטיפול קוגנטיבי התנהגותי שיוכל בזמן קצר ובאופן ממוד לתת לך כלים להשתלט על החרדות והלחצים.

20/11/2007 | 08:42 | מאת: שלום

הייתי בטפול רגיל אצל פסיכולוגית קלינית כחצי שנה לאחר המקרה במקביל לכדור איפה אפשר ללכת לגבי הטיפול הקוגנטיבי התנהוגותי וסליחה על הבורות מה זה אומר בדיוק? איך זה מתבצע? אחד על אחד ? או בקבוצה? תודה

19/11/2007 | 09:48 | מאת: ציון

שלום רב מזה כמה שנים אני סובל מגלי דיכאון פעם בחודשיים שלושה שנמשכים למשך חודש פחות או יותר. לאחרונה התחילו להצטרף לזה חרדות ופחדים. הייתי אצל פסיכיאטר והוא המליץ לי על למיקטל לייצוב מצב רוח(אני לא סובל ממאניה-פשוט הוא חושש שאני יגיע למצב כזה בעקבות היסטוריה משפחתית). יש לי פחד וסטיגמה מלקחת תרופות ורציתי לנסות אופציה טבעית לפני שאני הולך על התרופה(בהתייעצות עם הפסיכיאטר). יש לי התלבטות האם לקחת רמוטיב ו/או לחילופין אשמח לשמוע על המלצה לטיפול אלטרנטיבי ורציני שיכול לעזור לי ולהקל. תודה רבה

19/11/2007 | 21:28 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ציון שלום, ראשית קיימת אופציה לא תרופתית בדמות טיפול קוגנטיבי- התנהגותי. זהו טיפול ממוקד בדיכאון ו/או חרדה, ויעיל כמו התרופות עם פחות תופעות לואי.... מבחינה תרופתית רמוטיב יכול לעזור לדיכאון, לא כל-כך לחרדה. אם יש היסטוריה משפחתית עשירה במאניה דיפרסיה- למיקטל בהחלט יכול להיות אופציה, ביחוד לאור מיעוט יחסי של תופעות לואי. ובסוף בסוף- בענין הטיפול ה"טבעי": שום דבר בעולמנו לא טיבעי. אנחנו כל הזמן נחשפים לדברים מלאכותיים. הקוטג' שאנחנו אוכלים לא יוצא ככה מהפרה. המשקפיים שאנחנו לובשים הן לא טיבעיות, מיזוג אויר הוא לא טיבעי, וגם לא מכוניות ומחשבים. אבל בזכות כל הדברים הלא טיבעיים הללו תוחלת החיים ממשיכה לעלות בישראל ובמערב, אנשים בני שמונים נשארים בתפקוד מלא (שמעון פרס....)- תופעות שלפני 20-30 שנה היו בגדר פנטזיה נדירה. והכל לא טיבעי, אבל בריא, וחי ונהנה מהחיים. האדם הקדמון חי חיים טבעיים ומת בממוצע בגיל 35. תחליט אתה איך אתה רוצה לחיות....

19/11/2007 | 09:35 | מאת: שלי

שלום, התחלתי לקחת לפני מס' ימים רסיטל (20 מ"ג) ואני מרגישה יותר טוב אבל נראה לי שהאישונים שלי מורחבים, יש לי מעין גלי חום אחרי לקיחת הכדור וכאסי ראש - האם אלו תופעות לוואי סבירות? כמו כן, אני אמורה להתחיל עבודה חדשה בקרוב ואני חוששת שבגלל הכדור אני לא אהיה ממש מרוכזת כי הכל (מחשבות, רגשות וכו') מרגיש קצת "על פני השטח" - מה דעתך?

19/11/2007 | 21:21 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלי שלום, התופעות הגופניות הללו יכולות לקרות ובד"כ חולפות תוך 10-14 ימים. מאידך הכהות הרגשית שאת מתארת נשארת לעיתים קרובות למשך כל הטיפול. זה בד"כ לא מפריע בעבודה אבל יותר מפריע באופן סובייקטיבי.

19/11/2007 | 09:04 | מאת: ק

שלום. מהו הזמן המינימלי לטיפול בציפרלקס לבעיות חרדה? והאם לא מפתחים תלות כשרוצים להפסיק? בתודה

19/11/2007 | 21:16 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא ברור לי לחלוטין המונח "זמן מינימלי לטיפול". האם הכוונה זמן עד לקבלת תגובה או זמן שצריך להשרא עם התרופה לאחר התגובה. בד"כ לא רואים תגובה לפני שבועיים, ולפעמים צריך לחכות כחודש לתגובה. זה גם תלוי במינון. באשר למשך הטיפול, בד"כ נהוג לטפל לפחות חצי שנה עד שנה באפיזודה ראשונה, ואם מדובר באפיזודה חוזרת מומלץ לכל החיים. אין תלות כשרוצים להפסיק, אבל בהחלט החרדה עלולה לחזור. זו אינה תלות, כשם שתחת טיפול ביתר לחץ דם אין תלות, וכאשר מפסיקים את הטיפול לחץ הדם שוב עולה. זו אינה תלות....

19/11/2007 | 00:11 | מאת: ויקי

שלום רב! האם סימנים כמו למשל, שאדם שופט את הסובבים אותו, במפגשים מסויימים - או יותר נכון טוען שמזהה הבעות שונות על פני מישהו ומבין את כוונותיו, הן כלפיו והן כלפי הסביבה, יכולים להעיד על בעיה פסיכוטית? בתחילה חשבתי שמדובר בהבנת שפת גוף, אך התרשמתי שיש אפשרות, שהדברים הם מעבר לכך, והם מהירהורי ליבו של המסתכל. למשל,טוען, שבאירוע חברתי, אנשים מסויימים, מעבירים מסרים שונים, באמצעות שפת גוף, כדי לשפוט אם מישהו שווה או לא שווה, וכאילו אותו אדם, המתלונן, מסגיר את רגשותיו לסביבה ע"י הבעות שונות. מאחר והדבר חוזר במקומות שונים, האם יתכן, שיש כאן אלמנט פסיכוטי אולי אפילו פראנואידי, כי כיצד למשל יתכן, שבמקרה מסויים שני אנשים שלא מכירים איש את רעהו, יעבירו מסרים בניהם בשפת גוף אודות המתלונן, נראה לי שיש מצב שאולי זה בעיני רוחו של המתלונן. האם מצב כזה יכול להעיד על בעיה בכושר השיפוט, או שזה יכול לנבוע ממצב אחר? תודה עבור התשובה ויקי

19/11/2007 | 21:14 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ויקי שלום, אכן זה יכול לרמז על מצב פסיכוטי פרנואידי. כלל די טוב, בכדי להעריך את זה בעין לא מקצועית, הוא השאלה עד כמה התנהגות כזו היתה גם קודם. כלומר האם החשדנות הזו הופיעה רק לאחרונה או שהיא ליוותה את האדם מאז ומתמיד. אם את מכירה את האדם תקופה קצרה, אפשר לשאול מכרים שלו, ואפילו לשאול אותו עצמו אם הוא זוכר שבעבר שם לב לדברים האלה או שרק לאחרונה הוא מבחין בזה.

18/11/2007 | 23:54 | מאת: מעיין

שלום שמי מעיין אני נמצאת קצת בירידות ועליות נפשים אני עושה דברים בלי לחשוב יש לי אימפולסיביות מעוניינת לקבל טיפול מודרך אם אפשר גם עם כדורים להרגע לחשיבה נכונה מעוניינת להבין מאיפה כל הלחץ והחוסר שקט מגיע חוסר ביטון בעצמי מעוניינת לדעת ושיעזרו לי

19/11/2007 | 21:05 | מאת: ד"ר עופר שמגר

מעיין שלום, גם ההודעה הזו קצת אימפולסיבית :-) אפשר להרגיש את הסערה והבלבול. לפני שמתחילים לעזור- חשוב להבין מה בדיוק מוקד הבעיה. כדאי מאד שתפגשי עם איש מקצוע, זה יכול להיות פסיכולוג, עובד סוציאלי או פסיכיאטר, ותנסי לבדוק מולו מה בדיוק מוקד הבעיה ואז תחשבו על אפשרויות לפתרון. אם תרצי, חזרי אלי וצייני היכן את גרה ואנסה לכוון אותך למקומות בהם תוכלי להעזר.

18/11/2007 | 09:21 | מאת: טלי

שלום רב, אושפזתי לפני כ-10 שנים כתוצאה מהתמוטטות נפשית ופיזית ואובחנתי כסובלת ממניה דיפרסיה. במשך שנים נטלתי מאז ליתיום אך זה הופסק כתוצאה מבעיה בבלוטת התריס. כיום אני נוטלת 1.5 פרידור(הלידול) ו -20 מ"ג (כדור שלם) רסיטל. לפני כשנתיים הייתי בהריון ובטרימסטר האחרון סבלתי מדיכאון (מאז האשפוז סבלתי לעתים רחוקות מדיכאון אך לא היו לי מחשבות אובדניות אף פעם) קשה והעלו לי את מינון התרופות ל-3.5 הלידול ול-40 מ"ג רסיטל. כתוצאה מכך בני סבל מרעידות ומנמנום(תהליך גמילה) והושאר להשגחה באינקובטור למשך כשבוע. אני מתכננת הריון נוסף. האם ניתן להפחית בהדרגה את התרופות הפסיכיאטריות ולהתחיל לקחת במקביל תרופות טבעיות למניעת חרדה? אני חייבת לציין שבניהוא ילד בריא לחלוטין וכמובן שלא הנקתי אותו כיון שכך המליצו לי בבית החולים. בתודה מראש

18/11/2007 | 23:17 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, דוקא עם תרופות טבעיות יש פחות מידע על נזקים אפשריים בהריון, לכן הייתי נזהר מאד. אם הבעיה היתה לקראת הלידה, אז אפשר לשקול הורדת מינון לקראת הלידה. בכל מקרה אפשר וכדאי להתיעץ במרכז הארצי למידע על תרופות בהריון בהדסה ירושלים בטלפון: 02-6243663/9

18/11/2007 | 08:40 | מאת: ק

שלום. אני בת 38. אני מתעתדת להתחיל בתרופה לאחר תקופה ארוכה שאני דוחה את הנטילה למרות שבמצבי כיום (חרדות והתקפות חרדה) נראה שאין מנוס. אני לחוצה מזה שעד שהתרופה תשפיע לא אוכללהחזיק מעמד (אני נוטלת קלונקס כשיש לי חרדות או התקפות). האם אין מניעה לקחת גם קלונקס בזמן לקיחת ציפרלקס? ואם כן מה ניתן לעשות כדי להתגבר על הזמן הזה? בתודה.

18/11/2007 | 23:14 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אין שום בעיה לשלב קלונקס וציפרלקס. זהו שילוב מקובל ביותר ואפילו מומלץ בודאי בתחילת הטיפול, עד שהציפרלקס מתחיל לעבוד. בהצלחה..

18/11/2007 | 07:54 | מאת: איזו צרה..

שלום רב אנסה בכמה שורות לתאר את מצבה של אימי. יצאתי ממנה אתמול כשפעם ראשונה ירד לי האסימון שמשהו לא בסדר והייתי זקוקה לכדור הרגעה... היא גרה בגפה זה מס' שנים. היא גרושה זה 15 שנה עבדה עד לפני שנה פלוס וסה"כ תיפקדה נהדר, היו לה חברים מאז הגירושין. יש לציין שמשפחתה נפטרה לפני כעשור אחותה מסרטן, והוריה כחצי שנה לאחר מכן. נשארנו 2 בנות שהן כל עולמה שחיות כל אחת עם משפחתה. כך שאימי חיה לבד. מצבה התדרדר ממש לאחרונה. האמת כבר מס' שנים התקשורת בנינו לא טובה ותמיד זה נגמר בריבים . היא פשוט לא מוכנה עד היום להרפות מהעבר. ואנחנו רוצות להמשיך קדימה. לפני כחודש וחצי לקחתי אותה לפסיכיאטר דרך מכבי. מאחר והיא לא עובדת, לא עושה כלום כל היום, ניתקו לה חשמל והיא נראתה בדיכאון קליני. סחבתי אותה בכח לפסיכיאטר לקבל כדורים. היא הצליחה לתרץ את מצבה שכנראה זה תופעות של בלוטת התריס שהיו לה פעם וחזרו כנראה וסתם אין לה אנרגיות לכלום. אני ניסיתי לדבר איתו להגיד שהיא לא בסדר. היא לא מדברת בהיגיון וחצי מהדברים שהיא אומרת לא מבינים. הוא אמר שיתן לה משהו "קליל" שזה מצבי רוח כאלה....לא יצא לי לראות אותה מאז חודש. אתמול הייתי אצלה. היא רזתה 10 קילו. היא לא מפזיקה להתגרד עד זוב דם. מסתבר שלא היה לה מים שבוע היא חושבת שמישהו חיבל לה בצינור כי השכנים רוצים שתצא משם. היא אמרה לי אתמול שאנחנו מוקלטות, שמצותתים לשיחות טלפון. (הטלפון שלה היה באמת פתוח שבאתי) היא אמרה שהיא שומעת גברים קוראים לה מבחוץ והיא רואה אותם. שמצלמים אותה ועוקבים אחריה. נתקו אותה מהטלויזיה והיא פשוט לא עושה כלום. היא חושבת שהשבכ והמשטרה אחריה. היא אמרה שהיו ניידות משטרה בחוץ שקראו בשם שלה. היא נראית רע. ולא הפסיקה להתגרד לידי. יצאתי משם דבר כלי. פרצתי בבכי נוראי. איך מתמודדדים? מה עושים? הבנתי שהיא חולה....... מה מומלץ לעשות עכשיו? אני מפחדת וקשה לי נורא. הבת

18/11/2007 | 23:12 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אכן קרוב לודאי שאמך נמצאת במשבר נפשי קשה מאד עם סימנים פסיכוטיים. זה לא חייב להיות סכיזופרניה ויכול להיות שזה דיכאון פסיכוטי. חייבים להביא אותה לבדיקה. אפילו אצל רופא משפחה. אם היא לא יוצאת מהבית, אפשר לנסות להביא רופא אליה, דרך קופ"ח או פסיכיאטר פרטי שיעריך את מצבה בבית. אם גם זה מסובך- יש לפנות לשרותי הרווחה בעיריה ולבקש שעובדת סוציאלית תגיע אליה הביתה. אני מניח שעם טיפול מצבה של אימך ישתפר במהרה.

17/11/2007 | 23:29 | מאת: יעלי

שלום בעקבותיה של ארוע פסיכוטי דכאוני פרנואידי, אני סובלת מאז מחרדה פוסט טראומטית. ראשית, רציתי לדעת אם אני נידונה לסבול מהתופעה כל החיים? במה זה תלוי? שנית, האם אתה מכיר תופעה של מעין זרמים חשמלים בראש? מהיכן זה נובע? האם הדרך הטובה לטפל בזה זה שילוב תרופתי טיפול פסיכולוגי או קוגניטיבי? אני רוצה לציין, שאני סובלת מזה 4 שנים. תודה רבה

18/11/2007 | 23:08 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, הבעיה שאת מעלה היא מורכבת, דורשת הערכה מפורטת ולכן לא אוכל להתייחס איה כאן. בענין הזרמים בראש- זו תופעה שקיימת לפעמים. זה בד"כ ביטוי גופני ללחץ נפשי. אין לזה דרך טיפול אחת ברורה, ובד"כ מנסים לשלב טיפול תרופתי עם סוגים שונים של טיפול פסיכולוגי.

17/11/2007 | 10:37 | מאת: עופר

ד"ר שלום בן 40 ליפני כשנה לאחר שלוש שנות סבל מחרדות על רקע בריאותויות(מעין הפוכונדריה)המליצו לי על כדור 10 מ"ג ציפרלקס הכדור שינה את חיי הייתי המאושר באדם כמעט ללא חרדות איכות חיים תקינה הכל דבש.......לאחר חצי שנה התחלתי לרדת במינון לקראת הפסקה וחטפתי "זפטה"מיהרתי לחזור והתוצאה טובה הפכתי ליותר נורמאלי עם יותר רגשות והתגעגעתי "ללב הפלסטיק "שהיה לי בתחילת השימוש (הצרות והבעיות היו עוברים לידי...אז נכון להיום אני ממש נורמאלי עם רגשוות כמעט ללא חרדות ומתפקד מצוייון עד כאן..אבי בן 70 האיש שאיליו הערכתי והאהבתי גוסס לאחר שהתגלה בגופו גרורות בכל הגוף הוא מרותק המראות הורגים!!!! אבל אני לא מת רציתי לשאול בהנחה שהייתי מעוניין לבטל ובמעט את הרגשות על מנת לא להתרסק (יש לי שלושה עם אישה ואחריות גדולה בעבודה האם היית ממליץ לי להגדיל מינון לכדור וחצי לתקופה עד יעבור זעם .והאם ניתן לחזור לאחר תקופה זו למינון הרגיל מבלי "לאבד את המצב הטוב של היום"סליחה על אורך השאלה יישר כוח על עבודה מצילה נפשות עופר

18/11/2007 | 23:02 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ההצעה שהעלית עלולה להיות בעייתית. אתה מתאר תקופה טובה, אולי אפילו קצת טובה מידי בעבר, תחת שימוש בציפרלקס. אחת האפשרויות היא שחווית היפומניה, שזו עליה במצב הרוח מעבר לנורמלי, וזו יכולה להיות תופעת לואי של הציפרלקס. יש סכנה כי מצב כזה, אם אכן היה קיים, יתפתח למאניה של ממש, וזה כבר מצב מסוכן. לא הייתי ממליץ לך על שום שינוי תרופתי כעת, בודאי לא בלי ליווי פסיכאטרי צמוד (ולא באינטרנט....) שתדע רק ימים קלים יותר.

17/11/2007 | 03:47 | מאת: זיו

שלום אני נוטל 20 מג סרוקסט +8 מג אדרונקס לא ממש עוזר לדיכאון ולחרדה שלי כמו כן התמכרתי לכדורי שינה ואני רוצה להגמל הבנתי שיש כדור בשם מירו לדיכאון שגם מרדים האם עקרונית זה אפשרי להחליף את הכדור שינה בחצי כדור של מירו (שזה 15 מ"ג)? או שזה לא טוב עם התרופות הקודמות? (עם האדרונקס או הסרוקסט) כמו כן האם 15 מ"ג מירו יכול להיות אפקטיבי נגד דיכאון או חרדה? ואם לא מהו המינון המינימלי? וכמו כן לגבי תופעת לוואי של מירו של עייפות תוך כמה שבועות זה עובר? והאם גם התופעה של תיאבון מוגבר חולפת? בתודה מראש

18/11/2007 | 22:55 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אין בעיה לשלב מירו עם התרופות שהזכרת. מירו עוזר רק לדיכאון ולא לחרדה. מינון מינימלי לדיכאון הוא בד"כ 30 מ"ג. תופעות הלואי של עייפות ותיאבון מוגבר לא תמיד מופיעות, ואם הן מופיעות הן בד"כ לא חולפות. בד"כ תופעות הלואי לא מגיעות בעוצמה כזו שמחייבת הפסקת הטיפול, אלא בעוצמה נמוכה יחסית.

16/11/2007 | 21:04 | מאת: מנחם

שלום רב הייתי מכורה לכדורי הרגעה לאחר שנגמלתי הרופא אמר לי שאפשר להתחיל לשתות לפי צורך העצבים שלי,לכן התחלתי לשתות רק ליפני קבלת המחזור החודשי-כלומר מקסימום 6 פעמים בחודש 3 כדורים בכל פעם(כי פחות לא עוזר בכלל),ושוב הגוף התמכר לי. ניסיתי להגמל על ידי כך ששבועיים שלמים לא נגעתי כלל בכדורים(כך נגמלתי בפעם הראשונה והצליח לי),כיום אני שוב מכורה-אני לא רגועה,מחשבות טורדניות ואי נוחות כללית בכל הגוף. כיצד ניתן להיגמל שוב ? תודה רבה...

18/11/2007 | 22:52 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, דבר ראשון כדאי לעבור לכדור אחר מאותה משפחה שמשך הפעולה שלו ארוך יותק, כמו קלונקס, ואליום. ח"כ יש לרדת באיטיות במינון, בערך 20-25% כל שבועיים. במקביל כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיתן לך תמיכה וכוח לעבור את הגמילה הזו.

16/11/2007 | 18:34 | מאת: YYYYYYY

לפחות 3 פעמים בגיל ההתבגרות עברתי חוויות של פחדים מפני אנשים, חוסר ביטחון. פחדתי להתבלט מכיוון שחשבתי תמיד שצוחקים עלי ומדברים עלי. לא טופלתי ולא הלכתי לאיבחון. גם בתקופת הצבא קרה לי אותו המקרה של פחדים , שצוחקים עלי. התחילו לי עצבים ברגליים וחוסר שקט. הייתי במצב נפשי קשה לא יכולתי לישון רצוף, כל הזמן הייתי טרודה במחשבות, היה קושי בלארגן מחשבות וסדר יום. רוב הזמן רציתי לישון לא רציתי שיפריעו לי בכל מיני שאלות, ואפילו אמרתי שאני מעוניינת למות למרות שלא היה בי אומץ לפגוע בעצמי. בכל אותה עת הוריי תמכו בי מאוד ולאחר התייעצות אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית למשך 3 חודשים במצב נפשי מאוד קשה.במחלקה היה סדר יום,, שיחות עם הצוות, הביטחון העצמי שלי שאף לאפס, ששאלו שאלות פחדתי שאני לא עונה לעניין,או עונה שטויות ואפילו שם חששתי מפני האנשים שנמצאים פחות או יותר במצב קשה כמו שלי .לאחר תקופה של 3 חודשים שוחררתי במצב טוב עם הנחיות להמשיך טיפול בכדורים משולבים פרפנן ומודל (ועוד איזה כדור אינני זוכרת את שמו). לאחר 6 חודשים הפסקתי את הטיפול על דעת עצמי ומדי פעם (לעיתים רחוקות) הרגשתי נפילות כמו: עצבים שהתחילו ברגליים. לאחר מספר שנים התחתנתי (בלי ידיעתו של בעלי על עברי-סטיגמה) והבאתי ילדים . אינני יודעת מה בדיוק האבחנה שלי למחלה מכיוון שאני פוחדת לגלות את שם המחלה. כרגע אני מאוזנת הרבה זמן ללא טיפול. מנסיונך האם זה נחשב כדיכאון? מניה דיפרסיה? או בכלל סכיזופרניה? אודה לתשובותיך המהירות.

18/11/2007 | 22:49 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קשה מאד לדעת מה היתה בדיוק האבחנה שלך, וכל האפשרויות שציינת הן אפשריות. אני מנסה להבין למה אחרי כל כך הרבה שנים של יציבות ללא תרופות את נזכרת לפתע בזה. קרה משהו לאחרונה?

19/11/2007 | 00:36 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קשה מאד לדעת לפי התאור שלך מהי האבחנה. פרפנן ומודאל הן תרופות אנטי-פסיכוטיות שמשמשות בד"כ לטיפול בסכיזופרניה, אבל גם בדיכאון פסיכוטי. לא כל כך ברור לי למה דוקא כעת, לאחר כל-כך הרבה זמן של יציבות ללא טיפול, את עסוקה באבחנה מהעבר? קרה משהו לאחרונה?

16/11/2007 | 17:56 | מאת: קובי

אני נוטל כדור זה פעם אחת ביום כל בוקר איזה 10 ימים והכדור הזה מטפל גם במחשבות טורדניות זה מה שהפסיכיאטר אמר לי השאלה תוך כמה זמן אני ארגיש את השפעת התרופה במלואה ?

18/11/2007 | 21:44 | מאת: ד"ר עופר שמגר

קובי שלום, את השפעת הפרפנן מתחילים להרגיש בד"כ רק אחרי שבועיים וחצי או שלושה שבועות. אבל צריך לזכור שאתה מקבל מינון מאד נמוך, ולא בטוח שמינון כזה ישפיע בכלל.

18/11/2007 | 21:53 | מאת: קובי

אז למה הפסיכיאטר נתן לי את הפרפנן 4 מ"ג ועוד הוא אמר לי שזה נגד מחשבות אני נוטל 11 יום כדור אחד אז זאת אומרת הוא צריך לעלות לי את המינון או את המ"ג ?

דוד שלום, תלוי.... בד"כ מקומות עבודה לא מתלהבים לקבל אנשים שקיבלו תרופות פסיכיאטריות. זה לא שהטיפול "פוסל" את האדם, אלא הם פשוט יעדיפו מישהו בלי טיפול. ההחלטה אם לספר או לא לספר על הטיפול- היא רק שלך.

15/11/2007 | 20:57 | מאת: ארז

שלום ד"ר.אני בן 26 וסובל סבל יום יומי איום ונורא. אפרט: יש לי חרדה חברתית פיזית,כלומר מרגיש גוש תקוע בגרון,חוסר אויר כל זמן שאני בסביבת אנשים אבל עם זה הסתדרתי עד לא מזמן כי סה"כ מצב הרוח תקין ואני כן מדבר עם אנשים ועובד עם אנשים. בשלוש השנים האחרונות התחילו לי כל הזמן בחילות,אי שקט, קושי לשבת במקום אחד, תשישות הגוף ורצון לישון כל הזמן.תיאבון תמיד תקין ומצב רוח בסדר אבל כאילו משהו גופני לא תקין ואין לי שקט לרגע! פניתי לרופא המשפחה,בוצעו בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין ביותר. בעקבות כך,סבר הרופא כי יתכן ותרופה נגד דיכאון קל יכולה לעזור אז הוא רשם לי רמוטיב. לקחתי את התרופה במינון מלא כחודשיים והחרדה החברתית לא השתנתה ואף התווספה עצבנות. הפסקתי עם התרופה. אין לי כל ניסיון בעבר עם תרופות אחרות פרט לקלונקס להרגעה.האם התופעות שאני מרגיש והתחושה הרעה הפיזית נובעת ממצב נפשי? מהי האבחנה ממה שסיפרתי (כמובן שאקח זאת בפרופורציה הנכונה מעל גלי הרשת...)

18/11/2007 | 21:41 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ארז שלום, אני שמח שאתה מתייחס לפורום בצניעות הראויה לו ולא מעבר לכך. אכן כך ראוי להעשות. ובכל זאת- האמת שהתמונה שאתה מתאר מאד לא ספציפית ולא מכוונת לשום הפרעה ברורה. המחשבה על כך שהכל זה ביטוי דיכאוני היא בהחלט סבירה בעיניי. אבל אני לא הייתי שם יהבי על טיפול תרופתי - אלא על טיפול פסיכולוגי. תרופות בד"כ יכולות לעזור כשיש תמונה ברורה של הפרעה פסיכיאטרית מובחנת וחדה שיש לה טיפול תרופתי ידוע. במצב בו יש אוסף של סימנים ללא מיקוד אבחנתי, מנסיוני טיפול פסיכולוגי יעשה עבודה טובה יותר. בהצלחה.

15/11/2007 | 17:08 | מאת: אני

אני נוטלת סימבלטה מזה שבוע. 3 ימים 30 מ"ג ו-4 ימים 60 מ"ג. אני מרגישה נורא. רדומה כל הזמן(פשוט נעצמות לי העיניים), עצירות קשה, עצירת שתן, כאב ראש ובלבול(שוכחת הכל)...והכי חמור, בחילה נוראית, על סף הקאה, כל הזמן. יש למישהו ניסיון עם הכדור שיכול לומר לי שאלו תופעות שעוברות, ומתי? התגובה החיובית כמובן, לא מורגשת עדיין. עלי לציין שניסיתי כבר את כל הכדורים שקיימים בשוק. לכן הסכמתי לנסות את זאת למרות מחירה. כל תרופות הsnri גרמו לי לתופעות דומות לאלו, לעומת הssri שלא. למרות זה הפסיכיאטרית התעקשה שאנסה אותה. לא יודעת מה לעשות, אין לי יותר מה לנסות. תודה

18/11/2007 | 21:28 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, תופעות הלואי בד"כ עוברות תוך שבוע עד 10 ימים, ובמקרים מסויימים עד שבועיים. אם זה לא משתפר יש לשקול החלפת טיפול. ציינת שניסית הכל. אם תפרטי מה ניסית (ואם את זוכרת מינונים ומשך טיפול- זה יהיה עוד יותר טוב) אוכל לנסות לתת לך כיוונים נוספים.

15/11/2007 | 14:42 | מאת: גלית

שלום רב, התחלתי לפני יומיים לקחת 5 מ"ג ציפרלקס, בשל בעית חרדה שהתבטאה בבעיות שינה ובדפיקות לב . בנוסף לבלבול שראיתי שמצויין כתופעת לוואי, אני חשה בכאב גרון ואני לא רואה שזה מצויין בתופעות הלוואי של התרופה. האם ידוע משהו על כך? בברכה טלי

18/11/2007 | 21:26 | מאת: ד"ר עופר שמגר

גלית שלום, הגיע החורף, כנראה.... אין קשר לציפרלקס. הכאב בגרון יעבור במהרה, ואני מקווה שגם החרדה. רק בריאות!

15/11/2007 | 13:23 | מאת: אמא'לה

אני בת 27, שעברה אונס בגיל 6 ע"י שכן. אמא לילד בן 6 שאובחן בשבוע האחרון כסובל מהפרעת קשב וריכוז חמורה + היפרקטיביות, יתחיל טיפול בריטלין במרפאה כבר ביום ראשון. ואמא לילד נוסף בן שנה וחודשיים שעקב טראומת לידה סבל משטף דם מוחי ולכן כרגע נחשב כלקוי ראייה חמור מטופל במסגרת גן המומחה לטיפול בילדים אלו. בעלי עד לאחרונה לא ממש היה בתמונה ודי התמודד עם המצב הקשה הזה בחוץ בלעדי לכן, נשארתי עם הילדים בניסיון נואש להחזיק את הבית שלא "יפול". אני לא יודעת מה לעשות כלום לא מצליח כלום לא עובד כמו שצריך לא טוב לי ככה ואני רק בוכה, מסתגרת בבית וחושבת מה עוד ייפול עלי...

18/11/2007 | 21:24 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אין ספק שאת מתמודדת עם חוויות קשות מאד, והרוב לגמרי לבד. ואת זקוקה לתמיכה, והרבה. ישנן כמה מסגרות בהן תוכלי להעזר: את יכולה לבדוק במסגרות בהן ילדיך מטופלים האם יש שם שרות יעוץ ותמיכה להורים. ברוב המסגרות זה קיים. אם לא- למרות שעברו הרבה שנים את יכולה לבדוק במרכז לנפגעות תקיפה מינית באזור מגוריך לגבי האפשרות של שיחות אישיות או קבוצתיות. ולבסוף, ניתן לבדוק אפשרות להעזר בטיפול דרך קופ"ח.

20/11/2007 | 15:00 | מאת: ליבי איתך...

יש ייעוץ להורים במסגרת המרפאות להתפתחות הילד. זה שווה המון. חבל שבעלך לא בתמונה, זה היה מקל עליך. אני יודעת בדיוק מה את עוברת ומקווה שתהיי מספיק חזקה להתאושש. עליך לזכור שהילדים שלך זקוקים לאמא אוהבת וחזקה שיודעת איך להתמודד עם הקשיים. אל תזניחי את עצמך ואל תשקעי בדכאון! אסור לך. תחזיקי מעמד חמודה.

15/11/2007 | 12:03 | מאת: גליה

שלום ילד שלי בן 11 .הוא ילד שיש לו הרבה פחדים כמו לישון לבד או להישאר בבית לבד .פחד ממילחמות .הוא נימצא בטיפול פסיכולוגי וזה עוזר לו פלאים.לפני כמה חודשים סיפר לי שיש לו קול פנימי שאומר לו מה לעשות .כמו לגעת במשהוא פעמיים, או כמה פעמים למצמץ בעיניים.דיברתי איתו שינשה לגרש את האיש הזה(או קול הזה) ויתנגד לא ,ולא יעשה מה שהקול הפנימי אומר, ויגיד לקול, שאתה לא תגיד לי מה לעשות .ושלא יעשה מה שהוא אומר ויראה שכלום לא יקרה.הוא סיפר לי שכך הוא עשה ומאז קרוב לחודשיים שאיש הפנימי הזה יותר לא חזר והוא לא חוזר על המעשים כמהפעמים.וכשפעם אחד הזכרתי לו את זה הוא כעס עלי ואמר למה הזכרת לי אותו אני בכלל שחכתי ממנו.רציתי לדעת האם בהיתחשב בזה שטיפול פסיכולוגי מאוד עוזר לו ושהדבר הזה בכלל נעלם כבר חודשיים עדיין צריך לגשת לפסיכיאטר?יש לי עוד בעייה שבעלי לא מסכים לקחת אותו לרופא מקופת חולים כי יהיה לו תיק רפואי ,ורופא פרטי עולה הרבה כסף. השאלה היא עם זה ממש חייב להיבדק אצל רופא ?והאם התופעה הזאת ידועה?בתודה

18/11/2007 | 21:22 | מאת: ד"ר עופר שמגר

גליה שלום, לפני שנגשים לפסיכיאטר- כדאי להתייעץ עם הפסיכולוג שמכיר את בנך. להתייעץ איתו גם לגבי הצורך בהמשך טיפול, כולל ההתלבטות בגלל הבעיה הכלכלית, וגם לגבי הקולות והמיצמוצים. בהצלחה.

15/11/2007 | 02:10 | מאת: לי

שלום, אני בת 26 ונוטלת 20 מ"ג "סרוקסט" ורבע כדור "מירו" כ8 חודשים. הסרוקסט מאד עזר לי ושיפר את מצב רוחי. לפני כחודשיים התחלתי לשתות אלכוהול (כפעם-פעמיים בשבוע), ובאותו יום שהייתי שותה אלכוהול- לא הייתי נוטלת את הכדורים, כך נוצר מצב ש"שיחקתי" עם נטילת הכדורים. כתוצאה מכך חלה התדרדרות חמורה במצב רוחי, ואני מרגישה שאני שרויה בדיכאון רוב שעות היום. הייתי בביקור אצל הפסיכיאטר שהעלה לי את המינון ל25מ"ג סרוקסט וחצי כדור של מירו. ברצוני לציין כי לא ידעתי על האיסור של שתיית אלכוהול יחד עם נטילת הכדורים. שאלתי היא- האם אחזור לתפקד ותחושת הדיכאון תחלוף? האם זה באמת קשור לשתיית האלכוהול? תוך כמה זמן ארגיש שיפור? אני ממש מרגישה שאני נמצאת בדיכאון עמוק..

18/11/2007 | 21:16 | מאת: ד"ר עופר שמגר

לי שלום, אלכוהול מקטין את יעילות הכדורים ולפעמים עשוי להחמיר את הטשטוש שהם גורמים. שתית כמות קטנה של אלכוהול (מנה אחת) לא אמורה להפריע באופן משמעותי ליעילות התרופות. מאידך הפסקת הטיפול לסירוגין, כפי שעשית, בהחלט מקטינה את יעילות התרופות. יתכן ובכלל התחלת לשתות כי איכשהו הדיכאון החל לעלות ואת ניסית למצוא לכך פתרון לבד ע"י האלכוהול. בכל מקרה, האלכוהול אינו משפר מצב רוח, אלא רק יכול לדרדר אותו. כדאי לעדכן את הפסיכיאטר שאת שותה בכדי שיוכל לקחת זאת בחשבון בבואו להמליץ לך על הטיפול. בד"כ שינוי במינון משפיע תוך כ- 10-14 ימים. אז קצת סבלנות. המון הצלחה!

15/11/2007 | 01:56 | מאת: שאלה

שלום, הייתי רוצה לדעת האם בני אדם מסוימים יכולים להוולד פשוט, מרושעים? כלומר, האם רוע יכול "לבוא" אצלם יותר בטבעיות מאשר לאחרים? כלומר, ממש כמו תכונה באישיות. תודה

18/11/2007 | 21:11 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אינני מאמין ברוע מולד. המושג "רוע" שאנשים מייחסים לאחרים הוא בד"כ קשור למגוון התנהגויות לא נעימות שאנשים מפגינים. התנהוגויות כאלו כוללות תוקפנות, זילזול, הקטנת ערך של הסובבים, ונסיון לפגוע בהם בדרכים שונות. להתנהגות זו יש מרכיב מולד אבל בעיקר מרכיב נרכש. מי שספג בילדותו עלבונות, זילזול, ופגיעה- יש סיכוי גבוה שכבוגר אלו יהיו דפוסי התייחסותו לסובבים. הוא לא יודע להתנהג אחרת. הוא מתנהג ככה כי הוא מאד מאד פגוע, בעל רגשי נחיתות, וחרד מאד מפגיעה בעצמו, ולכן הרבה פעמים תוקף לפני שיתקפו אותו. בד"כ עם הזמן זה הופך להיות חלק ממהותו של האדם, חלק מאישיותו. בחלק מהמקרים זה ניתן לשינוי משמעותי. בחלק לשינוי קל, ולפעמים הפגיעה כל-כך עמוקה שממש קשה ליצור שינוי.

לפני כמה חודשים עקב פרסומות קניתי תוסף מזון (מיוצר ע"י חברת תרופות ידועה ומוכרת ונמכר כמובן ללא מרשם) של גלולה שמורכבת מצמח הג'ינסנג וצמח גינקו בילבואה. עפ"י הפרסומים התוסף מזון אמור לשפר את הזיכרון והריכוז. בזיכרון ובריכוז לא הרגשתי כל הבדל אבל אחריי תקופה של שבועיים בערך הרגשתי רגיעה ושלווה - שמזכירה את התחושה שמרגישים למשך כמה דקות אחריי פעילות גופנית אינטנסיבית, והתחושה הזאת ליוותה אותי מספר שבועות (כמובן שבעוצמה הולכת ופוחתת). אני יודע שיכול להיות שזה פלסיבו, או שאפילו שזה סתם צרוף מיקרים, אבל אולי זה באמת מה שעזר לי. מאתרים באינטרנט קראתי שהגינסנג מוריד לחץ ומתח אבל מצד שני מבטיחים שם עליו כמעט את הכל. ורוב מקורות המידע אינם אמינים כלל. מה גם שהתחושות שהרגשתי הן לא התוצר שהגינסנג אמור לעשות. מה גם שתחושת הרגיעה חלפה אחריי מספר שבועות, והספקתי את השימוש בתוסף מזון על מנת לא להרגיל את הגוף אליו בתקווה שבעתיד הוא יוכל להמשיך ולסייע. . אני לרוב לא מאמין ב"רפואת אלילים" אלא רק בדברים שהוכחו, ואני יודע שכמעט ואין הוכחות ליעילות של הצמחים הללו - אחרת הן היו ממולצות ע"י פסיכיאטרים. האם פסיכיאטרים מאמינים בתוספי מזון כאלה? האם התחושה שהרגשתי עשויה להיות עקב תוסף המזון או צירוף מיקרים נסיבתי ? האם תרופת מרשם אמיתית תיתן תוצאה מחוזקת וממושכת יותר?

18/11/2007 | 21:02 | מאת: ד"ר עופר שמגר

אמיר שלום, אני מאמין בכל מה שעוזר. אם מישהו מספר לי שהדלקת נרות בקבר צדיק משפרת את הדיכאון שלו- אהלן וסהלן. מצויין. מאידך, אני יכול להמליץ ביוזמתי רק על מה שהשתכנעתי ביעילותו- או מנסיון אישי עם מטופלים או מקריאה במחקרים מדעיים. מבחינה זו לתוספי מזון צמחיים שונים יש יעילות קטנה למשל בהרגעה (פסיפלורה, ולריאן). היעילות שלהם קטנה בהרבה מזו של תרופות של ממש. אני גם לא נגד אפקט פלצבו. כמובן לא באופן יזום ומכוון, אבל מה איכפת לי אם מישהו מרגיש יותר טוב בגלל שינוי "אמיתי" או פלצבו? מה זה משנה אם זה סתם צירוף מקרים? העיקר שזה עוזר. אין ספק כי לתרופות מרשם יעילות גבוהה יותר, אבל גם שם אין 100% יעילות, ומאידך ישנו סיכוי גבוה יותר לתופעות לואי, כך שצריך להשתמש בהן במשורה. בכדי להחליט מה הכי נכון בשבילך כדאי להבדק ע"י רופא, אפילו רופא משפחה ידע בד"כ מה חומרת הבעיה, ואז להחליט מה עושים.

14/11/2007 | 22:59 | מאת: אסתי

לאחי יש היתפרצויות כעס ולעיתים עצור . אבל , מהמבטים אחנו מיתאבנים . הוא לוקח כדורים לדיכאון וסוג של ווליום להרגעה . אני לא יודעת את המינון . לאחרונה אנו מרגישים שיש יותר היתפרצןיות זעם וכעסים , שמנסים להיות בשליטה אבל , לא כ"כ . היה מיקרה לפני כמה ימים של צעקות והאשמות בטלפון , בצורה לא נורמלית ובקללות והזכרה של דברים מהעבר בצורה מאוד כועסת . איומים על היתאבדות ונקמה . אנו לא יודעים למי ליפנות על מנת לדעת איך לגשת אליו ומה לעשות ואיך לעזור לו . כי ברור שהוא זקוק לאיבחון וטיפול . אנא עזרה ..

18/11/2007 | 20:42 | מאת: ד"ר עופר שמגר

אסתי שלום, אם יש לו חברים- אולי אתם יכולים לערב אותם. אפשר לפנות לרופא המשפחה ולבקש ממנו שיצור עימו קשר ויזמין אותו לפגישה. אפשרות אחרת היא פניה לרשות המקומית (מועצה/ עיריה) ולדבר עם מישהו ממחלקת הרווחה, ולבקש שיבחנו אפשרות לשלוח אליו עובדת סוציאלית. א כל זה לא עוזר- ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בלשכת הבריאות באזור מגוריכם ולהתייעץ איתו. בהצלחה.

14/11/2007 | 17:25 | מאת: אליהו של הצט

שלום רב, חמותי סובלת מכאבים חזקים מאוד מזה שנים ביד כולל רעידות לפי דבריה. זאת בעיה כנראה נויורולוגית (זה קרה לאחר ארוע מוחי). לא מזמו קראתי על כדור שנותן פסיכאטר שגם עוזר לנפש וגם מרגיע כאבים פיזיים. אני מבקשת מאוד האם מישהו שמע על הכדור הנ"ל. תודה מראש

14/11/2007 | 23:13 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ישנן מספר תרופות העוזרות הן למצב הרוח והן לכאב. בינהן: סימבאלטה, אלטרולט וסרוקסאט.

לקריאה נוספת והעמקה
14/11/2007 | 11:51 | מאת: שלי

שלום רב, הייתי השבוע בייעוץ אצל פסיכאטר שהמליץ שאני אתחיל לקחת רסיטל - חצי כדור ביום. מקריאה של העלון ומדפדוף באינטרנט נראה שזו תרופה מאוד חזקה עם תופעות לוואי ושמיועדת בעיקר לסובלים מחרדות. אני לא סובלת מחרדות אלא ממצב רוח מאוד ירוד בחודשיים האחרונים. האם לא עדיף לקחת רמוטיב? תודה.

14/11/2007 | 23:16 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלי שלום, אינני יודע מה מצבך, ומדוע הומלץ לך על רסיטל דוקא. באופן כללי ניתן לומר שרמוטיב עוזר לדיכאון בעוצמה קלה עד בינונית. רסיטל יכול לעזור גם לדיכאון כזה, אבל הוא יעיל גם לדיכאון קשה וגם להפרעות חרדה. לרסיטל יש קצת יותר תופעות לואי מאשר לרמוטיב.

14/11/2007 | 10:53 | מאת: סולומון

היסטוריה של משבות טורדניו מלוות בדיפרסיה עים התקף פסיכותי ליפני שנה מטופל בדפלפט עד לא מזמן בזיפרסיה היום ללא6 רקעים לוסטרל 40מג סובל מאוד מחוסר ביטחון עצמי מתיחס לכל הערה של כל אחד ברגישות יתר והכי גרוע ואף אחד אין לא הסבר לתופעה מופיע לי בדכ כלל לאחר מחשבות או לחץ תופעה משגעת של קושי רב בהליכה כמו שאני הולך בבטון נא עזרתך דחוף בבקשה

14/11/2007 | 23:09 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, הבעיה שאתה מציג נשמעת באמת מורכבת. אני לא חושב שבמסגרת הפורום אוכל לתת לך כיוון של ממש, כיוון שיש צורך בשיחה והערכה רצינית יותר מאשר הפורום יכול לעשות. אם יש לך ספק לגבי מצבך והטיפול בו אתה יכול לפנות לפגישה עפ פסיכיאטר אחר לצורך קבלת חוות דעת נוספת.

14/11/2007 | 05:06 | מאת: רועי

שלום האם גם לריטלין לוקח 2-3 שבועות עד שזה משפיע או שזה משהו שברגע שאתה לוקח זה פועל לפרק זמן מסוים? ובכלל אשמח אם תוכל לפרט לי קצת על דרך פעולתו ,וכיצת זה משפר את הריכוז? כי יצא לי לשמוע כל מיני קצוות מידע, כמו, כמובן שהוא משפר את הריכוז, שהוא ממריץ ועוד.

14/11/2007 | 23:07 | מאת: ד"ר עופר שמגר

רועי שלום, לריטלין בד"כ השפעה מיידית, אבל אפשר לראות את האפקט המלא לאחר מספר שבועות של טיפול. ריטלין הוא נגזרת של תרופות ממריצות, ובהרבה מובנים הוא דומה לסמי מרץ, "ספידים". בחולים עם הפרעות ריכוז וקשה הוא משפר את הריכוז ומקטין את אי-השקט. האנשים בריאים הוא אכן ממריץ.

15/11/2007 | 01:31 | מאת: רועי

שלום ותודה. יש לי 2 שאלות קטנות: 1) איך המרצה משפרת הפרעת קשב וריכוז ? 2) האם זה המרצה שבמידה וספורטאי לוקח היא נחשבת לא חוקית?

13/11/2007 | 19:59 | מאת: ליהי

שלום רב, אשמח לקבל מידע, לגבי פסיכיאטרים המאבחנים קשב ריכוז במבוגרים, באזור חיפה והסביבה. מאחר וחלק ניכר מהפסיכיאטרים לא מצדדים באבחון זה, קיימת בעייה באיתור מומחה. הכוונה היא לא למרפאות חוץ של בית-חולים, אלא רופא פרטי. אשמח אם בקשתי תענה, למרות שהפורום לא אמור לתת המלצות למטפלים. תודה.

14/11/2007 | 22:59 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ליהי שלום, ככלל איבחון כזה נעשה ע"י כל פסיכיאטר, והרבה פעמים נעזר הפסיכיאטר בטסטים פסיכולוגיים. אני לא נותן המלצות בנושא, אבל אם מי מהקוראים ימליץ על מטפל אפרסם את המלצתו.

13/11/2007 | 19:39 | מאת: מני

ואומרים לו שאם תמצא מעטפה מבוילת ומצויין כתובת מה אתה אמור לעשות ?,מה רוצים לבדוק אצל המטופל ?.

14/11/2007 | 22:54 | מאת: ד"ר עופר שמגר

מני שלום, זהו אחד המבחנים לשיפוט. אין כאן תשובה נכונה, כי כמובן ישנן כמה אפשרויות סבירות לפעולה במקרה הזה. מה שמנסים לראות אלו תגובות שמעידות על הפרעה בשיפוט, כמו למשל שמישהו יגיד שהוא יפתח את המעטפה כי הוא בטוח שהמכתב בשבילו, כי אחרת זה לא הגיוני שדוקא הוא מצא אותה ברחוב.

13/11/2007 | 19:37 | מאת: vuvu

pseudodemntia?

14/11/2007 | 22:51 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, פסאודו-דמנציה הוא מינוח שמשמש לתאר את הירידה הקוגנטיבית (ריכוז, זיכרון וכו') הנראית בדיכאון, והיא נובעת מהדיכאון ולא מדמנציה אמיתית כמו שקורה במחלת אלצהיימר. הירידה הקוגנטיבית בדיכאון היא הפיכה ונעמת כאשר הדיכאון נעלם.

13/11/2007 | 19:31 | מאת: dani

הפרוגנוזה הכי טובה ?

14/11/2007 | 22:54 | מאת: ד"ר עופר שמגר

בסככיזופרניה פרנואידית הפרוגנוזה הכי טובה.

13/11/2007 | 19:28 | מאת: עליזה

במחלקה פסיכיאטרית מי אמור לתעד את האמירה שלו שנאמרהבעל פה ?

14/11/2007 | 22:53 | מאת: ד"ר עופר שמגר

עליזה שלום, התיעוד אמור להיות ע"י איש הצוות שזה נאמר לו, רופא או אחות. אם הוא מסרב, אז עקרונית לא ניתן להחזיקו בכוח, אלא בהוראת אישפוז כפוי במחלקה סגורה. יחד עם זה, מטופלים רבים מביעים במילים מסר אחד, ובמעשים מסר אחר, כמו מטופלים שנשארים באישפוז במחלקה פתוחה, למרות שהם אומרים שהם לא רוצים להשאר ולמרות שהדלת פתוחה והם יכולים לצאת. לפעמים המילים הן ביטוי לאמביוולנטיות, התלבטות, של המטופל, שמתלבט ולא מצליח להחליט מה הכי נכון בשבילו.

15/11/2007 | 07:24 | מאת: אהבה

"מטופל" שהובא לבדיקה פסיכיאטרית כפויה והרופא החליט שיש לאשפזו, אם יאמר שהוא מסרב להחלטה ייקשר בכוח למיטה למשך שעות רבות, ויוזרקו חומרים כימיים לגופו נגד רצונו. מדובר באקט אלים שעלול לגרום לטראומה חמורה ובלתי הפיכה. במסמכים הרפואיים (שאחר כך ייקח לכם שנים לקבל אותם למרות פניות חוזרות ונשנות למחלקה), עשוי להיכתב שהוא "התנגד באלימות" למרות שהסרוב נאמר בשקט ורק באופן מילולי. עד כאן מנסיוני

13/11/2007 | 18:53 | מאת: לילי

שלום רב, בתקופה האחרונה אני מרגישה חוסר חיוניות עייפות והתקפי בכי לא מוסברים,האמת היא שהתופעות הללו תמיד היו קיימות אצלי וייחסתי את זה לקשיים הרציפים שאני חווה בחיי, לצערי הרב, הקושי בחיי נשאר אבל האנרגיות שלי נדמה לי אזלו,השינה אינה רציפה ובכלל אין לי כוח לבצע שינויים מרגישה סמרטוט....למרות שאני זקוקה לשינויים.. על פניו החיים הם שגרתיים והכל מתקתק כמו שעון ילדים בית עבודה וכד'....חוץ ממני אני מרגישה סחוטה פשוט סחוטה. מצריך פסיכאטר ? כדור? כדאי להתחיל מפחדת מתלותיות באיזה שהוא כדור....אשמח אם תוכל לייעץ לי איך ואם בכלל פונים לפסיכיאטר. תודה

14/11/2007 | 22:50 | מאת: ד"ר עופר שמגר

לילי שלום, בהחלט נראה שטיפול תרופתי יוכל להועיל לך. לא מפתחים בזה תלות, וזה מאד יכול לעזור. אין סיבה שתסבלי סתם. ניתן לפנות לפסיכיאטר בקופת החולים באופן ישיר, לפי השמות המופיעים בספר השרות של הקופה שלך, או לפסיכיאטר במרפאות שונות כמו בבתי חולים כללים (העמק, רמבם, תל-השומר והדסה), וכמובן אפשר לפנות למטפל פרטי, אותו ניתן למצוא בדפי זהב או לשמוע המלצות מחברים, או מרופא המשפחה.

13/11/2007 | 16:34 | מאת: ירון

שלום ידוע לך איפה אפשר לקבל טיפול בנוגע לביטחון עצמי וערך עצמי נמוך בבאר שבע ?

14/11/2007 | 22:42 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ירון שלום, אפשר לפנות למסגרות לטיפול נפשי, כמו מרפאות חוץ של סורוקה, לצורך טיפול קבוצתי, שיכול מאד להתאים לך, או טיפול אישי. אפשר גם לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטי. נדמה לי שגם הטרנד העכשוי, של מאמן אישי, כמו בתכנית הטליויה משפחה-חורגת, יכול להועיל לך.

15/11/2007 | 00:48 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ירון שלום, אפשר לנסות לברר במרפאות חוץ של בי"ח סורוקה לגבי אפשרות לטיפול אישי או קבוצתי. כמובן אפשר לפנות לפסיכולוג פרטי. נדמה לי שגם הטרנד העכשוי של מאמן-אישי, בדומה לזה שקיים בסדרת הטלויזיה משפחה-חורגת, יכול לעזור לך.

13/11/2007 | 16:29 | מאת: ד"ר שלום

שאלה לך ולכל הפסיכאטריים.. לא קשה לך להתעסק רוב ביום בכאב ,צער ובעיות של אחרים.? לא קשה לבלות ולהנות אח"כ בבית?

14/11/2007 | 22:32 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא פעם זה לא קל, אבל ישנם לא מעט נקודות אור, בודאי כאשר מישהו חש יותר טוב, אבל גם כאשר אני מנהל שיחה מרתקת עם מטופל ואני חש שהתחברנו- זה ממלא אותי בכוחות.

13/11/2007 | 16:17 | מאת: ענת

לד"ר עופר שמגר שלום! האם קיים קשר בין תסמונת אימון יתר - over training syndrome להופעת חרדה ודיכאון? כלומר האם תסמונת זו יכולה לגרום לחרדות ודיכאון? לא מזמן אובחנתי ע"י רופא שמתמחה ברפואת ספורט כסובלת מאימון יתר(הייתי מכורה לחדר כושר מספר שנים וביקרתי בו באופן אינטנסיבי , הרבה ריצות, ואימוני כוח, עד שיום אחד הגוף כבר לא סחב יותר לצערי והרגשתי שכוחותיי אזלו :( כמובן שבהוראת הרופא הפסקתי להתאמן ולהקפיד על תזונה מתאימה והנה פתאום לאחר כשלושה שבועות אני חווה תחושה של חרדות ודיכאון (דופק מואץ מאוד גם בזמן מנוחה, סחרחורות, מעין ניתוק במיוחד במקומות הומים, שינה לא רציפה בלילה, קושי להירדם ויקיצה מוקדמת בבוקר, עצבות, ירידה במשקל , ניתוק קשרים וכו) הרופאת משפחה איבחנה שזה חרדות ודיכאון וכרגע אני מטופלת בציפרלקס 20 מ"ג שעוזר לי מאוד. אני רוצה לציין כי זו הפעם הראשונה שאני חווה תחושות כאלו ונמצאת במצב כזה. אשמח לדעת האם ידוע באמת הקשר בין תסמונת אימון היתר לחרדות ודיכאון. המון תודה והמשך יום נעים ענת

14/11/2007 | 22:28 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ענת שלום, אינני מכיר את התסמונת שציינת. יחד עם זאת ידוע כי מי שעוסק בפעילות גופנית קבועה ומרובה גופו מפריש חומרים מעוררים הנקראים אנדורפינים. הפסקת האימונים גורמת להפסקת הפרשת האנדורפינים ובעקבותיה תחושות כמעט כמו גמילה מסמי מרץ עם סממני דיכאון. אינני יודע האם יכול להתפתח דיכאון של ממש, אבל כאמור סימנים חלקיים בהחלט יכולים להופיע.

לאחר שנים שהמוח התרגל ל"קיק" של אימונים גופניים מפרכים, הפסקת האימון עשויה להיות כמו גמילה מסם. האם הפסקת האימונים היתה דרסטית?? לדעתי זה לא נכון, כמו כל דבר יש להפסיק בהדרגה, ואז אין צורך בתרופות

13/11/2007 | 15:43 | מאת: סיוון

אני בת 37 ולוקחת כ-9 שנים זיפרקסה (2.5mg) ופלוטין 2 כדורים ביום. אני מתפקדת מצוין מכל הבחינות ומאמינה מאוד בכוחם של הכדורים הללו. הבעייה היא שאני לא יודעת איך מספרים דבר כזה לבן זוג שמאוד רוצה יום אחד להקים איתי משפחה. האם אפשר בכלל להפסיק עם כדורים פסיכיאטריים? ברצוני גם להוסיף שניסיתי מספר פעמים להפסיק עם הזיפרקסה (כמובן בעצת הפסיכיאטר) והתחלתי להרגיש לא טוב. ושאלה נוספת ואחרונה: האם לא יכולות להיווצר תופעות לוואי קשות לאחר כל כך הרבה שנים של לקיחה?

14/11/2007 | 23:26 | מאת: ד"ר עופר שמגר

סיוון שלום, לא ידוע על נזק לטווח ארוך מהתרופות. לגבי בן הזוג- אין ברירה אלא לקחת אותו לשיחה יזומה ופשוט לספר לו. מאד רע להתחיל קשר כל-כך משמעותי עם הסתרות. יש בזה סיכון, אבל כך או כך האמת סופה להתגלות, ועדיף שזה יהיה בהתחלה ובשליטתך ולא אחרי שהתחתנם ופתאום הוא עלול לרצות לעזוב, לפעמים סתם בגלל הפגיעה מכך שהסתרת ממנו דברים.

13/11/2007 | 10:57 | מאת: סיגל

חזרתי לטיול ריסטל מזה 3 חודשים לאחר הפסקה על דעת עצמי של 4 חודשים שהרגשתי טוב, למעט השינה בלילהלקראת סוף 4 החודשים. דיווחתי לרופא וחזרתי לריסטל אך אחת לשבע וחצי יש לי חרדה פתאומית פעם זה בא בדיפות לב, פעם זה בא בחום בכל הפנים ועיקצוצים בידים ובלבול, ופעם מחשבה שלא מרפה השאלה היא האם הריסטל עושה את העבודה יש לי פגישה אצל הפסכיאטר רק בעוד חודש וכבר יצרת עמו קשר דרך טלפון ודווח לו ובכל מקרה הוא בקש שהמשיך את הריסטל וגם שימוש בקלונקס. מה שמדאיג אותי שהחרדה יכולה לבוא להרפות לכמה זמן ואז לשוב וכך כמה פעמים אני יודעת שלא קורה כלום למעט התחושה הלא נעימה אבל בכל זאת זה מבהיל. וכמובן בלילה של אותו יום אינני מצליחה לשון אז אני משתמשת בקלונקס לפעמים אפילו 3. אני מנסה לחשוב מה מביא את החרדה ולא תמיד יש לי תשובה. בקשתי מהפסיכטר שיחות אך הוא טען שאינני צריכה למרות שאני חושבת אחרת לקחת שיחות באופן פרטי זה המון כסף יש דרך אחרת להשיג שיחות אני בקופת חולים הכללית והרופאה רשמה לפסכיאטר מכתב אך ללא הסכמה.אודה לך על תשובתך.

13/11/2007 | 20:10 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ששלום רב, מבחינה תרופתית כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי אפשרות של העלאת מינון בחצי כדור רסיטל. מבחינת הטיפול הפסיכולוגי- אינני בקי בנהלי קופת חולים, אבל אם את יכולה, שווה להשקיע 12-15 פגישות בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי, ע"י מישהו שזהו תחום התמחותו. זהו טיפול מאד יעיל וממוקד להתקפי חרדה. בהצלחה.

12/11/2007 | 16:59 | מאת: אור

שלום! עברתי התעללות מינית עיי אחות לא היתה חדירה בגיל 5 וחזרו לי בפלשבקים אחרי שנים רבות בגיל 9 נאנסתי אונס מלא בגיל 10 נאנסתי שוב וזה נמשך כמה שנים בגיל 14נאנסתי שוב אונס מלא ובגיל 17 נאנסתי עיי בן דוד שלי רוב הילדות שלי אמא תמיד נתנה לי מכות ברמה ממש גבוה וזה נמשך עד גיל 19 עוד כשהייתי בצבא כרגע אני מטופלת אצל פסיכולוגית יש לי חצי תעודת בגרות ובטחון עצמי ששואף לאפס אני פוחדת שהטיפול הפסיכולוגי שאני מקבלת יעלה לי מחיר כבד ובסופו של דבר לא יצא כלום זה כבר שנים שהייתי אצל פסיכולוגים שונים ומרפים במוזיקה אומנות וכו' וזה אוהיל במקצת כרגע אבחנו שיש לי הפרעת אישיות גבולית זה שבר אותי זה רק הוכיח לי שיש לי עבודה יותר קשה על טעויות של אחרים יש לציין שאין לי תמיכה ואין לי כמעט חברים אני ממנת את עצמי וקשה לי בלי חברה של ממש אני התחלתי לשתות שתיה חריפה ובד''כ אני ממש שלוטת בעצמי אני מפחדת ליפול ולשקוע ברחמים עצמיים אני לא יודעת מה לעשות הפסיכולוגית שמה בידי את ההחלטה אם ליטול כדורים ואני לא יודעת מה לעשות (שחכתי לציין שיש לי הפרעות שינה חמורות אני ישנה 4 או 3 שעות ביום ואני יכולה לא לישון כלל וכך רוב היום מלווה בהתקפי חרדה ) מה עושים??? בבקשה תעזרו לי אולי אני צריכה להיתאשפז יש לציין שאני עובדת אם ילדים ושאינני מזיקה לחברה כלל תודה

12/11/2007 | 22:54 | מאת: ד"ר עופר שמגר

אור שלום, סיפורך נוגע ללב. אין ספק כי את נאבקת באומץ, אבל יש לך לא מעט עבודה. בהחלט יתכן כי תרופות יוכלו להקל עליך, אבל זה בודאי לא יפתור את הבעיה. אני לא בטוח שאישפוז זו המסגרת המתאימה בשבילך. אני הייתי מנסה למצוא לך קבוצה טיפולית. יש כאלו במרפאות ציבוריות ללא תשלום. את חייבת קשר עם עוד אנשים כמוך. את יכולה לברר לגבי טיפול פסיכולוגי ולגבי קבוצות תמיכה גם במרכז לתמיכה בנפגעות מינית. שם תפגשי עם נשים שעברו חויות דומות, דבר שמחבר אחת לשניה באופן מופלא. המשיכי להאבק על חייך, כי מגיע לך הכי טוב שיש!

13/11/2007 | 09:15 | מאת: אהבה

בשביל מה אשה כזאת צריכה את הסטיגמה המיותרת?. למה זה בדיוק עוזר?? איך זה ישפר את הטיפול?? ברור שזה גורם לנזק נפשי חמור מכל תועלת אפשרית (מדומיינת) למה היא צריכה להרגיש שמשהו פגום בה?. האם היא לא סבלה מספיק?? למה לא מאבחנים את אלה שפגעו בה?? למה מעבירים לה סוגסטיות משפילות, היא לא הושפלה מספיק?? לא מבינה אתכם דוקטור. מספיק עם האבחנות המופרכות. לא הגיע הזמן להתחיל להתייחס לנפש האדם, ולא לניירת שאתם צריכים למלא???????

12/11/2007 | 15:02 | מאת: מעיין

ד"ר שלום רב, אני בת 20 ונוטלת מזה כשנה 60 מ"ג פקסט ביום בשל דיכאון וסוג קל של אוסידי (אין לי טקסים אבל יש לי נטייה לדפוס מחשבה אובססיבי, פרפצקיוניסטי,נוקשה ולא מתפשר). באופן כללי ובגדול מבחינת הדיכאון אני יכולה להעיד שהתרופה עוזרת לי וכן מבחינת האוסידי התרופה מורידה בי את הצורך בדפוסי חשיבה אובסיסיביים,למרות שאין לשלול גם את תרומתה של העבודה העצמית הקוגניטיבית שאני עושה עם עצמי כל העת. בשבוע האחרון החלטתי על דעת עצמי לנסות להוריד בהדרגה את מינון התרופה,ולקחתי במהלך השבוע 40 מ"ג ביום במקום 60 מ"ג. בסוף השבוע האחרון חשתי רע מאוד מבחינה נפשית,הייתי מתוחה,לחוצה ועצובה.חוויתי את כל תסמיני הדיכאון שאני מכירה. שאלתי היא האם יכול להיות לכך קשר לעובדה שבמהלך השבוע שקדם לכך הורדתי במינון הפקסט. בתודה מראש, מעיין

12/11/2007 | 22:51 | מאת: ד"ר עופר שמגר

מעיין שלום, לפעמים ישנן תופעות הקשורות לעצם הורדת המינון של הפאקסט, כמו מתח ולחץ. לא בטוח שזה ממש הדיכאון שחוזר. אם זה בעיקר מתח, הייתי מחכה ורואה אם זה משתפר תוך 10 ימים עד שבועיים. אם יש גם מרכיב משמעותי של דיכאון, זה יכול להיות חזרה של הדיכאון בגלל הורדת המינון, ואז יש לשקול העלאת המינון חזרה או החלפת טיפול.

11/11/2007 | 21:44 | מאת: שואלת

ערב טוב תקופה ארוכה יחסית אני נוטלת זייבן, וכרגע שוקלת להחליף אותו בפרוזק (הכל כמובן דרך רופא) האם אצטרך לעשות הפסקה כלשהי במעבר? ע"מ לא לגרום לתופעות בין תרופתית?

12/11/2007 | 22:45 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, עקרונית אין אינטראקציה בין התרופות, כך שלא צפויה כל בעיה במעבר.

11/11/2007 | 11:40 | מאת: גולדי

שלום, רציתי לדעת אם כדור פרפנן - 4 מ"ג נותנים גם למקרים שלא קשורים בסכיזופרניה? וכמן כן אם אפשר לקחת במקביל אנטיהיסטמין (במרווח של כמה שעות)?

11/11/2007 | 22:20 | מאת: ד"ר עופר שמגר

גולדי שלום, פרפנן משמש למגוון של מצבים פסיכוטיים ולפעמים גם להרגעה ללא פסיכוזה. שילוב שלו עם אנטיהיסטמין עלול להיות בעייתי בעיקר בגלל העובדה ששניהם יכולים לטשטש, ולפיכך קיימת בעיה בעיקר בנהיגה ופעולות מסוכנות דומות.

12/11/2007 | 12:58 | מאת: גולדי

במקרה דיברתי אתמול עם הפסיכיאטר (פניתי אליכם כי לא הצלחתי לתפוס אותו קודם) שנתן לי את הכדור, והוא אמר שאין בעיה לקחת את שניהם אפילו בלי מרווח זמן ביניהם.

11/11/2007 | 08:15 | מאת: יאיר

שלום.אני בחור צעיר ולוקח במשך 3 חודשים כדורי ואלריאן כנגד חרדה (תרופה שנקראת רלקסין של חברת תרופות ומכילה 500 מ"ג ואלריאן).התרופה מאוד עוזרת לי. לכמה זמן עלי להתמיד בטיפול התרופתי כדי שלא יחזרו החרדות?האם 3 חודשים זה מספיק או שצריך משהו כמו שנה? (בדומה ל-SSRI). האם צריך לרדת בהדרגה? תודה ושבוע טוב ושקט :-)

11/11/2007 | 22:18 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ולריאן אינה תרופה פסיכיאטרית, כך שלא אוכל לתת לך מידע שלם עליה. ההשוואה ל- SSRI לא נכונה, ועדיף להשוות לתרופות הרגעה כמו קלונקס או ואבן. לפיכך אין פרק זמן "נכון" שצריך לקחת את הטיפול. לגבי הפסקה- אני מעריך שכלל נכון הוא להוריד מינון של כל טיפול בהדרגה, במשך לפחות שבועיים. כך או כך- בהצלחה.

11/11/2007 | 08:11 | מאת: DAN

שלום מאז שאני ילד יש לי פחד שלא אמצא אהבה אולי בגלל שלא הייתי ילד מקובל אולי בגלל שהיחסים בין ההורים שלי מחורבנים תמיד היה לי פחד שלעולם לא אקיים יחסי מין למשל אחרי הצבא הכרתי בחורה נפלאה ואהבתי אותה מאוד (לאחר שנפגעתי מבחורה אחרת שהקשר בינינו היה מוזר ידידות אמיתית יותר מקשר זוגי אך ללא מיניות ) הקטע עם אותה בחורה שהכרתי ואהבתי והייתי חבר שלה כמה שנים שכאב לה ביחסי המין ואולי לי זה היה נוח כי פחדתי לקיים יחסי מין איפשהו בכל מקרה תמכתי בה והלכתי איתה לרופאים ולא הצקתי לה בעניין ...היחסים במיטה איתה היו מאוד מוגבלים כי היא הייתה מאופקת ואני מצידי עשיתי הכל כדי שיהיה לה טוב...היא הייתה יפה ומשכילה ואני התחלתי את לימודיי באונ במקצוע קשה שלא עזר לבטחון העצמי שלי ואני חושב שהיא הפסיקה להמשך אליי בגלל איך שנראתי בתקופה ההיא ...יום אחד היא גם הודיעה לי שהיא לא נמשכת אליי ומייד עלו בי שאלות האם היא נמשכה אליי האם היא אהבה אותי זה היה נראה כאילו כל התשובות הם כן אבל אם זה היה כך אולי היא לא הייתה מאופקת במיטה ולא מעירה כל מיני הערות או מרשה לעצמה לצעוק עליי לפעמים אם היא הייתה מכבדת אותי באותה תקופה גרתי אצל הוריי שהעיקו עליי ישנתי ימים שלמים לא עשיתי כלום חוץ מלישון בימי שישי הייתי יוצא למועדונים של תא לבד ומתמזמז עם נשים שאני לא מכיר(לא היה סקס רק נשיקות) באותה תקופה החלה סוג של אימפוטנציה והתחלתי לחשוב שאני עומד למות הייתי ממש בטוח בזה שלא נשאר לי המון זמן לחיות סהכ היו לי המון מחשבות לא רציונליות בכל מקרה יום אחד החלטתי שאני בוגד בכל מה אני מאמין בו והולך לזונה כי כל מי שאני וכל מה שאני מאמין בו פשט את הרגל ועשיתי את זה ומאז אני בדכאון אמנם עזבתי את הבית ושוב נהיה לי זקפה נורמלית אבל אני ממש בדכאון מהקטע עם הזונה אני מרגיש מלוכלך ומגעיל אני עושה המון בדיקות לא התחלתי עם בחורה כבר יותר משנתיים אני מוצא את עצמי בוכה הרבה ...אני קרוב לסיים את התואר אולי זה נובע ממזל ושכל כי ללמוד לא למדתי מאז לא זוכר מתי הכנתי שעורים פעם אחרונה אני עשיתי את זה כדי להרגיש כאב כי בתקופה ההיא לא הרגשתי כלום מדי פעם בכיתי ועכשיו שוב אני רק בוכה אני בסוף שנות ה20 לחיי לקראת 30 ואין לי כלום אני מרגיש מת היו לי תקופות שחשבתי להתאבד אני יודע שהרבה גברים הולכים לזונות אבל אני אוהב נשים לא חשבתי בחיים שאני יעשה דבר כזה אי אפשר להפוך את הגלגל ולתקן אם הייתי הולך לטיפול אז לפני המקרה מצבי היה טוב יותר היום אבל עכשיו אני בטיפול וכלום לא עוזר אני מריגש מת ואני רוצה למות אני רוצה להתאבד אבל אין לי אומץ...מה שכן ההורים שלי רואים את המצב שלי ועוזרים לי ....אני מת....

11/11/2007 | 22:12 | מאת: ד"ר עופר שמגר

דן שלום, מאד נגעת לליבי, יש בך כנראה לא מעט להציע, שהצלחת כך לחדור ללב. אבל אתה לא מצליח בכלל להתחבר לחלקים הללו שלך. נשמע שאתה חש שכלום לא הולך, והכל תקוע. ובעיקר אתה מתקשה לסלוח לעצמך. נדמה שאתה מצליח להפנות ביקורת בעיקר לעצמך. סיפרת שאתה בטיפול. איזה מן טיפול? כמה זמן? מה היית רוצה שיקרה לך בטיפול?

12/11/2007 | 00:19 | מאת: DAN

שלום אני הייתי בטיפול של כדורים ציפרלקס עזר בתקופות מסויימות.... כמה חודשים בטיפול פסיכולוגי קצת יותר משנה עם הפסקות בגלל אילוצים של המטפלת וגם אילוצים שלי מבחנים ועבודות באונ שרק בגלל שכל ישר עברתי ולא בגלל שהצלחתי ללמוד וזה מפתיע כי אני לומד תואר קשה מאוד ממש לא אני ולא הוריי האמנו שבמצבי אעבור את הבחינות הללו בקשר למה שאני רוצה שייצא מהטיפול אני מאוד מאוד מאוד אפאטי (מקווה שכתבתי אפאטי נכון...(: ) ואני מאוד מאוד לא מאמין שאוכל לצאת ממצבי מבחינתי אני מת וכבר כלום לא יעזור הטיפול היה יכול לעזור קודם לפני המקרה עם הזונה ...אני חושב שהמטפלת שלי בסדר גמור רק שאם הייתי פוגש בה לפני והיא הייתה נותנת לי דחיפה לעזוב למשל את ההורים שלי או לעשות עם עצמי דברים אז הכל היה נראה אחרת ....כרגע אני חש מת וספק ענק אם אי פעם זה השתנה כל יום כמעט אני הולך לרופאים בגלל כל מיני פצעים שאני מוצא על עצמי וכל פעם הם צועקים שאין לי כלום אבל אני מרגיש מלוכלך ומזוהם ....אם יש 7 חודים לי היה 8 אחד מהם היה שאני נקי (גם החברה הקודמת שלי הייתה בתולה) נכון שמחלות מין לפעמים זה יותר עניין של מזל אבל גם של שכל אבל לא תמיד לי לא נראה שיש את שניהם בעניין הזה....תודה על ההקשבה...

11/11/2007 | 06:39 | מאת: רונית

הבת שלי בת 22 בדכאון כבר יותר משנה . היא חזרה מפורטוגל ומאז היא הייתה בטפול בכדורים נגד דכאון טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. כרגע המצב שהיא הפסיקה את כל הטיפולים היא לא רוצה יותר כלום היא לא רוצה לפגוש אף אחד מהחברים שלה מהעבר יש לציין שהייתה גם מאושפזת באברבנל שלושה שבועות. ההיא ישנה איתי במיטה הדימוי העצמי שלה מאד נמוך. אני לא יודעת כבר איך להתנהג איתה אני מאבדת סבלנות ומאד קשה לי.

11/11/2007 | 22:01 | מאת: ד"ר עופר שמגר

רונית שלום, נשמע שאת עוברת חוויה לא פשוטה עם בתך. ואת נושאת את זה די לבד. לדעתי כדאי לנסות לפנות למטפל משפחתי, בשלב ראשון אפילו את לבדך, בלעדיה, ובהמשך לצרף אותה. אתן חייבות מישהו שיעזור לכן לצאת מהמקום התקוע הזה.

11/11/2007 | 00:33 | מאת: שייקה

הנני סובל מתופעות חרדה כללית מלווה בתופעות גופניות קרי: כאבים, קיווצים, חנק בגרון.... לצורך טיפול קיבלתי סרוקסאט 20 מ"ג יחד עם לוריוואן 1 מ"ג. שאלות: 1. פיתחתי תלות בלוריוואן כך שבמשך חודשים אני חיב לקחת כדור כנ"ל בבוקר. האם הסרוקסאט יגרום במשך הזמן להפחתת התלות בלוריוואן לאחר שיתחיל להשפיע? 2. ההנחיייה שקיבלתי היא ליטול 20 מ"ג אחרי אוכל בצהריים. האם ניתן ליטול גם בערב? יש לי התחושה שהכדור מעייף? 3. לאחר כמה זמןשימוש יודעים שיש לעלות מינון? 4. כאבים בידיים ובעיקר בכפות היד הינם סימטומים של חרדה?

11/11/2007 | 21:54 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שייקה שלום, 1. לא ברור לי למה הכוונה ב"תלות". האם כשאתה לא לוקח את הכדור אתה חש רע? האם אלו תופעות שלא היו קיימות לפני שהתחלת לקחת את הלוריואן? 2. אין בעיה ליטול את הסרוקסאט בכל שעה שנוחה לך, ובלבד שזו תהיה פחות או יותר אותה שעה בכל יום (שלא יווצר מצב שביום אחד אתה לוקח בבוקר ולמחרת בערב....). 3. ניתן לעלות במינון אחרי לפחות חודש טיפול, ועדיף חודש וחצי, אז ניתן לומר שהמינון הנוכחי מיצה את עצמו למקסימום. 4. הכאבים שאתה מתאר בד"כ לא קשורים לחרדה, וכדאי להבדק ספציפית ע"י רופא מתאים (אורטופד או נוירולוג).

10/11/2007 | 22:08 | מאת: נוני

אמי בת 63 חולת סכיזופרניה ,שוחררה לאחר אישפוז ממושך של חצי שנה. מסרבת מזה 3 שבועות ליטול כדורים ובנוסף מסרבת ללכת לביקורת אצל הפסכיאטר . רוב הזמן היא פעילה מעסיקה את עצמה בנקיון הבית , ישנה היטב ,מידי פעם מינתקת ומדברת לעצמה על ארועים שקרו בעבר.פעם בכמה ימים מתלוננת על כאבים ברגלים וקושי ללכת. מה ניתן לעשות כדי לעזור לה לשמור על בריאותה הנפשית . היא אינה מוכנה שידברו איתה על נושא הכדורים , כאשר הנושא עולה הדבר גורם לה למתח ועצבנות .היא אינה מקבלת את המצב מחלתה.

11/11/2007 | 21:49 | מאת: ד"ר עופר שמגר

נוני שלום, חולים רבים מתקשים ליטול טיפול מסיבות שונות. בד"כ בגלל תחושה שבעצם נטילת התרופות הם מודים שהם חולים, ואילו אם הם "מסתדרים ללא טיפול" זה מוכיח להם שבעצם אין להם בעיה נפשית. יש קושי גדול לשכנע מישהו כזה לקבל טיפול. ביחוד אם כרגע, כשהיא לא לוקחת טיפול היא סכ"ה מרגישה סביר. כדאי ליצור קשר טלפוני עם הפסיכיאטר שמכיר אותה מהאישפוז ולהתייעץ איתו. יכול להיות שמהכרותו הממושכת הוא יוכל לכווון אתכם יותר טוב. בהצלחה.

10/11/2007 | 18:42 | מאת: עדי

שלום ד"ר לצערי, אני חושבת שהנבתי אותך טוב כבר מההתחלה (לגבי ליקויים אפשריים מדכאון), לכן גם בעצם פניתי אליך בשביל לקבל איזושהו מדד שאוכל לדעת אם יש לי ליקויים מהדכאון או שלא, וכך אוכל להרגע. הרי שאני לא יכולה להיות אובייקטיבית כלפי עצמי בנוגע לנזקים קבועים. הייתי שמחה לקבל ממך הסבר מהם הליקויים האפשריים שיכולים להיגרם מדכאון? דכאון נראה לי כמזהו מאוד תמים ולא מזיק בעליל, לכן תמוה לי שנוצרים נזקים קבועים גם אחרי שהדכאון עובר (אם הבנתי אותך נכון). ברור לי שבזמן הדכאון, ישנה ירידה מסוימת תפקודית וקשיי ריכוז וזכרון, אבל איך נזקים אלו הופכים לקבועים גם כשהדכאון חולף?? זה לכשעצמו יכול להכניס אותי לדכאון או לפחות להאריך אותו. בכל הספרות הפסיכיאטרית לא נתקלתי בהערות אלו מלבד ירידה 'זמנית' בתפקוד בשל הדכאון. אם הבנתי אותך נכון...האם יש דרך להפוך את הנזקים ללא קבועים? למה הכוונה בליקויים? תודה

10/11/2007 | 21:42 | מאת: ד"ר עופר שמגר

עדי שלום, ב"ליקוי" הכוונה לירידה ביכולות תיפקודיות, קושי בהתמדה, ביצירת קשרים חברתיים ובשימורם, ירידה קוגנטיבית המתבטאת בעיקר בירידה ביכולת תיכנון, יזימה ופתרון בעיות. אני יודע שזו רשימה גדולה, אבל בד"כ מופיעים רק חלק מהתסמינים. כשמדברים על ליקוי הכוונה לנזק קבוע, מעין "צלקת". למרות זאת, בחולי סכיזופרניה אנחנו יודעים שיש תרופות שמשפרות ומקטינות את הליקוי. כך שבעצם כנראה זה הפיך בתנאים מסויימים. אבל הכי חשוב- כפי שציינתי לא ברור האם ליקוי כזה בכלל אפשרי. אם המצב לא ברור וקיים קושי להחליט האם המצב הוא בעצם שאריות של דיכאון או ליקוי, אפשר לבצע טסט פסיכודיאגנוסטי שיכול לעזור להפריד בין שני המצבים.