תוצאות חיפוש עבור הפרעה-מרדנית-ומתנגדת

היי הבת שלי אובחנה בגיל 6-7 בהפרעת קשב וריכוז ו-ODD. היום היא בת 13. אנחנו מאוד קרובות. היא ילדה חכמה, מקסימה, נבונה ומצחיקה. אבל אני מרגישה כאילו מלבד האבחנות שנתנו לה לפני כמה שנים, שיש עוד משהו שפספסנו או אולי התפתח עכשיו... אנסה לתת כמה דוגמאות להסביר... נורא חרדתית ורגישה. לוקחת הכל ללב ונלחצת ישר. חווה הרבה שינוי מצב רוח — פתאום שמחה, פתאום עצובה נורא ובוכה... מבחינת אנרגיה — אין לה אנרגיה בכלל... נתקעת שעות מול מסך הפלאפון ומתקשה לקום לבצע מטלות. תמיד עייפה או פתאום מקבלת סחרחורות. יש לה דמיון מאוד מפותח ויש לה הרגל לשים אוזניות עם שירים, להיכנס לחדר, לסגור את הדלת ופשוט להתהלך בצעדים והליכה אינטנסיבית... ותוך כדי פעולה זו היא בעצם בונה לעצמה עולם שלם דמיוני עם דמויות וסיפורים וממש יוצרת עולם וסיפור... זה אחד הדברים המוזרים בעיניי מאוד שהיא עושה... בנוסף סובלת מחוסר ביטחון במראה שלה... רגשי נחיתות. צריכה המון חום והקשבה. צורך בשיתוף תמידי — ממש שיחות נפש, לפעמים ארוכות, שלי לפעמים אין יכולת לנהל איתה כי אני בעצמי מאובחנת עם הפרעת קשב... במהלך השיחות האלה זרימת הדיבור שלה מאוד אינטנסיבית, מהירה, לחוצה... תובענית. הרבה פעמים היא מרגישה מפוחדת או לחוצה ממצבים עתידיים... שבכלל לא קשורים להווה. לוקחת הכל בכובד ויכולה לנתח ולחשוב על זה ימים שלמים... ורואים שזה משפיע עליה נפשית. בקיצור — אני לא ממש מצליחה לשים את האצבע על מה לא בסדר — לא בכוונה לזלזל חלילה או לשפוט אותה... היא מיוחדת ושונה ללא ספק... אבל מה זה?" היא מקבלת טיפול רגשי כרגע בבית ספר ללא טיפול תרופתי כרגע ... ומתייעצת בעיקר כדי להבין האם יש כאן מישהו שחווה את זה גם ?כמו מה זה נשמע?כמובן שאני אפנה להתיעצות ואבחנה אבל כרגע מרגישה שממש צריכה כיוון מרגיש כאילו מתפספס פה משהו.. תודה מראש

אחרי בדיקת ציפ גנטי (2015) אותרו חסר של 2.2 מיליון בסיסים בכרומוזום 1 1q24.2-1q24.3 microdeletion, chr1:170',222851-172,492,157 tzur אזור זה כולל לפחות 23 גנים מתוכם 4 גנים המופיעים באתר omim. המעבדה הגדירה likely pathogenic. כיום הילד בן 8 מאובחן hdad +odd + הפרעות חרדה. מטופל תרופתית. האם יש טיפול לחוסר בכרומוזום שאולי הוא המקור לבעיות?

שלום, בני בן 8 נוטל כבר מעל שנה ריספונד (התחיל מחצי מ"ג וכיום 1.5 מ"ג - 1 מ"ג לפני השינה וחצי כדור בבוקר) ובנוסף נוטל חצי כדור ריטלין 5 מ"ג בבוקר וחצי כדור לאחר 4 שעות. הסיבה לטיפול היא ODD, הפרעת התנהגות עם גורם אלימות. אין ספק שלאורך הזמן ההתפרצויות ירדו אך לצערי הן עדיין קיימות, רק היום הוא בעט במורה בגלל שהיא לקחה לו פתק שרצה להעביר בשיעור. כמו שניתן להבין, אין קשר בין המקרה לתגובה וזו עיקר הבעיה. השאלה שלי היא איך ממשיכים מכאן? מיותר לציין שהוא היה בטיפול פסיכותרפיסטי למעלה משנה וחצי. האם לנצח יהיו התפרצויות כאלה? האם הוא לנצח הוא יטול את הריספונד? האם אין דרך אחרת חוץ משוב לעלות את המינון? האם יש בדיקות כלשהן שניתן לבצע? משהו? סליחה על אורך השאלה אבל אני די מיואשת...

שלום! יש לי ADHD+ODD אני לוקחת כל יום חצי מג ריספרדל בערב אם שכחתי ערב אחד מה עושים??

שלום בני בן ה7 אובחן עם odd ע"י פסיכאטרית, הוא כועס על כל דבר התקפי זעם קשים קשה מאוד בבית השאלה היא כזו, הפסיכיאטרית אמרה שלהתחיל עם פסיכולוג ואני חושבת שצריך תרופה האם אפשר לטפל בזה ללא תרופה?

שלום. הילד שלי עוד חודש בן שנתיים. לפני כשבועיים הוא התחיל להתנהג ממש לא טוב. בגן הוא מרביץ לילדים. אפילו אם הם סתם עוברים לידו וזה לא נראה לו. לא מדברת אפילו על סיטואציות שבהן מנסים לקחת ו משהו.... הוא לא מקשיב לגננת. בבית הוא גם לא מקשיב ומנסה לעשות מה שהוא רוצה. לאחרונה הוא גם מתעצבן מאוד אם משהו לא מצליח לו. איך אפשר להבין מה עובר עליו ולעזור לו? תודה מראש נלי

שלום, הבן שלי בן 6.5 (בכיתה א), מאוד חכם ומצליח בלימודים, אולם יש לו בעיית התנהגות קשה המתבטאת בהתקפי זעם, אלימות מילולית ופיזית, חוסר אפשרות לשבת במקום אחד מבלי לזוז כל הזמן (לדוגמא בזמני הארוחות או כשהוא מסיים את המטלות של המורה ראשון) וצריך להעסיק אותו כל הזמן. באבחון שביצענו ראו שיש לו ODD ונתנו לנו ריספרדל 0.25 בבוקר ו-0.25 בערב. 1. האם תרופה זו מתאימה למקרים הללו? 2. לאחר כמה זמן מתחילת נטילתה - מתחילה ההשפעה שלה? 3. לבן שלי יש צליאק - האם ריספרדל הינה ללא גלוטן? תודה מראש, האמא המאוד מודאגת

שלום,בתי הצעירה בת 1.8 ילדה שלישית מבין שלוש בנות.מאוד מפותחת, מדברת מגיל צעיר מבינה הכל.בימים אחרונים אבא והבנות הגדולות חזרו מטיול בן יומיים מחוץ לבית .הסברנו לה לפני כן והיה מפגש שמח ונעים איתם כששבו. גם איתי היתה רגועה ,למעט בקשה חוזרת שלה לקבל "ארטיק"(לא ברור לי למה נצמדה לזה ומאז כל יום מבקשת ארטיק). בכל אופן מיום ראשון , היא בוכה כשמגיעים לגן ,אומרת "לא גן" בוכה עם דמעות , המטפלת אליה רגילה לוקחת אותה והיא נרגעת.לאחר מכן המטפלת מסמסת לי שהיא רגועה ופעילה.כששבה מהגן ,לא נראית שמחה , מצבי רוחה משתנים ,יכולה לסרב להחליף טיטול, להתרחץ ,הרבה "לא".גם החלה להרגיש לא טוב לאור שינויי מזג אויר (אסמטית, משתעלת הרבה)ואז גם קצה בלילה וזה לאחר חודשיים של שינה רציפה להתנהגות רגועה. למה זה שייך?איני מבינה אם זה משהו התפתחותי או נקודתי עם הימים של הטיול ...בררתי עם הגננת והיא אמרה שאין שיני בגן

שלום, בשנה האחרונה בני בן ה8 מתנהג בבית ספר ובבית בצורה נוראית. כל מס' שבועות אני מקבלת מכתבים או הערות מהמורים בכיתה. הוא לאחרונה מרבה לשקר, להרים ידיים מהר על חברים ועל אחותו בת ה6, במשחקי חברה הוא נוטה הרבה לרמות . ובזמן האחרון התווסף לכך שהוא מנבל את פיו ואומר מילים שאינני מבינה מהיכן הוא שומע אותם. בנוסף לכך, שבוע שעבר קיבלתי מכתב שהוא הלך בהפסקה עם שני חברים לכיתה לכיתה אחרת והרסו שם ציוד והיום התקשרה המורה לציין שהוא נתן סתירה לתלמיד אחר ואף פשט את מכנסיו והראה לחבריו את תחתוניו. אני לא יודעת כיצד להתנהג איתו. שוחחנו איתו מספר פעמים, השתמשתי בטבלת התנהגות שבועית ופרס, התנהגתי בצורת עונשים לא ללכת לחברים או לשחק משחקים. ודבר אינו עוזר. הוא לא משתף אותנו יותר מידי וכששואלים אותו מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה, אין לו תשובות. איך לפעול על מנת שיפסיק ויחזור להיות תלמיד מן המניין רגיל שמקסימום מפטפט בשיעור. אני ובעלי מיואשים, הוא כל הזמן רב עם אחותו ולא רוצה לשחק איתה אף פעם. ( יש לו 2 אחיות אחת בת 6 ואחת בת שנה). אילו טיפים אני יכולה לקבל על מנת לגרום לו להבין מה הוא עושה וכדי למנוע את המשכיות ההתנהגות הזו.

ילדה בת 12 עם odd שלא יודעת ולא מוכנה לקחת שום תרופה מגיל0 ולא משתפת פעולה

בת 22, סובלת מגיל 6,7 מבעיות רגשיות ואי בשלות רגשית, לקויות למידה, בעיות חברתיות, אובחנתי בהמשך כ- Adhd, OCD, ODD, דיכאון (כבר עשור), חרדות, פוביות, הפרעות אכילה, התמכרות לסמים ואלכוהול, פיצול אישיותי פנימי, שהתפתח בחצי שנה האחרונה לסוג של פסיכוזה (מחשבות חודרות), אז אובחנתי פסיכו-אפקטיבית מטייפ דיכאוני. מאובחנת גם בורדרליין בכמה צורות (גבולית, אמוציונלית/היסטרית ולא מסווגת). לפני כחצי שנה, בעקבות התרחקות מהמשפחה וחתונת אחותי הבכורה, התפרצות קשה של פוסט טראומה מלווה בהחמרה של כל התסמינים, בהרעבות וירידה במשקל, נדודי שינה קשים וסיוטים חוזרים, פגיעה עצמית (שהחמירו עד לתפרים), שתיית אלכוהול בערב + אכילה והקאה, אובדנות ומחשבות על התאבדות. את הגילוי עריות הפגיעה המינית עברתי מגיל 0-4 עד גיל 8, אבל הפגיעה הנפשית ואולי המינית נמשכה גם כשהוריי התגרשו ורק אני הייתי נוסעת אליו. עברתי עשרות אנשי טיפול מכל הסוגים, עשרות תרופות, איבחונים, הקלות, בתי ספר והמצב שלי רק מחמיר. למרבה הצחוק מעולם לא קיבלתי אבחנה של פוסט טראומה למרות שאני cptsd, טראומה מורכבת. אני חייבת פסיכיאטר מומחה, ופסיכותרפיסט/ית מומחים, שמבינים, שאכפת להם, כרגע אני בתחילת תהליך פלילי עם עוד וזה מה שנותן לי את הכוח לחיות, אבל אני עדיין במצב קשה, ושברירי. מקבלת כרגע רק בונדורמין לפני השינה, פוגשת את הפסיכיאטרית אחת לחודש למרשמים. אני גרה בהרצליה. אודה מאוד לקבל המלצות למטפלים שיוכלו לעזור לי, פסיכיאטר ופסיכולוג/פסיכותרפיסט או מקומות שמטפלים נפשית ותרופתית ויש להם ניסיון בפגיעה מיני. (בעיקר גילוי עריות בילדות) תודה. אבודה.

שלום, אני כותבת לך כי אני ממש חסרת אונים. בתי בת ה-15 היא מתבגרת מורדת, חוצפנית, חסרת כבוד ולא מעריכה את מה שנותנים לה. נתחיל עם תמונת הווצאפ שהיא הגדירה כתמונת פרופיל, תמונה פרובקטיבית עם בגד ים שאני ואביה ביקשנו שתחליף כי זה לא מכבד אותה וכל מי שנמצא ברשימת אנשי הקשר שלה (מתוך זה גם חברים שלנו) רואים אותה ואנו מתביישים. היא בשלה. לא מעניין אותה. נמשיך עם משהו שקרה אתמול וזו הסיבה שאני כותבת. אנו כהורים החלטנו להקציב לשני הילדים שלנו דמי כיס שבועיים בסך 100 ש"ח שישמשו אותם למשך כל השבוע. הנערה ביקשה ממני לקנות לה שמלה למסיבת יום הולדת ועניתי בשלילה, כיוון שיש לה את דמי הכיס והיא היתה אמורה, לחסוך אותם ולקנות בהם שמלה ושתמצא בארון משהו ללבוש. מסתבר, שהנערה גנבה מהארנק של אחותה 200 ש"ח והלכה לקנות עם זה שמלה. אני ואביה ערכנו איתה שיחה ובהתחלה הכחישה אבל אחרי שהוכחנו לה היא הודתה. אבא שלה ערך איתה שיחה (ביקש ממני לצאת מהחדר כי ממש התחלתי לצעוק עליה) שבסופה הבנתי ממנו כי אמר לה שהיא תבחר עונש. אני לא מסכימה עם הגישה שלו. היום, אני שומעת את הילדה מתארת לחברה בטלפון איך השמלה שהיא קנתה נראית ומתי ואיך היא תגיע. אני כולי רותחת מעצבים כיוון שאני חושבת שהיא צריכה לקבל עונש והוא לא ללכת למסיבה ואם כן, אז לא עם השמלה שהיא קנתה בכסף שגנבה. אציין עוד כי בדיעבד אנו מבינים כי היא גנבה מאיתנו כספים בתקופה האחרונה היה חסר לי ולאבא שלה כסף בארנק (סכומים בין 10 ל-50 ש"ח) וכששאלנו אותה אם היא לקחה היא השיבה בשלילה. איך מתמודדים??

ד"ר שלום, הסיפור של בני מתחיל אי שם לפני כיתה א', הילד היום בכיתה ד' בן 9.5. מה לא עברנו? CBT, אח"כ פסיכיאטר ילדים שהפנה אותנו להתערבות אינטנסיבית במרכז בכפר סבא, נטילת תרופות. כשההתערבות הסתיימה עבור לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי של קופת החולים, המשיכו לתת תרופות. עליות, ירידות, רגרסיות, נסיגות. עד אותו השלב הילד הפגין הכל בבית ולא בחוץ. לקראת סוף כיתה ג' זה התחיל לפרוץ גם בביה"ס וליד חברים בבית. אלימות, קללות, חוסר שליטה במה שמוציא מהפה. מרביץ גם בבית. ואח"כ מתחרט ובוכה ולא מבין מה נכנס בו וזועק לעזרה שיוציאו ממנו את האני הרע שלו ממנו. כיום אחרי מפגשים אצל פסיכיאטר פרטי ניתו לו פריזמה ונוילפטיל. היום יש רגרסיה נוראית. אין לו שליטה על כלום. הוא סובל. כל המשפחה סובלת. לא יודעת כבר איך לעזור לו. הוא גם התחיל CBT אצל מטפלת מצוינת אבל כרגע לא רואה שינוי בשטח. זה רק הולך ומחמיר, ילדים בבית הספר מתרחקים ממנו בגלל שמשמיע קולות מוזרים בשביל להציק אומר דברים ועושה דברים בשביל להציק ואח"כ סובל שהוא לבד. מה לעשות??????

יש לנו ילדה בת 5, בגן חובה, שעד היום אינה מתפנה בשירותים לצורך מתן שתן. (בצואה אף פעם לא היתה בעיה). היא עושה פיפי במכנסיים, ולא מפריע לה הריח או הרטיבות. שללנו בעיה פזיולוגית ואנחנו כבר אובדי עיצות. כל יום אנחנו מנדנדים , מסבירים ואפילו כבר כועסים. הצילו! נודה על כל עיצה.

בבני בן ה6 שאובחן כסובל מODD (ללא ADHD). יש לו קושי לקבל דעות שונות משלו וקושי להתמודד עם תסכול, מה שמוביל להתפרצויות זעם אלימות. הפסיכיאטרית המליצה על טיפול פסיכולוגי (דיאדי) בשילוב עם ריספרדל (שמפחיד אותי מאד). הוא עולה עכשיו לכיתה א והחששות שלנו ההורים להשתלבותו גדולים. האם יש פסיכולוגים שמתמחים ב ODD גם ללא קשב וריכוז? אשמח אם ניתן לתת קצה חוט היכן להתחיל לחפש או לקבל שמות של פסיכולוגים באזור רעננה-הרצליה-רמת השרון

בבני בן ה6 שאובחן כסובל מODD (ללא ADHD). יש לו קושי לקבל דעות שונות משלו וקושי להתמודד עם תסכול, מה שמוביל להתפרצויות זעם אלימות. הפסיכיאטרית המליצה על טיפול פסיכולוגי (דיאדי) בשילוב עם ריספרדל (שמפחיד אותי מאד). הוא עולה עכשיו לכיתה א והחששות שלנו ההורים להשתלבותו גדולים. האם יש פסיכולוגים שמתמחים ב ODD גם ללא קשב וריכוז? אשמח אם תוכל להפנות אותי למישהו או לתת לי קצה חוט היכן לחפש. תודה.

שלום, בני כעת בגן חובה. מזה שנה וחצי אנו חווים עימו התפרצויות זעם אלימות כאשר לא מקבל מה שרוצה או כאשר מתבקש לעשות משהו ו"לא בא לו". בהתחלה זה היה קורה רק בגן והיו תקופות טובות ורעות לסירוגין. כיום הוא מתפרץ כמעט כל יום ואף מס' פעמים ביום. התחילו קשיי התנהגות גם בבית בנוסף לגן (יותר קשה לו לקבל את סמכותנו - שפעם לא היתה בעיה כזו) אנו מלווים ע"י השירות הפסיכולוגי החינוכי. בנוסף הוא היה במס' מפגשים עם פסיכולוג של קופת החולים וטרם הצלחנו לסייע לו. אין לבני בעיות קשב וריכוז ולא קיבלנו שום אבחנה שיש משהו "בולט לעין". היינו אצל נוירולוג ילדים ששללל כל בעיה "פיוזיולוגית/בלתי נשלטת". מבחינתו הבעיה הינה התנהגותית בלבד. הוא ציין שבמקרה קיצון ניתן לתת לו רספידל, אבל הדגיש שהוא לא ממליץ על כך במקרה הזה (טען שיגרום לילד להיות "OUT"). מקריאה באינטרנט התיאור הכי מדויק להתנהגות של בני הוא ODD. במידה ואכן כך, מהו הטיפול המומלץ? האם לגשת לפסיכיאטר? כמו כן, קראתי שפוספוטידיל סרין ואומגה 3 יכולים לעזור (נמצא בשוק כמוצר שנקרא ZOOM) האם אכן יעיל מניסיונך?

איפה עובר הגבול בין הצורך לדעת מה קורה לילד שלך לבין הצורך שלו בפרטיות ??? מה נכון וראוי לעשות כאשר אתה חושב שהוא מתנהג באופן שאינו ראוי לו, וכאשר אתה יודע בוודאות שהוא לא אומר לך את האמת... שהוא מתנהג בצורה שתגרום לו להתחרט על מעשיו ? אני חרד לאושרו של בני ורוצה שיהיה לו רק טוב אך מתקשה לסמוך על הבחירות שלו, בזוגיות, ובסגנון הבילוי. אני מניח שחלק גדול מהבעיה הוא שלי, הפחד ממה יגידו אם ידעו... או התחושה שכהורה לא ממש מילאתי את תפקידי כראוי ואולי לא כיוונתי אותו מספיק טוב לחיים. איך מתמודדים ?

שלום, לאחר בדיקה מהירה באינטרנט הבנתי שלאחותי הקטנה (בת 23) יש ככל הנראה הפרעה של עקשנות וסרבנות. מאז שאני זוכר אותה תמיד היא הייתה בן אדם מאוד עקשן שעומד על דעותיו בצורה מאוד קיצונית, ריבים מאוד קולניים עם הוריי, ולצערי להוריי מעולם לא היו את הכלים הדרושים להתמודד עם העקשנות שלה בצורה טובה וזה גרר מריבות גדולות וחוסר הסכמה גורף. אחותי כבר בכלל לא ילדה, ולאחרונה קרו כמה דברים שהאירו את עיני וגרמו לי להבין שהבעיה הזאת מאוד חמורה. בלי לפרט יותר מדי היא קיבלה החלטות מאוד מדאיגות ולא ניתן להזיז אותה מדעתה. לאחר שיחה עם הוריי הגעתי למסקנה שצריך לדעת לשוחח איתה, כי במשך 23 שנה שיחה איתה מעולם לא הביאה להסכמה משותפת איתם. אשמח לקבל עצות וטיפים כיצד לרכך אותה ולנסות להגיע אל ליבה. תודה

שלום רב בני אובחן ע"י פסיכולוג קליני בעזרת מטריצות צבעוניות ,וכסלר ,רורשך שסובל מ- ODD בנוסף להיותו מופנם מה הטיפול המומלץ ? האם פסיכיאטר יכול לעזור ? תודה

שלום רב, בנין כיום בן 9, מאובחן ADHD ן ODD, הה מטופל בריטלין 10מ"ג, שלוש פעמיים ביום. הוחלט לעבור לתרופה אחרת בשל תופעות הלוואי הרבות, וגם נראה כי הריטלין כבר הפסיק להשפיע בצורה מיטבית. ניתן מעל לשנתיים. עברנו לפני חודשיים לויואנס מינון של 30 מ"ג, נראה היה בחודש הראשון כי זיכינו בילד חדש "נורמלי" לחלוטין, הרבה פחות אימפולסיביות והתנגדויות,הברה יותר שמח ותופעות הלוואי פחתו.(התחיל לאכול, ולא רק בערב). אולם עכשיו אנו בחודש השני ונראה כי התרופה פחות משפיעה. האם המינון של 30 מ"ג הינו מינון הנכון? ושאלה נוספת האם התרופה הזו ממכרת? תודה

בתי בת 9 מאובחנת עם קשב וריכוז וכן ODD. טופלה בריטלין 30 מ"ג LA. הומלץ להוסיף גם 1/2 כדור רספונד. אני מתנגדת לתת כדור זה. ושואלת האם יש אלטרנטיבה אחרת ?

שלום רציתי לדעת האם יש טיפול תרופתי לילד בן 12 עם התסמונת של ODD. ואם לא מה ההמלצות. בברכה ותודה אסנת

הי בננו הבכור בן 8, בהמלצת ביה"ס עשינו לו איבחון אצל פסיכיאטר, באבחון עלו מס' דברים: סימפטומים המייצגים בעיות התנהגות ודגש על חרדות, הוא מרגיש רב כוח ואומניפוטנטי ומדמה עצמו לגיבור כל יכול ששולט בכולם או לפחות רוצה לעשות זאת, לבננו יש רגישות נרציסטיטת, לבננו תמיד יש תחושה של מגיע לי, כאשר אינו מקבל זאת הוא מגיב בכעס גדול ואפילו באלימות, לצערנו הוא עדיין נושך "תגובה המאפיינת ילדים בני שנתיים/שלוש", כאשר אינו מצליח בפעולה מסויימת הוא מאשים את האחר, ראוי לציין כי בננו ילד מאוד מאוד נבון "חכם"כך מגדירים אותו כולם וכלל הקשיים הם בעיקר בביה"ס, יש פער בין התנהגותו בביה"ס לבין התנהגותו בבית, ביה"ס הוא לרוב כועס, מקנא באחרים, מאשים את האחר אם לא מצליח במשימה כלשהי מה שיכול להוביל אותו גם "נקמה" באחר... יש לו קושי מאוד גדול במעברים ועוד.בסיכום האבחון עולה כי העולם הריגשי של בננו מאוד מורכב ואובחן כ-odd, כיום הוא מטופל ע"י פסיכולוגית חינוכית ללא כל מענה תרופתי למרות שצוינה התרופה "רספרדל" במינון נמוך ורק כברירת מחדל" ומזה אנו חוששים מאוד. כמובן על השלכותיה העתידיות (זה ילד עם הרבה פוטנציאל) ראוי לציין כי מאז שבננו נכנס למערכת חברתית התנהגותו רק עולה בדרגה השלילית... בננו היה מטופל עד כה בתוכנית התנהגות קוגנטיבית, תרפיה באומנות והיום מטופל ע"י פסיכולוגית חינוכית, ראוי לציין כי בננו מגיע מבית שמח, זוגיות מצויינת ולו אח נוסף, אנו ההורים אובדי עצות וביתנו הופך לאט לאט לעצוב, ונואש. שאלתנו האם לתת לילד תרופה אנטיפסיכוטית, למרות שקראנו עליה דברים נוראים, האם טיפול ע"י פסיכולוגית חינוכית הוא פחות טוב? תודה רבה ההורים הנואשים