תוצאות חיפוש עבור תרגילי-חשיבה

לכתוב פירושים של מילים באנגלית זה שיטה טובה לשפר תזכרון/הבנה ? איך מתרגלים אותם בשביל להגיע למה שאמרתי

הבן שלי הוא בן 3 שנים. עדיין בבית ולא הולך לגן השנה. בימים האחרונים התנהגות נוראית. הוא אומר "לא" על כל דבר, למשל בוא נצחצח שיניים- לאאא בוא לישון- לאאא מתרוצץ בבית וזורק למשל לחם על הריצפה, מעיף שקית אשפה ומפזר אותה, לוקח סכו"ם ושם על הריצפה...זורק מגבות נייר על הריצפה, והורח וצוחק על כל דבר כזה.. משכיבים אותו לישון והוא קם יחף ומתרוצץ בבית, מסרב להיכנס למיטה.. מדי פעם ניגש אלינו ומרביץ לנו...מושך בשערות... לציין שבחוץ הוא רגוע ומטייל כרגיל, כמו כולם...ורק בבית הוא ככה.. כמו כן זה לא כל הזמן....הוא משחק עם מכוניות, ואנחנו משחקים איתו משחקי חשיבה...והוא יכול להיות מרוכז, ואז פתאום הכל משצנה והוא הופך לילד שונה לגמרי... איך מתמודדים עם זה?

אני מאובחן בדיסלקציה דיסגרפיה בעיות קשב וריכוז (-1 במיבחן טובה אחרינטילת ריטלין אני עם קשה טוב של כ +3 ) אני סטודנט ואני פשוט לא מצליח כמו אחרים 1)האם יש תרופה היום לדיסלקציה ? לא עלידי אסטרטגיות וכו ניסיתי במשך כ 4 שנים את כל שימושי האסטרטגיות ,אימוני לשיפור המוח ,וכל מיני תרופות ואני עדיין לקוי למידה איטי יותר מכולם נשאלת השאלה האם קיים משהו בשוק שלא שומעים עליו שהוא יכול לעזור ללקיות למידה מהסוג שלי והאם אולי יש פיתוחים חדשניים למה אני באמת מרגיש שזה לא יכול להמשיך ככה אני לא מביא את עצמי לידי ביטוי ביכלל אני חוזר 4 שנים של אימוני מוח ואסטרטגיות אנספור כדורים ועדיין אם אותה הבעיה אודה לך אם תוכלו לעזור ולתת לי כיוון חדש. תודה דני

האם גם SUDOKU יכול לשפר את הזיכרון ? אני בת 72 ,מורה לשעבר למתמטיקה. האמת,אני שמתי לב שלפעמים שוכחת איפה שמתי דברים ,או למה הלכתי למטבח .עוצרת לרגע ואז נזכרת . תודה מראש על כל תשובה.

האם הזיכרון חוזר אופן מושלם אחרי טיפולי כימותרפיה AC וטקסול. אני חצי שנה עם תום הטיפולים ומרגישה לקונות ש ל אבדן זכרון. תודה על התשובה.

שלום אני נלחצת מאוד בכל מה שקשור בבריאות שלי או של בני משפחתי כל פעם שהרופא שולח אותי לבדיקות אני ישר חושבת של המקרה הגרוע ביותר שיכול להיות וכמובן שהלחץ הזה גם משפיע על תוצאות הבדיקה לדוגמא בבדיקות לחץ דם וכו כיצד אוכל לטפל בזה?

לאבי יש אלצהיימר, הוא בן 80 האם יש תרופות המאיטות את המחלה או שכל חולה והתקדמות המחלה ? תודה

שלום, אני בת 34, ילדתי לפני 4 שבועות בן בריא בלידה רגילה וטבעית, ללא אפידורל. זוהי לידה שנייה יש לי בן בכור בן 3. לאחר הלידה הרגשתי טוב הייתי באופוריה שילדתי בלידה רגילה טבעית ומהירה, לא סבלתי יותר מידי מכאבים. 4 ימים לאחר הלידה הייתה צניחה של ההמוגלובין ובנוסף כנראה חטפתי וירוס של שילשולים והרגשתי רע רע מאד!!! חשתי סחרחורות ממש על סף עילפון (אבל לא התעלפתי), גלי חום, חזקים מאד, חולשה נוראית, שפשוט לא יכולתי להזיז את עצמי, אבדן תחושה בכפות ידיים ורגליים. ביום הברית לאחר הברית אפילו נסעתי לבית חולים כדי שיבדקו אותי שוב. לא נמצאו ממצאים חריגים בבית חולים ושוחררתי הביתה. המשכתי להרגיש לא טוב במשך שלושת השבועות האחרונים ואז נוספו לזה גם חרדות איומות שמשהו רע מאד קורה לי ואף רופא לא עולה על זה, וחרדות שחלילה שני בניי יישארו ללא אם אם משהו רע יקרה לי, חרדות עצומות מאד ממש!!!כל תחושה הכי קטנה שהרגשתי כל כאב קטן גורם לי להיכנס להיסטריה וחרדה שהנה משהו רע הולך לקרות ואני חייבת רופא עכשיו (יש לציין שעשיתי בדיקות דם די מקיפות, מה שהרופא משפחה שלי החליט שצריך לבדוק והכל פחות או יותר תקין)וכך...4 שבועות אחרי לידה אני מודה שמצבי הבריאותי משתפר לאט מאד, אני עדיין חווה סחרחורות וחולשה אבל החרדות ממשיכות ללוות אותי, וכבר הודעתי לבעלי שאני מסתפקת בשני בנים ואני לא מתכוונת לעבור שוב הריון ולידה ולחוות החלמה קשה כל כך מהסוג הזה כי גם השניים שיש לי צריכים אמא!! אני רוצה לציין שההריון היה תקין לגמרי אבל גם בהריון היו לי חרדות ממהלך הלידה ומאד ניסיתי לחשוב חיובי, תמיד שכנעתי את עצמי שיהיה בסדר ואכן הלידה עברה בסדר גמור. אני מניקה את התינוק שלי הנקה מלאה, חשה כלפיו וכלפי אחיו הגדול אהבה עצומה וגדולה (בעקבות אהבה זו אני כל כך חרדה...שלא ייגמר לעולם, אני רוצה להיות שם בשבילם לגדל אותם בנחת, לראות אותם גדלים ומתפתחים ללוות אותם בכל צמתי חייהם- בקיצור אני רוצה לחיות ולהיות עם שני בניי!!!) מה לעשות עם חרדות אלו, האם זהו דיכאון אחרי לידה? איך לשנות את צורת החשיבה שלי משלילית לחיובית, כי הנה עברו 4 שבועות מהלידה ואני בסדר, חיה ונושמת...מה עושים? אשמח מאד לעזרה ועצה!!

שלום, ילד שלי בן 4, השנה עבר מגן פרטי לגן טרום חובה. בגן קודם לא היו לו בעיות עם חברים, הייתה לו קבוצה של חברים. מצד אחד הוא ילד רגיש, אוהב משחקי חשיבה, פזלים, מצד שני הוא גם די דינמי, מאוד אוהב ספורט ורץ וקופץ, ומשתולל עד שישימו לו גבול והוא כן מקבל את אותו. (כך אמרו לי גם בגן - שהוא לפעמים משתולל, אבל כששמים לו גבול הוא מקבל את זה) הוא כל הזמן בודק גבולות, אבל יודע גם לקבל אותם. בגן החדש שמתי לב שהוא מסנן ילדים שכן רוצים לשחק איתו ונמשך לילדים יותר דומיננטיים שפחות מעוניינים לשחק איתו, והוא נמסה למצוא חן בעינייהם - הוא בא הביתה ואמר שהוא צריך לקנות איזה משחק לילד מהגן כי הילד הזה אמר שאז הוא ישחק איתו, או שהוא רוצה שאני אאפר אותו כמו טייגר (אני הבטחתי לו כי הוא לא הספיק להתאפר בפינת איפור בספארי) - ואז כולם בגן ירצו לשחק איתו. לא דיברנו שהוא ילך מאופר לגן, אבל מזה אני מסיקה מסקנה שמדאיג אותו וחסר לו שלא רוצים לשחק איתו בגן. הוא אומר שחוץ מ-2 ילדים בגן - שאר הילדים כועסים עליו וצועקים עליו (פה אני לא יודעת עד כמה זה אמיתי, אבל בטוח לא רק אחד כעס וצעק עליו). הוא רוצה לשחק עם ילדים שיותר "משתוללים", כהגדרתו. מדאיג אותי שהוא ככה נמשך לדומיננטיים ומובל על ידם ומנסה בכל דרך למצוא חן בעיניהם, כי זה לא מוביל לדברים טובים, אני לא רוצה שהוא יסתבך. אולי זה משהו בהתנהגות שלנו שתורם לכך? איך אוכל לעזור לו? אל תצחקו, אבל אני כבר דמיינתי שבהמשך הוא גם יימשך לבחורות יותר קשוחות שיסובבו אותו ככה (במילים אחרות התכוונתי לביצ'יות). אולי זה קשור לבטחון עצמי? אני מאוד מאוד דואגת, אני רוצה שהוא יהיה מספיק חזק כדי לבחור בחברים טובים ולא להיות הליצן של המקובלים. אודה על עזרתך, אולה.

שלום ד"ר וכפוב, האם יש משחק זיכרון כלשהו שהיית ממליצה עליו לשיפור הזיכרון ? משהו שניתן לקנות בחנות ?

אינה שלום, בעלי בן ה 27 הפציר בי לאחרונה כי הוא מכור לאינטרנט והוא צריך עזרה כדי לצאת מזה. התופעה תמיד הייתה קיימת, כשהכרתי אותו לפני כ 4 שנים, תמיד בילה את רוב שעות היממה מול המחשב, בין אם זה משחקי מחשב הכי טיפשיים בעולם ובין אם זה משחקי חשיבה שנמשכים לתוך הלילה. סרטים וכל מיני בלוגים שהוא חבר בהם. בעבר זה לא היה ממש מפריע, לכן לא כל כך התעמקתי על זה. היום בעלי לומד כבר שנה שניה באוניברסיטה, והדבר בא לידי ביטוי בחיי היום יום כסטודנט, פרט לעובדה שהוא מסתובב עם מחשב נייד ללימודים, הוא אוןליין כל הזמן, בין אם זה מיילים סתמיים ובין אם זה אתרים כגון פייסבוק. כשהוא אינו בלימודים, זה הדבר הראשון שהוא עושה כשהוא קם בבוקר, יושב על המחשב ויכול לאבד את עצמו שעות על גבי שעות. עכשיו כמובן זה מתחיל להציק כי רמת הלימודים שלו יורדת, על העשייה דברים בבית , אבל כבר לא מדברת על זה . אני לא דחפתי אותו להודות בזה, כי ידעתי שהוא יקבל את זה קשה. לכן חיכיתי עד שהוא יגיע למסקנה הזו לבד. השאלה העולה מכל המקדמה הזו היא: איך אני עוזרת לבעלי ?? אשמח לקבל עצות תודה מראש

אימי חלתה במחלת האלצהיימר בהיותה בגיל 63 נפתרה בגיל 76. סבתי גם חלתה באלצהיימר אולם בגיל מאוחר יותר סביבות ה70 . אני בת 47 מבקשת לדעת האם ניתן לבצע בדיקות (יש לציין כי בורחות לי מילים ולא מעט פעמים מתחילה משפט ושוכחת את שרציתי לומר)האם יש תרגילים למוח אשר הינך ממליץ לבצע מעבר לתשבצים סודוקו וכו'.

אני מודעת לזה שיש לי הפרעת אכילה רגשית אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות לגבי זה: במה שונים האנשים שלא חולים במחלה הזו? למה הם לא פונים לאוכל כנחמה??האם יש הבדלים בינינו ולמה זה כך? אני יכולה לבוא עם רעב לא מוסבר ע"י זה שאני מדמיינת לי את הזלילות שהייתי עושה שזה מגעיל במובן מסוים אבל ה""אושר" שזה הסב לי באותו רגע וההנאה יכולים למשוך אותי לזה שוב. איך אפשר להמנע מזה? איך אפשר (אני מדברת עפ פסיכולוגית אז חוץ מזה.......) לפחות להוריד את זה....מה לעשות תרגילי חשיבה מה בדיוק?? תודה

ביתי עוד לא בת 9 (בדצמבר) בכיתה ד' , בכיתה המורה אומרת שהיא רחפנית וניכר שלעיתם לא "נמצא איתה" בשיעור, היא לא קמה או מסתובבת או משוחחת (לא מפריעה למהלך התקין של השיעור, בעיקר שקועה בעצמה). היא טובה בלימודים מבחנים לרוב מעל 90 + שנה שעברה רק פעם אחת קבלה 100. 95 99 אף פעם לא מושלם. כי היא לא בודקת את המבחן היא כותבת ומביאה למורה מיד מבלי לעבור עליו שוב ולכן טעות טפשית מונעת ממנה להגיע להשג טוב יותר, במחברות כתוב כל החומר למרות שהוא רשום בכתב חרתומים ומלא שגיאות כתיב, השיכפולים זה סיפור אחר.... הם מודבקים לרוב אך לעיתים ברישול, היא עושה שיעורי בית אך כותבת תשובות קצרות לא תמיד מושלמות ולא שהיא לא יודעת את התשובה זה נובע מעצלות ובכך שהיא בעיני רוחה יודעת את התשובה.... ( כאילו לא חשוב לה שיהיה כמו שצריך ) כשאני יוצאת איתה לרחוב היא כאילו נמצא בבואה, היא לא שמה לב שאנשים רואים את מעשיה, עושה תנועות קופצת על כל דבר באוטובוס היא לא רגועה (עסוקה כל הזמן) בבית כשהיא משחקת עם הברביות שלה היא מדברת עם עצמה בקול ציצני כזה, היא מפוזרת. הבית יהיה מסודר ורק האזור שלה הפוך לגמרי, היא יכולה לסדר ואחרי רגע שוב בלגן. אוהבת לשחק עם "זבל" ולגזור כל דבר שמה פסטלינה על משחקים גוזרת חוטים אוהבת להכין קשקושים משחקת עם חרוזים שמה בפה כל דבר קטן פלסטיקים נילונים.(כתוב בבילבול כי זאת התחושה שהיא מעבירה) היא מרבה לריב עם אחיה בן ה-5 גם נותנת לו מכות חזקות אבל יכולה להיות אחראית ובוגרת לעיתים באופן מעורר התפעלות, אחיה מת עליה ויעשה כל שתבקש ממנו, אוהבת לקבל את מלוא תשומת הלב. לפעמים היא מתעצבנת על משהוא ומאבדת את היכולת להוציא את עצמה "לרדת מהעץ" ויכולה להיות בברוגז לזמן רב. אפילו היא בעצם מפסידה (בעיקר לפני ארוחה משפחתית ואז אפילו היא רעבה היא לא תאכל....יש לציין שהיא היתה מתעקשת להיות בברוגז בעבר הי כמעט עד אמצא הארוחה כשעה כיום היא "חוזרת לעצמה" מהר יותר ). שלחתי את כתב ידה לגרפולוג שאמר שהיא סובלת מחוסר התארגנות ופיזור. רציתי להוסיף, שיהיה ברור, היא ילדה מהממת טובה אחראית לעיתים ברמה שזאת גאוה להיות אם לילדה כזו. עוזרת בבית כשיורדת עליה ההשראה בצורה יוצאת מן הכלל. חכמה וכשרונית רמת הידע, האינפורמציה והאינטלגנציה שלה גבוהה. אוהבת לקרוא ספרים מאד, תולעת ספרים, אוהבת מאד לשחק על המחשב היא מתחילה משחק ויכולה לסיים אותו, משחקי חשיבה אפילו מאד מסובכים. שיש להם מגבלות זמן וכ"ו. שחקה למשל במשחק לבנות עיר כשבאתי לבדוק מה קורה עם העיר שלה, העיר היתה בנויה למופת "התושבים" שמחים, והיא הרוויחה כסף טוב. מי שמכיר משחקים כאלו יודע שזה לא פשוט. מה היה מומלץ לעשות בכדי ל"קרקע" אותה ולהביא אותה להיות פחות מפוזרת בראש וילדותית.ויותר מודעות סביבתית. (המורה אמרה לי לתת לה ריטלין, אני מתנגדת בתוקף כיוון שהיא לא צריכה זאת. אני חושבת שלביתי חסרה מודעות סביבתית מה גם שהלכנו לרופאה נוירולוגית ילדים והיא אמרה שהיא לא צריכה זאת).

אבי נשלח לצילום CT ראש מהמרפאה הגריאטרית וכן תושאל בעקבות ירידה בזכרון. עדיין לא קיבלנו את האבחון מהמרפאה ( התור נקבע לעוד חודשיים וחצי!) אך בנתים כל יום יש התדרדרות. אלו דברים אפשר להתחיל כדי למנוע התדרדרות ? בסדנאות לשיקום הזיכרון או ריפוי בעיסוק / בתרפיה / באומנות / במוסיקה ? האם לפנות למרכז יום שמטפל בשיקום הזכרון או לעבוד איתו על תוכנת remind או סביון? האם יש תרופות טבעיות שעוזרות ? אנחנו במשפחה רוצים כבר לפעול כדי לעזור לו לפני המצב מחמיר ללא טיפול.

אתמול, לקראת שעות הלילה המאוחרות, חשבתי שהחיים שלי נגמרים. שאולי לא אמשיך לחיות מעבר. שאין טעם. שמה הסיבה? פלונטר אחד גדול. קשיים. התמודדות. מלחמות יומיומיות במקום להלחם על לאהוב את היותי ולהפסיק להלחם.. בי.. דפוסי מחשבה ועשייה, דפוסים דפוסים דפוסים. כמו להיפטר מעלוקות רבות שלא עוזבות ומאימות למצוץ את דמי עד כלות. בשום מה הרגשתי לא נכון לחתוך את עצמי אתמול בלילה. אז לא חתכתי ואני מאוד גאה בעצמי. הרגשתי שצריך ויבוא משהוא לחנוק אותי וזהו. שאני לא אעשה כלום לעצמי – ו..החיים יפסקו. לא יהיו יותר. לא יהיו. פשוט ככה. הקשבתי למוזיקה מדכאת, מנסה כנראה איפה שהוא לחפש את החיים. שואלת את עצמי אם מה שאני שומעת באמת עוזר לי. כנראה שהרצון לשקוע בדיכאון מטשטש, או לא מצליח. מה לעשות..? נראה שאני כבר במקום טוב יותר ממה שהיה לפני שנתיים למרות שנראה שהמחשבות על מוות לא עוזבות אותי כל כך מהר.. מין ערבוב של חיים ומוות.. כמו החיים. מסע מעניין. מרתק לפעמים מאיים לשתק. לא מצאתי את עצמי. התגלגלתי במיטה מצד לצד, מחפשת מזור לכאב שאי אפשר לו.. ונורת הלילה דולקת כשאני חושבת לעצמי, מה הטעם? מה הטעם שיש באור.. ? הרי זה מפריע לי. התאים לי אתמול חושך. התאים לי אתמול בור. והמוזיקה מתנגנת ונוגעת אבל אני, נשארת אדישה. מעין מצב חנק מתיש, כמו שכך ייחלתי. אך החנק לא מסתיים במוות. הרי אני פה עכשיו. הוא מסתיים רק בשינה.. כמו סיום הפגישה הטיפולית אתמול. ויש אמת בדבריה. אני זאת שדואגת למצב הזה. (((((((((((???!!!)))))))))) אני זאת שרוצה להרגיש ככה. עם פצעים פתוחים. נושאים לא סגורים. מביאה את כל האותיות אליה כתחילת משפטים. ללא סיום, איגוד. ללא מסגרת, וכואב שכך. ממתינה שיעבור. מסוגלת להמתין עכשיו רק בגלל המוזרות שבי. שהקימה אותי היום בבוקר ליום רגוע בלי להבין איך, ומדוע.. בדרך כלל סערות ליליות לא מסתיימות בבוקר שלמחרת. לפחות לא אצלי. אבל היום היה משהו שונה. הרי כבר אמרתי שאני כנראה במקום אחר.. וטוב שכך. רק ממתינה לבין הערביים הזה שיעבור. מסכימה עכשיו לצעוד ליד, אל מול השקיעה שתוביל ליום חדש למרות שלא הסכמתי אתמול בלילה. לא הסכמתי בכלל. רציתי למות. וכמו כל הדברים הקטנים הללו שמובילים אותנו קדימה בלי שנשים לב, אולי נכיר בזאת מאוחר יותר בחיים, הגיע לידי היום בבוקר על ידי קולגה לעבודה - מסמך יקר. כמעט ויקר יותר מהחיים.. ואני לא מכירה מספיק בנמצא בידי.. מסמך שגרם לי לחשוב עליכם. על כל האנשים באשר הם. על הנפש הזאת המוסתרת בתוכנו. זאת שמגיע לה לצאת, בלי להבין עדין מדוע מהרגע שרואים עולם – נגזר על הנפש לגור בכלא. כלא אותו בונים אנחנו בעצמנו, לעצמנו. ואחרים עוזרים לנו לבנותו מעלינו. כלא. כלא מקושט אפילו, אולי בשרשראות כבדות שמקומן לא עלינו. עשוי טוב, 'מגן'.. ((((((((((???))))))))) כמה אבסורדי. וכשקראתי את שנכתב, חשתי רצון לצאת, לראות עולם. ולא להיות לבד. להניח את הראש כאן, על הכר הרך המכיל והמשותף לכולנו, ולשתף... כותבת אני חלק משנכתב על ידי חנוך דאום (10.06.05) מילים שתמכו בי היום, לצאת מהחנק ולנסות, רק קצת, להתחיל לנסות לנשום... אהובים (מוסיפה לכם בהקדשה) הקדישו לעצמכם חצי שעה ביום. קבעו את זה כפגישה ביומן. פגישה עם עצמכם. עצמכם זקוק לזה. עצמכם נואש לזה. מגיע לו. צאו מהבית, צאו מהמשרד ושבו חצי שעה בחוץ, בלי גג או קירות. שבו בחוץ, על ספסל ציבורי, על אבן נוחה, על גג משרד גבוהה, על דשא ירוק עם מעט צל. שבו והשקיפו על העולם וראו את דמותכם משתקפת בו. אל תחשבו על המשך היום. אל תחשבו על ראשיתו. חשבו רחוק. הפליגו עם מחשבותיכם אל מקום בלתי נראה, בלתי מושג, נסו לחלום, לייחל, לקוות. את רוב חייכם אתם מקדישים לאחרים. ח-צ-י שעה ביום הקדישו לעצמכם. ר-ק לעצמכם. כתבו מכתב בו אתם מסבירים לאדם קרוב מדוע אתם אוהבים אותו. אל תתקמצנו במילים. נמקו. רדו לפרטים. כתבו לו על כל מה שטוב בו. על כל מה שיפה בו. ספרו לו כמה הוא חשוב לכם. כמה הוא יודע להקשיב. כמה הגון, מעניין מתחשב ומשעשע הוא. ספרו לו כי הוא חשוב לכם. ולבסוף, גם אם הוא שכן, בן משפחה או עמית שאתם פוגשים כל בוקר בעבודה, - שלחו לו את המכתב בדואר. כתבו מכתב כזה גם לעצמכם! נסו ליצור, נסו לצייר, לפסל, לכתוב שיר, נסו לרקוד. נסו לנגן בחלילית או בפסנתר. הרכיבו פאזלים. התמודדו עם משחקי חשיבה חמודים. נסו לבנות קערה מחימר. לא נולדתם כדי לנייד עכברי מחשבים. יש לכם שימושים נוספים. גלו אותם. לכו. לכו שלא על מנת להגיע. לכו שלא על מנת לקבל פרס. לכו שלא על מנת להרזות. לכו כדי להרגיש את הרגליים. לכו כדי ללכת. לכו להנאתכם. לכו. פשוט לכו. בכו. כאשר עצוב, בכו כאשר לחוץ, בכו כאשר קשה, בכו כאשר אתם רוצים לבכות, בכו. אל תחסמו את זה, אל תתבישו בזה, אל תנסו לגבור על זה. אם יש דמעות שרוצות לזלוג, צריך לתת להן לעשות זאת. זה מזכך. דברו על מה שכואב לכם. אל תטייחו. אל תנסו להתמודד לבד. אל תחשבו שאיש לא יאזין לכם. אל תחששו להראות חלשים. אל תחששו להטריח. גשו לחבר קרוב, לבן משפחה אהוב וספרו לו מה כואב. שתפו אותו במה שקשה. חלקו איתו את מה שטורד, שרודף, שמאיים, שמטלטל, שמפריע לישון. אל תתמודדו עם הכל לבד. איש לא יתן לכם תעודת הצטיינות על כך שלא בקשתם עזרה, שלא התיעצתם. מ-ו-ת-ר ל ה י ו ת חלשים.. קנו ערסל. הרשו לעצמכם להתערסל בו. (אוווי ליאאאתתתת....) הרשו לעצמכם להתכרבל בו. הרשו לעצמכם לשקוע בו באמת ולחזור למצב העוברי שבו החלו חייכם. יש הרבה מטלות ומשימות כבדות בחיים הללו, אבל ישנם רגעים שבהם כל מה שצריך כדי להסתדר, זה לשכב בערסל ולהתנדנד... מלי.. התחלתי לכתוב את הנ"ל היום בבוקר.. ועכשיו יורד הלילה שוב.. ושוב המחשבות הקשות.. בכיתי וטוב שכך.. כבר הרבה זמן שלא בכיתי.. אני חושבת לאני מעריכה את היופי שברצון לחיות – רק ביום כשזה בסדר..לא בלילה.. לפחות לא בתקופה המטורללת הזאת.. ושוב לילה... מה יקרה הפעם...??? תושיטי לי יד.. בבקשה ממך... ~נילי~

שלום רב אני פונה בקשר לאימי, היא בת 68, בריאה, מנהלת אורך חיים בריא וצעיר לגילה, טיולים, תרבות, ספורט,חיי חברה טובים מאד. היום ביקרתי בביתם והיא ספרה לי מקרה שקרה לה עם אבי לפני מס' ימים: היא הרימה את הטלפון במטרה להתקשר לאחד החברים שחזר מחול, בקשה לדבר עימו ומהצד השני של הקו היה אדם אחר שבמשך כ 10 דקות היא נהלה איתו שיחה כאשר הוא טוען בפניה שהוא לא מבין מדוע היא מחפשת את x כאשר התקשרה אליו (ללא הזדהות מלאה בשמו), היא לכל אורך השיחה חשבה שהיא מדברת עם חבר של אותו אדם אליו התקשרה, אפילו אמרה שיש לו מבטא זר ועל כן היא לא ממש יודעת מיהו. הנקודה הכואבת בסיפור היא שהיא כנראה טעתה במספר והתקשרה לאבי (בעלה מזה 46 שנה) ולא זיההתה אותו לאורך כל השיחה. הוא כמובן זיהה אותה מיד, וכל השיחה ניסה לברר איתה את העינין (נכון, הוא קצת "שיחק" איתה ולא הזדהה לגמרי, אולי מתוך ההלם שהיה בו או מסיבה אחרת). אני מאד נלחצתי מהסיפור. אני חייבת לציין שהיא בחרה לספר את הסיפור כסיפור מאד מצחיק שקרה לה וגם צחקה רבות תוך כדי (צחוק אמיתי וכנה, לא כזה שבא להסתיר), היא טענה שפשוט "נתקעה" מחשבתית שאכן התקשרה לאותו אדם שתכננה וככל הנראה "אנסה" את מחשבתה על המציאות. סיפרתי את זה גם לאחותי שגם כן לא ממש צחקה מהסיפור. אני רוצה להוסיף שאימי לאחרונה לוקה מעט (לא לעיתים קרובות מאד) בזכרונה וגם נותנת תחושה שלא יורדת לסוף דעתי כאשר אני מדברת איתה, מעין חוסר ריכוז או משהו כזה. פרט לכך היא מאד פעילה ונמרצת. אני מעונינת לדעת מה דעתכם על המקרה שקרא באותה שיחת טלפון, האם זה יכול להעיד על משהו? האם יש רעיון איך לגרום שדברים כאלה ודומים לא יקרו? תודה רבה! יעל

שלום רב לכם. אימי בת 83 ובשנה האחרונה חלה התדרדרות במצב הזכרון שלה ובמבנה האישיות (היא מודעת לכך ולכן היא מאוד סובלת) אני מודעת לכך שזה די שכיח אצל אנשים בגיל הזה לעומת זאת אני מכירה אנשים שיותר מבוגרים ממנה ומאוד צלולים. האם יש דרך להקל עליה?! אני מאוד מאוד מודאגת !! אני עזרו לי. תודה רבה. גלי

שלום רב! אני בת 31 ויש לי שני ילדים מדהימים: הגדול עוד מעט בן 3 והקטן עוד מעט בן שנה. יש ביניהם הפרש של שנתיים בדיוק. לפני שהקטן נולד הגדול היה יושב מרכיב הרכבות מעסיק את עצמו לבד, מקשיב לסיפורים, מצייר, צובע ממש ילד לתפארת. הילד הגדול שלי חכם מאוד והשפה שלו מאוד עשירה.פשוט ניתן לנהל דו שיח איתו כמו עם ילד גדול ממנו בהרבה. הוא גם אוהב לשחק ומשתווה עם ילדים גדולים מהגיל שלו והם מעניינים אותו יותר. כאשר הקטן נולד נראה לי כי חלק מזה נעלם והוא לא כל כך רוצה לעשות כלום ז"א לשחק לבד, להרכיב פאזלים, לצייר אני לא מצליחה לשבת איתו על משחקי חשיבה הרבה זמן בעוד שלפני שהקטן נולד היינו יושבים ומסיימים משחק (משחק על מספרים מ 1-10 או משחק הזיכרון) כאשר אנו מתחילם לשחק אני נותנת לקטן לשחק במשחקים עם עצמו ויושבת עם הגדול אבל באמצע המשחק שלי איתו הוא פשוט רץ לקטן ומחבק אותו או מציק לו או רוצה לשחק איתו במשחקים שלו שהם משחקים שמיועדים לגיל שנה. כשאני קוראת לו שיבוא כדי שנסיים את המשחק הוא חוזר משחק עוד קצת וחוזר לשחק עם הקטן ולאחר מכן כבר לא מעוניין לחזור לשחק. ככה זה עם ציור או הדבקת מדבקות הוא לא יכול לשבת יותר מ 10 דקות ולצייר בלי לקום כמה פעמים או שמתייאש מהר מאוד. אני מנסה להקדיש לו כמה שאני יכולה, לעניין אותו עם משחקים חדשים כל כמה זמן מנסה להלהיב אותו ובהתחלה זה עובד אבל אחרי כמה דקות הוא מתייאש. הוא עם המון מרץ ואני פוחדת שהוא היפר אקטיבי, או שמתחילה אצלו בעיית קשב. הייתי מבקשת לקבל עצה מה אני יכולה לעשות והאם לקחת אותו לאבחון או לבדיקה כלשהי. תודה רבה.

סיגל , בוגרת המגמה להכשרת מורים לצ'י קונג במכללת ויגייט שלחה לי מייל זה מפי הטאואיסט... האם לא על כך אנו מדברים קטע שכתב חנוך דאום במעריב מ-10.6.05: 1. קבעו לכם דייט חודשי קבוע עם כל אחד מילדיכם. הקדישו אותו לדרישה אמיתית בשלומם. הקשיבו להם באמת. דברו איתם. השיאו להם עצה. אחת לחודש, בלי חיפופים ותירוצים, קיימו את הדייט הזה. גם אם אתם גרים באותו בית. גם אם נדמה לכם שאתם פוגשים בהם בכל יום. 2. כתבו מכתב שבו אתם מסבירים לאדם קרוב מדוע אתם אוהבים אותו. אל תתקמצנו במילים. נמקו. רדו לפרטים. כתבו לו על כל מה שטוב בו. על כל מה שיפה. ספרו לו כמה הוא חשוב לכם. כמה הוא יודע להקשיב. כמה הגון, מעניין, מתחשב ומשעשע הוא. ספרו לו כי הוא חשוב לכם. ולבסוף, גם אם הוא שכן, בן משפחה, או עמית שאתם פוגשים כל בוקר בעבודה, שלחו לו את המכתב בדואר. 3. כתבו מכתב כזה גם לעצמכם. 4. אל תקראו עיתון כאשר אתם אוכלים. אל תראו טלוויזיה. אל תעמדו ותאכלו מהסיר. כאשר אתם אוכלים, אכלו. התלבשו לארוחה, חממו אותה, סדרו אותה יפה בצלחת, הסתכלו על האוכל בטרם הוא נכנס לפיכם. לעסו היטב. טפלו בחשבונות אחרי הארוחה. דברו בטלפון אחריה. כאשר אתם אוכלים, אכלו, השאר יחכה. 5. הקדישו לעצמכם חצי שעה ביום. קבעו את זה בפגישה ביומן. פגישה עם עצמכם. עצמכם זקוק לזה. עצמכם נואש לזה. מגיע לו. צאו מהבית, צאו מהמשרד ושבו חצי שעה בחוץ, בלי גג או קירות. שבו בחוץ, על ספסל ציבורי, על אבן נוחה, על גג משרד גבוה, על דשא ירוק עם מעט צל. שבו והשקיפו על העולם וראו את דמותכם משתקפת בו. אל תחשבו על המשך היום. אל תחשבו גם על ראשיתו. חשבו רחוק. הפליגו עם מחשבותיכם אל מקום בלתי נראה, בלתי מושג. נסו לחלום, לייחל, לקוות. את רוב חייכם אתם מקדישים לאחרים. חצי שעה ביום הקדישו לעצמכם. רק לעצמכם. 6. נסו ליצור, נסו לצייר, לפסל, לכתוב שיר, נסו לרקוד. נסו לנגן בחלילית או בפסנתר. הרכיבו פאזלים. התמודדו עם משחקי חשיבה חמודים. נסו לבנות קערה מחימר. לא נולדתם כדי לנייד עכברי מחשבים. יש לכם שימושים נוספים. גלו אותם. 7. לכו. לכו שלא על מנת להגיע. לכו שלא על מנת לקבל פרס. לכו שלא על מנת לרזות. לכו כדי להרגיש את הרגליים. לכו כדי ללכת. לכו להנאתכם. לכו. פשוט לכו. 8. קנו ערסל. הרשו לעצמכם להתערסל בו. הרשו לעצמכם להתכרבל בו. הרשו לעצמכם לשקוע בו באמת ולחזור למצב העוברי שבו החלו חייכם. יש הרבה מטלות ומשימות כבדות בחיים הללו, אבל ישנם רגעים שבהם כל מה שצריך כדי להסתדר, זה לשכב בערסל ולהתנדנד. 9. הרשו לעצמכם להיות פחות זמינים. כבו את הסלולרי כאשר אתם בבית. כבו את הסלולרי כאשר אתם במשרד. כבו אותו בנסיעות. היו פחות קלים להשגה, קשה לחשוב, להרגיש, לתכנן, לקוות, לאהוב ולחיות כאשר הסלולרי מייבב בהתמדה. כבו את הסלולרי ותמצאו שיש חיים. 10. בחרו ערב אחד בכל שבוע שבו הטלוויזיה מכובה. הוציאו אותה מהשקע ושימו עליה כיסוי. ערב אחד בשבוע התייחסו אליה כאל טלוויזיה מקולקלת. ערב אחד בשבוע פנו לעצמכם את כל השעות הארוכות הללו. ערב אחד בשבוע דברו עם בני משפחתכם כאשר פניכם מופנות אליהם ולא אל המסך. ערב אחד בשבוע, רק ערב אחד בשבוע, חפשו את ההתרחשות בדמיונכם ולא במכשיר הטלוויזיה. 11. סמנו את קיומה של השבת. תעשו קידוש בליל שישי. הדליקו נרות. ערכו ארוחה משפחתית. סמנו את זכותכם לקיים ערב לא שגרתי אחד בשבוע. לא משנה אם אתם שומרים או לא שומרים שבת, תנו לה לשמור עליכם. 12. הכינו רשימה מפורטת של כל הדברים הטובים שיש לכם בחיים. הבריאות, המשפחה, הבית, מזג האוויר, יכולות הבישול של חמותכם, הכדורגל ביום שישי, בעל המכולת שמסביר פנים. כל דבר שגורם לכם רגע של נחת. כל דבר שנותן לכם תקווה קטנה לעתיד סגול. קראו בה ועדכנו אותה מעת לעת. 13. הוציאו מאה שקל מהכספומט, חפשו עני הפושט ידו ברחובה של עיר, גשו אליו, לחצו את ידו ותנו לו את השטר. העני ירגיש טוב, אבל זה כלום לעומת איך שאתם תרגישו. 14. דברו על מה שכואב לכם. על תטייחו. אל תנסו להתמודד לבד. אל תחשבו שאיש לא יאזין לכם. אל תחששו להיראות חלשים. אל תחששו להטריח. גשו לחבר קרוב, לבן משפחה אהוב וספרו לו מה כואב. שתפו אותו במה שקשה. חלקו אתו את מה שטורד, שרודף, שמאיים, שמטלטל, שמפריע לישון. אל תתמודדו עם הכל לבד. איש לא ייתן לכם תעודת הצטיינות על כך שלא בקשתם עזרה, שלא התייעצתם. מותר להיות חלשים. 15. בכו. כאשר עצוב, בכו. כאשר לחוץ, בכו. כאשר קשה, בכו. כאשר אתם רוצים לבכות, בכו. אל תחסמו את זה, אל תתביישו בזה, אל תנסו לגבור על זה. אם יש דמעות שרוצות לזלוג, צריך לתת להן לעשות זאת. זה מזכך. 16. רכשו כורסה חדשה או כיסא נוח מתנדנד ושימו אותו בחדר השינה שלכם. לא בסלון, לא במרפסת, לא בשום מרחב ציבורי בבית. בחדר שלכם. איכשהו, כאשר אנחנו נהיים הורים, החדר שלנו הופך להיות מקום אפור של מבוגרים, בעוד חדרי הילדים נעמסים בכל טוב. הפכו את החדר שלכם למקום שנעים להיות בו גם כשלא הולכים לישון. 17. בקרו את סבתא שלכם. אל תסתפקו בשיחת הטלפון השבועית. סעו לפגוש בה, בקרו אותה, לא כדי לעשות עימה חסד. בקרו אותה כדי לעשות טוב לעצמכם. כדי להיכנס לפרופורציה. כדי להיזכר שהחיים לא תמיד ממהרים. שעה עם סבתא היא המדיטציה הטובה ביותר. 18. שתו הרבה מים קרים. 19. הכינו לעצמכם דיסק אוסף פרטי. שימו בו את השירים שלכם. רק את השירים שלכם. הכניסו לדיסק את השירים שמעוררים בכם עצב מתוק, שירים שמזכירים לכם איך פרחה בכם האהבה, שירים שיחזירו אתכם לימים של חופש. זה לא יהיה עוד דיסק אוסף, זה יהיה פסקול, פסקול המורכב משירים שאוצרים זיכרונות. פסקול שדוקר את לבכם. פסקול החיים שלכם. 20. ותגלו שלא כל כך נורא פה.

מחונן בטפחות הרבה מכפי גילו? שיעודדו ויהוו לו טפיחות שכם, סיפוק והגשמה עצמית ויקנו לו ביטחון?

בני בן ה - 4 ו -4 ח' עדיין משרבט לא צובע בתוך בקווים לא מחזיק את העפרון טוב ולא גוזר ישר. בנוסף מסרב לעשות פזאלים למרות שאני יושבת איתו. לעומת זאת הוא אוהב משחקי חשיבה אחרים כגון: מצא את ההבדלים, התאם צורות הנדסיות, מה הקשר, ומה יוצא דופן.

שלום מה הכוונה כשאומרים לאדם שהחשיבה שלו פשטנית? 1. האם זה אומר שאדם לא מסוגל לעשות ניתוחים מעמיקים ולכן הוא לא יכול להיות יצירתי או לעבוד בעבודה שמצריכה שיקול דעת? 2. האם החשיבה המורכבת מתפתחת בילדות באמצעות קריאת ספרים, משחקי חשיבה? או שהחשיבה המורכבת מתפתחת עם נסיון או שנולדים עם זה?? 3. האם אדם בעל אינטלגנציה ממוצעת יכול להיות בעל חשיבה מורכבת? 4. והאם בגיל 25 אפשר עוד לפתח את המחשבות או שכבר לא? 5. האם אדם שיש לו חשיבה פשטנית יכול להיות דכאוני או חרדתי כי לא מצליח לעשות ניתוחים מורכבים שלהחיים? תודה

שמי אליה ואני בת 25. מאז ומעולם איני מסוגלת לבלוע כדורים. כאשר אני מנסה לבלוע כדור, יש לי רצון עז להקיא ותחושת בחילה חזקה, הנגרמת מטעמו הרע של הכדור. אני משתדלת להמנע מלקחת תרופות כעיקרון. כשעלי לקחת תרופה אני מבקשת מהרופא לתת לי נוזל או אבקה. הבעיה נוצרת כאשר התרופה קיימת רק בכדורים. בכל פעם שזה המצב, אני נכנסת למצוקה קשה. ניסיתי בעבר לרסק כדורים ולערבב את הרסק במשקה או במזון, אך בהצלחה מוגבלת. טעמו של הרסק תמיד מגעיל, אך במקרים שהיה חזק במיוחד, הקאתי את התרופה. אני מרגישה שעלי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד. אודה לכם באם תסייעו לי.