תוצאות חיפוש עבור נכות

שלום רב! שמי אדווה בת 36, לוקחת גלולות ברצף על מנת לא לקבל וסת עקב פוביה רצינית מדימום, יש לציין שמוכרת בביטוח לאומי כנכה נפשית עם 40% נכות, לוקחת בהמלצת הרופא נשים שלי. האם אסטל ודיאנה זה אותן גלולות? אם בסיום החפיסה הנ"ל של גלולות דיאנה אעבור לאסטל, יכול להיות שיהיה לי דימום? האם עדיף לא לקחת בכלל אסטל אלא רק דיאנה? תודה רבה, אדווה!

שלום גיל שטרן כנציג של קבוצה תמיכה תסמונת קליינפלטר ,ברצוני לדעת מהם הזכויות בביטוח לאומי עבורנו.האם ביטוח לאומי מכיר בנו .אבקש לקבל תשובה ברורה בנדון

האם כחולת מאסטניה גרביס יש לי זכויות מסוימות בביטוח לאומי ? מס הכנסה ?

שלום לכולם אני שותף די פעיל בפורום נכנס כל יום ולשמחתי הפורום ממש מעולה עברתי ניתוח במעי כתוצאה מגידול לפני שנתיים ומאז אני עם סטומה הגשתי בקשה לנכות והבקש נידחתה קראתי כאן שבעלי סטומה מקבלים אוטמאטית נכות של 80 אחוז מה צריך לעשות לאחר שהייתי בוועדות של הביטוח לאומי ודחו אותי בתודה דודי

שלום רב, אני מאובחנת כסובלת ממאניה דיפרסיה,דיכאון ופיברומיאלגיה. מזה כשנה הופיעה אצלי תסמונת פיברומיאלגיה ומאז חלו שינויים בקליטה,בהבנה,שכחה ,בעיה בכושר ביטוי, עיבוד נתונים ועוד....עזבתי עבודה לאחרונה עקב כך. בנוסף היתה לי תשישות נוראית אבל היא עברה כנראה מהנורטילין. לפני כן הייתי בדיכאון עמיד ורק הלמיקטל 200 מג' עזר ואז הופיעה לי התסמונת. הדיכאון חזר לכך קיבלתי בנוסף סימבלתה 30 מג' כדי שגם יעזור לכאבי השרירים. לא היה שינוי נפשי,אך זה עזר מעט לכאבים.(אני עמידה לSSRI SNRI) הרופא החליף לי את הסימבלתה לפני כחודשיים בנורטילין 50 מ' שזה הוציא אותי מהדיכאון ממש בהצלחה,רק שאני מאוד סובלת מתופעות הלוואי.אך הוא לא מטפל בכאבי השרירים כפי שאמור לעשות. אני גם נוטלת 0.75 מג' קלונקס בלילה לבעיות שינה קשות ולחרדה ואני ישנה היום לפחות 5 שעות ברוך ה'.(אולי הנורטילין עזר לכך) אני לא יודעת מאין הבעיה של תפקוד לקוי של המוח והקוגנטיביות. אני לא קולטת,לא שמה לב למה אני עושה,לא מבינה,עושה טעויות כתיב,לא מצליחה להתבטא,נתקעת במשפטים ולא זוכרת מילים ועוד..עשיתי תאונה מחוסר ריכוז,שוכחת לסגור דלתות אפילו ילדה בת 5 ניצחה אותי בדמקה. אני בטוחה שיש קשר להפיברו' ,כמו כן חשוב לי לציין דר' שבמשך 7 שנים עם דכאונות וחרדות קשים לא היתה לי בעיה קוגנטיבית כלל, תמיד הייתי שנונה וחדה. הרופא שלל דימנציה. (אולי תרופות לסכיזופרניה יכולות לעזור) אני מקווה שזה לא לצמיתות,אני במבוי סתום. האם יש סיכוי/עילה לקבל נכות מביטוח לאומי? אני מאוד רוצה לעבוד אבל הבעיות הקוגנטיביות פשוט פוגעות לי בחיים ובתפקוד.

אבחנה במקרה בבדיקת CT גב - 1. מה הפעולות המיידיות הנדרשות? אני כבר מכיר ההמלצות לגבי עישון/ סוכר / שומנים וכו' - הכוונה היא מה צריכים לעשות כדי שלא ייוצר לחץ על האיבר? האם ישיבה ממושכת או דברים אחרים יכולים להזיק? 2. האם זאת אבחנה מדוייקת או שעדיף עוד בדיקות? אם כן איזה? איזשה בדיקות לטרשת? 3. נקבע תור לכירורג אבל עוד מספר חודשים - מה ההמלצות עד התור? 4. הבנתי שמאד לא מומלץ עבודה מאומצת - איך אפשר לקבל ימי מחלה? 5. הבנתי שמדובר על אחוזי נכות של בין 60% ל 100% - מה התהליך והטיפול?

שלום לך דר אשמח לקבל ממך חוות דעת והערכת אחוזי נכות לפגיעה שלי . לאחר שישה חודשים מהפגיעה עדיין אין שיפור ברגל ממצאים של mri (לאחר 6 חודשים מהפגיעה): הודגמו אותות תקינים ממח העצם, ללא עדות לשברים בצקות או אוסטיאונקרוזיס.מודגם קו שבר אלכסוני בבסיס האמיננס הטיביאלי עם שבב גרמי מנותק בקוטר 2.6 ס"מ בציר הסגיטלי ובקוטר 9 מ"מ במישור הצדדי פנימי (חתך 19 סדרה 5). השבב הגרמי מורם בחלקו ע"י רצועת ה ACL הנאחזת אליו , כאשר מודגמת בצקת בין סיבי הרצועה מאזור אחיזתה הטיביאלי עד מרכז הרצועה. ממצא המחשיד לקרע חלקי אינטרסטיציאלי של הרצועה. האחיזה הפמורלית של הרצועה מודגמת תקינה. מודגמת תזוזה קדמית של הטיביה כביטוי לרפיון של הרצועה הקרועה. שאר הרצועות וגיד הפופליטאוס מודגמים שמורים. מודגמת קונטוזיה לשדית מינימאלית בהיקף הקונדיל הפמורלי המדיאלי. מודגם קרע אנכי בהיקף הקרן האחורית של המניסקוס המדיאלי. המניסקוס הלטרלי מודגם תקין. המנגנון המיישר מודגם תקין. סחוס הפיקה שמור. הודגם נוזל תוך פירקי בכמות פיזיולוגית , ללא עדות ליצירת ציסטה פופליטיאלית . לסיכום : שבר תלישה באזור אחיזת רצועת ה ACL אל האמיננס הטיביאלי וקרע פריפרי במניסקוס המידיאלי כמתואר. ומבדיקה גופנית ברך ימין ללא תפליט - טווח תנועה 0-140 לחמן 2A מגירה קדמי חיובי + עם קצה קשיח mri מדגים רפיון של הרצועה הצולבת הקדמית , שבר תלישה של האמיננס שם שבב בגודל 26X9ממ ,(ולפי פענוח גם קרע מניסקוס מדיאלי בקרן האחורית , פריפרי). לסיכום מתלונן על כאב בברך וחוסר יכולת לעסוק בפעילות גופנית , יש חסר יציבות של הברך אך נראה עיקר הבעיה היא הכאבים.

נפצעתי ממכה חזקה מגומי אימונים. לאחר כ3 שבועות של המתנה עם טיפול טופיקלי לאיזון לחצים ומנוחה ב45 מעלות התגלה בus קרע ברישתית (בצד ולא באיזור הקליטה). בוצע חיגור שלא צלח כי חצי ירח אפור בשעה 1-2 של עין שמאל החל להופיע. בומע ויטרקטומיה עם נוזל שנקרא dkline והוראה לישון שכוב על הגב עם מבט לתקרה במשך שבוע. נאמר בביקורת אחרונה כי בקרוב אבצע שוב ניתוח לשאיבת הנוזל והחדרת גז. 1. מדוע גם פרוצדורה עם נוזל וגם פרוצדורה עם גז? האם זה בסדר וזה מקובל? 2. רואה וקורא מקרוב מאוד, על פניו מטושטש באופן כללי, השדה ראיה תוקן. מה הסיכוי להשבת הראיה? או השבתה באחוז גבוה ממה שעכשיו?

שלום רב נקבעו לי בעבר 25% נכות בגין הגבלת תנועה במפרק כתף לפי סעיף ראשי 41 סעיף קטן 4 סעיף משנה ג בכתף שמאל. בעתיד הקרוב אצטרך לעבור השתלת מפרק שמאל. האם בעקבות הניתוח ישתנו אחוזי הנכות שלי? לכמה? תודה

שלום, אמא שלי בת 61 נפלה מגובה של כ-4 מ' וריסקה עקב כך את עצם הקלקנאוס ברגל ימין אובחנו מס' שברים: שבר מרוסק של הקלקנאוס,עם פגיעה ודחיסה של המשטח המיפרקי, הרחבה של העקב עם תזוזה של המשטח המיפרקי ודחיקה של הפרונאליים. תלישה של הטוברוסיטי הקלקנאית, שבר ללא תזוזה של הנביקולה, שבר תלישה של הפיבולה, שבר ללא תזוזה של הקובואיד והקוניפורמית הלטרלית ההתלבטות היא האם לעבור ניתוח ואם כן איזה, האם בשבר מהסוג שיש לה ישנה אפשרות לעבור ניתוח מסוג "פריימרי פיוז'ן"? מרכיב הזמן הוא קריטי מאחר והשבר התרחש ב-15.11 ולפי הבנתי ניתוח מסוג זה מומלץ לעשות בין 10-14 ימים מיום השבר. ביה"ח בו היא אושפזה החליט לשחררה ללא ניתוח ולתת לטבע לעשות את שלו ואילו שני רופאים אחרים שהלכנו אליהם ממליצים על ניתוח כאשר האחד ממליץ על ניתוח של הצרת עצם העקב מאחר והיא התרחבה מעוצמת המכה והחזרת העצמות עד כמה שניתן למקומם ורק בעוד שנה בערך ניתוח נוסף במפרק ואילו רופא אחר ממליץ על ניתוח אחד המשלב בין השניים.

המחוקק סיווג עוצמות שונות של תגובה נפשית.ודרגת הנכות גדלה עם ההגבלות שיוצרת התגובה הנפשית.המחוקק מבחין בשבעה מצבים: א.הפרעה נפשית מיזערית עם כושר תפקוד תקין, ובו העניק ללוקה בה 5 אחוזי נכות. ב.הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התיפקוד, ובו העניק ללוקה בה 10 א. נכות. ג.הפרעה נפשית הגורמת להגבלה בינונית בכושר התיפקוד, ובה העניק ללוקה בה 20 אחוזי.נ ד.במצב הרביעי מפרט המחוקק סימני הגבלה, כגון הפרעות בריכוז ובחשיבה, בכושר- ההתמדה וברצייה במקרים הללו , כאשר כושר התיפקוד נפגע בצורה ניכרת, יעניק ללוקה - 30 אחוזי נכות. ה.הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיבים קשיים בקיום קשרים בין אישיים עם כל הסממנים של המצב הרביעי, יעניק ללוקה בה 50 אחוזי נכות. ו. הפרעה נפשית קשה ביותר הטומנת בחובה את כל האלמנטים של המצב הרביעי והחמישי במקרה זה מעניק החוקק 70 אחוזי נכות. ז. המצב האחרון הוא הקשה והחריף ביותר, ובו עקב ההפרעה הנפשיתהחמורה לא יכול האדם הלוקה בה לתפקד באופן מוחלט וזקוק לסיוע מתמיד בחיי היומיום או אף לאישפוז. במצב זה מעניק המחוקק ללוקה 100 אחוזי נכות.

מטופל בצורה שמרנית שאלי היא האם מגיע לי אחוז נכות וכמה ? אשמח לתשובתך

היי, לפני כמה חודשים נקבעו לי 30% לצמיתות שבעקבות ערעור שונו ל-40% זמניים. אני מתכננת ללמוד באוניברסיטה פסיכולוגיה ובבוא היום לעסוק במקצוע. האם הנכות הנפשית ממנה אני סובלת היום תשפיע על ההעסקה שלי בתור מטפלת בעתיד? אם כן, מה אפשר לעשות? אם לא, אני מניחה שהדרך להגיע ליעד תהיה קצת מסורבלת... מה אצטרך לעבור על מנת לעבוד בתחום? תודה!

שלום רב, אני בת 36, מאובחנת עם ציקלותימיה מגיל 28. מטופלת בפסיכותראפיה כמעט עשור יחד עם טיפול תרופתי אנטי חרדה-דכאון. ברקע פגיעה מינית. היתי מטופלת במסגרת מרכז לטם כארבע שנים. היתי רוצה לברר האם ידועה האבחנה כמוכרת כנכות בביטוח לאומי. תודה רבה

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

שלום, אני לקראת ניתוח פילונידלי שייערך ביום ראשון.. ואני ממש חוששת... זה ניתוח חוזר.. הניתוח הראשון היה לפני שנה ושמונה חודשים.. והפצע מאז לא נסגר... עברתי חבישות יומיומיות, VAC חודשיים, צריבות לפצע, הטריות שונות ועוד... בזכות הטיפולים בפצע הפצע כן הצטמצם מאוד... אבל לא נסגר ועדיין מפריש ולכן רוצים לפתוח שוב... במילים אחרות, אני מתחילה הכל מההתחלה... אחרי הניתוח אתחבר ל VAC... בהתחלה שמחתי שהולכים לניתוח אבל ככל שהזמן מתקרב אני שוקלטת להתחרט... מי אמר שהפצע ייסגר לי הפעם? כששאלתי את הרופאים הם הפנו אצבע כלפי השמיים... אני לא יודעת אם נפשית אני מסוגלת לעבור הכל שוב...עד שהפצע הגיע לאן שהגיע.... התקופה הזו היתה עבורי ממש קשה... גם החשיפה, גם הכאב, גם הייאוש... בכיתי המון... הפילונידלי היה לי בגוף 5 שנים עד שהלכתי לבדיקה כי התביישתי.... ועד שהכרחתי את עצמי להתנתח עברה עוד שנה... ובסוף הניתוח לא הצליח ולא רק זה- עשרות אנשי צוות טיפלו בי בתקופה הזו.. בושות... באחד הביקורים באחד מבתי החולים היו מעל המיטה 8 אנשים... רציתי לקבור את עצמי... גם ה VAC שאתחבר אליו מאוד מרתיע אותי.. פעם שעברה חיברו אותי חמישה חודשים אחרי הניתוח למשך חודש... ההרכבה כואבת וכולם מסתכלים במבט מסכן איך בחורה צעירה מגיעה למצב הזה... להוציא את הספוג מהפצע כל יומיים כאבי תופת... ואני לא מדברת על האי נעימות שמחזור לא דוחה חבישה- חבישה כל יומיים ע"י אח שמגיע הביתה חובה... אני גם לא סכרתית כך ששום דבר לא מונע מזה לקרות שוב... ועכשיו זה יהיה כמה ימים אחרי הניתוח כשהמקום ממש ממש רגיש וכואב... אז הביאו טרמדקס לקחת אבל עדיין... בגלל הסיבוך מהניתוח הקודם אז אני מתאשפזת ואז ממשיכה עם אשפוז בית... אף פעם לא התאשפזתי... נראה לי שאני הולכת להיות בניתוח במחזור... אני נוטלת גלולות אבל לא חישבתי נכון... אם אהיה מה אני אמורה לעשות... ממש לא נעים, מביך ואני בלחץ מזה.... אם אקבל אני לא יודעת איך אלך לניתוח.... הניתוח הקודם היה בהרדמה מקומית אז היתה לי קצת שליטה.. הפעם החחיטו שהולכים על הרדמה כללית... מביך אותי לחשוב שיהיו מלא אנשים בחדר... שאני נכנסת כשאני על הגב והם אלו שהופכים אותי על הבטן... שמורידים לי את החלוק ושמים בדים סטריליים על כל הגוף... אני בלחץ מהכל... אני שבורה... אני זורמת עם כל מה שהרופאים אומרים אבל אני מרגישה שכלום לא יעזור.... ועם המחזור בניתוח זה נראה לי הקש ששובר אותי... אין לי מושג מה לעשות, מה להחליט, אני לא שלמה עם הניתוח הזה... אולי אני צריכה כדורי הרגעה

בוקר טוב בעלי בשנות ה50 לחייו סובל מבעיות ראייה (גם עיוורון לילה) שניקראת בעייה ברשתית גנטית עשה בדיקות מקיפות וזכאי לתעודת עיוור ולקבל נכות מביטוח לאומי מה שמשאיר אותו שזה מוגבל בלעבוד וההכנסה תהיה מעט כי לפי מה שבדק (באינטרנט) שלפי ביטוח לאומי יהיה לו הכנסה מכובדת מה שמלחיץ אותו...האם נכון שככה זה? כי מכל הכיוונים אומרים לו שזכאי להטבות מכל הכיוונים וביטוח לאומי שיכול להשתלב בעבודה לחצי משרה(משקם או כל מקום שיוכל לפי הבעיה) אשמח לתשובה תודה והיום טוב נ,,ב לגבי התעודה שהוא זכאי זה עם שרמ אבל לגבי שירות ליווי לא זכאי למה? הוא ממרחק 3 מטר לא רואה טוב מה עושים?

אני אחרי ניתוח להסרת ערמונית בעזרת רובוט דה וינצי,שנה לאחר הניתוח,סובל מאין אונות,ומאי שליטה בשתן. האם אני זכאי לפיצוי מביטוח לאומי,על אחוזי נכות הנפסקים במקרה זה.

שלום האים יש טיפול מוכח בפיברומיאלגיה ? לאחר שנואשנו מכשלון הטיפול תרופתי , ניסינו עשרות טיפולים מוכרים יותר או פחות , אני מבקשת מיידע על טיפול באמצעות תאי גזע . פרטים נוספים : גבר בגיל 30+ שסובל מ 100% נכות עקב פיברומיאלגיה שהחלה בכפות הידיים והתפתחה בשלבים אשמח למיידע על כל טיפול חדשני שיכול להחזיר את החיים למסלולם ידוע לי שישראל מובילה בתחום ואני מבקשת מיידע והכוונה תודה וחג שמח

נפגשתי עם לא מעט פסיכאטרים בכירים, לרובם לא היתה תשובה ברורה לכן חשבתי שאולי אפשר לקבל ממך תשובה כנה לגבי חולה שאובחן וסובל מתסמינים שליליים חריפים כבר כ-שנה. דווקא בגלל שאין היכרות ולא מעורב כסף בעניין. עברתי כבר את כל הרפואה הקונבנציונלית מה עוד אפשר לעשות? - ניסיתי לפונקס (ועוד תרופות רבות) - ניסיתי ect אין שום שיפור במצב. אני כל היום תקוע בחדר ולא עושה כלום ולא רוצה לעשות כלום, לא נהנה מכלום, ומרגיש חיי-מת בלי רגשות, סל שיקום והוסטל זה לא טיפול זה שיקום וקבלה של המצב-לזה אני לא מוכן. להירקב בהוסטל כל חיי. מה שווים החיים ככה? למה לחיות? מה היית ממליצה לי לעשות אילו היית במקומי? אולי תחום הפסיכדלים?

האבחנות שהרופא כתב לבעלי מה זה אומר?: chronic medication refill / schizophrenia paranoid uns לאחר תקופה ארוכה שלוקח מלא סוגי כדורים החליט לשנות לו לזריקה שנקראת פלודיקט 25 מ"ג פעם בשבועיים(זה מינון גבוה או התחלתי?) ולהוריד את כל הכדורים, בעלי לא מסכים לקחת זריקה מפחיד אותו מה אני עושה בכזה מצב ? חוצמזה יש לו וועדה של ביטוח לאומי כמה אחוזי נכות הוא אמור לקבל בכזה אבחנה ולפי מה הם בודקים את התפקוד האם ע"י מה שהרופא כתב או מה שאני יספר להם?

שלום רב, בעקבות תוצאות של מספר בדיקות זרע בעייתיות אשר הראו ריכוז זרע נמוך (בין 7-10 מיליון) ומורפולוגיה מעט ירודה (בין 3-4% לפי השיטה המחמירה + 5-10% borderline), פניתי לאורולוג. האורולוג בדק את אשכיי, שלח אותי לבדיקות דם והורמונים, וקבע שיש לי וריקוצלה קלה בינונית באשך שמאל, והציע ניתוח לתיקון הוריקוצלה ושיפור איכות הזרע. הוצע לי הניתוח המיקרוסקופי. אגב, אני בן 30, ללא ילדים (התחלנו לנסות לפני חצי שנה). האם הניתוח הזה מסוכן? האם כדאי להימנע מניתוח בגלל שהמצב שלי אינו נוראי, ופשוט לעשות טיפולי פוריות? האם הניתוח המיקרוסקופי מסוכן יותר/פחות מצינתור או ניתוח רגיל? ** האם כדאי להקפיא זרע לפני הניתוח (מפחד שהניתוח לא יצליח ולא יהיה לי זרע אחר כך)??

שלום רב, יש לי איליאוסטומי והייתי רוצה לדעת כמה אחוזי נכות אני זכאי לקבל מביטוח לאומי על הסטומה?