תוצאות חיפוש עבור טיפול-אמבולטורי

שלום, אני בת 26 עם עבר של חוסר תפקוד חוזר מילדות/נעורים. חשוב לציין שיש היסטוריה משפחתית של חוסר תפקוד ובעיות נפשיות )אבא עם ptsd ברמת תפקוד נמוכה ומשפחה שסובלים מדיכאון( אני סובלת מדיכאון קשה, חרדה, אנחדוניה, מחשבות אובדניות ללא סיכון מיידי ואני מוכרת בביטוח לאומי וזכאית לסל שיקום. יש לי פגיעה קלה בזיכרון לטווח קצר כתוצאה מהטיפול בחשמל אבל לא ברמה של בלבול קשה או חוסר התמצאות. הייתי במסגרות שונות במהלך החיים )אשפוז נוער שנמשך 8 חודשים, פנימיה פוסט אישפוזית, אשפוז יום, טיפול ect, dbt/נזעי חשמל( בשל חוסר תפקוד שכולל הזנחה עצמית בשל "חוסר כוחות". למשל אי יכולת לקום מהמיטה, לצחצח שיניים, להתקלח או לצאת מהבית. אני על תרופות וליווי פסיכולוגי+פסיכיאטרי מגיל 14 אך עדיין לא מצאתי טיפול או מסגרת שמתאימה לצרכים שלי ולתנודות התפקוד. אני כן חווה תקופות טובות שבהן הצלחתי להתנהל באופן כמעט עצמאי לחלוטין )לעבוד ואפילו לסיים צבא( אבל הן לא נמשכות יותר משנה ולאחריהם יש נפילה מאוד קשה בתפקוד. כרגע אני מחפשת מסגרת שתתאים לצרכים שלי מאחר ואמי מן הסתם כבר לא יכולה להמשיך לתמוך בי. ביקרתי בקהילה תומכת אך הבנתי שהם לא מעניקים מספיק תמיכה וליווי. הלכתי גם לראות הוסטל אחד וגם שם אני מבינה שאין סיוע ברמת התפקוד שאני זקוקה לו. האם קיימת מסגרת שמסוגלת לתת תמיכה או ליווי פיזי לאורך זמן ? אחרי הכל אשפוז הוא נחשב קצר טווח. חשבתי גם על כלב שירות לצורך הליווי הפיזי אבל אין ממש הכרה בארץ בנושא. אני מרגישה חסרת אונים ומפחדת שבלי סביבה תומכת אני אתמוטט שוב. רוב המקומות שבהם רמת התפקוד היא ממש ירודה מזהירים אותי שהם יותר מתאימים לאנשים עם בעיות שכליות ועם "מנת משכל יותר נמוכה". אני כן מעוניינת לנהל חיים עצמאיים אבל זקוקה למעטפת תמידית. אני שומעת מהרבה גורמים שאני אצטרך "להנמיך" את עצמי למקרים יותר קשים בגלל שאלו המסגרות היחידות שמסוגלות לענות על הצרכים שלי. אני לא רואה פתרון אחר. אשמח לשמוע את חוות דעתך בנושא ולשאול האם שמעת על מסגרת אחרת/שיטת טיפול או ליווי חדשה.

לבני בן ה 17 יש רקע רפואי "עשיר". בגיל 9 אובחן עם אי ספיקת לבלב, רקע לא ידוע. לפני כשנתיים אובחן עם קוליטיס, לפני 4 חודשים הקוליטיס החמיר והפך לפאנקוליטיס. . החל בטיפול ביולוגי (ריימיקד). אחרי כל טיפול הרגיש רע יותר, התעלפויות, סחרחורות, פרכוסים (לא על רקע אפליפסי- עבר וידאו eeg), הזעות לילה מתעורר עם מיטה רטובה. לאחרונה אובחן עם פוטס עקב סינוס טכיקרדיה. צד ימין בגוף, רועד, לא מצליח לעמוד על הרגליים, נתמך ע"י מקל הליכה וחייו של נער צעיר נעצרו. לאחרונה נעשה בירור, משטח דם שיצא תקין, למעט מעט לקווציטים. נעשה c.t ראש, ריאות ואגן. בct נראו בצוואר בלוטות לימפה מוגדלות . פה השאלה, הרופאים הפסיקו בירור ולא התייחסו לממצא הזה, למרות שבני סובל סבל נוראי. אני מעוניינת להמשיך בירור, אך לא יודעת למי ללכת. מה יכולה להיות הסיבה לכל זה? תודה

שלום וברכה !!! אני חש מאוד מאוד מבולבל .. מצד אחד אני נ וטל המון תרופות .. איני מבין איך הרופא שלי מתנהל ..>> אציין שזה רופא מאוד מוזר מהגישה שלו אליי ואיני יודע כיצד עם מטופלים אחרים הוא מתנהג.. אבל אני כל הזמן מתמלא בתרופות ומאוד קשה לי להפחית . כלומר שאני מפחית תרופה אז אני מתחיל לא לחוש בטוב . בחודש האחרון התחלתי פרפנאן שמאוד מרדים אותי . בגדול אני חש סבל ואני בחור מאמין ודתי מאמין שהכל מלמעלה . עלה ועולה לי רעיון להחליף רופא אך המטפל שלי אומר לא לעשות את הצעד הזה מאידך אני חש סבל וביקשתי מהרופא המטפל שלי להפנות אותי למסגרת אישפוז יום אבל משם לא יצרו איתי קשר .. אשמח לקבל הכוונה ועצה כיצד להמשיך הלאה . תודה רבה וכל טוב

בן 29. כבר עשור סובל מעליית חומצה ,סימפטום עיקרי הוא כאבים בבטן ריקה, טעם מר בפה ,צרידות וגוש בגרון, רפלוקסים פגעו בגרון,. תריסריון רפוי. די סובל,איך ניתן לטפל ?כל צום או גמילה אינה מפסיקה עלייה של חוצמיות

שלום, סיימתי שלשום טיפול בדוקסילין 100 (פעמיים ביום למשך 10 ימים) עקב בורליה שכלל גם אישפוז. יום אחרי שסיימתי את הטיפול, התחילו לי כאבי ראש מוזרים שמרגישים יותר כמו לחץ\גרד\כאב טיפה שורף בקרקפת. הכאבים נמשכים כבר כמה ימים ומוקלים מאט ע"י נורופן.. אני יודע שאחת התופעות לוואי של דוקסי היא פסאודוטומור צרברי, אך חשבתי שבד"כ זה מופיע בזמן הטיפול ולא אחרי.. השאלה אם יש מקום לדאגה או שעדיף להמתין קצת? זה אמור לעבור? תודה מראש!

בן 65, להלן פענוח צילום ריאות, מדאיג אותי התסנין שנמצא : הודגם תסנין אלבאולרי ב- RLL. צל הלב מעט מוגדל צנתר CVP במקומו קיפוזיס של ע"ש גבי.

בשנה האחרונה לאחר גרדת מאוד קשה עקב חוסר איזון הורמונלי נוצר לי עודף עור מהשפה הפנימית בצד ימין שנמשכת למטה עד פי הטבעת. האם אפשר להסיר בניתוח? כמה זמן החלמה, כמה תפרים?

שלום, אחותי האוטיסטית נחבלה קרעה את הרצועה הצולבת הייתה עם מכשיר תומך אך כיום יש שחיקה של הסחוס+ השוק מהמפרק נוטה בזוית החוצה. התייעצנו עם רופאים ממליצים על ניתוח. בשל היותה אוטיסטית רוצים לבחון ראשית את ההענות שלה לעבור פיזיותרפיה . רציתי לשאול: האם היית ממליץ לעבור פיזיותרפיה בבית לוינשטיין במקום בקופת חולים?- בהנחה שהצוות שם יותר קשוב לבעלי צרכים מיוחדים? ולגבי פיחזותרפיה שלאחר הניתוח: מה ההבדל בין אשפוז בבית לוינשטיין לאשפוז במחלקת שיקום בבית חולים? אני שואלת כי הרופא המנתח אמר לנו כבר כעת לקבוע תור לייעוץ במחלקת שיקום אורתופדי בבי"ח. שוב כדי להעריך את מצבה בשל היותה אוטיסטית. ולכן ההשערה שלי שאולי יתקשו לטפל בה אחרי ניתוח ואוןלי כדאי בית לוינשטין? אשמח לעזרתך

שלום לשרון ולכולם!! מחר מסיים מסגרת אישפוז יום בה שהיתי כחודש +. נוטל ג"ילקס בשבוע האחרון עם הטבה טובה מאוד ברוך ה . חש יותר עם כוחות להתמודד עם "כל המצב " בו אני נמצא .. הערב חשתי ממש לפני כשעתיים סוג של אי שקט שאני הכרתי ומכיר אותו טוב לצערי . ולקחתי את הגילקס וכעת יותר טוב . השאלה היא מה ואיך אתמודד עם האי שקט אותו חשתי שנים רבות בחוץ בחיים . ובנוסף שרון ברשותך מה את יודעת על התרופה . תודה ןלילה טוב לכולם אמן.

שלום רב בני בן 4.5. לאחרונה החל להתעורר בבוקר עם נפיחות משמעותית סביב העיניים. במהלך היום הנפיחות יורדת ושוב בבוקר מתגברת. בימים האחרונים ביצענובדיקת שתן שהראתה חלבון. האם שני ממצאים אלו לכשעצמם מספיקים כדי לאבחן תסמןנת נפרוטית או שאנו זקוקים לבדיקות נוספות? שאלה נוספת, מה היא הפרוגנוזה במידה ואכן מדובר בתסמונת הנל?

היי, שרון. הרבה זמן שלא כתבתי. (כתבתי הודעה זו גם בשרשור האחרון שהיה לנו) התחלתי ללכת לטיפול לפני 3 חודשים אצל פסיכולוג קליני, שיש לו גם כלים ל-CBT. אני אתייחס לפוסט האחרון שכתבת לי... גם אם בת הזוג לא רואה את הפנייה לידידים שלה כמו שאני מרגיש, וגם אם היא לא באמת מקטינה אותי, ולא רואה בהם שותפים לבגידה, וכל זה באמת נכון מבחינת העובדות. אני לרגע אחד לא חושב שהיא מנסה לפגוע בי, אבל זו התחושה שנוצרת בעקבות הסיטואציות הללו. אני מרגיש נפגע כי יש לי אמונה מאוד פנימית עמוקה מבחינת התרבות שגדלתי בה, שבת הזוג חייבת להיות ללא ידידים ולהתנתק מגברים בחייה. מכאן, מתחילות כל הבעיות. האמונה העמוקה הזאת שמושרשת בי גורמת לי לחשוב שהבחורה עושה לי בכוונה כאשר היא פונה לגברים ומתיידדת איתם. האמונה גורמת לי לא להימשך לבנות שיש להן ידידים, ולחפש בנות מסורתיות ללא ידידים. כלומר, אני מבין שיש לי אמונה, אבל אני מרגיש שאני לא יכול באמת להשתחרר ממנה, כי זה כמו שכאשר בנאדם חוטף מכה ברגל, וכואב לו. הבנאדם שחוטף את המכה לא יכול לשנות את התחושה של הכאב, כי זה אקסיומה כזאת. כלומר, האמונה שמושרשת בי היא חלק ממני, ואני מרגיש שלעולם לא אצליח לשנות אותה. לכן, כל פעם מחדש כאשר בת הזוג תכיל ידידים ותמשוך תשומת לב מבנים, אני ארגיש שהיא מקטינה אותי, וזה כמו מכה שחוטפים, ולא ניתן להימנע מתחושת הכאב לעולם. שאלתי היא - האם את מכירה אנשים שהחלימו מקנאה, ואני יכול לשאוב מהם רעיונות? אולי בפורום זה? את תוכלי להמליץ לי על סדנאות ששם יש אנשים שהחלימו מקנאה ומאמונות מגבילות שמונעות מהבחורה להכיל ידידים בחייה? שאלה נוספת - האם את מאמינה שניתן לשנות אמונה מגבילה כמו הנושא של ידידים בחיי בת הזוג, או שעליי לחפש פשוט בחורה פשוטה ומסורתית, וגם כאן לא בטוח שאמצא מישהי שתענה על ציפיותיי לגמרי. אודה לעזרתך.

שלום לכל מי שקורא ויכול לעזור אני בת 26, יש לי חברה הכי טובה בת 25, אנחנו כבר 7 שנים בחברות חזקה, החברות הכי טובות, היינו פה אחת עבור השנייה בכל הרגעים, אושר ועצבות, כאב ושמחה. סיפור החיים של חברה שלי הוא מאד כואב ועצוב. תמיד ידעתי זאת, אך האמנתי כי הכול נובע עקב משהו מסוים שעברה, ושזה יעבור. בעקבות אירועים מסוכנים בזמן האחרון אשר חברתי הייתה מעורבת בהם, החלטתי לדבר עם אמה ולפתוח את הכול, וכן, לשאול אותה שאלות, שמעולם לא הייתה לי תשובה עבורן. אתחיל בלהציג את חברתי, צד אחד שבה- החברה שאני מכירה, החברה שיש לה המון חברים ותמיכה ומקבלת המון אהבה וחום מהסביבה. היא אדם טוב במהותה, נאמנה מאד, תמיד מקשיבה לאחרים,חברותית, עוזרת ואוהבת, תעשה הכול בשביל חברים שלה, תומכת, חיננית, יפה ומקסימה, כובשת, אשת שיחה, נבונה, מתוקה, בוגרת במחשבתה, עם המון שמחת חיים ואהבה לצחוק ושמחה. יש לה המון חברים. מקרה אישי שלי אשר מוכיח האמור – עברתי תאונת דרכים קשה, בעקבותיה במשך חצי שנה הייתי בכיסא גלגלים, במשך כל התקופה של חצי השנה, היא הייתה שם בשבילי , תמכה בי בצורה ובאופן שאף חבר מעולם לא עשה עבורי, כמעט 24 שעות ביממה, הייתה אצלי בבית בכל יום עם משפחתי. בחצי שנה הזו, היא הקשיבה לי ולחששותיי, שמה אולי מעולם לא אחזור לתפקוד מלא, וכן חששות טבעיים שקיימים אצל נפגעים לאחר תאונת דרכים. וכן, שמחה אותי והעבירה את זמני. אני רואה בתמיכה הזו, כמשהו מדהים, של אדם חזק, מוסרי ונאמן אשר מאד רגיש למצוקות של אחרים. לאחר שהצגתי את הצד שאני אוהבת בה, אציג את הצד האחר שבה, הצד אשר נחשפתי בטיפות קטנות בכל השנים, ובימים האחרונים, נחשפתי אליו באופן מוחלט וברור עקב שיחה עם אמא שלה ואחותה בת ה-20. חברה שלי מגיעה מבית "הרוס", יש לה 2 אחיות ואמא, אביה נטש את ביתן (מוחית לא פיזית) כשהיא הייתה בת 4, מעולם לא היה שם עבור אף אחד מבני המשפחה, היה המון בחו"ל והתכחש לחייו כאבא וכאיש משפחה. אביה הוא שקרן אובססיבי, גנב כפייתי, אשר גנב מכל המשפחה, מהאמא, מהילדות, את החסכונות שלהן, מההורים, מכל אחד אשר היה לו קשר מולם, רוקן את כל כספי המשפחה (באופן "חוקי" עם עורך דין") הוא הוביל את המשפחה למצוקה כלכלית קשה, ומציאות מאד כבדה, אשר הובילה את אמה לעבוד 14 שעות ביממה, עם 3 בנות בבית, אשר לא זכו להדרכה, חינוך ותמיכה. חברתי, כשהייתה בת 10, גידלה את אחותה הקטנה אשר הייתה תינוקת, לבדה מכיוון שלא היה איש בבית, האב מעולם לא היה שם, ואמה עבדה בפרך בכדי לקיים את המשפחה ובכדי לצאת מהמצוקה הכלכלית הקשה שאביה הוביל את ביתה. בשנים לפני גיל 15, אמה מספרת שהיא הייתה אדם נורמטיבי, עם שמחת חיים, ולא היו תסמינים אשר מראים על בעיה או מצוקה. בגיל 15, חברתי עברה אונס, אביה באותו זמן היה בחו"ל, וכשסיפרו לו על כך, הוא לא חזר ארצה, ונשאר שם כמה חודשים (חודש, או חודשיים אני לא זוכרת) היא לא הלכה לטיפול, ועקב חוסר התמיכה מחוסר הברירה בביתה, פשוט המשיכה הלאה. אמה מספרת שכמה חודשים לאחר מכן, החלו תופעות אשר תסמיניהן זהות לאביה. היא החלה לגנוב כספים, לשקר באופן אובססיבי (כלפי חייה בלבד ולא על אחרים) , גנבה מאמה חסכונות, עשרות אלפי שקלים, אם ארנקים היו זרוקים בבית, הייתה גונבת כל מה שיש. בכל שנות החברות שלנו, לא ידעתי על הכספים ועל הצורך שלה לגנוב, ידעתי שהיא עברה אונס, ושייכתי את כל מעשיה להרס עצמי של בחורה שלא טיפלה בעצמה כמו שצריך, תמיד הייתי שם בשבילה, להקשבה, לתמיכה, ולעזר. בכל שנות חברותינו, היו לה 3 קשרים ארוכים עם גברים, הקשרים היו אובססיביים, לא טובים, הרסניים מאד, ובסוף לקראת פרידתם ממנה, היו לה רגעים מאד קשים מחשש עצום מנטישה. יש לה חרדת נטישה מאד חזקה, ובכדי להתמודד עם זה, בכל קשר כשעמד להסתיים, היא החלה קשר חדש עם בחור חדש "כל הבא ליד", וכל התהליך חזר חלילה, גם בשני הקשרים שלאחר מכן. חשוב להדגיש כי לפני כשנה וחצי היא החלה לעבוד, פעם ראשונה בעבודה שהיא החזיקה בה מעמד כשנה וחצי, ולא התפטרה אחרי שבוע, (כמו בעשרים העבודות שהייתה בהן) , אני וחברותיי גם זיהינו כי היא פוגעת בעצמה פיזית, הייתה מופיעה עם שריטות וחתכים בגוף, והוצאנו את זה בפניה, היא הייתה משקרת המון שהיא נפלה, שהיא נדרסה ע"י אופנוע, שהיא נפלה בדרך לעבודה וכו. בסופו של דבר עקב שיחה נוקבת וקשוחה, היא הודתה באמור ואמרה שהיא משקרת ופוגעת בעצמה כי היא לא מרגישה טוב עם עצמה מיום האונס, שהיא בהרס עצמי בלתי פוסק. אמרנו לה שהיא צריכה ללכת לטיפול, היא הלכה לטיפול פסיכולוגי (גם אנחנו היינו איתה חיכינו בחוץ) אך הטיפול לא עזר, כי היא בחורה מאד פקחית, נבונה וכובשת, והיא הצליחה "לעבוד" על הפסיכולוג, ולא סיפרה לו את כל האמת. היא סיפרה לו מה שהוא רוצה לשמוע, וכיוונה אותו לרחם עליה ולהוביל אותו להגיד שהיא בסדר ושהיא יכולה לחזור לחייה. בחודשים האחרונים הגיעו תסמינים נוספים, היא גנבה כספים משני בני הזוג האחרונים שלה, מכמה חברות, לפני כחודש פיטרו אותה מהעבודה + מקרה קשה הוא בסוף השבוע האחרון הקשור לבן זוגה, אשר הוביל אותו להיפרד ממנה למרות האהבה הגדולה שהייתה בניהם. שהמעשה שהיא עשתה לו הוא הדבר הכי חמור שהוביל אותי ואת חברה שלי לדבר עם אמה. התבשרנו כי זו אכן סוג של הרס עצמי, אך הרבה מעבר. שאביה הוא כזה, שהיא גונבת כספים מגיל 17, ללא הכרה, שיש לה כנראה "הפרעת אישיות גבולית" כמו לאביה ושהיא שקרנית כפייתית. אני וחברתי עשינו איתה שיחה והצגנו בפניה את כל האמור, הסברנו לה שהיא עושה מעשים קשים ורעים, אשר עלולים להוביל אותה להסתבך עם החוק, שהיא כבר בגיל אשר יש תוצאות למעשים שלה, שהיא לא יכולה להמשיך כך, שהיא בגילה צריכה לקחת אחריות למעשיה, שהיא מסכנת את עצמה, את משפחתה ואת הסובבים. היא יודעת שדיברנו עם אמה, אמרנו לה שאנחנו יודעת הכול, שהיא לא יכולה להמשיך כך ושהיא חייבת ללכת לטיפול ולא, היא תהרוס את חייה, והבהרנו לה שביום שהיא תוותר על עצמה, לא תשתף פעולה, ולא תיקח את הטיפול ברצינות, גם אנחנו נוותר, כי אנחנו לא יכולות להציל אותה מעצמה. שהיא חייבת להראות רצינות. היא הודתה בכל האמור, אמרה שהיא בדיוק כמו אביה, גנב ושקרן, ושהיא יודעת שהיא הורסת לעצמה את החיים, ושהיא לא רוצה לסיים כמוהו, ורוצה ללכת לטיפול. מאותו יום אני וחברתי מנסות למצוא לה פסיכולוגים אשר מקבלים מטופלים דרך קופת חולים, מכיוון שהיא לא יכולה להגיע באופן פרטי עקב מצוקתה הכלכלית. החיפושים לא מניבים תוצאות, כל פסיכולוג ששומע על מה מדובר, ישר אומר שהיא צריכה פסיכיאטר, או שהיא צריכה להיות במסגרת, במכון לבריאות הנפש, או לא משנה מה. ושטיפול פרטני מול פסיכולוג לא יוביל לתוצאות טובות, בקיצור, הם פסיכולוגיים קליניים אשר לא מוכנים לקחת על עצמם "תיק" כזה. ניסיתי להסביר להם שאני לא בעלת מקצוע, ואני לא יכולה להגיד לחברתי שהיא צריכה ללכת למוסד, או למכון לבריאות הנפש, או לפסיכיאטר, כי הם צריכים לאבחן ולהסביר לה שהמקרה שלה קשה ושדרך הטיפול האפקטיבית ביותר היא X. אני לא רוצה לקחת אחריות על עצמי בדבר שכזה, לא רוצה להיות האדם הרע שמאפיין אותה כ- "חולת נפש" בשביל זה יש בעלי מקצוע. הצרה היא שאף פסיכולוג לא מוכן לקחת זאת כתיק דרך קופת החולים, אלא רק באופן פרטי. אני מתוסכלת, ממורמרת מהמצב, כמעט ומרימה ידיים, ולא יודעת מה לעשות יותר. האין טוב בעולם הזה? האם הכול מסתיים בכיס שלנו? איפה לבם של אנשים? גם ככה המצב קשה, כל זה לא תורם, אנא עזרו לי, אנא הציעו לי מה לעשות, אני במבוי סתום וחברתי מתדרדרת מיום ליום.

אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון. בתי בת ה-6 סובלת כ-3 שנים מאנקופרסיס - התאפקות במתן צואה.אנו מודעים לכך שלאור ההתאפקויות הילדים שסובלים מאנקופרסיס גורמים להרחבת המעי הגס כך שבשלב מסויים הם פשוט לא מרגישים מעבר צואה וכתוצאה מפספסים במכנסיים. בשנה האחרונה, השתלטנו ,פחות או יותר,על הבעיה. בתי נותנת צואה כל יום לקראת ערב בשעה קבועה. הבעיה נוצרת כאשר יש לה צואה רכה (לאוו דווקא שלשולים) שאיננה לקראת הערב,כלומר במהלך היום.בתי טוענת שהיא פשוט לא מרגישה שהיא צריכה להתפנות ולצערינו בורח לה במכנסיים. שאלותי: האם יתכן כי העצבים בפי הטבעת או המעי שלה נפגעו כך שאיננה מרגישה צואה רכה? (היא כן מרגישה צואה רגילה). מה אפשר לעשות אם אכן זו הסיטואציה? מה הבדיקות שניתן לעשות כדי לאושש או להפריך את השערתינו? בתודה.

מה זה אילומידין? איפה ניתן לקבל טיפול כזה? האם הוא בסל בתרופות?

מרפאה: שיקום אורתופדי, המרכז הרפואי שיבא – תל השומר רופא מטפל: ד"ר אורן ברזל אבחנות עיקריות: Arthrodesis קרסול שמאל (Tibiotalar/Fibulotalar arthrodesis) – קיבוע מפרק הקרסול השמאלי. Osteomyelitis כרונית (OM) – דלקת עצם כרונית לאחר הניתוח, עם חיידק MRSA. Equinus deformity – מנח אקווינוס של כף רגל שמאל. קיצור גפה תחתונה שמאלית –6.5 סנטימטרים Obesity – משקל עודף (BMI גבוה, מעל 40). הפרעה תפקודית ניכרת בהליכה ובניידות. מהלך המחלה: המטופל סבל מקואליציה טארזלית (tarsal coalition), ככל הנראה מולדת או התפתחותית, ועבר ניתוח בבית החולים השרון. בעקבות נפילה באמבטיה נגרם ריסוק של עצם הטאלוס (Talus) בדרגה 4 וכן פגיעה בעצם הנביקולר (Navicular). בהמשך בוצע קיבוע של מפרק הקרסול (arthrodesis) בתאריך 11/05/2023. לאחר הניתוח התפתחה חשיפת בורג וזיהום קשה של מפרק הקרסול, עם אבחנה של osteomyelitis בחיידק MRSA, ופצע קשה ריפוי שנמשך כשנתיים, במהלכן עבר מספר ניתוחי הטריה חוזרים. כיום נצפית צלקת סגורה וללא הפרשה, עם הגבלה קשה בתנועת הקרסול ומנח אקווינוס של כף הרגל. המטופל מדווח על כאבים חזקים, קושי בהעמסה על הרגל, וניידות מוגבלת מאוד. משתמש בכיסא גלגלים, מתקשה לדרוך על הרגל השמאלית סיכום והתרשמות: הממצא תואם בעיה כרונית מורכבת על רקע osteomyelitis כרונית לאחר קיבוע הקרסול, עם מגבלה תפקודית ניכרת ונכות תנועתית קשה. המטופל זקוק לשיקום רב-תחומי במסגרת אשפוז יום לצורך ניסיון שיקומי אמבולטורי. נכון לשלב זה – אינו מועמד לקטיעה. המלצות: התאמת מקבע AFO-PTB דרך מכון לואיס. לאחר התאמה – התחלת תהליך שיקום אמבולטורי באשפוז יום הי דר רציתי לדעת האם אני בר שיקום במצבי מציין שאני סובל מכאבים חזקים בלילה ומיוחד בבוקר אחרי שינה כאבי עצמות מציין שכף הרגל בנפיחות גדולה וחוסר תחושה חלקי האם בסוף זה יגיע למצב קטיעה

שלום רב. ב11/24 סבלתי מדלקת באוזן שגרמה גם לנפיחות בצוואר וסחרחורות ובחילות והקאות וחום שעברו אחרי שבוע אך נשארה סחרחורות מרוצדות. לאחר כחודש של ירידה במשקל של 7 קילו וחוסר תיאבון אושפזתי ברמבם כשבוע בנוירולוגיה אך לא ידוע ממה אני סובל ושוחררתי להלן הממצאים mri ראש וצוואר: Mri ראש מספר מוקדים זעירים לא ספציפים. CTצואר - בימין יש מספר בלוטות עד 0.9 מ"מ לא זוהה גוש צווארי . מרגיש נפיחות בימין אך נמסר לי שלא צריך לדאוג לגבי זה. עבר כבר ארבעה חודשים החמירו לי הרצינות בראייה ויש לי חוסר איזון ושאני עוצם עיניים אני נופל לאחור ובחודשיים האחרונים יש לי כאבים מטורפים ברכה שמאל בעיקר ויש לי רעידות בגוף כל דופק בעיקר בבטן. נמסרהלי על ידי רופא משפחה וקיבלתי הפניה לראומוטולוג לחשש לדלקת ברקה/מחלה אוטואימונית עקב תסמינים של ירידה במשקל כאבים ברקה ודופק חזק ברקה וכאבים יש לי חוסר של ברזל בדם ללא סיבה והתסמינים דומים ואציין שהתחלתי לסבול מדלקת במפרק יד ימין ללא סיבה. אציין כי אני צעיר בן 29 ואוכל טוב ובריא בדרך כלל. לא יודע מאיפה להמשיך ומתוסכל אשמח לייעוץ ראומטולוג בעניין .

היי, אני סובלת מפחד מפני אובדנות או פחד שאני אובדנית או שמא אתאבד פחד מחוסר שליטה וחוסר ביטחון. מטופלת במסגרת אשפוז יום מחודש דצמבר ואובחנתי כסובלת מדיסוציאציה וחרדה חמורה. אני בנוסף סובלת מחוסר ריכוז עייפות ומניתוקים. לאחר טיפול באנפרניל במשך 3 וחצי חודשין שלא צלח עברתי לפני שלושה שבועות לטיפול בציפרלקס 10 מג שטופלתי בו 7 שנים בעבר ובטיפשותי הפסקתי לפני יותר משנה ולאט לאט מצבי החל להתדרר. כעת ממתינה להשפעה. כמו כן נוטלת רבע קלונקס 3 פעמים ביום ואני רוב היום מדוכדכת ועייפה, התקפי חרדה אין, מחשבות אובססיביות פחות אך יש מידי פעם פחד מאובדנות בעיקר ברגעים שאני לבד. בנוסף יש לי פחד/אובססיה שהמציאות אולי לא אמיתית למרות שאני רואה אותה וניתוחים מידי פעם של ההתנהגות והדיבור והניסיון להבין את ההגיון שבהכל. מטופלת שיחתית ותרופתית- זה עוזר אך בבית הפחדים מתגברים.

שלום ., מתחילת המלחמה מחפשת עזרה וליווי, שלחו אותי לעוסית בקופה בלאומית היא 'החליטה' שאני לא במצב לוועדת סל שיקום והפנתה אותי לשירות "אישפוז יום" מחברה שנקראת שירן., משם הכל רק הדרדר עם כל המאמצים שהשקעתי והכסף לפסיכיאטר .. אין עזרה., אני לבד מול המערכת שפשוט בלי מילה יותר טובה משפילה ומבזה אותי ומסרבת להפנות לועדת סל שיקום.. בבקשה מי שיכול אני באמת זקוקה לעזרה! [email protected] שירה בללי

שלום, נקבע לי תור לניתוח הרמת עפעפיים בחודש ספטמבר(הרדמה מקומית אשפוז יום). גיליתי שאני בהריון, האם ניתן לבצע את הניתוח?

היי, אני בת 37, מטופלת פסיכיאטרית ופסיכולוגית מגיל ההתבגרות – בהתחלה בגלל דיסתימיה שאחרי התחלת טיפול בכדורים הפכה לדיכאון עמוק עד אובדני. בהמשך הצטרפו עוד שלל אבחנות, חלקן פסיכיאטריות כמו הפרעת אישיות גבולית וסכיזואפקטיב (השנייה בגלל התפרצות פסיכוטית בעקבות שימוש בסמים, והמשך שינויי מצב רוח קיצוניים עד אובדנות - מאניה "טבעית" לא היתה לי אף פעם, הגעתי למצב כמעט מאני רק בעקבות נוגד דיכאון מסוים). היום אני נוטה "לאבחן" את עצמי בפוסט טראומה מורכבת, אחרי ששמעתי על האבחנה הזאת ובאמת במשך החיים שלי צברתי אוסף של טראומות – חלקן שחזורים של טראומות ישנות, וחלקן "חדשות" שלא ציפיתי להן בשום צורה.. בשנים האחרונות אני מקבלת שירותים של דיור מוגן דרך סל שיקום, אבל מרגישה שהמצב התפקודי רק הולך ומידרדר.. לפני זה עוד הצלחתי להתמיד חלקית לפחות בעבודה במפעלים מוגנים ומרכזי הכשרה (כמו חנות ובית קפה של עמותת שכולו טוב), אבל מאז האשפוז האחרון – שהשחרור שלי ממנו גם נדחה כי בדיוק התחילה תקופת הקורונה עם הסגר הראשון – אני בקושי מצליחה להוציא את עצמי מהבית ופחות ופחות מצליחה לעמוד בהתחייבויות שלי ואפילו בהחלטות שאני מקבלת ביני וביני.. על עבודה, כמובן, אין כבר שלוש שנים מה לדבר בכלל. דווקא הדחייה של השחרור מהאשפוז האחרון היתה במובן מסוים גם לטובה, כי עברתי לרופאה אחרת באותה מחלקה, שהחליטה לנסות איתי טיפול DBT בשיתוף עם עוד אשת צוות מהמחלקה – וזה עזר לי להגיע למצב שהצלחתי לוותר על המחשבות האובדניות שליוו אותי רוב חיי והחמירו מאוד באותו אשפוז עד הטיפול. אחרי שהשתחררתי, חיפשתי טיפול דומה מסובסד או בתקציב שאוכל לעמוד בו, אבל בקופ"ח שלי אמרו שיש רק קבוצתי. למרות שאני לא טובה בקבוצות הסכמתי לנסות, אבל שם נתקלתי בבעיה חדשה שנראה לי שהחמירה עוד יותר את המצב שלי: התנסיתי שם בפעם הראשונה במיינדפולנס וגיליתי שזה עשה לי אפקט הפוך מהמצופה, נראה לי שאפשר להגדיר את זה ככה.. נכנסתי לתקופה של חרדות ותפקוד נמוך מאוד, עד שגם לפגישות של הקבוצה לא הצלחתי להגיע. לקח לי זמן גם להבין בעצמי מה חוויתי ועד היום אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף.. מה שאני מבינה היום זה שאני נכנסת לחרדות מלחוות את המציאות - התברר לי פתאום שרוב החיים שלי אני בעיקר בורחת מהחיים: אם לא לסמים (נקייה כבר 5 שנים) אז למסכים או לספרים – אולי הבריחה הראשונה שלי מהמציאות עוד בילדות – או מה שאני מגדירה כ"בריחה פנימה" למחשבות פילוסופיות ופנטזיות. בחודשים האחרונים אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש - כבר שנתיים אני מחזיקה את עצמי בשיניים לא להתאשפז – בעיקר בגלל שאין מי שידאג לחתולים שלי.. אבל כבר חודשיים שחזרו לי מחשבות שמתקרבות להיות אובדניות שוב ואני פוחדת שהמצב יחמיר עוד (הפסיכיאטרית והצוות של הדיור המוגן מעודכנים, אבל נראה שאין להם ממש תשובות חוץ מתרופות שלא מספיק עוזרות, ולהיות עם יד על הדופק ולפנות למיון במקרה הצורך). בבקשה, אם יש לך רעיון לפתרון כלשהו בשבילי שלא דורש מאות ואלפי שקלים בחודש שאין לי מאיפה להביא (בכל זאת חיה רק על קצבה, שוכרת דירה ומגדלת שני חתולים שאם היה לי למי למסור הייתי מוותרת עליהם גם אם בצער רב...) אודה לך מאוד. וסליחה על האורך...

היי, אני חולה בדיכאון כבר 3 שנים, במהלכן הייתי מאושפזת במחלקת נוער עד לפני חודשיים. המצב היה סביר כשהשתחררתי, אך ממש מהשבוע שהשתחררתי בו חזרתי להרגיש רע, לפגוע בעצמי ולחשוב מחשבות אובדניות. המצב רק הדרדר מאז. אני מצליחה לתפקד ברוב היום, אבל כל הזמן יש לי בראש מחשבות טורדניות על איך שאני מתנהגת ותוכניות אובדניות. טופלתי ואני מטופלת בכדורים, DBT, ECT, טיפול רגשי באומנות, טיפול רגשי.. אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות. הפסיכיאטר שלי לא מבין אותי ורק מוסיף עוד ועוד תרופות. אשמח מאד לעזרה

שלום הבת שלי ביצעה תבחין משולב ACTH - LHRH במסגרת מרפאת בריאות הילד של של קופ"ח מאוחדת (אשפוז יום במרפאה). אני שלחתי להם מראש את הפרוטוקולים שנתנה לי הרופאה האנדוקרינולוגית (רופאת שר"פ) והאחות האחראית על היחידה לאשפוז יום במרפאה אמרה שהיא והרופאה האחראית על יחידת האשפוז יום התאימו את פרוטוקול הבדיקה שתתבצע לפרוטוקולים של האנדוקרינולוגית שנתנה לילדה את ההפניה ושהכל תואם במדויק. כעת, נכנסתי לאתר קופת חולים וראיתי בסיכום הביקור שהוזן באתר את סיכום הטיפול. לתדהמתי הרבה, מופיעה שם רק תרופה בשם סינקאטן, בעוד שהילדה עברה תבחין משולב של ACTH + LHRH. להבנתי, היא הייתה אמורה לקבל חומר מיוחד עבור תבחין LHRH. רשום כך: תלונות החולה: בבירור אנדוקרינולוגי. הגיעה לאשפוז יום לשם ביצוע תבחין ACTH\LHRH ואז - סוג הטיפול: זריקה/מתן תרופה אופן מתן .V.I עם: SYNACTEN(MED) 0.25MG/ML 1AMP 0.25 MG האם לדעתך שכחו להתייחס במתן התרופות לתבחין LHRH? אני הייתי עם הילדה ולפי מה שזכור לי כאשר הרופאה הזריקה את התרופה האחות הראתה לה את האמפולה הפתוחה לאישור ואני חושבת שהיייתה לה ביד רק אמפולה אחת. האם יתכן שעשו תבחין ACTH + LHRH ונתנו לווריד רק את התרופה SYNACTEN(MED) 0.25MG/ML 1AMP 0.25 MG? התוצאות כבר מופיעות באתר הקופה והן כוללות את כל ההורמונים של תבחין LHRH בזמן 0-30-60. אני כמובן אצור איתם קשר לבירור אבל בינתיים אני מאוד במתח ורוצה לדעת האם יתכן תרחיש שכזה והאם במצב שניתנה רק תרופת סינקאטן, האם אפשר להתייחס לתשובות של LHRH כאמינות. תודה רבה מראש

שלום רב פרופסור, בני בן ה17 לפני כ3 חודשים החל לחוות תופעות שמדאיגות אותי. הוא החל לרדת במשקל למרות שלא שינה משהו בתזונה. למרות שידעתי שלא שינה תפריט, בהתחלה חשבתי שאולי לא אוכל מספיק ובעזרת דיאטנית הוספנו לו אוכל לתפריט ולמרות זאת המשיך לרדת במשקל בצורה לא מכוונת. בני ירד מ80 kg ל59 kg במהלך השלושה חודשים הללו מבלי לשנות דבר באורח חייו. בנוסף, במקביל לירידתו במשקל, החל לסבול מהזעות לילה שהחמירו עם הזמן וכרגע מובילות אותי למצב שבכל לילה אני נדרשת להחליף את מצעיו הספוגים בזיעה. במקביל גם ישנה חולשה עזה שהחלה המקביל לשאר הסיפטומים שמונעת ממנו להמשיך לבצע ריצות ארוכות שהיה נוהג לעשות. רופאת המשפחה הייתה לחוצה כשביקרתי אצלה איתו והפנתה לבדיקות דם + משטח דם + אפיון תאים + ct כלל גופי + lp הבדיקות דם,הlp והct חזרו תקינים ברוך ה׳, אך במשטח דם ראו ריבוי קל של לימפוציטים ובאפיון תאים ראו Interpretation of Immunophenotype: 0410112023 08:02 Peripheral blood: Mild lymphocytosis. No blasts. Lymphocytes (50%) with normal ratio of B-T-NK-cells. In T-lymphocytes-abnormal ratio of CD4: CD8 - 3.4: 1- decreased number of CD8. An inverted CD4+/CD8+ ratio (namely, less than 1/1) indicates an impaired or compromised immune system. DNT- cells (CD3+CD4-CD8-)-5.3% הרופאת משפחה טוענת שהיא לא יודעת למה ישנם הסיפטומים אך אמרה שאין לימפומה שחששה ממנה ברוך ה׳ כרגע המצב נמשך ואני רואה את הילד שלי דועך מיום ליום וגם אני מתוסכלת מכך.. האם ייתכן שמדובר במשהו חולף? כמו מעיין וירוס ארוך? ישנו צורך לפנות לאיזה רופא להמשך בירור בנושא? תודה מראש על תגובתך פרופסור.

שלום רב, לאחרונה הייתי אצל רופא עיניים כדי לקבוע מועד לניתוח עפעפיים עליוניים. קבלתי מכתב ובו נכתב: תיקון מנח עפעף מורכב באשפוז יום כירורגי. מה הכוןנה במה שנכתב לי? אודה על תגובתך. תודה מראש.