תוצאות חיפוש עבור חוסר-החלטיות

בן 25, בריא בדרך כלל. בשנה האחרונה התחלתי לסבול משפיכה מוקדמת. גם באוננות וגם בזמן מין. רוב חיי לא סבלתי מבעיה כזאת או בכל אופן היה לי הרבה יותר קל להתאפק. היום אני מוצא את עצמי במצב שאני צריך לעצור כל כמה שניות. ממה זה יכול להיגרם? והאם יש באמת טיפול?

הי איזבל, אם יש לך סבלנות לקרוא ,אני אשמח לשתף אותך בחווייה מאוד לא פשוטה שעוברת עלי כרגע. אשמח לשמוע מה את חושבת. עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי, מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לשבועיים מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב. מרגישה תחושה מוזרה ולא מובנת של ריחוף, של בהייה, תחושה של ניתוק מהמציאות למרות שאני נוכחת בה פיזית, מרגישה כאלו אני כאן ולא כאן, תחושה של ניתוק מהסביבה, אני שומעת, ורואה ומגיבה באופן אוטומטי לסביבה ומבצעת את הפעולות היומיומיות באופן אוטומטי ללא שום חיבור ורגש, כאלו אני מרגישה שאני לא לגמרי בתוך הסיטואציה. התחושה הקשה הזו התחילה לעורר אצלי שאלות וספקות לגבי המציאות, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אמיתי מה שאני רואה? למרות שבפועל אני רואה. האם אני באמת שומעת? למרות שאני באמת שומעת. בוחן המציאות נשאר תקין אבל משום מה אין אין לי חיבור, אין לי רגש כאלו יש איזשהי תקלה במוח. כשאני רואה טלויזיה ומעסיקה את עצמי במשהו אני חווה כמה רגעים של נחת ושל שכחה מהמחשבה שהפכה למציאות כבר אבל ברגע שאני בחוסר מעש וחוזרת למציאות מה שנקרא אני חווה שוב מחדש את החרדה הזו. למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות  שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר.   כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות , זה פשוט התחיל להתפרץ ואני לא יודעת מה יכול להיות הגורם לכך, קשה לי להצביע- אם זה נבע מהפסקת הכדור, מאירועים שחוויתי במהלך השנה שגרמו לי להתערערות, אם המצב קשור בחויות מהילדות, אין לי מושג מדוע התחלתי להרגיש כך ואם זו אכן הפרעה שהחלה או רק מחשבה שהפכה למציאות. בנוסף אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר... איני יודעת מהו/ם הטיפול/ים הנכון/ים למצבי. חשוב לי לציין שאני מאוד נרתעת מהטיפול התרופתי ורוצה לטפל באמצעים טבעיים (צמחים, פרחי באך, שיחות,מגע) ולא להיות תלוייה בכדורים שגורמים לי להרגיש כמו זומבית כבוייה רגשית, עייפות, ובעיקר חשוב לי לשמור על הנפש שלי מאוזנת ללא כדורים שרק יחמירו את המצב , כי ברגע שמפסיקים הכל חוזר, כמו שקרה לי.

בעיות שכחה וזיכרון (ערפול מוחי). חולשה או סחרחורת בעמידה או בישיבה זקופה. קשיי ריכוז ושמירת מידע. קושי לקבל החלטות. תחושת בלבול וחוסר התמצאות. הפרעות שינה. עייפות יתר. בעיות קוגניטיביות שונות מה זה יכול להיות?

אני רוצה לדעת מה הפתרון לזה שאני קצת לא החלטית בחיים ולא יכולה להיות עקבית בהחלטות/דברים שאני רוצה לעשות וכל הזמן מבטלת אותם בתירוצים מסוימים (שאני אומרת לעצמי)

אני הרבה שנים בטיפול עם מטפלת נוכחית... היא עזרה לי המון... לאחרונה נסינו טיפול emdr וחליתי כנראה מההשלכות של הטיפול ...כבר חודש אני תוהה אם הטיפול נכון לי וחשבתי להפסיק אותו...לא יודעת אם יש תועלת בלהכנס יותר למקומות חשוכים וכואבים כל כך... כמובן שוחחתי עם המטפלת על הכל והיא נותנת לי להחליט... בפגישה אחרונה דברנו על הכל ולא עשינו emdr ולא אפשרתי מקום לחלקים.... כל השבוע מאז אני חווה חרדה באופן קיצונית... אינני יודעת מה לעשות... כל פעם שנכנסת לחדר טיפולים הנוכחות של המטפלת מטלטלת ...לא מוצאת מנוח

בעלי ביצע ארגומטריה במסגרת בדיקות סקר בעבודה- היה חשש לאיסכמיה. הפנו אותו למיפוי לב שגם הוא הראה איסכמיה. הוחלט על בדיקה אחרונה לקביעת המשך טיפול: אקו סטרס-יצא תקין ללא עדות לאיסכמיה. יש לציין שבעלי מגגיש מצוין , בכושר, אין לו כאבים , שום דבר. אף פעם לא היו לו בעיות לב .עושה כושר, ספורט. איך מתיחסים לכל הסיפור הזה?

שלום פרופסור , אני שואל כיוון שיש חוסר החלטיות בנוגע לבדיקות קומבו . יש כמה שאלות אמנה אותם פה 1) האם בדיקה ביום 28 יצא שלילי (במקביל טיפול פפ) נחשבת אמינה דיו? 2)האם בדיקה שיצאה שלילי יכולה להפוך לחיובי ?(תקובה שלילי כוזבת? 3) מדוע ישנם האנשי רפואה שמבקשים לבצע בדיקה נוספת לאחר שלושה חודשים?(יצא שמישהו קיבל שלילי ואז חיובי מתישהוא בספרי הרפואה?) בתודה רבה ובברכת רפואה שלמה

ערב טוב לפני כ10 ימים הרגשתי דקירות בצד שמאל של החזה במנוחה ובתנועה, הדקירות הרגישו כמו מכת חשמל למשך מספר שניות וחלפו וכך במשך מספר ימים ללא שיפור , ביום הרביעי ההרגשה החמירה כולל הקרנה ליד שמאל ולשכמות והזעה מרובה בכפות הרגליים, ניגשתי למיוןנ,אקג בוצע 3:פעמים פעמיים היה תקין ופעם לא, לדברי הרופאה היה זה בגלל טכניקת הבדיקה ,אושפזתי במחלקה פנימית , בוצע סיטי לב עם חומר ניגוד, מצורפת התוצאה, לאחר השחרור לא איבחנו את מקור הכאבים שוחררתי מבית החולים , המצב השתפר למשך 3 ימים חשוב מאתמול יש כאב עמום בחזה שמכיר אותי מתוך שינה למשך מספר שניות וכך לסירוגין במהלך היום הכאב גם מופיע בשכמות , הרגשה זו אינה נעימה , מה עליי לעשות ? יש לציין שלפני כשנה אושפזתי במחלקת נירולוגיה בחשד לאירוע מוחי אך לא אובחן אירוע, בבדיקת tcd התגלה ,pfo גדול, התבקשתי לעבור בדיקת tee אך נירולוג הציע לא לבצע את הבדיקה ולא לקחת אספירין, אני מעוניינת לעשות ספורט אך חוששת מהpfo והכאבים בבית החזה אשמח לשמוע ממך ולהבין את משמעות תוצאות סיטי לב, יש לציין בת 45 , לא מעשנת, 1.68 משקל 65 תודה רבה על המענה ערב טוב

שלום פרופסור, אשמח לייעוץ בנושא שמעסיק אותי רבות.אני בן 26, כל חיי נמשכתי וקיימתי יחסים עם נשים, משהו שקשה לזייף אני חושב. במקביל אני חווה משיכה מאוד ממוקדת לאיבר המין הגברי ולמין אוראלי. אינני נרתע מהומוסקואלים ועם זאת לא מוצא עניין בלצאת עם גברים או באופן כללי להימשך לגבר כמכלול. ברור לי שאנחנו לא בוחרים למה להימשך, אך שאלתי היא מה מידת חופש הבחירה שלי בנושא. האם ביכולתי להתמקד במשיכתי לנשים ולהתייחס למשיכה הנוספת כזניחה? או שמעשה כזה רק יגביר את הדחפים.

שלום, יש לי תינוק בן 8 חודשים. לאחרונה נתקלתי בכמה שינויים אצלו ורציתי לדעת איך להגיב ולהתייחס- א. אוכל- הוא אף פעם לא היה אכלו גדול אבל היה אוכל גם במקרה אפילו שאולי האוכל לא היה ממש לטעמו. בימים האחרונים מאז שמלאו לו 8 חודשים בערך הוא ממש מסרב לאוכל בכפית כשמביאים לו אוכל בכפית הוא סוגר את הפה פותח קצת בשביל לטעום ואז טועם כמה פעמים וסוגר את הפה שוב ואם מנסים לתת לו בכוח מתחיל לבכות. ברגע שאני למשל נותנת לו דייסת מטרנה מבקבוק הוא אוכל, או כל דבר מבקבוק. הבעיה שיש דברים שאי אפשר לתת בבקבוק. למה זה קורה התופעה הזו? זה מאוד מרגיז ואיך להתייחס לזה? מה לעשות כדי לעודד אותו לאכול אוכל בכפית והאם לוותר ופשוט לתת לו מבקבוק? ב. צעקות- הוא התחיל לצעוק צעקות מאוד חזקות בעיקר כשאני מדברת בטלפון עם בעלי שלבעלי יש קול חזק ועצבני. לפעמים אני שמה את בעלי ברמקול. לפעמים הוא גם צועק בלי קשר , בלי סיבה אמיתית, לקבל תשומת לב או פשוט נהנה מהקול. איך רצוי להתייחס לזה כשהוא צועק? לעודד עם חיוך או פשוט להישאר רצינית? ג. ישיבה- הוא עדיין לא יושב לבד ללא תמיכה. יש כמובן התקדמות מבחינת ישיבה אבל כשמתיישב הוא מצליח לשבת לבד לממש כמה שניות ואז נופל לצדדים. כשאני למשל מאכילה אותו פתאום הוא זז הצידה וגם למעלה לצורת ישיבה מצורת שכיבה כשהוא בידיים שלי ,אז יש לי תחושה שהוא כן מסוגל. הםא אם זה נורמלי לשלב התפתחותי כזה? כי הבנתי שאם תינוק לא מתיישב עד גיל 8 חודשים נדרשת התערבות. הוא מתהפך לכל הכיוונים ואני מושיבה אותו 3 פעמים ביום למשל כ-10 דקות. ד. בקבוק- האם זה שיש לו את אותו הבקבוק כבר כמה חודשים זה טוב? כי למשל אני מנסה לתת לו מים והוא רוצה לשתות רק מהבקבוק ומהכוס שקניתי לו הוא ממש בקושי שותה, אם בכלל. מה לעשות כדי להרגיל לשתייה בכוס והאם יש לזה השלכות שיהיה קשור לבקבוק? ה. מבחינת כיסא אוכל- כשאני מושיבה אותו הוא ישב לכמה דקות ואז מתחיל לזוז ויש תחושה שמפחד מהגובה. האם זה מתאים להושיב אותו על כסא אוכל כשהוא עדיין לא מתיישב לבד? ו. זחילה- הוא עדיין לא זוחל וברגע שאני שמה אותו על משטח פעילות הוא מתחיל להתהפך כדי להשיג צעצוע. המשטח פעילות הוא לא גדול וסגור מהצדדים. האם לקנות ממש שטיח גדול על כל החדר וזה יעודד אותו לזחול? מה כדאי לעשות כדי לעודד זחילה? כי במקום לזחול הוא מתהפך. ו. כשאני מאכילה אותו אני לא נותנת לו לגעת באוכל ולאכול בעצמו. קניתי לחלופין ביסקוויטים לתיונוקת בגילו. האם זח גם אופציה? ז. הוא התחיל לסובב את הראש לצדדים. האם זה תקין? ח. הוא סובל לפעמים משינויי מצב רוח- רק בכה ופתאום מחייך ולהפך בלי באמת ממש סיבה. יש לפעמים תחושה של חוסר החלטיות בתגובה שלו. האם זה תקין? גם יש פעמים שהוא מאוד רגוע ופתאום כשמגיעים אנשים או שומע אנשים בטלפון הוא ממש קופץ ומתחיל להיות פעלתן לכל היום, עם תגובות מאוד עוצמתית- צעקות לא מצליח להירגע. הוא נראה כמו מאושר אבל מעל ומעבר. האם מדובר בתגובות תקינות לגילו? ט. איך מרגילים תינוק להתרגל לדברים חדשים מהר? אני שומרת לו על ממש שגרה קפדנית ויש תחושה שהוא לא אוהב ממש שינויים לפעמים. אגב- מדובר בתינוק שנולד במשקל 4200 וכעת שוקל בסביבות ה-9 ק''ג. בקושי הנקתי. תודה.

בקר טוב יש לי בעיה של קושי להחליט דברים לפעמים שאני רוצה דברים מסוימים ומדובר בתקציב כמו למשל לימודים כי יש לי בעיה עם תקציב ואני תלויה בתקציב בהורים שלי לדוגמה אני אסביר: הלכתי לשיעור חד פעמי שיעור מעניין המורה ניסתה לשכנע אותי לבוא לשיעורים מלאים ואני מקבלת ביטוח לאומי וההורים שלי מחזיקים לי את הכסף המורה ניסתה לשכנע אותי שאבוא לשיעורים המלאים ולא לשאול את ההורים שלי עם כן או לא לבוא אני נלחצתי מהמורה ומהתגובה של ההורים כי מצד אחד אני רוצה ללכת ללימודים ומצד שני אין לי תקציב יש לי בעיה עם ההורים והמורה כנראה אולי זה מחשבה שלי ניסתה לכפות עלי כל זה הכניס אותי לחרדה עד כדי דפיקות לב ואפילו כאבים בחזה אני לא נמצאת כרגע בטיפול אני כן לוקחת תרופות אצל הרופאת משפחה אבל כעזרה ממש ראשונית בלי כרגע טיפול כי כרגע אני לא בטיפול אולי אתחיל טיפול מחדש אבל עד שאמצע טיפול רציתי להתייעץ איתך בפורום אפילו לקבל טיפ קטן מה לעשות בקשר לעניין הזה והחרדות והלחצים האלה איך להיכנס לפרופורציה אודה לך מאוד על עצתך זה חשוב לי כי אין לי כרגע למי לפנות

שלום , מזה זמן אני סובל מבעיות נפשיות שכוללות מחשבות סביב עשיית טקסים ,דיכאון,וסביב בעיות בהגדרה המינית שהתחילה כראשית אם אפשר להגיד לפתיחת כל הסימפטומים האלה. אני נוטל מזה זמן רב תרופות אנטי דכאוניות ( היום ציפרלקס, ובעבר פריזמה ויפאקס). לאחר שנחשפתי לסרטונים וקריאת כתבות ( שאולי יש לי גינקומסטיה), אני מאוד חושש שכל מה שגרם לי מכל תחילה ,בעקבות הדרדרות בביטחון העצמי הינו חוסר איזון בהרומונים שכתוצאה מכך הוביל לבעיית ההגדרות בזהות המינית וכתוצאה מכך לקבלת החלטות /או אי קבלת החלטות שקשורת לשני המינים. דבר זה הוביל אותי לחוסר חשק מיני ,בעיות בזקפה ובשפיכה. אינני יודע מה הוביל למה דיכאון למצב ההגדרתי המיני, או בעיית ההורמונים ( אם קיימת) לדיכאון. ראוי לציין שאני מאוד סובל מזה ,ובמצוקה מאוד גדולה. צריך להבין עד כמה המצב שלי לא פשוט. אבקש בבקשה התייחסות , תודה

מטופלת בוולביטרון זה כ- 11 ימים, בעקבות אפיזודה של דכאון שארעה פעם ראשונה, תחושת ערך עצמי נמוך, לחץ רב, חוסר החלטיות חוסר תאבון ועוד. ביומיים האחרונים הופיעה פריחה על הרגליים האם זוהי תופעת לוואי מוכרת כתוצאה מלקיחת התרופה? מעבר לכך מתי אני אמורה לחוש הקלה? האם תרופה זו יעילה בטיפול בדכאון וכמה זמן אצטרך להיות מטופלת?

בקורס קבלת החלטות שלמדתי הגדירו שני סוגים של טיפוסים. מחפשי התשובה המוחלטת ואלה שמסתפקים בהחלטות על בסיס יחסי. ברור שאני שייך למוחלטים. יש לי שתי שאלות בנושא. האם יש דאך לשני הטיפוסים לעבוד יחד? לפרפקציוניסט ולמסתפק בהחלטה על בסיס יחסי? שבעצם אין דחף לשלמות יחסית. קצת חפיפניק. וגם מה יכולה להיות הסיבה העקרונית שאדם שאינו פרפקציוניסט יגיב באופן מעשי לא מילולי בפעילות משותפת לקראת יעד בעבודה, באופן של " ההיפך"? כאשר הפרפקציוניסטים מכוונים ליעד בפעילות הוא מעבר לאי חתירה טבעית ליעד, מקשיב לתוכנית פעולה ורק לאחר מכון למשל סיום דף מטלות ועבודה, מתחיל לפעול באופן שמוצא את כל הסיבות לא לשתף פעולה והיעד שלו נעשה היפוך הרצון לקאאת היעד שהוגדר בקבוצה? זה מתבטא בחיזוק פתרונות ללא התאמה ליעד, קיצורי דרך שמתעלמים מעובדות ידועות וכתובות. בתכתובת הוא כאילו משתף פעולה אבל בעצם תוקע אותה עד למעשה נראה שהוא מקדם אי הצלחה. מחזק שאלות שכלל לא הוגדרו שהם עוצרות את תהליך העבודה, עד מצב של רעיונות לביטול כל המשימה. ממה זה נובע, זה לא התנגדות שנראית, אלא ממש היפוך תפקודי? במסווה של שיתוף פעולה. האם זו סיבה לעימות ישיר של הפרפקציוניסטים מולו? או שלדעתך יש דרך לישב בין הגישות?

הבן שלי בן 4.4 כל הזמן עושה כמו אחותו הגדולה בת 6 וזה נמשך כבר מאז היה בן 1.5 שאז היה חוזר על המשפטים שלה והיום הוא לא מסוגל לקחת החלטה בלי לשאול קודם מה היא עושה אם זה משחק אם זה אוכל וכל דבר אחר ואין לו בעיה לשנות את החלטתו לפי מה שהיא אומרת ... אני לא יודעת מה לעשות לפעמים אני מדברת איתו על זה שהוא כבר גדול וצריך לעשות מה שהוא רוצה לעשות ולא מה שאחותו עושה והוא משיב לי שהוא עושה כמוה כי זה מה שהוא רוצה לעשות . רוצה לציין שהוא ילד מאוד חכם התחיל לדבר בגיל שנה כבר קורה שמות של כל ילדי הגן מחבר מספרים עד 10... תודה על העזרה

שלום, אני מאוד מתלבטת ומבולבלת... כבר תקופה ארוכה שמאוד רוצה להמשיך לתואר שני (בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות) ביעוץ חינוכי/הסבה לעבודה סוציאלית. אני שומעת לא מעט מאנשים כי תפקיד היועץ הוא בדר"כ לא משרה מלאה.. האם באמת מאוד קשה למצוא משרה מלאה ולהתפרנס בכבוד? בנוסף, אבקש לדעת מה נכון יותר, להתחיל עם התואר השני ובהמשך ללמוד הוראה או שעליי להתחיל דווקא בתעודת הוראה? אשמח לתשובה מהירה כי אני בטעות לא וצה לפספס עוד שנת לימודים בגלל חוסר החלטיות......... תודה (:

שלום, בננו בן 8, ממעט לאכול אך ללא מחלות רקע. רמת הפוטסיום בדם 5.7, קלציום 10.5, ניוטרופילים 36.5, איזנופילים 7.3. לפני שלשה חודשים פוטסיום היה 4.9ת קלציום 9.5, ניוטרופילים 35, איזנולפילים 8.1 אנו במיוחד חוששים מסרטן בדם עקב עודף קלציום בדם. אלו בדיקות נוספות יש לבצע? תודה רבה.

רציתי לדעת מה האבחנה שלך לתיאור הבא אני לא נרדמת אני יודעת קרה למוח שלי מהו כי אני לא מרגישה רגש לא הנאה קושי לעשות דברים דורשים ריכוז קושי לקבל החלטות ומצב נפשי לא טוב מה השם או האבחנה לבעיה שלי

שלום דוקטור, אני גבר בן 31, שסובל מחוסר יכולת כרונית לקבל החלטות. אני מתקשה על יציבות בחיי, כך למשל לאחרונה התקבלתי ללימודים יוקרתיים ביותר, אחרי שכבר למדתי בעבר באקדמיה. ניסיתי במשך שנתיים להתקבל ועכשיו אני מפקפק. רציתי לעזוב בת זוג, ועכשיו שהקשר נגמר אני רוצה אותה. החיים שלי מלאים בתופעה של חוסר יכולת לקבל החלטות. אינני בחור בישן ואינני פוחד מקהל, כך שאינני סובל מהפרעת אישיות מנעת, מנגד אני כן מאוד חסר ביטחון בקשר ליכולות שלי. מה יכול להיות שיש לי? אמך אפשר לטפל בזה.

שלום, בן זוגי ואני נמצאים במערכת יחסים של 10 חודשים, הוא בן 39 ואני בת 31. מההתחלה הקשר היה אינטנסיבי אך מאד טוב, מהשבוע הראשון של ההכרות בילינו את סופי השבוע ביחד ונפגשנו תדיר, לאחר זמן לא רב עברתי לגור אצלו, לא היתה הצעה רשמית שלו הדברים פשוט התגלגלו כך. ביום שישי האחרון גיליתי שהייתה לו התכתבות עם בחורה שהוא פגש לפני 4 שנים ולטענתו שכבו פעמיים כאשר הפעם האחרונה היתה ב2012 הרבה לפני שנפגשנו. ההתכתבות שנמשכה לכל אורך הזמן שאנחנו ביחד גם אם לא בתדירות גבוהה (וכללה גם שיחות טלפון) כוללת בעיקר מהצד שלה דברי זימה ואת העניין שלה בו (גם לה יש בן זוג שהיא לא מרוצה ממנו ובעבר שמעתי עליה כבר בהקשר הזה) מסתבר אחרי שהוא שיקר בעניין כאשר עימתתי אותו עם ההתכתבות שהיא היתה אצלו בשישי אחד ככל הנראה כאשר הוא אמר לי שהוא לא מרגיש טוב ולכן נפגשנו רק בשבת. הוא טוען בתוקף שלא היה סקס, היא ניסתה והוא הדף, אתמול הוא כתב לה הודעה שמוכיחה שהם לא שכבו (האמון שלי כרגע הוא אפס אולי הוא דיבר איתה לפני כן והם סיכמו אבל זה נראה אמין בכל מקרה אני מנסה להאמין שסקס לא היה) ביולי האחרון הם נפגשו והוא שיקר לגבי זה, הוא טוען שהוא ידע שאני אקח את קשה ושהוא רצה לעזור לה כי היא היתה נסערת וכו'. חשוב מאד לציין שאני תמיד על המשמר ולא באגרסיביות כיוון שעברתי משהו דומה עם בן זוג קודם ומסביבי מספיק אנשים קרובים לכן אני לא שאננה ולמרות שאני נותנת המון ספייס ולא מחטטת עדיין מאוד מאוד מאוד הופתעתי, הקשר בינינו היה מצויין אהבה מאוד מאוד גדולה ותקשורת מאוד טובה, בסופו של דבר הוא טוען שזה מאוד החמיא לו שהיא מעוניינת בו ושהוא היה אדיוט שנתן לזה להמשך אבל הוא נתן לזה חשיבות אפסית, במקרים אחרים אגב כאשר אקסית ביקשה להפגש הוא לא הסתיר ואף התייעץ עמי.יש לציין שבן זוגי אדם מאוד אטרקטיבי-זכר אלפא, אני בעצמי בחורה משכילה נאה ותמיד מתעניינים בי.הוא היה מאוד נסער והתחנן שאתן לזה עוד צ'אנס ואני התרצתי בסוף. קשה לי מאוד כמובן ואני מרגישה מדוכדכת מאוד רוב היום אבל מתפקדת בסה"כ. כשהסכמתי לחזור אמרתי לו אם אני חוזרת ודבר כזה או אפילו פחות חוזר על עצמו אני עוזבת במהירות האור, הפחדים שלי הם שלמרות ששמתי לו כעת גבולות ברורים שהדבר ישנה ברור לי שאין דרך לצפות את העתיד אבל ממצב שבו הייתי בטוחה שנתחתן ממש בקרוב ונכנס להריון בשנה הקרובה אני כרגע רוצה לדחות את זה כמה שיותר, איך אני מתגברת על זה ואיך יחד מתגברים על , יש סיכוי בכלל לקשר הזה כיוון שזה נשמע לי משהו שגבר עושה אחרי קשר ממושך כאשר יש ילדים וקשיים בזוגיות והרי הזוגיות שלנו היתה ממש מושלמת גם בעיניו לפחות כך הרגשתי והוא טען כל הזמן ועדיין ונראה לי שאם זה קורה ככ מוקדם בקשר זה משהו שצריך לשקול אולי טוב יותר. בנוסף אני חוששת שיש לו קושי בקבלת החלטות אולי הוא מקווה שאכנס להריון במקרה וגם העובדה שלא הציע רשמית שאגור איתו כאילו שהוא מחכה שהחיים יחליטו בשבילו .

שלום וברכה! לפני כשנתיים נתגלתה רמת סידן גבוהה בבדיקת דם. 10.91. במקביל ערכתי בדיקת צפיפות עצם והתוצאה היתה -2.2(מינוס) במפרק הירך.(אוסטיאופניה) המלצות הרופאים היו שונות מנוגדות זו לזו ומבלבלות. בעוד שרופאת המשפחה המליצה על תגבור ויט D ותוספת סידן, האנדקרינולוג המליץ על הפחתה במינון D, אי נטילת תוספות סידן ואפילו המעטה בצריכת מוצרי חלב. לשאלותי איך ישפיע הדבר על עצמותי ענה שאיננו מודאג. (אני הייתי מודאגת) העליתי השערה שמדובר בבעיה בבלוטת הפרתירואיד אך השערתי התבטלה על ידו במחי יד שכן על פי בדיקות הדם הבלוטה תקינה. כעבור זמן הלכתי לאנדוקרינולוג אחר והוא ביקש להימנע מנטילת D כלל. ולהמשיך לצרוך מוצרי חלב בצורה מתונה. ואמנה רמת הסידן בדם ירדה לגבול העליון בתוך הנורמה. היום כעבור שנתיים של חוסר החלטיות באשר לטיפול תוצאות הבדיקות שלי הם כדלקמן: צפיפות עצם: -2.7 (מינוס) בצוואר הירך. סידן ברמה נורמאלית גבוהה בדם 10.40 וויט D בחוסר אדיר. האנדוקרינולוג פסק שעלי לנטול 8 טיפות D ליום וכעבור חצי שנה להתחיל לקחת פוסלאן /אקטונל. חשוב לציין שגילי הוא 50. וכן אני בעלת מבנה גוף רזה. גובהי 1.58 מ ומשקלי 50 ק"ג. בריא לי כיום שעלי לפעול כדי לעצור את הדרדרות העצם. אני מודאגת. אשמח לעצתכם. בתודה ובברכה.

שלום וברכה! לפני כשנתיים נתגלתה רמת סידן גבוהה בבדיקת דם. 10.91. במקביל ערכתי בדיקת צפיפות עצם והתוצאה היתה -2.2(מינוס) במפרק הירך.(אוסטיאופניה) המלצות הרופאים היו שונות מנוגדות זו לזו ומבלבלות. בעוד שרופאת המשפחה המליצה על תגבור ויט D ותוספת סידן, האנדקרינולוג המליץ על הפחתה במינון D, אי נטילת תוספות סידן ואפילו המעטה בצריכת מוצרי חלב. לשאלותי איך ישפיע הדבר על עצמותי ענה שאיננו מודאג. (אני הייתי מודאגת) העליתי השערה שמדובר בבעיה בבלוטת הפרתירואיד אך השערתי התבטלה על ידו במחי יד שכן על פי בדיקות הדם הבלוטה תקינה. כעבור זמן הלכתי לאנדוקרינולוג אחר והוא ביקש להימנע מנטילת D כלל. ולהמשיך לצרוך מוצרי חלב בצורה מתונה. ואמנה רמת הסידן בדם ירדה לגבול העליון בתוך הנורמה. היום כעבור שנתיים של חוסר החלטיות באשר לטיפול תוצאות הבדיקות שלי הם כדלקמן: צפיפות עצם: -2.7 (מינוס) בצוואר הירך. סידן ברמה נורמאלית גבוהה בדם 10.40 וויט D בחוסר אדיר. האנדוקרינולוג פסק שעלי לנטול 8 טיפות D ליום וכעבור חצי שנה להתחיל לקחת פוסלאן /אקטונל. חשוב לציין שגילי הוא 50. וכן אני בעלת מבנה גוף רזה. גובהי 1.58 מ ומשקלי 50 ק"ג. בריא לי כיום שעלי לפעול כדי לעצור את הדרדרות העצם. אני מודאגת. אשמח לעצתכם. בתודה ובברכה.

רקע: בת 33, רווקה, מאובחנת כחולה בי-פולרית מהסוג 2. (נטייה לדכאון+היפומאניה) מטופלת במיצבים (סרוקוול+ למיקטל) ומעט אנטי דיכואני (לוסטל). בנוסף, מטופלת באיטורוקס (לתת תקפקוד בלוטת התריס). ולאחרונה נמצא כי חסר לי ויטמין D. (לא יודעת אם זה קשור לבעיה). עובדת ומתפקדת בצורה נורמטיבית, עושה פעילות גופנית. הבעייייייה: מקבלת מחזור די סדיר. אחת לחודש, חודש+. בצורה מוזרה מתוך 3-4 מחזורים אני מגיעה למצב של חוסר תיפקוד ממש לפני קבלת המחזור. איני חשה כאבים, מדובר על תופעות נפשיות בלבד כגון: ירידה משמעותית במצב הרוח, ייאוש, דיכאון, עצבנות, חוסר ריכוז, חוסר החלטיות עייפות, חוסר חשק לכלום, וכד'.. הדבר נמשך עד כ-10 ימים לפני המחזור. המצב בילתי ניסבל ואני לוקחת בתק' זו תרופות הרגעה ושינה בכמויות שממש מססמות אותי. אני לא יכולה להתמודד עם התחושות האלה ומעדיפה להרדים את עצמי. האם יש דרך לטפל בתסמינים אלו? האם ניתן לקבל טיפול נקודתי במריחואנה רפואית? לעיתים רחוקות מאוד יוצא לי לעשן קצת ולחוות את התחושה המרגיעה והטובה. אני מרגישה ממש חוסר אונים במצבים האלה ואני לא יודעת לאיזה כיוון ללכת.. אודה לקבל ייעוץ..

לדברי שרת הבריאות, כיום ישנם 14,000 בעלי רישיון לקנאביס רפואי. אשמח לדעת, לגבי הנזקים: כמה מטופלים היו מעורבים בתאונות דרכים קשות? האם המספר גבוה או נמוך מהממוצע הארצי? כמה מטופלים פיתחו פסיכוזה או מצב פסיכוטי? האם המצב היה זמני או קבוע? האם היו מטופלים שעברו לשימוש בסמים קשים ולא חוקיים? האם שימוש בקנאביס הינו בטוח יותר מנטילת תרופות כמו טרמדקס, אוקסיקונטין, ליריקה, ארקוקסיה, פרקוסט, אטופן, בוטרן, טרגין או גבפנטין? אודה לתשובתך המלומדת, בתודה מראש עמית.