תוצאות חיפוש עבור זיהום-בפצע

היי יש לי פצע מוגלתי באזור הפות, לא רואים את המוגלה ממש ואי אפשר לפוצץ אותו (כואב מאוד לגעת בו) והוא אדום ומעצבן. נמצא מחוץ לשפתיים- מקדימה איפה שכל השיער. בחודשים האחרונים כבר היו לי עוד שני פצעים כאלה. מה זה ומה אפשר לעשות איתו?! כואב!!! (בת עשרים, מקיימת יחסי מין, רק עם קונדום, לא ידוע לי על מחלות מין)

היי, הביאו לי משחה מופירוסין למרוח על פצע מזוהם.. ואז קראתי עליה קצת והיה כתוב לא למרוח על פצעים פתוחים.. מה הסיבה שאסור? מה זה יכול לעשות? תודה!

שלום רב אני בן 43 ולבן שלי התגלה חיידק MRSA שגרם לו לפצע מועלתי ברגל ובמצח. לאחר שקיבל משחה שלא עזרה במיוחד , נמצא החיידק וקיבל אנטיביוטיקה שלאחר בדיקה נוספת החיידק חוסל. לבני השני לאחר שבוע הופיע פצע מוגלתי על יד ימין , ולאחר שגדל ביצעו ניתוח בהרדמה כללית והמשטח גילה את החיידק. בני קיבל אנטיביוטיקה מהוריד שלא עזרה כי נלקח ממנו משטח לאחר שבוע והחיידק היה קיים: =========== היגולוירטקב =========== MRSA Screen Source 1 ףא MRSA Screen Source 1 MRSA Screen Culture 1 :אצמנו Staph. aureus-ל קדבנ Methycillin Sensitive Staph.aureus (MSSA) MRSA Screen Culture 1 כל משפחתנו הלכה לבדיקה , ומסתבר שגם אני נדבקתי: =========== היגולוירטקב =========== MRSA Screen Source 1 ףא MRSA Screen Source 1 MRSA Screen Culture 1 :אצמנו Staph. aureus-ל קדבנ Methycillin Sensitive Staph.aureus (MSSA) MRSA Screen Culture 1 הבן שלי מתחיל אנטיביוטיקה שונה ואני מקווה שהחיידק יושמד. אני לעומת זאת ללא סימפטומים של החיידק כגון פצעים וכו'. שאלתי היא: 1. עד כמה החיידק מסוכן ובאיזה מקרים 2. באיזו צורה נדבקים מהחיידק 3. כיצד נמנעים מהדבקת אחרי 4. האם יחסים גורמים להידבקות (או אולי נשיקה או נשיפה) תודה

שלום רב, לפני כשבוע, כאשר נגבתי את האיזור, גיליתי בשפתי הפות פצע מוגלתי. חיכיתי חצי יום והוא התנקז מעצמו. היום מצאתי עוד שני פצעים דומים. אציין כי יש לי חבר כבר חצי שנה. הוא נבדק בתחילת הקשר כדי לשלול מחלות מין, והתוצאות הראו שהוא בריא. אני הייתי בתולה לפני הקשר איתו. אנחנו מקיימים יחסי מין ללא קונדום, ואני נוטלת גלולות. אציין גם כי האזור בו זה הופיע הוא נטול שערות, כלומר החלק הפנימי יותר של הפות, לכן אופציה של דלקת בשורש השיערה לא נראית לי מתאימה. האם יש סיכוי שמדובר במחלת מין? ואם כן, איזו? בכל מקרה, הזמנתי תור דחוף לרופא נשים. תודה רבה שרית

לרופא שלום וחג שמח! יש לי בעיה חוזרת. פעם או פעמיים בשנה אני סובלת ממורסה מוגלתית בבית השחי כואב לי נורא ואח"כ אני מרגישה בליטה כואבת הרופא שלי נותן לי משחה כדי לשאוב את המוגלה החוצה, ואכן המוגלה נשאבת והפצע נפתח ולוקח איזה חודש עד שהוא נסגר לאחר שהוא מדמם איזה שבועיים לפחות הרופא אומר משהו על זקיק שיער שגודל הפוך וגורם לדלקת. שאלתי היא מה לעשות כדי שלא יהיו "שידורים חוזרים"? אני זקוקה דחוף לתשובה בברכה ,ציפי

אני לוקחת קרדילוק זמן לא רב ועקב פצע מזוהם נרשמה לי אנטיביוטיקה האם השילב בין שתי התרופות אפשרית/רצויה?

בהמשך לשאלתי הקודמת על פצע מזוהם.. האם יעזור אם אמרח בפנטן פלוס? תודה

שלום רב לבן שלי בן ה-4 נוצר פצע מגרד מאוד מאחורי האוזן זה התחיל במין קרע בין האוזן לעור ועם הזמן התפשט כנראה כי הוא גירד המון ולא שמנו לב בזמן..עכשיו נוצר שם פצע מגליד ומפריש ובליטה קשה מתחת לעור..התיעצתי עם רופא און ליין שאמר שזה אסטמה של העור ולהשאיר לח עם קרם לחות ואמבטיות שמן ולמען האמת הרגשתי שהוא טעה באבחנה ואכן זה החמיר ממש, אציין שזה קרה בעבר אך לא התפשט בצורה כזו ,הפעם אני לא מצליחה להשתלט על זה..אצרף תמונות מקווה שזה יהיה ברור..אשמח לייעוץ..תודה מראש

שלום רב, לפני מספר שבועות הופיעו לי כל התסמינים המצויינים מעלה של סארפטוקוק וכך אובחנתי. הרופאה נתנה לי PEN-RAFA VK 500 אחרי יומיים המשטח חזר שלילי ורופא אחר אמר לי מייד להפסיק אנטיביוטיקה ולהמשיך עם דקסמול. בשבועיים וחצי האחרונים היו לי קצת כאבים וקושי בבליעה בכל פעם צד אחר והיו ימים שבכלל לא. ואז בבת אחת התנפכו והתחילו לכאוב בלוטות הלימפה והשקדים, הלוע מלא בכתמים לבנים וכאבים נוראיית בבליעה וחום עולה ויורד. בנוסף הופיע פצע מוגלתי במפשעה (לא יודעת האם יש קשר). בביקור אתמול הרופא שוב לקח דגימה ואמר שזה נראה סטרפטוקוק ונתן אוגמנטין 875. אין שום הטבה (רק 24 שעות עברו) ואני קצת חוששת שזה לא טופל הרבה זמן בגלל ה"פולס נגטיב". יש לי ממה לדאוג? תודה רבה!

שלום דר אני בת 22 , מעשנת כשלוש שנים וסובלת מעודף משקל. בריאה בדרכ. מידי פעם יש לי כמו פצע מוגלתי בשד שחולף תוך כמה ימים ועובר כלא היה. האם זה אמור להיות חשוד? ולרוב יש לי מין כאבים בזמן המחזור או לפני או אחרי. זה כאבים ממש מינוריים ולא משתקים . מין לחץ כזה שעובר תוך כמה שניות . , יש לציין שאני חרדה מאוד מגילוי של המחלה ומפחדת מאוד ללכת לרופא להיבדק. בנוסף , שמתי לב שהמרקם של הזרוע השמאלית שלי שונה מהימנית. מה זה יכול להיות? השדיים מרגישים לי זהים ואין לי משהו חריג באחד מהם. הם בתחושתי דיי זהים במרקמם . יש לי לפעמים שני גושים כאלה שלרוב שמה לב אליהם אחרי המחזור . יש לציין שהם זהים בשני השדיים . עדיין מאוד מאוד מפחדת מגילוי כזה . אשמח לייעוץ מה לעשות והאם נשמע חריג . תודה . ואם צריך ללכת לבדיקה לאיזה רופא עליי לפנות? ובנוסף איך מרגיש גוש ? האם רואים אותו או רק מרגישים ?

אבל לא... כן, זו אני, נראה לי שכל כך הרבה זמן לא כתבתי שיש חברים חדשים שאפילו לא מכירים אותי (או שחושבים שאני סתם איזה מנהלת פורום נצנצנית... :-) אני מצטערת שאני בקושי בכותבת, אני רב הזמן או עם כאבי תופת שלא מאפשרים לעשות כלום או מטושטשת מהתרופות ברמה שאין לי מושג מה קורה איתי (התרופה הנוכחית הביאה עימה גם תופעה חדשה ומבהילה - הזיות...). הלואי שהיו לי בשורות טובות אבל לצערי המצב ממש רע. המרפאת כאב ברמב"ם כבר מסרבת לטפל בי כי הרופאה שלי פשוט הודיעה לי שאין מה לעשות וזהו וכשביקשתי/התחננתי להחליף לרופא אחר שלא יוותר עלי הם נתנו לי תור לנובמבר (!!!) למרות שאני מטופלת בתרופות שדורשות מעקב צמוד ולמרות אינספור בקשות (בעלי הלך לשם באופן אישי) הם טוענים שאין להם תור מוקדם יותר (למרות שבעלי הסביר להם שאני נמצאת בבית וסובלת מהזיות קשות, לא צרכיה להסביר כמה זה מסוכן, מספיקה פעם אחת שאני אהזה שאני ציפור ואעוף דרך חלון הקומה התשיעית בה אנו גרים...). בלית ברירה אני הולכת לרופא פרטי (הוא היה מנהל מרפאת הכאב ברמב"ם אך כרגע בחל"). הוא מקסים ואנושי אבל כל פגישה עימו עולה 1000 ש"ח. הוא עצמו היה הכי הוגן שאפשר ואחרי שהייתי אצלו פעם אחת והוא הציע פתרונות חלופיים (כי כזכור הרופאה במרפאת כאב אמרה שאין לה מה לעשות) הוא אמר שאין צורך שאמשיך לבוא אליו אלא שמרפאת הכאב יבצעו את המעקב כי הוא יודע שביקור אצלו יקר מאוד ומשאביי מצומצמים מאוד (לאחר שכל חסכונותינו וכספינו הושקעו בארבעה ניתוחים ובתרופות יקרות שאינן בסל). אבל במרפאת כאב נתנו לי תור לנובמבר ואני שוב מגיבה רע מאוד לתרופה (הזיות כבר אמרתי?) ואין עם מי לדבר שם אז כרגע אני חייבת טיפול ומעקב ונאלצת ללכת אליו למרות המחיר המטורף. אני אמורה גם בקרוב להתאשפז בתל השומר לצורך טיפול חדש (עליו המליץ רופא הכאב) - זריקות בוטוקס בפרינאום (במוקד הפגיעה העצבית) ולאחריהן פיזיותרפיה רקטו-וגינלית בשרירי הפרינאום (כבר הזהירו אותי שזה כואב אימים). אז הופניתי לד"ר ברגבל בתה"ש שהוא המומחה מספר אחת בארץ בנושא (כיון שאני מקרה מאוד קיצוני אני חייבת שיעשה זאת מישהוא בעל נסיון רב). הכנתי את עצמי נפשית לפגישה עם ד"ר ברגבל כי שמעתי מרבים (כולל כאן בפורום) שנחמדות זו לא תכונת אופי שלו. למזלי, אולי בגלל שאני באמת מקרה קצה מופרע לגמרי, הוא באמת היה אמפתי למצב ונחמד. כמובן שהוא לא מוותר על להזכיר לי כל הזמן את הפן הנפשי וכמה שהכל נובע מאונס שעברתי בגיל 15 אבל עדיין בסה"כ ביחס לכל מאות הרופאים שפגשתי בחיי (ורופאים ביכים בעיקר שבדר"כ האף שלהם תקוע אי שם בשמיים) הוא ממש נחמד אלי ולא פחות חשוב, לוקח את המקרה שלי מאוד ברצינות ובאחריות. הוא גם הסכים שאכן זריקות בוטוקס ולאחריהן פיזיותרפיה אינטנסיבית (גם הוא הזהיר מפני הכאב של הפיזיו') הוא הפתרון כרגע (ולמעשה היחיד שנותר). הוא ישב איתי במשך שעה פלוס ועבר על כל הרקע הרפואי שלי כולל כל התרופות שקיבלתי ואיזו רגישות פיתחתי לכל אחת ואיזה סיבוכים רפואיים עברתי בכל ניתוח וניתוח. ממש עשה סקירה מקיפה כדי לקבל תמונה מלאה על כל מה שעברתי. לאחר מכן אמר שהוא רוצה קודם להציג את המקרה שלי בישיבת המחלקה הקרובה כי למרות שהוא הרופא הבכיר עדיין חשוב לו כיון שאני מקרה כה קיצוני לודא שהוא חשב על הכל ולא פספס כלום. בדר"כ נותנים את הזריקה באשפוז יום אבל הוא הסביר לי שבמקרה שלי חייבים לעשות זאת תחת אשפוז כיון שיהיה זה חסר אחריות צידו לשלוח אותי הביתה ישר אחרי עם הרקע שלי של תגובות קשות לתרופות וטיפולים. בצורה מאוד אנושית הוא אמר שהוא מבין שאני סובלת מאוד והטיפול צריך להתבצע בהקדם אבל גם הסביר שכיון שמדובר במקרה קיצוני חשוב לו לתאם את הכל מראש ולהתייעץ עם כל הרופאים הבכירים כדי לוודא שהם מוכנים לכל תרחיש אפשרי. היום התקשרה המזכירה שלו לאמר שבישיבת הצוות אכן הוחלט שניתן לבצע בי את הטיפול אבל שלמרות שבדר"כ עושים זאת תחת הרדמה מקומית או אפידורלית אצלי לא אפשר (כיון שעשיתי אנאפילקטיק שוק ודיסקינזיה קשה לחומרים הללו) ולכן ייאלצו לעשות זאת בהרדמה כללית. הם ביקשו שאשלח להם מכתב בו אני כותבת שאני מסכימה להרדמה כללית לנוכח המצב ופקססתי היום את המכתב. המזכירה שלו הסבירה לי שכעת ד"ר ברגבל עסוק בלתאם את כל הנושא (צריך מיטת אשפוז, חדר ניתוח ומרדים מנוסה שיידע להתמודד עם המקרה שלי) וכאשר הכל יהיה מתואם יתקשרו ויגידו לי מתי לבוא להתאשפז. האמת, זה די מרגיע לדעת שד"ר ברגבל מתייחס ברצינות ובאחריות כזו לטיפול כי כיום אני ממש מפחדת מכל ניתוח/טיפול/הרדמה בגלל שלא היתה פעם אחת שהדברים עברו חלק ללא בעיות ולאורך הזמן התגובות שלי רק הולכות ומחריפות (היום אני כבר לא מתפשרת על פחות מפרכוסים קשים או הפסקת נשימה :-). מחר אני הולכת לרופא הכאב בגלל שהתרופה שאני מקבלת כרגע (מתדון) גורמת לי לבעיות קשות ונסיון להוריד את המינון החזיר את הכאבים ואני בחוסר תפקוד מוחלט. אין לי מושג מאיפה אמצא 1000 שקל לשלם אבל אני יודעת שמתדון זו תרופה שממש לא משחקים אותה (זו התרופה שנרקמונים בגמילה מקבלים כתחליף להרואין למרות שבמקור זו תרופה נוגדת כאבים, ניתן להבין מכך שזו לא תרופה פשוטה. יש רק כמה רופאי כאב בארץ שיש להם את הידע כדי להתעסק עם התרופה הזו). סליחה על השפיכה, אני סתם שופכת את כל הצרות... מקווה שאני לא מפחידה יותר מדי אבל לצערי אלו הם חיי, לפחות כרגע. המצב הנפשי לא משהוא בכלל כי המוות הידפק על דלתי בצורה מאוד חזקה פעמיים בחודשיים האחרונים. הפעם האחרונה היתה לפני שבועיים (בגלל המתדון) והיתה מפחידה בצורה שאני לא יכולה להתחיל לתאר. אני כרגע כל היום שוכבת במיטה, חסרת יכולת תפקוד בסיסית. את המשפחה ואת אמא שלי זה לא ממש מעניין ואין לי מהם שום תמיכה או עזרה. אמא שלי זה נושא די כאוב (עברתי התעללות נפשית מאוד קשה על ידה החל מיום שאני זוכרת את עצמי) אבל אני לא יכולה להסביר למה, למרות הכל אני לא מסוגלת להתנתק ממנה וכל כך כואב לי שהיא לא תומכת בי בכלל. כל כך זקוקה שתחבק אותי, תלטף אותי ותאמר לי שהיא אוהבת אותי. רב הימים אני שוכבת לבד במיטה, לא מסוגלת לקום. בעלי עובד כמו מטורף כדי לממן את הטיפולים והתרופות היקרות (מזמן כבר מיצינו את כל מה שבסל, היום הכל זה דברים מחוץ לסל שעולים הרבה מאוד כסף. רק הזריקת בוטוקס זה עוד 2000 ש"ח). נורא קשה, מייאש ועצוב. לפעמים מרגישה שכבר אוזלים לי הכוחות להילחם אחרי 6 שנים של מאבק בלתי פוסק. הדבר היחיד שאיכשהוא מחזיק אותי זה הבן שלי, ילד מתוק, חכם ונפלא שבשבילו אעשה הכל כדי להמשיך ולהיות כאן בשבילו. בלעדיו מזמן כבר הייתי מפסיקה להילחם והולכת לאיזה בי"ח בשוויץ שעושה המתות חסד. סליחה על ההודעה הכה מייאשת ומיואשת. לכן נמנעתי מלכתוב, כי ידעתי שלא אוכל לכתוב משהוא אופטימי ושמח כי לצערי זה לא המצב כרגע. וכמנהלת פורום אני יודעת שאני זו שאמורה לשדר אופטימיות וכח אבל אני כל כך חלשה ומותשת מהמאבק האינסופי על הגוף ועל החיים ועל למצוא רופאים שיסכימו לטפל בי בכלל ולא יפטרו אותי באין מה לעשות. אני כן יכןלה להגיד שמבחינת הסטומה זה היה שווה. וקרן, אני כותבת לך את זה עכשיו באופן אישי אבל גם לכל השאר. שנאתי את הסטומה. אני לא יכולה להסביר כמה שנאתי את הסטומה כשהייתי איתה בסיבוב הראשון תשעה חודשים. אני ובעלי היינו אז על סף פרידה והיה לי ברור שאין סיכוי שאי פעם תהיה לי אהבה, וכסגרו לי את הסטומה לא הסכמתי לחזור אליה בשום פנים ואופן. במשך שלוש שנים שלשלתי כל יום 40 פעם עם כאבי תופת ולא הייתי מוכנה לחזור לסטומה. הייתי מגיעה כל יומיים מיובשת לבית חולים מרב שלשולים, לא היו לי חיים כי לא יכולתי לצאת מהבית (איזה מהבית, לא יכולתי לצאת מהשירותים מרב שלשולים) והתחת שלי היה כולו פצע מוגלתי אחד גדול מרב שלשולים. ועדיין לא הסכמתי לחזור לסטומה. באיזשהוא שלב ההגיון הבין שאין ברירה אלא לחזור לסטומה כי הפאוץ לא מתפקד ומחורב כליל, ההגיון הבין אבל רגשית לא יכולתי לעמוד בחזרה לסטומה. העדפתי למות מאשר לחזור לסטומה וזה לא היה בגדר אמירה בלבד, תקשיבי לי טוב קרן - העדפתי למות מאשר לחזור לסטומה. שבועיים לפני הניתוח לקחתי כמות אדירה של כדורים כי לא יכולתי לשאת את המחשבה של חיים עם סטומה. עד כדי כך שנאתי אותה. הדבר היחיד שהציל אותי היתה כמה אירוני, המחלה שלי. בגלל שהמעיים שלי חוחלים אני לא סופגת תרופות דרך הפה (לכן אני מקבלת הכל בזריקות/מדבקות/עירויים) ולכן כמות הכדורים לקחתי שהיתה הורגת כל בן אדם רגיל לא עשתה לי כלום. ועדיין העדפתי למות מאשר לחזור לסטומה. עברתי אשפוז פסיכיאטרי ושמרו עלי 24 שעות ביממה כי העדפתי למות מאשר לחיות עם סטומה. אני כותבת זאת כאן בגלוי ומספרת את כל האמת ולוקחת את הסיכון שתחשבו עלי דברים נוראיים אבל חשוב לי, קרן, שתביני שכשאת אומרת שאת שונאת את הסטומה שלך אני מבינה אותך ואין לך מושג כמה אני מבינה אותך. עברתי טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי (גם היום) ארוך מאוד כדי להגיע לרגע בו אשלים עם הסטומה. וכשהיום אני אומרת שאין סיכוי שאוותר על הסטומה כי מהבחינה הזאת לפחות היא שינתה את חיי (לצערי הנזק העצבי הצליח ובגדול לדפוק אותם מחדש) זה לא כי ככה תמיד הרגשתי. עברתי דרך מאוד ארוכה ולא קלה עם עצמי כדי להגיע לרגע הזה. ולכן כשאמרתי לך בעבר ואני אומרת גם עכשיו שאני ממליצה לך בכל לשון של בקשה לקבל טיפול פסיכולוגי איכותי אני לא אומרת זאת סתם. אני אומרת זאת מנסיון אישי. אני זוכרת כל יום ויום מהתקוםפה הזו שבה שנאתי את הסטומה עד כדי כך שהעדפתי למות מאשר לחיות עימה. אם מישהוא היה אומר לי אז שיגיע היום ואחיה עם הסטומה בשלווה ולא אהיה מוכנה לוותר עליה, הייתי פשוט חושבת שהוא סתם מדבר ואין לו מושג כי היה לי ברור כל כך אז שאין שום סיכוי שבעולם שאצליח לא לתעב ולשנוא את הסטומה. והנה אני כאן היום. יודעת שזה אפשרי. אז בבקשה, קרן וכל מי שמרגיש כמוה (ואולי פחות מבטא זאת), אנא לכו לטיפול פסיכולוגי. דברו על הדברים, על השנאה, הבינו מאיפה היא באה ותוציאו את כל הג'יפה החוצה, זו הזדמנות מצוינת לניקוי פנימי. וזה לא ייקח יום וגם לא כמה חודשים אבל אפשר ללמוד לחיות עם הסטומה בשלווה, זה אפשרי. אני מזמינה אותך גם לקרוא בבלוג האישי שלי, שם אני מספרת על כל מה שעברתי כדי שתדעי שאני לא ממציאה (כל מי שרוצה מוזמן לקרוא אני רק מזהירה שזה לא קל): http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669590 את גם מוזמנת (כולכם האמת) לראות את הציורים שציירתי בכל השנים האחרונות (התחלתי לצייר במהלך האשפוז הפסיכיאטרי וגיליתי דרך נפלאה להביע בה את הר הגעש שבפנים) ויש שם קבוצת ציורים שעוסקת בסטומה באופן מאוד ישיר, אלו ציורים שציירתי בתקופות הקשות שלי עם הסטומה ותוכלי גם מהם לראות כמה קשה היה לי עימה: http://picasaweb.google.com/103443359772709435703 וכן, מאוד אשמח אם יהיה מפגש פורום, אבל לצערי אין לי שום יכולת לארגן ואני חייבת שזה יהיה בצפון (אני חיפאית) כדי להגיע. ההצעה של רן ופטל לעשות את זה אצלם ממש טובה עבורי. מבטיחה שאם יהיה מפגש בצפון אגיע גם אם אצטרך למצוא כוחות מלא יודעת איפה כדי לבוא. טוב, כתבתי המון, לא נראה לי שמישהוא באמת יעמוד באורך ויקרא את הכל (אם כן, תגידו "אני" ותקבלו מדליה אישית ממני :-). אוהבת את כולכם, חושבת על כולכם ומשתדלת לעקוב כמיטב היכולת אחרי מה שאתם כותבים גם אם כרגע מאוד קשה לענות ולעזור. מאוד מקווה שהטיפול של הבוטוקס יעזור (אני אופטימית, זה טיפול מכיוון שונה לחלוטין ביחס לכל הטיפולים שעברתי עד כה ושמעתי הרבה סיפורים על כך שהטיפול עזר למקרים קיצוניים ביותר כמו שלי). מקווה פעם אחת סוף סוף להיות בצד הנכון של הסטטיסטיקה :-) ואם (הלואי הלואי הלואי) המצב ישתפר מבטיחה שדבר ראשון אחזור לכאן ואשתדל להשלים את החסר ולשוב לענות ולנסות לעזור כמיטב יכולתי ולארגן פעילויות מגניבות (מי שהיה ביום כיף בכנרת יודע כמה מדהים ומעולה זה היה), הרי הגיע הקיץ וחייבים לעשות דברים ביחד!

שלום רב, לפני כחודש הופיעה לי מעין שלפוחית קטנה ולבנה על החניכיים מעל הניב שנראית כמו חצ'קון, ללא כאבים.... באותם ימים גם סבלתי בו בזמן מאפטה במקום אחר בפה ולכן חשבתי שזו אותה הבעיה ומרחתי את שתיהן באפתגון ג'ל... אחרי שבועיים אותה אפטה עברה אבל ה"פצעון המוגלתי" נשאר.. לעיתים גדול יותר ולעיתים קטן.. לעיתים לבן עם מוגלה או בלי - ואם אני לוחצת עליה, גם יוצא דם אבל שוב , ללא כאבים... החניכיים וחלל הפה לא מציקים לי בכלל... האם זו דלקת? לא היה לי טיפול שורש באותה השן. אני קצת לחוצה מהעיניין, בעיקר כי קראתי שיש מחלות עור או סרטן שמתחילות בצורה כזו... האם זה יכול להיות סתם פצע שיעבור? הייתי לפני מספר ימים אצל רופאת השיניים היא לא ראתה סימנים של דלקת ולא מצאה משהו לא תקין ולא ידעה להגיד מה זהו הפצע. נשלחתי לצילום פונורמי והכל נראה תקין. נאמר לי לגרגר עם מים ומלח מספר שבועות ואם לא יחלוף, לחזור. האם זה נשמע תקין?

שלום לך. יש לי מין בליטה בכף הרגל ולפי הממצאים רשמו לי ככה. עצם ססמואידית מודגמת באספקט הלטרלי של המפרק הטרזו-מטה-טרזלי הרביעי. גודל הממצא: 8 מ"מ. והסיכום שלהם הוא כזה: קיימת עצם ססמואידית באספקט הלטרלי של כף הרגל הימנית המרחיבה את המפרק הטרזו-מטה-טרזלי הרביעי ומתבלטת סופרו-לטרלית ממנו. אחרי כל זה הסברתי לרופא שבזמן הליכה ממושך והתאמצות פיזית האזור בכף רגל מתנפח. והוא הפנה אותי לתהליך ניתוח להוצאת העצם או לחתוך את הבליטה. ורציתי לדעת מה הסיכונים שתהליך ניתוח שכזה. תודה רבה

ד"ר צחי שלום, יש לי פצע באף כבר שנתיים והוא לא יורד, והוא מלווה באדמומיות , ניסיתי בעבר כדורי אנטיביוטיקה, משחות - אדפרין, זינדקלין ושום דבר לא עזר. כשהייתי אצל הרופא הוא אמר שזה נראה כמו ציסטה ולא כמו פצע מוגלתי, והטיפול יהיה רק בעזרת רואקוטן. יש לציין שאין לי פצעים בפנים חוץ מהפצע הזה , ולכן אני לא רוצה לקחת רואקוטן רק בשביל פצע אחד. שאלתי היא : האם אני יכולה להוציא את הפצע בעזרת ניתוח או לייזר ? והאם ישאר לי צלקות ? תודה

שלום. הבן שלי נפל מגרם מדרגות אבן הוא קיבל חבלה באף - דימום בחלק החיצוני של האף ומעל השפה. שטפתי במים וסבון מרחתי פולידין וכל כמה שעות בפנטן פלוס. יש שם מעין סרום /הפרדה בצבע צהבהב שיוצאת..לא נראה כמו מוגלה. בנוסף קיבל מכה בבית החזה - צד שמאל למעלה. יש לו שם כמו שטף דם אדום / סגול בקוטר 4 ס"מ בערך. הוא חיוני ולא מתלונן על כאב. רופא הילדים בחופש עד ראשון האם זה דורש בדיקה רפואית דחופה? החשש שלי הןא : 1 זיהום בפצע האף על אף שאני מקפידה לנקות לו כל כמה שעות בסבון ובפנטן. 2- הפגישה בבית החזה - בחלק העליון השמאלי - האם יכול להיות מסוכן מבחינת דימום פנימי / קריש שם ללב וכו? תודה רבה

לבן שלי יש פצע מזוהם ברכל. קיבל אנטיביוטיקה ומשחה. אנטיביוטיקה תרחיף צפויויט פורטה 250מל. . הוא בן 15 ושוקל 40 בערך. כמה מל לתת לו וכמה פעמים ביום?

שלום דוקטור רציתי לשאול האם זיהום בעור שנגרם על ידי מחלת עור לא מדבקת וגורם לחיידק בדם יכול להדביק במגע? כי מצד אחד המחלה לא מדבקת אבל מצד שני נוצר זיהום אז יש חיידק תודה

אבא שלי התלונן לאחר ניתוח הכליה הרובוטי על כאבים ובבירור שנעשה לאחר 7 חודשים מהניתוח הופיע כך "הוטמע סיטי שמראה דיפקט פלאנק הרניה 7 ס"מ ,יש סיוי לפגיעה איטרוגנית,זיהום בפצע ,דימום,זיהום רשת כאבים כרונית וחזרה של הבקע עד 65% מחייב ניתוח? האם לפנות למנתח הכלייה או לפנות לכירורג מה נכון יותר?

שלום דוקטור 1) האם זה נכון מה שאמרה ההמטולוגית שפצעים נקרוטיים בכפות הרגליים יכולים לגרום לאנמיה? 2) האם פצעים כאלה יכולים לגרום ל crp מוגבר גם אם הם אינם מזוהמים? 3) האם פצעים כאלה יכולים להיות מזוהמים למרות ספירה לבנה תקינה ואף נמוכה? 4) האם משמעות זיהום בפצעים אלו הוא קיומה של אוסטיאומיאליטיס או שיכול להיות תהליך זיהומי בפתףתעים גם ללא תכליך דלקתי גרמי? תודה

יש לי כמו נפיחות כזאת של בלוטת לימפה בצוואר וכואב במגע הרופא אף אוזן גרון אמר שזה תגובה לפצעים עוריים שיש לי בסנטר השאלה האם הזיהום העורי שגרם לנפיחות הבלוטה , האם זה מזיק בהריון אני בשבוע 30 עכשיו תודה

לפני שבעה חודשים נהיו לי פצעים בגב כף היד מיובש שהזדהמו. כשבועיים אחרי זה פניתי לרופא עור (לקח לי זמן להבין שזה זיהום) והוא נתן לי משחה לריפוי הזיהום. אחרי כחודש אחרי שהזיהום עבר ראיתי שנשאר צלקת איפה שהיה הפצע. פניתי לרופא עור והוא אמר לי לשים משחה לריפוי צלקות קילו קוט. אני שם את זה כבר חמישה חודשים, בהתחלה שמתי פעמים ביום, אחרי כשלושה חודשים ירדתי לפעם אחת אחרי המלצת הרופא, ואני לא רואה שיפור. האם יש מה לעשות בעניין? והאם יש טעם להמשיך לשים את המשחה?

אשתי חלתה בסרטן השחלה ומקבלת טיפולים כימותרפיים וזאת גם לאחר שבץ מוחי שעברה כשנתיים לפני כן...בגלל שהיא קצת מוגבלת אני עוזר לה להתקלח ולסבן את הגוף וזה כולל גם אזורים אינטימיים..שאלתי האם זה מסוכן לי לעשות זאת ללא כפפות ביומיים הראשונים לאחר הטיפול ...כי עשיתי זאת כבר ואני קצת מודאג מההשלחות של זה ...אשמח לתגובה.

שלום אבא שלי כרגע עם פצע מזוהם לאחר שנחבל בשוק. לפני 5 ימים עבר פתיחה וניקוז של האבצס שהופיע באזור הפצע. מקבל אוגמנטין מזה 5 ימים. עד עכשיו הומלץ לו להחליף תחבושת כל יום. רופא אחר המליץ שהפצע יישאר פתוח. הוא סכרתי. מה הנכון לעשות כדי שלא יסתבך? אודה לעצתך.

שלום רב, מזה שבוע יש לי מן פצע נפוח עם מוגלה בצבע לבן , ומסביב אדום / צהבהב על השפה בפה. שמתי סינטומיצין בלילה, שהרגיע קצת את הכאב אבל המוגלה ממשיכה ולא ממש עוברת. ואפילו מתנפח מסביב . מה זה יכול להיות? לפני לרופא עור או משפחה.