תוצאות חיפוש עבור הקהיה-שיטתית

שלום רב, אני אמא ל4 קטנטנים מאז שנהייתי אמא, התחילה לי חרדה בלתי מוסברת לשלום הילדים,בהמשך עברתי אי אילו חוויות וטראומות שונות שרק החמירו את המצב. בילד הראשון זה עוד היה במינון נמוך ובילדה הרביעית שנולדה בזמן המלחמה ועם בעל לוחם במילואים המצב יצא משליטה פיתחתי ocd קשה של זיהום ופחד מכימיקלים כמו חומרי ניקוי קשים, חומרי הדברה וכו. הדבר הזה הרס אותי ולאט לאט הפסקתי לתפקד, ביחד עם הבדידות והחוסר ביטחון הנוראי שהרגשתי כשהייתי לבדי עם שלושה קטנטנים ובהיריון, האוסידי הפך להיות כל עולמי. זה כולל רחיצת ידיים אינטנסיבית והימנעות מהרבה אזורים בבית, לאלאט זה התפשט גם החוצה וכל כתם חשוד , רכב הדברה, ריח חשוד גורמים לי לברוח, הכי כואב לי על הילדים שלי שרואים את אמא שלהם ככה.מחליפה להם בגדים בערימות, מכבסת כמעט כל יום את התיקים שלהם ובחודש האחרון נמנעת מכל אדם, אפילו משפחה, מפחדת שיכנסו אליי לבית, ובעלי כבר ממש דואג שחזרתי שוב אחורה. עד לפני חודשיים בקושי תיפקדתי אבל אחרי שקראתי פה באתר ראיתי טיפים שלך שכל כך הקלו עליי והחזירו אןתי לתיפקוד חלקי ועדיין זה לא עובר. כואב לי על הילדים שלי שהגבלתי להם את החופש ואני מתגעגעת לאמא שהייתי, לאישה שהייתי. בימים האחרונים מרגישה ששוב הocd מתגבר ותוהה, אם יש אנשים שהצליחו לחיות חיים נורמליים? זאת שאלה גם לכל מי שקורא והתמודד עם זה בעבר, זה יעבור? ואליך יש לך טיפים עבורי? איך להקל? אני סובלת כל כך, בעיקר ממאיך שזה השפיע על המשפחה שלי. אני כרגע מניקה ונמנעת מהכדורים שהפסיכיאטר רשם לי, קניתי את הספר די לאובססיה ועדיין לא קראתי ומחכה לקבל טיפול סיביטי דרך הקופה. יצא לי קצת מבולבל, אבל מקווה שהמסר והשאלות עברו.

אני גבר בוגר ומעולם לא הייתי ערום מול אישה, או שראיתי מולי אישה עירומה, אני לא דתי, ניתן לפתור בעיה כזאת?.

מה שלומכם? עבר קצת זמן מאז שכתבתי כאן. ארבעה ימים ללא כדורים....קצת מתקשה להרדם , בהתחלה נבהלתי אבל בסדר. עובדת עכשיו על הקטע של לרצות, מה אני רוצה? ולמה הרצון של האחר יותר חשוב משלי? האמנם? לא יודעת... הייתה פגישה שפתאום קצת נמחקה לי . למה זה קורה? מעולם לא היה לי דיסוציאציה.. בעיקרון זו הייתה פגישה על רצון ..היא אמרה משהו על לכתוב ולא כתבתי אחרי הפגישה רק רציתי לבכות. כאב של בכי והוא לא יצא.... במקום זה אכלתי..אוף. דפוס ישן. למה נמחק לי מהזיכרון? מה היה בדיוק? אין לדעת...אודי, קורה? למה זה קורה? לא קרה לי ..קרה שלא זכרתי הכל..אבל ככה? מוזר. זוכרת שהיה מורכב, קשה וכאב..ובכי אין. למרות שכן רציתי ואני בכיינית לא קטנה....מוזר. האם כי קשה?האם זה הגיוני??

שלום, אני רגישה לשומשום - לא אלרגית, בדיקות האלרגיה תקינות אבל אלרגיולוג אישר שזו רגישות לפי העדות שלי. אחרי כל אכילה של שומשום במידה מסוימת, מתחילות לי כעבור 6 שעות בערך סחרחורות עם חולשה ובעירה ברגליים. קרה לי הרבה פעמים ובוודאות משומשום. התחלתי לפני כחודש וחצי חשיפה הדרגתית על דעת עצמי. התחלתי משני גרגרי שומשום, עליתי בשבוע בשניים כל יום, אח"כ באררבעה בשבוע לאחר מכן, אח"כ בחמישה שבועיים ועכשיו אני עולה ב- 10 גרגירים ביום. היום אכלתי 130. במהלך התקופה בשלוש נקודות זמן קרה שהיתה לי סחרחורת כמה שעות אחרי האכילה, אז למחרת חזרתי אחורה בכמה גרגרים וכך התקדמתי יפה. עד מתי להמשיך את החשיפה ובכמה גרגרים להעלות בקרוב לדעתך? תודה!!

שלום דוקטור,לפני חודשיים וחצי חלפתי התקף חרדה מאוד חזק שנמשך שלושה ימים ומאז החרדה בא לימים ארוכים ויש הפוגה לעיתים של יום או יותר. היו לי מחשבות מאוד מוזרות על בעיקר מחשבה של למה אנחנו חושבים כלומר עצם זה שיש לנו מחשבות נהייתי חרד זה נשמע מוזר אבל כך זה היה לאחר מכן של כמעט חודשיים איכשהו התעסקתי במשהו אחר והיה לי שבוע טוב ואז עמדתי בתור לחנות וחיכיתי ואני שונא לחכות מתעב והמחשבות התחילו לרוץ עוד פעם והפחד מהחיים כאילו חזר. מחשבות על זה שלא משנה מה נעשה בחיים תמיד נשאר עם הראש של עצמנו והמחשבות של עצמנו וכמה שהחיים הם אותו דבר שכול יום דומה לשני. הייתה לי תקופה קשה לפני ההתקף חרדה הגדול שלי ושנאה לשגרה החדשה שהייתה לי. עקב המצב הגיעה לי דיסוציאציה ודה פרסונליזציה וזה ריאליזציה. ועכשיו אני שרוי בדיכאון קיומי מאוד מוזר ומפחיד והתפתחה שנאה לחיים כאילו. לא יודע מה זה מרגיש כאילו אני לא חי יש לי חולים נפשית במשפחה שגרים איתי דודים. לא יודע אם מישהו בכלל יכול להבין אותי

אני לא יודעת איך להיעזר בסטינג שהשתנה אני יוצאת ממנה וחייבת להגיע לעבודה אני נשארת אסופה מפחדת להתפרק לא נותנת כל כך מקום לאף חלק. והבאסה הכי גדולה זה ארוך להם המרווחים בן הפגישות היא פשוט נמחקת ...לאט לאט הם לא מכירים אותה יותר ... עבודה של שנים הולכת לי לאיבוד בתוך הסבך הזה שאני נמצאת בו כן אני חזקה אבל החוזקות שלי באות מהניתוק הזה מחלקי הפנים שלי מהרגש ... אני לא יודעת מה לעשות .. זה פשוט נורא, מצד אחד זה יצמיח למעלה התחלת הפרדות מטיפול של 13 שנים ומצד שני ...אני חוזרת לנקודת התחלה של ניתוק מהחלקים שלי .... האמת עייפתי ....

נער בן 15וחצי ברקע טורט ocd שמתבטא בנגיעות ומחשבות adhd באופן כללי אין לו שום תחומי עניין לא סרטים לא סדרות לא ספרים וחא לימודים מה שכן לאחרונה החל לשים לב למראה החיצוני שיער צמידים ובגדים בהשפעת חבריו .לאחר הקורונה החל להראות חרדה ללכת לביהס לא רצה לרדת מהאוטו לא להכנס לכיתה ועשינו תכנית חשיפה הדרגתית שנה שלמה לא הלך רק איתנו לחצי שיה לפי תכנית החשיפה כשהיינו צריכים להתקדם חלה ריגרסיה לא רצה ללכת בכלל וורשמתי אותו למסגרת קטנה אחרת שהלך אליה בסוף שנה שעברה לאחר חודשיים הגיע חופש גדול והחליט שהוא חוזר לביהס המקורי עם כל חבריו היה לו מאוד קשה לחזור חזר לכיתה קטנה והתגבר והיום הוא הולך כנגד כל הסיכויים למרות שכבר הולך כל יום עדיין יש סימני סלידה שמתבטאים בכל שאיך שמגיע לוקח את התיק ושם מאחורי הדלת ועליו שם דברים שיסתירו אותו לא עושה מערכת לא מוכן ללבוש את חולצות סמל ביהס לא מוכן ללכת לביהס עם נעל או מכנס חדש שקנו לו לא מוכן לעשות שיעורים או עבודות לא מוכן לאכול בשטח ביהס מבריז המון מבקש הרבה לצאת בשיעורים או ממני לא ללכת אבל אני לא מוותר ת לו רק אם יש יום טיול או משהו בסגנון אבל יש שיפור קל מוציא במבחנים בלי ללמוד ציונים טובים אבל הסלידה הזו אני לא מצליחה להבין אם זה ממקור ocd כי הוא אהוב ויש לו חברים ולא קרה משהו חריג...מה עושים?איך גורמים לו להתגבר על הסלידה הזו?לאחרונה ציוניו עלו והשתפרו אבל לא משקיע בכלל תודה

נביחות של כלבים וציוצי ציפורים מוציאים אותי מדעתי בכלל אני טיפוס שנמשך לשקט ומוטרד מרעש-האם זו מיסופוניה?יש לי את הבעיה הזאת כ30שנה אני היום בן 58

זוג בני 30 ועד כה נמנענו ממין אנאלי מחוסר עניין תחילה ובהמשך מחשש ולאחרונה החלטנו לנסות ואנו מתקשים. כן היה אפשר להחדיר אצבע, אבל יש קושי בהחדרת איבר מין עצמו. תחילה אובדן זקפה ואחרכך כאילו "לא מוצאים את אזור החדירה" וניסינו חומר סיכה ולשנות תנוחות ולא כל כך עבד. כרגע אין אפשרות לטיפול מיני מסודר. נשמח לכל עזרה. תודה רבה

הבן שלי בן 15 עם טיקים מילדות קשב וריכוז לאחרונה גם תסמיני ocd שמשפיעות על מחשבות בבית הספר ולכן נמנע מללכת לא מקבל טיפול תרופתי קבוע אבל מקבל לוריון כל בוקר כחלק מתכנית חשיפה הדרגתית שאנחנו נמצאים בה בשניידר ושה לא ממש עוזר ..קראתי מחקרים על מגנזיום וויטמין b6,b1,b5 שיכולים מאוד לעזור במצב שלו אני מעוניינת לתת לו מה המינון המקסימלי שהוא יכול לקבל?הוא שוקל 40 קילו וגובהו 1.7 רזה מאוד וגם מסרב לבדיקות דם .ואיך קונים את זה ?כל דבר בנפרד? תודה

שלום בת ה1.9 לא אכלנית גדולה. כנראה ירשה ממני. היא כן אוכלת בשר לסוגיו, מרק, ביצים,דייסה,פסטה,תפוא ומוצרי חלב. עם ירקות ופירות אין הצלחה. בעבר הייתה אוכלת פירות מרוסקים היום מסרבת. כשהיא מכניסה לפה חתיכת תפוח או מלפפון היא יכולה להחזיק בפה שעות. אנחנו מנסים לשלב ירקות בקציצות, במרק וברוטב לפסטה אבל מדובר בכמות זניחה. אני לא לוחצת עליה כדי לא לייצר תגובת נגד אבל הייתי רוצה לדעת איך לעודד אותה לאכול יותר ירקות ופירות?

היי, שרון. שוחחתי איתך בעבר על הקושי שלי ליצור קשר עם אנשים. כאשר נוצרת לי הזדמנות ליצירת שיחה, מפגש עם חבר או ידידה, אני מתחיל להרגיש שאני נקשר לבנאדם, ואז הקשיים שלי מתחילים להתעורר. אני מרגיש שיש לי קושי להיקשר לבנאדם מוחצן, שהוא מוכר ומפורסם בין האנשים, זה גורם לי להרגיש חשוף אל מול כולם, ואז נוצר אצלי חוסר איזון פנימי. חוסר האיזון בא לידי ביטוי בעיקר בתחושות של חוסר עירנות, אובדן ריכוז, חוויה של יציאה מהפוקוס. אני בעיקר מרגיש שבאותו רגע אני נשלט על ידי האנשים סביבי ועל ידי הרגשות שלי, ואובדן השליטה הזה עושה לי לא טוב. הרצון הכי עמוק שלי כפי הנראה זה להיות בשליטה על עצמי, וברגע שהשליטה העצמית מופרת ברמת התחושה וברמה שהרגשות שולטים בי, אז אני מרגיש לא טוב. התוצאה היא שאני מחליט להתרחק מהבנאדם שמולי, בין אם זה גבר או אישה, על מנת לחזור לאיזון הפנימי. ניסיתי פעמים רבות לבצע חשיפה ןלנסות להיות בחוסר שליטה, אך הגוף שלי מחליט באופן אינסטינקטיבי להתרחק מהבנאדם למרות שאני מנסה להישאר שם. האם תוכלי לעזור לי כיצד ניתן להתקרב לאנשים מבלי להרגיש אובדן שליטה? אני ממש מרגיש לבד.

דיסוציאציה ואינטגרציה ומה שביניהם או המחיר הכבד של הפגיעה המינית – רבות נכתב על תהליך האמנזיה (שכחה) והדיסוציאציה( ניתוק ) כחלק מההתמודדות עם פגיעה מינית. כילדה השארתי את הגוף שלי שם והלכתי ...השארתי חלקי נפש אחרים שנוצרו כדי לעזור והלכתי למעשה אם מסתכלים על החיים שלי , אני לא יודעת איך נראו חיי ללא פגיעה ...נפגעתי לראשונה בגיל ארבע ואז נפגעתי לאורך שנים מכמה אנשים בו זמנית, עשר שנות פגיעה ...נוסיף לזה עוד כמה שנים של שחזורים וקשרים לא בריאים, שעדין קשה לי להסתכל להם בלבן של העיניים כי הם מתחזקים את הבושה והאשמה כי הרי כבר לא הייתי ילדה וגם שיתפתי פעולה. ברור לי בהגיון שזה שיחזור של מה שהכרתי מה שלימדו אותי לאן שהתוו את חיי ועדין עם ההרגשה לא מתווכחים, והכי קל לי עדין להאשים את עצמי מאשר לקבל שמשפחתי הרסה לי את החיים. @@@ אז מה היה לנו כאן כל מנגנוני ההגנה של זיגמונד פרוייד עבדו אצלי שעות נוספות : ההדחקה , ההכחשה , האידליזציה , רציונליזציה , הפנמה , נסיגה ועוד....והדיסוציאציה מאז שאני זוכרת את עצמי הדיסוציאציה שם מגינה עלי שומרת עלי מאפשרת לי לצמוח וככה כל פעם נוספו חלקי עצמי מנותקים שתפקידם היה להגן עלי . @@@ וככה עברו השנים , אחת נפגעת השנייה לומדת , אחת סופגת את הכאב והעצב השנייה לוחמת , אחת שקטה מופנמת סגורה מבוהלת השנייה כועסת בועטת יורקת אש ותימרות עשן , אחת משחזרת והשנייה נושמת ועושה צבא , אחת מתחתנת והשנייה מרגישה שאיבדה את חרותה ואת נפשה, אחת נמצאת בזוגיות והשנייה את האינטימיות ,אחת ילדה ילדים וכולם גידלו וחינכו, אחת למדה אחת ניקתה אחת בישלה ויש גם את החלקיים הזכריים שעמדו על המשמר ודאגו לשמר את הניתוק והשכחה ....עד כאן וואלה יופי של מנגנון פגיעה כזאת קשה והנה הנפש ייצרה לה מנגנון הישרדות העיקר לחיות להמשיך לחיות להיות כמו כולם .....האמנם , אז זהו שהמנגנון שומר על הישרדות לא באמת חיים . @@@ במשנה נאמר "דע מאין באת ולאן אתה הולך" נפוליאון בונפרטה ויגאל אלון דיברו אמנם על עם ולא על האדם הבודד "עם ללא עבר אין לו עתיד" "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." ובכל זאת זה כל כך מדייק כשאין זיכרון עבר אין עתיד , וההווה דל והישרדותי. אז בניתי חיים שלמים על ריק , חיים הישרדותיים , חיים משחזרים חיים של קרבן ותקפן ,שהקרבן זאת אני וגם התקפן הוא כבר רק פנימי ומופנה כלפי עצמי ..הרס ועוד הרס ועוד הרס ....כל האנרגיה הופנתה לשרוד , לתחזק זוגיות (עם מיליון קשיים ככה זה בבית של שני אנשים עם פוסט טראומה מורכבת שמדחיקים) להתפרנס ובעיקר לגדל ילדים שלא יקבלו את השריטות שלי או של בן זוגי כמו ששר חנן בן ארי – באמן על הילדים שלי (אין ספק שהצלחתי בענק ) אבל את המחיר לדיסוציאציה הזאת אני משלמת עד היום ...בהרס העצום של הגוף שלי , בחוסר פיתוח עצמי כי ברחתי מהחיים וחייתי ליד ,במצב הכלכלי – שורדת זוכרים ואפשר להמשיך לעוד אין ספור נזקים שיישארו איתי לעד אבל איזו ברירה הייתה לי לא ידעתי שאני שורדת לא הבנתי כי לא זכרתי זוכרים מי שאין לו עבר יש לו הווה דל ואין לו עתיד ..אז גם לא היו לי רצונות או חלומות כלום הכל מת רק לשרוד @@@ ואז הזיכרונות אלו שרק דחקתי הצידה התחילו לצאת פגיעות מוקטנות ,כי הקטנתי אותם ,היום אני יודעת שפשוט ליד הפגיעה מאבא הכל נראה קטן ולא נחשב ..הגעתי לטיפול חשבתי בקטנה חודש חודשיים ואני כמו חדשה ,מנגנוני ההגנה כבר אמרתי עבדו שעות נוספות.... ואז הגיע הנקודה שהמטפלת העיזה להגיד את המילה אינטגרציה , כמה בהלה כמה כעס כמה בלבול , תחושה שעוד רגע יימחקו את כל החלקים ....לא נכנסת לתהליך האינטגרציה זה כבר סיפור אחר ...בגדול אגיד שזה תהליך סזיפי שלוקח שנים עם המון כאב והמון כעס ותסכול ועליות ומורדות צעד קדימה שניים אחורה ...אני רוצה כרגע רק להתייחס לרווח וההפסד כמו לדיסוציאציה ...אז שוב גם כאן הרווח מדובר ולקורא מהצד ייחשב שיא הצמיחה הטיפולית ...ואיפה ההפסד של היעדר ההגנות. @@@ מעבר לזה שצריך להרגיש מה שכל חיי לא ידעתי שאני אמורה להרגיש , כעס כאב תוקפנות פנימית ועוד...המחיר הזה שעכשיו כבר אין את האחת שנשואה והאחרת ששם באינטימיות זאת את שם , חווה הכל כל מגע שגורם לך לרצות לברוח כל פלאשבק שאת כבר מבינה שזאת לא פנטזיה מינית זה מה שעברת בתור ילדה ואת נלחמת לא ללכת אחורה ולא להרוס את מה שבנית כל חייך (כמתחתנים כשהכל ידוע זה אחרת מכעבור שלושים שנה .....זה לא כזה פשוט ) הפרנסה שעשית לה אידילזציה והסתפקת בה ואפילו אמרת שאת אוהבת אותה פתאום יש לך מראה את יקרה בחרת בעבודה הזו כי את נמנעת מהחיים , כי את פוחדת מאנשים , כי את רוצה להרגיש חשובה ותורמת , את יקרה פוחדת להצליח כי יהיה מי שיוריד לך את הראש חזרה לגובה דשא ...ואת בעצם עשית את זה לעצמך כל החיים ..הרס עצמי שמירת הקורבן, השורדת רק כדי שתצליחי לחיות ולא לזכור כי הכאב היה עלול להרוג אותך או שהיית משתגעת – מחיר @@@ והאינטגרציה הזו מכריחה אותך להביט לניתוק מהגוף בעיניים ולהגיד לעצמך , היום זאת את שכולאת את עצמך בכלא שניקרא גוף , שמה עלייך עוד ועוד שרשראות וחומות (שומן) מענישה את עצמך על מחשבות בריחה (מקיאה או בולסת) כשכואב פיזית (דוחפת כדור ועוד אחד מאיצה בגוף מעבר לקצה היכולת , שוחקת עד דק) וכשכואב נפשית (מכאיבה לו פיזית כדי שהכאב ייפסק) @@@ אז היום אני די מחוברת לחלקיי כן הטיפול הצליח ויש אינטגרציה , אני חיה ולא שורדת , פתאום צצים מחשבות על עתיד אבל אז מתגלה התמונה שכבר ברחה לי הרכבת ואני עוד בתחנה , וכן השמים הם הגבול ותמיד אפשר אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר...אז דיסוציאציה , אינטגרציה זה טוב או רע ...אני לא יודעת כשהייתי מנותקת רציתי להיות מחוברת לעצמי והיום שאני מחוברת אני רוצה קצת מנוחה ולהתנתק מעצמי – כן לברוח כי החיבורים האלה מעבר לכאב מול הפגיעה והנזק מציבה מראות קשות על המשמעות של חיי....והקורונה נתנה לי מתנה עצירה ,שהתבוססתי בה די ושחיתי בקורבנות של עצמי שפטתי והענשתי את עצמי די בתפקיד התקפן ...והיום אני מלאת חמלה ומודה על העצירה רגע לנשום לחשב מסלול מחדש ....ואולי לדעת איך זה לחיות ללא פגיעה כי אני כבר לא קטנה ואני גם לא הסוהרת והפוגעת של עצמי ....לחיי המנוחה ולחיי החיים ללא פגיעה . והשיר שעזר לי לשרוד עוד מאז שאני ילדה והיום מזכיר לי שכדאי לחיות ...https://youtu.be/jQCbth6yCFE

אני בתהליך שהתחלתי להסכים להכיר את החלקים... כמה שבועות.. נוצר מצב בו אני מתביישת להביא את הקטנים לפגישה... כאשר הבאתי אותם בעבר לא השתייכתי אליהם אלי אז היה יותר קל מבחינת בושה אבל עכשיו שאני מודעת שהם בעצם אני נוצר מצב שאני מתביישת להביא אותם לטיפול . שהמטפלת תראה ותשפוט ואני יודעת בשכל שהיא לא אבל כך אני מרגישה...

הי לאחר חבלה בכף יד אלה ממצאי MRI: רצועה סקפו-לונטית: פתיחה של המרווח לכדי 5.0סמ. אותות חריגים במרכיב הדורזלי של הרצועה. סימני מתיחה של המרכיב הוולרי. המרכיב המרכזי אינו מודגם. זוית סקפו-לונייט מוגדלת 80 מעלות. זוית קפיטו-לונייט גבולית: 30 מעלות. נזק ל-SLIL :קרע של המרכיב הדורזלי. הגדלת מרווח SL .דיסוציאציה SL. DISI גבולי. האם עושים ניתוח במקרה כזה? מה הדחיפות שלו? כמה זמן החלמה משוערת מהניתוח?

שלום ד"ר, שבוע טוב איך מטפלים בגישת cbt בהתקפי חרדה, כשההפרעה העיקרית היא ocd? יש שיפור ברמת האוסידי אך מצבים מסויימים מעוררים לחץ וחרדה. מוזר שאני יכולה אפילו לדמיין מצב מלחיץ ולהרגיש כמו התקף חרדה. זה כאילו תחושה של לצפות לחרדה וזה מעורר אותה. אני משתדלת להגיד לעצמי אז יהיה, יעבור ולהמשיך הלאה אך זה מגביר גם את האוסידי- הטקסים. אשמח לתשובתך

כתבת לי שאולי בגלל הפרידה הקרובה מהמטפלת החרדה מהבאות אולי מזמנת את התמונות... שזה נשמע כאלו זעקה לעזרה כי היא עוזבת אותי ואהיה לבד? שמזה אני פוחדת ? האמת שלא מרגישה שום פחד מהעזיבה שלה ..וכמו שהכל התנהל בתקופה האחרונה בטונים צורמים והמון כעסים... אני לא פוחדת להשאר לבד ! מנסה כל הזמן לחשוב על מה שאמרת ולא חושבת שירדתי לסוף דעתך...אולי זקוקה להסבר יותר נרחב אם לא מפריע לך אתה יודע שאצלי דברים לא נקלטים מיד ולא תמיד גם בדרך שאמורה להיות מובנת ואייךבדיוק אני מכוונת את החרדה למקום אליה היא שייכת אם אני בכלל לא קוראת למחשבות לבוא.? הסתבכתי אם יש לך סבלנות לענות לי אשמח כמה הראש שלי נדפק כמה ??? אודי תודה רבה מראש ושבת שלום חטולית

נתקלתי במצב שאיני יודעת אייך להתמודד איתו ולא מבינה אייך בכלל לגשת ומה לומר אם פתאום נודע לי שמישהי מרגישה שהיא מאפשרת למישהי בתוכה לצאת בזמן שהיא בוחרת בכך ...מה זה אומר ? האם יש בה אישיות נוספת? ממש לא מבינה את הדבר הזה כלומר..יש לה שליטה על הענין או שזה בכלל משהו אחר.. אני ממש מוטרדת מחוסר הבנה ,. רוצה לעזור לה להבין אותה.. האם בכלל קיימת מודעות ל"עוד מישהו בתוכי" ואני יכולה ..אפילו קשה לי לנסח את השאלה שממש עומדת לי על קצה הלשון . אתם כבר בטח מבינים את נמצב יותר טוב ממני ומה אני מנסה לשאול.. תעזרו לי להבין שאולי אוכל לעזור גם לה.. חטולית

הומלץ לי לנסות טיפול באסקטמין או בשמו המסחרי ספרבטו עקב חרדה ודיכאון עמידים. מה דעתך?

לא רואים לא עוזרים אפילו שצועקים לעזרה.... אין מענה

לפני חצי שנה התעוררתי בבוקר עם התקף חרדה חריף שגרם לי להגיע לבי"ח ומאוחר יותר לאשפוז יום. הכל התחיל שנעשיתי מודעת לעצמי ולסביבה יותר מידי, כל הזמן שאלתי את עצמי האם מה שאני רואה זה אמיתי למרות שאני רואה, איך אני מצליחה לדבר ומה זו השפה הזו למרות שאני יודעת מה היא והתחלתי לשים לב לכל פעולה שלי והרגשתי שאני פועלת על אוטומט. בשלב מאוחר יותר התחיל להתעורר אצלי פחד מאובדנות ובעיקר פחד מהחלון בחדר שלי. באשפוז יום אבחנו אצלי דיסוציאציה ocd והפרעת חרדה מוכללת וקשה. מטופלת תרופתית ושיחתית אך עדיין יש את הפחדים והניתוקים. מטופלת כמעט ארבעה חודשים באנפרניל 75 מג ובנוסף בחודשיים האחרונים הוסיפו לי 1/4 קלונקס x3 ביום. מרגישה עדיין דיכאון חרדות ופחד ממחשבות אובדניות ותופעות לוואי. בעבר נטלתי 7 ציפרלקס 10 מג ועזר. האם ניתן לחזור לאותה התרופה? כמה זמן אמורים לחכות עד להשפעה מלאה? מה הבעיה שלי שממנה אני סובלת כבר חצי שנה והאם סביר שהאנפרניל שנחשב לתרופה ותיקה וטובה לא תשפיע עליי לטובה? ר

טופלתי בין השנים 2013-2019 בציפרלקס בהצלחה. במרץ 2019 הפסקתי על דעת עצמי ולאט לאט מצבי החל להתדרדר עד שבדצמבר האחרון נכנסתי למסגרת של אשפוז יום בקפלן עקב התפרצות דיסוציאציה . אני מטופלת 3 חודשים באנפרניל תוך כדי שהעלו לי את המינונים ואז הורידו בחזרה ל75 מג עקב חרדות קשות. בנוסף בחודשיים האחרונים בערך אני נוטלת בנוסף 0.5 מכדור של 0.5 קלונקס x3 ביום. איני מרגישה בשינוי ותופעות הלוואי של התרופה לא נעימות, בעיקר סחרחורת משכיבה לקימה,רעידות וחרדות. ואני שוקלת להתייעץ עם הפסיכיאטר שלי ואף לבקש להחליף טיפול תרופתי אך מאוד חוששת מההשלכות של זה. האם כדאי לשקול חזרה לציפרלקס שבזמנו הוכיח את עצמו טוב?

שלום בן 39 עוד שבוע כבר כמה חודשיים עברתי מין דיכאון וחרדה וקבלתי טיפול בתרופה מורוניל225, אני נשוי אבא לשמי ילדים קטנים ועובדה מסודרת לאחרונה כבר כמה חודשיים אני מרגיש שאני לא מסוגל לשבת לבד בבית או להיות עם עצמי, תוקפת אותי חרדה מפחידה לגמרי אני לא יודע מה ההרגשה הזו , אני מתחיל לחפש אם השכנים שלי בבית אני גר במושב ואם אני רואה מישהו בבית אז אני אומר בסדר יש אנשים בבית , כאילו כולם מרגישים כמוני , אסל אני לא יודע מה ההרגשה הזו והיא עובדת לי רק כשאני יושנת שעה בצהריים , וההרגשה הזו לא כל היום , אבל לאחרונה היא עוד יותר כשאני עובד לילה בבוקר אני בחופש אני לא יודע מה לעשות עם עצמי עם דבר לא מרגיע אותי אני לא יודע מי אני הרגשה מוזרה לגמרי , ספרתי את זה לפסכיאטר הפרטי שלו הוא לא יודע מה ההרגשה הזו וממה היא נובעת , הפחד להיות לבד בבית עם עצמי , לא רק בבית בכל מקום שטני לבד , אני לא חש חרדה של התקף חרדה פשוט מרגיש אני נטוש כלומר אני פשוט לא יודע אך להסביר את ההרגשה הזו , אני מאגי על הפנים מזה לפעמים אין לי את התחושה הזו אבל היא לא עובדת למרות הטיפול המשולב גם אשמח לשמוע את הדיעה שלך פרופסור אני מבולבל לגמרי ,, והכי חשוב זה שהזיכרון שלי מרגיש אותי נמחק לגמרי לרמות שאני לא זוכר מה עשיתי אתמול ואך הרגשתי אפילו בעבודה !!!

אני מאובחנת כסובלת מחרדות ומהפרעת אישיות תלותית שנים רבות ובילדות נחשפתי לאלימות פיזית ומילולית בבית. מתמודדת עם דיסוציאציה הקרויה בשם דה ריאליזציה 4 חודשים כבר כשמתלווה אליה הפרעת חרדה קשה ביותר והבהלות מכל רעש או מגע ותלונות סומטיות עד לפחד מאובדנות. אציין שטרם התפרצות ההפרעה נחשפתי פעמיים לאירוע מוות ולתהליך ההלוייה וכן בזמנו הפסקתי עם הציפרלקס כדור שהתחלתי לקחתנ מ2013 עקב דה ריאליזציה שהופיע לי כמה ימים אחרי אירוע אלים שעברתי מצד אבי. האם יכול להיות שאני סובלת מפוסט טראומה? איך עובד כל התהליך הזה עד להחלמה מלאה? אציין שאני נמצאת בטיפול/שיקום יום כבר חודשיים. ציינתי שמקבלת טיפול תרופתי בשם אנפרניל חודש וחצי כבר.