תוצאות חיפוש עבור הלם

זיוה שלום, התפריט היומית המומלצת לתינוק בן 9 חודשים הינו: בוקר: הנקה /תמ"ל/דייסה מועשרת ברזל. ארוחת ביניים - ארוחת פירות - אם אפשרות של השלמה בהנקה/ תמ"ל/דייסה - על פי רצון התינוק. ארוחת צהריים - קציצת בשר קטנה מעוף/הוד/בקר מבושלת ברוטב/כדורי בשר טחונים/שני שליש יחידה שוק עוף + 1-3 כפות אורז מבושל/פירה תפו"א/פתיתים /קסקוס+ יחידה גזר בינוני מבושל/חצי כוס דלעת מבושלת/כוס קישואים מבושלים_אפונה/גזר/דלורית) בארוחה זו המרקם בהתאם ליכולת התינוק לאכול מוצקים - תינוק שעדיין מעדיף מרוסק - יש לרסק הכל, ולחשוף אותו בהדרגה למרקם מוצק יותר.תינוק שמסתדר עם מוצקים - אפשר לתת בחתיכות קטנות או למעוך במזלג. ארוחת מנחה - גביע של יוגורט /כריך מפרוסת לחם עם גבינה לבנה או טחינה/או חומוס.(שוב החשיפה למזון כמוצק רק בהתאם ליכולת התינוק להתמודד עם זה).אפשר גם להציע דיססת דגנים בכפית - עם תוספת של כפית סילאן. ארוחת ערב - חביתה/ביצה קשה/חומסו/גבינה לבנה/קוטג'/אבוקדו/טחינה/טונה/עגבניה חתוכה. בגיל 9 חודשים אפשר להתחיל לצרף את התינוק לארוחות המשפחתיות ולהציע לו את האוכל המוגש בארוחות הערב המשפחתיות על פי המרקם שהוא מסוגל לאכול. אין צורך למהר לתת לו מוצקים - אם אינו בשל לכך - אפשר להציע לו רק גבינה עם עגבניה מגורדת, ואבוקדו מעוך. אם הוא כבר בשל לאכול מוצקים - אפשר להציע לו על פי התפריט המוצע לעיל - לזכור שעבור תינוק בגיל זה יש לחתוך את האוכל לחתיכות קטנות (שיהיו קטנות יותר מגודל של שקל). לפני השינה - הנקה/תמ"ל לפי הצורך. מבחינת סדר יום ושינה - תינוק ב 9 חודשים אמור לישון כ14 וחצי שעות ביממה - מהם כ11 שעות בלילה - ועוד כ3 וחצי שעות ב2 פרקי שינה ביום (לעיתים עדיין יש פרק שינה אחד קצר שלישי לקראת הערב.).בכל שאר שעות היממה - גריה - משחק/טיול/העסקה עצמית. תהני מהגיל המדהים הזה!

שלמה שלום, צנתורים מבוצעים עם חומר ניגוד על בסיס יוד בלבד. קיימות שיטות נוספות עם גז אשר אינן בשימוש בארץ ויש בהן סיכונים. עם הכנה מתאימה הכוללת סטרואידים ואנטיהיסטמינים, ואם יש התוויה אמיתית לביצוע הבדיקה, הסיכון לתגובה קשה אינו גבוה. תודה על פנייתך לפורום

שלום רב מציע לבצע בדיקת EMG בשאלה של נוירופתיה כגורם לכאבים. בברכת רפואה שלמה DR.ALON-BURG.CO.IL

נראה שאין שום מקור גופני. המשך בירור רצוי לעשות במסגרת מרפאה ספציפית לבריאות מינית. כיום בריאות מיני נחשבת תת התמחות במספר מקצועות (ולא רק באורולוגיה) וכוללת התייחסות גם להיבטים רגשיים. לא תיארת מה קורה באוננות? לפי שאלתך לא נראה שיש מקור גופני לבעייתך. לפגיעה עצבית סימנים נוספים שאינם במסגרת התיאור שלך. גלי הלם יכולים לעזור קלות במקרה ויש מקור גופני וסקולרי (סתימה קלה בכלי דם) - אך לא ממש נראה שזה המצב שלך...

נראה שלא נותר לך אלא לעבור ניתוח מתן קורטיזון בזריקה (או כדורים) משפיע לא רק מקומית אלא גם על כל רקמות הגוף

שירה שלום, בתיאור שלך קיימים ממצאים העלולים לגרום לכאבים בעצם הזנב . הממצא הראשון הוא "אנגולציה קדמית בולטת של עצם הזנב" - מצב זה יכול להיות ממצא אנטומי חריג אך גם לשקף חבלה שעברת בעצם הזנב כגון לידה, נפילה על הישבן, עודף משקל או ישיבה בכיסא גרוע. בליטת העצם לפנים מזוהה עם נטייה לכאב לא מוסבר בעצם הזנב. כאבים בעצם הזנב מלווים גם בשינויים ניווניים בפרקים המרכיבים את העצם כגון זיזים, חיבורים וגם בצקת . גם פריצת דיסק ברמות עצב L5-S1 יכולות לגרום כאב מוקרן לעצם הזנב. הרבה בריאות ד"ר אורלי פלטנר - המרכז לבריאות הגב קליניקה לכירופרקטיקה, רפואה משלימה, גלי הלם, כריות ומדרסים אורתופדיים גבעת שמואל - 03-5324702 קריית טבעון- 077-4195800    

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.

היי גלית ציינת המון פרטים שאני מניח שמגיעים מבדיקת סונאר של האגן. אני ממליץ לגשת לבדיקה אצל אורתופד בקהילה בכדי להבין איזה משלל הממצאים בכלל רלוונטי לכאב אותו את חווה. גלי הלם לא נכונים בכל מקרה למצבים המתוארים.

אין סיכונים

קולונוסקופיה אינו ניתוח שבו ממלאים את חלל הבטן באויר . אולי את מתכוונת ללפרוסקופיה שם כן. הסתידויות בגידי שרוול המסובבים הנה ממצא שכיח וכן לעיתים הוא גורם לכאב. בכל מקרה ההסתיידות שם היא דבר ישן. הסתיידות בגיד אפשר להדגים בבדיקת על שמע ואין צורך לשם כך בבת"ם(MRI ) . אםיש חשד לבעיה בתוך מפרק הכתף שם יש צורך בבת"ם

תודה, אביעז, המאפיינים הטכניים לקביעת אחוזי הנכות, המצויינים בחוק, נראים לכאורה מדויקים ומוחלטים, אך למעשה אין מאחוריהם ולא כלום. המושג 'נפש' הוא מושג מיסטי שאין לו אחיזה במציאות, וכאשר החוק מתייחס ל'הפרעה נפשית' הוא מעניק, למעשה, את הכוח לקבוע את אחוזי הנכות ל'מומחים' שהם רופאי-אליל, המכונים פסיכיאטרים ולעתים גם פסיכולוגים. לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים אין כל מושג בנושאים הקשורים ל'נפש', ועד היום אין אפילו הגדרה אחת מוסכמת מהי אותה 'נפש'. גם ההגדרות של 'הפרעות הנפש' הן הגדרות מיסטיות, שאין להן כל ביסוס מדעי. זו הסיבה שהפסיכיאטרים בוועדות הרפואיות של אגף-השיקום, שתפקידם למנוע את ההכרה מהלומי-הקרב, יכולים לבוז לחוות-דעת של אנשי מקצוע אחרים ובתוך חמש דקות לקבוע באופן שרירותי את אחוזי הנכות של נכי צה"ל. זו שערוריה, והפסיכיאטרים המשרתים את אגף השיקום מועלים בתפקידם, בשבועת הרופא ובאחריות האתית שלהם. בברכה, ד"ר דרור גרין

בקר טוב אורלי, אין טעם בפנייה לאורטופד. את זקוקה לבדיקה+ייעוץ נוירולוג בהקדם.

תודה ששתפת אותנו בספורך ובמסקנותך במילים פשוטות: אתה בהחלט צודק - מהניסיון שצברתי אני בטיפול במאות חולים עם אורטיקריה כרונית אני מסכים איתך שברוב המיקרים למחלה יש מרכיב נפשי / עצבי ברור: מעיין רפלקס או התנייה שהמוח שלנו יוצר בדמות פריחה פתאומית ומגרדת כשרק שבירת מעגל הקסמים השלילי הזה יכול לעזור בהעלמות התופעה. בפרק על אורטיקריה כרונית באתר שלי www.allergynet.co.il אני כותב דברים דומים לגבי השאלה "למה פיתחתי אורטיקריה ומתי זה כבר יעבור ?!": "אורטיקריה כרונית נובעת למעשה מטעות שהתרחשה בגוף טעות הקשורה בד"כ במערכת החיסון או במערכת העצבית. מסיבה כלשהיא מקבל העור אותות הזהרה ממערכת העצבים או מתאי האלרגיה שבגוף והופך לרגיש ביותר. הרגישות הזו יכולה להתרחש כתוצאה מ"שוק" או טרואמה שחווה החולה: מתח נפשי, זיהום, תאונה ולעיתים אין כל סיבה נראת לעיין. מניסיונינו אנו למדים שבמידה ואנו נשדר חזרה לעור שדר של רגיעה ושליטה התופעה תחלוף והעור יחלים ולא יהיה רגיש יותר. מסר זה של רגיעה יכול להנתן הן על ידי שימוש בתרופות נוגדות הגרד והפריחה והן באמצעות רגיעה נפשית וכן חשוב אורך רוח, סבלנות, אופטימיות ושימוש נכון בתרופות בהנחיית הרופא המומחה."

שלום תום, היפוך גלי T יכול להיות תקין בעיקר בלידים בהם קומפלקס ה QRS שלילי. העובדה שהממצא מתמיד מעיד על כך שכנאה זהו וריאנט של הנורמה ואין לו כל משמעות קלינית. בדיקות העזר שביצעת תקינות ולכן קרוב לוודאי שאינך זקוק לבדיקות נוספות. לגבי התופעה שתארת, אינני מכיר תופעה פיזיולוגית כזאת. המשך להיות במעקב הרופא המטפל. תודה על פנייתך לפורום

שלום חנן, השאלה אינה מובנת. כדאי שתבהיר למה אתה מתכוון, מה מהות השאלה ואיך היא קשורה אליך. תודה, ד"ר דרור גרין

שלום לאם, פוסט-טראומה אינה מחלה, אלא פגיעה קשה. זו פגיעה בתחושת הביטחון והאמון, ולכן היא יוצרת נתק בין הלום-הקרב לבין הסובבים אותו. לא קשה לי להבין את המצב שבו הוא נמצא, ואת הרגישות לרעש. אני בן שישים-ותשע, למדתי להתמודד עם הטראומה, ולמרות זאת בכל סערת רעמים וברקים יש לי התקף חרדה קצר. לצערי, לא ניתן לכפות טיפול או עזרה על מי שמסרב לקבל עזרה. עם זאת, למרות שאין טיפול ש'מרפא' את הטראומה, ניתן לחיות עם הטראומה. הלומי-רב זקוקים מאוד לתמיכה של הסביבה הקרובה, והנכונות שלך לתמוך ולעזור לבנך חשובה מאוד. אמנם אינך יכולה לכפות זאת עליו, אבל חשוב שידע שאת תמיד עומדת לצידו (כדאי שגם שאר בני-המשפחה והחברים יצטרפו אליך), ובבוא הזמן זה יקל עליו להשתלב או לבקש עזרה. הלם-קרב אינו מחלה, אבל זו פגיעה חברתית שמשפיעה גם על המשפחה, ולכן כדאי לך מאוד לקבל יעוץ ועזרה מאיש מקצוע. לכל הלום-קרב, ובני-משפחתו הקרובים, יש זכות לקבל טיפול נפשי עוד לפני שהוכר. את יכולה לפנות לאגף השיקום ולבקש עזרה. לצערי, לעתים זה תהליך מתסכן ומכעיס, וחשוב להתעקש כדי לקבל את העזרה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

לא נראה לי שקרה משהו אורגני במידה ואת מרגישה לא טוב יש להיבדק ע"י הרופא המטפל

שלום מיכל, מתוארת תמונה של הישנות ציסטה סינוביאלית אשר עברה טיפול כירורגי ועוברת בסמוך לעצב הפרונאלי, הממברנה האינטראוסאית והעורק הסמוך. ישנם מספר בירורים שכדאי לעשות: 1. EMG- גרימת Drop Foot ע״י ציסטה סינוביאלית אינה שכיחה ולמרות הסמיכות הגאוגרפית בהדמייה יש צורך בשלילת מקור אחר (עמוד שדרה לדוגמה). 2. אורתופד מומחה ברך- לרוב ציסטות סינוביאליות אינן מקור הבעיה, ביחוד אם יש חזרה של הציסטה, ייתכן וקיימת בעיה ראשונית שיש לאבחן ולטפל. 3. אורתופד אונקולוג- כפי שציינתי, התמונה המתוארת אינה שכיחה. ביחוד לאור חזרת הממצא, יש צורך בהשלמת הבירור ולו רק לצורך שלילת מקורות אחרים. כמו כן ממליץ על השלמת הבירור טרם ביצוע הליך כירורגי נוסף. בברכה, ד״ר יעקב שפירא

נעמה שלום. לאחר טיפול קרינתי לראש וצוואר, בלוטות הרוק ובלוטות הטעם נמצאות במעין מצב של "שוק". דעי, כי קיימות מאות בלוטות רוק בחלל הפה והלוע, וטיפולים קרינתיים מודרניים נמנעים מפגיעה בהן ככל הניתן. אי לכך, ניתן לצפות כי המצב ישתפר במהלך החודשים הבאים הן מבחינת הטעם והן מבחינת הפרשת הרוק. במידה וקיימות תלונות הקשורות לאי נוחות בבלוטת רוק מסוימת, או טעם מלוח לרוק, ניתן לבצע אנדוסקופיה ושטיפות המקלות על המצב. מציעה להמתין מספר חודשים ולפי הצורך לפנות למומחה למחלות בלוטות הרוק.

שלום, על מנת לאבחן את הבעיה באצבעות יש לבקש מהרופא המטפל הפניה לבדיקה שנקראת EMG בדרך כלל הסיבה לכאב באצבעות יכול להיות מדלקת או שחיקת סחוס מפעילות יתר או דלקת בגיד למחלה קוראים טריגר פינגר.. שבדרך כלל הפתרון ניתוח במרפאת CRT אפשר לטפל בבעיה בהצלחה גבןהה במכשיר גלי הלם והטיפול חוסך ניתוח

שלום לך, התיאור שלך מדויק מאוד, ומתאים למקרים רבים של נשים הנשואות להלומי-קרב. לצערי, אם בעלך לא יקבל עזרה וירצה להתמודד עם הטראומה, המצב ילך ויחמיר עם הזמן. את צודקת. אם הוא יסרב לקבל עזרה זה עלול להוביל לפירוק המשפחה. למרות הקושי שהוא חווה, אסור לך לקבל תגובות אלימות, גם אם מדובר באלימות מילולית. עליך לדרוש ממנו לקבל תמיכה. הלם-קרב אינו מחלה, ולכן גם לא ניתן לרפא אותה. אפשר ללמוד להתמודד עם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים וללמוד לחיות איתם. הדרך היעילה ביותר להתמודד עם פוסט-טראומה אינה 'טיפול' אלא תמיכה סביבתית, ובעיקר תמיכה של המשפחה ובת-הזוג. לשם כך עליכם לקבל הדרכה זוגית, שתלמד אתכם לזהות את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים ולתרגל כלים רגשיים שיאפשרו לכם לתמוך זה בזה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

האבחנה שאת מציינת היא קלושה ביותר ואין אפשרות להתיחס אליה אופן ממוקד.

הטיפול יעל ואינו מזיק. התועלת הצפויה תלויה בנכו נות האבחנה של סיבת הכאב.

כאב בעקב כפי שאתה מתאר מתאים לדורבן. דורבן צומח בעקב בדרך כלל מסיבות הקשורות במאמץ, פלטפוס, הנעלה בלויה, עליה או ירידה במשקל. ישנן דרכים רבות לטפל בדורבן כולל מדרסים, תרגילי פיזיותרפיה, קורטיזון, גלי הלם ועוד. ניתן גם לשלב שני טיפולים או שלושה על מנת למקסם את הטיפול ולקבל תוצאות מהירות.