הזנחה עצמית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

סכיזופרניה: חיוני לטפל בהקדם

התקף פסיכוטי יכול במקרים מסוימים לבשר על התפרצות סכיזופרניה. מעקב רפואי וטיפול הם חיוניים למניעת התקפים נוספים והידרדרות המחלה סכיזופרניה (בעברית: שסעת) היא אחת ההפרעות הפסיכיאטריות המורכבות והקשות.1 מכל 100 אנשים יסבול מהמחלה, הפורצת בדרך כלל בגיל 20-30, אם כי קיימת גם סכיזופרניה בגילאים מאוחרים יותר. מהלך המחלה מתחיל מהתקף פסיכוטי פתאומי, אשר ברפואה הפסיכיאטרית אנו מתייחסים אליו כאל "בעירה" של מערכת העצבים - כפי שמתייחסים בקרדיולוגיה אל התקף לב. דהיינו: נרצה להפסיק את ה"בעירה" ולצמצם את ההתנהגות הפסיכוטית במהירות, על מנת שלא תתפתח סכיזופרניה כרונית, הנחשבת להרבה יותר קשה לטיפול, היות שמתפתחים יותר תסמינים שליליים של המחלה (התנתקות, התכנסות של החולה בעצמו, חוסר תפקוד, יציאה מהמעגל החברתי ואנהדוניה).קיימת אבחנה בין תסמינים "שליליים" (משמע: הפחתה, ביחס למבנה האישיות הרגיל) לבין תסמינים "חיוביים" (התנהגויות...
ללמוד עוד על הזנחה עצמית
סכיזופרניה: טיפול בנוירו פידבק-תמונה

בשורה חדשה ומעודדת לחולי סכיזופרניה: מחקר חדש גילה השפעה...

מאת: ד"ר אירנה...
16/03/2015
סכיזופרניה: חיוני לטפל בהקדם-תמונה

התקף פסיכוטי יכול במקרים מסוימים לבשר על התפרצות...

מאת: ד"ר יעקב...
16/08/2017
כושר: חשיבות הדוגמה האישית-תמונה

הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמה. חשיבות...

מאת: ד"ר זיו...
29/02/2012
דיור יקר? עולה לכם בבריאות-תמונה

רוצים לגור בשכונת יוקרה? קחו בחשבון את המחיר הבריאותי....

מאת: ד"ר איתי...
23/12/2014
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להזנחה עצמית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הזנחה עצמית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

מקווה שעכשיו את בטוב...המטפלת שלי בחופשה, בחו"ל, אני שמחה בשבילה שהיא יודעת לקחת חופשות כשכלם עובדים ומקנאה בה קצת כי אני לא יכולה לקחת חופש כשמתחשק לי, החופש שלי הוא מוכתב ואז כל עם ישראל בחופש כשאני גם...ועולה לי הרבה כסף בזמן הזה והמשכורת נמוכה יחסית...ואף אחד לא מבין, כלם אומרים איזה כייף לך, יש לך הרבה חופש, מה את מתלוננת?... אני מתגעגעת אליה, ואף פעם לא יצרתי איתה קשר בחופש ואני שמחה על כך שיש לי גבולות לפחות בזמן חופשות שלה שאני יודעת לעצור....הפעם אני ממש בסדר עם החופש שלה, מרגישה געגוע שונה..זה חדש ומלהיב אותי שאני מצליחה לשמור את הידיעה שהיא פה בשבילי גם אם לא נפגשות...ולהחזיק את החסר הזה. יש לי הרגשה שהטיפול זה כמו באוכל, אני יכולה לא לדבר איתה כשאני יודעת שהיא בחו"ל אבל אם היא בארץ אני כן, לפעמים מגזימה בהודעות, כך גם באוכל כשאני בדיאטה אני שומרת אבל כשנמאס מהדיאטה ואני מגיעה למשקל סביר אני עולה הכל בחזרה ודי מהר... :( מבחינת האוכל אני רוצה לספר שפעם ראשונה שאני ממש לא רוצה להעלות בחזרה, מעולם לא הצלחתי לשמור, איך שהייתי מגיעה למשקל סביר הייתי עולה הכל בחזרה, הפעם אני נלחמת בזה וקשה לי נורא!!!!!! אני נלחמת בלמלא את החסר במשהו אחר..כל כך קשה :( והמטפלת שלי כל כך רזה שכל פעם אני אומרת לה שהיא לא מבינה...היא רוצה להבין אך היא מעולם לא עשתה דיאטה בחייה (כך הודתה בפניי) והאוכל אצלי כל כך מתחבר עם הרגש....אני מנסה לנתק את האוכל עם הרגש ולא יודעת אם נכון לעשות את זה ואיך בכלל...תמיד הצלחתי לרדת אבל אלו היו מעין מבצעים...איך אוכל לשמור על המשקל ולא להרוס? לא לאכול עם הרגש אלא עם השכל? איך משתלטים על התנפלויות כאלה? רוצה להלחם בזה.....הלוואי שאצליח, טוב היא לא כאן אז העליתי הכל פה, מקווה שבסדר בינתיים לכתוב פה...

היי מיכ טוב שכתבת הכל זה גם סוג של התמודדות. שומעת שהתחושות לגבי הנסיעה קיימות ולגמרי אנושיות וגם יש את הקול הפנימי שמנסה לעזור לך לעבור את זה יותר בקלות. לגבי אוכל ומשמעותו. אני חושבת שאחוזים גבוהים ורבים מהאוכלוסיה אינם מתייחסים לאוכל כמשהו מנותק מהמקום הרגשי. הקשר בין אוכל ורגש הוא חזק מאד בהרבה מובנים ווריאציות. אוכל אכן יכול להוות סוג של מילוי, סוג של השלמת חסר, סוג של תמיכה ועידוד, או גם להיפך מקום של שנאה עצמית, תעוב, הזנחה עצמית ועוד ועוד. לכן...ההתעסקות שלך בזה מובנה ושוב- אנושית ואני מקווה שבעבודה משותפת עם המטפלת תמצאי את המקום הנכון לך למול האוכל, דווקא לא ממקום של ניתוק מהרגש אלא - חיבור לרגש אבל אולי לרגש אחר? אולי האוכל כמקום שהוא גם מזין, מבריא, ממלא במידה, מהנה ועוד... ליאת

אני גם מתביישת ממנה.......היא רזה, מעולם לא עשתה דיאטה ואיך תבין?????? אוף.....יש לי לפעמים מעין מתקפות על אוכל כשרע לי...מרגישה פרה שמנה...חזירה כזו..זה מגעיל אותי ובטח אותה :(

שלום רב, לאבי בן 83 היה מקרה של היפוגליקמיה בהיותו בנופש ועד שהגיע לירושלים וטופל עברו יותר משלוש שעות.היה לו 30 סוכר.מאז שנתיים וחצי סובל מירידה קוגניטיבית הדרגתית ורופא פסיכוגריאטר שהיה אצלו קבע שזה על רקע הסוכרת. פאסיביות, אבדן זיכרון, חוסר התמצאות בזמן ומקום וחוסר נכונות לשתך פעולה, הזנחה עצמית, זקוק להשגחה ADL. האם היפוגליקמיה שלא טופלה שלוש שעות גורמת לירידה לטווח ארוך בתפקודי המוח? האם ייתכן שמה שקרה לו הוא אירוע מוחי וההיפוגליקמיה היתה רק תופעת לוואי לכך? יש בדיקה שאפשר לעשות כדי לדמות את המוח? האם ניתן לעשות משהו כדי לשפר את המצב?

לאיילת שלום רב וחג שמח, קשה לייחס מחלה שהולכת ומתפתחת לארוע בודד של היפוגליקמיה, אם כי הארוע עלול להסיר את המסך מתהליך שהתקדם עד אז מבלי שיפרוץ עם בטוי קליני. אין זה סביר שמדובר היה בארוע מוחי. כדאי לבקש הערכה נוספת על ידי מרפאת זכרון. שם יוכלו ליעץ אילו בדיקות נוספות יש לעשות, אם יש מקום לאבחנה אחרת, ומהן ההמלצות הטיפוליות הראויות. בברכה, כרמל ערמון

תודה על תשובתך. האם תוכל לתת לי שם של מרפאת זיכרון בירושלים ? יש דרך לשפר מצב של אבדן זיכרון?

בני סובל מocd ומחרדות מגיל נורא צעיר כיום הוא בן 18 לא שירת בצבא עקב מצבו הנפשי . בזמן האחרון הוא טוען שיש לו כוחות על ושהוא מקריב את עצמו למען אחרים זה מתבטא בהקרבה של הזנחה עצמית קשה ,ועוד שלל הקרבות כאלו ועוד יותר קשות (לדוגמא הוא מסתובב רק עם תחתונים הוא טוען שיש להם כוחות ואסור לו לעשות דברים ספציפים שאותם הוא לא מוכן לחשוף )הוא טוען גם שאסור לאכול דברים אדומים עקב המצב הביטחוני בגדול אם הוא היה אומר שהוא עושה את הדברים האלה כדי להרגיע את עצמו לא הייתי כותב את ההודעה הזו אבל בזמן האחרון הוא טוען שזה אמיתי ואי אפשר לשכנע אותו אחרת ! כמה שאני מנסה להסביר לו שזה לא הגיוני הוא טוען שזה הגיוני מאוד המצב החמיר יותר שהוא טען שהוא לבד בלילה הוא שומע קולות בראש לא קולות שפוקדים עליו מה לעשות אבל קולות שמציקים לו מאוד של אישה ששרה לו בראש ולא מפסיקה וגם של מישהו מנגן על פסנתר מנגינה שחוזרת על עצמה הוא מטופל אצל פסיכיאטר ומגיל קטן אצל פסיכולוגית הוא לא מוכן להפגש עם שניהם במצב הזה והוא לא יוצא מהבית וישן בממד ולא זז ממנו בזמן האחרון הוא מתעניין בדברים נורא מוזרים תוכנית טלוויזה על מקרי רצח ופשע קודם הוא לא היה כזה . הוא מטופל על ידי ציפרלקס 15 מ"ג וקלונקס 0.5 מ"ג להתקפים שני הכדורים לא עוזרים לו אני אשמח לקבל את דעת המומחים באתר

אגב דבר חשוב ששכחתי לציין בזמן התקפים הוא מדבר לעצמו מלמל מילים לא ברורות רועד רעד בלתי נשלט מסתגר ומתנתק מהסביבה הוא לא זוכר דברים שמדברים איתו בזמן ההתקף או קצת אחרי ההתקף ואם זה התקף רציני שזה לא קורה הרבה הוא יכול להמשך בזמן מינימלי של שעה

על פניו נראה שהוא צריך לגשת בדחיפות לפסיכיאטר בגלל דלוזיות והלוצינציות. תנסה לשכנע אותו בכל דרך אפשרית.

שלום לך, פסיכיאטר מטפל שמכיר את בנך חייב להיות מעודכן. האם דיברת איתו? במצב כזה נדרש שינוי תרופתי דחוף. ציפרלקס ממש לא מתאים ואף מזיק כעת. במידה והבן לא מסכים לבוא לביקור אצל הרופא אולי הרופא יהיה מוכן לעשות ביקור בבית. יתכן ויש צורך באשפוז. אתה יכול לדווח לפסיכיאטר המחוזי הוא יכתוב הוראת בדיקה ואולי בהמשך הוראת אשפוז. ד"ר אירנה נתנאל פסיכותרפיסטימכת CBT מטפלת בביופידבק ונוירופידבק "מיינד קליניק" מרכז לטיפולים מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733

05/08/2014 | 13:35 | מאת: עמי
מתוך פורום חרדות ופוביות

היי קודם כול תודה רבה לילי על התגובה! ובאשר לתשובתך ד"ר אני אישית וגם הוא מעדיפים למען העתיד שלו והתיק הרפואי שלו לא להגיע למצבים של אישפוז ובטח ובטח לא לשלוח מכתבים לפסיכיאטר המחוזי ,דיברתי עם הפיסיכיאטר המטפל שלו כרגע הבן לא מוכן לצאת מהבית יש לזה סיבה שאני לא יודע אותה כי הוא לא מספר אותה אני מעריך שהסיבה קשורה ל"כוחות" שלו תודה שהארת את צומת ליבי לגבי הציפרלקס בנוסף למה שהפסיכיאטר אמר או שהוא יחליף לו את התרופה או שהוא יוסיף עליה עוד תרופה זה מהלך נכון? ואם אפשר הסבר למה הציפרלקס יכול להזיק?

אמא שלי חולה בסכיזופרניה ככל הנראה כבר 15 שנה, ניסתי לקחת אותה לפסיכולוג ואף הבאנו פסיכיאטר הביתה, היא מסרבת לשתף פעולה. היום היא לא מוכנה לשמוע על זה החיים בבית אינם נורמטיבים, יש לי אבא לאחר 5 ארועים מוחיים שהתמודדות איתה קשה לו מאוד ואח קטן שקשה לו מאוד להתקדם בחייו בעקבות כך. אמא מדמיינת שהיא רואה אנשים ודברים ואף מנהלת עימם שיחות, היא חושבת שכולם נגדה עשו לה גנבו לה וכולם עוסקים רק בה. לא ניתן לומר שהיא מסוכנת לעצמה או לאחרים, אך היא הזניחה את בריאותה בצורה קשה מאוד היא בקושי אוכלת ושותה מחשש שיכניסו לה דברים לאוכל והיא תמיד טוענת לדברים יש טעם מוזר ועשו להם משהו. אני לא יודעת אם יש קשר אבל היא חזרה בתשובה במקביל להתעוררות המחלה. אני אובדת עיצות, מה עושים במצב בו אדם מסרב להכיר שיש לו בעיה וחושב שההזיות שלו הן המציאות וכולם טועים? אני משוכנעת שאם נכניס אותה לאשפוז בכוח (אם זה בכלל אפשרי) היא לעולם לא תצא מהמקומות הללו. אני פוחדת שדווקא שם נביא אותה למצב בו היא תפגע בעצמה.. היא מאחלת לעצמה למות כל הזמן ושה' יקח אותה, היא לא תעשה לעצמה משהו ברמה הפיזית אבל מצבה הבריאותי מדרדרעקב הזנחה עקבית. האם ניתן לאשפז אדם כזה בכוח? האם זה נכון? לאן אוכל לפנות וכיצד אוכל להקל על אבי ואחי בעניין? אני ממש אובדת עיצות,כולנו מרגישים חסרי אונים כאילו אין לנו מה לעשות בנדון.. המקומות בארץ אינם איכותיים ואף נראים מסוכנים.. הדילמות רבות אשמח לעיצה מכוונת

אשפוז בכפיה אפשרי אם יש סכנה לחייה או לחיי הסובבים אותה בגלל חוסר שיפוט הנובע ממחלה. סכנת חיים לא חייבת להיות מיידית, היא יכולה להיות גם הזנחה גופנית, הרעבה או הפסקה של לקיחת תרופות למחלות גופניות שתסכן את חייה (לדוגמא תרופות לסוכרת). אם יש סכנה כזו אפשר לפנות לפסיכיאטר המחוזי, הוא בדרך כלל מבקש מגורם טיפולי (פסיכיאטר, רופא משפחה, עובד סוציאלי, פסיכולוג) שיזמין את האדם לביקור או יעשה ביקור בית ויעריך את מצבו הנפשי ואת הסכנה. אתם יכולים לפנות בעצמכם ללשכת הרווחה או לרופא המשפחה ולבקש ביקור בית. אשפוז פסיכיאטרי הוא חוויה קשה אבל לפעמים אין ברירה, נשמע שהיא סובלת לא פחות בבית. רוב האנשים לא נשארים בבתי חולים, לרוב מצבם הנפשי משתפר והם חוזרים הביתה.