אבולה מזן נדיר, חולים שהציתו אוהל ונמלטו ומאות מקרי מוות חשודים: התפרצות האבולה שמדאיגה את העולם

ההתפרצות הנוכחית מלווה גם במשבר אמון חריף מול הצוותים הרפואיים. אילוסטרציה: AI

עיקרי הכתבה:

• הזן החדש של האבולה שהתפרץ באפריקה נחשב נדיר במיוחד - ולפי המומחים עדיין אין נגדו חיסון ייעודי מאושר.
• בניגוד לקורונה, אבולה אינה מתפשטת באוויר, אך חולים שנמלטו ממתחמי בידוד ופגיעה באמון הציבור מקשים מאוד לעצור את ההתפרצות.
• גם ישראל וארה"ב כבר פרסמו הנחיות לנוסעים: מי שחוזר מאזורי ההתפרצות ומפתח חום או כאבי שרירים צריך לעדכן רופא ולהימנע ממגע עם אחרים עד בירור רפואי.

_______________________________________

התפרצות האבולה החדשה בקונגו ובאוגנדה הפכה בתוך ימים בודדים מאירוע בריאותי מקומי למשבר שמעסיק את מערכות הבריאות בעולם כולו. הסיבה אינה רק מספר החולים או התמונות הדרמטיות של אוהלי בידוד בוערים, אלא שילוב נדיר ומטריד במיוחד של כמה גורמים יחד: זן אבולה נדיר שאין נגדו כיום חיסון ייעודי מאושר, קושי עצום לבודד חולים ולעקוב אחר מגעים, חוסר אמון חריף של חלק מהקהילות בצוותים רפואיים - ועכשיו גם צעדי חירום של ארצות הברית להגבלת כניסת נוסעים מהאזור.

ההתפרצות הנוכחית כבר מוגדרת כאחת המורכבות שנראו בשנים האחרונות, לא רק בגלל הנגיף עצמו - אלא בגלל הקריסה באמון הציבורי שמקשה על הרשויות אפילו לאתר חולים.

בימים האחרונים דווח כי שני מתחמי טיפול באבולה במזרח קונגו הוצתו על ידי תושבים מקומיים, ובאחד האירועים נמלטו 18 חשודים כחולים אל תוך הקהילה. עבור מומחי מגפות, זהו כמעט "הסיוט המושלם": מחלה קטלנית שדורשת איתור ובידוד מהירים - דווקא באזור שבו חלק מהציבור מסתיר חולים, מתנגד לנהלי קבורה בטוחה ולעיתים אף חושש מהרופאים עצמם.

מה שונה בזן האבולה הנוכחי?

רוב הציבור מכיר את המונח "אבולה" כמחלה אחת, אבל למעשה קיימים כמה זנים שונים של הנגיף. ההתפרצות הנוכחית קשורה לזן הנקרא – בונדיבוגיו, זן נדיר יחסית של אבולה שהתגלה לראשונה באוגנדה בשנת 2007, ומאז הופיע רק במספר קטן מאוד של התפרצויות.

בגלל היותו זן פחות שכיח, גם הידע המדעי והניסיון הקליני שנצבר לגביו מצומצמים יותר בהשוואה לזני אבולה אחרים שנחקרו לאורך השנים וזו אחת הסיבות בגינן החוקרים מודאגים. כי בניגוד לזנים אחרים של אבולה, שלגביהם כבר קיימים חיסונים וטיפולים שנכנסו לשימוש בשנים האחרונות, ל"בונדיבוגיו" עדיין אין חיסון ייעודי מאושר או טיפול ספציפי מוכח. כלומר, הטיפול כיום מבוסס בעיקר על תמיכה רפואית אינטנסיבית: נוזלים, איזון מלחים, טיפול בהלם ובזיהומים נלווים וניסיון לייצב את מערכות הגוף עד שהמערכת החיסונית מצליחה להתמודד עם הנגיף.

גם שיעורי התמותה של הזן הזה משמעותיים: לפי נתוני עבר, הם נעים סביב 25%–50%, תלוי במהירות האבחון וביכולת לספק טיפול רפואי מתקדם.

למה ההתפרצות הזו מלחיצה את העולם יותר מהרגיל?

אחד הדברים שמטרידים במיוחד את ארגוני הבריאות הוא שההתפרצות ככל הנראה זוהתה מאוחר יחסית. לפי דיווחי ה־ CDC וארגון הבריאות העולמי, עוד לפני האבחון הרשמי כבר דווחו עשרות ואף מאות מקרי מוות חשודים באזור. המשמעות היא שייתכן שהנגיף הסתובב בקהילה זמן רב יחסית לפני שהחלה תגובת החירום הרפואית.

לפי הדיווחים האחרונים מארגון הבריאות העולמי וכלי תקשורת בינלאומיים, בהתפרצות הנוכחית כבר דווח על מאות חולים או מקרים חשודים ועל יותר ממאה מקרי מוות חשודים בקונגו ובאוגנדה. עם זאת, מומחים מעריכים כי המספרים בפועל עלולים להיות גבוהים יותר, בין היתר משום שחלק מהחולים כלל אינם מגיעים לבתי חולים, אזורים מסוימים מנותקים מגישה רפואית, ולא כל המקרים מאומתים בבדיקות מעבדה.

בנוסף, ההתפרצות מתרחשת באזור שסובל מאלימות, תשתיות רפואיות חלשות, צפיפות, תנועת אוכלוסייה בין מדינות וקושי עצום לבצע מעקב אפידמיולוגי. כאשר חולה עובר בין כפרים, מחוזות או מדינות בלי שמישהו יודע שהוא נחשף לנגיף - הסיכון לשרשראות הדבקה חדשות עולה משמעותית.

אבל הגורם החריג ביותר הפעם הוא אולי המשבר מול הקהילה עצמה.

למה אנשים מציתים אוהלי טיפול?

באזורים מסוימים בקונגו, חלק מהתושבים חוששים שהמרכזים הרפואיים "לוקחים" מהם בני משפחה ולא מחזירים אותם. אחרים מאמינים שמדובר בקונספירציה, בקללה או במחלה שהרשויות מגזימות לגביה. חלק מהעימותים קשורים גם לנהלי קבורה: באבולה, גופות של נפטרים עלולות להיות מדבקות מאוד, ולכן צוותים רפואיים מונעים לעיתים ממשפחות לגעת בגופה או לקיים טקסי פרידה מסורתיים.

מבחינה רפואית, זה קריטי כדי לעצור הדבקה. מבחינה אנושית ותרבותית - זו לעיתים טראומה נוספת למשפחה שכבר איבדה אדם קרוב. התוצאה היא שבמקום שיתוף פעולה, נוצר לעיתים זעם שמופנה כלפי הצוותים הרפואיים עצמם.

אבולה מועברת בעיקר במגע ישיר עם נוזלי גוף של חולה. אילוסטרציה: AI

האם אבולה באמת כל כך מדבקת?

כאן חשוב לעשות סדר: אבולה היא מחלה מסוכנת מאוד - אבל היא אינה מתפשטת באוויר כמו קורונה, חצבת או שפעת.

ההדבקה מתרחשת בדרך כלל דרך מגע ישיר עם דם, הקאות, רוק, זיעה, שתן, צואה או נוזלי גוף אחרים של אדם חולה ובעל תסמינים. גם מגע בגופה של אדם שנפטר מהמחלה עלול להיות מסוכן במיוחד. לכן בני משפחה מטפלים, צוותים רפואיים ואנשים שמשתתפים בטקסי קבורה נמצאים בסיכון גבוה במיוחד.

זו גם הסיבה שמומחים מדגישים שהסיכון להתפרצות רחבה בישראל או בארה"ב עדיין נמוך יחסית: במדינות עם מערכות בריאות חזקות, יכולת בידוד טובה, ציוד מיגון ומעקב אפידמיולוגי - קל הרבה יותר לעצור שרשרת הדבקה.

אז למה ארצות הברית כבר נוקטת צעדים חריגים?

למרות שה־ CDC מגדיר כרגע את הסיכון לציבור האמריקאי כ"נמוך", ארצות הברית כבר החלה להחמיר משמעותית את הנהלים. בימים האחרונים הוחלט על בדיקות מוגברות לנוסעים שמגיעים מקונגו, אוגנדה ודרום סודן, והוקצו שדות תעופה ייעודיים שבהם יתבצע סינון רפואי מוגבר לנכנסים מהאזור.

בנוסף, ארה"ב הרחיבה זמנית את מגבלות הכניסה כך שגם מחזיקי גרין קארד שביקרו במדינות ההתפרצות עלולים להיות כפופים להגבלות. מדובר בצעד חריג יחסית, שמעיד עד כמה הרשויות האמריקאיות לוקחות ברצינות את האפשרות לייבוא מקרים. המשמעות עבור אלפי הנוסעים המגיעים מהאזורים האלה היא שבפועל הם לא יוכלו להיכנס דרך כל שדה תעופה כרצונם, אלא רק דרך נמלים בהם קיימים צוותי סינון ובקרה רפואית – מה שמסרבל את הנסיעה.

ה־CDC  אף פרסם אזהרת בריאות רשמית לצוותים רפואיים ולנוסעים, ובה המלצה להימנע מנסיעות לא הכרחיות לאזורי ההתפרצות ולעקוב במשך 21 ימים אחר הופעת תסמינים לאחר חזרה.

מהם התסמינים של אבולה?

למרות שהמחלה מזוהה בעיקר עם דימומים, בפועל דימומים אינם תמיד התסמין הראשון או המרכזי של אבולה. במקרים רבים המחלה מתחילה דווקא כמו זיהום קשה או שפעת אלימה במיוחד, ורבים מהחולים הקשים מתים מקריסת מערכות, התייבשות קשה ושוק זיהומי.

הדימומים מופיעים כאשר הנגיף גורם לפגיעה נרחבת בכלי הדם, בכבד ובמערכת הקרישה של הגוף. כלי הדם הופכים נפגעים, כך גם מנגנוני קרישת הדם, ולעיתים הגוף כבר אינו מצליח לעצור דימומים פנימיים וחיצוניים. כתוצאה מכך עלולים להופיע דימומים מהחניכיים, מהאף, ממערכת העיכול ולעיתים גם שטפי דם תת־עוריים. עם זאת, לא כל חולי האבולה סובלים מדימומים קשים, ובחלק מהמקרים הם מופיעים רק בשלבים מתקדמים של המחלה.

המחלה מתחילה בדרך כלל בצורה שנראית בתחילה כמעט כמו שפעת קשה:

• חום גבוה
• חולשה קיצונית
• כאבי שרירים
• כאבי ראש
• כאבי גרון

בהמשך עלולים להופיע:

• הקאות ושלשולים
• כאבי בטן
• התייבשות קשה
• פגיעה בכבד ובכליות
• בחלק מהמקרים גם דימומים פנימיים וחיצוניים

אחד האתגרים הגדולים הוא שבשלבים הראשונים קשה להבדיל בין אבולה לבין מחלות אחרות הנפוצות באזור, כמו מלריה או טיפוס.

האם יש סיבה לחשש בישראל?

נכון לעכשיו, אין בישראל מקרי אבולה ידועים, והסיכון לציבור הרחב נחשב נמוך מאוד. עם זאת, משרד הבריאות כבר פרסם הנחיות לנוסעים בעקבות ההתפרצות באפריקה, והמליץ להימנע מנסיעות לאזורים שבהם קיימת התפרצות פעילה, בעיקר בקונגו ובאוגנדה.

במשרד הבריאות מדגישים כי מי שנמצא באזורים אלו צריך להקפיד במיוחד על היגיינת ידיים, להימנע ממגע עם חולים או עם חפצים שבאו במגע עם אדם חולה, ולהתרחק ככל האפשר ממוקדי סיכון כמו בתי חולים מקומיים, לוויות והתקהלויות צפופות. בנוסף, קיימת המלצה להימנע ממגע עם חיות בר שעלולות לשאת את הנגיף, ובהן עטלפים, קופים ואנטילופות.

עוד מזכירים במשרד הבריאות כי תקופת הדגירה של אבולה עלולה להימשך עד 21 ימים. לכן, נוסעים שחזרו מאזורים נגועים ומפתחים חום, כאבי שרירים או תסמינים חריגים אחרים, מתבקשים ליצור קשר עם רופא, לעדכן לגבי היסטוריית הנסיעה ולהימנע ממגע עם אחרים עד לבירור רפואי, כולל כניסה לבידוד במקרה הצורך.

• המידע בכתבה הינו כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.
• חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]