אגורופוביה

שלום אני בן 48 סובל מ"אגורופוביה" כבר שנים . הכל התחיל בצבא בטירונות החלו התקפי שינה בלתי רצוניים בהליכה אפילו שהפכו להתקפי שינה של שבוע שבו הייתי מנותק מאד, לא מתקלח, לא מדבר והכל היה כמו בחלום,זה היה בא במחזוריות,מצד המפקדים היה זלזול איומים על ה"הצגות" ממש התעללות,הופנתי אחרי לא מעט זמן לתל השומר והובחנתי כסובל מ"קליין לוין" חזרתי לסיני עם פרופיל 64 שזה לא קרבי וגם אז המשיכו לערער על האבחנה,לבסוף הועברתי למקום יותר קרוב והצלחתי לסיים 3 שנים ! השתחררתי והכל היה נהדר עד שאחרי שנתיים יצאתי למילואים בהג"א והכל חזר בבום ההתקפי שינה חזרו והפחד מהם הביא התקפי פאניקה ,ההתקפי שינה הוחלפו ואת מקומם תפסו התקפי פאניקה . ניסיתי הרבה תרופות (כרגע על "מרוניל" ו"קסנקס"),טיפול התנהגותי,emdr ,טיפול פסיכולוגי,היפנוזה והמצב כרגע "אגורופוביה"יש לי שקט עם התרופות" כל עוד יש משהו איתי או שאני באזור ה"בטוח" איך שאני מתרחק מתחילה תגובה של לחץ . העיניין שרק לא מזמן פסיכיאטר שלא מכיר אותי שמע על הסיפור מאחי ואמר שזה נשמע לו כמו "הלם קרב" !!! האם זה יכול להיות ? או שלא חשוב השם,ראיתי על הלומי קרב בטלוויזיה ויש דימיון בהתקפי הפאניקה. אז איך יוצרים "מקום בטוח" בכל מקום ??? תודה מראש נ"ב הייתה תביעה לצבא שנדחתה,אני חי מביטוח לאומי

תודה בכל מקרה לילה טוב