ירון, מה דעתך על המאמר הזה?

לפניכם מאמר מתורגם, להנאתכם והשכלתכם! אשמח לדיון מעמיק בנושא ולקבלת אינפורמציה מחקרית נוספת! מאמר מתורגם, מאת גרג אנדרסון – "למה לא לעשות אירובי – שאלות ותשובות" האם אירובי אינו נחוץ לשריפת שומן? פעילות אירובית איננה הפעילות הכי אפקטיבית לשריפת שומן. פעילות קבועה ומתמשכת כגון ריצה, שחייה, ריקוד, אופניים וכיו"ב אינן שורפות קלוריות רבות שמקורן בשומן! חצי קילו של שומן יכול לתדלק את הגוף עד לעשר שעות פעילות מתמשכת. פעילות אירובית פשוט איננה מספיקה למטרה הזאת. התרומה החשובה ביותר של עבודה עם משקולות, היא השמירה על רקמות השריר, בד בבד עם איבוד השומן. פעילות אירובית יכולה אף לגרום לאיבוד רקמות שריר! "מומחים" למיניהם טוענים שהאפקט החשוב ביותר של עבודה אירובית היא העלאת קצב חילוף החומרים בגוף. אם ככה הם פני הדברים, נשאלת השאלה – אם פעילויות אירוביות שורפות כמה קלוריות בעת שאנו מבצעים אותן, כמה קלוריות הן שורפות בעת שאנו לא מבצעים אותן? התשובה היא – מעט מאוד... כל חצי ק"ג נוסף של שריר בגופו של אישה בוגרת, יצרוך עוד 75-100 קלוריות ביום, לשם תחזוקה! אדם ממוצע, בעזרת תוכנית אימוני משקולות נכונה, יוכל להוסיף מספיק שריר כדי לשרוף 3,500 קלוריות נוספות (7,000 קלוריות = קילו שומן) בשבוע. מה עם הלב שלנו – אנו לא צריכים לבצע פעילות אירובית כדי להבטיח את בריאותינו? הבה נזכור שהפונקציונאליות של מערכת הלב וכלי הדם היא תמיכה במערכת השרירים ולא להיפך. עליה בכוח השרירים, תגרור שיפור במערכת הלב וכלי הדם. הקביעה שעבודה עם משקולות היא 100% אנאירובית וריצה ואופניים היא 100% אירובית איננה נכונה. כמו כן, ישנו בילבול רב בכל הנוגע למושג "עצימות". "מומחים" המקדמים ביצוע פעילות אירובית אומרים שפעילות בעצימות נמוכה מתבצעת באמצעות הנתיב "האירובי" בגוף, באופן יחסית גדול יותר. אני מסכים עם הקביעה הזאת ולוקח אותה צעד אחד קדימה – הפעילות הכי "אירובית" שאדם יכול לבצע היא: שינה! קצב פעימות לב מוגבר הוא לא אינדיקציה לעצימות גבוהה יותר, לאפקט אימוני או לאפקטיביות האימון. אפשרי לחוות דופק מואץ, נשימות כבדות וזיעה ניגרת, מבלי לבצע אימון בעל ערך. חוויות רגשיות עזות בד"כ תגרומנה לנו לחוות את הסימפטומים הללו מבלי לחוות את יתרונות האימון. אינני מטיל ספק שדופק מואץ הכרחי להכשרת מערכת הלב וכלי הדם, פשוט אינני מאמין שפעילות שכזאת צריכה להיות הדגש בתוכנית אימונים). זכרו שכמה מהדפקים הכי גבוהים שנמדדו, היו בעת עשיית מחקרים על מתאמנים במכשירי נאוטילוס (מכונות כוח). למה לא לבצע גם משקולות וגם פעילות אירובית, אם אני כל כך נהנה ממנה? פעילות אירובית היא מסוכנת! ריצה היא פעילות רבת עוצמה, הפוגעת בברכיים, בירכיים ובגב. ריקודים אירוביים הם ככל הנראה אף גרועים יותר מריצה. כל הפעולות הנקראות "Low Impact", כגון אופני סטודיו אינן מתבצעות בהכרח עם מעט כוח. אל תלכו שולל אחרי אנשים עם גנטיקה יוצאת דופן שלעולם לא נפצעו. עם הזמן, מכורי היתר לאירובי ולריצה, ישלמו על התחביב ה"בריאותי" שלהם, כיוון שפגיעות מהענפים האלה מצטברות עם הזמן. פעילות גופנית עושה דבר אחד: הורסת את הגוף. הגוף, בהיותו דינאמי, מגיב למתח הזה ומחלים/ מתאושש והופך לחזק יותר. אם לא ניתן לגוף להתאושש מפעילות, לעולם לא נשיג שיפור. אל תבזבזו את זמן המנוחה מאימוני המשקולות שלכם, בביצוע פעילות אירובית. לדברי ריק שארפ, PhD, מנהל מדע הספורט והתרופות עבור נבחרת השחייה האולימפית של ארה"ב, פעילות "סיבולתית" – Endurance דורשת יותר חלבון מאשר נהוג היה לחשוב בעבר, מה שמשאיר פחות לבניית שרירים. אוקיי, פעילויות High Impact מסוכנות, אבל מה עם האלטרנטיבות כגון, הליכה או מכונות מסויימות? המושג Low Impact הוא פארסה שיווקית. Low Impact הוא לא בהכרח Low Force. אין פעילות גופנית ללא הפעלת כוח. פציעה הנובעת מפעילות כגון כדורגל, כדורסל וכדומה, היא חוסר מזל. פציעה מהליכה או משיעור אירובי היא ביזבוז טראגי! מה עם הסיבולת שלי – היא לא תפגע אם לא אעשה פעילות אירובית? סיבולת של אתלטים ושל מבצעי פעילות רגילים, נובעת משלושה גורמים: כשרון, כושר שרירי וגנטיקה. הגורם שעובר בירושה – גנטיקה, לא ניתן לאימון, או במילים אחרות, אין מה לעשות לגביו. שיפור ביכולת ביצוע פעילות נובע מאימון באותה הפעילות. הכוח בשרירים הוא הגורם שהכי ניתן לאימון למבצעי פעילות סיבולתית. כאשר הכוח מתגבר, העצימות היחסית של אותה הפעילות יורדת. יכולתנו לאמן את הגוף שלנו לצרוך חמצן איננה ברת אימון כפי שנהוג היה להאמין בעבר. מחקר שבוצע בקנדה קבע שה-VO2 MAX (צריכת חמצן מירבית) שלנו היא ב-96% קבועה גנטית - משמע, לא ברת אימון. מה עוד, מחקר שאוניברסיטת מרילנד הראה שאימוני כוח הביאו לשיפור בסיבולת של רוכבי אופניים, ללא קורלציה לשינויים בצריכת החמצן שלהם. כל זה בסה"כ הדיעה שלך. מה לגבי מחקר שנעשה בעבר והראה את ההיפך? ד"ר קנת' קופר, מכונן המושג אירובי, שקידם את סוג הספורט הזה במשך 25 שנה מודה שהוא טעה! לדבריו, מחקר נוסף הראה שאין קורלציה בין פעילות אירובית לבריאות, אריכות ימים והגנה מפני מחלות לב. הוא כן מצא שפעילויות כאלה נושאות סיכון גדול להיפצע. הוא עוד הודה שפעילויות המתבצעות יתר על המידה, כגון ריצה, יכולות להיות כה מסוכנות לגוף, עד כדי מסרטנות. אירווין דארדיק, מנתח מצנתר, טוען שהמושג הבסיסי "אירובי" מוטעה. הוא טוען בנוסף שהדרך הטובה ביותר לאמן את מערכת כלי הדם (וסקולארית) היא לבנות גמישות בתגובות שלה על ידי העלאת פעילות קצרה והתאוששות פתאומית. קוברט ביילי, שצידד בפעילות אירובית עדינה, מצדד ב- Wind Sprints, לאלה שרוצים להיות בכושר מקסימאלי. למה? כי ספרינט היא פעילות שרירית עצימה בהרבה מריצה קלה. אבל - למה לא לבצע ספרינטים? כי ספרינטים, כמו ריצה, טומנים פוטנציאל גדול להיפצע. קריעות בשרירי הירך האחורית, נקעים בקרסול, וברכיים פגועות הם מחיר גבוה מידי לשלם עבור שיפור שולי בכושר. אימוני כוח מגדילים את עצימות פעילות השרירים שלנו (יותר מספרינטים) ומפחיתים בהרבה את הסיכוי להיפצע.

הייתי מעדיף להתייחס למאמר בשפת המקור, היות ואין שימוש אוניברסלי במושגים. בכל אופן, לגבי תרומת האימון האירובי לשריפת שומנים - אני כותב בפורום דברים ברוח הזו מזה כמה שנים. יחד עם זאת איני מסכים לקביעה שאין צורך בריצה והליכה בכלל משיקולים שפורטו בפורום פעמים רבות: ריצה והליכה דרושות לחיזוק שרירי היציבה (החגורה התומכת), להעלאת צפיפות העצם, (אימון כוח כהלכתו עונה על הצורך), וכן הגדלת הנפח האפקטיבי של הריאות. יחד עם זאת אני מעדיף אימונים אירוביים קצרים, אינטנסיביים, ועל בסיס יומיומי.