פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי, קשה לי עם ההודעות של מילי. החלטתי שמפסיקה לקרוא. מילי, אין פה ביקורת כלפייך, ההפך - דאגה והזדהות עצומה. ההודעות שלך מציפות אותי. מכניסות אותי לחרדה. שימי לב, לכתיבה שלך. ההודעות כתובות בצורה בלתי מאורגנת, וזה נותן לנו הצצה לכאוס אשר בעולמך הפנימי. אולי זה כל כך מציף אותי כי אני מפחדת שזה גם יקרה לי. אני מאוד מסודרת. מאורגנת. הכל מתוקתק אצלי. אני חרדה מחוסר סדר. אודי, כאשר אתה "שולח" מטופל לאישפוז, האם אתה מבקר אותו? מתקשר להתעניין בשלומו? משוחח עם הצוות המטפל? שומר לו את זמן המפגש הקבוע שלו? אודי, אולי תקח את מילי לטיפול? תבטיח לה שאם היא תתאשפז אז תבקר אותה. תהיה שם בשבילה. אודי, עצוב לי )-:

נטע יקרה, מכירה את שיר הילדים הזה, עולם הפוך? הפזמון שלו: עולם הפוך-הפוך עולם הכל תמיד חסר, אבל מושלם פנים אחור-אחור פנים אמור, מה יש בחוץ משבפנים. מרגישה אותך בזמן האחרון גם רוצה שלא יגעו, יתקרבו, יטיבו/יכאיבו, וגם מבקשת דרך מילי את אותה ההצלה והעזרה. כך מה שבחוץ מגיע למה שבפנים, והכל חסר אבל מושלם... נעמה.

כל כך דייקת....אכן הרגשתי מפוספסת, תודה שהגבת והתייחסת.....את מקסימה! כאב מעצבן, לא מסוגלת ללכת שוב לחנות לחפש בגד למרות שבעלי מפציר בי (הוא זה שתמיד שולח אותי, אני לא מסוג הנשים שהולכות לקניות לעצמן ונהנות מזה)

את יודעת, כחלק מהמחשבות שלי השבוע על לשחרר ועל קבלה וכל אלה, חשבתי על שני מבנים של רגש שנמצאים במקביל: איך אני מרגישה, ואיך אני מרגישה עם איך שאני מרגישה. הכאב והעצב הם גם איך שאת מרגישה, אבל אולי את הכאב והעצב שאת מרגישה בעקבותם (כי את לא מצליחה לקנות ולהנות וכו') אפשר לשחרר? אמורים להינות מהתחדשות של בגדים, מקניות חגיגיות, ואם לא אפשר להתבאס שלא מרגישים כמו שאמורים (ואני מאוד מכירה את זה - "אבל אני לא אמורה להרגיש ככה!"), ואפשר גם להגיד אני אמורה להינות ולכן אם לא, אולי לא אעשה את זה, וזהו, לשחרר. ואז נשארים "רק" עם הכאב המקורי... לא שהוא שוס, אבל זו הקלה במידה מסויימת. בלי קשר לבגדים, לקניות, לחגים, עצוב לך, כאוב לך, וזה בסדר. אנחנו איתך בזה. קצת חפירות, אולי קצת מרוחק מהחוויה. חשבתי לשתף כי דווקא החשיבה הפילוסופית הכללית הזו הקלה עליי הפעם (לשם שינוי). בכל מקרה, איתך. נעמה.

תודה ששיתפת את צודקת....כאב מהכאב או כעס על איך שאני מרגישה, מבאס אותי להרגיש רע במקום שאני אמורה להרגיש טוב.....תודה נעמה, את נקראת אחרת היום, ממקום מחזק וחיובי. תודה

מצטערת...הצעתי משחק, את הצעת משהו חיובי ואני הייתי בשלילי שלי.....מנסה לחשוב, מה התחדשתי אז לא קונה לעצמי כלום בד"כ רק לאחרים, לילדים.....את המטפלת חידשתי במכתש ועלי כי דיברנו על מינונים של תיבול בחיים ועל דרך הסתכלות...ובכלל זה מתאים לה מאוד לתחום אחר...אבל לא משנה.... אולי אני מחדשת לעצמי את זה שאני אמא טובה, שאני גאה בילדיי וקצת יותר בעצמי, זה חדש ועל זה דיברנו בפגישה. קצת חיובי בכל הכאוס....כואב לי ורע, לא הצלחתי להביא את עצמי לחנויות לקנות לי בגד לחג, אולי היום...לפני חג אני קונה תמיד לכלם וגם לי.....שונאת את פסח, החג השנוא עליי ביותר....הוא גורם לי להשמין או לא לאכול כלום......אמביולנטיות כזו....כי אני לא אוהבת מאכלים כאלה ממש אבל יכולה לאכול מלא תפו"א....ובכלל משפחתיות מסובכת.....באסה......סליחה שאני כזאת.....סליחה על ההודעה הקודמת אודי :(

פסח, גם בעיניי, הוא חג בעל פוטנציאל רב להוציא מאיזון... מיכל יקרה, נראה לי שאני מבינה אותך מאד. ואני חושבת שאני יכולה להבין את החרדה העצומה 'לשכוח' מהצד הנזקק כשמנסים להתרכז ולהישען על הצד החזק. אם תרשי לי, אשלח לך את הערכתי הרבה למאמצים שאת עושה בעבודה הנפשית ובכלל. והרשי לי לומר "יישר כוח" לצד הזיכרון והידיעה שיש שם כאב עז, בכפיפה אחת. קצת חפצתי שלא ניסחף מידי עם הכאב, שמרגיש לי שהוא קצת מדבק, בפורום. מעניין, להרגשתי דווקא כשיש פונים כואבים רבים הכאב מרגיש לי נמהל יותר. ועל-כן אולי מנסים לצעוק אותו יותר, מה שאולי עושה בהרגשה פנימה דווקא את העבודה ההפוכה, כאילו מבוטל. שלך, סוריקטה

במקום שלא ציפיתי ויכול להיות שזאת היתה הסיבה נכשלתי. המרצה אמרה שזה גבולי והיא לא יכולה להעביר אותי ובאמת שיש הרבה מקומות אחרים שיכלו להכשיל אותי בהם והייתי מקבלת את זה אבל במקום הזה-לא. איך מתמודדים עם הכישלון? בו בעת כשצריך להמשיך ולתפקד כדי לעבור את המשוכות האחרות.

טעיתי, כן כשהודעות כבר לא אדומות הן הולכות לאיבוד, במיוחד כשאחרים עונים......רציתי משחק..משהו...סוריקטה הציעה משחק....יפה , חוזקות זה בדיוק מה שדובר בפגישה האחרונה שלנו, ומה יצא לי מזה? לא יודעת היום כואב אולי מחר כבר לא יכאב.....סתם חשבתי שתראה, ציפיתי שפעם אחת לא תפספס למרות כל ההודעות וההגבות להודעה...........אוףףףףףףף תתייחס לכתובת "עץ נטול כאב"? טוב? לא מליחה לראשונה בחיי לקנות בגד לחג וזה מבאס.....לא ממש רוצה אולי, כל בגד נראה לי רע.......אוף........אמרת שתהיה כשהיא לא תהיה.........אוף רואה למה צריך ספר על הקשר באינטרנט גם????....אוףףףףףףףהתשובה על הספר ללאה ולך הייתה הרבה פחות חשובה :(

מיכל, אני מזדהה איתך. גם אני ככה מרגישה שאם לפעמים ענו לי אודי לא ראה ולא הגיב. ואני גם מתבאסת, ומבינה את ההרגשה שלך.

מצטערת על הגאדה. אני מטופלת תרופתית ושיחתית, גם הייתי מאופשזת ועדיין מנהס למצוא מה יעזור חוצ מרהצןו שלי והחיופש שנשמך כבר שהנ וחצי והמלמחה בקולות והמוות גם המפטלים שהיו עזבו כי לא רצו לקחת אחריות והעבירו לאישפוז והתנתקו ממני אחד המם אל מוןכ לבדר איתי ואף טרק לי את הטפלון. צריהכ מעג אינטנסיבי

הם אורמים. קהש ויה יה בסדר. לא פשוט. בטח קהש. אני מחפתש עוד אפשרויות והם אל יודעים

אני רק רוצה להגיד שיש לי מטפלת מדהימה.חכמה רגישה מכילה אמהית.אני אוהבת אותך כאילו היא אמי.הטיפול הזה מחזיק אותי.היא שומרת עליי.היום היא חיבקה אותי..החזיקה לי את היד..אודי..גם אותך מרגש הקשר שנוצר בין מטופל למטפל?

גיגית, מאוד מרגש!!!!!!! מקסימה המטפלת שלך, מזכירה את שלי :) איזה כייף לקרוא...גם שלי יודעת לחבק וזה נעים.

איך בונים הווה ועתיד על חורבות העבר???? איך???? היה טוב בעבודה. וגם עשיתי לק גל בציפורניים. זה לא נוגע בי. אני רוצה להיות עם הילדים שלי!!!! היום!!!! אני רוצה לחטוף אותם ולברוח רחוק רחוק. אני צריכה לשמור עליהם שהם לא יסבלו כמוני. אוףףףףף כואב לי כל כך.

........ מנסה...... לא מצליח...

אודי, אנחנו מנסים לשקם את היחסים בינינו. אני והמטפל שלי. בתוך החדר הוא מטפל מקסים, רגיש ומכוונן. אבל בכל מה שקשור לזמנים הוא ממש גרוע. אתמול הוא שוב איחר ב-12 דקות. כבר לא יכולתי אז הלכתי. כל כך נפגעתי. וכשהוא התקשר חזרתי. הוא היה כל כך עצוב, אודי. קשה לי לתאר לך את הפנים שלו. את העניים העצובות שלו. הוא אמר שאני מביאה הרבה חלקים תוקפניים לחדר גם בלי שאני מתכוונת. למשל שאני אומרת שהוא מכאיב לי. וזה בעצם אבא שהכאיב לי. וגם שאני מאיימת שאני יעזוב וזה ממש קשה לו. כאב לי לראות אותו ככה אודי. אני אוהבת אותו כל כך. הוא גם ממש בא לקראתי במחיר. ועושה מאמץ גדול להיפגש איתי. הוא מגיע מחוץ לעיר, במיוחד כדי להיפגש איתי. (הוא עובד ביותר ממקום אחד). מצד שני- הוא עושה עלי את הסטאז של האנליזה שלו. שזה משהו שאני הסכמתי להיכנס אליו. בהמלצת המטפלת הקבוצתית עשינו חוזה כתוב. ועכשיו למשך שלושה חודשים אנחנו נעקוב על הזמנים/איחורים/ביטולים/תזוזה של השעות. כי זה ממש מערער אותי. עכשיו אנחנו נעקוב על זה. וגם אם אני יחליט לעזוב זה יהיה ממקום מאורגן, מסודר. ומוסכם על שתינו. אני גאה בעצמי שאני לא עושה צעדים אימפולסיביים. גם הבוסית שלי היום אמרה לי שהיא גאה בי. אודי- הלילות....... הלילות בלתי נסבלים. זה תוהו ובבוהו. הילה- hila

הטיפול במוד של פגישות מדוללות מאד, כך קורה, כך נוטה להזכיר כאן מעת לעת. יוצא שחלף כבר כחודש מאז ראיתי לאחרונה את רופא הנפש, ועכשיו הוא בחו"ל כפי שקורה מידי פסח. אפילו לא דיברנו לפני צאתו לחופשת החג, אך הוא יודע שהלב מתנפץ, וכמו פעמים רבות אני לבד גם בערב החג המתקרב. אודי, אפשר יד? סוריקטה

והיא לא תוכל להיפגש איתי עד החג, מלבד שני בבוקר שלי זה לא רלבנטי כי כבר בטוח אסע לפני. קבענו שנדבר בטלפון במקום בשני בבוקר ואז גם אראה/נראה אם אני רוצה גם בשלישי בערב. אני חושבת שאסע לשבת בכל זאת. כי אני אבכה אם אשאר כאן. גם שם סביר שאבכה אבל כנראה שבכל מקום לא מושלם.. דעתי עוד יכולה להשתנות.. אבל זה הכיוון כרגע.

שאני מתלבטת לגבי שבת.. שאולי היא יכולה להיפגש איתי לפני פסח. גם רציתי להגיד לה שמחר יש לי ראיון.. רציתי להראות לה פתק שאחיינית שלי ציירה עליו לב וכתבה את השם שלי עליו. זה הכל. זה ככ הרבה לצפות? כלום לא הצלחתי להגיד, כלום!!! אז לפחות אתם תדעו מה רציתי... יש לי עוד הרבה דברים שאני רוצה להגיד ולא מצליחה, אבל אני מנמיכה ציפיות.. ועדיין כלום לא קורה.

אתה שומע??? 1. היום בבוקר, המחשב לא נדלק לי ואני התעצבנתי. במיוחד אם אתה זוכר את מה שהיה לי איתו. הייתי צריכה לצאת מהבית ועכשיו שוב ניסיתי. ומה גיליתי? שהמטען לא היה מחובר כמו שצירך בעצמו. ז"א למחשב ולחשמל כן, אבל הוא בעצמו מרוכב מכמה חלקים. 2. אתמול בשיחה עם "חברה"... היא שאלה אותי איפה אהיה בשבת והתבלטה בעצמה איפה להיות, אמרתי שאולי אהיה כאן (ז"א איפה שאני שוכרת דירה), היא אמרה שאולי תסע לחברה בצפון אולי לת"א ושאם לא יסתדר אולי איתי. ואז גחכה כאילו זה בצחוק. מהרגע הזה השיחה התקצרה על ידי באופן מיידי. אם זו לא השפלה אז אני לא יודעת מה כן.. והיא די חברה שלי, אני שונאת אותה.. זה ממש מעליב ופוגע. אתה מבין שאין לי חברים?! 3. נמאס לי! והיא אולי עוד מעט תתקשר כדי שננסה למצוא זמן לעוד פגישה אבל אני לא יודעת אם זה יצליח בכלל. 4. מחר יש לי ראיון עבודה, אני ממש מקווה שיסתדר. למרות שהמשכורת גרועה, ואולי זה גם רק זמני, זה נחשב מקום ממש טוב למקצוע שלי ואני רוצה לעבוד בו. לא סיפרתי לה וגם כמעט לאף אחד אחר. אני מנסה לנחם את עצמי מראש, לכן אומרת לעצמי שאם לא ירצו אותי אז לא נורא ושכנראה כך היה צריך לקרות.. האמת זה קצת ינחם אותי אבל גם ככה אני לא מאמינה בעצמי אז זה רק יגרום לי עוד יותר לא להאמין. למה החיים כל כך דפוקים??? למה? אני רוצה להתחתן, אני רוצה שיהיה לי מישהו להיות איתו... די כבר, כמה אפשר

זה לא פעם ראשונה שאני נעלבת ממך...

אודי, הבן שלי בחופש ולקחתי אותו ללונה פארק. ופתאום משומקום - פלשבק נוראי. חברה מספרת שהייתי חיוורת, רעדתי ו... בסוף גם התעלפתי. הבן שלי כל כך נבהל. ניסיתי להרגיע ולנסוך בו ביטחון וזה דרש ממני כוחות על. אודי, איך אני משקיטה את השדים שבתוך הראש שלי? איך מתמודדים עם פלשבקים? איך אני אהיה יותר בשליטה? אני מרגישה בתוך רכבת הרים וגם בתוך רכבת שדים אינסופית )-: אני עייפה. נטע.

מטפל אומר למטופל בעל התפתחות פוסט טראומטית שכושר התפקוד שלו נפגע למרות שכל חייו התאמץ, המטפל אומר 'עבדתי קשה להגיע היכן שאני כיום'. אשמח לשמוע את דעתך אודי. האם לגיטימי שמטפלים בהתייחסויותיהם יפגינו כזאת התעלמות אטומה מההקשר שבו דברים נאמרים ולא יעצרו ויבדקו עצמם אפילו אחרי שהמטופל מפגין זעזוע מאטימות שכזו? אני באמת רוצה לשמוע את דעתך אודי. מה הבעיה לתת הכרה על חוסר שיוויוניות אמיתית שהייתה? להודות 'אני לא סבלתי מחרדות וקשיים וסימפטומים כמוך'. מה הבעיה להודות?? ועדיין אפשר להחזיק מסר של אמונה לגבי היכולת להשתנות. זה לא סותר. אז למה מטפלים מתנהגים בצביעות כזו? אני רוצה באמת לשמוע מה דעתך וכיצד אתה נוהג להתייחס לעניין. אחרי שנתיים של סבל משחזורי זכרונות חזרתי להתמודד לאחרונה עם כל מיני עניינים שבעבר הסבו לי חרדה נוראה. אני לא מוותרת!! לעולם!

אני בשלהיי העשור הרביעי לחיי , לפני כ-5 שנים התחלתי טיפול . התחלתי את הטיפול על פגיעה מינית בת שנתיים שעברתי מבן משפחה אחד שאותו זכרתי ..ולאט לאט התגלתה האמת המרה . תוך כדי הטיפול הבנתי שאני עם הפרעת אישיות דיסוציאטיבית ללא נתק בן היישויות ..שנגרמה בעקבות התעללות בת 10 שנים של אבי (חושבת שנזכרתי בהכל עד עתה ). לפי דברייה של המטפלת ואני גם מסכימה אני סוג של מהופנטת ..השאלה היא האם יש חומר או דרך להצליח להבין מה הטריגר שגורם לי להתנתק להתהפנט להעלם ..האם יש דרך שבה אני יכולה לעקוב אחר הדברים ..אשמח להפניות לכל חומר כתוב או ידע שיעזרו לי לחזק את המודעות והיכולת להחלים ...ושאלה נוספת האם ניתן להשתמש בפורום כרשת בטחון בשעות שהמטפלת איננה ..המון תודה

קראתי אותו ואחרים וברור לי שכל התהליך הוא בטיפול עצמו ויש לי מטפלת שהיא אחת למליון .אין לו תחליף .. השאלה שלי הייתה בקשר להיפנוזה . איך אני יכולה לדעת מה בעצם גורם לי להיפנוט הזה , מה הפעמון ששולח אותי לשם..ברור שלאט לאט תוך כדי שימת לב מדוייקת ברגע הניתוק אני אבין יותר ...השאלה היא אם יש דרך לחדד את הקשב לרגעים האלה .

אין לי כבר כוח. בסה"כ רציתי להגיד כמה דברים היום בטיפול. וכלום, כלום לא הצלחתי. כל פעם זה חוזר על עצמו, אותו הדבר. פעם שעברה היא שאלה אותי משהו בקשר לשיחה שהייתה לנו בטלפון ואז כל הפגישה סבבה סביב זה. אני יודעת שזה ככה. שאם היא לא תשאל משהו וכאילו תוביל אני לא אדבר. מצד שני לא תמיד אני רוצה שהיא תתחיל כי מי בכלל אמר שאני רוצה. לרוב מה שקורה בפגישות זה שבהתחלה לפעמים רבע שעה לפעמים חצי שעה ולפעמים יותר, אני פשוט לא מצליחה. ואז אני מתעצבנת וכןעסת ובוכה ומתוסכלת שלא מצליחה לדבר ושכל פעם זה קורה. היום היא אמרה שאולי צריך לקבל את ושזה חלק מהפגישה. מעין הקדמה. גם אני חושבת שזה ככה. ולא הצלחתי להגיד כלום. רק משהו קטן שגם לא יצא כמו שצריך. אמרתי לה בסוף שאני לא מוכנה לצאת היום ואני לא מתכוונת לקום. היא כעסה וגם אני. בסהכ רציתי שניפגש לפני החג עוד פעם ולא הצלחתי לשאול. מה שנסגר בסוף זה שהיא אמרה שתתקשר היום אליי בערב ונחשןב על אופציה אחרת. היא גם אמרה שנוכל בשלישי הבא לדבר בטלפון... וזה טוב. אבל היום היה ככ רע. ואני פשוט מותשת. אבל צריכה אותה עוד קצת. וחלק מזה קשור להחלטה איפה אהיה שבת. בלי קשר חברה שלחה הודעה והזמינה אותי אליה לכל.השבת. זה לא רלבנטי אבל בפעם אחרת נראה לי שכן. אודי מה אתה אומר?

מגיע הסוף שבוע.. אין לי חשק.. בא לי שיגמר כבר.. אבל זה לא שמצפה לי משהו בהמשך השבוע.. זה חסר ערך.. זה כאילו שאני מחכה למשהו שיגיע, ורוצה שהימים יעברו מהר .. עוד אחד ועוד אחד.. רק שהמשהו הזה לעולם לא יגיע.. אין כלום בקצה.. אז למה אני מחכה? למה רוצה שהימים יעברו? הרי אין הבדל בין יום אחד לשני.. כולם אותו דבר, חסרי עניין וריקניים.. ובכלל בשבוע הבא מגיע פסח.. עוד סוף שבוע.. והפורום לא יהיה פעיל ברצף של סופש וחג.. זה טיפשי.. אבל אני לא אוהבת כשהפורום במנוחה.. אני אוהבת שיש כאן פעילות, לדעת שכולם כאן.. אפילו אם אני עצמי לא כותבת כלום. אבל מגיע לך חופש , אודי.. אתה יודע שקראתי עליך? באתר שלך ובאתרים אחרים.. אתה עושה המון דברים! כל כך אין לי חשק לחגים האלה... או סתם לחיים שלי..

אני צפה לי, סוג של בסדר. פירפרתי בשבוע האחרון בתנועות חזקות, לברוח ממערבולת שואבת (גם בים האמיתי, אם נתקלים במערבולת יש לשחות לאורך קו החוף, לא להעמיק פנימה או החוצה. זו הכיווניות הבטוחה יותר, מסתבר. עוד קצת בצד כבר אין מערבולת). ועכשיו על הגב, צפה, נושמת, מתלבטת מתי להתחיל לכוון שוב תנועות של שחייה לאנשהו ולאן. סוג של בסדר שכזה. אולי דווקא עכשיו ברוגע אוכל לעלות על החסקה של המטפלת, מה שלא הצלחתי לעשות מתוך המערבולת. ואז, רק לשם הביטחון, היא תנפח לי את המצופים הכתומים האלה על הידיים. אני מקווה שאני לא צפה לכיוון מערבולת נוספת (לסדר פסח עם ההורים יש תמיד את הפוטנציאל לערבל...). בא לי לעצום קצת עיניים ושמישהו אחר יעמוד על המשמר... נעמה.

אודי, כן,אתה צודק, הזמן לא עוצר.הנה, היום ה 5 עבר,גם היום ה 6 היום כבר קטפתי את העלה היומי והכנסתי לתיבת המכתבים שלה.. לא יודעת אם סיפרתי לך, בכל יום עם העלה היומי אני גם מצרפת תאריך ומס' מילים על דף שמחברת לעלה.. משונה.. בסוף זה יוצא סוג של מחברת מוזרה שעשויה מעלים תלושים וחרוטים על קרעי ניירות בתיבת המכתבים שלה.. אודי,תגיד לי בבקשה מה לעשות.. לא יודעת.. אמא צביה מאפשרת לי לשלוח לה סמס ומייל חופשי..אבל אני כמעט ולא משתמשת בזה.. אולי מייל אחד בחודש (גם זה לא תמיד) וגם כמעט ולא מסמסת לה.. לא רוצה להפריע לה.. מתיישהו לפני נסיעתה ,היא שוב הזכירה לי שאני יכולה לשלוח לה מיילים.. לא שלחתי לה.. לא רוצה להפריע לה בחופשה שלה וגם לא רוצה שהיא תראה כמה אני כאילו צריכה אותה ולא יכולה להסתדר בלעדיה.. אודי, לשלוח לה מייל ? לא רוצה !!! אני לא צריכה אותה !!!! אני מסתדרת בלעדיה.. מה היא חושבת לה ? שאני לא יכולה להסתדר ???? אודי, אולי בסוף אני אגיע לבית חולים ואבקש אינפוזיית כוח ??? אודי ??????? :(

נראה לי שהילדה רגילה שהאיבוד הוא מקומה, והיא לא ממש יודעת איזה סוג של 'מקום ' היא מחפשת ותמצא, ואיזה סוג של יחד (!) ואישה אחת מתכופפת על הברכיים מולה אבל לא קרוב מדי ולא מושיטה יד שתבהיל ואומרת - נחפש, נמצא, דרך לעזור לך.... לא יודעת נזכרתי בשיר "עכשיו הכל בסדר" למרות שעדיין לא ממש כך ... "לאט לאט נמצא? ... " והיה לי איזה דחף להיות כאן טיפה (אחרי שתיקה מייסרת שם . אבל לא במקום) , אני מקווה שזה לא מעמיס מדי, ואולי לבקש ממך איזו מילה מכירה (אותי) ?... תודה, סליחה, וחג שמח, כולם...

אודי..אני מתמוטטת! יש לי מטפלת שמחזיקה חזק שלא אפול..אני על כדורים..פגישות פעמיים בשבוע..ובכל זאת..אוף..דיכאון..חוזר יכולת לעבוד..חרדות..דליקות פסיכוטיות הרופאה אמרה..בולמיה..מש מינה..הייתי גם אנורקסית ועכשיו זה הפך לאכילה בהמתית...היו גם פגיעות..לוקחת כדורים אנטיפסיכוטים וזה רק משגע יותר..עייפה תשושה לא מתפקדת..רוצה שוב להשתכר..בבא לגן..אודי אודי!!!מה עושים???או סידי עם גל ישות פסיכןטיות זו האבחנה כבר עשרים שנה!!ואין לי כוח...אודי וכולם מה עושים?איל ממשיכים??

אודי נניח ילד בן שנתיים מסרב ללכת עם אימו ברחוב ונעצר במקום. האמא ממהרת ודורשת שהוא יפסיק לעכב אותה וימשיך ללכת. הילד עקשן ומסרב. עכשיו יש 2 אפשרויות להבנתי 1) או שהאמא מושכת את הילד ביד בכח וגוררת אותו אחריה 2) האמא אומרת "טוב אם אתה לא רוצה לבוא תשאר שם. אני צריכה ללכת. ואז היא ממשיכה ללכת ומתרחקת וצופה שהילד בשלב מסויים ירוץ אחריה כי הרי הוא לא באמת ירצה להשאר לבד ברחוב ולאבד אותה באופק האם אפשרות 2 אפשר להניח שבהכרח תעבוד? שאלה נוספת בנושא של מגע ואוטונומית הילד על גופו. האם זה לגיטימי שילד יתבקש לתת לסבתא חיבוק ונשיקה כאות תודה על כך שהביאה לו עוגיה או מתנה כלשהי גם אם הילד ממש לא מעוניין במגע הזה? מה נכון יותר עבור הילד- לאפשר שיסתפק רק באמירת 'תודה' מנומסת מרחוק או ללחוץ עליו עם הציפיה שלחבק פיסית את סבתא זה רצוי ונכון גם אם לא בא לו. אשמח לקבל ממך התייחסות לשאלותיי :)

בקשר לספר, כמובן הספרים של אודי מעולים :) אבל לא מדובר על קשר בין מטפל מטופל...אולי כדאי אודי? או בכלל על הקשר בפורם מאוד מעניין תעשה מחקר? נשמח, אתה יודע, להשתתף :) יש לי המון ספרים מאז שאני בטיפול, אודי הזכיר יאלום, תקראי את כלם, כלם טובים ותמיד מדובר על קשר כזה בספריו. יש מה זאת אהבה של יורם יובל, בית לנפש של יעקב מטרי, טיפול נפשי של דרור גרין מדריך למשתמש...יש שיח מטופלים מעולה, מראה שיש אנשים רגילים עם בעיות :) לא זוכרת של מי וכדי להרגיש טוב יש את ליאו בוסקאליה, לחיות ולאהוב....יש לי מלא :) תהני. מיכל

נפגשנו לפגישה ארוכה (אקמול פורטה, כמו שבמבי קוראת לזה) היה נעים, אמרתי שהתגעגעתי היא אמרה שאני חמודה :) אהבתי את זה... דברנו על דברים חיוביים שאני גאה בעצמי, זה נותן דרייב. גם הספקתי ללכת לרופא ויעבור... כל שנה בכל החגים אני מזמינה רק את משפחת בעלי תירוצים לא לבלות עם הצד שלי כל הזמן.....קשה איתם....ושונאת את פסח כי אנחנו נורא מקפידים (בלי קטניות) והאוכל לא טעים לי, אוכל הוא דבר מרכזי בחיי...סך הכל אני בסדר, רק לא נפגש שוב לתקופה של שבועיים... אודי, יש לך משהו מעניין למשחק לקראת פסח? לא משהו שיזכיר דברים רעים טוב? (לא אהבתי את מה שהיה בפורים, סליחה).אולי משהו לתקווה לעתיד טוב יותר? אפשר? איך נטהר מבפנים בלי לשרוף באקונומיקה?

מרחוק לפחות כך נקרא... חשבתי, אולי מה שצריך לשאוף אליו הוא לא דרך טיהור לא מכאיבה, אלא לשלב בו הכאב לא נתפס כמטמא? כואבות מבפנים ולא מזוהמות. ואז לא צריך אקונומיקה, אלא חיבוק? חירות, אביב והתחדשות. הרבה תמות להוציא מהן משחק. ;) נעמה.

שמחה לשמוע כיוון חיובי יותר ממך...

הי מיכל, יש לי הצעה למשחק. ליצור עץ נטול כאב (אנא! אני ממש מתחננת!), שבו ננסה אף אם בקושי עצום וגם אם זה מעצבן אותנו או לא מעניין אותנו למצוא במה התחדשנו בזמן האחרון. לא, לא, לא חור בשן או שריטה, או ציפורן שבורה. לא להרוס את העץ ובמקביל להתנצל על כך. זו יכולה להיות תסרוקת, סידור גבות, מפית לשולחן וגם עציץ או גור חתולים, ואפילו חצר הבניין או הגינה הציבורית שהתחדשו בגיזום. אני מנסה לחשוב... הממ... התחדשתי במהירות גלישה גדולה יותר באינטרנט ובנתב תואם. סוריקטה

בחלומות אולי, גם לא! אוףףףףף כאב ילווה אותי כל חיי, אבל אני עכשיו בסדר, נכון? אוףףףףף שבועיים בלי פגישה שוב..... וחג שאני לא אוהבת......מבאס! אפילו בגדים לחג לא הייתי מסוגלת לקנות.......נכנסתי לחנות ויצאתי ולא קניתי כלום......אוףףףףףףףףףף

במה התחדשתי? התחדשתי בטיפול (נחשב, לא?), והתחדשתי בתיאום מס, ואולי אנסח את זה כהתחדשתי בניצחון על הבירוקרטיה! (ויודעת מה? לא היה נורא בכלל) והתחדשתי בראש מקלחת חדש, מזלף נעים יותר שאפשר להוציא ולהזיז לפי החשק. ואוסיף את החירות - יצאתי לחופשה אמיתית ראשונה כסטודנטית, בלא מבחנים ו(כמעט)בלא עבודות! מעניין לעבור למוד מחשבתי שמחפש, לא משנה מה, משהו טוב שהשתנה. :) נעמה.

קניתי היום כמה שרוולונים חדשים בכל מיני צבעים וזה משמח אותי. קיבלתי מביטוח לאומי אלף שקלים (נעמה נזכרתי בזכותך, כי על אותו עקרון של תיאום מס יש תאום בט"ל, וכשעושים זאת בדיעבד זה נקרא החזר בט"ל כמו שיש החזר מס). סוריקטה, דיברת על התחדשות, אבל אני רוצה להוסיף גם דברים משמחים בכלל.. בסדר? חברה התקשרה להזמין אותי אליה, אנחנו כבר לא נפגשות, עבדנו יחד ואני עזבתי והיא גם עברה דירה. אפגש עם המטפלת לשיחה בשני בבוקר וזה משמח אותי ונותן לי איזה שהוא אופק.

אפשר להצטרף? התחדשתי בטיפול, במבט ובעבודה שמפעילה קצת תאים אפורים בנפש. ואני חושבת שלכבוד חג החירות התחדשנו בפתיחת משחק שלא בהנחייתו של אודי? תודה לכן.

סוריקטה, כאב לי לשמוע שאת נמצאת בערב חג לבד. האם זה מבחירה? קשה לי להאמין שאין לאדם נפלא כמוך המוני חברים שעוטפים אותך ואוהבים אותך. הייתי שמחה לו הייתה לי חברה רגישה וחכמה כמוך. כמו שכתבה לך במבי, היית יכולה להיות מטפלת מצוינת. איתך נטע.

היי אודי, היא(המטפלת) יצאה לחופשה ב1 לאפריל ותחזור ב22 לאפריל.. חופשה של שלושה שבועות.. מבאס שזה קצת קשה.. אני יודעת שאתה חושב שזה טוב להתגעגע וגם להזדקק.. אבל זה מעייף.. אני סופרת את הימים.. וזה מביך אותי שאני עושה את זה.. גם שלחתי לה הודעה שאני מתגעגעת והיא לא ענתה.. למרות שהיא כבר לא עונה לי על הודעות מהסגנון הזה..ניראלי שהיא בחול.. מביך כל ההתעסקות בה.. כאילו אין לי חיים.. למרות שיש.. אבל זו הריקנות הזאת מבפנים... לפעמים בא לי לקפוץ עליה ורק לחבק אותה.. ולפעמים היא כזאת מעצבנת ומאכזבת.. אבל אני ממש אוהבת אותה... מכיר את האנשים שתמיד ישארו בלב שלך? אבל לנצח? כמו נגיד מורה שממש אהבת כשהיית קטן.. אז אותו דבר לגביה.. היא לגמרי נכנסה לי ללב והיא כבר עמוק שם, אין דרך חזרה.

אני קוראת אותך המון..תמיד את כותבת על הקשר עם המטפלת.אני ממש מבינה אותך.שזה לא יביך אותך.זה נורמאלי והגיוני הרגשות שעולים מולה.גם אני באותה סירה.תלויה בה וזקוקה לה מאד.אני מאמינה שמזה נגדל!!בואי נדמיין ביחד שבעוד x שנים נהיה נשים בוגרות..עצמאיות..מאושרות..חיות בשלום עם עצמן..עם כל המטרות כל אחת ומטרותייה..אני יודעת שזה יגיע..גם מהבור הכי אפל שנמצאת בו עכשיו..יודעת שזה יגיע..והן המטפלות תמיד ישארו לנו בלב..תמיד

היי מאי, סתם מעניין אותי (אם לא מפריע לך..) למה היא כבר לא עונה להודעות מהסוג הזה? כי גם שלי לא עונה לי להודעות מהסוג הזה... ואני לא ככ מצליחה לדעת למה. חוץ מזה, אני לגמרי מזדהה עם התחושות שאת מעלה. זה נורא קשה ומביך להרגיש כזו תלות. אבל כמו שאת אומרת לפעמים נראה שאין דרך חזרה. מקווה שלא יהיה קשה מידי ההמתנה עד שתחזור..

היי, אני חושבת שהיא לא עונה לי על הודעות כאלה יותר כי כבר הגזמתי ועברתי את הגבול.. ככה ניראלי היא לא הסבירה לי למה.. וחוץ מזה ניראלי שפשוט אין לה מה לענות לי על הודעות של אהבה וגעגועים.. כי זה לא הדדי.. וגיגית הלוואיי ומה שאמרת יקרה וייתגשם!!! תודה רבה לשתיכן על התמיכה :)

הי אודי, מתלבטת מה לעשות עם שבת. לכתחילה (עוד לפני השבת האחרונה) חשבתי לנסוע ברביעי הביתה כדי לעזור. בסוף יש לי משהו בחמישי בבוקר, אז אמרתי שאדחה את הנסיעה לחמישי. ואתמול התחלתי להתלבט. לנסוע או להישאר עד יום ראשון ואז לנסוע. בחג אני אהיה בבית. כשאמרתי לאימא שלי שלא אבוא לשבת אלא רק בראשון זה היה נראה שזה בסדר גמור. ושמחתי ואמרתי שאשאר כאן לשבת. אז אתה אולי תוהה לעצמך, איפה ההתלבטות? הרי אם סבלתי ככ בפעם האחרונה למה שארצה לנסוע כבר בחמישי?! אני גם שואלת את עצמי ואין לי תשובה. יודעת די בוודאות שאם אגיע הביתה הכל יתחיל שוב. אכעס עליה ואצטער שהגעתי. ואני קצת כן רוצה לנסוע. ואם אשאר כאן אצטרך למצוא אנשים להיות איתם כי לבד זו לא אופציה. וגם סביר שאבכה פשוט בגלל שארצה לנסוע וגם כי לא ארצה להיות לבד בדירה, ואני מתכוונת עד לשבת (כי השותפות נוסעות). וגם, אני רוצה אולי שתהיה לנו עוד פגישה לפני פסח. יש אחת מחר בבוקר וזהו. היא הציעה בזמנו שניפגש בראשון, אבל אמרתי לה שלא אהיה... ועכשיו אולי כן אהיה וזה גם שיקול של להישאר או לא. ובלי קשר- אני כל הזמן נעלבת מ"חברה" שלי. ואני כותבת את זה עכשיו כי הרגע דיברתי איתה בטלפון ושוב זה קרה... ועכשיו אני רוצה לבכות כי נמאס לי כבר מהחיים הדפוקים האלו. מעצבן

https://www.youtube.com/watch?v=CbpfRBHD3DE שומעת בלופ כבר יממה.

סרקזם היא שפת האם והשפה המדוברת שלי. מנסה כאן פחות. מצחיק שבחרת להגיב דווקא בשפה הזאת...

שאינ כל כך נאותש חלשה אין יל מ ילה טוהב או מרגיעה לכותב כאן ובכל זאת כאן אינ צוקעת את יאויש ומנסה להאזח במרווח הימים והשועת כאן לקולך שיגיע ואולי יגע וירגיע את הערש והקולות שהוכלים ומתג ברים ומשתליטם אני אל יכוהל סלחיה תודה שאתה

הכאב שלך זועק לשמיים, עצוב... אני לא מבינה, האם את בטיפול? אם לא למה לא? אודי לא יכול ממש לעזור בשלט רחוק...סליחה שמשביתה את תחושת ההצלה שיש לך מאודי, אבל לדעתי זה לא פתרון של ממש....אני נעזרת באודי כהשלמה או עזרה מסוג אחר מאשר בטיפול, חשבי על כך, את יקרה מדיי כדי לסמוך על משהו שהוא לא ממש טיפול וחבל...מאחלת לך כל טוב, מיכל

אני באפס כוחות. מרגישה לא טוב. קשה לי לכתוב אני מעיקה מעיקה מעיקה על כולם

הילה, הלוואי ויכולתי להקל קצת... נזכרתי בתכנון השישי ההוא שהסב לך שמחה ורוגע. אז חשבתי לי, אולי תחליטי איזה שיר תשירי לעצמך מחר? באיזו שעה תעשי מקלחת חמה ומפנקת? ברור לי שהכאב הוא מעבר ליומיומי הזה, עמוק ומטלטל יותר... אבל אולי בכל זאת זה יוכל להנעים לרגע? נעמה.

מה עושים כשיש בעיה שתלויה במציאות חיצונית? זה אומר שאי אפשר לטפל בי? הרי שום דבר לא יעזור, זה לא קשור לפנימיות בהכרח. הכל אבוד, אני יודעת את זה.. אין לי מקום בעולם הזה. לא רואים אותי. גם אין לי מה לתרום... סתם מיותרת, כרגיל.. רגע... בעצם אין טעם שאכתוב את זה, אתה תגיד שאינך ניכנס איתי לויכוח הזה.. גם אין טעם שאהיה פה... אני מכתימה את הפורום בגועל.. איך אני אמורה להמשיך לחיות ככה????? הכל סתם סתם סתם סתם סתם סתם!!!!!!!!!!!!!!!!!1 (אתה יודע שלא ענית לי למטה? לא חשוב כבר.. נראה לי שבכל מקרה יצאתי סתומה כי לא הבנתי נכון).

היי שמלי, גם אני לא עניתי לך שם למטה, מניחה שזה מחזק את תחושת השקיפות ואני מתנצלת. ראיתי, קראתי, ואפילו חשבתי מה להגיב, וויתרתי. אני פשוט אכתוב, טוב? באתי לענות לך והרגשתי שלא אצליח להיות רגישה מספיק. שיש איזה כיוונון מאוד דק שמתאים לך, ושיש סיכוי מאוד גבוה שאם אפספס תיפגעי ותלכי, ולא רציתי להיות גורם לזה. ולא היו בי האנרגיות לבדוק את הניסוח בעין כזו... אז יצא שוויתרתי, וזה פוגע, אני מבינה ומתנצלת. נראה לי שיהיה לי קל יותר להגיב אם אדע שאם את נפגעת את אומרת, ולא עוזבת. מה דעתך? כנ"ל לגבי הודעה זו... כמוך, יש בי פחד מפוטנציאל ההרס שבי, אז מלחיצה אותי במיוחד התחושה שהוא עלול להיות בלתי הפיך. ובנוגע לאודי - לא אדבר בשמו, אבל מנקודת המבט שלי העומס בפורום הביא לכך שקשה לשים לב לכל ההודעות, לא כל שכן לתגובות המשך... נעמה.

אני יודעת שכשקשה אין אנרגיות לענות.. את לא צריכה להתנצל בכלל.. לא נפגעתי.. אלא יותר הרגשתי טיפשה שלא הבנתי אותך וכתבתי דברים לא קשורים. אולי גם הצטערתי שהשתמשתי בהודעה שלך כדי לכתוב שאלה לאודי.. כאילו שגנבתי לך את המקום. חששתי שאולי את כועסת. אני באמת נפגעת הרבה ומכל דבר. נראה לי שתמיד בקריאה ראשונה אני נפגעת איכשהו, ואז אני צריכה לקרוא שוב כדי לנסות לחפש פירוש של הדברים מצד שלא נפגע. כל דבר יכול להתפרש אצלי כפגיעה וכנגדי. אני יכולה להגיד, אך אלה יהיו חפירות מאוסות.. מצטערת שאני מעיקה..

זה ממש לא נכון שאין לך מקום בעולם! כך את רואה את העולם .. זה לא באמת ככה.. תנסי להוכיח לעצמך שיש לך מקום, שרואים אותך, שאת חשובה.. כי זה הדבר האמיתי.. וטוב שאת כותבת פה.. אבל תנסי לאט לאט לשנות את דרך ההסתכלות שלך ומבטיחה לך שדברים טובים יקרו!

אולי אודי צודק שעדיף לא להיכנס לויכוח הזה.. כי זה בלתי אפשרי לצאת מזה, ומה שיקרה בסוף זה שאני אשאר בדעותיי - שהן לא דעות אלא מציאות מוחלטת, והסביבה תתייאש ותברח ממני.. (לא שהיא לידי בכלל). חבל שאני לא יכולה להראות לכם שזאת לא רק צורת הסתכלות שלי, אלא החיים שלי ממש.. כמו שאמרתי, אלה גם גורמים חיצוניים ולא בהכרח רק פנימיים.. תודה

את המרקן ה פנימי איך מדפדפםי בספר הזכורן ואל נותנםי לו להפתח לא מצלחיה וניסיתי כל ךכ מרגיהש עולבה מתחננת קבצנית של מילים נואשת לעזהר צועתק הצילו הצילו הצלוי אודי אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אל

גם לי כואב מאוד לשמוע אותך... מי עוזר לך? זה טוב שאת כאן כי יש לך איזו מסגרת שמחזיקה את עצמך, אך זה ממש לא מספיק. למה שלא תיגשי למיון כמו שהציעו לך? אולי נלווה אותך? אולי יעזור. כמו שמיכל אמרה בהודעה אחרת שלך, את בטיפול? כולנו דואגים לך כאן. תרגישי טוב

שוקעת שוקעת שוקעת. לא מצליחה להרים את הראש. מתכנסת בעצמי. שונאת את זה. שונאת אותי. לא טוב לי איתי. לא טוב לי לבד. לא טוב בכלל... הכל חונק, קורים סביבי דברים ואנשים מרעילים. ועוד רגע שוב מגיע חג... לבד. מבחירה ומחוסר ברירה בו זמנית. אוף. רע. הודעה מבולבלת. בחילה ממילים. (סליחה)

אין מצב שהייתי מבקשת תמונה שלה, זה מפדח אותי....בכל מקרה יש תמונה שלה במקום אחר שאני מצאתי פעם, פעם הייתי מחפשת עליה וזאת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית......מבאס אותי לחשוב שחקרתי פעם....אבל הצצתי שם לפעמים, היום כבר לא. ונראה מה יהיה מחר.........תודה שאת איתי... את מקסימה אפילו שאת מקנאה בי זה מאוד מאוד מוזר לי שמישהו מקנא דווקא בי אף פעם לא קנאו בי, לא היה על מה, וגם היום אין...זה קצת לא נעים לי עבורך שאת מקנאה...מיכל

אני לא ביקשתי ממנה תמונה, היא הציעה לי לצלם אותה בכדי שכשהיא לא תהיה , אוכל להחזיק את התמונות שלה .. שמחה שמרגיש לך טוב יותר אחרי "האקמול פורטה" שקיבלת ממנה .. אני קצת באפיסת כוחות.. במבי.

אודי :( זה מתחיל להיות קשה :( מרגיש שכבר אין כל כך כוח לסחוב ימים :( זה מדי קשה. וכבר מערכת הבקרה בלב משובשת :( יש בה הפסקות חשמל ,קצרים, הכפתורים לא מצליחים להסתובב וגם השעונים משובשים :( אודי :( מה עושים ??? 17 ימים שלמים ????????? איך ???????? אודי :(((

אודי

תוכל להמליץ על ספר קריאה טוב לחג שיעניין מטופלים שמנסים להבין את התהליכים שעוברים עליהם? על טיפול בטראומות? על קשר מרפא בין מטפל למטופל? תודה מראש....

חייכת אותי (: אתה יודע, קניתי את מתנת התראפיה בהמלצתך. בימיי הראשונים כאן הייתי כ"כ "מבולבלת" וזה מה שהצעת לי על כל השאלות ששאלתי. קראתי את הספר כבר בדרך לאחר שקניתי. אבל אתה יודע מה? הוא גורם לי לרצות דברים שלא קיימים. הוא מדבר על דברים שהמטפל עושה ואני רק רוצה עוד ועוד. הוא למשל מציע ביקור בית, שיחה עם חבר של המטופל, וגם אני רוצה את הדברים הללו. בכלל כשקראתי התעסקתי בעיקר בפן הזה. ולא זוכרת אם זה נאמר שם, משהו בסגנון שהיה איזה "מחקר" שהראה שמה שחשוב למטופל זה הקשר, הרבה יותר מהדברים שנאמרו (יצא לי מסורבל ולא הכי ברור, מקווה שהצלחת בכל זאת להבין משהו). ואני חושבת על עצמי שהרבה פעמים אני אפילו לא זוכרת על מה דיברנו אלא רק איך הרגשתי אותה..

המטרה הייתה למצוא זוגיות( כי היה ברור לי שיש לי בעייה שלא תלויה ב"מציאות החיצונית"- כי כביכול נתפסתי בחורה מוצלחת, יפה, וכו' וכו). ולצאת מהבית( גרה ביחי' דיור בצמוד להורים).. ואני כבר עברתי את אמצע שנות ה30. הגעתי לטיפול עם הפסיכו' שנטשה אותי בגיל 33.... והעבודה אפפעם לא הייתה הבעייה. היה לי מקום עבודה, יציב, חם, בטוח, ובעיקר - כיפי( לא מעניין מאד אמנם, אבל כל המסביב- התנאים, העצמאות, הייתי אדון לעצמי ללא בוס כמעט מעלי, יזמתי, ומלא חברים)... וזהו. הכל הלך.

מי את, ילדה? (שתיקה). איפה ההורים שלך? (שתיקה). איפה את? (שתיקה). את רוצה שנעזור לך? (שתיקה, מבט). תוכלי להגיד איך קוראים לך? (שתיקה). את יודעת איפה את גרה? (שתיקה). את יודעת לאן את הולכת? (שתיקה). את יודעת מי את?! ילדה הלכה לאיבוד. עומדת נטועה. באמצע העולם ((ובאמצע קליניקה)) :-(

אני בחור דתי בן 19 עתודאי, כבר קורה רבות שאני משמש כעמוד איתן לאנשים הנזקקים לעזרתי. לצערי, לי אישית נראה כי לא מבינים אותי כאשר מנסים לעזור לי. אני מתמודד עם לחץ לימודי ולחץ בזמם מעולה. עם זאת, כאשר אני נקשר ברמה גבוהה אל בחורה, על אחת כמה וכמה בחורה שאיני יכול להיות איתה בקשר, קשה לי נורא להתנתק. לאחרונה קרה לי את אותו הדבר, ולא רק שקשה לי להתנתק הבריאות שלי מתדלדלת. כל פעם שאני חושב עליה אני מרגיש בחילות, הלב פועם. אני לא מסוגל לאכול, אני מקיא והבטן שלי כואבת כל הזמן. אני יורד במשקל וכו'. הרופאים שלי שולחים אותי לבדיקות שהן בדיקות פיזיולוגיות, אך אני בטוח שזה עניין רגשי. כיוון שהבחורה היא אחת מהחברים הטובים זה בלתי אפשרי לנתק קשר כיוון שהדבר יפגע בה קשות, ולכן אנו נמצאים בסיטואציות יומיומיות יחד. איני יודע כיצד להתמודד עם הדבר, כיצד לשנות מחשבה ופשוט להמשיך הלאה. אני ממש לא מחפש קשר רומנטי איתה, אלא רק לנהל חיים נורמליים בהם אני יכול לאכול כמו שצריך ואף להיות רעב. מפאת האופי המשפחתי איני מבקש פסיכולוג, ולכן אני כששמעתי על אתרך שמחתי לכתוב. כרגע אני בחופשה ארוכה של שלושה שבועות מהלימודים,אני גר בבאר שבע במעונות האונ' וכרגע אני נמצא אצל ההורים בצפון, ולכן רחוק מהסיטואציות. ניכרת ללא ספק השתפרות במצב הבריאותי, אך כל פעם שמחשבה צצה לה כאילו משום מקום מגיעה הרגשה רעה, כאבי בטן וכו'. אני מבקש ממך להדריך אותי כיצד אוכל לחזור לאונ' ופשוט להמשיך הלאה, וגם כשאני רואה אותה הדבר לא ישפיע עליי והיא תהיה ככל החברים. תודה רבה.

ככל שעובר הזמן אני מתחילה להבין את גודל השבר. הוא באופן קבוע מזיז את השעה. לפעמים אפילו בעשר דקות. מאחר כמעט על בסיס קבוע. אתמול אחרי שיצאתי מפורקת מהפגישה הוא שוב אמר לי- ביום שלישי נקדים ב10 דקות. אני אוהבת אותו מאוד מאוד זה קרה לא מעט לאורך השנים שלנו ביחד. ביטולים של הרגע האחרון בסמס. לא הצלחתי לתפקד היום בעבודה הכרחתי את עצמי לקום בבוקר ולתפקד בעבודה. כשאני שוב חושבת מה יהיה מחר? אני כל הזמן מדברת/מדברת/ו........... הוא כל כך בטוח בזה שאני תלויה בו רגשית. אתמול הוא אמר לי שעברנו הרבה מכשולים. אפילו אתמול שכל כך התאמצתי לבוא הוא לא חיכה לי. שוב- הגיע ברגע האחרון. המטפלת הקבוצתית. תמיד שם בזמן. השעה ביום ראשון בערב קבועה במסמר. אוף אוף אוף אודי זה לא מגיע לי. אני מרגישה שהטיפול לאחרונה יותר מעיק מאשר מקדם.

הזכרת לי מה היה אצל המטפלת הראשונה, זו שילדה. היא הייתה מאחרת לעתים קרובות מאוד. היה לי קשה. גם אני קיבלתי הודעות בנוסח, אני מאחרת חמש דקות והייתה אורמת שנשלים פעם אחרת או שנסיים יותר מאוחר. לא סבלתי את זה. היינו נכנסות יחד, היא הייתה מדליקה את האור. זה לא קרה תמיד אבל קרה הרבה. עד שאני פתחתי את זה, היה לי קשה. כמובן שכתבתי וזה גם היה לקראת הלידה. אחרי זה היא "השתפרה" והחלה להגיע בזמן. נראה לי שזה אפילו לא חזר על עצמו מאז שכתבתי לה. אז אולי גם לך יעזור פשוט להעלות את זה. ואת יודעת, עכשיו יש לי תיקון לזה. היא תמיד מחכה לי. אני סומכת עליה שתמיד תהיה. וזה נעים לי וטוב לי שכך.

אודי, מצטערת שמציפה במיוחד שכל כך עמוס פה. זה הפסח הזה. שונאת את חג הפסח! שונאת את הריח באוויר, שונאת את המשפחתיות הזו. ודווקא לא בודדה, יש משפחה ואפילו אוהבת אבל.... אבל בכל זאת מרגישה כל כך לבד. השנה לא אעשה את החג עם המשפחה שלי. לא מסוגלת לראות את "אבא". אעשה עם המשפחה של בעלי, והבן שלי מצפה לקרוא באגדה ולחפש את האפיקומן. הלוואי והיה אפשר לקחת אקונומיקה ולנקות אותי מבפנים. שכל הרעל וכל הזוהמה, הכל הכל יעלם. רוצה להרגיש טהורה. מרגישה מלוכלכת.

פשוט לא יכולתי להכנס בכינוי הקודם... המלחמות לא נגמרות הכוחות אם כל האופטימיות ממש כן... בשבוע שעבר עברתי את הצינתור ה11 בפיסטולה ביד..רק שהפעם לא הצליחו לפתוח את ההצרות והמצנתר פחד להמשיך לבלון גדול יותר מכיוון שלדבריו העורק דק כשערה ועלול להקרע ואז המצב יהיה הרבה פחות סימפטי.. רק שהמצב לא מאפשר המשך טיפולי פלסמה ואז באופן אוטמטי עולה מינון הסטרואידים... מודה קשה לי להחליט לבד מה נכון יותר וכל אחד מהרופאים הוא מעביר את הכדור לשני או פשוט מתעלם... עיפתי והאמת שיש לי רצון להניח להכל ופשוט לחכותתתתת במילא גם אחרי כל המלחמות ברצון להגיע למקום טוב יותר עד עכשיו נכשלתי.... סליחה על הפסמיות.. פשוט עיפתי מידי..מכל הדברים שהולכים הפוך מהרצוי.. לילה טוב

הכל רק הולך ומסתבך... נכון שפעם ההיתי לוקחת את הדברים פשוט וקל יותר.. רק שהתקופה האחרונה קשה מידי.. תודה על ההקשבה

במיוחד שכתבת שזה יהיה בהדרגה... (אחרת, כמו שאני מכירה את עצמי הייתה נכנסת "לחרדה" שמא שכחת אותי..)

הרופא מקבל בדיוק בשעת הפגישה ביום ג'.....אין לי ברירה ואצטרך לקבוע בדיוק בשעה זו אצל הרופא........ועכשיו לא יודעת מה עושים, אם לבקש לשנות זמן פגישה או בכלל לדחות אחרי החג......ורע לי עכשיו......כאילו הזמנתי מחלה...... אפרופו טלפתיה.....אולי רציתי לחלות? אוףףףףףףףף באסה!!!!!!!! מ=

ס.מ.ס... ידעתי שהיא תציל את המצב :) הזזנו את שעת הטיפול....בד"כ היא מאוד עמוסה ביום הזה וחששתי שלא נמצא זמן כי גם אני עסוקה עם הפסח הזה....ובכלל פוחדת להיפגש כי יש שוב הפסקה..אבל הסימוס בפון הרגיע אותי קצת ושוב מתגעגעת ורוצה כל כך להיפגש.....הכל כל כך מסובך....

אני שונאת את אמא שלי ונגעלת מהמחשבה שיצאתי מהגוף של האשה הזאת הזאת ושאני חולקת איתה איזשהו מטען גנטי. אם היו לי ילדים הייתי מעדיפה שיצמצמו את המגע עם המטומטמת הזאת למינימום כדי שהיא לא תזיק להם כפי שהזיקה לי. אמא מטומטמת. אפילו קשה לי להסביר למה בדיוק. למה משהו בה כ"כ מעצבן. אבל זה ככה. היא אישה עיוורת וחירשת לאיתותים הרגשיים של הזולת. רק שצורחים בקולי קולות היא טורחת לשמוע ולשים לב אחרת אין לה רגישות בשיט למה שנוח לזולת ומועדף עליו. אז היא דוחפת את האף, פולשת, נוטשת, מזניחה, נקמנית, מתעלמת, עושה הכל לא נכון , עקומה בעיתויים ועמוק בתוכה ממורמרמת ופשוט אישה מעצבנת שעוטה כסות של קדושה מעונה מתי שזה מתאים לה לשחק אותה קורבן של הסביבה.. היא תכחיש הכל אולי אבל היא הרוויחה את הסלידה שלי ממנה 'ביושר'.

אופסי

עצובה עצובה עצובה קורים דברים לא טובים בטיפול שלי קשה לי לכתוב יותר אני כל כך אוהבת אותו למה זה קורה לי???!?! היום- זאת הפעם השניה, שהטיפול בוטל אחרי שבאתי מרחוק!!!!! שעה וחצי נסיעה באוטובוסים!!! שבוע שעבר זה שוב קרה ביטולים של הרגע האחרון כמה אני מדברת??? כמה???? אנחנו ארבע שנים ביחד. בחדר הוא מטפל מצויין. מחוץ לחדר- הוא איננו. אני תלויה בו כל כך. קשורה אליו. הייתי בטיפול הקבוצתי. המטפלת אמרה לי שלא נעים לה לקחת צד. אבל היא חייבת. היא אמרה שאני אצטרך לקחת החלטה. אודי;;;;(((((((( הרצפה שלי רועדתתתתתתתתתת איך?????? איך???????????????? אודי, ???????????????????????????

של ההודעות שלי כמוה קשיי הנשימה, הפחד, אי השקט והרצון לשוקע אל תוך שינה אינסופית. אודי, נגרמ לי הכח בתוך כל התפוקד המרשים שלי בעבוהד ובבית, אני רוהצ ללכת, שמישהו ילווה אותי ויעזור לי להפרד. אהת יכול? יש משוה אכזרי בחיים לארח המוות. יש משהו אכזרי בדרוכ של הזכרון להמישך ולהקרין לי את סרטי ה אימה של חיי. בתשעה עשר בדצמבר לא הצחלתי ועכשיו לפני חג החרות אינ מבקשת את חרותי. אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אויד תעזור לי ללתכ