פורום פסיכולוגיה קלינית

חג חרות...

אודי. אני אוהבת מאוד מאוד את המטפל שלי. מצד שני יש לו בעיה של פיזור(נפש?) הוא שוכח פרטים (קטנים) גדולים/גדולים (ק) וכן אני מדברת על זה. אבל מבינה שזה אף פעם לא ישתנה לגמרי. למשל: קבענו שיחת טלפון לרביעי בבוקר. ביקשתי ממנו שירשום ביומן. יש סיכוי גדול שהוא ישכח. או: אני מחכה כבר יותר מחודש????!!!!!!!?????? למחברת שהוא אמר שיקנה/קונה/בהזמנה:???? אודי. אני מתחילה לחשוב שלמרות האהבה שלי אליו. יכןל להיות שבעוד שלושה חודשים אני יחליט שהטיפול הזה לא מתאים לי. לא ממקום אימפולסיבי. יותר ממקום שאני רוצה מטפל שישמור עלי היטב. הילה-hila

הי אודי וכולם, כנראה שבכל זאת אולי קורה משהו.. ביום רביעי שלחתי לך הודעה ובה "קריעה" שבי בין הצורך לשלוח לאמא צביה מייל :"אות חיים לטיפונת געגוע שהרגשתי" לבין פחד מטורף. ייתכן שהפחד מדחייה ?? מכעס על הפרעה בחופשה שלה ?? לא יודעת ממה.. נקרעתי,הזעתי,האצבעות ממש רעדו ולחצתי על "שלח"מהר מהר לפני שאתחרט.. היא ענתה לי לאחר כמה דקות..ותגובתה כל כך הפתיעה אותי..וואוו.. היא כתבה לי בין היתר שהיא שמחה שיכולתי לכתוב לה.. היא גם אמרה בדיוק את מה שאתה תמיד אומר לגבי געגוע.. היא אמרה שגעגוע הוא רגש מאוד יקר בעיניה בגלל שהוא מחזיק גם את היש וגם את החסר.. כל ההודעה שלה היתה חמה ומלטפת.. הרגשתי שקיבלתי ממנה אינפוזיית כוח... בנתיים, אני ממשיכה עם העלה היומי.. (לפני שהיא נסעה, שיתפתי אותה בפנטזיית העלים והיא בכלל לא התעלפה. היא הסכימה ורק אמרה שאם אפשר היה לשים איזו מעטפה רכה בתיבת המכתבים הם לא היו מתפזרים (????) משהו כזה..לא זוכרת לצטט.. ואתה יודע אודי מה יקרה בראשון הבא? נו, תנחש.. נכון, אתה צודק ! ניפגש סוף סוף.. וניפגש פעמיים :) פעם בבוקר ופעם בצהריים.. בגלל שבשני שוב חג.. ויוצא שבשבוע הבא ניפגש 6 פעמים :) אפילו יותר ממה שויניקוט נפגש עם מטופליו.. אפילו יותר מהמקובל היום באנגליה.. אודי, מיכל העירה את תשומת לבי שהפעם אמא צביה איכשהו נשארת בתוכי פנימה..(נכון להרגע) אתה שם לב לזה? אודי, אתה מאמין בטיפול ? :) אתה יודע אודי ? אולי משהו בבפנים עמוק עמוק מתחיל להשתנות ? ואולי זה חג החירות ? מצחיק, החרוט על העלה.. ואולי אמא צביה מתחילה להיות חרוטה לי בלב עמוק? חג החרוט- חג החירות.. :) מברכת אותך אודי ואת כולכם בחג חירות :) חג אביב שמח.. במבי.

במבי, כמה סמיילים בהודעה שנכתבה כשאמא צביה לא נמצאת! (: ודיבור על כך שתחזור ותהיה... תזכרי את התחושה הזו לימים קשים יותר. חג חירות מלבלב לך ולכולם, נעמה.

רוצה לאחל לנו חג שמח. מוצאת את עצמי נרגשת........ מחפשת מילים...... חג החרות- הלוואי שנדע לבחור בחרות אמיתית. להניח לה(רגלים) שמפריעים לנו, ולבחור בחיים מלאים בקשרים חיוביים. שנדע שהכח והעוצמה להרגיש טוב, להראות טוב ולחשוב מחשבות חיוביות- הוא בידינו. האביב ממש כאן, עיגולים של צהוב, אדום וסגול. עיגולים של תקווה עיגולים של כאב עיגולים של אהבה עיגולים, מעגלים, מתמזגים זה בזה....... זה עם זה..... מעגלים של רכות וזרימה.... כמו טפטופי מים....... גלים שמתנפצים אל החוף....... בתוך הנפש פנימה. אודי ואליכן- חג פסח כשר ושמח. הילה-hila

לרוב אני לא מתחברת לחגים, אבל איכשהו החיבורים שלך בין עיגולים, חירות פריחה ואהבה התיישבו לי במקום נעים בלב שהחגיגיות הולמת אותו. מאחלת חג שמח ובכלל שמח, נעמה.

רוצה בית משלי.. רוצה מקום משלי, לא להיות תלויה באף אחד אחר. רוצה משפחה משלי. פשוט סיוט... מה שקורה זה שבסוף אני מתעצבנת וכועסת בלי סיבה אמיתית.

זה היה בעקבות זה שעכשיו אני אצל ההורים

הי, אני נמצאת בקשר עם בן זוג כבר שנה, אנחנו בני 25, וגרים ביחד כמה חודשים. הוא עתודאי ו"עובד" בצה"ל בעבודה מלחיצה ועמוסה. אביו נפטר כשהיה בן 10 ממחלה ארוכה, ובבית נשארו אז אמו, הוא ואחיו שסובל מפיגור. אמו מאוד תובענית כלפיו, בכל מיני דרכים - גם רוצה שיגיע וישאר כמה שיותר זמן בבית, נעלבת ונפגעת כשלא נשאר, עושה "הצגות" (ניסוח שלו), אם הוא מבלה איתי "יותר מדי זמן" להגדרתה בסופש היא כועסת עליו וכו'. היא מאוד דרמטית, מאוד תלויה בו. התגובות שלה אליו מאוד מאוד דרמטיות ומפתיע לראות כמה הוא לא דרמטי - "מסנן", יכול לענות ניסוחים מאוד יבשים להודעות סופר דרמטיות שלה. עם זאת, הבנתי שהם גם נוטים לריב הרבה מאוד, ריבים סוערים (צעקות) לפעמים, בעיקר פנים מול פנים בבית. התגובות שלו לזה הן בעיקר הסתגרות, ספיגה, סחיבה, ממה שאני רואה וממה שאני שואלת. אמא שלו מבחינתה ספגה את כל הקללות האפשריות בעולם כשנפטר בעלה, ועם בנה המפגר שחי בבית, ועם הפלה שהייתה לה, והיא נמצאת על תקן קורבן, וכל הזמן מדברת על "המצב המשפחתי" שלהם, ועל ה"משפחה המיוחדת שלהם" וכו'. היא פנתה אלי כמה פעמים כדי שאתחשב ב"מצב המשפחתי שלהם" - זאת אומרת, "אניח" לבן הזוג שלי להיות בבית שלה כל סוף השבוע. יצא לי לקרוא הודעות שהיא שלחה לבן הזוג שלי ובהן היא דיברה עלי בצורה מגעילה מאוד. בנוסף היה מקרה שבו ממש היתה התפוצצות מאוד לא נעימה מולה (היא צעקה עלי). מצטברות אצלי תחושות של כעס - שכאילו הוא לא מגיב מספיק כלפי ההתנהגות שלה אלי. בן הזוג שלי לא מעוניין לדבר על המצב הזה, כל פעם שאני מעלה את הנושא הוא עוטה איזו ארשת פנים מדוכאת ועונה תשובות קצרות ולקוניות. הוא יודע פחות או יותר מה אני חושבת על אמא שלו, ושאני חושבת שהקשר ביניהם לא בריא ושהיא אישה לא בריאה ולא יציבה נפשית. אבל בסופו של דבר אנחנו נמצאים באיזה מבוי סתום - אני מרגישה הרבה תסכול וכעס מהמניפולציות האין סופיות שלה ומזה שבסופי שבוע אני צריכה "לבקש" ממנו להפגש איתי, ונאלצת להתמודד עם זה שהוא לא יכול כי הוא "עוזר בבית". מבחינתו, הוא סובל מאוד מהמצב הזה, מהלחץ והמתח, וגם מהמתח שבא בעקבות זה שאמא שלו ואני "לא מסתדרות". אבל, אני אף פעם לא יודעת מה הוא רוצה - כי הוא לא אומר. הוא לא אומר איך הוא היה רוצה לחלק את הזמן שלו, הוא פשוט נותן לעצמו "להתחלק" לפי הסביבה, וזה משגע אותי.. הסבל שלו גדול מאוד וזה מדאיג ומפחיד אותי. אני לא רוצה להוסיף עליו בלחץ שלי, אבל אני כן גם סובלת מהמצב הזה ולא יודעת לאן לנתב את מה שאני מרגישה. לצד זה שאני מודעת לסבל שלו אני גם חוששת שהוא קשור בקשר לא בריא לבית שלו ולא יוכל להתנתק ממנו. אני חוששת שהמצב הזה ימשך גם לשלב יותר מאוחר של החיים, שאמא שלו תמשיך להפעיל מניפולציות ולהציק. זה מאוד לא נעים לי. אני לא בנאדם כזה ואין לי בחיים שום "גזרה" אחרת שבה קורים לי דברים כאלו. הצעתי לבן הזוג שלי ללכת עם אמא שלו לטיפול משפחתי, הוא סרב ואמר ש"זה לא יקרה". הצעתי לו ללכת לטיפול אישי וזה כרגע כן באיזשהו דיבור, ואולי זה יקרה. טיפול זוגי בשבילנו לא הצעתי אבל לא נראה לי שזה יקרה גם כן. אני מחפשת דרך להתמודד עם המצב הזה ביני לבין עצמי, ולהיות שלמה עם ההתמודדות שלי. כרגע אני מתוסכלת, כועסת, מתרחקת, ולא יודעת מה לעשות. אשמח לשמוע מה לדעתך יכולה להיות דרך ההתמודדות שלי עם הדברים.

שלום מה הוא הצורך הנפשי שעומד מאחורי ההתנהגות הנפוצה של אנשים לספר לי על קנייה (לא תמיד חשובה) שהם ביצעו והמחיר המוצלח שהם שילמו עבורה?

תודה רבה אני פיתחתי תאוריה מסויימת שמנסה להסביר את התופעה רחבת ההיקף, ואשמח לשמוע את דעתך או הרחבתך: הצורך הנפשי שעומד מאחורי ההתנהגות הינו חיפוש של מענה לאותה חוויה טראומטית שמתלווה תמיד (אצל חלקנו) לכל הוצאה כספית. ללא חשיבות ליכולתו הכלכלית של האדם, אגב. את אותה טראומה מנסה האדם לפתור בכך שהוא מטרחן אנשים חפים מפשע לשמוע על רכישותיו המוצלחות במחיר מוצלח (עם כל ה"מוצלחות שבעניין, הוא עדיין חווה טראומה).

'מניות חברתיות'... קפיטליזם של אינטרקציות אנוש. היכן נותר תום לב בעולם הזה? היכן הוא? זאת ההרגשה שלי כרגע למקרא הדברים.

שהוא פוחד מאוירה של תחרות , שזה מלחיץ אותו, משתק. פוחד שישנאו ויתנכלו לו כי האינטרס של אחרים לנצח בתחרות. שהוא מרגיש שבשביל להיות מסוגל לפעול חש שהוא זקוק לסביבה מפרגנת שבה רוצים עבורו שהוא יתקדם ויצליח ולא שיהיה מצב שהאינטרס של האחר הוא על חשבון שלו כי אז באוירה כזאת מתקשה לפעול. הכמיהה באותה עת של אותו מטופל זה ללמוד פסיכולוגיה. ואתה כמטפל מודע לכך. מודע גם לקושי שהציג אותו מטופל בפניך שפוגע בתפקודו. איך כמטפל תגיב? אתה יודע איך הפסיכולוגית הגיבה? במקום לומר מילה תומכת היא חייכה במן חיוך מלא מסופקות עצמית מולי ואמרה "יש המון תחרות". זה הרגיש כאילו היא לועגת לי. באתי אליה כדי לקבל עזרה ותמיכה בהתמודדות עם קשיים לא כדי שישאירו אותי לבד מופקרת למציאות בצורת "ככה זה" . כל מה שהיה לה להציע לי זה "ככה זה"? איפה התמיכה?! אודי האם נראה שמדובר בפסיכולוגית ממש גרועה או שזאת לדעתך תגובה לגיטימית של מטפל בעיניך בהקשר שבו נאמרו הדברים? איך לדעתך אתה היית מתייחס ? באמת מעניין אותי. למשל היא יכלה לנסות לעזור לי לברר מה המשמעות של תחרות בעיני או לזהות את תחושת החרדה בגוף ואז ולדבר איתי על הפער האפשרי בין התחושה למציאות... היא לא הציעה לי שום דבר מועיל בעצם כדי להתמודד עם זה. זה בעיה שאוטומטית מרוב שנדמה לכם שהתהליך צריך להחזיר אחריות של המטופל לעצמו על חייו נראה לכם שמותר להגיב בכל צורה ואתם תמיד בסדר והמטופל סתם עושה עניין כי הוא משליך דברים.. לפעמים העידוד ותמיכה צריכים להיות יותר אמפתיים ורגישים ומועילים. בייחוד שאת התשלום אתם לוקחים בכל מקרה. זה פשוט מכעיס אודי. פסיכולוגית קלינית עם 30 שנות ניסיון והכשרה וזאת התגובה לה זכיתי שדיברתי על הקושי שלי לשאת אוירת תחרות. הזוי! הקושי עדיין קיים כיום אגב, אבל בעוצמה פחותה נראה לי. איך לא לפחד מחוסר פרגון של אחרים ולהמשיך להעיז למרות הכל? התנועה החופשית בעולם היא דבר לא פשוט.

על החלק שלי בעומס כאן ובכאב.........מרוב שכאב גם הכעסתי, הרגשתי לבד.........אז סליחה כפולה........ מאחלת לך אודי חג שמח ורגוע, יישר כח על עזרתך לכלם, לא פשוט ולא מובן מאליו...... ולכלם, חג שמח. מ

אודי האם כמטפל אתה נוהג להסביר למטופל תמים שפונה אליך לטיפול מה עשוי להיות האופי החוויתי של התהליך הזה? למשל שתתכן רגרסיה לתלות או יעלו זכרונות מודחקים, או חוויות כואבות... הרי זה לא בהכרח מובן מאליו שמטופל ידע שטיפול פסיכולוגי הוא תהליך לא פשוט תובעני וקשה. יכולים להיות פציינטים תמימים שחושבים שגם באים לקבל שם אמפתיה ומילוי צרכים... איך כמטפל אם בכלל אתה מסביר לפונה מה זה טיפול? ובאיזה שלב אם בכלל אתה מוצא לנכון להסביר למטופל למשל שמה שהוא חווה זה שחזור חוויה מן העבר ולא משהו שקשור למציאות של כאן ועכשיו. ובמיוחד איך עושים את זה אם המטופל חווה את מה שעובר עליו כמאוד עכשווי ומייחס למטפל ולא ממש מפנים את טרמינולוגיית ה'שחזור' הזו כי העצמי הילדי הוא שנכנס לחדר עם משאלותיו ואין שם חלק שמתבונן ומפרש כמו המטפל מתוך איזה ריחוק, אלא חלק שחי את הרגש עצמו. אז איך כפסיכולוג אתה מתמודד עם זה? ושאלה נוספת -קצת לא ברור לי הקטע של 'פירוק הזדהויות קודמות' אבל אני יודעת שזה משהו שעושים. שאדם מגיע עם הדיאלוגים האוטומטים שלו ותפיסת עצמי ועולם מסויימת. וקורה משהו בטיפול שפתאום גורם לך לשים לב שהדיאלוג ההוא לא קשור יותר ל'כאן ועכשיו' . פתאום לא מזדהים יותר עם המילים של עצמך. משהו מתערער. זה פוקח את העיניים אבל גם מערער את חווית העצמי.... איך אתה מבין חוויה כזאת?

הנה נסגהר עוד דלת כי המילים שלי לא התאימו. אינ סוגרת דלתות בהתפקרות שלי. אינ מתפקרת ואין מי שיחזיק. בשרתו הציבויר הטיפול קיים קר בחדר מחוהצ לו אני לבדי.אודי סגרת ל י את הדתל ללילה ועוד יםו ועוד ליהל. ללתכ לאשפוס זה כמוע כמו לומר שיש יל וירוס, אויל ניפגש ותארה שאינ לגמרי רגילה ונראית כל כך נורמלית ומדרבת לעניין. רק שמילדותי עברית ארעבה מקרי אוסנ והתעללות לא פשויטם ובטעות נשראתי בחיים. כאיול נענשתי. אף אדח לא יכול להרגשי משם את העצמות והרצון למות למורת ואחרי שבינתי חיים שלימם.

להמ כל הדריכם נגמרות באשפו ז. שם אל עושםי קסימם רק מהליכם עליך אימים אנישם מפיחדים שנראים כמו פועשים וזמן מת ואשנים חלוילם. עידף שאומת ולא אגעי שוב. מצעטרת שלא הצחלתי לדבר כאן בשפה מתיאמה על דבירם ש מורת לגגעת _אאאאאאאאאאאאאאא

ובדיוק הגעתי וגם אתה, אודי. אספיק לבקש ברכת דרך צלחה לסוף השבוע? מאחלת לכולם סוף שבוע ממלא ורגוע, פורח ומרענן. או שבוע שכזה, למקרה שבכל זאת תעלה ההודעה בראשון... נעמה.

אני זקוקה לך היום. אני צריכה שתרגיע אותי. השפתיים שלי רועדות, וגם יורדות לי דמעות. אני צריכה שתגיד לי לילה טוב בשקט בשקט. שתשב לידי עד שארדם. אני מפחדת מהחושך. מפחדת לישון לבד. אודי, תבוא, בסדר? הילה-hila

אתה מכיר את הכדור "רמוטיב"? ( נדמה לי שע בסיס צמחי ושבארה"ב ו/או אירופה נמכר ללא מרשם רופא)..

הגעתי הביתה, אמנם לא לפני הרבה זמן. אבל אני מצליחה לעצור את עצמי מלהתעצבן. וזה כבר טוב, כי יש לי מספיק סיבות ללמה כן לכעוס, אבל אני מתעלמת מהן. שתהיה שבת שלום אודי אתה תהיה כאן ביום ראשון? ובהמשך השבוע תהיה?

תסוגר את השבעו אויל עוד דקות או שועת ואשרא לבד צמהא ל מילה או נשיהמ שתגריע ואפילו איני מכיהר אותך ומרגיהש כל כך עלובה וקבצנית למילויתך אודי תעוזר יל הרעשמתגבר ואי השקט ווהיואש איך אצלחי למושך עוד מצעטרת שאינ כך וזו בכלל אל אני רק רוהצ להסגר להטאם אודי קח אתוי מהפ הם לא מריפם ומתץכאיבים כל כך ואינ מפסקיה לצעוק ורקמפסיהק לנשםו עמוק להתנקת ולא לזוז שאל יכאב יורת כיאלט מתה אהת מבין אודי אתה מבין אויד שאינ אל מכירה בכלל קץרק קוראת מילים שלך שרוצות לדסר אויד תעהנ לי אם תוכל כי החוט דק וניא טועבת אודי אויל מחר

נשיהמ לפני שבת אויר תכול לתת לי אודי אינ לא מובתנ לא יכוהל להסביר אין מילים תן לי אויר?

אני משוגעת?? כן. אני השתגעתי לגמרי. אני שוב מתגעגעת אליו המון המון המון. אודי? איך יודעים מתי תלות היא טובה? ומתי היא מזיקה? איך? הילה-hila

אודי, קודם כל אני רוצה לאחל לך חג שמח. אני מקווה שתנוח בחיק המשפחה שלך. אתה עובד קשה, מגיע לך! רוצה שתדע שאני מאוד מעריכה אותך על הנתינה הזו. נתינה ללא תמורה. מעניין איך זה מרגיש להיות אתה. להיות משמעותי לכל כך הרבה אנשים. הלוואי וגם אני הייתי כל כך משמעותית. רוצה לשתף שגם המטפל שלי יוצא לחופש וגם אנחנו נוסעים לצפון. אני לא יודעת אם אתגעגע אליו. מצד אחד, רוצה להתגעגע ומצד שני, חרדה שזה יקרה. אודי, אתה יודע שלאט לאט בשקט בשקט הוא נכנס לי ללב. מתגנב לו פנימה. זה מפחיד וגם קצת נעים אבל בעיקר מפחיד. ואני אגלה לך סוד - גם אתה נכנסת קצת ללב. נטע.

היי, התחלתי טיפול לפני כ8 חודשים אצל פסיכולוגית בחודשים הראשונים היה לי קשה להיפתח והפגישות היו פחות משמעותיות עבורי לאחר מספר חודשים נפתחתי יותר והבנתי ביחד עם הפסיכולוגית שעברתי אונס לפני 10 שנים (אני בת 18 - האירוע קרה כשהייתי בת 8) היא מאוד עזרה לי להתמודד במיוחד עם זה שאני רואה את האדם שעשה לי את זה על בסיס יום יומי. בעקבות האירוע היה לי פוסט טראומה והיא טיפלה בי בEMDR . דיברנו ועבדנו על האירוע בערך 4 חודשים. מצבי השתפר, אבל אני עדיין חושבת ומרגישה את האירוע כמעט כל יום (אבל פחות). בפגישות האחרונות אני מרגישה שחזרתי להתחלה, מה שקרה לי מאוד בודד אותי חברתית ובגלל זה חייתי בהכחשה כמעט 10 שנים, אני אמורה ללכת כנראה לשנת שירות בה אני אצטרך להתמודד עם מצבים חברתיים, המטפלת דוחפת אותי לפתח יותר קשרים ולהעמיק קשרים שיש לי,אבל אני עדיין לא מרגישה מוכנה..להיפגש עם חברה אחד על אחד ולספר לה משהו אישי- מעורר בי חרדה ומבוכה, אמרתי לה שזה מלחיץ אותי. אני מפחדת שאם אגיד לה שאני לא מרגישה מוכנה היא תגיד לי שזה תירוץ.. אני מרגישה בפגישות האחרונות שאני לא מצליחה להביא את עצמי ושאני חוזרת על עצמי ומדברת על דברים שאני בכלל לא רוצה לדבר ובגלל זה הפגישות הופכות לפחות משמעותיות. עשיתי שינוי גדול והרבה מאוד בזכותה, אני אסירת תודה על דברים שהיא עשתה עבורי, אבל אני מרגישה שעדיין יש לי עוד דרך לעבור. הפסקנו לדבר על האירוע למרות שזה עדיין מטריד אותי, זה הפך מנושא מרכזי למשהו שולי בטיפול.. אני מרגישה שעקב זה שאני הולכת לשנת שירות בעוד 4 חודשים, היא נורא רוצה שאני אפתח כישורים חברתיים ואהיה פחות קנאית לפרטיות שלי ואדע איך להתשלב, אבל אני מרגישה שהכל הולך מהר מידי! הייתי רוצה לדבר איתה על התחושה היום יומית, הריקנות והתחושה שיש משהו שחסר, ושלא מתמלא אף פעם, אבל אני לא מצליחה. מה לעשות? איך להחזיר את המשמעות לטיפול שלי שהלך לאיבוד בחודש האחרון? תודה רבה על ההקשבה, נועה :)

לקחת אוויר להניח לי. את עובדת קשה מידי הילה. חרשת את השדה. עבדת עם האת. עדרת ועדרת. האדמה רוויה, קיבלה מינרלים. קשה לעדור בשדה יבש. קשה לזבל אדמה פגומה. הקוצים והעשבים השוטים מנסים כל הזמן לפרוץ ולהרים ראש. נוחי הילה. מותר לך לנוח, להרפות. יהיה אשר יהיה. את עושה כמיטב יכולתך. גם לך מגיע לנוח. להניח. אודי. תגרש אותם, טוב?

אוף.. אני מעיקה. גם היא אמרה לי שהיא חוששת לדבר איתי בחופשיות, מכיוון שמילה אחת שלה יכולה לפגוע בי או להכעיס ואז אני רוצה לעזוב.. בכל מקרה אני מעיקה בסוף..בין אם אני אומרת שנפגעתי ובין אם לא.. אי אפשר לצאת מזה.. אני פשוט יצור מעיק..

זה גם בציניות? מותר להיות הכל.. אבל בסוף לא רוצים אותך.

הרבה הודעות....ענתה לי...שתי הפסקות גדולות זה יותר מדיי בשבילי.. זה פשוט מערער את הפנים..........אז קבענו ליום ראשון למרות שעמוס לי נורא אבל אולי הפנים שלי יותר עמוס ומוצף אז הוא שווה טיהור פנימי................לא מגיע לי כל הטוב הזה שלה :(

לגרםו לתחושות שקות או פחידם וחדרות קר להשימע את קולי ולחשפ. משוה שחעזור למהיע את הסיופר ךמוקם ארח מתצנלת ומוהד שנתתם לי מקםו אודי אל תעכס אל אבאו יותר אם זה מפריע

אודי, קשה לי עם ההודעות של מילי. החלטתי שמפסיקה לקרוא. מילי, אין פה ביקורת כלפייך, ההפך - דאגה והזדהות עצומה. ההודעות שלך מציפות אותי. מכניסות אותי לחרדה. שימי לב, לכתיבה שלך. ההודעות כתובות בצורה בלתי מאורגנת, וזה נותן לנו הצצה לכאוס אשר בעולמך הפנימי. אולי זה כל כך מציף אותי כי אני מפחדת שזה גם יקרה לי. אני מאוד מסודרת. מאורגנת. הכל מתוקתק אצלי. אני חרדה מחוסר סדר. אודי, כאשר אתה "שולח" מטופל לאישפוז, האם אתה מבקר אותו? מתקשר להתעניין בשלומו? משוחח עם הצוות המטפל? שומר לו את זמן המפגש הקבוע שלו? אודי, אולי תקח את מילי לטיפול? תבטיח לה שאם היא תתאשפז אז תבקר אותה. תהיה שם בשבילה. אודי, עצוב לי )-:

נטע יקרה, מכירה את שיר הילדים הזה, עולם הפוך? הפזמון שלו: עולם הפוך-הפוך עולם הכל תמיד חסר, אבל מושלם פנים אחור-אחור פנים אמור, מה יש בחוץ משבפנים. מרגישה אותך בזמן האחרון גם רוצה שלא יגעו, יתקרבו, יטיבו/יכאיבו, וגם מבקשת דרך מילי את אותה ההצלה והעזרה. כך מה שבחוץ מגיע למה שבפנים, והכל חסר אבל מושלם... נעמה.

כל כך דייקת....אכן הרגשתי מפוספסת, תודה שהגבת והתייחסת.....את מקסימה! כאב מעצבן, לא מסוגלת ללכת שוב לחנות לחפש בגד למרות שבעלי מפציר בי (הוא זה שתמיד שולח אותי, אני לא מסוג הנשים שהולכות לקניות לעצמן ונהנות מזה)

את יודעת, כחלק מהמחשבות שלי השבוע על לשחרר ועל קבלה וכל אלה, חשבתי על שני מבנים של רגש שנמצאים במקביל: איך אני מרגישה, ואיך אני מרגישה עם איך שאני מרגישה. הכאב והעצב הם גם איך שאת מרגישה, אבל אולי את הכאב והעצב שאת מרגישה בעקבותם (כי את לא מצליחה לקנות ולהנות וכו') אפשר לשחרר? אמורים להינות מהתחדשות של בגדים, מקניות חגיגיות, ואם לא אפשר להתבאס שלא מרגישים כמו שאמורים (ואני מאוד מכירה את זה - "אבל אני לא אמורה להרגיש ככה!"), ואפשר גם להגיד אני אמורה להינות ולכן אם לא, אולי לא אעשה את זה, וזהו, לשחרר. ואז נשארים "רק" עם הכאב המקורי... לא שהוא שוס, אבל זו הקלה במידה מסויימת. בלי קשר לבגדים, לקניות, לחגים, עצוב לך, כאוב לך, וזה בסדר. אנחנו איתך בזה. קצת חפירות, אולי קצת מרוחק מהחוויה. חשבתי לשתף כי דווקא החשיבה הפילוסופית הכללית הזו הקלה עליי הפעם (לשם שינוי). בכל מקרה, איתך. נעמה.

תודה ששיתפת את צודקת....כאב מהכאב או כעס על איך שאני מרגישה, מבאס אותי להרגיש רע במקום שאני אמורה להרגיש טוב.....תודה נעמה, את נקראת אחרת היום, ממקום מחזק וחיובי. תודה

מצטערת...הצעתי משחק, את הצעת משהו חיובי ואני הייתי בשלילי שלי.....מנסה לחשוב, מה התחדשתי אז לא קונה לעצמי כלום בד"כ רק לאחרים, לילדים.....את המטפלת חידשתי במכתש ועלי כי דיברנו על מינונים של תיבול בחיים ועל דרך הסתכלות...ובכלל זה מתאים לה מאוד לתחום אחר...אבל לא משנה.... אולי אני מחדשת לעצמי את זה שאני אמא טובה, שאני גאה בילדיי וקצת יותר בעצמי, זה חדש ועל זה דיברנו בפגישה. קצת חיובי בכל הכאוס....כואב לי ורע, לא הצלחתי להביא את עצמי לחנויות לקנות לי בגד לחג, אולי היום...לפני חג אני קונה תמיד לכלם וגם לי.....שונאת את פסח, החג השנוא עליי ביותר....הוא גורם לי להשמין או לא לאכול כלום......אמביולנטיות כזו....כי אני לא אוהבת מאכלים כאלה ממש אבל יכולה לאכול מלא תפו"א....ובכלל משפחתיות מסובכת.....באסה......סליחה שאני כזאת.....סליחה על ההודעה הקודמת אודי :(

פסח, גם בעיניי, הוא חג בעל פוטנציאל רב להוציא מאיזון... מיכל יקרה, נראה לי שאני מבינה אותך מאד. ואני חושבת שאני יכולה להבין את החרדה העצומה 'לשכוח' מהצד הנזקק כשמנסים להתרכז ולהישען על הצד החזק. אם תרשי לי, אשלח לך את הערכתי הרבה למאמצים שאת עושה בעבודה הנפשית ובכלל. והרשי לי לומר "יישר כוח" לצד הזיכרון והידיעה שיש שם כאב עז, בכפיפה אחת. קצת חפצתי שלא ניסחף מידי עם הכאב, שמרגיש לי שהוא קצת מדבק, בפורום. מעניין, להרגשתי דווקא כשיש פונים כואבים רבים הכאב מרגיש לי נמהל יותר. ועל-כן אולי מנסים לצעוק אותו יותר, מה שאולי עושה בהרגשה פנימה דווקא את העבודה ההפוכה, כאילו מבוטל. שלך, סוריקטה

במקום שלא ציפיתי ויכול להיות שזאת היתה הסיבה נכשלתי. המרצה אמרה שזה גבולי והיא לא יכולה להעביר אותי ובאמת שיש הרבה מקומות אחרים שיכלו להכשיל אותי בהם והייתי מקבלת את זה אבל במקום הזה-לא. איך מתמודדים עם הכישלון? בו בעת כשצריך להמשיך ולתפקד כדי לעבור את המשוכות האחרות.

טעיתי, כן כשהודעות כבר לא אדומות הן הולכות לאיבוד, במיוחד כשאחרים עונים......רציתי משחק..משהו...סוריקטה הציעה משחק....יפה , חוזקות זה בדיוק מה שדובר בפגישה האחרונה שלנו, ומה יצא לי מזה? לא יודעת היום כואב אולי מחר כבר לא יכאב.....סתם חשבתי שתראה, ציפיתי שפעם אחת לא תפספס למרות כל ההודעות וההגבות להודעה...........אוףףףףףףף תתייחס לכתובת "עץ נטול כאב"? טוב? לא מליחה לראשונה בחיי לקנות בגד לחג וזה מבאס.....לא ממש רוצה אולי, כל בגד נראה לי רע.......אוף........אמרת שתהיה כשהיא לא תהיה.........אוף רואה למה צריך ספר על הקשר באינטרנט גם????....אוףףףףףףףהתשובה על הספר ללאה ולך הייתה הרבה פחות חשובה :(

מיכל, אני מזדהה איתך. גם אני ככה מרגישה שאם לפעמים ענו לי אודי לא ראה ולא הגיב. ואני גם מתבאסת, ומבינה את ההרגשה שלך.

מצטערת על הגאדה. אני מטופלת תרופתית ושיחתית, גם הייתי מאופשזת ועדיין מנהס למצוא מה יעזור חוצ מרהצןו שלי והחיופש שנשמך כבר שהנ וחצי והמלמחה בקולות והמוות גם המפטלים שהיו עזבו כי לא רצו לקחת אחריות והעבירו לאישפוז והתנתקו ממני אחד המם אל מוןכ לבדר איתי ואף טרק לי את הטפלון. צריהכ מעג אינטנסיבי

הם אורמים. קהש ויה יה בסדר. לא פשוט. בטח קהש. אני מחפתש עוד אפשרויות והם אל יודעים

אני רק רוצה להגיד שיש לי מטפלת מדהימה.חכמה רגישה מכילה אמהית.אני אוהבת אותך כאילו היא אמי.הטיפול הזה מחזיק אותי.היא שומרת עליי.היום היא חיבקה אותי..החזיקה לי את היד..אודי..גם אותך מרגש הקשר שנוצר בין מטופל למטפל?

גיגית, מאוד מרגש!!!!!!! מקסימה המטפלת שלך, מזכירה את שלי :) איזה כייף לקרוא...גם שלי יודעת לחבק וזה נעים.

איך בונים הווה ועתיד על חורבות העבר???? איך???? היה טוב בעבודה. וגם עשיתי לק גל בציפורניים. זה לא נוגע בי. אני רוצה להיות עם הילדים שלי!!!! היום!!!! אני רוצה לחטוף אותם ולברוח רחוק רחוק. אני צריכה לשמור עליהם שהם לא יסבלו כמוני. אוףףףףף כואב לי כל כך.

........ מנסה...... לא מצליח...

אודי, אנחנו מנסים לשקם את היחסים בינינו. אני והמטפל שלי. בתוך החדר הוא מטפל מקסים, רגיש ומכוונן. אבל בכל מה שקשור לזמנים הוא ממש גרוע. אתמול הוא שוב איחר ב-12 דקות. כבר לא יכולתי אז הלכתי. כל כך נפגעתי. וכשהוא התקשר חזרתי. הוא היה כל כך עצוב, אודי. קשה לי לתאר לך את הפנים שלו. את העניים העצובות שלו. הוא אמר שאני מביאה הרבה חלקים תוקפניים לחדר גם בלי שאני מתכוונת. למשל שאני אומרת שהוא מכאיב לי. וזה בעצם אבא שהכאיב לי. וגם שאני מאיימת שאני יעזוב וזה ממש קשה לו. כאב לי לראות אותו ככה אודי. אני אוהבת אותו כל כך. הוא גם ממש בא לקראתי במחיר. ועושה מאמץ גדול להיפגש איתי. הוא מגיע מחוץ לעיר, במיוחד כדי להיפגש איתי. (הוא עובד ביותר ממקום אחד). מצד שני- הוא עושה עלי את הסטאז של האנליזה שלו. שזה משהו שאני הסכמתי להיכנס אליו. בהמלצת המטפלת הקבוצתית עשינו חוזה כתוב. ועכשיו למשך שלושה חודשים אנחנו נעקוב על הזמנים/איחורים/ביטולים/תזוזה של השעות. כי זה ממש מערער אותי. עכשיו אנחנו נעקוב על זה. וגם אם אני יחליט לעזוב זה יהיה ממקום מאורגן, מסודר. ומוסכם על שתינו. אני גאה בעצמי שאני לא עושה צעדים אימפולסיביים. גם הבוסית שלי היום אמרה לי שהיא גאה בי. אודי- הלילות....... הלילות בלתי נסבלים. זה תוהו ובבוהו. הילה- hila

הטיפול במוד של פגישות מדוללות מאד, כך קורה, כך נוטה להזכיר כאן מעת לעת. יוצא שחלף כבר כחודש מאז ראיתי לאחרונה את רופא הנפש, ועכשיו הוא בחו"ל כפי שקורה מידי פסח. אפילו לא דיברנו לפני צאתו לחופשת החג, אך הוא יודע שהלב מתנפץ, וכמו פעמים רבות אני לבד גם בערב החג המתקרב. אודי, אפשר יד? סוריקטה

והיא לא תוכל להיפגש איתי עד החג, מלבד שני בבוקר שלי זה לא רלבנטי כי כבר בטוח אסע לפני. קבענו שנדבר בטלפון במקום בשני בבוקר ואז גם אראה/נראה אם אני רוצה גם בשלישי בערב. אני חושבת שאסע לשבת בכל זאת. כי אני אבכה אם אשאר כאן. גם שם סביר שאבכה אבל כנראה שבכל מקום לא מושלם.. דעתי עוד יכולה להשתנות.. אבל זה הכיוון כרגע.

שאני מתלבטת לגבי שבת.. שאולי היא יכולה להיפגש איתי לפני פסח. גם רציתי להגיד לה שמחר יש לי ראיון.. רציתי להראות לה פתק שאחיינית שלי ציירה עליו לב וכתבה את השם שלי עליו. זה הכל. זה ככ הרבה לצפות? כלום לא הצלחתי להגיד, כלום!!! אז לפחות אתם תדעו מה רציתי... יש לי עוד הרבה דברים שאני רוצה להגיד ולא מצליחה, אבל אני מנמיכה ציפיות.. ועדיין כלום לא קורה.

אתה שומע??? 1. היום בבוקר, המחשב לא נדלק לי ואני התעצבנתי. במיוחד אם אתה זוכר את מה שהיה לי איתו. הייתי צריכה לצאת מהבית ועכשיו שוב ניסיתי. ומה גיליתי? שהמטען לא היה מחובר כמו שצירך בעצמו. ז"א למחשב ולחשמל כן, אבל הוא בעצמו מרוכב מכמה חלקים. 2. אתמול בשיחה עם "חברה"... היא שאלה אותי איפה אהיה בשבת והתבלטה בעצמה איפה להיות, אמרתי שאולי אהיה כאן (ז"א איפה שאני שוכרת דירה), היא אמרה שאולי תסע לחברה בצפון אולי לת"א ושאם לא יסתדר אולי איתי. ואז גחכה כאילו זה בצחוק. מהרגע הזה השיחה התקצרה על ידי באופן מיידי. אם זו לא השפלה אז אני לא יודעת מה כן.. והיא די חברה שלי, אני שונאת אותה.. זה ממש מעליב ופוגע. אתה מבין שאין לי חברים?! 3. נמאס לי! והיא אולי עוד מעט תתקשר כדי שננסה למצוא זמן לעוד פגישה אבל אני לא יודעת אם זה יצליח בכלל. 4. מחר יש לי ראיון עבודה, אני ממש מקווה שיסתדר. למרות שהמשכורת גרועה, ואולי זה גם רק זמני, זה נחשב מקום ממש טוב למקצוע שלי ואני רוצה לעבוד בו. לא סיפרתי לה וגם כמעט לאף אחד אחר. אני מנסה לנחם את עצמי מראש, לכן אומרת לעצמי שאם לא ירצו אותי אז לא נורא ושכנראה כך היה צריך לקרות.. האמת זה קצת ינחם אותי אבל גם ככה אני לא מאמינה בעצמי אז זה רק יגרום לי עוד יותר לא להאמין. למה החיים כל כך דפוקים??? למה? אני רוצה להתחתן, אני רוצה שיהיה לי מישהו להיות איתו... די כבר, כמה אפשר

זה לא פעם ראשונה שאני נעלבת ממך...

אודי, הבן שלי בחופש ולקחתי אותו ללונה פארק. ופתאום משומקום - פלשבק נוראי. חברה מספרת שהייתי חיוורת, רעדתי ו... בסוף גם התעלפתי. הבן שלי כל כך נבהל. ניסיתי להרגיע ולנסוך בו ביטחון וזה דרש ממני כוחות על. אודי, איך אני משקיטה את השדים שבתוך הראש שלי? איך מתמודדים עם פלשבקים? איך אני אהיה יותר בשליטה? אני מרגישה בתוך רכבת הרים וגם בתוך רכבת שדים אינסופית )-: אני עייפה. נטע.

מטפל אומר למטופל בעל התפתחות פוסט טראומטית שכושר התפקוד שלו נפגע למרות שכל חייו התאמץ, המטפל אומר 'עבדתי קשה להגיע היכן שאני כיום'. אשמח לשמוע את דעתך אודי. האם לגיטימי שמטפלים בהתייחסויותיהם יפגינו כזאת התעלמות אטומה מההקשר שבו דברים נאמרים ולא יעצרו ויבדקו עצמם אפילו אחרי שהמטופל מפגין זעזוע מאטימות שכזו? אני באמת רוצה לשמוע את דעתך אודי. מה הבעיה לתת הכרה על חוסר שיוויוניות אמיתית שהייתה? להודות 'אני לא סבלתי מחרדות וקשיים וסימפטומים כמוך'. מה הבעיה להודות?? ועדיין אפשר להחזיק מסר של אמונה לגבי היכולת להשתנות. זה לא סותר. אז למה מטפלים מתנהגים בצביעות כזו? אני רוצה באמת לשמוע מה דעתך וכיצד אתה נוהג להתייחס לעניין. אחרי שנתיים של סבל משחזורי זכרונות חזרתי להתמודד לאחרונה עם כל מיני עניינים שבעבר הסבו לי חרדה נוראה. אני לא מוותרת!! לעולם!

אני בשלהיי העשור הרביעי לחיי , לפני כ-5 שנים התחלתי טיפול . התחלתי את הטיפול על פגיעה מינית בת שנתיים שעברתי מבן משפחה אחד שאותו זכרתי ..ולאט לאט התגלתה האמת המרה . תוך כדי הטיפול הבנתי שאני עם הפרעת אישיות דיסוציאטיבית ללא נתק בן היישויות ..שנגרמה בעקבות התעללות בת 10 שנים של אבי (חושבת שנזכרתי בהכל עד עתה ). לפי דברייה של המטפלת ואני גם מסכימה אני סוג של מהופנטת ..השאלה היא האם יש חומר או דרך להצליח להבין מה הטריגר שגורם לי להתנתק להתהפנט להעלם ..האם יש דרך שבה אני יכולה לעקוב אחר הדברים ..אשמח להפניות לכל חומר כתוב או ידע שיעזרו לי לחזק את המודעות והיכולת להחלים ...ושאלה נוספת האם ניתן להשתמש בפורום כרשת בטחון בשעות שהמטפלת איננה ..המון תודה

קראתי אותו ואחרים וברור לי שכל התהליך הוא בטיפול עצמו ויש לי מטפלת שהיא אחת למליון .אין לו תחליף .. השאלה שלי הייתה בקשר להיפנוזה . איך אני יכולה לדעת מה בעצם גורם לי להיפנוט הזה , מה הפעמון ששולח אותי לשם..ברור שלאט לאט תוך כדי שימת לב מדוייקת ברגע הניתוק אני אבין יותר ...השאלה היא אם יש דרך לחדד את הקשב לרגעים האלה .

אין לי כבר כוח. בסה"כ רציתי להגיד כמה דברים היום בטיפול. וכלום, כלום לא הצלחתי. כל פעם זה חוזר על עצמו, אותו הדבר. פעם שעברה היא שאלה אותי משהו בקשר לשיחה שהייתה לנו בטלפון ואז כל הפגישה סבבה סביב זה. אני יודעת שזה ככה. שאם היא לא תשאל משהו וכאילו תוביל אני לא אדבר. מצד שני לא תמיד אני רוצה שהיא תתחיל כי מי בכלל אמר שאני רוצה. לרוב מה שקורה בפגישות זה שבהתחלה לפעמים רבע שעה לפעמים חצי שעה ולפעמים יותר, אני פשוט לא מצליחה. ואז אני מתעצבנת וכןעסת ובוכה ומתוסכלת שלא מצליחה לדבר ושכל פעם זה קורה. היום היא אמרה שאולי צריך לקבל את ושזה חלק מהפגישה. מעין הקדמה. גם אני חושבת שזה ככה. ולא הצלחתי להגיד כלום. רק משהו קטן שגם לא יצא כמו שצריך. אמרתי לה בסוף שאני לא מוכנה לצאת היום ואני לא מתכוונת לקום. היא כעסה וגם אני. בסהכ רציתי שניפגש לפני החג עוד פעם ולא הצלחתי לשאול. מה שנסגר בסוף זה שהיא אמרה שתתקשר היום אליי בערב ונחשןב על אופציה אחרת. היא גם אמרה שנוכל בשלישי הבא לדבר בטלפון... וזה טוב. אבל היום היה ככ רע. ואני פשוט מותשת. אבל צריכה אותה עוד קצת. וחלק מזה קשור להחלטה איפה אהיה שבת. בלי קשר חברה שלחה הודעה והזמינה אותי אליה לכל.השבת. זה לא רלבנטי אבל בפעם אחרת נראה לי שכן. אודי מה אתה אומר?

מגיע הסוף שבוע.. אין לי חשק.. בא לי שיגמר כבר.. אבל זה לא שמצפה לי משהו בהמשך השבוע.. זה חסר ערך.. זה כאילו שאני מחכה למשהו שיגיע, ורוצה שהימים יעברו מהר .. עוד אחד ועוד אחד.. רק שהמשהו הזה לעולם לא יגיע.. אין כלום בקצה.. אז למה אני מחכה? למה רוצה שהימים יעברו? הרי אין הבדל בין יום אחד לשני.. כולם אותו דבר, חסרי עניין וריקניים.. ובכלל בשבוע הבא מגיע פסח.. עוד סוף שבוע.. והפורום לא יהיה פעיל ברצף של סופש וחג.. זה טיפשי.. אבל אני לא אוהבת כשהפורום במנוחה.. אני אוהבת שיש כאן פעילות, לדעת שכולם כאן.. אפילו אם אני עצמי לא כותבת כלום. אבל מגיע לך חופש , אודי.. אתה יודע שקראתי עליך? באתר שלך ובאתרים אחרים.. אתה עושה המון דברים! כל כך אין לי חשק לחגים האלה... או סתם לחיים שלי..

אני צפה לי, סוג של בסדר. פירפרתי בשבוע האחרון בתנועות חזקות, לברוח ממערבולת שואבת (גם בים האמיתי, אם נתקלים במערבולת יש לשחות לאורך קו החוף, לא להעמיק פנימה או החוצה. זו הכיווניות הבטוחה יותר, מסתבר. עוד קצת בצד כבר אין מערבולת). ועכשיו על הגב, צפה, נושמת, מתלבטת מתי להתחיל לכוון שוב תנועות של שחייה לאנשהו ולאן. סוג של בסדר שכזה. אולי דווקא עכשיו ברוגע אוכל לעלות על החסקה של המטפלת, מה שלא הצלחתי לעשות מתוך המערבולת. ואז, רק לשם הביטחון, היא תנפח לי את המצופים הכתומים האלה על הידיים. אני מקווה שאני לא צפה לכיוון מערבולת נוספת (לסדר פסח עם ההורים יש תמיד את הפוטנציאל לערבל...). בא לי לעצום קצת עיניים ושמישהו אחר יעמוד על המשמר... נעמה.

אודי, כן,אתה צודק, הזמן לא עוצר.הנה, היום ה 5 עבר,גם היום ה 6 היום כבר קטפתי את העלה היומי והכנסתי לתיבת המכתבים שלה.. לא יודעת אם סיפרתי לך, בכל יום עם העלה היומי אני גם מצרפת תאריך ומס' מילים על דף שמחברת לעלה.. משונה.. בסוף זה יוצא סוג של מחברת מוזרה שעשויה מעלים תלושים וחרוטים על קרעי ניירות בתיבת המכתבים שלה.. אודי,תגיד לי בבקשה מה לעשות.. לא יודעת.. אמא צביה מאפשרת לי לשלוח לה סמס ומייל חופשי..אבל אני כמעט ולא משתמשת בזה.. אולי מייל אחד בחודש (גם זה לא תמיד) וגם כמעט ולא מסמסת לה.. לא רוצה להפריע לה.. מתיישהו לפני נסיעתה ,היא שוב הזכירה לי שאני יכולה לשלוח לה מיילים.. לא שלחתי לה.. לא רוצה להפריע לה בחופשה שלה וגם לא רוצה שהיא תראה כמה אני כאילו צריכה אותה ולא יכולה להסתדר בלעדיה.. אודי, לשלוח לה מייל ? לא רוצה !!! אני לא צריכה אותה !!!! אני מסתדרת בלעדיה.. מה היא חושבת לה ? שאני לא יכולה להסתדר ???? אודי, אולי בסוף אני אגיע לבית חולים ואבקש אינפוזיית כוח ??? אודי ??????? :(

נראה לי שהילדה רגילה שהאיבוד הוא מקומה, והיא לא ממש יודעת איזה סוג של 'מקום ' היא מחפשת ותמצא, ואיזה סוג של יחד (!) ואישה אחת מתכופפת על הברכיים מולה אבל לא קרוב מדי ולא מושיטה יד שתבהיל ואומרת - נחפש, נמצא, דרך לעזור לך.... לא יודעת נזכרתי בשיר "עכשיו הכל בסדר" למרות שעדיין לא ממש כך ... "לאט לאט נמצא? ... " והיה לי איזה דחף להיות כאן טיפה (אחרי שתיקה מייסרת שם . אבל לא במקום) , אני מקווה שזה לא מעמיס מדי, ואולי לבקש ממך איזו מילה מכירה (אותי) ?... תודה, סליחה, וחג שמח, כולם...

אודי..אני מתמוטטת! יש לי מטפלת שמחזיקה חזק שלא אפול..אני על כדורים..פגישות פעמיים בשבוע..ובכל זאת..אוף..דיכאון..חוזר יכולת לעבוד..חרדות..דליקות פסיכוטיות הרופאה אמרה..בולמיה..מש מינה..הייתי גם אנורקסית ועכשיו זה הפך לאכילה בהמתית...היו גם פגיעות..לוקחת כדורים אנטיפסיכוטים וזה רק משגע יותר..עייפה תשושה לא מתפקדת..רוצה שוב להשתכר..בבא לגן..אודי אודי!!!מה עושים???או סידי עם גל ישות פסיכןטיות זו האבחנה כבר עשרים שנה!!ואין לי כוח...אודי וכולם מה עושים?איל ממשיכים??

אודי נניח ילד בן שנתיים מסרב ללכת עם אימו ברחוב ונעצר במקום. האמא ממהרת ודורשת שהוא יפסיק לעכב אותה וימשיך ללכת. הילד עקשן ומסרב. עכשיו יש 2 אפשרויות להבנתי 1) או שהאמא מושכת את הילד ביד בכח וגוררת אותו אחריה 2) האמא אומרת "טוב אם אתה לא רוצה לבוא תשאר שם. אני צריכה ללכת. ואז היא ממשיכה ללכת ומתרחקת וצופה שהילד בשלב מסויים ירוץ אחריה כי הרי הוא לא באמת ירצה להשאר לבד ברחוב ולאבד אותה באופק האם אפשרות 2 אפשר להניח שבהכרח תעבוד? שאלה נוספת בנושא של מגע ואוטונומית הילד על גופו. האם זה לגיטימי שילד יתבקש לתת לסבתא חיבוק ונשיקה כאות תודה על כך שהביאה לו עוגיה או מתנה כלשהי גם אם הילד ממש לא מעוניין במגע הזה? מה נכון יותר עבור הילד- לאפשר שיסתפק רק באמירת 'תודה' מנומסת מרחוק או ללחוץ עליו עם הציפיה שלחבק פיסית את סבתא זה רצוי ונכון גם אם לא בא לו. אשמח לקבל ממך התייחסות לשאלותיי :)

בקשר לספר, כמובן הספרים של אודי מעולים :) אבל לא מדובר על קשר בין מטפל מטופל...אולי כדאי אודי? או בכלל על הקשר בפורם מאוד מעניין תעשה מחקר? נשמח, אתה יודע, להשתתף :) יש לי המון ספרים מאז שאני בטיפול, אודי הזכיר יאלום, תקראי את כלם, כלם טובים ותמיד מדובר על קשר כזה בספריו. יש מה זאת אהבה של יורם יובל, בית לנפש של יעקב מטרי, טיפול נפשי של דרור גרין מדריך למשתמש...יש שיח מטופלים מעולה, מראה שיש אנשים רגילים עם בעיות :) לא זוכרת של מי וכדי להרגיש טוב יש את ליאו בוסקאליה, לחיות ולאהוב....יש לי מלא :) תהני. מיכל