פורום פסיכולוגיה קלינית

התעוררתי משיני עם מחשבה לא טובה על דברים מבאסים אותי וכעסים. אודי אני רוצה את עצמי לעצמי חזרה. איך מרפאים לי את הנפש? נמאס לי שזכרונות כעסים ומרמורים זולגים לי בין החריצים. אתה יודע שאם היית פוגש אתי במציאות היית פוגש מישהי שנראית חייכנית ובסדר גמור לכאורה? התעוררתי משינה עכשיו עקב עיבוד רגשי של ןומר מטריד בחלום.

הי מימה אי אפשר לעבד דברים בלי לעבור דרכם. זה דומה למעבר בתוך מנהרה....... את זה עושים בטיפול. אין דרך אחרת יקירה. את יכולה לכעוס ולזעום ולהטיח, זה בסדר. אבל עיבוד לא יצא מזה. בהצלחה בדרך! הילה

כמעט כל נושא לטיפול. הובכן זה משאיר רושם חזק וטעם רע פשוט. זה משאיר רושם חזק ולא נעים שמטפלים גובים כפי שהם גובים ואפילו לא מסבירים כמו שצריך למה הם עושים את זה. "הם עבדו קשה, הזמן שלהם שווה יותר, אלה המחירים בשוק..." לא מבינה איך עם מסרים כאלה אדם שתפקודו נפגע אך במקור היה שאפתן באופיו אמור לחוש רווחה והטבה בתחושת הדימוי והערך העצמי שלו. זה מאוד בעייתי. בייחוד שעדיין נזקקים להחזקה הטיפולית הזאת מדי פעם ולא ניתן להתמודד בבטחה עם החיים ללא זה. איך אפשר שלא לחוות צרימה מן הפער הזה?

אני כמובן משלמת לה הרבה יותר ממה שאני מרוויחה. נכון, זה מעצבן. זה עולה לי לא מעט במחשבות. אני גם אמרתי לה שתדע שלא לעד אהיה אצלה כך בטיפול כי הכסף שלי ייגמר. לא מדובר בעוד עשרות שנים, כפי הנראה זה יכול לקרות כבר בשנה הקרובה. אני מנסה לראות איך אני יכולה להרוויח יותר. לצערי יש דברים שאני לא קונה. בחסכון שלי לא אגע. היא גם הציעה לתת לי הנחה, אני לא מעוניינת וגם לא חושבת שזה יקל עליי. אני הולכת פעמיים כך שההוצאה היא גבוהה יותר. ובקיצור, אני לפחות עוסקת ג"כ בזה. חושבת שאת לא לבד. זה טבעי וזו הוצאה יקרה. מבחינתי אין אפשרות לוותר על הטיפול ולכן בוחנת עם עצמי איך אני יכולה לגרום לו להתקיים. אני חושבת גם שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו להיות מטופל במסגרת פרטית. יש חלופות של טיפול דרך הקופה. מניחה שזה לא אידיאלי אך לפעמים זה עדיף על כלום. מה שכן, לגבייך, לי לא מפריע שרוב (כל) הודעותייך סובבות סביב עצמן.. נראה לי שכולם כאן רוצים לטובתך ולכן מנסים לעזור. טוב שא בטיפול חדש ומקווה בשבילך שתצליחי להתגבר ולראות שיש גם מטפלים טובים (לך), שרוצים בטובתך. אגב, לגבי הכעס שלך כלפיי בגלל מה שכתבתי. לפעמים אני מפחדת שמא יכעסו או יצחקו על מה שכתבתי... שמחה לשמוע שאת לא.

אודי לפי מה אתה בוחר לאיזה מן ההודעות שלי כן להגיב ולאיזה לא?

גם אני תוהה לגביי ובאופן כללי.. כשכותבת הרבה אודי לא מגיב לכל ההודעות השלי. זה מה שאני שמה לב אצלי. אותי זה קצת מעליב אבל מנסה לנחם את עצמי.

אודי תסביר לי. רק אני רואה את העוול פה? הרי גם אני שאפתי ורציתי להגיע למשהו בחיים. לא בחרתי בחרדות וקשיים שתקפו אותי . אז למה מטפלים אומרים דבר כזה? אודי- אתה לא רואה שזה משפיל? זה מתנשא ומגעיל. אודי אתה לא רואה את זה?? זה לא ברור להגיון שלך גם? רק להגיון שלי זה ברור?

חשת מושפלת ונפגעת. אבל את חייבת להמשיך הלאה ולא להיות תקועה. לוותר ולהניח לעבר. לשים לעצמך גבול , לומר לעצמך: עד כאן. מספיק.

נכון שמותר? מותר גם לא לישון. נכון שמותר גם לא לישון? אני לא ישנה. כבר שבועיים כמעט שאיני ישנה. וככל שעוברים הימים אני מרגישה יותר ויותר ערה. מותר לאכול. נכון שמותר? מותר גם לא לאכול. נכון שמותר גם לא לאכול? כבר שבועיים כמעט שאיני אוכלת. וככל שעוברים הימים אני מרגישה יותר ויותר קלילה ודרוכה וחיה. מותר לבכות. נכון שמותר? מותר גם לא לבכות. נכון שמותר גם לא לבכות? כבר שנתיים שאיני בוכה. וככל שעוברים הימים אני מרגישה יותר ויותר חלולה ומנותקת. מותר לחכות. נכון שמותר? מותר גם לא לחכות. נכון שמותר גם לא לחכות? אני לא מחכה. כבר שנתיים שאיני מחכה למחר. וככל שעוברים הימים אני מרגישה יותר ויותר רחוקה מהיום שאחרי מחר.

והאם אתה הקמת את הפורום או נכנסת לניהול במקום מישהו אחר?

לעתים תוהה לעצמי מאיפה הכוחות והרצון שלך להיות כאן...

אודי, אני זוכרת מה היה. (כמה שנים שאני פה..., ואגב, יש לי פנטזיה שכאשר יהיו לי חיים הרבה יותר מלאים 'אשכח' מהפורום, מסיבות טובות). הצצתי מעט לאחור, היה זה בראשית מרץ 2009, עמ' 560 למי שמעוניין. אז אני זוכרת. והיה נורא. ואכזבנו קשות. כמה שלא יכולנו לקחת אחריות. וכמה הגבולות עפו לכל עבר. ועד כמה שרציתי שיהיה לנו חופש, הבנתי שצריך כל-כך את ההגנה של הסינון. ואת שכמותך כמנחה. וכן, גם אני חושבת שמאד מאד לא פשוט לנהל פורום כזה. שתהיה לי בריא. שיהיה בריא גם המטפל שלי שעבר איתי את שעבר. ואני כל-כך רוצה להודות לו בכך שאמצא דרך לדאוג לעצמי יותר. זו מתנתי לו. ומה תוכל להיות מתנתנו לך? פחות להפגין את הצד התלותי שלנו? פחות להשתמש בפורום כשק הקאה? ואני זוכרת שהייתה גם תקופה של טרור ארוכה בפורומים שגאתה שוב עם תחלופת מנהלות בפורום מקביל, והיא פסקה. ועד היום אני תוהה האם ערבו איזה גורם כמשטרה לצורך הפסקת ההודעות האלימות במיוחד שנשלחו לכאן, גם אם לא פורסמו. אגב, היום אני שמחה ומעריכה מאד את ההגנה של הכינוי הקבוע, אבל חבל שעם הקידמה והסלולריה החכמה ניתן לעקוף את זה. אודי, יש לך, כמנהל, אפשרות לראות את כתובות הדוא"ל שמתלוות לכינוי? אני שואלת כי זה יכול להיות סוג של זיהוי. מי אמיתי ומי יכול להיות חשוד כמתחזה. סוריקטה

אודי, למה אני קוראת פה שוב ושוב, וגם חווה בעצמי, את הקושי הזה של להיות בטיפול, לחוות, להתקדם??... ומצד שני מכירה חברות שהטיפול שלהם זורם על מי מנוחות, כן, יש מורכבות אבל לא מתסכל כל כך... זה המטפל? זה אנחנו שיש לנו מורכבות של יחסי אובייקט?? זה הנפש שלנו שרגישה מידיי?? מה זה???

מהעניין הזה. תוהה מה מייחד/שונה משאר האנשים שאני מכירה שנמצאים בטיפול לעומתנו כאן בפורום.

הי אודי, הפעם אני מרגישה שהייתי רוצה לגמול לבמבי על עזרתה לי בעבר. נראה לי שמאד כואב לה שם למטה וייקל לי אם 'תדברו' בינכם, למרות שגם פספוס ניתן לתקן, ובכל זאת סופשבוע וכאלה, חרדותיי ואנכי. גם אני הוספתי תגובות על עצים רחוקים, אחת מהן לבמבי היקרה. את מצוקותיי שלי חלקתי עם רופא הנפש שלי גם כדי לא להעמיס כאן עוד. המון תודה אודי, באמת וסופשבוע רגוע עד כמה שניתן. מרגישה מעט אי נוחות ואי נעימות בבקשתי, ואולי בקוצר הרוח שלי, כי אני יודעת שאתה טורח מעל ומעבר. סוריקטה

הי אודי יקר, ראיתי בעצם התקשורת, הידיעה וההבהרה הקלה מסוימת (עבורי). תודה, סוריקטה

תודה מתוקה.. שלך-במבי

אני רוצה להכריז שטיפול זה מקום שיכול לתסכל ולייאש כל פעם מחדש..עברתי כמה מטפלים ואיך שהוא תמיד הגיע השלב שבסוף אני נשארת עם עצמי לבד כאובה ומגיעה למסקנה הזו: טיפול=מקום מתסכל אני רואה שזה אפילו לא משהו שדפוק רק אצלי,אני קוראת את ההודעות של הכותבות פה ורואים שכל אחת חוותה או חווה איזה שהוא טיפול מתסכל שאחריו הגיעה הנפילה..אז מה עושים כשבכל זאת זקוקים לעזרה האם לנסות שוב ולפתח מן מנגנון הגנה מוקדם שכזה ולהיכנס לטיפול עם מודעות מלאה שאני עומדת להיפגע ולהרגיש חרא בסוף? או שפשוט לוותר על העניין? והנה עכשיו-אני נפגעתי עד מאוד מהמטפלת שלי .ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום..דיברתי איתה על זה וכלום לא עזר....פשוט מתסכל..

יש לי מספר שאלות שאשמח לקבל עליהם תשובה: כיצד הורי התלמידים ה-'רגילים' יכולים לעזור לשילובו של תלמיד עם חרדות בכיתה? כיצד תלמידי הכתה ה-'רגילים' יכולים לעזור לשילובו של תלמיד עם חרדות בכיתה?

הטיפול מחזיק יום אחד אחרי זה אני משתגעת למה בית חולים וקופת חולים זה לאנשים שכואב להם הגרון או הרגל? למה אין קופת חולים או אחות לדבר איתה לנפש? הנפש כואבת יותר מהגוף מייסרת וממלאת אותי בדידות נוראית למה הבנות פה לא מדברות על הנפש עם חברות? למה? למה מותר לבכות רק ביום הזיכרון? או אם מת לך מישהו? למה אין לגיטימציה לעצב ולכאב,? לאן זה הולך, אודי? הילה

אני עובדת כמעט שנה וחצי במשרה חלקית עם שכר נושק למינימום.. פעמיים ביקשתי מהמעסיקה העלאת שכר והיא אמרה שהיא תתן לי כאשר המצב הכלכלי של העסק ישתפר. היום הגיעו יותר הזמנות ויש יותר עבודה. היא שאלה אותי אם אני יכולה לקחת עוד משמרות. במקביל מישהי מהעובדות הודיעה על כוונת עזיבה ואין הרבה כח אדם גם ככה. ברור לי שאני הופכת קריטית יותר כרגע עבור המעסיקה כי תעזר בי לתגבור. מאוד רציתי להזכיר לה בסוף במשמרת שאני מעוניינת בהעלאת השכר לשעה אבל לא היה לי אומץ.הרי כבר העליתי את הנושא והיא אמרה שתקח לתשומת ליבה. מה הקטע לנג'ס לה עם זה ולהזכיר שוב ושוב? היא טוב מאוד יודעת שאני מעוניינת בזה הרי. אבל עד כה לא ראיתי שחלה העלאה. והיום היא דיברה על כך שלא רוצה להעסיק עובדות זמניות אלא קבועות. בנות שלא סתם תשקיע בהכשרתן לעבודה ועד שיתמקצעו כבר יעזבו.. אבל מה היא משחקת אותה תמימה? בשביל שאנשים ירצו להשאר לטווח ארוך ומתוך שביעות רצון צריך לתגמל אותם. צריך לתת לעובדים תחושה שהשקעתם מוערכת. וגם להעריך את ההתמדה לאורך זמן במקום עבודה. אחרי שנה וחצי זה היה יותר ממתבקש לפרגן לי העלאה בשכר שהתחלתית כזה נמוך. אז היא מתמהמהת עם זה ואחכ מקשקשת איך היא רוצה עובדות רציניות ולא זמניות.. נו באמת. איזה היתממות. הבעיה שכרגע זאת לא עבודה שאני יכולה להרשות לעצמי לעזוב כי אין הרבה עבודות שאני מסוגלת לסבול ולהתמיד בהן. זאת באמת סביבת עבודה מאוד מיוחדת ונעימה , אבל זה מתסכל שזאת הגישה. שגורמים לאנשים לחוש שעליהם לקבץ נדבות של איזה שקל שניים בשכר במקום לפרגן. לצערי אני לא יכולה לאיים שאו שתעלי לי או שאני עוזבת.. כי אין לי אלטרנטיבה נכון לעכשיו. רוב העבודות בשוק פחות אטרקטיביות מבחינתי, להוציא בקטע של השכר.. זה מעצבן. גם מעצבן אותי שלא הבנתי את עצמי להזכיר לה במפורש היום שהיא אמרה לי שמתי שתהיה עוד עבודה היא תעלה לי. הרגשתי קושי לדבר על זה שוב. זה מעצבן. אפילו התמהמתי לידה בכוונה לומר אבל נסוגתי ברגע האחרון :/ אני לא אוהבת את ההרגשה של לסובב למישהו את היד אבל ככה העולם הזה לא? עניינים של היצע וביקוש ומקח.. קשה לי עם זה. למה היא מפגרת מכדי להבין שיש לפרגן לעובדים אם היא רוצה שהם ישארו לעבוד שם מרוצים? העיקר מטפלים דופקים 'תעריפים'. עלות פגישות טיפול אחת זה כמו העלאה בשכר שלי שמצטברת לחודשיים! אין שום פרופרציה. חארות משני הכיוונים. חרא קמצן מי שמשלם לי וחרא תעב בצע מי שגובה ממני. שום פרופורציה. אין שום הגיון בעולם הדפוק הזה.

כשהגעתי לסוף הודעתך חייכתי. את יודעת למה? כי גם כשההודעה לא מתייחסת באופן מפורש לטיפול שלך הצלחת לעשות זאת גם כאן. ממש מקווה שלא הכעסתי אותך.

לא הכעסת בכלל. בתור מישהי שצרכה טיפול להוצאה הזאת יש מוחשיות בחיי ולכן גם ההכנסות שלי מקבלות ציביון יחסי לזה. לא מבינה איך מנתקים בכזאת קלות את הפן של תהליך רגשי מההיבט החומרי כלכלי שכרוך בזה. איך לא יהיה קשור אם במציאות הממשית בקושי נותנים לי העלאה של שקל אבל במציאות הטיפולית עושקים.

הלכתי לאיבוד הוא שוב לא כאן שוב רוצה לפגוע קשה לי מאוד הילה

מאי יקרה, זה היה תהליך מאוד ארוך ולא כזה פשוט, שוחחנו על הצורך בחיבוק, על מה זה בשבילי ומלא שיחות, שלא תחשבי שפתאום היא חיבקה... בהתחלה היא לא הסכימה בכלל...לקח יותר משנתיים אולי שלוש עד שהיו חיבוקים פעם ב...גם אני לא ממש הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה או צריכה ממנה...וחיבוק בכל סוף פגישה ורק בסוף פגישה התחיל ממש לא מזמן כשאני כבר כמעט ארבע וחצי שנים איתה...וכל זה בחוזה מוסכם בנינו. זה משהו רגיש ולא מתאים לכל אחד, תלוי גם במטרת הטיפול ועוד.... אני ממליצה קודם לשוחח על זה, לראות מה קורה ואז להחליט יחד אם מתאים. בהצלחה מיכל

תודה מיכל! אני מאוד מקוה שהחיבוק יגיע מתישהו.. היא אמרה שלא יהיה אף פעם.. אבל אני מקווה שדברים ישתנו עם הזמן כמו שאצלך ואצל גיגית קרה...

ימים עמוסים, מטלטלים, נטולי מנוח. מחפשת מקום לשקוט בו. אפשר להיות כאן קצת ? נ.ב. היום מצאתי את עצמי ממליצה למישהו על טיפול בהיפנוזה, בעקבות התרשמותי מספרו המצוין של ד"ר בונשטיין... :)

הייתי שעה בעבודה.ברחתי בחזרה לפה..למיטה.

מה זה אומר להיעזר בקשר כדי להתיר פלונטר? נראה לי שאם מוסיפים קשר לפלונטר הוא מסתבך עוד יותר. אלא אם דיברת על קשר שנוצר בין בני אדם.. ובמקרה כזה, איזה קשר? עם הפסיכולוגית? או שהתכוונת למשהו אחר

אם תראי את זה, רציתי להגיד לך תודה שכתבת לי שאת מאמינה לי וגם על שאר הדברים שאת מגיבה לי. אני מעריכה את זה :)

כנראה שאסע למשפחה שלי... כידוע זה לא קל. גם אם אשאר לא יהיה קל. אני מנחמת את עצמי בכך שזה שבסוף זה יעבור וגם שלא תמיד עושים מה שרוצים.

בדרך נזכרתי שפעם שעברה רבתי עם מישהו כאן בקשר למזגן.. וממש אין לי כוח שיקרה שוב. אחרת אני לוקחת את הדברים שלי ועפה מכאן

אודי, תשובתך לשמלי נשמעת לי קצת מוזרה. למיטב הבנתי, הפעוט הצעיר רואה עצמו תחילה דרך העיניים של הוריו או דמויות משמעותיות אחרות בחייו אשר מהוות עבורו (או אמורות לפחות) זולת עצמי, והם אלו הגורמים לו לחוש בעל ערך. אני טועה? נטע.

אבל קודם אודי שאל אותי מה צריך לקרות כדי שאני אאמין שאני חשובה, ואני החזרתי לו בשאלה..לכן נראה לי שהוא הסכים איתי בנוגע לזה שאני צריכה קודם כל להיות חשובה בעיני עצמי.. בכל מקרה, אני לא חשובה בעיני עצמי עכשיו.. ואז נשאלת השאלה למה. זה יותר עמוק וכאן אולי מגיעים העניינים ששייכים לראשית חייו של אדם ולסביבתו החיצונית, שאמורה לתת לו ערך כדי שבהמשך חייו ירגיש חשוב בעיני עצמו וכך יוכל להרגיש חשוב עבור אחרים גם.

אתה יודע שאני יודעת פה הז לא, אבל גם שם זה לא ובאף מקםו זה לא כי הכן תאמרו הוא רק מבפנים וכך עובורת שנתיים בהן אני מועברת מהפ לשם כי םש בטח יצליחו לטפל וגם מגורשת מפה ומשם כי אחריות היא מצרך נדיר. אתה מבקש שאפסיק לכתוב כאן? הז בסדר... המרחב הוא שלך

אני חושבת עליה המון, זה ממלא קצת את הריקנות ואז כשהמחשבות נרגעות הריקנות שוב גדלה. חושבת בעיקר אם איכפת לה ומנסה להיאחז במילה/בטון דיבור/מבט שהרגישו לי שאיכפת לה קצת.. אודי אם המטפלת שלי לא מחבקת אותי, האם זה אומר שפחות איכפת לה? אם היה לה איכפת לא היה לה רצון לחבק אותי?

כל כך מבינה אותך!המחשבות המרובות על המטפלת.אוף!!לפעמים זה מתיש וקשה וכואב. מקוה שמהתלות הזו תגדלי ותצמחי. לגבי החיבוק- אל תכניסי לעצמך רעיונות לראש.אי מתן חיבוק אינו שווה חוסר אהבה.אפשר לאהוב גם בלי לחבק. אני כבר שנתיים אצלה ורק עכשיו התחילו חיבוקים ואני יודעת שגם לפני כן היא אהבה ודאגה.תנסי לחשוב בהגיון ולהיזכר במחוות נעימות שלה..כמו מבט חם וחיוך טון דיבור..לפעמים החיבוק הרגשי חשוב יותר מחיבוק פיזי.אל תעשי השוואות בין טיפולים פה.כל טיפול מיוחד במינו ומושפע מהמטפל מהמטופל מסוג בקשר מהצורך של המטופל מהגבולות של המטפל..אצלי היא לא אוהבת לדבר בטלפון..היא מאפשרת שצריך אבל אני יודעת שהיא ממש לא אוהבת ולפעמים גם מסרבת לי ומעדיפה הודעות..אז מה?? זה לא אומר שהיא לא אוהבת..

חלש, עצוב ומלא בחרדות, היום בעבודה האחראית משמרת כל הזמן תקפה אותי ודיברה אלי לא יפה. היה יום קשה, הרבה לחץ ותובענות בעבודה. ניסיתי לעזור לה, הרגשתי שקשה לה. פתאום הבנתי אותה. ראיתי אותה נמצאת בחרדה נורא גדולה, מאשימה את עצמה על כך שהיא לא מספיקה........ במקום לכעוס על הלקוחות או ההנהלה ששמים אותה במצב כזה. ניסיתי לדבר אליה, אמרתי לה שאני מנסה לעזור לה. שמתי גם גבולות, אמרתי לה שלא תאיים. היא איימה שנישאר בעבודה עד שתיים עשרה בלילה...... אמרתי לה שזה לא פיתרון וזה לא מקובל עלי. עבדתי קשה. אבל הייתי גם קשובה לעצמי ולכוחות שלי. באיזה שהוא שלב היא התחילה לבכות. שאלתי אותה מה היא רוצה לשתות. היא אמרה שהיא לא רוצה כלום. הלכתי, והכנתי לה תה, מתוק עם סוכר. והכנתי גם לעצמי. פתאום זה הזכיר לי את הפעמים בהם הפסיכולוג שלי היה מכין לי לשתות כשהגעתי לפגישות באפיסת כוחות. פתאום הבנתי כמה החמלה, היא דבר חשוב. כמה מי שחזק מסוגל להיות חלש, מסוגל להיעזר. הגעתי הביתה. אני יושבת עם עצמי. בדירה החדשה. יש עדיין כביסות לעשות, וכלים בכיור. היום הלכתי לקנות נורות הביתה. לא שמתי לב שיש לי חושך באמבטיה והשרותים. כאילו דברים כאלה חיוניים נעלמים לי מהעניים. וגם היגיינה. בגלל שגדלתי בהזנחה נוראית. אני נופלת בזה שוב ושוב.היום הגעתי לעבודה עם חולצה מלוכלכת. ולא התקלחתי. אני מתגעגעת לילדי מאוד. לוקחת את המאבק צעד אחד קדימה. אודי, שתדע שהכנתי לילדי חדר מלא משחקים. הם עדיין בקרטונים. לא מסוגלת לפתוח אותם. גם המצעים והשמיכות של הילדים. אודי, אנשים מסביבי אומרים שאני חזקה מאוד. מה הופך בן אדם לחזק? מה גורם לאנשים להפוך להיות מיוחדים בדורם? כמו איינשטיין? ועוד רבים ידועי שם? הילה

כשתבוא לראות אותנו כמו אלוהים רק בשקט, בחרש, מבלי להגיד ראה אותנו בסבלותנו מחכות למילותיך הדקות, חדות, רכות לעולם לא תגע במימנו העמוקים לא במילה, גם לא במבט לא תושיט לנו יד אל חוף מבטחים תראה איך היית לרגע ואינך לעולם לא נגיע לחוף. גם לא במבט לא בהרגשה או במבול מים למטה ומלמעלה לעולם לא שמים אויר פתוח המקום הפתוח הכי סגור בעולם מקום פתוח תמיד מקום סגור פתוח לא פתוח ולא סגור כלומר סגור פתוח כלומר לא סגור ולא פתוח לעולם שלא אדמה לראות מלמעלה את הכל לראות מלמעלה את הנוף היה רק רוחני לעולם שלא נדע לעולם שלא נרגיש ממש אף פעם לא ממש מדוע אתה שב אל תוך הרוח הרעה הזאת הנוראה הזאת שנושבת באוזניך לשווא

אודי, אני לא רוצה שיחבקו אותי!!! לא רוצה שיגעו בי!!! הכל אצלי ובי מזוהם. רקוב. משומש. אני מנסה לפגוע בגוף שלי שוב ושוב. מנסה להשחית אותו. כל כך הרבה שנאה עצמית. אודי, הייתי רוצה לנקות את כל הגועל ולהגיע לילדה הקטנה שבתוכי ואז לחבק אותה. חיבוק טהור. לא פיזי. במילים. במבט. אתה מאמין שאפשר לחבק במבט??? אתה מחבק את המטופלים שלך במילים? נטע.

חיבוק - הכי הכי במבט, הכי הכי חזק אוהב מכיל, כזה שנשאר איתך ונשאר ונשאר.....

המטפלת הנוכחית איכשהו מצליחה להפתיע אותי לטובה. מצד שני כל פעם שהיא עושה משהו בסדר. נוקטת בהתייחסות שמצליחה לשכנע אותי שאכפת לה, מצליחה איכשהו כן להגיע אלי, לגעת ולהזין, גם אם ההשפעה קצרת טווח לפעמים, עדיין- זה מפתיע. ובמקביל כל פעם שהיא מצליחה להפתיע אותי ככה ולגרום לי להרגיש נראית ומובנת ומורגשת אני רק מבינה יותר ויותר כמה גרוע היה הטיפול הקודם. כמה נוראי ועיוור ואטום ונחווה כמו שפיכת חומצה על פצע פעור במקום לשים איזשהו חומר משכך. הלוואי והיא תצליח להקליט לי בראש זכרונות חדשים. הלוואי. בלי שחזורי תופת וחרא. לפעמים אני תוהה אם יפתח מולה שוב הפצע שלי האם המגע שלה בו יהיה אחר. האם היא כן באמת תרפא שם משהו? איכשהו יש משהו שמצליח בהפתעה לנחם אותי בהתייחסויות שלה. אני צופה שהיא תתקיף אותי אותי כמן שעשתה הקודמת אבל זה לא קורה. לא הותקפתי. היא עוזרת לי להרגיש נסבלת :/

כמה כייף לקרוא ומצדיעה לך שאת נותנת צאנס והזמנות לעוד טיפול.

נשמע שיש שם משהו טוב ששומר עלייך..

על פגיעה...כתבת "יש דברים נוספים שיכולים להיות "בסביבה" גם מבלי שתהיה פגיעה ממשית"...אז היה משהו אצלי אך ממש לא נחווה כפגיעה ולא כניצול לפחות לא בזמנו...והדברים עלו קצת לפני הטיפול ובעקבותיו...אין לי פלאשבקים ולא ניתוקים ולא כל מיני חוויות רעות, אני מרגישה חריגה מאוד בקטע הזה ונכון שלטובה....אבל בכל זאת אני מרגישה אשמה בושה וכו'...ולא ראויה בעיקר לאהבה כי בבת אחת נפסק, ואף אחד לא הסביר, לא חיבק לא כלום...ודווקא אני רציתי שימשיך ולא שיפסיק...זה הופך אותי למשהו אחר, מישהי נוראית.... אחרת...הנה שיתפתי אשלח לפני שאתחרט :( מה דעתך? הייתי קטנה וטיפשה וכזו מרגישה גם היום.....האם טעות לקבל חיבוק בטיפול? אודי? זה לא מפחיד אותי זה עונה על צורך.....

היי מיכ, לגבי החיבוק אם טעות או לא..אני חושבת שזה נורא תלוי במטופל במטפל בסוג הקשר אנחנו אחרי שנתיים התחלנו עכשיו עם חיבוק לאחר כל פגישה לי למשל זה עוזר..נותן לי כוחות לימים שאחרי..לא מרגישה שהתלות מתגברת בגלל החיבוק אלא רק מחזק אותי מאד וגם מראה לי שאיכפת לה וזה מה שמחזק ואני זקוקה לזה עכשיו וזה מתאפשר גם מבחינתה..זה לא אומר של מטופל אחר זה יהיה טוב זה באמת תלוי מקרה.

ואולי גם עוד בנות.. זה נעים לכן החיבוק? אתן מרגישות שזה אמיתי? זה לא מרתיע? אני הייתי מפחדת.. מפחדת מהמגע איתה. הראיתי לה תמונה מהפלאפון וקרה שנגענו אחת בשנייה והיה לי לא נעים..

אני מרגישה שזה אמיתי..זה לא מרתיע..זה מחזק המון..זה מתבקש..ומה שכתבת רק מוכיח שזה ספציפי לכל מטופל

היי גיגית, איך זה שפתאום התחלתן להתחבק? פשוט ביקשת? אני כבר מעל שנתיים וחצי בטיפול.. ולא היה מגע בחיים.,איך אוכל לגרום לה לחבק אותי ? :/

מאי..זה לא שביקשתי וישר היא חיבקה..הוצאתי את זה בהתחלה בהודעה אפלייה..הצעתי שעל קידום שלי בתחום מסוים בחיים אקבל ממנה חיבוק כחיזוק חיובי והיא כתבה שלא שוללת אבל צריך לדבר על זה...דיברנו קצת...אחרי כמה פגישות..ביקשתי שתחזיק לי את היד והיא החזיקה לי את שתי הידיים ואז ביקשתי חיבוק והיא חיבקה...אחכ לא היו חיבוקים כמה זמן חוץ מפעם אחת..ואז עוד פעם ואז הוחלט שזה יהיה אחרי כל פגישה..זה היה בהדרגה..חשוב לדבר על זה וחשוב שאת תבדקי עם עצמך אם זה לא יגרום להתחזקות של התלות. אולי בגלל ה היא מסרבת??בשביל לשמור עלייך...לי זה לא חיזק תלות אלא חיזק ומחזק אותי בהתמודדות ביום יום אבל יכול להיות שהיא מפחדת מההשלכות שיהיו לחיבוק עלייך

מצטערת על המבול... אני חושבת שהיא גם בכתה... מתלבטת אם לשאול פעם הבאה כדי לא להתאכזב... אני גם יכולה פשוט לספר בלי שתענה לי. סביר שזה מה שארצה. אתה חושב שזו בריחה מהאמת?

מיום ראשון. לא רוצה לצאת.

עצוב לי לשמוע

רוני, אני מאד עצובה למקרא דברייך.....

מבינה מאד..מכירה לצערי..אולי בכל זאת ניתן למצוא משהו שבשבילו כדאי לקום?

כמו תמיד לקח זמן עד שהתחלתי לומר משהו... גם לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה... אמרתי לה שאני רוצה להגיד ברצף, כי אחרת אני נכנסת לחרדה. היא ענתה שתחכה עד הסוף. התחלתי לדבר והגעתי לכל מה שקרה סביב יום העצמאות. אמרתי לה שאני רוצה לכתוב אבל גם אין לי כוח. ודיברתי ובכיתי. בשלב מסוים שאלתי מה השעה והיא ענתה שיש עוד חמש דקות. וגם אמרה שהיא ממש גאה בי שאני מדברת ושהיא מצליחה עכשיו יותר טוב להבין את מה שקרה. אז עם כל הבכי והכאב שהיה היא שימחה אןתי כשאמרה שהיא גאה בי. אני חושבת שגם אני גאה בעצמי.

אוף, אודי.. אני מרגישה שיש לי כזה פלונטר.. שהחיים שלי הם פלונטר.. ובמקום להתיר אותו, הוא מסתבך יותר.. עוד ועוד חלקים מצטרפים ונקשרים בקשר שהולך וגדל.. אני מרגישה שאיני מצליחה לעצור את זה, הכל רק הולך ומתרחב.. וזה מייאש אותי.. כל פעם להתעסק בחלק אחד, לנסות לפתור ובמקביל מופיעים עוד חדשים. זה מתיש אותי ובלתי ניתן לפתירה.. בא לי להרים ידיים ולשחרר, שיהפוך למפלצת אימתנית שתכלה אותי.

בעיני רוחי. דמיינתי אותו במן גרסת אנימציה כזאת של פלונטר גדל והולך ומכלה אדם שמסתבך בתוכו... המ. תיאור מאוד ויזואלי להרגשה פנימית

כבר ארבע וחצי. סה"כ ישנתי שעה אחה"צ.. מזל שמחר (או בעצם היום) אני לא עובדת. חשבתי שיש לי משהו בציפורן שאין לי כל כך כי אני כוססת. ניסיתי להוציא יותר מדי ועכשיו כואבת לי האצבע מאוד. נראה לי שפצעתי את עצמי.

אודי, מה צריך לקרות כדי שאדם יאמין שהוא חשוב? אולי דבר ראשון זה שיהיו לו בכלל אנשים לידו, שבשבילם הוא יוכל להיות חשוב. אני מהמרת שהתשובה הנכונה היא שקודם כל הוא צריך להיות חשוב בעיני עצמו.

בראשית החיים הוא צריך אנשים סביבו שיהיה חשוב בעיניהם ועבורם. אחכ הוא מפנים את זה וחש חשוב בשביל עצמו. נראה לי שזאת התיאוריה הפסיכולוגיסטית.. שיתקן אותי אודי אם טעיתי

כבר ארבע וחצי. סה"כ ישנתי שעה אחה"צ.. מזל שמחר (או בעצם היום) אני לא עובדת. חשבתי שיש לי משהו בציפורן שאין לי כל כך כי אני כוססת. ניסיתי להוציא יותר מדי ועכשיו כואבת לי האצבע מאוד. נראה לי שפצעתי את עצמי.

הי חנה, מה שכתבת בעיתוי שכתבת, מזמין מאד את השיר "ארבע בבוקר לא נרדמת"... אני מנסה להיעזר בתרופות במקרים כאלה. ולא אכפת לי שאומרים שממכר, יותר נוראיים לילות לבנים של חרדות. סוריקטה

אני לא יודעת אם הייתה מעורבת בזה חרדה... כיוון שידעתי שאני לא צריכה לקום מוקדם נרגעתי. כן, קורה לפעמים שאני פשוט לא מצליחה להירדם מעודף מחשבות.. השאלה אם תרופות יעזרו? לא אכפת לי לנסות, אאכ יש לזה תופעות לוואי. ידוע לך על כאלו? ממי אפשר לבקש כדורים? מרופאת משפחה או מהפסיכיא'? מעדיפה לא ללכת לרופאת משפחה, מצד שני אני לא מדברת ככ עם הפסיכיא' ובנוסף לא רוצה לשלם על זה פרטי.

הי חנה, כנראה שלך יש תשובות טובות מאשר לי. מניחה, כמוך, שאצל שתי הרופאות אפשר לקבל מרשמים, ואני חושבת שתמיד על הנייר (החוזה) שמצורף לתרופה תרשמנה 'תופעות לוואי'. לפעמים גם למזונות שאנו אוכלים ולמשקאות שאנו שותים יש כאלה מבלי שהן רשומות. סוריקטה

נורמאלי

אודי בעקבות הפוסט של חנה רוצה לשאול אותך - לפי מה קובעים מתי מתאים למטופל ואפקטיבח יותר טיפול קוגניטיבי ממוקד או קצר מועד ומתי טיפול רגשי דינמי? לפי מה מטפל מקצועי למשל מכריע הכרעה כזו? מאוד מעניין אותי להבין. אני יודעת שלטיפול דינמי הרבה פעמים מגיעים מתוך משיכה הקשרותית כלשהי או צורך בכזו.. אבל גם בטיפול קוגניטיבי המרכיב הזה יכול להתקיים.. אז מה האינדיקציות להתאים שיטת טיפול למטופל לפי מצבו הנתון?רק המטופל עצמו מחליט מתוך נטייתו או יש גם שיקולים קליניים שניתן לסווג לפיהם לאן עדיף לשלוח מטופל? והאם זה נכון שטיפול דינמי נחשב יותר עמוק ובלתי הפיך מהתערבות קוגניטיבית בלבד?

אני באתי בידיעה שאני רוצה טיפול CBT, גם אמרתי זאת בטלפון הראשון אליה. אני חושבת שכבר בפגישה הראשונה היא אמרה שהיא חושבת שמה שמתאים לי זה טיפול דינאמי. היא שאלה לדעתי, אני לא בטוחה שרציתי אך עניתי שהיא תחליט מה נראה לה שנכון. וכך החל הטיפול השלי. והאמת, לפני שהתחלתי את הטיפול וידעתי רק בגדול מה זה CBT, תהיתי איך זה יהיה אצלי כי אני לא רואה משהו ספציפי לתרגל (אולי יש, כנראה שזה לא מה שהייתי צריכה).

היום בפגישה דיברתי על דברים אישיים מאוד מאוד מאוד אודי אני לא יכןלנ. לבוא ביןם שישע אני יתיבא לו בשרותים אי אםשר הקשר הזה מטלטל אותי זה מפחיד אותי זה באמת מפחיד אודי, תעזור לי???? תשלח גלגל הצלה......... הילה ר

נסעתי עכשיו באוטו עם עוד שתי חברות, נסיעה של חמש- עשר דק', חזרנו מאיפה שהוא. אני ישבתי מאחור. התכתבתי בטלפון עם חברה אחרת. חברה שישבה מקדימה אמרה "את מוכנה להפסיק/ לכבות את הצפצוף המעצבן הזה" (ניסוח בערך..) ישר נעלבתי וכמעט התחלתי לבכות. אח"כ ירדנו מהאוטו והיינו צריכות לחצות את הכביש (לא במעבר חציה), חיכינו שיחלפו המכוניות, מכונית פנתה כדי לעצור והיה נראה לרגע שממש מתקרבת אלינו. באינסטינקט החזקתי/נגעתי בחברה שלי, כשחצינו את הכביש כנראה שעדיין נגעתי בה, אז היא אומרת "מה אני ילדה קטנה, אני יודעת לחצות לבד.." מיותר לציין שתוך פחות מחמש דק' שוב נעלבתי. הגעתי הביתה, נכנסתי לחדר ועכשיו אני בוכה במיטה. אני כבר לא יודעת אם אני זו שמגזימה בתגובות שלי... ועוד דבר לפעמים אני חושבת אחרי שנעלבתי ממשהו, אם אני גם עושה את זה ואם אחרי נעלבים ממני. לא הצלחתי עדיין להגיע למסקנה.

כבר דוברנו על זה כאן הרבה. כשמגיבים לתגובה שלך אתה הרבה פעמים לא שם לב, או שאולי אין לך מה לומר? לא יודעת.. אותי זה קצת מעליב. לפעמים אכתוב הודעה חדשה כי ארצה שתתייחס, ואני רואה שאני לא היחידה, קצת מתסכל אותי ואפילו משפיל הצורך הזה. כשאתה שואל שאלה אני כמעט בטוחה שגם אם אענה אתה לא תגיב. ואני צריכה שתגיב... ולגבי העלבויות- אולי אתה צודק שעוצמת ההעלבות היא זו שאני צריכה לתהייחס אליה, אבל לפעמים הבעיה שאני לא יודעת אם ההעלבות עצמה היא נורמאלית. אולי אתה תגיד שאין דבר כזה נורמלי או לא, אבל אני מרגישה שאני צריכה איזו שהיא "הסכמה" לגבי זה. צריכה שיגידו לי שזה בסדר להעלב/ לא להעלב. אני מתכוונת בכל סיטואציה בנפרד, אני מרגישה שאני כבר לא יודעת בעצמי איך אמורה להתנהג.

היי אני יוצאת עם בחור כשבועיים. לאחרונה אני שומעת ממנו שהוא לא אוכל, כל הזמן חושב עליי (אני רואה לפי הודעות טקסט שהוא שולח לי במהלך היום), מתרגש לדבר איתי.. ואני לא שם. אני יודעת מאיפה הוא בא. הוא די תמים בכל נושא הדייטים ולפי מה שהוא אומר הוא יצא עם קצת בחורות לקשרים שלא הבשילו. אני כן. היו לי מספר מערכות יחסים. חלקן ארוכות יותר וחלקן פחות. אני לא יכולה להגיד לו את אותו דבר אחרי שבועיים. זה כלום בשבילי, לא אינדיקציה אפילו. כל הנתונים טובים. בן אדם שמתייחס אליי כמו מלכה, באמת. אבל כל הסיטואציה מלחיצה אותי. (לא פלא שאני רווקה בגילי - שלושים פלוס - למרות שבפועל אני מאד רוצה להתחתן וללדת) הרעיון של מישהו שמתעלק עליי קשה לי. ואולי אני תמיד ארגיש ככה עם מישהו שמאוהב בי? דילמה...

אפשר לדעת למה פסיכולוגים עושים את זה? למה לוקחים כאלה תעריפים לא פרופורציונליים לשכר מינימום שיש אנשים שמרויחים, בייחוד נפגעי נפש שסובלים מקשי תפקוד יותר מאחרים. אפשר להבין? האם מסתתרת מאחורי זה כוונה טיפולית או שזה פשוט רצון אטום ומנוכר להתפרנס ולא מזיז לעשות זאת על חשבון גבם של מוחלשים יותר?? אני באמת לא מצליחה להבין! האם קיימת כאן תיאוריה רעיונית שדרך הזדהות עם המטפל אלמד לדרוש לעצמי סכומים כאלה גם או אולי תיאוריה שסכומים כאלה יאלצו אותי לצאת לעבוד יותר כדי לעמוד במימון? או שזאת דרך להדגיש את הספרציה והגבול של המטפל? אני באמת לא מבינה. בסופו של דבר מה שנותר זאת חווית הלעג לרש. בחיים שלי לא נזקקתי לשירותיו של אף מקצוע בחיי באותו אופן שנזקקתי ושילמתי למטפלים דינמיים. אני לא סובלת אתכם כי כל מה שלמדתי ממכם זה כמה אטומים אנשים יכולים להיות . לפחות תגידו את האמת- שזה כלי לספרציה או משהו. די כבר עם הלעג והתנשאות האלה. 'זה התעריף המקובל/ זה התעריף המוזל שלי/ למדתי שנים/ עברתי הכשרה ..." אולי תלכו להזדיין כבר? לפעמים ההרגשה היא שרק רגשות של צער וביזוי גרמתם לי. אם לא הייתי 'דפוקה' עם נפש פצועה יכולתי להנות מהכסף הזה בדברים אחרים. יש מטפל שיכול להשכיר עצמו כחבר בתשלום שילווה אותי במהלך חוויות והתנסויות נעימות?! לכל הרוחות חיים פעם אחת. יש מטפל שמוכן ללוות אותי לטיול בחול או יום פינוק בספא או כל מיני בילויים שפשוט יש לי חרדה להנות מהם לבד? ושיהיה מישהו לידי שישתתף ויתן בטחון וחוויה של הנאה? יש מטפל כזה??? שיכול לעזור לי לחוות דברים טובים בחיים האלה?? תמותו כבר אתם והזיוני שכל הדינמיים של 'איך זה קשור לילדות' ותנו לי כבר משהו טוב. החיים אוזלים לי בין הידיים ואני בוכה. למה מסרבים לתת לי טוב? מה עשיתי לעולם הדפוק הזה שאני מוצאת את עצמי משלמת סכומים מופקעים שוב ושוב על פשוט כלום?? על הזבל הדינמי הזה שרק מכאיב ?? שונאת אתכם :/ כן. הכללה. הנה הכללה ועוד הכללה. תמותו כבר נשבר ממכם. רק רציתי דברים טובים. כאילו זה פשע או חטא לרצות. תסכלו לי את הצורה ולקחו על זה כסף. חארו.. בוכה עכשיו כי נשבר ממטפלים. נשבר. אתם לא מרפאים שום כאב רק יוצרים אותו יותר. מחכה עכשיו לפגישה הבאה. בוא נראה כמה זה יואיל . בטח יבוא המטפל הגאון התורן ויגיד 'תלוי בך כמה יואיל' אם תלוי בי אז שהמטפל הפוץ ישלם לי. נמאס . היא אמרה לי לא לאבד תקווה. שיש לי בעיה אמונה :/ אפילו העיזה להגיד 'לא שווה לך התשלום בשביל הבריאות הנפשית שלך?' בוא נראה כמה בריאות נפשית היא תחדיר בי. נראה. בחיי נשבר ממכם. איזה כיף לאנשים שמעולם לא הזדקקו ל'תמיכה' הזאת.

(לפני שאני פותחת הודעה שלך אני חושבת לעצמי מה אראה כשאפתח) אני חושבת שאת חייבת לתת הזדמנות לטיפול שלך עכשיו. ברור שלאור העבר זה קשה וכנראה עד בלתי אפשרי אצלך ובכ"ז. נראה לי שהכסף זה עוד גורם שמתווסף לכל מה שהיה לך. גם לי יקר הטיפול, אני הולכת פעמיים וכשייגמר לי הכסף, וכנראה שלא רחוק היום, ארד לפעם אחת. אני משכנעת את עצמי שמכיוון שהם עצמאיים יש להם הוצאות נוספות. שקלת לפנות לטיפול דרך הקופה?

מימה, הי, מתוך שטף המילים הבוטות למדי שכתבת, רציתי לומר שגם אני מצטרפת לפנטזיה של מעין חונך שיאפשר איתו בילוי והנאה. לא שאני יודעת אם באמת במציאות זה יעבוד או שכל הדמיון הזה הוא בולשיט, אבל הכי קרוב לזה שעשיתי הוא לקחת את עצמי למסאז' במקום מרכזי הומה אדם (שם אני מרגישה מוגנת), או, למשל להזמין לעצמי כרטיס לתחרות רובינשטיין וללכת לבד לקונצרט ולא להתבייש להתרגש מפני עצמי. או, למשל, דרך טיפול באחיינים שלי, או בילדים, 'הם' לוקחים אותי לכל מיני מקומות. לגבי טיולים, ייתכן שהצטרפות לקבוצה מאורגנת עם מדריך עשויה לעזור באפקט. ועוד משהו - כל מיני דברים שאכן נעשו במציאות שלי, כמו, למשל, לארגן לעצמי את הבית המסודר בו אני גרה, ולהיעזר שם כך באנשים אחרים, או הדברים שהזכרתי קודם, לא היה מתאפשר אלמלא הטיפול האנליטי שעברתי. קרי, בלי הטיפול, לא הייתי יכולה להשתמש בכסף למען דברים שכאלה. דבר נוסף – לעובדה ששילמתי לטיפול יש משמעות רבה לשווי שלו בעיניי, להשקעה שלי בי. ויש, כמובן, גם הרגשה שלא פייר שאני משלמת את המחיר על מה שהייתי אמורה לקבל בבסיס מתוך אהבה וכמעט ללא תנאי. אבל חיפוש אשמים ומפצים זולתנו כאן לא ייתן הרבה, כנראה. לפעמים אני חושבת שמאד קל לומר, אבל זה לא כזה פשוט כמו שזה נראה. סוריקטה

מיכל, אל התכוונתי להדאיג. אינ מטופלת כבר כמעט שנתיםי. טיפולםי ואשפוזים. נלחמת אבל אין ממש הטהב. אודי, אהת יודע שאני יודעת פה הז לא, אבל גם שם הז לא ובאף מקםו זה לא כי הכן תאמרו הוא רק מבפנים וכך עובורת שנתיים בהן אני מועברת מהפ לשם כי םש בטח יצליחו לטפל וגם מגורשת מפה ומשם כי אחריות היא מצרך נדיר. אהת מבקש שאפסיק לכתוב כאן? הז בסדר... המרחב הוא שלך

אל תצטערי זה בסדר, פשוט אני דואגת לך ולילדייך, גם אני אמא לילדים והילדים מרגישים הכל...והם צריכים אותנו מתפקדות כאמהות ולא ההפך...אז מקווה שתרגישי יותר טוב וכמובן שאת יכולה לכתוב כאן,וטוב שכך, מיכל

הי אודי, וגם מיכל מיכל- אני עוקבת כבר די זמן אחרי הטיפול שלך. היה שלב שהיא חיבקה אותך, הפסיכולוגית שלך. זה משהו שלא קורה הרבה, אבל קורה........ ההודעה האחרונה שלך הכניסה אותי ללחץ וחרדה. אני לא רוצה להפחיד/ להדאיג. אבל משהו בסיטואציה שתארת מעורר סימני שאלה. וגם בתאור שלך, הטוב (שהיא כיוונה אליו) הפך למשהו מעורר חרדה, ומבהיל. בסוף יש גם מסקנה שלך שלא לגעת בה יותר....... זה נשמע לי היפוך תפקידים, בטיפול המטפל הוא זה שאמור לשמור......... אודי, תגיד לי שאני טועה? משהו לא נותן לי מנוח אז כתבתי הילה

מצטערת שנכנסת ללחץ, תראי, נכון שהיו חיבוקים לעיתים רחוקות, אך כעת יש בכל סוף פגישה דבר שלא היה, הסכם חדש בעקבות לימוד חדש שלה, היא משתלמת כל הזמן כנראה שזה טוב אבל זה גורם לשינויים בטיפול קצת וגם היא אמרה במפורש שפעם זה לא התאים עבורי והיום כן. וכל טיפול וכל מטפל הוא שונה....אני לא רציתי בתחילה בחיבוקים בכלל זה הלחיץ אותי, היום זה לא מלחיץ, אני חושבת שזה דווקא בעקבות עברי היה חשוב להראות לי משהו...אני לא יכולה לפרט פה את חיי...לא עברתי טראומה מסוג כזה, ומעולם לא היו לי פלאשבקים או ניתוקים....אני לא במקום הזה לכן זה שונה מאחרות שאצלן המגע נחווה אחרת...וגם מטפל גבר זה שונה ממטפלת אישה זה הרבה יותר רגיש שמטפל מחבק אישה...לא בטוחה שהתפקידים התהפכו...מה דעתך אודי על היפוך תפקידים? גם אתה חושב שיש לי צורך להגן עליה?? ואם כן אז מה?? אני לא רוצה שייהרס הקשר שלי איתה...

שלום אשמח להמלצות על פסיכולוגית קלינית לילדים בהרצליה והסביבה שעובדת עם מכבי. תודה

היי ענבל, הבת שלי היתה מטופלת הרבה זמן אצל פסיכולוגית מקסימה מקסימה בשם מרב בארי במכון באבן יהודה. אין לי את המספר שלה, אפשר לחפש בגוגל... צריך לבדוק אם מקבלת דרך מכבי. היה לנו גם קשר עם מנהל המכון, שהוא גם פסיכולוג ילדים, שהיה מאוד מקצועי ונעים. מקווה שעזרתי ושיהיה בהצלחה!

הופתעתי שאמרת שיפה מה שעשיתי לגבי קריאת ההודעות. דווקא חשבתי שתחשוב שזה לא טוב. אז בטח תשאל למה אני חושבת כך, אז כבר אענה לך (: כי לפני שהתחלתי לקרוא חשבתי שההתעסקות הזו במה שהיה לא תהיה לי טובה.. לא יודעת אם אכן כך. דווקא היה מעניין להיזכר ולקרוא. האמת לא ציפיתי שאראה את אותן ההודעות לאורך תקופה של שנה וחצי בערך שאני כאן. לא יודעת אם אני תקועה בטיפול, מקווה מאוד שלא. אני רוצה לשמוע ממך שאני לא תקועה. אתה בטח לא תענה לי, נכון? אתה אולי גם תגיד שאתה לא יודע כי אתה לא בטיפול שלי. לא יודעת אם תהיה מוכן לומר לי את זה. גם ממנה אני מבקשת לשמוע את זה והיא אומרת שאנחנו בתהליך, בדרך ושאנחנו בכיוון. ושהיא מרגישה שאנחנו בתוך הטיפול. סתם כי אני רוצה לכתוב אם במקרה אתה לא יודע.. (ומניחה שאתה כן), המוטיב החוזר שלי כאן, זו התעסקות במטפלת ובטיפול. שבתות/חגים בהם אני לבד. היעלבויות. זה בגדול. אז מה אתה אומר?

לפחות עכשיו קצת חייכתי...

לא יודעת למה. משהו בי חושב שמסכנה זה טוב. כך דואגים וזוכרים אותי. ברור שבשכל אני מבינה שזו לא דרך מתאימה... בכ"ז עדיין מחפשת את זה. נגיד אם יהיה לי רעי ואתקשר אליה אז בהכרח היא תחשוב עליי. שוב בשכל אני יודעת שהיא חושבת ודואגת לי והיא אמרה זאת במפורש מספר פעמים, אך משום מה זה לא מספק אותי.

ולא, לא למדתי את זה. לפחות לא זכור לי.

תו"כ שהגבתי לכמה הודעות עלתה בי המחשבה שמא יש בנות שלא מרוצות שאני עונה להן. אולי הן חושבות לעצמן שמה אני חושבת ומה זה התגובות האלה שלי. אני מצליחה איכשהו להתגבר כי אני לא מכירה אף אחת וגם מניחה שאף אחת לא תעיר לי כאן. למרות זאת לא ככ נעים לי ואני מפחדת שאולי זה כן יקרה/קרה.

היי חנה אני יכולה להגיד מהצד שלי שאני מאוד אוהבת שאת מגיבה לאנשים ובכללי לראות שמגיבים פה אחד לשני זה עושה הרגשה טובה..

אתה מאמין בטיפול CBT? אתה יודע שהתחלתי טיפול במחשבה שלזה אני הולכת. כשכתבתי פעם הודעה על מה שקשה לי ענו לי כמה שהם חושבים שיש לי חרדה חברתית ושהטיפול המתאים הוא CBT. אז חיפשתי מטפלת שמטפלת בזה..מהר מאוד הבנתי שזה לא מה שאני רוצה וצריכה. גם לא מתחברת לזה. ניסינו קצת, עם שתי המטפלות. אתה יודע? זה היה יכול להיות טוב שאולי זה מה שהייתי צריכה כי זה יותר ממוקד ומוגדר. הייתי בפורום ובקבוצה שנפגשה שקשורה לח"ח ולא התחברתי. בכלל לא "מעניין" אותי הח"ח. אתה זוכר שהלכתי לאיזה שהוא ראיון על מנת להיות בקבוצה כזו שמתקיימת בגהה? לא חשוב. מה שאני מנסה להגיד שקשה להיות בטיפול כמו שאני נמצאת בו. מרגישה לפעמים קצת באוויר. אמרתי לה פעם שאני לא יודעת מה אני צריכה לעשות בטיפול. היא אמרה שמה שאני עושה זה מצויין. שפשוט להיות. מה זה הטיפול הזה? זה קשה כשלא יודעים לאן הולכים? אתה יודע למה נזכרתי בזה? כי היום בטיפול כשהיא ראתה מה אני לובשת היא נזכרה בזה שתרגלנו קשר עין כי לבשתי את אותו הבגד. אתה יודע שאני לא מסתכלת אליה ועליה. אני מתחת לשמיכה. ככה טוב לי. היא אמרה שכנראה זה מה שאני צריכה עכשיו. כשהזכירה את התרגול שעשינו, אז דיברנו על הדרך של הטיפול. היא אמרה שמרגישה שאיפה שאנחנו זה הכיוון. גם אני חושבת ככה אך עדיין זה לא פשוט לי.

הימים התבלבלו ישנתי וקמתי ושוב שקעתי לשנת חלומות בהם אני ממשכיה לרוץ ולהתדפק על כל הדלתות ולצעוק הצילו אולי יהיה חיבור שיצלחי להצלי אותי. אינ פוחדת. יודעת שהצורך עוהל בגלל הפחד שהגעתי אל נקותד הסיום ואין מי שיעצור אותי. אינ פוחדת מאוד ויודעת מה רב הנזק וההרס שאשאיר אחרי. אולי אהת יכול לעזור לי? בבקשה?

היי מילי, שלא תביני לא נכון, אבל אני ממש דואגת לך, בבקשה רצוי שיעזרו לך בטיפול, אני פוחדת על ילדייך....בשבילם, למענם, כדי שתהיה להם אמא יציבה...בבקשה, טפלי בך ובהם...את חייבת תמיכה אמיתית ולא דרך אינטרנט, מכאן אי אפשר ממש לתמוך בך...אל תשארי איתם לבד, טוב?

אודי, יש מצבים שברור שמדובר בטראומה מינית, למשל תקיפה מינית של ממש, אונס, מעשים מגונים וכיוב'. אבל האם פגיעה מינית כשמתכוונים אליה במובן פסיכולוגי זה חייב להיות קשור למיניות של ממש? למשל האם תינוק בתקופה טרום מילולית יכול לחוות 'פגיעה מינית' אם לדמות שמטפלת בו אין כוונות מיניות כלפיו בכלל? למשל עקב מגע לא רגיש בגוף התינוק במסגרת הטיפול השוטף, זה יחשב 'פגיעה מינית'? כי לפעמים מתקבל רושם שמדברים הרבה על חוויות של פגיעות מיניות מוקדמות אצל מטופלים אבל לא ברור למה הכוונה בדיוק ואולי זה לא 'פשוטו כמשמעו' תמיד שאומרים 'פגיעה מינית'. אשמח להחכים

מתגעגעת... מתגעגעת אליך, מתגעגעת לאמא צביה.. אתה יודע? היום כשנפגשנו הרגשתי את הגעגוע וגם אמרתי לה שאני מתגעגעת אליה וזה מרגיש נעים אבל גם מאוד כואב ולכן בא לי להרוס לה את הכל, את כל הקליניקה.. אודי, מה זה ? מה קורה לי ? למה אני מתגעגעת אליה כשהיא ממש ממש לידי בחדר ? למה אני בדיוק מתגעגעת ? היא הרי לידי ? אתה תופס את האבסורד ? ולמה אני מתגעגעת אליך אודי ? ולמה בדיוק ? אתה יודע אודי, קראתי את תגובותיך מאתמול והתרגשתי.. אני מרגישה שמשהו בך נפתח יותר...משהו כזה ??? משהו טוב יותר.. אודי ??? בא לי להגיע לקליניקה שלך,לא אגיד שאני במבי..נראה אם תגלה לבד.. אבל זה לא יהיה במקום אמא צביה !!!!! זה יהיה בנוסף.. אודי ???

אודי, .. נפגעתי ממך. מאוד. מאוד... כתבתי לך הודעה . בהודעה כתבתי שאני מתגעגעת אליך, כתבתי גם שאני מתגעגעת לאמא צביה ואף שאלתי אותך מפורשות לפשר הגעגועים הללו.. בחרתי גם לשתף אותך בתחושות שלי לאופן בו אני חווה אותך בתקופה האחרונה.. בסוף גם שיתפתי אותך בפנטזיה שלי להגיע אליך לקליניקה שלך בגילון והצורך שלי שאתה תגלה ותדע אותי בלי שאצטרך לומר.. מכל ההודעה שלי, בחרת להתייחס אך ורק לפנטזיה שלי. ובנוסף,הרגשתי שהרסת לי את הפנטזיה בשאלה שלך :"אז איך אדע שזו את ?" היות ואני שותפה ומשתפת המון בפורום , היה בי צורך שבהתייחסות שלך לפנטזיה, תגיד : " בודאי.. אחרי שאשמע אותך בקליניקה שלי,ואופן התיאור שלך את הדברים ,מייד אעלה את ההשערה שמא את במבי ? ואשאל אותך , האם את במבי מהפורום ? ואת תחייכי, עינייך יהיו זוג פנסים מאירים,ותאמרי, נכון! איך גילית ? ואתה תגיד לי..טוב, זו לא חכמה, זיהיתי לפי הדיבור, השפה, הסגנון, התיאורים שלך".. והסיפא שלך הרגיש לי בעיטה חזקה בבטן ,ללא הכנה מוקדמת ובלי ששמתי אפוד מגן.. זה הזכיר לי שלפני כ 5 שנים, כשכתבתי כאילו אני במבי בעל החיים וכתבתי שמות ספרים שמצאתי דרך גוגל במרכז ויניקוט.. זוכר את תגובתך הקשה אלי אז ? לא זוכרת לצטט, אך רוח הדברים שלך אלי אז היה : מי אתה במבי ? אשמח לשמוע מי מסתתר מאחורי המסיכה.. הסיפא של דבריך:"לא כדאי שהמפגש הדמיוני ביננו יהיה מבוסס על שקרים והסתרות"...מאוד פגעו בי והזכירו לי את תגובתך מאז.. אודי, כל מה שאני משתפת פה בפורום זו אמת !!! הצורך שלי בפנטזיה היה שאתה תגלה אותי בגלל שאתה מכיר אותי,ויודע אותי ולא מהמקום של שקרים והסתרות.. ובהמשך לפנטזיה, אם לא היית מגלה אותי בכוחות עצמך, הייתי מגלה,אך מתאכזבת שאתה לא מכיר ולא יודע אותי.. נפגעתי אודי. מאוד. במבי.

הי במבי, גם אני מרגישה איזה שינוי כאן בפורום. משהו מתרכך יותר. פחות מאבדת את הידיים והרגליים בעומס. כאילו נוצרים בהדרגה מעין גבולות חדשים ומוגדרים יותר. וגם אני מפנטזת לפגוש את אודי. בפנטזיה שלי, אגב, זה אמור לקרות באזור תחנת רכבת השלום בתל אביב, ליד עזריאלי, מקום הומה אדם כזה, ואני מתכוונת מיד להגיד לו שאני סוריקטה מהפורום, מה שמי על באמת, מה גילי, ואולי גם מיהו רופא הנפש שלי. ואפילו פנטזתי שאם אכניס כאן את מספר הטלפון שלי יעשו חקירה קטנה ויגלו מי עומד מאחורי המילים. סוריקטה

וואוו..איך שאודי חסם אותי.. וואוו..כמה שנפגעתי ממנו.. כמו פעם לפני כ 5 שנים כשהוא ענה לי את התגובה הנוראה ההיא ,שאני כאילו מסתתרת מאחורי מסיכה.. זוכרת ? וואוו.. הרגשתי שהוא בעט בי כל כך חזק בבטן ,ללא הכנה מוקדמת, כשאני ללא אפוד מגן.. וואוו.. טוב, אני אנסה להזיז הצידה את אודי, אני רוצה להתייחס לדברייך.. כבר לא זוכרת מה רוצה לומר לך.. ההאא.. ניסיתי להשוות את הפנטזיות השונות שלנו.. את בפנטזיה פוגשת אותו במקום הומה אדם..ומגלה לו מייד את הניק שלך מהפורום,שמך,גילך ושם רופא הנפש.. אני בפנטזיה, מגיעה אליו לקליניקה שלו בגילון, יושבת מולו, מביטה בעיניו.. (שמת לב שיש לאודי מבט חודר בעיניים ? גם לי..זה בין הדברים הראשונים שאנשים שרואים אותי אומרים לי . שיש לי מבט מאוד חודר, כמו קרני רנטגן..וגם אומרים שהמבט שלי ממגנט.. לא יודעת אם זה נכון, אך שומעת את זה לא מעט פעמים ומאנשים שונים ) בכל אופן, בפנטזיה, אני מביטה בעיניו, מסתכלת סביבי וחשה את הקליניקה.צורה, צבעים, ריח, צלילים..את יודעת..מנסה להרגיש.. ואז אנחנו מדברים, אני לא אומרת לו שאני במבי מהפורום..מחכה לראות אם הוא יגלה בעצמו שזו אני.למעשה, זו הציפיה שלי. שהוא יגלה ויידע אותי בעצמו.שיידע אותי שאני זו במבי מהפורום..שהוא יגלה את זה דרך הדיבור שלי, דרך כל מה שאני למעשה משתפת אתכם פה בפורום.. ואם הוא לא יגלה, כמובן שאני אומר לו שאני במבי, אבל זה מאוד יאכזב אותי.. אני חושבת שאולי האופן השונה בו אנחנו "פוגשות" אותו "מספר" לנו משהו על קירבה,אינטימיות ואמון ??? אולי, אני מעדיפה משהו ממש אינטימי.. ואת בוחרת במקום פתוח, ציבורי,הומה אדם.. שאולי שומר ומגן מקירבה ואינטימיות ??? אולי, אני באיזשהו מקום כן מאמינה בבני אדם, ומהמקום הזה אני מחכה ומשהו בי כן מאמין שהאחר יגלה ויידע אותי מי אני.. ואולי , את , בוחרת לגלות מייד, לא מאמינה שמישהו יכול לדעת אותך בלי שתגידי??? מבינה סוריקטה למה אני מתכוונת ?? ואולי אני טועה ?? שלך-במבי.

אודי השתגעתי. נכון שהשתגעתי????? זהו זה סופי. בעבודה קיבלתי עוד קידום ומדברים כבר על קידום משמעותי גם בשכר. אודי. זה מפחיד. אני רוצה לברוח רחוק רחוק. הצלחה זה מפחיד. דדגגגג מהבסיס הי הילה

ואתה יודע באיזה מן עתיד הייתי רוצה לחיות? בעתיד שגם מטופלים זכאים להבין טיפול פסיכולוגי מהו ומתוך הבנה זו לשפוט האם קיבלו טיפול איכותי ומותאם או לא, כולל שפיטה שבדיעבד. מרגיז אותי המצב של 'לא כוחות' הזה ששורר. וכמה טיפול גרועים אולי ישנם?? אין מי שיפקח. מי למשל מבטיח שמטפל אכן דואג לקבל הדרכה מתי שצריך או מעריך נכון כוחות אגו של מטופל או מתייחס נכון? כי כאשר הוא כושר הדהודי הזכרון הללו נשארים מנת חלקו של המטופל בחייו. לכן לא ייתכן שכל ההבנות פה וקביעות הן נחלת צד אחד לבד. ומטפל שמחייך מול כעס של מטופל או קושי כי זה משעשע אותו זה פשוט גועל נפש ותאמין לי שזה קרה בטיפול שלי שהיא התחייכה לה מול הכעס שלי. לא ברור מדוע. אולי ראתה בי כילד קטן רוקע ברגליו ולא אדם בוגר שנפגע נרקיסיסטית מאוד. כ"כ לא מכבד מצידה!! ומעניין כמה מטפלים כך מרשים לעצמם. קראתי ג'פרי מייסון.. זה לא נדיר שמשהו ביחס של מטפלים אינו מכבד.

אני מסכימה.