אודי, נניח מטופל משתף אותך ש..

שהוא פוחד מאוירה של תחרות , שזה מלחיץ אותו, משתק. פוחד שישנאו ויתנכלו לו כי האינטרס של אחרים לנצח בתחרות. שהוא מרגיש שבשביל להיות מסוגל לפעול חש שהוא זקוק לסביבה מפרגנת שבה רוצים עבורו שהוא יתקדם ויצליח ולא שיהיה מצב שהאינטרס של האחר הוא על חשבון שלו כי אז באוירה כזאת מתקשה לפעול. הכמיהה באותה עת של אותו מטופל זה ללמוד פסיכולוגיה. ואתה כמטפל מודע לכך. מודע גם לקושי שהציג אותו מטופל בפניך שפוגע בתפקודו. איך כמטפל תגיב? אתה יודע איך הפסיכולוגית הגיבה? במקום לומר מילה תומכת היא חייכה במן חיוך מלא מסופקות עצמית מולי ואמרה "יש המון תחרות". זה הרגיש כאילו היא לועגת לי. באתי אליה כדי לקבל עזרה ותמיכה בהתמודדות עם קשיים לא כדי שישאירו אותי לבד מופקרת למציאות בצורת "ככה זה" . כל מה שהיה לה להציע לי זה "ככה זה"? איפה התמיכה?! אודי האם נראה שמדובר בפסיכולוגית ממש גרועה או שזאת לדעתך תגובה לגיטימית של מטפל בעיניך בהקשר שבו נאמרו הדברים? איך לדעתך אתה היית מתייחס ? באמת מעניין אותי. למשל היא יכלה לנסות לעזור לי לברר מה המשמעות של תחרות בעיני או לזהות את תחושת החרדה בגוף ואז ולדבר איתי על הפער האפשרי בין התחושה למציאות... היא לא הציעה לי שום דבר מועיל בעצם כדי להתמודד עם זה. זה בעיה שאוטומטית מרוב שנדמה לכם שהתהליך צריך להחזיר אחריות של המטופל לעצמו על חייו נראה לכם שמותר להגיב בכל צורה ואתם תמיד בסדר והמטופל סתם עושה עניין כי הוא משליך דברים.. לפעמים העידוד ותמיכה צריכים להיות יותר אמפתיים ורגישים ומועילים. בייחוד שאת התשלום אתם לוקחים בכל מקרה. זה פשוט מכעיס אודי. פסיכולוגית קלינית עם 30 שנות ניסיון והכשרה וזאת התגובה לה זכיתי שדיברתי על הקושי שלי לשאת אוירת תחרות. הזוי! הקושי עדיין קיים כיום אגב, אבל בעוצמה פחותה נראה לי. איך לא לפחד מחוסר פרגון של אחרים ולהמשיך להעיז למרות הכל? התנועה החופשית בעולם היא דבר לא פשוט.