פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום ד"ר אודי, האוטוסוגסטיה שלי - החשיבה שלי היא חשיבה חיובית. 1. הטמעת האוטוסוגסטיה שלי נעשית כך: שלב א' - אני אומר לעצמי "הטמעה" או "הטמעת האוטוסוגסטיה" או "אוטוסוגסטיה" ( הכוונה היא גם לעתיד). שלב ב': אני חוזר על האוטוסוגסטיה שלי "החשיבה שלי היא חשיבה חיובית" לרוב, פעמיים או 3 כאשר אני מתרכז במשפט ולא בנקודה מסוימת מולי ( זה הרוב). כל פעם אני חוזר מינימום חזרה 1 ומקסימום 20 חזרות, ובעת החזרות אם יעלה דימיון בספונטניות אז יעלה , אחרת לא ( הכוונה היא גם לעתיד). שלב ג': אומר לעצמי : "אני חוזר למודעות מלאה , רגועה ובטוחה ... 1, 2, 3 ( במהלך יום ) או אני חוזר למודעות של שינה, רגועה ובטוחה ... 1, 2, 3 ( לפני השינה). (הכוונה היא גם לעתיד). 2 שאלות על כך: 1. האם השלבים הנ"ל הינם אפשרים לצורך הטמעת האוטוסוגסטיה שלי בכל יום ויום? אם לא, אשמח לשינוי ע"פ הצורך כדי שאטמיע את האוטוסוגסטיה יותר טוב. 2. זהירות - המילה "זהירות" מתאפיינת בשלבי ההטמעה בדברים הבאים: פחות מלל עם עצמי ( שלב א' : מילה 1 או שתיים, שלב ב': פחות חזרות), ריכוז לו בנק' מסוימת כדי לא להירדם בגלל מה שעברתי מ"ט, דימיון לא בכוח אלא הרוב בספונטניות. האם אלו מראים על זהירות? האם הדברים הנ"ל מצביעים על זהירות? 3. חשיבה חיובית יוצרת מציאות חיובית, זה נכון? אשמח למענה כך: 1. תשובה 2. תשובה 3. תשובה תודה, השואל

אני בחופש שלי בשלי חופש אני פה המעטפת נסדקה לי בעבודה שמש בואי לרפא אותי

ברגע שיש לי בעיקר כעס וטענות כלפיו, על חוסר בסביבה מדוייקת ומותאמת עבורי,וכמו שהיתי רוצה,צריכה,ומצפה ממנו, ובטח מתוך ההכרות שלו אותי. זה משאיר את הקורה,תקוע מאד. כי בעצם הכל מופנה כלפיו והחוצה כביכול, ומשבש לי כבר את היכולת להתמקד בי. כמובן,שאם הכל כביכול,כולל ההתנהלות שלו,היה "אידאלי", והיתי מרגישה,שהוא את שלו עשה במקסימום שיכל, היה לי אני מאמינה קל יותר,וזה היה מאפשר לי יותר לשים על עצמי את הפוקוס,כדי להתמקד בי,ולא בו. ולהבין אותי.מה שאמור לקרות בטיפול. אבל כשזה לא המצב,ומרגישה שיש לו חלק נכבד במה שמרגישה, זה לא מאפשר לי לבודד,ולהתעסק רק בי, וכבר מתערבב לי מה של מי, כדי להצליח לשים אותו בצד. ויוצא בסופו של דבר, שהכל רק מעיק מאד,ומתסכל עבורי ועבורו. אני בדיעבד מרגישה גם ,שפוגעת בו.וזה גם מכביד עליי ומרגישה רעה.מנגד נטרפת מההרגשה המתסכלת שלי.ושאין לי מושג מה הוא באמת מרגיש.באופן כללי.וספציפי כלפיי. כשגם החשש המרכזי שלי,שימאס לו.ושבסוף גם הוא ירגיש ,שבאמת לא מצליחים להתקדם.ואין טעם בטיפול שכזה. מרגישה בפלונטר.שאין לי מושג מה לעשות איתו, כשהוא מדגיש "אלו החיים שלך"...,וששינוי שלו לא יפתור אותם. אני דווקא חושבת שכן.כי זה יאפשר משהו אחר בייננו.ובחוויה שלי כפועל יוצא,לטובת הטיפול שלי ולהמשך החיים שלי. ובעבר כבר אמר,שדווקא הוא מרגיש שהוא עושה שינויים..., אז...כנראה שהאשם הוא בי.?שאני זו שתקועה?שלא רואה?שלא מעריכה?שלא מצליחה? וגם מגוון הרגשות כלפייו, שלא הכל מצליח להיות מדובר, הקושי עם היותי ה"מטופלת", הזמן הקצוב לי,העובדה שאני עבודה,המבט שלו על השעון, השתיקות שמעיקות, והבלתי נסבלת שאולי הוא כבר חש אותי. מערער אותי. ובעיקר מרגישה שכנראה הורסת.... והכל כואב מאד,ובסוף יוצא דפוק. וגם מרגישה מטומטמת שדופקת מונולוגים,כשהוא נראה סובל בשקט,ובלית ברירה. וזה גם מעצבן נורא. ואולי גם מחכה שהפגישה כבר תיגמר. כך לפחות הרגשתי בפעם האחרונה. אני באמת מאד מבולבלת עם הכל. ולא יודעת כבר מה נכון.ואיך גם ליישם לאור הכל.

בלי כוונה בכלל לסבול. הוא רצה להנות. לא מודע ולא מבין. ובסוף מצא את עצמו סובל סבל בלתי נסבל וחווה השפלה ודחפים זועמים ונהיה לא הוא, מישהו אחר, כמו אחד שמסוגל להבין רוע של מחבל . והוא שונא שזה מה שגרמו לו להרגיש במקום דברים טובים. הוא רק רצה דברים טובים. אדם יוצא מלא מודעות אבל בלי יכולת לאהוב. התנשאו עליו ותו לא ולא ברור. בלי יכולת לאהוב. הוא למד לשנוא בטיפול ושנא לשנוא. אמרו לו שהשנאה היא לא של כאן ועכשיו אלא של שם ואז, זה לא עזר הקשקושים שאמרו לו כי דבר אחד חשוב בטיפול לא לימדו אותו- לא לימדו אותו לאהוב ולהתמסר לטוב, לביחד. השאירו אותו לבד.

בלי לשלוח סמסים בין לבין, מה זה אומר? למה יש מטפלים שמאפשרים וכאלה שמחמירים ולא מוכנים? והאם במהלך טיפול אחד יתכן שינוי בעמדה של המטפל כלפי עניין הזה- בהתחלה יותר גמיש ומאפשר תקשורת בין הפגישות ואח"כ מצפה מהמטופל להגביל את עצמו רק לפגישות עצמן- יש מגמה כזאת של שינוי בטיפול?

פשוט(?) ככה

ביטלתי פגישה בלי סיבה כתבתי לה שלא אוכל לבוא, שאלה אם אני רוצה פגישה חלופית אמרתי שכרגע לא יכולה....לא הסברתי והיא לא התעניינה...אח"כ שלחה שתחכה לי בשבוע הבא...הבינה או לא? אין לי מושג.....אחרי שממש היה קשה והתכתבנו..........טיפשי מצידי.......רוצה לעזוב...

זה מביך ממש, אז אני אעשה את זה קצר. חלמתי עליך, שאתה עוזב את הפורום, זה הרגיש כמו סוף העולם ובכיתי (בשביל הפרוטוקול – במציאות אני לא בוכה לעולם) פתאום היית, חיבקת אותי (אני בד"כ לא מהמתחבקים [לפרוטוקול...]) נתת לי את המס' שלך, הוא כלל ספרות לא קיימות ולא הצלחתי לשמור אותו בפל', התעוררתי.

היי אודי, מטפלים שמחים לקבל מתנה לחג או שזה מביך אותם באיזשהו מקום? ורוב המטופלים קונים לחג או שלא בהכרח? אני יודעת שכל אחד ואיך שהוא מרגיש.. אבל בכל זאת מסקרן אותי

שגם המתנה היא אף פעם לא רק מתנה כמו הכסף....

מקווה שרק ימשיך כך.. שבוע טוב! ותודה על התתייחסות אבל קצת קשה לי להגיב ולענות.

שלום זה פעם הראשונה שלי באתר יש לי בעיה שגורמת למצב לא נעים ביני לבין זוגי אני בחורה בת 36 נשואה +1 אני חושבת שיש לי בעית התפרציות זעם אני לא מצליחה לשלוט בעצמי שאני כועסת וישר מתפרצת בכעס אני חושבת שאני לא מצליחה לנהל ויכוח בלי לכעוס ישר אני בחורה רגישה ובוכה הרבה... האם זאת בעיה פסיכולוגית (שכחתי להזכיר שגם אבא שלי סובל מאותו בעיה ) תודה

עם עצמי זה נקרא לבד? חופשה באילת מרשה לעצמי להרגיש את כל מגוון הרגשות ובמקרה שיהיה קשה אני יחזור החלטתי לא להעניש את עצמי על זה שאין לי עם מי לנסוע........... אני זקוקה מאוד למנוחה טובה. הכייף שזו חופשה שנתית מהעבודה והימים משולמים לי......... לגבי העבודה אני עדיין לא יודעת אם אני יחזור הגענו למסקנה שזה ממש לא טוב לי. לא מתוך תגובה לארוע מסויים אלא מתוך חשיבה וכולי הילה

שלום ד"ר אודי בונשטיין, האוטוסוגסטיה שלי - החשיבה שלי היא חשיבה חיובית. מספר היום לתרגול האוטוסוגסטיה שלי - יום 9. מספר החזרות : בסיום השבת - 500 חזרות. 3 שאלות: 1. על פי הפסיכולוגיה, האם האוטוסוגסטיה שלי עלולה לפגוע במוחי ולהפנט אותי בצורה מסוכנת עקב הדברים שעברתי במדיטציה הטרנסנדנטלית? 2. תוך כמה ימים לוקח למוח שהאוטוסוגסטיה תהיה חלק ממנו? 21 ימים? במילים אחרות, תוך כמה ימים האוטוסוגסטיה שלי תהיה חלק ממנו? 3. האם האפשרויות הבאות יכולות להיות כדימיון באוטוסוגסטיה שלי בהקשר של חשיבה חיובית? האפשרויות: דיבור בביטחון עצמי מול קהל , דיבור בביטחון עצמי בעת דיבור עם מורות, מדריכות וכל הגדולות ממני, חיוך ושמחה, רגיעה עם כולם, להיות בטוח בסביבה, יטחון עצמי מול קהל , דיבור ביטחון עצמי בעת דיבור עם מורות, מדריכות וכל הגדולות ממני, חיוך ושמחה, רגיעה עם כולם, להיות בטוח בסביבה וכו'. אנא מך החזר לי תשובות לשלוש השאלות כך: 1. תשובה. 2. תשובה. 3. תשובה. זה לשם סדר והבנה. אנא ענה על פי הפסיכולוגיה ולכל שאלה בנפרד. תודה רבה השואל

שלום ד"ר אודי, 1. תגובה: הטמעת האוטוסוגסטיה שלי נעשית כך: שלב א' - אני אומר לעצמי "הטמעה" או "הטמעת האוטוסוגסטיה" או "אוטוסוגסטיה" ( הכוונה היא גם לעתיד). שלב ב': אני חוזר על האוטוסוגסטיה שלי "החשיבה שלי היא חשיבה חיובית" לרוב, פעמיים או 3 כאשר אני מתרכז במשפט ולא בנקודה מסוימת מולי ( זה הרוב). כל פעם אני חוזר מינימום חזרה 1 ומקסימום 20 חזרות, ובעת החזרות אם יעלה דימיון בספונטניות אז יעלה , אחרת לא ( הכוונה היא גם לעתיד). שלב ג': אומר לעצמי : "אני חוזר למודעות מלאה , רגועה ובטוחה ... 1, 2, 3 ( במהלך יום ) או אני חוזר למודעות של שינה, רגועה ובטוחה ... 1, 2, 3 ( לפני השינה). (הכוונה היא גם לעתיד). 2 שאלות על כך: 1. האם השלבים הנ"ל הינם אפשרים לצורך הטמעת האוטוסוגסטיה שלי בכל יום ויום? אם לא, אשמח לשינוי ע"פ הצורך כדי שאטמיע את האוטוסוגסטיה יותר טוב. 2. זהירות - המילה "זהירות" מתאפיינת בשלבי ההטמעה בדברים הבאים: פחות מלל עם עצמי ( שלב א' : מילה 1 או שתיים, שלב ב': פחות חזרות), ריכוז לו בנק' מסוימת כדי לא להירדם בגלל מה שעברתי מ"ט, דימיון לא בכוח אלא הרוב בספונטניות. האם אלו מראים על זהירות? האם הדברים הנ"ל מצביעים על זהירות? תודה, השואל

ואני לא מבינה..., למה, אם "הכל חשוב" והכל "משמעותי" , ומעבר רק ללאמר את זה,שוב ושוב, הוא מצידו בוחר להמנע מלהתייחס לדברים וביוזמתו, בגובה עיניים, ובאופן ישיר,פתוח, וכנה. ובמקום לתת להם מקום,בוחר דוקא שלא, ושוב ושוב מתעלם. כאילו שכך, הם אכן יעלמו..., או יוסטו הצידה.משומה. וזה גם לא מאפשר דיבור. ולא ממש מתכונת בטוחה לקירבה, ובטח לא כנה, וגם לא ממש שמכבדת אותי, כשהמסר לא תואם את האמירות החוזרות שהכל חשוב ומשמעותי. ואחרי שכבר אמרתי וכתבתי לו לא מעט. והרי גם הוא שם.לא רק אני. ומנגד.., יכול לזרוק כל מיני "יציאות" , ומבלי גם הרבה לפרט או לעבות, כשאני לא מבינה מאיפה זה בא פתאום, מה זה גם אומר, ולמה בדיוק מתכוון. כשאני בסופו של דבר, רק נשארת לבד עם כל זה. ועוד יותר חסומה. ובטח שלא מרגישה קרובה כשזה המצב, ועל רקע כל השאר. כולל דברים שאמר למשל בפגישה הקודמת לקראת סופה, ונגמרה באמירה שלו, שגם הוא יחשוב על פתרון...,ושנדבר על זה בפעם הבאה, אבל אז, הכל נשאר כפי שהיה.ולא הזכיר את זה בכלל. מהסיבות הלא ברורות שלו, שכנראה שמורות רק איתו.... אז שיהיה..., אבל זה גם מסר, שלא ממש תואם, את האמירות... כביכול. ומרגישה מטומטמת, וכעוסה. אבל מאחר וזה טיפול..., אז גם ככה הכעסים הם הרי שלי,ומה גם חדש כביכול, ומן הסתם כבר נלקחים גם בערבון מוגבל. ועד הפעם הבאה..., שמה?? ואולי..., שוב זה חוזר לזה, שאם זה המצב, וזו ההתנהלות, כולל כל האסמסים והכתיבה המרובה, ואחכ המפגשים וכל ההרגשה, וביחוד עכשיו אחרי הפגישה שהיתה..., ולאור גם מה שאתה אומר...,שנדרש בטיפול שלשמו בעצם מתכנסים..., שאני כנראה לא מתאימה למתכונת הזו. כי לא ברור לי , איך אפשר להמשיך כך. ... וכרגע אני באמת לא לגמרי מבינה מה עובר עליי, ובעיקר יש תחושה שאין הבנה. הדדית. ויכולת גם לאפשר להכל להיאמר, ובצורה ,גם מצידו, שתאפשר דיבור אחר.שיקרב ולא ירחיק.וחאפשר את הפתיחות והכנות הנדרשת.ולא להיפך. והכל מאד מדכא אותי יותר. לא בא לי כבר להמשיך. מרגישה אבודה. מתוסכלת. חסרת אונים, ומאד לבד, כשאני זו המטופלת...,שזקוקה לו כביכול,ולא הפוך. ולא יודעת מה לעשות. והרבה דברים כבר נאמרו מצידי , אבל איכשהו הכל ממשיך את עצמו..בצורה כזו או אחרת. והפגישה הפעם, והדברים ש"זרק", בלי הרבה מעבר, עשו לי בסופו של דבר רק רע. וככה זה נגמר. אין לי כוח כבר. אין לי כוח. אולי פשוט משהו לא מצליח לעבוד. גם אם הכל מתחיל ונגמר בי, כביכול....

אודי בכותרת זה ציטוט של משהו שהגבת בהודעה של מישהו כאן (רחל רחל). אתה יכול להסביר? לי ברור שבטיפול הכסף זה לא רק כסף כי למען האמת זה פשוט לא פוגש את ההגיון שלי כל הצורה שבא הנושא הכלכלי מתנהל בטיפול כאילו המטופל הוא לא 'צרכן' עם זכויות רגילות כמו במערכת צרכנית אחרת אבל המטפל הוא שקובע את הסכום ותובע לקבל . מוזר שכזה.. והתלות הצורך וההזדקקויות העמוקות כנראה חזקות כ"כ שאנשים מוכנים לשלם... אז מה עוד נחשב הכסף בטיפול? לפי מה המטפל קובע מתי נכון לתת הנחה ומתי לא? ולמה כ"כ חשוב שטיפול יהיה יקר (כמובן שיש לי השערות משלי אבל מן הסתם אין לי דרך לאמת אותן..)

לפעמים, הכסף הוא רק כסף...

אני דווקא די בסיידר. דעתי מוסחת מענייני היומיום.

הי מימה מה שלומך? למרות שזה לא הגיע אליי זה כן הגיע אליי..... מרגישה שקיבלת את ההתנצלות שלי...... כך לחשה לי ציפור קטנה בלב..,.., אני רוצה לשלוח לך חיבוק את יודעת מימה? עברתי תקופה מאוד קשה לאחרונה בעבודה וכל הזמן עשיתי מאמץ להישאר וזה פגע בי..... ממש מרגישה מושפלת שם מזכיר לי את מה שאת כותבת על הטיפול שלא התאים לך...... שולחת לך יד...... הילה

הי, מתגעגעת אליך.. לא כתבתי הרבה זמן.. עברו שבועיים מאוד לא פשוטים עם אמא צביה. זוכר ששיתפתי אותך שלאמא צביה היה כמו "קצר במוח" והיא היתה בסופר פארם בזמן שהיינו אמרות להפגש.. זוכר אודי ? כנראה שזה היה קשה יותר ממה שחשבתי.. כאילו חשבתי שזה אנושי מה שקרה לה. אבל לעולם הרגשות חוקים שונים.. רק היום, מרגישה שוב שמשהו מתחיל להרגע.. כן, אחרי ש"עשיתי לה את המוות" לא הקלתי עליה. בכלל לא. אבל אתה יודע אודי ? היא באמת לא מוותרת עלי. ואולי זה לא בטוח ? אולי אם הייתי עושה משהו נוסף, היא כן היתה מוותרת עלי ? אודי, אפשר לסמוך על מישהו בעולם ? עלי אני כן סומכת.. אבל... אודי... :( זה לא נגמר :( דווקה התחלתי לכתוב לך בהרגשה שאולי כבר נרגע . אני שוב לא בטוחה. כאילו, בא לי להגיד שאני לא צריכה אף אחד. מסתדרת בעצמי. אודי :(

יום חמישי, עוד מעט תגיע, תהיה ותלך, ואני כבר לא הייתי זמן מה. לא פה ולא בכלל. אז הנה, אני מניחה כאן כמה מילים שלא באמת אומרות הרבה ומנכיחה את עצמי איכשהו היכנשהו. (אם כי יש לציין שאפילו לי זאת נראית דרך מפוקפקת להנכיח את עצמי כשאני עושה את זה בדמות וירטואלית, במקום וירטואלי ובמילים שלא באמת אומרות משהו...)

ורק מרגישה מפגרת יותר, עם כל הנושא הזה שהעלתי. כשיש לי הרגשה קשה, אחרי פגישה מעיקה שהיתה, שבכלל לא הבנתי מה קורה בה,ובעיקר כעוסה מכל ההתנהלות הזו, הקטעים שלו הלא צובנים ומעצבנים, כולל הטיפול הזה כבר שלא מובן לי בכלל. והדבר האחרון שחשתי זו הכרות, הבנה, קירבה, ויחד.

היי אודי היקר מה שלומך? אני לא בטוב.. כתבתי פה לפני שבועיים על שבר שקרה ביני לבינה בטיפול אני לא באתי מסודר לפגישות בגלל בעיה אישית..אובייקטיבית בעיה שבאמת ניתן לקבל ולהבין ולגלות הבנה ואמפתיה,המטפלת שלי לא הבינה את זה..לא הביעה בכלל אמפתיה למצב הנתון שהייתי בו .. רק אמרה בצורה מאוד קרה ומרוחקת שזה לא תקין שלא מתמידים בפגישות וככה אי אפשר לעבוד איתי..ולכן היא לא מתכוונת להמשיך..היא השאירה אותי בחוסר אונים ועם תסכולים שלא היו ברורים לי..לא הבנתי למה היא "מאיימת" להפסיק את הטיפול.. יש לי בעיה אישית,משפחתית ,למה בעצם לא לאפשר לי לטפל בזה ואז לחזור להמשיך בפגישות? אני ביקשתי לקבוע פגישה איתה שנדבר וזאת עשיתי אחרי שהיא זרקה אותי(היא בכלל טוענת שלא זרקה פשוט הפסיקה כי לא הגעתי לפגישות..) היא לא רצתה ..בסוף נענתה לבקשתי ..נפגשנו ..דיברתי איתה על התחושות הקשות שהיא השאירה אותי כאשר היא "חתכה" באופן חד ולא השאירה מקום ו"מחקה" את הדיבור איתי ונטשה אותי "לחפש מטפל אחר" כשהכל אצלי לא מעובד בכלל לגבי הסיום.. היום הכל כביכול בסדר אני נמצאת אצלה בטיפול אנחנו נפגשות ..אבל אני לא מצליחה להפסיק לכעוס עליה בגלל אותה נטישה פתאומית... אני מדברת רק על זה ב3 פגישות האחרונות ומספרת לה עד כמה היא לא מקצועית ועד כמה גרמה לי עוול כשזרקה אותי .. בהתחלה היא טענה שלא נטשה וניסתה לסתור את תחושותיי אבל בהמשך היא יותר ויותר מבינה את ההשלכות של המעשים שלה .. היא אמרה שאיבדתי את האמון בה והיא יודעת מאיזה מקום זה מגיע והיא אמרה שהיא כן מבינה להמ קשה לי מולה ושנצטרך לעבוד קשה כדי להחזיר את האמון שלי בה.. אודי למה לי בעצם לעבוד על זה איתה? למה פשוט לא לפרוש בשיא ולהמשיך את התהליך שהתחלתי עם מטפל אחר? תשאל למה בכל זאת אני נשארת אצלה? כי אני רגילה ואני מאוד מחבבת אותה אבל אודי אני מבולבלת אני לא יודעת אם אני נמצאת בטיפול טוב אני סקפטית לגבי המקצועיות ,היכולות והכישורים שלה . למרות שיש לה את ההכשרה הפורמלית לטפל היא פסיכולוגית קלינית הרבה פעמים אני מרגישה שהיא לא מצליחה להבין "מבין השורות"מה אני אומרת לה..אודי מטפל טוב אמור להבין את זה ולשקף למטופל שלו את הדברים. נכון? אז היא לא עושה את זה ואני נשארת בתחושות שאני לא ברורה ולא מובנת לה..איך יוצאים מזה אודי? איך יודעים שזה הזמן לסיים? ובכלל איך מסיימים אחרי חצי שנה טיפול שהשקעתי בו לא מעט זמן,אנרגיות וכן ,גם כסף ...האם צריך בכל זאת להישאר לתת לזה עוד צ'אנס לעזור לה לעזור לי או שפשוט זה "לא זה" יותר . ההיגיןן אומר לי שזה לא זה אבל הרגש אומר להישאר כי אני מחבבת אותה..אני ממש מבולבלת .. אודי השבר שקרה מולה מערער אותי עד שאני לא מצליחה לדבר איתה על הדברים שבאמת מעסיקים אותי ביום יום שבגללם באתי לטיפול מלכתחילה ומתעסקת רק בעוול שהיא גרמה לי אני מרגישה שזה לא מצליח להיות טיפול ככה.. מה גם ששעות העבודה שלי השתנו לפני כשבועיים והשעה שהתאימה לשתינו קודם כבר לא מתאימה ויוצא שאני מגיעה באיחור ואיני מספיקה לנצל את ה50 דקות למרות שאני משלמת על שעה שלמה אני מספיקה להגיע רק לעשרים דקות..ולא אכפת לה ממני בכלל...אבל כשאני ביטלתי פגישות היא זרקה אותי בטענה שהיא לא יכולה לעבוד ..מעניין איך בעשרים דקות היא כן יכולה... הרי זה לא טיפול בעשרים דקות.. היא אומרת שזה מה שיש לה להציע כרגע,הציעה גם שעות אחרות אבל זה לא מסתדר לי ובכל זאת אני אבוא לפחות כדי שתהיה לי פגישה מלאה של חמישים דקות ..אין לי ברירה אחרת.. אני מרגישה שהיא לא מנסה לבוא לקראתי בכלום היא חושבת רק על עצמה ואני בכלל לא חשובה.. מרגישה שאני נקודה קטנה קטנה קטנה בטיפול-במקום שבו אני אמורה להיות המרכז..אני מוצאת את עצמי בוכה המון ובתחושות קשות של חוסר אונים,חוסר ערך ותסכול ..אודי אתה יכולה לעזור לי? איך אפשר ככה? מצטערת שיצא ארוך ושטף של מילים לא ברורות..אני ממש ממומרמרת ...

יש לי חופש מהעבודה שבוע הבא יש לי כסף לנופש ואין לי עם מי לנסוע לבד ממש לא בא לי מבאס ממש ממש

זקוקה לא להזדקק.

אני דווקא יכולה להבין למה את מתכוונת. ממה נובע הרצון שלך לא להזדקק לאף אחד?

אודי, מרגישה אין אחד גדול. חלל, ריק, חוסר, חסך. במציאות החיצונית הכל מושלם - חברות, עבודה, משפחה. בפנים - מרוסקת. מסתובבת בעולם מבלי שיש לי באמת מקום. לא מרגישה שייכת. מרגישה תלושה. לפעמים נראה לי שהמוות הוא המוצא היחיד. שלוות עולמים. נטע.

בכיתי... רוצה שיהיה לי טוב. מקווה שאצליח לדבר ואולי יקל עליי

זה קשור לנסיעה?

שלום רב, אנני יודעת האם אני פונה לפורום הנכון, אולם אבקש את עזרתכם. אחי כבן 23 בחור חרידי התחתן לפני כעשרה חודשים עם בחורה חרידית כבת 22. בכל הביקורים שערכנו בדירתם נוכחנו לגלות שהיא כלל לא מנקה את הדירה ואת החדר שלה. והכל מאוד מלוכלך ומוזנח עד כדי שכבר אי אפשר להשתמש בחדרי השירותים והמרלחת והמטבח. הערנו מספר פעמים לאחי והוטא עונה בתשובה חמקמקה "יהיה בסדר" האם התנהגות כזו שלה יכולה לנבוע מדיכאון או סוג של אוטיזם. כי למרות השיחות שניהלנו עמה המצב לא השתנה כלל תודה על תשובתכם

למה הוא לא מנקה??????

כן...ניחשת נכון את הרוח שנשבה מההודעה... למרות שהיה נראה לי...שלא היה מאד קשה להבין שאלו פני הדברים : ) עם זאת, המילה עצמה גם לא נכתבה באופן מפורש,כי אני לא בטוחה,וגם לא ברור לי עצמי, שאכן זו המילה הנכונה והמדוייקת, והדבר עצמו ממש. זה יותר "הרוח" שעוטפת,הכוונה הכללית,...,מין תחושות שכאלו..., אבל תכלס ,ובאופן כללי, ועד כמה שזה עצוב נורא, אף פעם בעצם, ובאמת ובתמים, לא יכולה להגיד שהייתי ממש מאוהבת. אולי נמשכתי...,רציתי...,יחלתי...,קיוויתי...,רציתי מאד שהאחר שרוצה ירצה אותי חזרה,וכאלה... אבל ...,ואולי מעבר "להתבגרות" הדי התחלתית, וגם זה לא יודעת אם ומה בדיוק היה...,ועד כמה שגם באמת נחשב, לא באמת חוויתי התאהבות על כל המשמעות שבה. שגם מציאותית. אמיתית. מלאת תשוקה וחברות טובה. אף פעם לא היה השילוב האולטימטיבי הזה. זה תמיד חלקי.לא מספק.או אשלייתי ופאנטזיונרי. בקיצור...עוד יותר מבלבל אפילו מקודם. כולל ההבנה,מה בדיוק הסרט שלי...? וגם אם לא באופן מלא.., אז לפחות חלקי. : ) ו נ.ב- לגבי מה שאמרת שפרוייד הסיק,וכבר לפני 100 שנה..., כל מי שמתאהבת במטפל שלה,זה כי היא בהכרח מתנגדת לטיפול?? ועדיין ואחרי כל השנים שחלפו זו הסברה?? לא יתכן מצב אחר?ולא בהכרח שמעיד על משו כזה? אלא פשוט יותר, כמו הדבר עצמו לכשעצמו...,וגם אם זה עם המטפל. ??

יש לי שאלה שאלתית, אם מישהו שכותב בפורום רוצה לבוא אליך לטיפול האם יש אופציה של לפנות אליך ולהחליט שלא להשתתף יותר בפורום? הילה

לא הבנתי מה חרג מהתחושה שלי בהודעה הקודמת. סתם התייחסתי למשפט ששמעתי הרבה. גם לא הכנסתי מילים לפה, הכל נאמר מפיות של אחרים. ונראה לי שכל אחד היה רוצה לדעת מה מישהו אחר שנמצא איתו בקשר או סוג של קשר מרגיש כלפיו. טוב.. לא יודעת.. אם כבר, אולי אני מצפה למקהלה שתשיר על כמה שאני לא. לא חשוב, אין לי כוח לזה

האמת שלא בא לי להיות פה יותר

נכון אודי! אין חדש. באמת תקועה. כלום לא באמת זז. אני נמצאת ב"כאילו טיפול". זה בגלל שאני לא מוכנה "להתלכלך". מדברת מהראש במקום מהבטן. חבל שאי אפשר לעשות טיפול תחת השפעה של סמים. אולי זה היה "משחרר" אותי. נטע.

היי אודי וכל הבנות.. בחדר עם המטפל שלי קצת יותר רגוע בשבועיים האחרונים..אחרי החופש שלו וכל המורכבות שהייתה בינינו...מקווה שימשיך ככה... והייתה לנו היום סיטואציה שגרמה לי להרגיש ממש רע לגבי התשלום. התחלתי את הטיפול עם מחיר יחסית גבוה..אחרי כמה חודשים של טיפול, פיטרו אותי מהעבודה, והיה לי עוד חיסכון, ככה ששילמתי לו מהחיסכון והפיצויים שלי.עד עכשיו אני לא עובדת, וגם כי התחלתי לימודי תואר שני מאוד עמוס. לפני בערך ארבעה חודשים (אחרי שנה ושמונה חודשים) הוא ראה שממש קשה לי, והוריד לי את המחיר בחצי מחיר. ואמר שלבינתיים אשלם לו חצי מחיר עד שירווח. בייחוד שאין לי עזרה כלכלית מהסביבה שלי. אני פשוט חיה מכל החסכונות שלי שחסכתי בחיים. והיום בפגישה, הוא אמר לי - לגבי המחיר אמרנו שזה יהיה לכמה חודשים, ונדבר על זה שוב. והתחלתי לבכות. הוא יודע ולא יודע מה המצב הכלכלי שלי. הפגישה הסתיימה וככה הלכתי. הוא בא אחריי. וניסה להרגיע אותי. הייתי נסערת. אמרתי לו שאשלם לו מחיר מלא, מה שמגיע לו, אבל לא אוכל להגיע כל שבוע. והוא השיב שאמשיך לשלם לו חצי מחיר, עד שיתאפשר לי יותר. וטיפול - זה פעם בשבוע. אי אפשר לא להגיע. ואני לא רוצה. אני מרגישה רע שלא משלמת לו את המחיר שהוא דורש, והוא יכל לקבל מישהי אחרת בזמן הזה. מאוד קשה לי עם התחושה הזאת. וגם הרגשתי חצופה ששיתפתי אותו במצב הכלכלי שלי - מה אכפת לו מה עובר עליי? זה בעיה שלי. לא שלו. ומצד שני - באמת קשה לי כלכלית. באמת. גם להגיע אליו - זה מרחק ונסיעה, שעה כל כיוון, ודלק. מה אני עושה? ממשיכה בטיפול שיש לי הרגשה רעה שלא משלמת לו מה שהוא דורש?? או מפסיקה? חוסכת? עד שמוצאת עבודה מכניסה ומספיקה ואז חוזרת לטיפול??? שהוא הציע לי ההנחה, גם היה קשה לי לקבל, אבל הסכמתי בסוף כי לא הייתה לי ברירה... אבל שפתאום הוא באה ושואל אם אפשר להחזיר את המחיר למחיר הרגיל..זה ממש עשה לי רע לי....:(!!! רחל.

אויש, זה לא פשוט...... מצד שני חושבת על מה שתארת שבכית והוא בא אחרייך וניסה להרגיע. ואז הוא היה ממש שם בשבילך? הצלחת להרגיש אותו קרוב? ובטח שזה עניינו המצב שלך. זה לא את והוא- זה אתם טיפול זה אנחנו זה ביחד זה ששתיכם באותו ים, אם רועש רועש לשתיכם..... הילה

אכן, מתחילה להרשות לעצמי להרגיש שהוא שם... שהוא איתי. שהוא מנסה. שהוא תומך. רגיש אליי. את יודעת הילה, אף פעם לא חשבתי על הטיפול כעל שנינו.. תמיד זה היה אני - אני, והוא - הוא. זה מוזר לחשוב ככה..שנינו? אנחנו יחד עם מטרה אחת?.. אבל כן, ככה זה אמור להיות. רחל.

באתי לומר שלום, בטוחה שאקפוץ לבקר. אודי, אני אתגעגע לכאן ואלייך. להתראות....

נסיעה טובה, תהני תהני תהני!!!!! ;))) הילה

איזה כיף! מאחלת לך שתהני ותשמרי על עצמך :)

כמה זמן אתן בטיפול והאם הייתם אצל יותר ממטפל/ת אחד?

הי מימה, איזה כייף שאת שואלת ואפשר לענות לך....... אני התחלתי עם המטפל שלי לפני חמש שנים. התחלתי איתו ואחרי שנה עזבתי מכל מיניי סיבות. הלכתי לפסיכולוגית אחרת לשנה ואז חזרתי אליו ומאז אני איתו. זה לא פשוט. קשה להחזיק. יש תקופות שצריך ממש לשרוד אותם. באמת. יש עוד משהו שהיית רוצה לשאול אותי? הילה

הי מימה, אני 3 שנים בטיפול.. הרבה זמן כבר..היא המטפלת הראשונה והאחרונה מבחינתי :)

הייתי 3 שנים אצל מטפל אחד. כמה זמן את היית או נמצאת בטיפול?

אני הייתי לפני יותר מעשור שנים בטיפול פסיכולוגי למשך שנה, ואח"כ ניסיתי טיפול בשיחות לא אצל פסיכולוגים אלא מן יועצת ומטפלת אלטרנטיבית אבל בעיקר ישבנו ושוחחנו. לפני כ 4 שנים הייתי שוב בטיפול שנתיים וחצי בערך אצל הפסיכולוגית 'המיתולוגית' וממנה עוד כשנה לא באופן סדיר אצל עובדת סוציאלית. כיום אני לא בטיפול סדיר רק פגישות עם המטפלת העו"ס לפי הצורך. אבל משתדלת להתמודד בכוחות עצמי כי טיפול זה מאוד יקר וגם ממש בא לי כבר להיות מסוגלת להתמודד באופן עצמאי בלי הליווי הזה.

אודי, אני קוראת את מימה, ליליפוט ואחרות ומוכרחה לציין שאני לא כל כך מרגישה את החלקיות הזו שהן מדברות עליה בהקשר לטיפול. כלומר, זה נכון שלפעמים אני זקוקה לו והוא עסוק, לא נמצא, לא זמין, אבל הוא מצליח לתת לי את ההרגשה שהוא איתי. ממש מלווה אותי ביום יום. כאילו הוא "נותן לי יד" ולצידי. אודי, הוא כל כך מותאם אלי. זה לא שאין צרימות וכשלים אבל אנחנו מנסים כל הזמן למצוא את הנוסחה שמתאימה לנו. מעניין אם הוא עובד על פי גישה מסוימת או שהוא מבין שאני זקוקה לכך כרגע ואי אפשר אחרת... אני מפחדת שיום אחד זה פשוט יילקח ממני, שאני לא מסוגלת "להנות" מ"היש" שקיים. נטע.

נפגעת מרגישה בסכנה רוצה לברוח להימלט פעם מהעבודה לפעמים הפסיכולוג תחושה של חיה בקרב הילחם או ברח לברוח תחושת מצוקה סכנה הגוף מרגיש מרגיש מצוקה דריכות דקירות בחזה עיקצוצים מצוקה נוראית ומה בעצם קרה???? למה????

צרוף מקרים אומלל מאוד של פגיעה בעבודה אחראית משמרת שממש אנטי פאטית, לא מבינה שאני בשרותים וקוראת לי שוב ושוב!!!!! למרות שהיא יודעת כי לא ביקשתי ממנה לצאת..... קושי גדול עם הילדים שהתחילו את השנה, לא מכירים באימהות שלי כשאני מבקשת שישלחו לי מכתב על תחילת השנה אומרים לי שהם לא יודעים אם אני אפוטרופוסית..... פוגע בי שורף וצובט כל תמונה של ילד הולך עם ילקוט שורפת לי את הלב הילדה שלי עולה לגן חובה ואני לא שם...... אני לא שם......... מגיעה לפגישה עם הילדים במאמץ גדול בשתי אוטובוסים והילד שלי אומר לי אני הולך עוד עשר דקות אני קורסת שם בבכי נוראי הפקידת סעד שצופה בי (זה מרכז קשר) מעירה לי שאני לא מתנהגת נכון......... הכל שורף וכואב יוצאת משם בוכה בוכה בוכה קשה לי קשה לי אני רק בן אנוש למה???????

יש משו בחשיפה, ובטח פה..., שמצד אחד הכי אמיתי ,עמוק ואינטימי,והרבה יותר ממה שיאמר בכל מקום אחר,במציאות הרגילה. דוקא בגלל מעטה החשאיות הזה ,כביכול,שהפורום מאפשר. ומנגד זה גם לא באמת אמיתי.כי בכל זאת בסופו של דבר זה מתחם וירטואלי. ובמציאות גם של היום, שהכל הופך להיות יותר ויותר כזה, מתרגלים כבר ל"קשרים" שכאלה...,יותר ויותר. מאחורי מסך ומקלדת. למרות הכמיהה לקשר אנושי ממשי, שבאותה עת גם מעורר תסכול גדול. גם איתך אודי..,מצד אחד אתה מורגש לגמרי.נוכח וממשי כביכול, ונוצרת גם כמיהה והזדקקות לך, אבל...,בסופו של דבר זה לא באמת קשר אמיתי.וגם מאד מאד חלקי. וגם עדיין, מלחיץ בלחשוף ככ הרבה ,ומביך מאד. ביחוד שזה דברים שמרגישים "בזויים" יותר כביכול,... אני מרגישה שחשפתי המון.יותר מדיי. ואולי זה גם בעוכרי ?? וסוגר את זה רק לפה.? או אולי דווקא לטובתי,ומאפשר..,מקל ועוזר, וכשלב ראשוני, כמו מקפצה.., וכדי להצליח בהמשך,כבר לקפוץ, למים העמוקים, לבריכה של הגדולים...,וללמוד לשחות ולא לטבוע, ועם "המציל" הפרטי שלי, ששם..., האמיתי. ?? לא יודעת..., מין תהיות כאלו, מה נכון, עדיף, רצוי, אפשרי,מתאים... מה סרטים שלי..., מה המציאות..., ואיך לעזאזל מסתפקים גם בקשר ככ חלקי ומועט, ולא באמת גם ממשי, כשיש רצון לעוד ככ הרבה מזה וממנו.... ולמה צריך להסתפק בכזה?? כשזו בעצם החוויה כל החיים.?? לא הגיע הרגע כבר לחוות מהכל ובגדול?? גם איתו. ?? אבל שוב...,זה לא אפשרי. אז מה כן?? חוץ מרק לאמר את זה... ומה זה נותן?

יש משהו בקשרים טיפוליים שמעודד רצון ליותר אבל תמיד מתסכל ונשאר מאוד חלקי. את הקשרים הבאמת ממשיים נראה לי אפשר להגשים רק בחיים ולא באינטרנט או טיפולים.. אבל שם הכי קשה לחשוף ולבטא את החלקים הרכים הפגיעים ' בזויים' . מן סוג של מלכוד קצת

מה שאת כותבת וגם מבינה את המלכוד בקשרים שמתקיימים בחיי היום יום. איך היית פותרת את המלכוד הזה?

זה לא שאם תאהבי את עצמך- יאהבו אותך אוטומטית אין דבר כזה אהבה "אוטומטית" וגם אין אדם כזה שכולם אוהבים אותו וכולם נמסים למראהו רק כי הוא אוהב את עצמו. אבל- אם תקבלי את עצמך- תאפשרי לאנשים לאהוב אותך כפי שאת. תאמיני שאת ראויה לאהבה ותהיי נכונה לה. וכשזה יקרה- תאמיני שזה כך מבלי לחשוב " מה האינטרס שלו" או שהוא "סתם אומר" , אלא תהיי פתוחה לקבלה מבלי להדוף. (מה שכתבתי אינו מגדיר אותך אלא הסבר של המשפט שכתבת על פי ראות עיני) פשוט. ככה פשוט.

אני לא חושבת ככה. מי שראוי לאהבה, זוכה לאהבה בלי קשר למה שהוא מאפשר לאנשים. אני לא הודפת, אין לי את מי להדוף, וזה בדיוק בגלל שאני לא ראויה, בגלל שאני חסרת ערך, לא נראית ולא קיימת. אם לא הייתי כל אלה, היו קיימים אנשים שכן אוהבים, וזה מה שהיה מראה לי שאיני כזאת באמת. זה לא קשור למידת הפתיחות , אלא למי שאת. תאמיני לי, שגם אם אקבל את עצמי ואאפשר לאנשים, לא יהיה איש. מניסיון. וזה מה שפשוט. פשוט ככה.

אמנם אני לא רואה את עצמי כמקהלה אבל...

קיבלתי פנקס קטן שהיא כתבה לי בימי הפגישות שלנו. אמרתי כבר שאני אותה? :-)

דווקא המילה אוהבת נשמטה משום מה. אני אוהבת אותה! והייתה אתמול בעיה באתר וזה לא כתב שנשלח...סורי

טוב מותר לי, כנראה שאני עייפה ומתרגשת

כל הטעויות וההשמטות וההתרשות :-) תהני

מאוד נעם לי ששאלת... היום הראשון היה ניתוק אחד גדול.הייתי בעבודה-יא הצלחתי לזכור בבית מה בדיוק עשיתי שם,זכרתי קצת איפה הגוף שלי היה.. ביום השני היה מעט טוב יותר. תודה!!!

אם בכלל אשן בו. מחר בשעה הזאת כבר אהיה במטוס (אמהלה). יש כבר משהו בלתי מתוכנן שקרה, אבל מקווה שהכל לטובה. כנראה שאדבר איתה בטלפון, נסכם בינינו על יום ושעה... היא לא רצתה מייל, ואני מבינה למה. זה באמת לא יעשה לי טוב, למרות שאני כן רוצה. היא תביא לי מחברת ואמרה שתכתוב לי. היום התקשרתי אליה ושאלתי אותה אם היא תכתוב לי (אני יודעת שכן, אבל הייתי צריכה אותה)... מחר ניפגש בבוקר לפגישה קצת יותר ארוכה מהרגיל. אני אתגעגע אליה מאוד. אודי, גם אליך. אני מאמינה שאבוא לבקר מדי פעם. ואולי עוד מחר אבוא שוב לומר שלום. סביר להניח (:

אודי, ואליכן- בזמן האחרון אני מרגישה שמשהו לא נכון קורה בטיפול. אני התאמצתי מאוד מאוד לאחרונה לעלות על המסלול. ומצד שני??? היה צד שני שהיה גם פה, גם בחיים וגם בטיפול. שהרגשתי שאני נחלשת ושקשה לי. שזה ממש מעייף אותי וגם שאני מתפספסת שמשהו מתפספס היה משהו באמירות שאני חזקה ויכולה שהשאיר אותי דווקא עייפה ומחוסרת כוחות וגם ממש לבד מאוד מאוד לבד לכן כשהמטפל ביקש שאני יפחית סמסים קרסתי הרגשתי שהוא לא מבין אותי שהוא לא איתי ובשבת באה נפילה היא באה פתאום........ כאילו מאי שם........ והיום בטיפול ניסיתי לדבר לתת לזה מילים ראיתי אותי צולעת מנסה ללכת להישען על הרגל הבריאה אבל הרגל השניה מאוד לא מתפקדת בקושי סוחבת את הכובד........ הרגל הבריאה מנסה כל הזמן לסחוב את הרגל הפצועה את כובד הגוף והמשא זה כבר ממש נראה שההליכה משתפרת..... ואז הקרסול של הרגל הבריאה מתעקם ואני נופלת בחוסר אונים מכובד המשא לא יכולה לקום ובטח שלא לפסוע......

מרגישה נבוכה. איך בכלל מעלה על דעתי, שיש לו איזה עניין "אחר" בי. ועוד אחרי כל האסמסים הרבים ,ששוב שלחתי השבוע, כשזה משתלט עלי ומעיק. מרגישה ככ קטנה וטיפשה. ולמרות גילי..., אני הרי בסופו של דבר ככ ילדה. ככ נזקקת.ככ תלותית. שזה בעיקר מביך אותי. והדבר האחרון שזה עושה...,זה חשק בצד השני.(מנסיון...). לא רוצה להיות תלותית!לא רוצה להזדקק! לא ככה! ואיך בכלל מעלה על דעתי...,שירצה אותי ,וכמו שאני..., ובעיקר חיה באיזה עולם מנותק כנראה , ו...נזכרת...שבתחילת ההתבגרות, רציתי וייחלתי,להיות לא רק "הנחמדה" "המצחיקה", "החברה של...", אלא זו, שהבנים באמת ירצו אותה..., אבל לא הייתי מהנבחרות...,וזו היתה מפלה קשה, וביחוד אחרי שביסודי היתי בין המובילות. ומה שהיה ככ מביך בדיעבד,ומסתבר שעדיין לא הופנם ולא נעלם, שחייתי באיזה סרט...., שבעצם "ההוא" שאני רוצה, אבל הוא רוצה בכלל משהי אחרת, בעצם בתוך תוכו ,רוצה אותי, רק פשוט לא מראה את זה. כביכול האמנתי שמשחק מין משחק שכזה..,עד שיאמר את האמת... וככה חייתי לי באשלייה, שאולי בדיעבד,איפשרה לי לא להרגיש דחוייה. וזה גם מה שקורה עכשיו, ומה שמבזה אותי, שאני עדיין כנראה במקום של אז...,כשלא רואה ומפנימה את המציאות , וחיה לי באשליות שווא. ומה עושים עם כל הבילבול הזה, כשמצד אחד אומרים...,שזה קורה בטיפול..,עם המטפל, מאד שכיח וגם הגיוני כביכול, ולא כזה הזוי ומוזר. אבל לאור הכל, זה מרגיש לי ככ דפוק. כשמבינה כביכול שזו אשלייה...,אבל בעצם לא באמת. ושאני סתם בסרטים משלי. שאולי רק הורסים את הדבר האמיתי. וכשזה המצב, לפחות עם איך שמרגישה חזק עכשיו, זה כמובן מביך מאד, ובטח לדבר על כל זה ואיתו. לחשוף את המקום הזה המשפיל, כשיודעת שחושב עליי, כמה אני בעצם ילדה קטנה שזקוקה לטיפול והרבה עבודה. וגם אם מחבב אותי,וחושב (ברגעים היותר טובים שלי...)שיש בי משהו מיוחד,מדליק,פיקח ומעורר עניין. אבל...,זה לא העניין..., כשאני רוצה יותר מזה ומהזמן שמוקדש לי. והחסךעצום.., כשהחסר עם השנים רק הלך וגדל והשאיר בור יותר ויותר עמוק. והכל...,מעורר בי מבוכה וכעס ובזיון. ולא מצליחה לתת לזה להיות.ולעצמי.ואיתו. אולי זה כואב מדיי. הכל. ביחוד כשרוצה כבר להיות אחרת.ובמקום אחר. וברור לי שהרצון להיות שם...,ולהתכחש לפה, רק מחבל. ובכל זאת זה גדול ממני. חזרתי לעשן.אחרי שכבר הפסקתי והחזקתי מעמד המון זמן. ולא האמנתי ששוב זה יחזור. ויודעת שזה לא עושה לי טוב,ושחבל שמוותרת ולוקחת חלק בהרס. אבל כרגע זה חזק ממני.

אכן היה מוצלח...רציתי דווקא שתכתוב משהו על כך ששיתפתי מחיי הפרטיים.....אולי עשיתי טעות...אני חושבת שאני משתפת יותר מדיי על עצמי, אף אחד לא כותב פה במה הוא עוסק, על ילדיו וכו'...הרבה כתוב ברמזים בכלל......אוף....לכן חשבתי ש... טעיתי כנראה. לא תמיד קל להיות אנונימי. מיכל

אני חושבת על עצמי שאני מאוד לא אנונימית... לפעמים זה קצת מבהיל אותי. לי זה עושה לרוב טוב, תנסי לחשוב עם עצמך. את כמובן לא חייבת. תרגישי בנוח עם מה שלא תבחרי. לפעמים יותר ולפעמים פחות.

רציתי להתייעץ אפ אפשר לגבי משהו שלא נותן לי לנהל את הזגיות שלי כל זוגיות שאני ניכנסת אליה אם אפשר אז עדיף במייל לשלוח תתשובה

יש מקומות שעושים את זה ער"ן וסה"ר לדוגמה ואולי יש נוספים. בשניהם יש צ'ט אישי אחד על אחד

אני זוכרת שעשיתי אידיאליזציה לפסיכולוגים ולמקצוע. חשבתי הם יודעים משהו, ז"א מבינים איך לרפא אנשים מבעיות, למשל איך לגרום לאנורקסית להתחיל לרצות לאכול (גיליתי שאת זה לא ממש יודעים איך..) אבל בפועל בטיפול לא באמת דיברו על ריפוי בעיות. זה היה טיפול 'פסיכותרפיה פסיכואנליטית' וככל שחיפשתי פשר יותר התחלתי ללכת לאיבוד יותר ויותר כי לא מצאתי פשר. פתחתי וקראתי במיליון ספרים, מחפשת שם תשובה לסימן שאלה, אולי הבנה ל'מה עושים בטיפול פסיכולוגי'. לא מצאתי פשר. זה התחיל להלחיץ אותי שאחרי קריאה מרובה אני נותרתי באותו בלבול והתחלתי לנסות להפנות את השאלה לפסיכולוגית אבל אף פעם לא קיבלתי תשובה ברורה. וגם קרה שבסוף זעקתי במן זעקת שבר מולה 'מה לכל הרוחות עושים פה, אני כבר לא מבינה כלום'. והיא ישבה נינוחה בכסא שלה ושיקפה "קשה לך עם אי ידיעה?". ותבינו, זה הרגיש מעליב ומשפיל (בין יתר הדברים האחרים שהרגישו כך עקב פערים). שאני מנסה לדמיין מהצד את הסיטואציה אני מדמיינת אותי בתור אדם מתפתל שמנסה להבין מה מהות הסיטואציה בה הוא נתון ומנגד אדם שצופה בו מתפתל ומשקף משהו על ההתפתלות במקום לסייע להרגעתה. ואולי בדיעבד אפשר לומר שזה שיקף לי כמה קשה עבורי לשהות בחוויה ללא מעורבות ניתוחית של השכל, להתמסר למשהו לא נודע, לראות מה מתפתח ברגע האמת, פתיחות. פתיחות למשהו שיכול להתגלות רק , איך אודי אמר? תוך כדי תנועה... הבנתי נכון את הכוונה שלך באמירה הזאת אודי? רק חבל שכל הפן של האבחון הפסיכיאטרי הוא כזה אנטיתזה לכל הגישה הזאת. הכי מגדיר, הכי מקבע, הכי כולא לתוך תוויות ומסתמך עליהן. האיירוניה הפרדוקסלית של תחום בריאות הנפש.

למימה זה מהות הטיפול זה שאת יודעת משהו לא תמיד עוזר החוויה התנועה החיפוש והגישוש זה חלק מחווית הטיפול..... נראה שבאמת קשה לך עם חוסר וודאות עם עמימות..... זה משהו שאפשר לעבוד עליו בטיפול...... הילה

ממש הטריד אותי מה שאמרת לי בהודעתי הקודמת - לגבי המקהלה שאני מחכה לה. זה לא נכון וזה פגע בי. כתבתי לך תגובה בהמשך. תוכל להסתכל? כאילו אמרת לי שאני אומרת\חושבת את כל הדברים האלה על עצמי כדי ל"סחוט" מכם מחמאות על כך שאיני כזאת באמת, אלא להפך, אהובה ונהדרת. זה כל כך לא נכון! ניתן להבין מכך שלדעתך איני מרגישה באמת כמו שאני אומרת, כאילו שאתה מבטל את הכאב שלי. אין לך מושג עד כמה אני מרגישה ככה ובטוחה בזה. אין לי שום רצון לסחוט מחמאות. זה כאב לי שככה אתה חושב עליי...

לא יודעת האמת לתת תשובה מעמיקה יותר, שתוביל אותי למשהו נוסף, שאולי כיוונת שאחשוב עליו...? ומעבר לביני ובינו...? ובעיקר יש לי תשובת הדיוט כביכול, של "פשוטו כמשמעו",שמבחינתי זה אומר... "כמיהה" : לעוד איתו...,ומעבר לרק לשבת ולדבר על..., אם זה על החסך הגדול, על הלבד,על הצורך,על הרצון איתו לעוד...,ומעבר לרק פגישות כבולות בזמן מוקצב ומילים... וה"בזוייה" :...,כי הכל זו בעצם אשלייה,פאנטזיה שלי, עם מישהו שאיתו הרי זה לא יתאפשר מן הסתם.ובכל מקרה. וכי גם אין לי מושג אם ומה באמת ,הוא חש כלפיי,רואה בי,ואולי גם היה רוצה איתי..(בפאנטזיה שלו,ואם לא הייתי מטופלת איתו). ושלא נדבר על זה שבכלל נשוי ואיש משפחה. וכל זה,כמובן מרגיש לי פאטתי.ובזוי להיות בעמדה הזו,החד סטרית. כשאני בסופו של דבר "עבודה". מטופלת שלו,ולא מעבר לזה. וגם אם יכול להרגיש כלפיי חיבה,לעיתים קירבה,אולי גם געגוע או שמחה.וגם להזדקק לי,ולהיות תלוי בי ..אבל באופן אחר ממני.(ומעבר לכל התחושות הנוספות הפחות נעימות שגם מתעוררות בזמנים אחרים). וכל חיוך,או אמירה יותר קרובה ואכפתית, אוטומטית מבלבלים אותי,ומתוך הכמיהה, בלהבין אם זה רק זה, או אולי מעבר לזה? וכאשר אומר למשל, שהחלקים הילדיים שלי הם אלו שבעיקר נוכחים, אז בכלל עודיותר מרגישה בזויה,בהקשר המדובר, והכמיהה הופכת שוב לפאטתית בעיניי. ולאיזו הוכחה שהכל בראש אצלי ואשלייה. ומרגישה דחויה.גם אם כמובן זו לא הכוונה. ומנגד מרגישה לגמרי גם לא שפוייה.ואיך גם נכנסת לסרטים שממש לא הגיוניים..., ועדיין מתחת לפני ההבנה כביכול, לא באמת מפנימה ובאיזשהו מקום עדיין מייחלת וכמהה... כמו שפעם למשל התאהבתי בבחור הומוסקסואל, שמאד אהבתי ונמשכתי אליו, וכל מחווה מצידו כלפיי, נתנה לי להרגיש כאילו הוא מעוניין בי,כמו שאני בו. וכמובן שוב התבזייתי בדיעבד מהמקום שזה הותיר אותי. כאילו מה אני כזו טיפשה??איך לא מבינה?? הגיוני?? וכל זה כמובן מאד מעיק עליי.מביך אותי. גם בלדבר על זה איתו, וביחוד אם בעיקר מה שיוצא ממני בעיניו,זו ילדה קטנה. וזה מקשה על הדיבור, מכביד ומביך הרבה יותר, בלעלות את הנושא וישירות. והוא כנראה...,לא מודע לכל זה. או שאולי כן...??מתוך כל מה שכבר קלט וכן אמרתי...? אז ...למה לא יוזם ומדבר על זה אם לי קשה??וזה חשוב?? (משהו שאני שואלת כמה פעמים,אבל משומה אתה לא עונה לי על זה.במכוון אתה נמנע אודי?) וגם להחשף פה ולהגיד את כל זה בפני כולם,זה מאד לא נוח לי. אבל זו הדרך היחידה לנסות לקבל איזשהו מענה אודות הדבר. ועד שאהייה אולי מסוגלת לעשות זאת איתו. גם די ברור לי, נראה לי, שאם ואולי זה כן היה נאמר והיה מראה למשל סימנים ברורים שגם הוא רוצה אותי..., זה היה לצד הסיפוק והכייף בידיעה, מאד מלחיץ ולא ברור . כך שמכל בחינה מתקיים התסכול הבילבול והאי בהירות שלי עם הכל. ובעיקר התהייה מה זה כל זה?? על מה בעצם יושב?? משהו מהעבר? יחסים ראשוניים או מה? והאם זה מעיד על זה שרוצה את מה שלא אפשרי ולא יהיה? ובמקום במשהו שכן? או שבאמת רוצה דווקא אותו ובגלל גם הקשר האינטימי שישנו(בין לבין הכעסים והאכזבות)כולל הקירבה וכל השאר? ואולי כי הוא "סמכות לא מושגת" שכזו, כמו מפקד,מורה,מדריך שהרבה פעמים זה התרחיש?? ושלאו דוקא יש רצון ברור באדם עצמו, אלא יותר במה שמייצג או מעורר כ"דמות"...?? ואם זה גם משהו שמוכר "בספרות" וקורה הרבה בטיפו...,אז מה עושים עם זה??ואיך יודעים מה זה מה?? ואיך גם מדברים על כל זה ולאור כל מה שכבר תארתי... כשאני בעצמי לא מבינה מה ואם בכלל קורה. אוו זה היה קשה. : )

ילד בפנימיה דתית ללא כל התנהגות חריגה. בן 16. רדף אחרי החבר שלו שלקח לו את הפלאפון תוך כדי המרדף יצא מהחלון למסדרון כדי לטפס לחלון של חדר החבר. האם זו התנהגות נורמטיבית או שיש סיכוו

אודי, האם יש קשר בין פגיעה מינית לבין הפרעות אכילה? שמתי לב, שהמון בנות אנורקטיות או בולמיות נפגעו בעברן (גם מקריאה פה בפורום). האם אני צודקת ואכן יש קשר? אודי, קראתי את מה שמאי כתבה והתעורר בי דחף עצום לחתוך. הצלחתי לצאת לריצה במקום. אני גאה מאוד בעצמי. נטע.

שלום פרופ' אודי ברונשטיין כתובת מעטפת מגן: http://www.baruch-elitzur.com/cd/1.mp3 זו הקלטה של ד"ר ברוך אליצור. 2 שאלות על ההקלטה של מעטפת המגן החל מדקה 9:08 עד 17:08. 1. האם קיימים תכנים היפנוטיים בהקלטה הנ"ל בדקות המוגדרות למעלה? אם כן, האם הם מזיקים? 2. האם הקשבה להקלטה זו בדק' שציינתי עשוי לתרום לחיזוק ביטחוני העצמי ולהורדת ההשפעות השליליות שנוצרו אצלי עקב תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית. אנא התייחס לכל שאלה בבקשה. כל שאלה חשובה מאוד. אם אתרגל , אז אתרגל כ - 8 דקות ( הדק' שצויינו למעלה) בעיניים פקוחות ( פתוחות) בלבד פעם אחת כל יום, לפני השינה. תודה רבה רבה, השואל

שלום ד"ר אודי בונשטיין, ראשית כה, סליחה על העלאת דרגתך לפרופ' ושגיאה בכתיבת שמך המלא. שנית, ההקלטה של מעטפת המגן היא הקלטה אשר נעשית ע"י ד"ר ברוך אליצור. על פי דבריו, לא רק שהוא מורשה להיפנוזה, אלא הוא גם חבר באגודת ההיפנוזה והוא עושה עוד דבר הקשור לוועדות היפנוזה. לכן, הוא אמר שהקלטותיו מורשות והן לא פוגעות. תוכן הדימיון בהקלטה ( 8 דק' אחרונות) - המדמיין מגיע לחורשה יפה שבה מדמיין את צבעי השמיים דברים נוספים דרך חמשת החושים עד שהוא מגיע לבקתה. בבקתה האדם רואה אדם מסוים (כל אחד יחליט את מי שהוא רוצה) שהוא מספר לו את כל מה שעבר עליו וכול מיני דברים שמעיקים עליו וכו'. במילים אחרונות, הוא משתף בחוויותיו את האדם. האדם נותן לו מעטפת מגן אשר תגן עליו מכל פגע - מקללות , מפגיעות רגשיות, מביקורות וכו'. כמו כן, המעטפת תגן עליו בעת שינה , בזמן היותו במכונית , והיא תגן גם על חבריו. מעטפת המגן היא שקופה. מה דעתך כעת על הקטע של 8 דק' דימיון בהקלטה של ד"ר ברוך אליצור ( מעטפת המגן)? היא עשוי עשוי לתרום לחיזוק ביטחוני העצמי ולהורדת ההשפעות השליליות שנוצרו אצלי עקב תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית? תודה, השואל