פורום פסיכולוגיה קלינית

גררתי את עצמי לטיפול תחושות איומות קשות מרגישה שמנה דוחה מגעילה שומנית זונה

שלום ד"ר אודי, הטכניקה: אני יושב ונותן לכל המחשבות , רגשות, תחושות וכל הדברים האחרים לחלוף להם. התהליך נעשה בעיניים פתוחות. אני לא שופט שום דבר, אני נותן להכל להיות, לכל הציפיות, הפחדים, החרדות, הרגשות, המחשבות החיוביות והשליליות , התחושות ולכל הדברים השונים שעוברים במוחי. אני עושה טכניקה זו פעם או פעמיים ביום - לפחות 5 דק'. 1. האם טכניקה זו נחשבת מדיטציית מיינדפולנס? 2. האם טכניקה זו יעילה להתמודדות עם מתח, לחץ וחרדה? 3. אם בימים הראשונים אני חש חרדות קטנים ועייפות קלה, האם זה סימן לשחרור מתחים שיש בגופי? 4. האם זה נחשב תהליך היפנוטי חיובי וטוב? אשמח למענה לכל השאלות - כל שאלה חשובה במידה זהה. תודה, רומן

המטפל שלי חשב על היפנוזה לאחר התייעצות נאמר לו לפי דברים שכתבתי שאני תחת היפנוט וצריך לשחרר אותי ממנו ואכן דברים החלו להשתחרר . יש לי רצף שרגעים מרגיש שלי ורגעים אחרים לא. יודעת שהדברים נכונים מרגישה .לא ממש זוכרת. האם בכלזאת כדאי לעשות היפנוזה .האםזה יכול להזיק .אני עם הפרעה דיסוציאטיבית. מרגישה שיש עוד ם בתיבה ומפחדת מאוד מימה שזה לא יהה . המון תודה .

נאמר למטפל שלי ע"י מטפלים מקצועים בתחום זה ברור שאני נמצאת תחת השפעת היפנוט וצריך לשחרר אותי ממנו ולא רצוי לעשות היפנוזה . בעצם שואלת האם במצב כזה אם בכל זאת אני יחליט כן לנסות האם עלול להיווצר נזק . שוב ברור שאצל מטפל מוסמך להיפנוזה .

שלום רב, קוראים לי יאיר, אני מאוד אוהב פסיכולוגיה, בעיקר חיובית וחברתית ומעוניין ללכת על זה במלוא הכוח לתואר ראשון ואף שני בהמשך אך יש לי התלבטות מאוד גדולה איפה לעשות את זה: ההתלבטות שלי היא האם לעשות את התואר הראשון בארץ באוניברסיטה הפתוחה או שמא לעשות אותו באוניברסיטה מובילה בארה"ב כמו ברקלי, ראיתי את דירוג האוניברסטאות בארץ והאוניברסטה הפתוחה לא מגיעה ל 200 האוניברסטאות הטובות בעולם ודירוג האוניברסטאות בארץ מאוד נמוך מה שמראה על רמה נמוכה של חומר לימוד אני באמת רוצה לצאת עם תואר עם כל הכלים בידיים ולהיות הכי טוב בתחום שלי, כמו שאני תמיד עושה עקב השקעה של ימים ולילות בלמידה וחקר השאלה היא מה אתם חושבים בתור פסיכולוגים שלמדו ומכירים את התחום, חו"ל/ארץ, האם כדאי לי להעביר את השנה-שנתיים הבאות בלימודי אנגלית יום יום ולאחר מכן ללכת לתואר ראשון בחו"ל ברמה הגבוהה ביותר ובמיתוג הגבוה ביותר שגם יהיה עליי בתור בן אדם שלמד ב"ברקלי" או אוניברסיטה נחשבת אחרת, מעבר לדלתות שייפתחו מדובר במיתוג מפוצץ אשמח לדעת מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות והאם מה שאני חושב לגבי הרמה בארץ לעומת חו"ל באמת נכונה אשמח לשמוע מכולכם!

די נמאס לי שייגמר החג בבקשה פליז אין לי כבר כח אני מתגעגעת אליך ולמטפל שלי ולעוסית שמלווה אותי אני גם שונאת שהכל סגור הבנקים חנויות קופת חולים זה ארוך מידיי

הנה נגמר, כמו כל דבר, מקווה שהחזקת מעמד :) בחו"ל עוד יותר גרוע כל חג חוגגים עוד יום...כך שלפחות סוכות לא נחגוג שלושה ימים כמו בחו"ל. מה שלומך? מקווה שהחגים בכלל יעברו מהר ונחזור לשגרה מבורכת. גמר חתימה טובה, מיכל

שלום ד"ר, שמי דניאל ואני בן 18 לפני גיוס לצה"ל לפני 6 שנים לקיתי בחרדה חברתית זה היה במעבר מיסודי לחטיבה במהלך 6 השנים לקחתי רסיטל ועוד כל מיני כדורים נוגדי דיכאון וחרדה חשוב לי לציין שבחיים לא היו לי מחשבות אובדניות!!!! לפני 5 שנים אושפזתי בבית החולים גהה במסגרת אשפוז יום,ושוחררתי לאחר חצי שנה ,כיום אני מרגיש מצוין בלי כדורים, אבל יש בעיה אחת התיק הרפואי מפריע לי לחיים נורמליים ותקינים, אני מאוד רוצה להתגייס לקרבי אבל הכתם הזה שנקרא תיק רפואי לא נותן לי להגשים את השאיפה הזאת אפילו כדי להוציא רישיון אני עובר סיוט, אני מרגיש כאילו נוקמים בי על זה שלא הרגשתי טוב בעבר, ד"ר יעץ לי בבקשה מה לעשות, תודה מראש.

שלום דניאל יקר! אין לי עצה מעשית בשבילך, רק רציתי לחזק אותך שלא תתייאש מול המערכת הממסדית. לפעמים לא מבינים שם כלום על החיים האמיתיים. אל תיתן לאף אחד לקחת לך את החירות והחלומות. נשמע שאתה בן אדם אמיץ. בהערכה רבה. סנופקין

ד"ר תודה על המענה. לפי הערכתך העבר שלי מאוד מסבך אותי לגביי שירות בקרבי? או בהוצאת רישיון על אוטו? ואם מחר מחרתיים אני ירצה לעבוד באבטחה אוכל לשאת עליי נשק? אני פשוט רוצה לוודא שאוכל להיות כמו כולם.

מה האינדיקציה? מי קובע -המטפל או המטופל? האם באמת יש הסכמה הדדית על ומועד שכזה? או שהמטופל צריך פשוט להפסיק להגיע, להחליט שדי? ואולי לפעמים זה המטפל ש'מעזיב' מטופל תלותי מדי? ואז יש הרבה שממשיכים טיפול אצל מטפל חדש אחר. מתי כבר לא צריך יותר טיפול. מה מאפיינים לאדם כזה? האם הוא צריך להיות מישהו שהתגבר על כל החסמים ובעיות וסימפטומים שלו או לא בהכרח?

'כתיבה יצירתית' לשם פריקה: (לא להתרגש ממני): בא לי- שלפסיכולוגית ההיא ש'טיפלה' בי שיהיה לה רע. בא לי שהיא תמות. כי בשחזור שביקשתי עזרה כמו חיה פצועה בתופת רגשית היא הפקירה אותי. היא השפילה אותי. היא אנסה לי את הפרקטיקה שלה על הנפש שלי-לתסכל בכל הכח. היא לא הסבירה לי מה זה טיפול פסיכולוגי וביזתה אותי עם ההתנשאות שלה. בא לי לרמוס ולרסק אותה ובא לי לבקש סליחה כי בא לי להכאיב לה. בא לי שהיא תבין כמה היא הכאיבה לי ותהפוך להיות אנושית ותבקש סליחה. בא לי להעניש אותה על הטעויות שלה. בא לי להעניש ולהאניש את כל האנשים. את אלוהים. בא לי לחיות בעולם צודק וטוב ולא כזה שמלא באינטרסנטים ורמאים שאין שקיפות ואין מילה ואין כבוד ואין הגינות ואין שיוויון ואין צדק ויושר. יושר אמיתי. יש בי מן הרבה רע בתוכי שאני לא מצליחה להפוך לטוב. איך הופכים לטוב? כלפי חוץ למדתי להעמיד פנים שאני כמו כולם כאילו בטוב. אבל האמת? האמת שבא לי שהיא תמות, לצרוב אותה בכעס, ולמהר לבקש סליחה שזה מה שבא לי ואני לא מצליחה להיות בטוב ולהחזיק טוב אמיתי בתוכי. התחננתי בשחזור לעזרה והיא הפקירה והשאירה אותי לבד בתופת. לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי. היא לקחה את הכסף אבל לא הסבירה לי. היא חייכה לי מול הקשיים. ובסוף היא אמרה 'אם היה כזה רע למה המשכת ובאת?' כאילו זה אחריות שלי. כאילו הכל אחריות שלי. כאילו היא תמיד בסדר ורק אני לא בסדר. אני לא. בא לי לרמוס אותה, שתתנצל. עד שהיא תרגיש ותהפוך להיות בן אדם ולא רק מכונה אנליטית מתנשאת שבשבילה הייתי אפילו לא בן אדם. סתם 'קייס'. סתם כלום, כלום בתוך גבולות שעבר את הגבולות. היא והגבולות שלה. בא לי לקחת את הגבולות האלה ולחנוק איתם אותה ולחנוק את כל מי שהוא רע בעולם ושבמקום לעזור שיהיה טוב עושה רע, וכאלה יש הרבה. אז אני מפלצת? איך אפשר להיות נורמלי עם כאלה משקעים רגשיים כמוסים שסוחבים עמוק בפנים? להעמיד פנים בערות ולשכוח מהשדים, לקבור זכרונות. זכרונות רגשיים. וששוכחים מזה באמת יש טוב. באמת יש גם דברים נחמדים וטובים אבל שמוציאים רגשות כמוסים מהקבר נזכרים בשחזור נושן תקוע כמו תקליט שרוט. היא השפילה ורמסה לי את תחושת הערך והפשיטה ממני את צלם האנוש. כנראה ככה זה שמבקשים עזרה ונדחים. חשבתי שאם היא פסיכולוגית היא תאות לעזור לי. קונקרטית. טעיתי. את הכללים לא הסבירו לי מראש. לא ידעתי מה כן ומה לא ולמה לא. זה הרגיש אכזרי לא אנושי ובעיקר מבזה. אני רוצה להיות בן אדם שלם בריא מאושר נורמלי! בא לי לנבל את הפה באלימות ולרמוס כל מי שמפריע לי להיות בטוב. לרסק ולטחון אותו לאבקה דקה ולפזר ברוח כלא היה. למחוק זכרונות. למחוק עבר. למחוק ישויות. לנקות ולטהר מהדרך כל מי/מה שמפריע להיות בהרמוניה וטוב. היה נשאר מישהו בעולם הזה בכלל? עמוק בפנים אני רוע גמור כנראה. ככ קשה לעיכול שעדיף להדחיק הכל ולחייך ולהשאר 'אדם נחמד'. בא לי לכתוב בלי לצנזר כלום. בא לי. נשמע 'יצירתי'?

חג שמח ושתהיה שנה טובה ומתוקה!! אודי.....מצטערת שדיברתי קצת בוטה מדי אולי.....סליחה.

הי אודי פיספסתי אותך..,אבל לא באמת. תמיד הרי אפשר לאחל..., אז רוצה ומכל הלב, הכואב ,הכמהה, המבולבל והמפחד, לאחל שתיהיה שנה טובה! מאושרת יותר ואופטימית. רוצה להודות לך על הכל. מכל הלב,על חלקיו היותר משוחררים נעימים רכים זורמים ושמחים שלו : ) תודה אודי!!! גם על ההומור, שאתה יודע לשזור בעדינות שנונה..., שמעלה חיוך ,ולמרות הכל..., ולכולכן בנות יקרות, תודה גם כן. ושתיהיה שנה רכה וקלה יותר ומתוקה.

פספסת את ההודעה שלי .. חג שמח אודי ושנה טובה!! ממני

להגיד תודה,ושנה טובה? לא מצליחה לפרט אבל המון תודה על פה ועליך .

חבל ששוב כתבתי לך. לא רוצה לכתוב לך יותר... מצידי אתה מוזמן לא להעלות את ההודעה הקודמת ואת זאת, כאילו כלום לא קרה. במילא אתה לא רוצה אותי פה

שמת לב שכאשר מישהי אחרת נפגעת אתה מתנצל(דוגמת אנונימית ואחרות) ואילו כשזאת אני - מעולם לא התנצלת? גם לא ב"תקופה שעוד ניסית ולא הרמת ידיים" כנראה שהיא מעולם לא הייתה קיימת.......

אודי, כבר פחות מבולבלת בתוך הטיפול. פחות חושבת, ומאפשרת לעצמי להרגיש. קוראת את ליליפוט, וכבר פחות "מתחברת". התמונה קצת התבהרה. מרגישה שיצרתי עם המטפל שלי, משהו מיוחד שמתאים רק לשנינו. שתהיה לך שנה טובה! נטע.

אודי, עוד יומיים ראש השנה, ואנ'לא מרגישה אווירה של חג. זה יהיה עוד יום עוד שעה כמו עכשיו בשבילי, רק שכל מיני דברים יהיו סגורים. אולי, לו הייתי יכולה או מרגישה רוצה הייתי עורכת משהו אצלי, אבל אין לי כוח. אז שוב לבד. כמו הרבה חגים קודמים. ובאמת לא בא לי חג, או הזמנות מאולצות מלאכותיות. כנראה שהקטע הזה עם אמא שלי, או האמא הפנימית שבי, מכלה אותי. נתפסת עלייך קצת לפני פרידה, סוריקטה

מימה, מה שלומך? את כבר פחות כותבת... מקווה שאת חשה בטוב. נטע.

בסהכ הכל בסדר אצלי. מקווה שאת בטוב. מאחלת לך נחת ו.. שנה טובה . מימה

רוצה לאחל שנה טובה. ישנם תקופות שאני אקטיבית יותר בפורום ומתייחסת להודעות שאתן כותבות. צר לי, אני בתקופה לא קלה. הילד שלי... לא יכולה לשתף.. יש לי בגרון גוש ענק.. אין לי כוח. שתדעו לכם שהכי הכי חשוב זו בריאות טובה. נשמע כאילו בנאלי. אבל.. רוצה לאחל לכולכם שנה טובה, מבורכת ובריאות טובה טובה. שלכם-במבי.

אודי , אתה יודע שבכיתי כמעט כל הפגישה עם אמא צביה היום ? הצעת משחק תמים ויפה.הזמנת לחשוב אילו מטרות אציב לעצמי השנה,כאלו שלקראת השנה החדשה יתגשמו.. אני בתקופה לא קלה. אבל רציתי להשתתף במשחק שהצעת. חשבתי אתמול לגבי מטרות שרוצה להציב :( אני מרגישה תשישות נפשית. לא מסוגלת להציב שום מטרה עכשיו. צריכה לנוח ולנוח ולנוח. אבל גם רציתי לשחק. החיים בעיני הם סוג של משחק . ילדים קטנים משחקים בלגו של ילדים, אנשים מבוגרים "משחקים בלגו של מבוגרים" (צבירת נכסים,רדיפה אחר כבוד,מותגים ועוד..) הרגשתי שאם לא אשחק במשחק שהזמנת, אני למעשה "פורשת ממשחק החיים" מרימה ידיים, מפסיקה להיאבק על החיים. מוכנה למות.. אמא צביה שאלה אותי,אם לא הייתי כ"כ מותשת. אם הייתי בזמן אחר, אילו מטרות הייתי מציבה לעצמי ? לא יכולתי לראות כלום. רק שאני צריכה לנוח ולנוח.. אמא צביה אמרה שזה בסדר. אודי, יש בי המון המון כאב, עצב, יאוש. גם העננים בערב ובבוקר מזכירים שאנחנו מסיימים שנה נוספת. סוג של פרידה.. כן אודי, אני "שומעת" אותך אומר שזו גם התחלה. אתה צודק אודי, זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו, את הסיום וההתחלה. המאבק של החיים במוות שתפס תאוצה. מרים ראש ולא מאפשר לחיים. אודי אהוב, רוצה לאחל לך שנה טובה ומבורכת, שתמשיך ללדת ספרים, יצירות וכל כך הרבה טוב שאתה מביא איתך.. ושתקבל הרבה הרבה טוב. אדם יקר כל כך.. אוהבת אותך-במבי.

אינך יכולה לומר ואין לך הזכות, אוהבים אותך בדרכם, אי אפשר בדרכך. מדוע שתלווה אותך הלאות? פשוט אינך יודעת איך רצית לחזור לקבל את הקרבה, וממך נמנעה בלי הסבר בלי סיבה... בחצר נעלמת, על עצים טיפסת.. מתחתם נרדמת לך ילדה "אחרת" והנה נכנסה בך "הילדה הרעה". אינך יודעת כיצד זה קרה, לאה גולדברג היטיבה זאת בשירה, ולעצמך אמרת: "את טפשה"... וגדלה הילדה בתחושה נוראה, איננה הבינה כיצד זה קרה, וקראה לעצמה "איומה"... ושוב היא גדלה ושוב מהומה, כי איננה הבינה כיצד זה קרה, האם לאהוב את עצמה היא יכולה? אך בכל זאת הרגישה ילדה עלובה, ובטיפות החסד מתעטפת , במילים של אמא אחרת... לעת ערב מתכנסת, מחפשת, עדיין לא מבינה כיצד זה קרה שגם היום הילדה לא נעלמה... לעולם בתוכה היא תשכון, בעיקר בערב כשתלך לישון.... איננה הבינה כיצד זה קרה, שהילדה רוצה חיבוק וקרבה מעצמה....

שלום ד"ר אודי, אני מרגיש כאבי בטן כבר כמה חודשים. אני מרגיש כאילו הבטן שלי נכנסת לתוך. אמרו לי שזה יחלוף. דברים הקשרים לכאבים - 1. אני נכנס לשירותים לצורך צואה מינימום פעם אחת ומקסימום שלוש פעמים. לאחר מכן, אני מרגיש כאבים קטנים. 2. לאחר שאני אוכל, אני מרגיש כאבים קטנים , תחושות בטן כאילו שעולות ויורדות. 3. אני משתעל ועושה כמה גרפסים ביום. 4. אני חש תופעות של כאבי בטן לפעמים ולא תמיד. 2 שאלות: 1. האם כאבי בטן אלו יחלפו? 2. 4 הדברים שציינתי למעלה מסמלים נירטול מתחים של הגוף? בברכה, רומן

שוב לילה ללא שינה זה נורא

הי הילה יקרה, הקשיים שלך נשמעים באמת עצומים מאד, עד כדי נשימה שנעתקת. לבי איתך, ראיתי את מילותייך אליי למטה, ובכלל אכפתיות גדולה לכולם. אאחל גם לך שנה טובה וקלה יותר. שיהיה יותר אוויר בימים ובלילות. שמרי על עצמך וזה בסדר גם להיות חלשה, סוריקטה

המצב הזה של טיפול יכול מאד להטעות ולבלבל. שני אנשים סגורים בחדר אחד. יש מצד אחד עידוד לקשר.לקירבה.להעמקה.לחשיפה.לאינטימיות, ונוצרת מן הסתם, איזושהי בועה פרטית כזו של שניכם, כשהמטפל שם,כלכולו גם כביכול עבורך. אבל מנגד,...ובמקביל, צריכה גם לזכור ולהזכיר לעצמי,שבעצם זה לא אמיתי. לא באמת קשר מציאותי.ושאני גם משלמת עבור השירות הזה. ומתוך החסר הגדול,והמציאות המוגבלת שלי, להסתפק גם בזה, ולהבין שכל דבר מעבר, זו כנראה אשלייה שלי.?? כשלו יש חיים מלאים אחרים,כשאצלי, הטיפול הופך להיות כמעט הדבר הבלעדי, ושאני עם כל הכבוד מסגרת של עבודה ולא קשר אישי. ועדיין זה מאד מבלבל.כי נוצרים רגשות,ובטוחה שגם אצלו, ואז איך ניתן באמת ובתמים מה אמיתי, מה אישי, מה מקצועי ומגמתי, וכו וכו ולסנן גם את הדברים,לכדי הכרה מציאותית, שגם מכעיסה.מעצבנת.פוגעת.מנטרלת.וחוסמת. וצריכה להיות "על המשמר" כביכול,דבר שגם לא באמת מצליח. וזה מרגיש לי קצת כמו "תרגיל מלוכלך"...,התנאים האלו,המבלבלים,והמסרים הכפולים כביכול. ולא מספיק עם מה שצריכה להתמודד, יש גם את זה,שמוסיף ומקשה.

הי ליליפוט אני עוכבת אחרי מה שאת כותבת הרבה זמן וחשה את המצוקה שלך, בעיקר כי הייתי במקום דומה בעבר בטיפול שלי. נשמע שיש לך התנגדות מאד גדולה לטיפול ולכן את מתעסקת במטפל במקום בטיפול. כשתביני את זה, נראה לי שתוכלי להרפות ולהתחיל לטפל בעצמך. בהצלחה

שלום ד"ר אודי , הציעו לי טכניקה חדשה שלא תרגלתי - מדיטציית NSR. מדיטציה בו משתמשים במנטרה אחת - מנטרה LUM (מתבטאת כך - לאם). נותנים למנטרה לחלוף בראש ללא מאמץ. כל מחשבה שבאה צריך לתת לה לבוא. עושים אותה בעיניים עצומות וש מנוחת התחלה כ - 30 שניות ונוחת סיום כ - 3 עד 4 דק'. מתרגלים אותה מקסימום 15 דק פעמים בכל יום. אומרים כי בהתחלה מרגישים כאבי בטן , כאבי ראש וכו'. זה יכול לקחת כמה ימים או חודשים. זה עד שהלחצים המאוחסנים בגוף האדם יעלמו לאט לאט. כל אדם והמצב הנפשי שלו. לאחר שכל לחצי הגוף התמוססו , האדם ירגיש רגיעה, אנרגיה וביטחון וכו'. חבר שלי הציע לי אותה. הוא אמר בהתחלה אל תדאג אתה תרגיש כאבים הזיות וכו' כי זה הלחיצם בגוף, ואז זה יעבור. בתגובה אמרתי לו שלחצי הגוף יעלמו גם אם האדם יחשוב טוב על החיים וירגיש חיובי עם כל מה שהוא עושה. הוא אמר כי NSR תעשה זאת יותר מהר. 2 שאלות: 1. מה דעתך על מה שחברי הציע לי - NSR? מה דעתך על טכניקה זו? 2. מה דעתך על האמירה שלי - האם זה נכון כי אם האדם יחשוב חיובי וטוב , כך כל הלחצים בגוף יעלמו עם הזמן? תודה רבה, רומן

בימים האחרונים בכל בוקר כמו כל פעם באותה תקופה בשנה מתעופפים שרקרקים בשמים, אני שומעת את השריקות הרכות שלהם ויודעת שהם כל כך יפים, אם כי קשה לראות את זה כשהם מעופפים בווירטואוזיות נוסקים וצוללים (שיכורים מהאוויר הצלול של סוף אלול, איזה חרוז טפשי...). הם נחשבים מזיקים לחקלאות משום שהם אוכלים דבורים. הכוורנים שונאים אותם משום שהם פוגעים בייצור הדבש . ומה זה קשור אלי? זה לגמרי לא קשור. אני לא קשורה לשום דבר. (שברתי הבוקר את האצבע הקטנה בכף רגלי השמאלית שהשמינה מאוד והשחירה אני בקושי זזה, הבת שלי לא הלכה לבית ספר כי הסתכסכה עם עם כמה ילדים ונהיה מזה סיפור ממש לא נעים. אין לי כוח לעוד שנה נראה לי שאני חיה על זמן שאול). בהזדמנות הזאת אני רוצה לבקש ממך סליחה, אני מרגישה שאני מנצלת את טוב לבך ולא נותנת לך שום דבר בתמורה. וגם לאחל לך ולכולם שנה טובה.

הי שביר.. אוי, כדאי שתטפלי בעצמך וגם בביתך, עצוב לשמוע... ילדים לפעמים לא ערים לכך שהם כל כך פוגעים, כדאי לנסות לפתור את הבעיה ולא לברוח ממנה לא? חבל שתישאר בבית. וטפלי ברגל חבל שיחמיר... שתהיה לך שנה טובה מקווה שהכל יסתדר לטובה. מיכל

שתהיה גם לך שנה טובה מיכל יקרה.

שביר הי, ההודעה שלך נגעה עמוק בלבי.. קראתי והתרגשתי.. ממש יכולתי לראות ולשמוע את השרקרקים שתיארת.. קראתי והרגשתי התרגשות בלב שמהולה בהמון המון עצב ..כאב עמוק עמוק. שביר, רוצה לאחל לך טוב. במבי.

מאחלת לך שהדברים יסתדרו ויתבהרו, ובריאות לך ולמשפחה.

פוחדת גם להקשר אליו יותר, וזה גם מעכב את היכולת לשחרר. כי אם אקשר,נתקרב, ארגיש ...,מה שכבר קצת מרגישה ,יותר ויותר, ארצה גם יותר,וזה מפחיד .בטח בהקשר הזה ובכל הנתונים הקיימים. והבלתי נסבלות הזו, להכיל אתזה, מקשה והמועקה גדולה אז צריכה לשמור על עצמי איכשהו,חלילה כדי גם לא להשבר ולהרגיש הרבה יותר כואב בלב. אז איך לעזאזל מצליחים בזה..? לשחרר לאפשר אבל גם לא להסחף לאשליות שרק מבלבלות, כשבנוסף זה גם מביך אותי נורא המקום הזה שלי מולו ובטח מול עצמי, ואל מול חיי החסרים ככ. כואב! וקשה לי לדבר חופשי על כל זה.כשבעצמי לא ממש מבינה מה זה.

אודי היום היתה ישיבת צוות בעבודה והגעתי אחרי שבועיים שלא הייתי יש שם בנות שמתנכרות לי אפילו לא אומרות לי שלום וזה כל כך פוגע ובכלל פגעו בי בעבודה נתנו לי רק משמרת אחת..... ואני יודעת שזה לא בסדר......... ואני גם יודעת שהבוסית שלי חושבת שלא באתי לעבןדה כי הברזתי............ מרגישה שלא מאמינה לי.....:.... קשה לי מאוד מאוד........ הם יודעים שם שיש לי קשיים נפשיים כלשהם אבל אין להם מושג לגביי זה הם חושבים שאני מתפנקת או כאלה ובאמת שאין לי כבר כח אודי אני לא יכולה להילחם בכל כך הרבה חזיתות קשה לי כל כך קשה לי...... הילה

כבר נפרדים? שנה טובה.....

התכוונתי שתכעס עליי שאמרתי שבכל.מצב לא. יהיה לי טוב. האמת שאני לא יכולה להקדים את הטיסה. אחזור שבוע הבא. מחכה לזה מצד שני זה הרי ברור שברגע שאחזור לא אחשוב כך... היום הייתה לי יומולדת

הי חנה, נולדת בדיוק ביום השיוויון, אחד מהם, איזה כיף לך. מזל טוב. יומולדת עגול, נכון? אז מזל טוב גדול. מקווה שבדיעבד תוכלי לומר שהיה שווה, באמת. שלך, סוריקטה

שניה לפני שיתפספס...מזל טוב יקרה, שהמטרות יושגו :) מקווה שהצלחת קצת להנות גם...

כבר יותר טוב עכשיו. כשההודעות יעלו אני כבר אהיה בארץ בע"ה. יהיה לי זמן לנוח ולהירגע כי קיצרתי את החופשה בכמה ימים ספורים כך שלא צריכה מיד לחזור לעבודה. כמה שאולי הייתי כאן ואולי נראה שלא הייתי בחופש, עדיין מרגישה שפחות הייתי ושכן הייתי קצת בהפסקה. שתהיה שנה טובה!

אודי וואו...מחכה כבר לספר, יכולתי להוסיף רבות בעניין חלומות :) אני חולמת הרבה, זוכרת תמיד את החלומות שלי כשמתעוררת, מה זה אומר? יש חלומות שחוזרים על עצמם על מה הם מעידים? ויש גם סיוטים לפעמים....בכלל נראה לי נושא מרתק...בהצלחה, (ספורים אישיים בספר אגב הם הכי מרתקים). מתי יצא הספר? תודיע לנו נכון? ותמיד אשמח לכתוב לך על חלומות או בכלל אם תבקש משהו...אשמח לעזור. תודה ושנה נפלאה.

זה ברור לי. ובכלזאת ככ לא. ובעיקר מעיק. הכל. ולא מצליחה להשתמש בטיפול. כשכלכך חסומה. כעוסה. כאובה.מתוסכלת.מקנאה.רוצה.נמנעת . חוששת. מרגישה גם אשמה. וכבר לא יודעת מה...הכל מתערבל. וכבר לא יודעת אם גם הוא יודע... ואם כן, אז למה זה ככ תקוע ובעיקר מה עושים עם הכל כשזה המצב,אלו התחושות, וזו החסימה שבעצם לא מאפשרת טיפול. או שזה זה..,הטיפול?? מבלבלללל כבר אמרתי?? אוף מרגישה כלואה.

מה בדיוק אתה רוצה. אני כותבת איך שאני כותבת ולא איך שאנשים רוצים שאכתוב. כמו שכשאני כותבת אני לוקחת בחשבון שהם יגיבו כמו שהם מגיבים ולא כמו שאני רוצה שיגיבו. אנחנו לא שולטים על הפה של האחר אלא על הפה שלנו. אני לא חייבת להיות נון סטופ בפורום כי יש לי עוד מלא דברים לעשות ביומיום. וטוב שכך. אדם לא צריך להשתעמם ושיהיה לו רק התעסקות בדבר אחד. זאת החלטה שלי אם אני בוחרת לשתף בפורום בנושא אחד או שניים בכללי או בפרטים. ואם אתה לא אוהב את הנוסח כתיבה שלי אז מה אני יכולה לעשות? ללכת? לא להשתתף בפורום? לא לשאול אותך שאלות? זה קצת מעליב. לא בגלל שלך קשה לפנות אלי בשם אני צריכה לשנות את השם. מסכים איתי? הגעתי בהכי הרבה עדינות ואני מרגישה שאתה מגרש אותי. הבנתי נכון?

מעניין ששאלת על מטרות כי בדיוק היום דברנו על כך...אז המטרה שלי היא לקבל את שאינו מושלם וגם לקבל את הרע כחלק מהחיים ולהמשיך הלאה ולא לטאטא מתחת לשטיח (כמו שהמשפחה שלי עושה יש סודות מתחת לפני השטח)...ולדעת גם איזה מרחב /מרחק אני רוצה ממשפחתי. ולצמוח כמו עץ הבמבוק הסיני :) כי זו כבר שנתי החמישית בטיפול... מספיק מטרות? שנה טובה, מיכל

זכיתי שיום ההולדת שלי סמוכה לראש השנה.. אז זה זמן טןב לחשןב על כך בכל.מקרה... מטרות שיתגשמו קצת קשה לדעת מראש מה יהיה. אני יכןלה רק להשתדל ולעשות. אני מרגישה שאני בדרך.הנכונה גם אם היא קשה והיא קשה מאוד לצערי. שאצליח יותר לקבל ולאהוב את עצמי. פחות לכעוס ולהיעלב מכל דבר. ןעןד ועוד. אבל הם קצת.יותר אישיים. שנה טובה! מניחה שעוד אתה וגם.אנחנו נהיע כאן כדי לאחל זאת...

אני מאחלת לעצמי זוגיות.. ומאחלת לכם שכל שתרצו יתגשם :)

אני רוצה ללמוד את המגבלות שלי ולהשלים איתם. רוצה להמשיך להאבק על הקשר עם הילדים......... יש עורך דין שרוצה לעשות איתי את הדרך....... ומטרה ממש ממש לא פשוטה- כנראה אחרי החג אני מתלוננת על אבא. זהו אי אפשר יותר לשתוק המוגלה מציפה אותי............ אני רוצה למצוא אהבה וזוגיות........ אני רוצה לצחוק יותר להיות יותר שמחה...... אני רוצה שיהיה לי טוב........,,,, דמעות דמעות- ראש השנה? תפוח בדבש? ומשפט שממש אהבתי ששמעתי היום- מה שלומך? שלומי קשור בשלומך(זלדה). רוצה לקשור את עצמי לאנשים שמיטיבים איתי...... שתהיה שנה טובה.

אודי, אתה יודע, אני אוהבת משחקים. מרגישה שבמשחקים מותר לי יותר מאשר במציאות. ואתה יודע, אני חושבת שאני חיה בעולם שאסור להציב בו מטרות לחיים, מטרות כאלה שאהיה נחושה לבצען בהתמדה, שכמעט אדע שאעשה הכל כדי לסיים. להשיג. לומר - הנה נקודת ציון. ולהיפרד מפרק או תקופה. עצוב קצת – מטרה שאני יכולה לומר שיש סיכוי שתתגשם היא לשחק במחשב ולעבור שלבים ורמות, או להשיג שיאים. שאפתנות ותחרותיות שאולי קיימות, אבל באות לידי ביטוי רק במשחק. גם בטיפול לא הוגדרה מטרה. דברים התגלגלו. כך, אולי, גם בחיים העצלים וחסרי המוטיבציה שלי. סוריקטה

אז המטרה תהיה לנסות להציב מטרה בחיים לא? משהו לשאוף אליו... מקווה בשבילך. ואולי הגיע הזמן גם להגדיר מטרה לטיפול? בהצלחה ושנה טובה.

סוריקטה קיווצת לי את הלב.......... ממש כך....... מאחלת שנה טובה יותר. הילה

ומעבר לרעיון שהעלת:שצריך בעיקר להמתין..,להגיע לתחתית.. ואז לרוב יש שינוי\תזוזה.., לפה או לשם, אולי אפשרות נוספת,שפשוט המצב "יוקפא". ותיהיה איזו המתנה שכזו שלי, לא ברורה, עם איזו המנעות. ? כרגע מרגישה,ושוב אחרי הפגישה האחרונה, ולמרות השסעים בתוכי, שלא אגיע. בטח אם לא אדבר, כשהכל גם גודש וגועש. כרגע הבלתי נסבלות עם הכל ואיתו(על כל מכלול הרגשות) ,קשה ביותר להכלה,ומן הסתם אני מאד חסומה. ואולי אני בכלל משלה את עצמי עם כל הקשר הזה איתו,ורק מחבלת בעצמי. הוא גם עמוס ועסוק בעבודה,במקומות שונים, ומלא גם בחיים הפרטיים שלו ובעיסוקים ,באחריות וכו..., שמי אני בכלל בתוך כל זה?? פתאום זה עלה בי חזק,כששמעתי איזה ראיון איתו במקרה.והבנתי כמה יש לו עוד עניינים חוץ ממני בחיים. ואז,עם כל התחושה הזו שפתאום הציפה, החלטתי שאפסיק לשלוח לו את כל ההודעות אסמס,כשהוא מלא בחיים משלו,ומה אני תקועה לו ככה תוך כדי. אבל זה לא ממקום מבין משלים ומפנים, אלא ממקום שמרגיש פאטתי ומפריע. אולי למרות הקושי הרב, לא להגיע, זה מה שעדיף עכשיו, מאשר להגיע, ושוב להרגיש רע. ואולי רוצה שזו תיהיה התזוזה...? או "המסר" שלי...? לא יודעת.... אוף. אודי. ופתאום באות הדמעות....

הי אודי, היום בטיפול דיברנו על זה שלפעמים באינטליגנציה שלי אני מחפה על פגיעות. נראה לי שזה קורה לי גם כאן........ למה כל כך קשה להרגיש פגיעות??? למה עושים מאמץ כל כך גדול כדי להימנע מכאב רגשי? למשל אני נפגעת בעבודה מזה שמקדמים בנות שהגיעו אחרי וזה נורא פוגע בי. או שהילדים לא נמצאים איתי זה גם נורא נורא פוגע........ אולי כי לפעמים זה כל כך שורף שאי אפשר? אולי כי החברה מחנכת אותנו לא להפגין רגשות? זה באמת מעניין אותי...... הילה

נמאס לי ואין לי כח כבר

הי רוני, מה שלומך???? האמת שגם אני מותשת........ הטיפול היום היה קשה....... מה יכול לתת לך כח? יש משהו כזה? אוףףף הלוואי שכבר נרגיש טוב...... הילה

אודי רוצה להיות אחת ויחידה רוצה להיות שקטה ואסופה ועטופה. איזה שקט בפחד מפני הניכור איש איש במיטתו עכשיו. אמרתי לה שקשה לי לבוא אליה בגלל הזרות. כאן גם זרות, מוגברת, וירטואלית. כמו קבצנית מבקשת חסדים ברחוב מאנשים זרים. זרה זרה לעצמי. אודי גם כן שתדע לך כשכתבת לי לפעמים פותח דלת לקבל מכר, ולא מכה זה לא התחבר לי אבל מאז כמה ערוצים חסומים נפתחו ועכשיו זה מחובר ומתאים יותר. מבקשת שתסתיר את ההודעה שלי בשמיכת לילה כבדה שתענה לי בשקט ותעלים אותה וגם אותי ולא יודעת למה.

מלא תוכן פרסומי מסביב. חבל. קחו לתשומת לבכם לשפר.תודה.

שלום, רציתי לדעת מה פשר דפוס התנהגות מסויים של אדם היקר לי. טכסטים במסרונים, שהוא כותב נראים כך: אין מה לקרוא או לא לקרוא, אין מה להתווכח או לא להתווכח, אין מה להתנצל או לא להתנצל, אין על מה להעיר או לא להעיר. במסרון אחד בנייד יש כמה משפטים כאלה. הוא כותב משהו ומבטל. זה מתבטא גם בדיבור. כשהערתי את תשומת ליבו זה נראה לו ברור והגיוני. יש אולי לציין שהוא סובל גם מציפצופים באוזניים וסחרחורות שאולי בדרך זו או אחרת קשורים אחד בשני. (דרך אגב, הסחרחורות והציפצופים מונעים ממנו לצאת לעבוד, כי הוא לא מאוזן). אשמח להארה בנושא. תודה.

מה שבעיקר קשה בלדבר על כל זה, שברור שזה הרי גם לא ישתנה. זו המציאות. אז כמובן שזה עוד יותר מביך....,רק לדבר על זה...., ולהרגיש בעיקר פאטתית. כשהכל בחיי לרוב חד סטרי.חלקי.ולא באמת ממומש. וגם זה. מה עושים עם כל התחושות האלו.גם כלפייו?? הכל מתערבב,וכבר לא יודעת מה מרגישה באמת.ועל מה לסמוך בעצמי?? כשהכל ככ מתחלף.., כעסים,תסכולים,אכזבות,כמיהות ואולי בכלל הכל אשלייתי??וסתם ממלא. אבל זה לא באמת.ואולי זה במקום להשאר רק עם הכעסים והתסכולים?? כבר לא יודעת ומבינה כלום..., ושוב זה מבלבל אותי ומלחיץ.

הי אודי. אני בעיקר מאד מבולבלת! דבר שבנוסף לכל, גם מייסר אותי, וכמה אפשר.?? למשל..., אם הטיפול הוא של המטופל, והכל כביכול אפשרי ואפילו רצוי, מבחינת מה שאומר,חושב,מרגיש,צריך,עושה וכו וכו..., כשהמיקוד אמור להיות אך ורק בו, והוא לא צריך להיות כלל עסוק במטפל.., אז..,תכלס איך זה בכלל אפשרי?? זה נשמע האמת, די הזוי וגם לא באמת מציאותי.גם לטיפול. כשיושב מולך בן אדם(המטפל),מגיב, בצורה כזו או אחרת, לפעמים זהירה ונמנעת, לעיתים פתוחה וישירה יותר,ולעיתים גם מתפלקות לו תגובות אנושיות לא מתוכננות, שלא באמת התכוון שיצאו,כמטפל.אבל יצאו...,כבן אדם. (וגם...כל מטפל והסגנון שלו...). אבל בכל זאת הרי חלק גדול מהעניין הטיפולי זה "הקשר האנושי שנבנה...", האמון האוטנטיות וכל שאר מה שכלול..., אז איך המטופל אמור שלא להיות עסוק גם בו??ובמה שגם הוא מרגיש, שהרי משפיע.ובאופן טבעי, כמו בכל קשר נורמטיבי ויחסים.בטח כשהם גם הרבה יותר קרובים ואינטימים. למשל,אם הוא פגע בו(כשלעיתים מעבר רק להרגשת המטופל זו גם המציאות, ואכן המטפל נפגע) וכו וכו... וגם יוצא הרי, שלא מעט ניתן להרגיש גם ללא מילים. ואז מה??? שמים בצד. כי הוא..., לא העיקר. ומדברים רק על המטופל וחוויתו.?? זה נשמע לי לא ברור.כי אם זה אכן רק של המטופל נאמר, אז כן.צריך לדבר רק על "החוויה שלו" . כ..פוגע למשל,או כמפריע, או כמגזים, או כלא מעריך ...או ככל דבר אחר. אבל...אם באמת זו גם המציאות...,ופחות נותנים לה\לו מקום. אז איך כבר יודעים מה של המטופל? מה של המטפל?(שהרי גם "המטפלים" בניאדם שונים,ומגיבים אחרת), ומה גם בעיקר להקיש למציאות האמיתית וללמוד מכך? בכל הקומפלקס הזה של "טיפול" יש משהו מבלבל מאד.ואפילו עם מסרים שכאלה. מצד אחד המטפל אמור להוות כביכול "שק חבטות" של השלכות, לדעת להכיל ולנווט הכי טוב ונכון ובאופן מקצועי, מצד שני הוא "רק" בן אדם,(ויש כאלו שנוטים להדגיש זאת), ולא הכל אפשרי,וצריך "ללמוד" מה כן מה לא מתי ולמה ואיך.ומנגד לתת למטופל תהרגשה שהוא רצוי לא משנה מה. אז אולי אני זו שלא מצליחה בכל זאת ולמרות הכל, כשהדברים והתחושות,ככה כל הזמן מתבלבלים ומתערבבים לי, בין כנות מלאה ואוטנטיות למשהו מגמתי ומקצועי כביכול, לדעת ולהבין את המציאות,ומה זה טיפול?? וגם אולי לא מצליחה לזכור שהוא "רק" המטפל שלי.ולא יותר. ושיש לו חיים משלו,מלאים מאד, והוא איתי בזמן שלי כדי להבין אותי.וזו\אני, גם העבודה שלו. ואם אכן כך, שוב איכשהו לצערי, אני תוהה אם טיפול באמת יכול להתאים לי, כשאני לא מצליחה להבין זאת באופן מוחץ והגיוני. אבל..הרי...,טיפול הוא הרבה פעמים,הכל,חוץ מהגיון...לא כך? וכמו שגם אתה ציינת. והנה זה שוב מבלבל, גם המסקנה הזו כביכול..., אז לעזאזל, מה זה טיפול?? מה כן אפשרי?? מה לא?? מה ניתן ונכון לצפות??ומה מחבל?? וכרגע בעיקר מרגישה שיש לי קושי גדול מאד להכיל את כל זה. לקבל ולהשלים. ובעיקר שהקשר איתו ככ חלקי ומוגבל. ואני מקנאה.בחיים האחרים שלו,ועם כל הסובבים איתו,ושאני לא חלק מזה. ומעבר ל"זמן שלי".וההתנהלות המאד מסויימת איתי,כמטופלת. (שגם זה כאמור לא לגמרי כבר ברור,על כל מה שנכתב לעיל, ומאד מבלבל.), והוא יודע מכל זה.גם מהכתיבה שלי אליו בין לבין(שגם עם זה יש לי קושי), וגם הוא בטוח מרגיש,לאור הכל. אבל לא יכולה לדבר איתו על כל זה ככה בפגישה. זה מביך.מרגיש לי פאטתי.ילדותי.כואב מדיי עד משפיל, בטח בחיי הככ לא מספקים לעומת שלו,כשמתעורר גם כעס ותסכול נוסף לכל, ובטח כשזה חד צדדי. אז מה הסוד להצליח להיות בטיפול שכזה ועם כל התחושות שחוסמות,וגם בלי לפגוע בו , בתוך כל הקושי הזה ??? או שאולי זה באמת לא אפשרי עבורי ורק יתקע שוב ושוב באותו המקום הבלתי נסבל?? אז אולי...,חבל על הזמן וגם על כל הכסף. ?? אני ככ מבולבלת.

הי אודי אני יודעת שאתה לא מוחק הודעות מרגישה ממש רע במה שכתבתי אני לא חושבת שזה נכון גם הימים הקשים מוציאים אותי מהשיווי משקל הילה

(אודי אני רוצה לכתוב רק לך האמת שזה ממש מפחיד לכתוב מה שאני הולכת לכתוב ואתה היחיד שאני מעזה להגיד לו את זה.(אודי לא יודעת.אולי רואה צל הרים כהרים.)(השבוע הוא אמר לי שאני כמו וונדר וומן בגלל שהייתי צריכה להחליף הופעה. לא יודעת כאילו אני קצת מרגישה שהוא מפלרטט איתי.......{נראה לי שגם לכן שאלתי אותך לפני כמה זמן על התאהבות בטיפול.אז כן אני מרגישה שהוא מאוהב בי.}(היןם הוא ישב איתי עוד עשר דקות ואז הוא אמר,לא נורא זה תלוי בי פספסתי.) כמובן שזה תלוי בקונטקסט ועוד כל מיני דברים....... ואולי רק בדיה שלי.

כן צעד חזק אבל יש בתוכו מחיר כואב גם מחר עוד תהיה פגישה אבל זה הסוף היא יודעת שאני רוצה לעזוב כי אני מרגישה לא מוכלת ולא בטוחה בטיפול וכשאמרתי לה את זה היא בתגובה: "בסדר,שיהיה לך בהצלחה ושנה טובה" זה פגע בי עוד יותר כי ציפיתי ממנה שהיא לא תוותר שהיא תנסה לבדוק איתי למה אני מתכוונת בזה שאני אומרת שאני לא מרגישה מוכלת ובטוחה ,שהיא תנסה לבדוק איתי מה יכול לעזור לי להרגיש אחרת .. מרגיש לי שלא ממש רואים אותי בטיפול כי אני לא מובנת ועוד אחרי שממש סללתי לה דרך להגיע אליי והיא לא רואה אותי הלכתי לאיבוד.

האמת שאני לא צריכה לחשוב על זה. זה גם ככה בראש שלי כל הזמו. אם אני שואלת את עצמי באמת קשה לי לומר שאני נהנית. לפעמים אפילו סובלת... אני לא יודעת אם זו התמודדות. האמת שנראה לי שהדבר הנכון לעשות הוא לחזור אבל משו בי לא רוצה לוותר. אולי זה קשור לפחד כלשהו. לא יודעת החלטתי שאחרי שבת אני אחשוב יותר. האמת שבכל מקרה לא אטייל כנראה יותר. מקס' אהיה באיזה מקום... אני לאיודעת לעשות דברים כשאני לבד. זה אוטומטית לא עושה לי טוב. מצד שני גם כשהייתי איתן לא היה לי טוב. מסקנה: לא טוב לי בשום מצב. סתם, אתה בטח תתעצבן כשתראה... אבל לפעמים זה עולה לי.

מכירים? כדאי לראות..ובכלל כל מה שנמצא מתחת לפני השטח בטיפול לפעמים נעלם מעייני....שיהיה רגוע ושנה טובה של צמיחה והצלחה לכלם, ולך אודי יקר שתמשיך בעבודתך הנאמנה ובצמיחה.. מחכה לספר הבא שלך ומקווה שיהיה ספר על הפורם :) אוהבת ומעריכה מאוד, מיכל https://www.youtube.com/watch?v=zO9z4ewKVOA

קודם כל מי אמר שאני אותה אנונימית. ואם כן....אז זה בעיה שאני לא רוצה להחשף וכותבת את מה בדיוק אני רוצה ספציפית?

תודה על התשובה המפורטת, אני מאד מעריכה זאת. היה עוד משהו בשאלה שלי. אולי זאת שאלה נפרדת: את השינויים באישיות שלי בתקופת הטיפול אני רואה חווה וחשה. אבל, מה שמוזר לי הוא שלא תמיד עבדנו ישירות על הנקודות האלה, אלא שמתוך חיטוט כואב בנשמה השינויים האלה קרו איכשהו. אני רואה בזה משהו לא מובן. למדתי להפסיק לריב עם התהליך הטיפולי אפילו שלפעמים אני לא רואה שום תועלת במה שמתנהל. לא מובן, חסר טעם וללא תכלית. ולפעמים קשה מאד. ולמה הפסקתי להאבק? כי הנסיון הורה לי שזה זה, שאין הגיון ואין צורך בהגיון אלא בלהיות ולתת לרוח לשאת אותי לאן שישא. אז מה שמצטייר לי בראש זה איזשהו משהו מיסטי שקורה מתחת לפני השטח. כאילו: את עשי את שלך ואנחנו נדאג לכל השאר. או לפעמים מצטייר לי כך: הפגישות הן כמו פעולת השריית קטניות במים, ומאליו, בין הפגישות, הקטניות תופחות, מתרככות ומשנות את צורתן. מה דעתך???

https://www.youtube.com/watch?v=ANk7lp3fT5k ושולח לך רק כדי לשתף אותך בכך שעשה זא. "להתוודות" על כך. היית אוטומטית מסיים את הטיפול איתו? בשבילך אביב גפן מילים ולחן: אביב גפן אקורדים מה שלומך? איך את מרגישה? האם את עדיין רק שלי? לפעמים אני פוחד קצת, לאבד אותך פתאום. איך אני משתדל תמיד למלא לך כל משאלה, שלא יהיה לך ריק בלב. בשבילך, בשבילך... יהיה לנו קשה, אך גם מזה נצא את לא תהיי לבד לעולם בשבילך, בשבילך... ניפול אל התהום, אבל בסוף היום אנוח בחיקך מצטער שפגעתי בך, גם הים טיפה אכזר. גם שם קר, את יודעת אני עוד לומד להיות מישהו טוב, או רק לפחות לא לפגוע בך עמוק, שלא תלכי רחוק-רחוק בשבילך, בשבילך.. יהיה לנו קשה, אך גם מזה נצא את לא תהיי לבד לעולם בשבילך, בשבילך... ניפול אל התהום, אבל בסוף היום אנוח בחיקך צד אל צד הפרחים שבך בין כל הקוצים שבי מנסים לגדול ביחד, מחפשים מקום שקט.

שלום סמבדי, צר לי מאוד לשמוע מה שקרה. אני זוכרת היטב את הסיפור מול הפסיכולוגית והמחליפה. מקווה שהסיפור לא ישנה. על פי מיטב ידעתי להקליט שיחה עם אדם שכשאת נמצאת בחדר אינו מנוגד לחוק. יחד עם זאת יתכן שיש כאן עניין של אמון. בדרך כלל - לכל מעשה בודד בתוך מערכת יחסים קרובה ומורכבת יש קונטקסט. כמעט ולא ניתן לבודד מהלך ולשפוט לגביו. יתכן שזה היה "הקש ששבר" בתוך מערכת שלמה. אני מניחה שגם מבחינתה, היא נותרה בסערת רגשות לאחר ש"התוודית" בפניה. אני חושבת שהייתי מבררת מה המטרה שלך , להוכיח שטעתה? ששקרה? שהבטיחה ולא קיימה? שלא דייקה? מה המטרה? לשמוע אותה גם שאינה? מה קרה קודם? מה קרה אחר כך? חשוב שתבררו לפני כל החלטה. בהצלחה חמודה.

הי אודי(וסיגל), תודה לשניכם. לא נמנעת מלתת את הקונטקסט. אתן אותו. רק שזה ארוך, ואני בעצמי מבולבלת עד מאד. אז אתן. בהמשך. רק שתדעו. לא חשבתי/ידעתי שתרצו בכך... ותודה גם על כך. תודה

תמתיני עוד קצת עד שזה יהיה ממש בלתי נסבל. הכי למטה שיש. במקום הזה בדרך כלל נשברים הדפוסים המקובעים. לעתים לטובה ולעתים לרעה. צריך רק להמתין. "רק"...?? ואז אם זה לעיתים לרעה...,וזה אולי חלילה מה שיקרה...,אז ליפול להתרסק ולהרגיש עוד יותר נורא. ?? מרגישה ככ חנוקה.צועקת בלי קול. לא יכולה יותר. ואולי גם הוא יבין, שלא יכול יותר , לעזור...ויגיד שצר לו. ואז אני מקווה , שהסוף לא יהיה רע הרבה יותר... אם כל איך שמרגישה. אני בבעיה.וכלואה!

אם...הציפייה עכשיו היא לרע עדכדי שלא יהיה אפשר אחרת...,אלא לזוז, אני לא בטוחה שזו המוטיבצייה שתניע אותי.ואם זה הקו המחה (מקווה מאד שלא) גם אותו ...,בשל המצב הככ קשה וחסום עבורי שלא מאפשר תזוזה,ולא מבחירה מודעת כמובן..., אז בכלל זה לא מעודד ומדרבן מוטיבצייה.רק מכעיס יותר. והייתי בעבר הרחוק ,בתחתית מאד. אז... לשם פניינו מועדות?? איכשהו אני לא חושבת שזה המתכון למצב כרגע,ושזה מה שיעזור..., למרות שלא יודעת מה כן.