פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי כאילו העולם מתנהל סביבי ואני רק תיירת בעולם הזה. לא שמח לי ,לא עצוב ,לא כלום.. ריק.

הי חברות הימים האחרונים היו קשים מנשוא היו לי מחשבות לא טובות. מחשבות שלא היו וביקשו ממני לוותר. ביקשו להניח,לנוח,ביקשו ממני להתאבד. מיום שני אני בוכה ואפילו מתוך שינה. לא רציתי להציף את זה כאן בצורה לא מעובדת גולמית. אני יודעת כמה קשה כאן לכולן ושכל התרסקות של מישהי יכולה להשפיע. נעזרתי בכתיבה.מילאתי דפים על דפים ביומן. דיברתי עם ידיד שנתן לי כתף. ועכשיו הייתי אצל הרופאה שלי. קיבלתי גם החלטה כתוצאה מהנפילה האחרונה. מקווה מאוד שתחול הקלה. הילה

את יודעת, הילה, מצד אחד עצוב לי שלא יכולנו להיות איתך ולעזור לך כשהיית בזה, כשהכל היה גולמי ומפוזר. ומצד שני, נראה לי שזה מראה על התפתחות טובה ובריאה, על איזו שליטה גם במסגרת הסערה הנוראית הזו. את מצליחה להיעזר באחרים במדיה ואופן שמתאימים לך בלי להתפרק לחלוטין והנה, גם להתאפס ואפילו לקבל החלטות ולהתקדם. וזה מרגש ומשמח אותי. מקווה מאוד יחד איתך שההקלה תבוא במהרה, אני מאמינה שהיא באופק. חיבוק אם מתאים, נעמה.

ברגע הראשון קראתי את זה כך...... והחתולה שלי מביאה לי הרבה מאוד הקלה....... עוברת איתך בין העצים, נותנת לך יד, נשענת עליך, צוברת כח ממך, שבת שקטה, הילה

רציתי להגיד לך חג שמח ושבת שלום!! אתה יודע שאני כעסתי עליה הרבה, ועדיין, אבל מאוד מאוד אוהבת אותה!

לקח לי זמן להיות מסוגלת להגיב לך ולא ממקום אומלל וקרבני ... כשכתבתי את ההודעה שבוע שעבר גרדתי קירות ורצפות . אודי בשאלה שלו טילטל בי משהו ובחוסר התגובה כמעט ונפלתי למקום של לא רואים אותי אני אומללה ומסכנה ..הייתי צריכה עוד כוחות להתגרד משם ולא ליפול לבור הזה . עכשיו לשאלה שלך איך עושים את זה . יכולה לאמר רק מעצמי והמורכבות הפנימית שלי . קודם כל אני מזכירה לעצמי כל הזמן שהיא שם גם שלא איתנו כמו ילד שבגן אמא הלכה תחזור ..יש לי רשת תמיכה מורחבת מכל מיני סוגי תמיכה מפורום אנונימ י לפורום פחות אנונימי ..חברות לצרה ..מיילים .טלפון ..מרכז סיוע לנפגעות ערן סהר ... אנשי מקצוע שנותנים מידי פעם יד שזה משתדלת שלא כדי לשמור למקרים ממש קשים לא להגזים .ואני הרבה אני כוחות יש בנו רק צריך להאמין מנטרות לעצמי כותבת מדברת אוספת ...וזה הקושי הגדול ביותר . סמסים שהיא כתבה לי פעם ..וכל מיני כאלה . שירים שמזכירים ונותנים כוח ..והכלי הכי חשוב הפיכה של מחשבה שלילית לחיובית זה משימה לא פשוטה אבל יעילה ...וכשממש בתחתית לאפשר להיות להתקרבן כד דם ולזכור שחייבים לקום כי אף אחד לא יגול לגרום לך לקחת את היד המושטת הוא יכול רק להושיט לך יד . אתה צריך לבחור לרצות לראות ולהושיט חזרה .תודה לך על התגובה שאלה ...זוכרת כמה מקום יש לי

הי אביב. אני שמחה שאת מגיבה רק אם ומתי שנוח לך. זה בסדר גמור מבחינתי. תמשיכי לשמור על עצמך... אני מעריכה אותך על היכולת לדעת להיעזר. חיבוק אם מתאים, וגם זה : https://www.youtube.com/watch?v=9pf83lYDWzw (וככה כפי יכולתנו, יחד נאהב ונכאב). גילת.

הפעם חשוב לי השיח ..אם אפשר :) תוהה ווטועה אם בחלק הבריא ברור לי שהבנו מיצינו יאללה צריך לזוז אלהה . מצאנו פרות חולות הגיע הזמן לטפל לשנות.. ומצד שני כל חלק גילו ותפקודו רוצים לבכות להתאבל להתקרבן לכעוס בצדק על כמעט עשרים שנה של פגיעה קשה סדיסטית ושיחזורים שלי . זה אומר כל הילדות והבגרות ועיצובם. לא פשוט להכות מהשורש ולטפל .. גם לילד פגוע יש גבול כמה ניתן לתת לחטט בפצעים ולבכות ...אבל זה הדפוס של חלקי. זה אומר שלעצור אני יכולה רק מהמקום הבריא איך אני יודעת שבאמת מספיק להם או ששוב אני לא נותנת מקום לכעס לכאב לתסכול שהםנכוניםוצריכים לצאת ....כמו שזה עכשיו זה נראה שזה לא יגמר לעולם ..מצטערת לא נכון לי ולא מתאים לי לחיות ככה וזה יוצר המון מתח והתנגדות בן החלקים . תודה

אני יודעת שאתה לא מוחק הודעות. אבל זו כנראה מוקדמת מידי בשבילי ...כריתי לעצמי בור .. כאוס מטורף של התנגדות לי להם ...כרגע עדיף שאוותר על השאלה על התשובה ..כל דבר בזמהו ...ניתן להם עוד זמן .

בבקשה ... אני לא משתלטת עליהם .זה יגמר ממש רע . בבקשה אודי ..

הזו עלתה בהתקף חרדה ומכות רצח לעצמי . ההודעה הזו זה הכי טריגר לי חבל שלא מחקת עכשיו אני איתה כל השבת לבד .

הי אודי וכולם, מאד חסר לי לומר למישהו בוקר אור, אז כתבתי כאן. אמרתי לחתולים, אבל זה לא מספיק... בוקר, סוריקטה

חתולים לים לים:) בוקר טוב יקירה הילה

גם מהחתולה שלי, שהתיישבה לא מזמן על הלפטופ והקלידה את הגיגי מוחה הקודח (נננננננננננננננננננננ). נעמה.

אודי

אני מרגישה שאני חייבת, רוצה לומר גם לך : אני לא אתאבד בחיים !!! אני אוהבת את החיים !!! יש בחיים שלי הרבה טוב, ואני אוהבת אותם- את החיים !!!! אתה שומע אותי אודי ? אני צריכה לשמוע גם ממך. תגיד לי שאתה יודע, שאני בחיים לא אתאבד !!!! אתה יודע אודי ? ביום ראשון בבוקר התאבד ידיד טוב שלי בקפיצה מבניין מגורים.. הוא כבר ניסה לפני שנתיים. קפץ ולא הצליח לו. הוא נשאר בחיים. וביום ראשון בבוקר הוא עשה נסיון נוסף והפעם זה הצליח לו.. אודי, אתה יודע שאמא שלי ניסתה להתאבד כשהיא היתה צעירה ? אבל אודי, אתה זוכר מה שאמרתי לך לפני דקה ? אני בחיים לא אתאבד !!!! אני אוהבת את החיים שלי ויש בהם הרבה טוב !!! אודי, אני מתחננת, תגיד לי שאתה יודע שאני לא אתאבד בחיים !!! גם אמא צביה אמרה לי את זה. כשנפגשתי עם אמא צביה אחרי הלוויה שלו, הרגשתי שכל המוח שלי מלא בזכוכיות זכוכיות. ואמא צביה כאילו הדביקה לי בסלוטייפ את הזכוכיות. היא דיברה כזה בשקט ואמרה לי בקול מלא בטחון כזה שאני לא אנהג ברכב, ואחרי שהיא דיברה כך בקול רגוע כזה ובטוחה בעצמה, זה כזה הרגיע אותי קצת וידעתי שלא אנהג אל מחוץ לעיר ברכב. אודי...

אודי, אני משערת שאתה משער,שמה שקורה כרגע זה תגובה להתאבדותה של נפגעת גילוי עריות שנאבקה בפרקליטות ובאביה ושמה קץ לחייה? עליי זה השפיע מאוד. קרע את הקרום העדין מעל הפצע של הפגיעה. הילה

היי אודי, כבר הרבה זמן לא היה לי צורך לרשום פה כי תקופה ארוכה שהטיפול יציב בלי טלטלות.. אני כבר זמן מה מרגישה את האיכפתיות שלה ויותר אוהבת אותה... אבל רציתי לשאול בכל זאת אם הטיפול רגוע יותר כבר הרבה זמן, האם זה אומר שבעצם לא נוגעים בפצע? ובעצם הטיפול קצת פחות טוב? שכאילו הוא פשוט כמו פלסטר.. תודה אודי

כעסתי עליה מאוד וצעקתי... אמרתי לה שהיא מעצבנת אוי וחבל שבאתי בכלל וכו'... היא שאלה בשלב מסוים אם זה נותן לי הרגשה טובה או לא כשאני כועסת. עניתי שכן... עוד לא יודעת בדיוק למה. עוד לא סיימתי לכעוס עליה משבוע שעבר. רציתי להגיד לך שלום וזהו. אני גם לא מרגישה כל כך טוב כואב לי הראש והגרון והעיניים. אלך לישון קצת עכשיו.

אני מבינה שבחרת לא להעלות אותה . תודה , שאתה שם גבול. אבל אני מבינה מזה שאתה מסכים עם כל מה שנכתב.

קשה פה..עמליה..את לא אשמה בכלום...פשוט קשה..אז לא חייבים לקרוא...נכון חלום?...הכל מעורר אז למרות שהתרגלתי להכנס לפה..כדאי ללכת.....המקום פה קשה לי...ובטיפול גם....מה דעתך אודי? למרות הכל אתה פה....מודה לך...מתוך הסערה..

חלום בחום. מה את עושה כשקשה לך? יש לך דרכים לשחרר את ה"קשה" הזה ולהתנחם? שלכן,חלום

היי, למה לי להתאמץ ליישר איתה את ההדורים? למה שאני לא אלך למטפלת אחרת וזהו? אולי היא פשוט לא מתאימה לי וזהו.

כי יקרה אותו דבר עם מטפלת אחרת .... אני באותה בעיה בדיוק אבל יודעת שהפתרון לא אצל אחרת אלא אצלי. הצפייה ממנה...שלא מתממשת. זה התסכול שלא מאפשר שיתוף.

אבל זה לא קרה לי עם המטפלת הקודמת, ואיתה. כן! אז אולי בכל זאת הדינמיקה...

היי, נראה שנכנסנו כולנו לקרוסלה והיא מסתובבת בלי הפסקה ויש סחרחורת ואי אפשר לרדת. אני מזמינה אותי וכל מי שרוצה לשים יד על הקרוסלה המסתובבת.ביחד נחזיק את הקרוסלה וננסה לגרום לה לעצור......... מי רוצה לשים יד? מה זה בשבילך לנסות לעצור את הסיבוב המהיר? ממש מבקשת מכל מי שיכולה לעזור לי........ בבקשה..... הילה

היי הילה, לא לגמרי הבנתי מהי הקרוסלה, מה מסתובב. רוצה להרחיב? בינתיים הרגשתי את הסחרחורת וחוסר השליטה והיד שיש לי להציע היא לנשום יחד. מוכנה? שואפים לאט דרך האף עוד קצת מכוונים את האוויר לנקודה מתחת לטבור ונושפים לאט, דרך הפה. ושוב, לאט, לאט, שואפים עוד אוויר נקי ומרגיע. מה זה עושה לך? נעמה.

אני אשמח להיות איתך יחד..

השאיפה והנשיפה הרגיעו מעט את הסערה. רק עכשיו הצלחתי להגיב. ולצאת מהבית מהבוקר. הילה

הילה הי, אני גם שמה יד.. ננסה ביחד לעצור קצת את הקרוסלה.. גם אני מסתחררת בטירוף עכשיו.. ננסה לנשום ביחד ולעצור לאט לאט את הקרוסלה שמסתובבת בטירוף טוב הילה ? שלך-במבי.

הי הילה יקרה, אני דווקא מרגישה שלא נפלתי לסחרור הזה ואני די יציבה. כפי שכבר כתבתי, נקווה שיגיע לכאן יותר אור וחיבור ותקווה, סוריקטה

בגלל הקושי לשאת אכזבה. חסומה. חומה. אז כשאני רוצה לדבר אני לא מדברת ושותקת המון זמן. לפעמים הרגשות מתפרצים לא כשאני רוצה בלי לבקש רשות. זה מחרפן. הלוואי והייתי מצליחה לזרום. ולא לקחת קשה כל דבר. בטח תהיה פגישה דפוקה וכל מה שרציתי לומר לה..לא ומר ואשתוק ויהיה באסה. ואז הפגישה תיגמר ואני ארגיש מטומטמת. אוף.

אולי תגידי לה את זה? בלי התוכן של מה שאת רוצה להגיד, רק את זה שיש משהו ואת לא מצליחה להגיד וזה מרגיש מפוספס ומתסכל. לי לפעמים זה עזר להרגיש פחות פספוס. מה דעתך? נעמה.

הפסיכולוג שלי אומר לי שוב ושוב שהוא לא בעד לתסכל. גם עכשיו כשאני מביאה לו דוגמאות מהעבודה שלי הוא כל הזמן חוזר על זה.שהוא לא בעד לתסכל. ולעשות מאמץ כדיי לא לתסכל. כמובן שגם לזה יש גבול.........: הילה

אני צריכה מישהו יציב ושפוי, מישהו שהחיים שלו לא עסוקים בלעשות סלטות באויר ולטלטל אותו, מישהו עם שכל ישר ולב חכם והגיון וראש גדול וחיים תקינים, מישהו שיעמוד לצידי, לא מידי קרוב, בלי אמוציות, בלי להקשר, (לא מישהו שייתן לי יד - מישהו שיהיה מסוגל להסתכל לי ישר בעיניים) מישהו שידע לומר לי בברור מה נכון לעשות ואני אוכל להאמין לו. נ. ב. החיים שלי בבלגן. גדול. (יותר מהרגיל) הראש שלי שובת. אין לי מושג מה לעשות.

המצוקה שלך כל כך נוגעת.כל כך הייתי רוצה למצוא מילים מתאימות כדי שתאמיני לי שמגיע לך לאהוב את עצמך,את כולך.שכל השנאה וההרס מגיעים לאנשים שפגעו בך.שאת לא אשמה בכלום ושזה ממש לא נכון שלאף אחד לא איכפת...כי לנו מאוד איכפת,תראי כמה איכפת כאן לכולם ממך...יש מילים שיכולים להרגיע מעט את הסבל?..בטוח את חשובה כאן על פני האדמה אחרת לא היית בא לכאן...רק קשה למצוא את המקום...את כל כך נוגעת וכל כך קשה שאני לא מרגישה שיכולה להשפיע כלל.רק שתדעי שאת חשובה ואיכפת לנו. חלום

חלום על המילים שלך, האמפטיה. אני מתנצלת על אי הנעימות, הכאב והאין מוצא שאני מבטאת כאן.

מותר לבטא כאב וחוסר אונים,גם פחד וכעס-הכול אנושי ומובן כל כך...מוכר כול כך...כן,דברייך לפעמים מטרגרים מאוד. אבל זו בחירה של כול אחד לפתוח או לא.אז,תהי בטוחה שאת בסדר. חלום,בחיבוק

כתבתי ומחקתי

אודי מגיע מטופל לטיפול נאיבי ולא בקיא בתחום. מזדעזע תוך כדי תהליך לגלות חוויתית שהוא משחזר טראומות לא מודעות מן העבר. האם עצם העובדה שלא ידעו אותו מבעוד מועד בטבעו של התהליך הטיפולי ושכך עשוי לקרות, או הסבר שטראומות הן הסיבות לסימפטומים שלו- זאת לא נראית לך מעילה באמון המטופל והתנהגות לא ישרה מצד המטפל. הסתרת מידע מפני מי שמשלם לך. מה דעתך בנושא אודי. ואת תענה לי 'עניתי פעם' או 'את בטח מנחשת את דעתי'. פשוט בטא מה דעתך ביחס לסוגיה לעיל

הי מימה, אני חושבת שטיפול הנו דבר שאפשר לדעת מהו רק אם עוברים אותו. בפרט אומר זאת לגבי טיפול אנליטי אותו עברתי. גם אני תרתי אחרי הבנות ומושגים בראשית הדרך, אבל התפיסה שלי הייתה שונה. קלאתי דברים אחרת, הבנתי אחרת (התפיסה היא דבר שאמור להשתנות בטיפול במקרה הטוב. במקרה הרע עלולה להתקבע תפיסה קיימת מעוותת). אני מכירה אימרה יפיפייה על תורת הזן, בה נאמר שבתחילת הדרך ללומדים רואים את העצים כעצים ואת האבנים כאבנים. במהלך הדרך מפסיקים לראות את העצים כעצים ואת האבנים כאבנים ובסוף הלימוד – רואים את העצים כ*עצים* ואת האבנים כ*אבנים*. הייתי אומרת שאותו דבר קרה בטיפול שלי. ידעתי עברית, הכרתי מילים, אבל רק תוך כדי טיפול באמת למדתי לדבר ולהבין את משמעותן העמוקה והרחבה. מאחורי כל מילה עולם ומלואו. חלק מהלימוד בטיפול היה שלכל דבר יש סיכון וסיכוי. להציג משהו כבעל סיכונים חריפים כמו שאת מתארת מראש נראה לי בא יותר ממקום של חרדות ואפילו משהו פרנואידי. היום אני יודעת שהיה סיכון שאפרוש במהלך התהליך ואמשיך לראות באופן אובססיבי לשנים את המטפל כדמות שלילית ביותר, בדומה לדמוניזציה שעשיתי מדמות מפתח בעבר. אני אחרי... בי, סוריקטה

אהבתי את התגובה שלך

אני מתלבטת כבר המון זמן אם להגיב לך או לא שומעת את המצוקה את הקושי שלך הכל כך אמיתי מרגישה אותך מגרדת את הרצפה עם תסכול אין סופי ..אני איתך בבקשה יקרה יודעת שמה שאכתוב יגרום לך להתנגדות אני באמת בעדך לא נגדך ..מקווה שתצליחי להבין אותי והלוואי ויעזור . יוצאת מנקודת הנחה שאת צודקת הטיפול כשל רק בגלל המטפלת שכנראה לא התאימה אלייך.(למרות שלטנגו צריכים שניים) עכשיו אחרי שהתאבלת ולדעתי מספיק זמן על הטיפול שכשל וכן זה קשה זה כואב זה עצוב זה נורא ..אבל האם זאת הבעייה שבגללה הלכת לטיפול אני מניחה שלא . אם ככה אחרי שהתאבלת יש בידייך שתי אפשרויות לזכור וללמוד לקחים (אבל נכונים לא מהרגש)אחרי ניתוח של מה התאים לך ומה לא בטיפול ולמצוא מטפלת חדשה שתתאים לך . תוך שאלת הדברים שנכונים לך בפגישה הראשונה שנייה שלישית ..וקדימה לעבודה - טיפול מוצלח ... או להמשיך להתאבל .. את ממשיכה להתאבל ורוצה פתרונות . מצטערת יקרה פתרונות והצלחה אין מתוך האפר יש כשיוצאים כמו עוף החול וצומחים חזרה ... מאחלת לך דווקא עכשיו בחסות האור של חנוכה שמזכיר לנו שאם רוצים מאמינים ועושים (הם חיפשו את הכד את הפתרון) מוצאים . אני שוב מזכירה לך אני בעדך לא נגדך ..מקווה שדבריי יעזרו ואם לא תישארי רק עם הפסקה הראשונה וכשיהיה נכון לך ובזמנך תימצא הדרך . וסתם לשתף אותך במסע שלי ..התחלתי הייתי בטוחה חודשיים מסיימת את הסיפור ...בנתיים כבר חמש שנים ושתיינו לא יודעות היכן פוסעות לרוב זה שדה מוקשים..לפעמים מצליחות לזהות את המוקש לפני ולפעמים רק אחרי הפיצוץ ... נכנסתי למסע ארוך בלי לדעת את הדרך ברור לי ולה שהדרך לא פשוטה יותר מזה אנחנו לא יודעות כלום .- זה לשאלה אם היא יכלה לדעת מטפל הוא לא נביא . הוא אדם כמוני כמוך עם כלים מחזקים ועם חולשות כל אחד ואישיותו . כן הוא למד כן יש לו נסיון אבל אף אדם לא דומה לשני ואף טיפול לא ניראה כמו האחר ..מצטערת מימה טיפול זה עבודה קשה של ניסוי ותהייה ולימוד בדרך הקשה ..יש המון מתנות בדרך שצריך את היכולת לראות אותם יד מושטתת לב אוהב ומכיל ..והעיקר את לומדת להכיר אותך את מי שאת על הדברים הטובים והנפלאים שבך ועל הדברים הלא טובים שצריכים שיפור שינוי תזוזה וכן זה קשה לעקור משורש ..קצת כמו סבא אליעזר והגזר .גם הוא לא יכל לבד והיה צריך עזרה . מאחלת לך שתימצאי בכוחך את הכוחות להתחיל שוב עם עזרה שתתאים לך שתוכלי להרגיש שהיא עוזרת לך ..

אהבתי את המטאפורה לחג חנוכה . לגרש את החושך ולגלות את האור. מאחלת גם לך המון בהצלחה בטיפול, ובעיקר בחיים. ולא, לא לקחתי קשה את מה שכתבתי לי. הרגשתי שמכוונה טובה.

אני מודה שאני לא ממש במצב רוח לזה, אבל חשוב לי ולכן בכל זאת - עץ שמח של יום רביעי! טוב שקרה השבוע: - הצטרפתי לחבר יוצר ולמרות שאני לא מכירה את הטכנולוגיה והעבודה בפועל, הצעתי רעיונות באופן כללי והשתתפתי בתהליך היצירה. היה כיף לחשוב על דברים וכיף לראות שהוא לקח חלק מהרעיונות ומימש אותם. - נראה לי שהצלחתי לעזור קצת לחברה שהייתה במצב לא טוב. - קראתי סיפור קצר שהיה מרגש בעיניי. מוזמנות... נעמה.

כמה טוב לראות כותרת עם המילה שמח....אז רוצה להשתתף.. מאוד!!! השבוע קבלתי פידבק חיובי בעבודה. מצליחה לשמור על עצמי באכילה...דבר חשוב ביותר עבורי....והמטפלת שלי התבלבלה ביום וחשבה שקבענו ושאלה אם הכל בסדר, התקשרה לוודא וממש ממש דאגה לי שחשבה כי לא באתי...אז חבל שחיכתה לי לשוא אבל שמחה שחיפשה אותי ועשתה מאמץ לבדוק אם הכל בסדר..זה הראה שממש אכפת לה..

כיף לשמוע, מיכל! (:

ריח לביבות חם ממלא את הבית שלי.בלגן!!!!אתן מפסידות שלא רואות מה יכולים 7 ילדים לעשות בחנוכה עם הבית שרק אתמול היה שתוף.((-: יש לי מצברוח טוב ותוכניות.אני כל כך אוהבת את הנרות האלו שדולקים ליד החלון:9 חנוכיות!!!המון אור וחום.

נעמה, תודה על העץ השמח שאת לא מוותרת עליו.. חשוב, חשוב מאוד שהעץ ישמח .. :) :( טוב שהעץ שמח.. פתאום אני מדמיינת את העץ השמח שמחייך מאוזן לאוזן ועם הכפכפים ההולנדיות שלו.. ההן מפעם קודמת , הוא מתחיל לרקוד עקב,אגודל ,עקב, אגודל..שר : מי שטוב לו ושמח זה העץ פה פה פה (ה- פה = דגושה ) משהו טוב.. זז איום.. מקפיא את העצמות והנשמה , אבל משהו טוב כן יש פה וזה : ידיד טוב שלי התאבד.. כך בקפיצה.. מת..זהו.. הידיד נגמר ונקבר.. הייתי מפורקת לחלוטין !! הרגשתי שהמוח שלי כולו זכוכיות, שהכל מנופץ.. ואמא צביה ממש הרגשתי שהיא כאילו מדביקה בסלוטייפ את כל הזכוכיות שיש לי במוח.. זה איפשר לי לעבור את הימים האחרונים.. ותודה שוב שאת לא מוותרת על העץ השמח. ושתדעו כולם !!! שכל העולם יידע : אני לא מוותרת על החיים !!!!!!!!!!! שלכם- במבי שבוחרת בחיים !!!!!!!!!!!

הי נעמה, שלשום קפצתי לשכנים וככה באופן ספונטני הדלקנו נר ראשון, הם, התינוקת ואני. היה כיף ונחמד. להת' סוריקטה

זה גורם לי לחפש גם אם קשה לי וכשאני מתחיל לכתוב אין לי משהו טוב בראש... אתמול נפגשתי עם בחור ואמנם זה לא משהו שימשיך, אבל אני גאה בעצמי שיזמתי את הצעד לקראת הפגישה. חנוכה וחג אז חייבים קצת לשמוח, לפחות להשתדל. אתמול נפגשתי עם חברות, היה מהנה וטעים. ובטיפול- אמנם אני עוד כעוסת עליה אבל אף פעם לא הצלחתי ככה להוציא את זה, אז כנראה שזה גם שמהו טוב שאני מצליחה לצעוק ולכעוס. אז, חג שמח לכולנו!

היא לא קיימת עבורי יותר, כמו שאני לא קיימת עבורה... ככה לא שומרים! היא הבטיחה לשמור עלי! ובמקום זה היא חוזרת על טעיות של אנשים משמעותיים אחרים.

אני בת 13 ואני אבחנתי את עצמי ויש לי OCD. . כבר שנתיים. . אני מפחדת לספר להורים כי זה מקרה מביך מאוד. וגם לטיפול לא ירשו לי ללכת. . אני נורא מפחדת כי זה מפריע לי לתפקד ולהיות ילדה רגילה. מה לעשות?

אחרי אחת ההודעות כאן היו לי סיוטים בלילה... חשבתי שאזכר מה זה התקפי חרדה.ב"ה' הצלחתי להירגע בעזרת תרגילי נשמה ומים קפואים...צמרמורת להיזכר... רק רציתי לשתף...אולי תוסיף לדברים כאלה הזהרת קריאה? סתם...אני מבינה שלבן אדם זה דרך להביא את הסבל שלו שבלתי נתפס בכלל.קשה לי להרגיש חסרת אונים מול ייאוש תהומי שכזה... חלום

ונניח שהגזמתי אבל לאחת לפחות לא יכולת להגיב?! שתדע שנעלבתי.

שהייתה שונה מההודעות האחרות.... לרגע כשקראתי פחדתי שתכתוב שאתה כועס עליי

אתה יכול לבקש שלא אכתוב בינתיים. איני רוצה לפגוע במקום באנשים במשאבים שלך

הטירוף הזה, המכווץ. א"א לנשום.

אחרי ששלחתי את ההודעות השונות היום שאלתי את עצמי בקול נוטף ארס ובוז: "מה את רוצה, נעמה? שיגידו לך שבאמת קשה, שיעודדו אותך להמשיך ושיחזיקו לך את היד?" ואז תהיתי אם הארס והלעג באמת במקומם. אם התשובה היא לא פשוט "כן." שלא חייב להיות מתנצל. גם אצלי בפנים הקואליציה מתערערת. זמן בחירות... תודה אודי, על המקום. נעמה.

ואין לי כוח או רצון לפרט מה היה לה... חוץ מלצעוק ולבכות לא היה יותר בנוסף לזה שבהתחלה לא הוצאתי הגה גם לא כששאלה או כל דבר אחר. לקראת הסוף אמרתי לה שאני לא מוכנה לקום... וזה הדבר שהכי מכעיס אותה.. היא אמרה שהיא רוצה לעזור לי ואני אמרתי לה שאני לא רוצה. בסוף היא אמרה שהיא תתקשר אליי מחר כדי לשאול בשלומי....למען האמת מול הצעה כזו קשה לי לעמוד. אני עוד כועסת אבל קצת פחות. אני רוצה להצליח לספר לה מה עבר עליי בשבוע הזה, בעיקר מבחינת המחשבות שהיו לי בראש

בשל הסיבה שבגללה לא יכלה לבוא.. וגם כי עדיין חושבת שהיא הייתה צריכה לענות לי במיוחד אחרי ההסבר שלה למה לא יכלה להיות. אולי בהמשך כשארגע אוכל לספר מה קרה ואז אולי תבין למה לא רציתי לספר.

שהיא בסדר? (לא שזה לא נכון, אבל תוהה לעצמי ולא ברור לי למה אבל זה מכעיס אותי שאמרת את זה)

ודמעות כמו מים......... אחר כך בא הכאב והדמעות בלתי נסבל (לבוא למסיבה של הילדה והיא לא התייחסה אליי) <האישה של הגרוש הפכה להיות האמא שלה> אןדי????? אין לי כח אני רוצה לוותר להישמט ליפול לא להיות דיייייייי

לא בטוחה שיש מילים בעולם שיוכלו להרגיע. אשב מעט כאן לצידך אם תרצי בחיבוק עוטף... תגידי,את נפגשת איתה לפעמים? בנתיים היא לא תבין למה את לא מגדלת אותה ואולי אפילו תכעס, אבל אם תפגשי איתה ותעשו משהו נחמד יחד אפילו פעם בשבוע אולי יבנה איזה קשר?סליחה אם השאילות מיותרות לך. חלום

אל תוותרי, לטובת שתיכן. לא משנה מה את האמא שלה. זה נשמע כל כך קשה וכואב ומצריך תעצומות נפש לשמור על קשר בנסיבות הקיימות אבל זה שווה וחיוני גם לך וגם לה. תתחזקי ותיהי אמא.

מפלצת דיכאון שמרימה ראש והיא בכלל אני שמורידה ראש עד יעבור זעם, עד שתסתלק ממני ואהיה שוב מישהי שאני כבר לא זוכרת מי היא אבל כנראה שהיא אני. לא ברור מה הדרך הטובה להילחם או אם אפשר, צריך, להילחם, במה, ומי נלחם.. כוחות שגוררים בכוח למטה כוחות שאני גוררת בכוח למעלה. כותבת מילים שהן לא מספיק, והן יותר מדי, ולא ברור. והנה גורמת גם לאנשים אחרים, לצאת מגדרם, לעשות משהו, בשבילי, בשבילה, ההיא שבריאה או ההיא שחולה, כמו שמוציאה את עצמי מגדרי כדי לנסות להתגבר. ושניהם לפעמים קצת לשווא, וקצת שקר, כמו מבקשת מאנשים טובות ואז הולכת, מה את רוצה בעצם... אולי לא להיבלע אבל כבר לא זוכרת מה האופציה השנייה. כך אני פה היום, פה ולא פה, מתנדנדת.. אודי, הי. מה שלומך? גילת?

קשה להיות כאן בזמן האחרון....כל ההודעות קשות מדיי.....תעזור לעמליה, נשמע נורא!!! קשה פה ולא מצליחה להגיע אלייך..כי איך אפשר?????מבין?????

מיכל, כל כך לא התכוונתי

לפני שתלתה את עצמה כל כך נגעו כאילו אני אמרתי אותן,.ואמרתי אותן אתמול ולפני שבוע ולפני חודש ולפני שנה

בהמשך לתגובתך הקודמת... כנראה שנולדתי גולם. אבל תהייה :אם גם ככה מתים בסוף אז מה זה משנה מתי ?! אזי עכשיו ? ואל תאמר שהדרך לאורכה גם חשובה...לחיות ולסבול קשה יותר.

הי, בעולם הטבע גולם בסוף הופך לפרפר, ונראה לי שכשהוא במצב הגולם הוא לא יכול לתאר את זה לעצמו, זו ממש טרנספורמציה כזו, יצור שלא היה קודם. עידודים זה לפעמים מעצבן, אני איתך בגולם (שלך וגם שלי), ואני לא יודעת אם יש תשובה לשאלה הזו שלך, אבל אולי אם תהיה איזו טרנספורמציה שכרגע אי אפשר לדמיין אותה, זה ירגיש אחרת.

(אודי היקר, אם לרגע נראה לך שמהכתוב מישהו עלול להיפגע במשירין או בעקיפין או להתפרש בצורה כזו שישפיע ולו בקמצוץ על מחשבה או למעשה פוגעני אני מבקשת שלא תעלה את זה . אני אבין, )אז אנחנו מסכימים על חוסר טעם? כפי שרשמת שאתה פה בשביל החוסר טעם. למעשה אתה מסכים שהחיים הם חסרי טעם ואנחנו פה כדי לעבור אותם מי סובל יותר ומי סובל פחות ובסוף נגיע לאותו מקום מי מוקדם יותר ומי מאוחר יותר. רק שהחלופה לא ידועה והחלופה היא בכל מקרה היעד הסופי של כולנו. אז למה אנחנו מזעזעים מאדם שהחליט להגיע ליעדו בזמנו שלו? ולמה קוראים לזה להתאבד במקום להימצא ? אשתף אותך לא חסר לי דבר, אבל חייה חיים כפולים זה שבחוץ וזה שפנים. כלפי חוץ העולם שייך לי, הכל מזוייף כלפי פנים ריקנות, בטיפול אנחנו אפילו לא ליד הבעיה וגם כאן לא נזכיר ...,עדין שומרים מרחק מישהו לא מסכים להתקרב. אבל אני סובלת. ואל תגיד לדבר על זה בטיפול. אני כבר לא נותנת הזדמנות לזה, כי דיבורים כבר לא עוזרים. היאוש נעשה הרבה יותר נוח...

מכוון וזה מדיה בלי טונצי'ה ..אז באמת שואלת ממקום להבין לא קרבני ולא מתחכם ..מעריכה מאוד את היותך כאן ממש לא מובן מאליו ... האם כשאתה שואל שאלה ..זאת הנחתה למחשבה, לפעולה לעשייה או שבאמת זה נשאל כשאלה כי לא ברור לא מובן מתומצת מידי ... היו מספר פעמים שענית לי בשאלה הגבתי לך וזה נשאר ככה פתוח באוויר ..מן הסתם התהליך יעשה בטיפול ולא כאן ולקחתי את זה למקום השאלה הייתה כתשובה עכשיו תחשבי תעבדי תבדקי ... הפעם הזו כל שהייתי צריכה זה יד תומכת לעבור את הימים האלה בים השחזורים והניתוקים ..שאלת אותי למה לבד עניתי ..מן הסתם נשארתי לבד גם כאן ...זה בסדר לוקחת את הדברים למקום טוב .אבל מנסה באמת להבין כי אם זאת שאלה כדי שאחשוב עם עצמי אז פשוט לי יותר לחשוב בלי לענות כשאני עונה ונשארת ללא תשובה זה מטלטל את החלקים. ושוב באמת באמת תודה לך על ההתמדה וההשקעה והשמירה על המקום מוגן ובטוח.

היא גם לא חזרה אליי, מתלבטת אם להתקשר שוב. התקשרתי לפני יותר משעתיים... (פשוט כמה פעמים קרה שהיא אל ראתה שיחות ממני) אני לא יכולה ככה, אני לא אלך אם היא לא תענה לי.

אני לא מתקשרת יותר

כי הכאב שלה היה בלתי נסבל ואף אחד לא הקשיב לה, גם לא הממסד כשרצתה לסגור את מעגל הכאב בצדק. אין צדק. אין תיקון.

שתיקה שווה למליון מילים. זה גם יוצא יותר נקי.

https://www.youtube.com/watch?v=s-0-eVX-j-E מנסיון רצוי וכדאי כן לדבר אנשים רוצים לעזור השתיקה לא ברורה וכואבת ...שומעת את הקושי מתוך השתיקה שלך איתך

גם לי קשה למצוא מילים....למרות היותי פטפטנית ולא תמציתית כזו.......כל כך מבינה אבל לפעמים כששותקים אז לא שומעים, כמו פה......שותקת פתאום :(

הי, מכירה מאד. נשתוק מעט ביחד? רוני, מפריעה לך השתיקה? אני מרגישה לפעמים שהיא יותר טובה מהדיבור, אבל שאולי זה בגלל שהדיבור לא מצליח לי . אולי - לא יודעת אם הייתי רוצה לתקשר, אולי יותר - הייתי רוצה לרצות לתקשר. גילת.

חדש מכה בי בבחילה נוראית אני רוצה להקיא אותן שיצאו מהגוף לי יושבת בוהה מנסה שיהיו מילים לרעש כדי שאוכל להבין. מה אנח צריכה אודי אתה שואל ואולי גם יכול לחשוב ולאמר מה אתה חושב שאני צריה, אני משתדלת..הנה לא כתבתי נקודה בכותרת כתבתי מילה. קו נקודה קו נקודה.בסוף.אולי תהיה תמונה ברורה. כרגע הקו ארוך וישר אין דופק

כשרק נזכרת בזה אז לא נורא..... אבל כשמישהו בעצמו מזכיר ואומר....אז נכנסת לפאניקה נוראית וזה משגע. מה אני אעשה? הנושא המוזכר הוא מישהי שלא קשורה....חולה.... בטוח יש כאן עוד אנשים שמפחדים לדבר או לחשוב על אנשים שחולים. נכון אודי?

כי מפחדת שאם אחשוב רק המחשבה תגרום שזה יקרה למישהו.

היי, שמי רון אני בת 21. כל השנה האחרונה הרגשתי בזבוז זמן, מרגע השחרור מהצבא לא מצאתי עבודה קבועה, הייתה לי אהבה ראשונה ונכזבת והתחלתי לעשן סיגריות. אני כל כך שונאת סיגריות, מאז ומתמיד שנאתי שמעשנים ליידי.. ואין לי שום צורך פיזי בסיגריה ואני מעשנת כמעט קופסה ביום.. אין לע רגעים שאני צריכה סיגריה .. ומעבר לזה אני כל כך מאוכזבת אחרי כל סיגירה שאני לא מבינה מה גורם לי לעשןת את זה.. בלי קשר להתמכרות (?) ההזויה, יש לי הרגשה כאילו אני לוקחת החלטות שלא מתאימות לי מראש בכוונה כשאני יודעת את ההשלכות.. בלימודים לא הולך לי והראש שלי עמוס במחשבות ( בעיקר רעות) אני מבולבלת בטירוף ואני בעיקר לא מבינה מה גורם לי לעשות את הדברים האלה שכל כך מזיקים לי ואפילו לא גורמים לי להנאה ! איך לעזאזל נפטרים מזה?? :(

אני לא מנותקת מהמציאות... התפרקתי והיה לי קשה כי חשבתי שהוא ידע שזה אותו מכר שלי ובכל זאת סגר איתו. וזאת הייתה חוויה קשה והיה לי קשה לי להירגע ממנה.... אבל כשהתברר שהוא לא ידע, הקושי שלי היה מול להאמין לו שהוא באמת לא ידע ולא זיהה אותו, ומול המציאות שהוא נפגש איתו, שקבע איתו... ומה, אני יכולה לבקש ממנו לבטל את זה? הרי ברור שלא רוצה שאותו מכר ידע שאני קשורה אליו בכלל....זה אישי שלי שלי הטיפול הזה. ואולי זה המבחן שלי לסמוך על המטפל שלי ולהאמין בו שיעשה את הדבר הנכון לשנינו....??? רחל.

היי אודי, האם סקסולוגית המוסמכת בטיפול בנפגעות טראומה מינית (ואלימות) מסוגלת להתמודד עם רגשות העברה חזקים כלפייה? מדובר ברגשות חיוביים ושליליים. היא עו"סית בהכשרתה. בכל פעם שאני מעלה את נושא הרגשות, היא אומרת שיש דברים שהראש לא מבין ושלא תמיד נדע את מקורם , ואני נשארת עם הרגשות הללו שפשוט "משגעים" אותי. אני מרגישה שההתעלמות הזו מכוונת ולא מבינה למה! האם. היא רוצה להגן? או ש בעצמה לא מסוגלת להתמודד. אודי, מה אתה חושב? אני מרגישה שהיא לא מכילה אותי, וחוצמזה שממש ממש מביך אותי לדבר איתה על נושאים. אינטימיים וקשה לי מאוד שהיא "חוקרת" אותי לפעמים ממש. ואני מרגישה שקשה לי לנשום והחדר הקטן שלה סוגר עליי וחונק. הבעות הפנים שלה מפחידות אותי, הקול שלה שורף לי באוזניים, המבטים שלה חודרים, יש לי בחילה מריח הקפה שהיא שותה. היא גם לא ממש ישרה. ואמינה, ואני אוהבת אותה נורא!!!! אודי, מה אני אמורה לעשות?? תודה מראש!!!

אתה דומה בסגנון הדיבור שלך למישהו שאני מכירה. ואתם לא אותו אדם. איזה קטע!!

נעלמתי. מרגישה שאני כבר לא אני.

היי, (רוצה לשאול מה שלומך?ושלא תהיי חייבת לענות) הילה

מה קורה אם במצב של גולם, מי שהיה אמור לשמור על הגולם במקום זה דורך ,שובר , מועך...זהו אין גולם ואין התפתחות... נעלם הגולם.

אין מצב,לצערי או לשמחתי,לא יודעת. לפעמים מרוב ייאוש,את יודעת,בא כבר שזה באמת היה כמו שתיארת. אבל אין בררה,חייבים להתמודד ולהלחם: "כשסותם לך כאב דרכי נשימה אחזי,יקרה,באותה נשמה היא כאן היא נשארת ויש לה אוצמה היא רק מתחבאת כדי לשמור על עצמה..." ככה כתבתי פעם משיר אחד... חלום

הבסיס לא נפגע רק המעטפת כן יש נזקים כן יש עיכוב בהתפתחות כן יהיו שריטות ... אבל הפנים המקסים לא נפגע ..תני לעצמך את הזכות להפתח למי שרוצה לעזור לך ..אני מבטיחה לך שגם את תופתעי מהיופי של הפרפר . רק תסכימי לא להיות גולם יותר ..תסכימי לפתוח חור קטן לתת לאור ולאהב לחדור ..איתך

פחד ואלימות פחד מאלימות פחד בגלל סרט שהיתה בו סצנה קשה של אונס, פחד מהמחשבה שהייתי שם,.פחד מהשאלות של בת מתבגרת על הפעם הראשונה כי לא היתה לי פעם ראשונה, פחד מחוסר הרגש לילדי מתהליך.הפרידה, פחד מאנשים פחד מרעש פחד מרחוב הומה, פחד מהתבוננות במראה, פחד לישון פחד מהזכרון פחד מהשכחה. כשהסכין חותכת נמטג הפחד לרגע אחד ומראה הדם אומר שלא נורא, כך את חייבת כדי לעשות קצת שקט בתוך רעש נורא

זה קשה ...מחזיקה לא פוגעת אבל זה קשה .. נושמת מתקרקעת ונעלמת וחוזר חלילה .. שבוע מטורף ועכשיו בגבולות החדשים והנכונים אני פשוט לבד ..

בלי אפשרות לתקשורת זה לבד. זה אולי נכון טיפולית שהכל יחזור לחדר ..אבל זה קשה במיוחד לקטנים שכל כך פוחדים ..ומחייב אותי לאסוף לטפל בכולם אין לי כוחות .

אודי, אמרת שמפחיד זה חלק חשוב מהעניין. אז מה עושים איתו עכשיו...? איך זזים? נעמה.

באומץ נעמה יש לך גם אותו ...גאה בך המודעות והכוונה זה חצי עבודה . לי עוזר פשוט לכתוב כולל הכל כולל הפחד ...ואז אם אני נסגרת אני פשוט נותנת לה לקרוא ...איתך

אני לא יודעת איפה עובר הקו בין אומץ לפזיזות... נעמה.

עייפתי מלדבר עליו. כשמתבוננים עליו ככה, מהצד, בתוך קופסת זכוכית, חלק ממני נשאר בה וזה מרגיש כל כך בודד. אני בודדה במערכה. נעמה.

ואין לי ממש כוח לשחזר אותה. רק שמחר אנחנו אמורות להיפגש ואני לא יודעת מה יהיה. אני צריכה לדבר איתה לפני כן בטלפון אחרת לא אוכל להגיע. למרות שברור שעדיף שפשוט אבוא, אבל זה לא יקרה. אני גם לא יודעת מה יהיה... אם היא אל תענה אני לא אבוא בכלל, אבל אני מניחה שהיא תענה. לצערי יכולה להתקשר אלהי רק מחר, כי אני לא יכולה ורוצה להתקשר אליה היום כי אין לי משוג מה קרוה איתה. אודי, אני גם מפחדת מאוד... מפחדת ממה יהיה. אם בכלל אצליח לומר משהו. אני גם לא מרגישה טוב, אין לי כוח. רוצה קצת חופש מהכל ואולי גם מעצמי.