פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, לאחרונה ערכתי אבחון פסיכו-דידקטי לאיתור בעיות בעיות לימודיות. במהלך המבחנים שנערכו לי קיבלתי את הערכות הבאות: מטריצות - צ.ש 17. קודים - צ.ש 19. צד שווה - צ.ש 11. התוכל להסביר מה פירוש המספרים הללו? כלומר מהו הטווח? כמו כן, ברצוני להעלות שאלה נוספת - אני מניח ש-11 משמעותו ציון נמוך יותר. עכשיו אני זוכר את המבחן טוב, ולצערי אני חושב שהסקתי הוראות לא נכונות לגביו - שצריך לענות כמה שיותר מהר. בדיעבד לאחר סיום האבחון, חשבתי ליותר מ-3 שניות על הצמדים והבנתי שאמרתי שטויות. שאלתי היא זו - האם על הבוחן היה להגיד לי שהמהירות איננה פקטור? האם על הבודק היה לציין כי עלי להבהיר את כל היבט היחס בין צמד המילים? או שהיה עלי להבין בעצמי שאין משמעות למהירות. אני שואל זאת, מאחר שבאמת שעניתי תשובות תוך מקסימום 3 שניות, וממה שאני זוכר היו שם כמה צמדים ש-3 שניות ממש לא מספיקות כדי לתאר את מורכבותן. אודה לך על כל תשובה,

היי , חזרתי אליה לטיפול, והייתה כבר פגישה...ועכשיו בן זוגי היה גם. אודי, אתה יודע איך הרגשתי? כמו בהצגה...שהכל מבוים וכולם מעמידים פנים ואף אחד לא מבין אותי באמת. הסתכלתי עליו כמה שהוא חמוד ותמים ומשתדל. וכמה שהוא מדבר איתה ובאמת רוצה שיהיה בינינו טוב. ואני , אני סתם...רק רציתי ללכת משם, אבל גם להישאר...כנראה שאת מה שחסר לי, אף אחד לא יכול להשלים.

אל דאגה! אני לא הוזה או מדמיינת. הוא מגיע איתי להדרכות בשל קשיים שיש לנו. בפגישה האחרונה ישבתי והרגשתי שהם לא ממש מבינים את החוויה שאני חווה ואת הקשיים שלי. למטפלת שלי הייתה מנטרה קבועה "שהכול בסדר" למרות שאני יודעת שלא הכול בסדר, ואם לא היה קשה לא הייתי מגיעה לטיפול. ובן הזוג, לא פשוט לו איתי לפעמים ונדרשת ממנו הרבה סבלנות. הרגשתי ששניהם מנסים לתת לי את ההרגשה שהכול טוב ושהכול בשליטה .וכן, קשה לי לפעמים: עבודה תובענית ומרובת שעות, ילדים, ובאופן כללי החיים ואני רוצה כנות!!! לפעמים אפילו במחיר של פגיעה...

היי, אני מחפש המלצה לפסיכולוג עדיף ממין זכר (אבל לא מחייב) שיודע לעבוד עם הפרעת אישיות גבולית באזור השרון (אם יש מישהו מאוד מומלץ אוכל גם להגיע למרכז) ועדיף גם שיהיה לו הסדר עם קופת חולים כללית, תודה

אודי בגלל הטיפול. בגלל השחזור. בגלל ההרגשה שרצחו לי שם את הרגשות והלב אחרי שהתנשאו והשפילו אותי אני מפחדת להקשר שוב לבני אדם רגשית ולהישען ולהאמין שזה בטוח ולא ישמטו אותי שוב ולא תשתחזר לי הטראומה שוב. אודי מה עושים? יש לי אופציה לקשר. אבל מפחדת לתת לזה צאנס מחשש שיצאו השדים , שיתממש הנורא מכל שוב. שאני יעיז לסמוך ויאכזבו אותי וארגיש איך הלב שלי מתרסק כמו שקרה בטיפול. מרוב פחד לא נשארות לי אנרגיות לאהבה וכיף. להנאה מהקשר. הפחד עוצר אותי מבכלל לאפשר סיכוי לחוויה של ביחד. אומרים שאם בורחים מהכאב אז בורחים גם מכל קשת הרגשות כולל המהנים כי אי אפשר לכבות רק סוג אחד של רגשות אבל הכאב הזה מפחיד ככ אודי. להרגיש שהנשמה שלך נרצחת, שהלב נמחץ, שהאמונה גוועת. רק כי נטשו אותך במקום להקשיב לקריאות העזרה. במקום לרצות ולאהוב אותך ולבחור בך. אני זוכרת את השחזור. מפחדת להעיר את הפצע שוב. איך אפשר להעיז לאהוב ולהתמסר במערכות יחסים וקשרים רגשיים אם הפחד לחוות את הכאב עדיין קיים? הלוואי ויכולתי פשוט להאמין באלוהים שהוא ישמור עליי. מפני הפסיכולוגית הוא לא שמר. אחרי שהיא נטשה אותי זעקתי אליו. היא המשיכה לנטוש אותי. טיפלה בי בלי נשמה של בן אדם. בלי אנושיות. ככ טכנית. לא הבינה כלום ממה שעבר עלי והאשימה אותי. איך מוודאים שזה לא יקרה שוב? איך לאפשר לעצמי להרפות ולהקשר באמת. להתמסר באמת. להניח את הראש סוף סוף ולדעת בביטחון שאקום משם אסופה ויציבה בלי לפחד שישתחזר לי כאב נורא אם יחליטו לשמוט אותי ולאכזב אותי (להיפרד ממני?). ואנחנו מדברים על בני אדם- במוקדם או במאוחר הם תמיד יאכזבו. אני רק לא רוצה שישתחזר לי הכאב ההוא. אז איך מתגברים על הפחד ונותנים צאנס? אני לא יכולה להבטיח שלא יפגעו בי רק צריכה לסמוך עליי שאשרוד את הפגיעה. לא? איך אעשה את זה אם זה הרגיש ככ נורא בעבר? לתת צאנס לבני אדם ? לתת להם צאנס? זה כאילו הכתובת על הקיר. שיכאב לי.

הרגשתי כל כך אשהמ כאילו הכל קרה בגללי הרגשתי אצבעות מופנות אלי מאשימות ענפים דוקרים כאילו כל העץ הזה קרס בגללי וקרסתי יחד איתו עכשיו שומרים עלי אבל המקםו הזה מפחיד בעיקר בלילה אני פוחדת שמישהו יפגע בי בתוך המציאות ההזויה הזאת רחוקה מריח של בית וילדים מקווה שהצלחת לנוח ולהתמלא גם מההערכה והאהבה שהשאירו לך על ענפי העץ

כתב לי מילה. לא הזמנה לפגישה. אבל מילה. לא יודעת מה להגיב..מה לעשות... אם בכלל. רחל

היי רחל, עצוב, את נשמעת כל כך בודדה... את יודעת להסביר למה ההודעה שלו היא "חזר" במרכאות? מה מרגיש חסר? מה הייתה הפנטזיה שלך? נעמה.

התגעגעתי....:/ תודה שרואה אותי.... את שואלת למה חזר במרכאות... כי הוא לא חזר באמת נעמה. הוא לא היה באמת בכלל. הפנטזיה שלי פשוטה. היא מתחילה לפני שבועיים, אחרי הפגישה הקשה שלנו.. כי אני חושבת ומרגישה שמטופל יוצא סוער מפגישה אחרי שקיבל הרבה ביקורת וכעס ומילים פוגעות (שלא משנה כרגע מי צודק ומי לא- עצם אמירתם והדרך..), הוא צריך להתקשר דקה לשאול מה שלומו ומתייחס למה שהיה (בין אם זה בהודעה או בדרך שנוחה לו)... לא להיעלם שבועיים אחרי מפגש כזה!!! שאמורים להיפגש כל שבוע!!! ויודעת מה, אולי היה לו קשה איתי ועם כל מה שהיה עם ידיד שלי, אז שיגיד בכנות שרוצה קצת הפסקה, לחשוב על הדברים, אולי להתייעץ....יכולתי להתמודד עם זה יותר בקלות!! ואם כבר הוא נעלם לשבועיים, אז שיתייחס למה שהיה, ולא ישלח הודעה מטופשת של מילה אחת פתאום (אפילו שהתרגשתי לקבל את זה ממנו, מודה...:/...) שיתייחס למה שהיה!!! או לפחות שיגיד שרוצה שניפגש ונדבר על הדברים!!! אני לבינתיים ממשיכה עם השקט. מתקשה להגיב לו... רחל.

אני מתקדמת!! איזו הרגשה טובה זו.

היי תותי, אפשר גם לשמוח בשמחתך? :) נעמה.

אבל מתאים גם לכאן :- )

וכיף לדעת. מילה לפעמים היא עולם.

ואיזה כיף שמשתפת...:)

אודי, אתה פה... באמת... אמרת שתהיה פה היום - ובאמת באת! הצצתי הבוקר לפורום, בזהירות, מוקפת בהגנות מלאות למקרה שלא באמת, שלא תהיה, שלא תעלה הודעות, שתעלם... ולא נעלמת! אתה פה! אי לכך, אני לא אכתוב כרגע דבר על חיי המזובלים, אני רק אמשיך לבהות במסך בחיוך טיפשי ולהשתאות על האפשרות להאמין... :-) נ. ב. מקווה שהולך טוב עם הספר, אני ממש מחכה לקרוא אותו...

הי אודי, נכנסתי עכשיו לפורום ופתאום ראיתי שאני כבר מחוברת :-) הצלחת לנוח קצת? אני שמחה מאד לשמוע שאתה שומר על עצמך. רציתי לשלוח תקווה לך וגם לנו הקוראים והמשתתפים שנעזור לך שיהיה כאן קל יותר. מאד מקווה. שכולנו נצליח קצת לשמור על עצמנו. משימה לא תמיד פשוטה. טוב לי שאתה נשאר ולא מוותר. בוקר של אור, סוריקטה

חלמתי עלייך, סוריקטה.. חלמתי שאת כותבת לי בפורום שאת לא סובלת אותי ושאם אני אהיה פה את עוזבת.. שאת לא מוכנה להיות איתי באותו מקום ואיך נדהמתי שדווקא את זו שכתבה, כי בדר"כ תמיד אמרת לי דברים טובים.. מעניין שדווקא עלייך חלמתי

גם את, תצטרפי לחבורה שרוצה דף חדש, לא כדאי להיות מקובעת דווקא בכיוון מחשבה אחד את יודעת, הרכבת נוסעת, מי שעולה, עולה, אחרים נשארים על הרציף ורק מנפנפים לשלום לא בא לך לעלות על הרכבת במקום לראות את כולם רק מנפנפים ומתקדמים?

הי שמלי היקרה, מאד שמחתי שכתבת לי, מאד שמחתי שאודי החכם פרסם את הודעתך אליי, המון חשבתי עליך ועל מה שקרה לך כאן וחיפשתי הזדמנות לכתוב לך את מחשבותיי ואני עושה זאת בהתרגשות רבה. החתולים אפילו עוזרים לי. חזרתי זה עתה מהעבודה וכבר התיישבתי לכתוב לך תגובה. אשתדל להשקיע בה כמיטב יכולתי. את יודעת, החלום שלך, ההצעה שלי לפרשנות שלו היא שאת אותה דמות את יכולה לראות כטובה, אבל מצד שני גם כרעה מאד. מה שייתכן הוא שיש פיצול. שהטוב ולרע קשה לשבת ביחד באותה דמות, כחלק משלם. האינטגרציה המפורסמת. מדבר אליך איכשהו? נושא מוזכר בטיפול שלך? אומר לך כך - אני חושבת שהרגשות שהעלית לכאן אינם זרים כלל למשתתפות הפורום, ורבות יכולות להזדהות איתך. אני גם חושבת שברובנו או אפילו בכל אחד מאתנו קיימים חלקים איומים ונוראים ומכוערים ומגעילים. גם בי. חלקים שרוצים להיות טרולים. אני חושבת שגם בך יש בך חלקים יפים, וראיתי אותם פה, וגם יצא לך לכתוב לא הכי נחמד, כאילו החלק ה'טרולי' רצה להפוך להיות כל כולך. אבל כמובן שהוא סתם מניאק שתופס מקום ומכסה עליך, על היופי שבך. אני גם חושבת שאינך היחידה שהרגישה רגשות תוקפניים עזים למקרא הודעות שנחוו עבורך מאד לא מותאמות. אפילו מעפניות לאללה. עם זאת, אני חושבת שהכי נכון שבעולם להביא את הרגשות הגולמיים הללו, ההתנהגות שרוצה להתפרע - לטיפול, רק לטיפול, שהוא מקום בטוח. להחזיר לטיפול ולא להשאיר אותו נקי מזה. זה הכי שייך לשם, גם אם קרו דברים במקום אחר. אחרת יצא מצב שהטיפול הוא טוב ונקי ומקום אחר בחוץ מזוהם. וזה, בעיניי, סוג של פיצול. אוכל לספר לך שכאשר עלו אצלי רגשות תוקפניים נניח מול מישהו בעולם, או בפורום, דאגתי קודם כל לדבר על כך בטיפול, וכך גם כשהרגשתי רגשות קשים מול דברים שמהטפל אמר לי, והוא אמר, אמר אמר. דברים קשים מאלו שנאמרו לך כאן. הוא שם מולי מראה, וכחלק מההתנגדות, לבושתי, תקפתי אותו מאד. אבל, שוב, רק בטיפול. לכאן, למשל, מאד מאד מאד השתדלתי לא להחזיר תוקפנות. ניסיתי לעבד בתוך הטיפול ואת התוצאות הבאתי לכאן. זה היה השימוש שלי בפורום בתקופת הטיפול שלי. מאד סקרנית לדעת עליך עוד. אם תרצי לכתוב, כמובן. האם את צעירה? האם נפרדת מבית ההורים ואיך הולך לך בטיפול, אלו נושאים מוזכרים שם, האם הנושא המרכזי שלך הן הרגשות הקשים עליהם את מדברת כאן? מצטערת אם כבר כתבת חלק מהמידע הזה, אולי לא קראתי הכל. זהו בינתיים, שלך, סוריקטה

קשה פה כל הלבד הזה....

מממ... מעניין מה חיובי פה?! אשמח לשמוע איך את זה אפשר לראות באור חיובי?

אודי, מקווה שהצלחת להתקדם בספר שלך, נשמע מרתק! יש לי כמה וכמה תובנות, אבל אני אמתין, אמרת שתעלה שאלון, אולי שם אולי לומר את שיש לי לומר. סתם שאלה - אל תקבל זאת כנרקסיזם - אבל הופעתי בפורום שינתה משהו? משום מה יש לי הרגשה שעד שאני כתבתי, ממה שקראתי, היה איזה איפיון מסוים של הפורום, כולם בצרות, כולם אומללים, כל המטפלים הם סגנים של אלוהים, הדבר המרכזי בחיים זה המטפל והקשר אליו, וסביב זה הכלל סובב, אולי ההערות שלי העירו כמה דובים מרבצם?

היי לכן, למרות ההפסקה, העץ שוב כאן. :) מודה ששוב לא קל לי, אבל זה מאמץ מסוג טוב. טוב השבוע: - עשיתי צעד משמעותי בטיפול. אני לא יודעת אם התוצאה שלו תהיה חיובית או לא, אבל נראה לי שעצם קיומו חיובי. מקווה שעץ שמח אחר כבר יכיל את הפירות של זה... - הייתה לי הרצאה של מרצה אורחת שהייתה ממש מפעימה! התחלתי להתעייף לקראת סוף הסמסטר, ולפתע מצאתי את עצמי יושבת על קצה הכיסא וגומעת בשקיקה את הרעיונות שהיא הציגה. - הייתי באיזה מפגש חברתי רב אנשים ולמרות שלא מאוד נהנתי, הצלחתי לא להיכנס לתחושה של ריק וריחוק אלא פשוט לראות את זה כמשהו שקורה ולאו דווקא מתאים לי, אבל הוא לא נורא ולא חודר אליי. מוזמנות, תמיד משמח במיוחד לקרוא מה שיש לכן לספר. נעמה.

הי נעמה יקרה, מה קרה משמח? הממממ.... אני מטפלת בתינוקת, וכל השבוע עבדתי איתה על תרגילים כדי שתתחזק ותתקדם בכיוון מסוים שחלש לה, ויש התקדמות ותוצאות ואני גאה בה. היא חייכה אליי וראיתי בחיוך שלה הוקרת תודה. בקטנה, סוריקטה

החלטתי לפטר עובדת שלי, לא קל, אבל אין ברירה, היא לא מתאימה ועשתה לי פאשלות רציניות. מישהו בעבודה הלחיץ אותי שלחץ הדם עלה לכמעט 200 אבל כעבור שעה זה הבעיה הסתדרה הלחץ דם לקח לו יותר זמן ומאז, כל מי שמרגיז אותי, בום לחץ הדם עולה ולא, לא אקח כדורים ללחץ דם, זה רק חסר לי, מספיק עם הכדורים אחרים צריכה ללמוד לא לקחת ככה לבד דברים טובים הולך מצוין בעבודה, משגשג הבית גם, כיף לטפח אותו, את כל פינה שבו, כל כך אוהבת שהכל נוצץ ומטופח, עושה לי טוב

זה טוב.. מחכה לך. תכתוב לי משהו מחמם את הלב?.. את הכאב והגעגוע אי אפשר להפחית...אבל אפשר לחבק, ואז קצת הכאב יכול להיות נסבל כי אתה לא איתו לבד... אתה יודע אודי, מהפגישה הסוערת שלי ושל האיש היקר שלי, שיצאתי חצי בוכה בלי להגיד שלום. יש שקט... דממה.... אין הודעות, כלום. הוא לא שואל מתי מגיעה, הרי אין לנו יום קבוע..ויש שני ימים אפשריים שבדרך כלל נפגשים או בזה או בזה... והיום הזה עבר, והיום השני עבר... ועבר עוד שבוע וגם הימים האלה עברו... שבועיים. אני לא מרגישה שאני זאת שצריכה ליזום משהו אחרי שאמר שלא מתנהל איתי יותר בהודעות, אחרי שאמר שהתייאש ממני...אחרי שאמר עליי שהוא לא חייב לי כלום ולא חייב להגיד לי כלום עם הסיפור שהיה. זה קורע לי את הלב שככה. אני מתגעגעת בטירוף. ולא יודעת אפילו למה... להתמודד עם פרידה זה אפשרי, זה קשה, אבל אפשרי. אבל ככה? בדרך הזאת? זה קשה קשה. רחל.

היי, אני עוברת תקופה קשה.אבל מרגישה שאולי לא נכון לי כרגע להיעזר כאן. חושבת גם לתת מקום לבנות חדשות שהגיעו..... אני לא נפרדת. רק הפוגה הילה

היי הילה יקרה, איך שאני רואה את זה, מה שמתאים, העיקר שתשמרי על עצמך. משאירה חיבוק טו גו, נעמה.

מרגישה מהמילים הבודדות שלא פשוט לך... וכואב לי שככה...:( וכן, חשוב שתלכי עם מה שמרגישה. אני פה, שולחת לך חיזוקים (וחיבוק אם מתאים) מקרוב-רחוק, מרחוק- קרוב. רחל.

שלום, מזה שנים אני נתקל ב"אטימות רגשית" מצד אימי שמתבטאת בעיקר מחוסר עניין בנכדים שלה ,שנים נלחמתי כדי שתאהב אותם,והקשרים יבואו באופן טבעי ,וזה נגרר למריבות רבות וניתוקי קשרים. ועד היום ללא הצלחה,האם יש הסבר לכך בפסיכולוגיה וכיצד ניתן להתמודד עם זה . דוגמאות: עוד בתחילה כשהתחתנתי היא הצהירה שאינה מוכנה לארח אותנו בחגים ובשבתות ולארוחות צהריים ,מה שנשאר (לפי הסכם ביננו לאחר ניתוקי קשרים רבים ) שתקבל אותנו עם הילדים 3-4 פעמים בשנה לארוחת ערב (פיצה באופן קבוע),כשנולדו ילדיי היא אמרה שהיא "לא צריכה שנכדים ידפקו לה בדלת" ,לא התרגשה כשנולדו לי ילדים , כשבני היה בטיפול נמרץ בבית חולים ,לא באה לבקר אפילו פעם אחת, ולאחרונה מה ששבר אותי שלא רצתה להגיע לשבת בר מצווה של הנכד שערכנו בבית הארחה (לאירועי בר מצווה קודמים באולם שמחות היא כן הגיעה). לעומת זאת היא כן מתעניינת לפעמים במצב בריאותי של קרובי משפחה אחרים שהקשר בינם לבינה דיי זניח או דואגת למצב הבריאותי שלה. תודה

שלום גרנו בבית דל,ללא רכב,אבי עובד במפעל ייצור,אימי עקרת בית, אבי דיי כנוע ונתון לשליטתה, אימי היתה שתלטנית,לא חברותית,וכל הזמן בבית, דיי מנותקים ממשפחה ומחיי חברה,באירועים משפחתיים כמעט ולא השתתפנו,למרות שמידי פעם פקדו אותנו קרובי משפחה,בדר"כ להביא הזמנה לאירוע או שעברו בסביבה. הבית היה פרקטי,אימי מעולם לא קישטה אותו בפרחים ובתמונות,הקניות היו רק לצרכי קיום בסיסיים. (פעם בשנה בחופשת לימודים נסענו לבילוי שבועיים אצל סבתא שלי ( סבתא שלי (אמא של אמא ) הייתה סופר-חברתית ,היתה מפנקת ומתה עליי והיה מאוד כיף אצלה). בתור אמא היא היתה דיי מסורה,תמיד דאגה שלא יחסר לי דבר, אני הייתי כל עולמה,אבל תמיד היתה תחושה שהיא מגדלת אותי על מנת שאהיה לה לעזר לעת זיקנה,כשהתחתנתי ,כל היחס השתנה,את אשתי קיבלה ביחס קר (בתחילת הקשר כינתה אותה בשם "הזרה"),ועד היום (לאחר 25 שנות נישואין),מעולם לא אמרה מילת חיבה לה או לילדיי, אפילו לא אמרה "אני מתגעגעת" ,"אני אוהבת",לא מתקשרת אלינו לשאול לשלומם,איכשהו השלמנו עם המצב,וכיום יש פשרה של מספר פגישות בודדות בשנה לארוחת ערב ,בהן היא מקבלת אותנו יפה ונותנת דמי כיס לנכדים ,אבל זה המקסימום מבחינתה,אינני מרגיש שזה בא באופן טבעי,וכיום אימי יותר ממוקדת וחוששת למצב הבריאותי שלה (שיש לציין שהוא דיי בסדר יחסית לגילה). יש לציין שאני נחלצתי מחיי הסגירות,וחי בזוגיות מאושרת ,מצב כלכלי סביר,ולילדיי חיי חברה פעילים ביותר,וגם שדיי השלמתי עם המצב אבל אף פעם לא מסוגל להבין ,לדעתי מדובר בבעיה שורשית,אמנם אימי מגיעה ממשפחה שמרנית ,ו"לא נפתחה מספיק לעולם",אבל אני גם הורה וחושב שיש רגשות שצריכות להגיע באופן טבעי, אולי תנסה להסביר לי מה יכולים להיות המניעים על מנת להקל עליי בהבנה,כי אני כל פעם מתמלא מחדש באכזבות ובכעסים מההתנהגות הזו,ואיך ניתן להתמודד? תודה

היי פעם ראשונה שאני כותבת כאן חרדות לא עוזבות אותי פלשבקים והתקפי חרדה קשים ובלתי פוסקים חותכת בלי סוף רוצה למות לשכוח הכול לא לזכור כלום לה להרגיש כלום פשוט להעלם מהעולם הרע הזה

את מרגישה מושפלת, קשה לך להישיר מבט אל העולם לחתוך את עצמך לא יעזור, אם כבר לחתוך את המנוולים. שתדעי לך שאפשר לעזור לך והרבה. אל תתני להם להרוס אותך יותר ממה שהם עשו אפילו ניצולי שואה הצליחו לשקם את עצמם

בסד שבוע טוב אני בת 35 .לפני כעשר שנים אובחנתי עם מחלת קרון עברתי ניתוחים ותודה לאל הכל בסדר. לפני כשנה אובחנתי עם סרטן בלוטת התריס עברתי ניתוח תודה לאל הכל בסדר. מאז יש לי התקפי חרדה הרבה שנים מטופלת אצל פסיכולוגית. ההתקפים מתבטאים לפעמים בקוצר נשימה לחץ אני מיד קמה מעסיקה את עצמי וזה עובר. הםסיכולוגית אומרת שזה תופעות ידועות וזה יעבור מה דעתכם? האם כדאי לקחת טיפול תרופתי? תודה שבוע טוב

היי, שמי רחלי בת 23 נשואה עם ילד בן שנתיים וחצי במשך שנתיים אני רק עוברת מעבודה לעבודה מחזיקה הכי הרבה במקום עבודה 4 חודשים כל פעם מסיבה אחרת אם זה בגלל שעות העבודה הלא מתאימות לי בגלל הילד אם זה בגלל שזה לא בעיר שלי והעבודה לא מתאימה לי. מרגישה שלא מוצאת את עצמי קצת אבודה אשמח לעזרה.

אם אתה הולך אודי להפסקה אז זה אומר שהפורום בשביתה?

אתה מתכוון לטיוטה ראשונה? אתה מתכוון לפעילות עם אנשים כדי לחקור את מה שתכתוב לא מוכר לי המושג ביום ספר תהנה אודי

כבר נהיית לך משפחת ספרים של ממש. :) מחכה לשמוע איך עברה הלידה, כמה הוא שוקל, מה שמו וכולי. נעמה.

איזה כיף... את הספר היפנוזה כבר קראתי מכל כיוון אפשרי... מחכה כבר להתרגש איתך כשתסיים את הספר.. (כבר עכשיו מתרגשת...:) רחל.

שלום אני חדשה זה לא זמן טוב להצטרף?

חושבת עלייך בעקבות ההודעה של אודי...לא יודעת מה לומר אבל מבינה ואיתך. יש לך את אמא צביה לי יש את המטפלת שלי..אולי הגיע הזמן להרפות מהפורם; לשחרר ולהתרכז בטיפול וקצת לנסות להיות עצמאיות..אודי לא יהיה פה תמיד...מרגישה שנמאסנו..והגיע זמן פרידה...אודי תכתוב בבקשה משהו לבמבי טוב? אפילו שלא כתבה...

היי מיכל, וואו לאן לקחת את זה... אודי פה ולא נעלם. הוא יוצא לחופש, ויחזור. ממש לא חושבת שנמאסנו ולא חושבת שהגיע הזמן להרפות.... אומנם הוא לא יהיה כאן לנצח, את מכירה משהו או מישהו שכן מתקיים לנצח??? אחד הדברים שאני הכי אוהבת באודי, הוא היכולת להכיר במגבלות שלו... ותסמכי עליו שהוא יודע לשמור על עצמו. שלך, נטע.

אמרת שזה יסתדר ויתייצב...בינתיים הדרישות והכאבים פה רק גברו...אני חושבת שזה קשור גם בכך שפורם נפגעות כבר אינו פעיל ואז אין מקום אחר, בנוסף אין מקום כמו פה! אין!! גם פורם פסיכואנליזה בכלל לא החזיק מעמד! איש אינו מחזיק מעמד עם דרישות אין סופיות...גם פה התחלפו המומחים עד שאתה באת והתמדת והראית לכלם שאפשרי... אז הרגשתי שאני צריכה להתרחק מפה לא רק בגלל שהיה לי קשה אלא כי חשבתי שתעזוב בסוף :( שמתחיל להיות פה מוגזם שזה לא פייר כלפייך.... שגם אני כבר כותבת פה תקופה ארוכה והגיע זמן שאחדל....יש לי מטפלת וזאת העבודה שלה, לה אני משלמת ואתה מתנדב, מתנדב!!! זה לא פייר לדרוש כך..... הבנתי שיש פה עומס עלייך, והיה פה קשה אז הרפתי, סליחה שכותבת עכשיו, אבל הרגשתי שחשוב לי לומר לך שהרגשתי אותך, זה קורה לי גם בטיפול שאני מרגישה אותה ואז בתקופות האלה לא מעמיסה עליה :( קשה לחיות כך...למרות שהיא אומרת שהיא כאן בשבילי, וכך קורה בחיים, מעולם לא דורשת מאחרים, במיוחד שלהם יש בעיות. אודי, אתה איש יקר, לקחת על עצמך תפקיד מאוד לא פשוט פה, תמיד תהיתי איך אתה מחזיק מעמד איתי, אתנו.... אז מודה לך מאוד על המקום ויכול להיות שעכשיו זה זמן חושבים האם מתאים לך להמשיך או לעזוב.....אהיה עצובה אם תעזוב, אך אבין...בטוחה שכלנו נתעצב. אך שמחה שהחלטת להתחשב בך ובעצם גם בנו, כי הורה בריא יכול לעזור והורה שקשה לו לא יכול להכיל...ובכלל אתה לא חייב לנו כלום ואינך הורה וזאת לא מחויבות לכל החיים כמו הורה....סליחה על ההשוואה. מודה לך על כל העזרה הברוכה וההכלה...אכתוב גם אצל רוני. אבין אם תחליט לעזוב. מ.

מרגישה כמוך..שהמיכל מלא בכאב...למרות שאני לא זו שעונה לאחרים. תנוח ותאגור כוחות, בטח כבר לא תראה אבל לא נורא.

לאט לאט מבלי לשים לב התחלתי להיות פה קצת יותר...להיות. להתקרב... (אני?????) והאמת, ההודעה שלך תפסה אותי לא מוכנה. לכנות מדהימה. אוהו. פשוט אוהו! זה משהו שאני רוצה שיהיה למטפל שלי, לי. לבוא בכנות ובפשטות ולהגיד. לא לתקוף. להגיד אני בן אדם. אני מעריצה אותך על זה. תנוח. תאגור כוחות, בעיקר בשביל עצמך, בשביל היקרים לך. בשבילנו. תודה שהינך. אתה תיהיה, גם כשתיהיה פחות פה. רחל.

אתן חסרות לי ...

אני פה...אך לא רציתי להעמיס וכנראה שצדקתי. תודה אביב יקרה.

אבל גם לי...

שולחת חיבוק חם חם שלכן,חלום

היי יקרה אני פשוט מאוד עמוסה בזמן אחרון ויש לי עבודה סיכום אחת מעצבנת שאני צריכה להגיש שאני חייבת לעבד המון חומר.הנה עכשיו צריך כבר להתחיל לבשל לשבת שנכנסת מוקדם...בקיצור אני עייפה אבל מרוצה שמצליחה להזיז דברים בחיים שלי. מה איתך? חלום

בדיוק הנקודה אפשר לתמוך אחד בשני לא חייבים להעמיס על אודי .. אני כאן שתירצי

עסוקה זה טוב . שמחה בשבילך . שולחת כוחות וואנרגיות טובות .

חושבת על זה שגם אם לא בי הכוונה לתובענות והכעס באמת החלפתי תמיכה בתמיכה ובעצם נשארתי באותה משבצת עם גבול אחר ... כל כך מבינה וכל כך מפחדת מרגישה ששומטת ומוותרת --- נלחמת אין צורך בתגובה רק רציתי להגיד שאני באמת מצטערת

וזהו. אבל שתחייך אליי ולא תכעס.

בהצלחה יקרה תני לחיוך שלה ומה שכן מחזיר אותך אלייה לחדור מבעד לקשיים . איתך

אודי עייף ויקר, אני תוהה האם ההזדקקות העצומה פה אליך של אנשים שנמצאים בתוך מסגרת טיפולית לא מצביעה על "החזקה" טיפולית לא מספקת / נאותה? ומרבית המטופלים כאן לא הולכים לטיפול אחת לשבוע, אלא נמצאים במסגרת אינטנסיבית יותר. אז מה קורה פה? האם המטפלים לא צריכים לעשות חושבים? בן אדם (ללא נטיות אובדניות) שהולך לטיפול של 3 פעמים בשבוע לא אמור להיות עטוף ומוכל? מוזרה לי ההזדקקות הנואשות הזו לך.... אני תוהה מה זה אומר.... אשמח לשמוע את דעתך. תנוח טוב למען המטופלים שלך כי להם אין פורום כזה ואסור שיהיו לך סדקים במיכל... נטע.

קבלתי כאן כמה עצות לשאול את הרופא או הפסיכיאטר טוב, מתוך נסיון אישי, כאן במדינה ההפקרות בנושא הזה היא לא יאומנת. וכמה דוגמאות מעצמי. מישהי סיפרה לי שהייתה צריכה להתרכז כמה ימים במשהו בקשה מהפסיכיאטרית ריטלין, קבלה לשלושה ימים, והיה לה הספק עצום. שמעתי, אמרתי מתאים לי גם, הלכתי לרופאת המשפחה, בקשתי, אמרה לי את צריכה מרשם או מנורולוג או מפסיכיאטר כדי שהקופה תשתתף. הגעתי לנורולוגית, ישבתי שם 3 דקות אמרתי לה, תסתכלי עלי, אני לא נראית לך הייפר, לא נראת לך שיש לי בעיות בקשב וריכוז, חבל שלא נתנו לי לפני שנים, בואי נתקן את המעוות. על המקום נתנה לי מרשם, וכתבה שם 'כרוני' ואמרה לי עכשיו יתנו לך את זה כל החיים, את לא צריכה לדאוג אז ככה תוך שלוש דקות קבלתי אבחון. אחרי זה שמעתי מאחרים על עוד סוגי ריטלין, מיד רשמו לי כל מה שרציתי שאנסה. יש לי כאבים מסוימים שתוקפים אותי, אני לוקחת כל מיני משכחי כאבים קשים לפעמים, לא פעם אני שומעת המלצות מאנשים על כדורים כאלו ואחרים ואני מחליטה לנסות. אני עושה רשימה של בערך 8 סוגים של תרופות, חלקן נמצאות ברשימה של הסמים המסוכנים שצריכים לשלוח העתק למשרד הבריאות בכל פעם שמקבלים אותם, ואני אפילו לא הולכת לבד לרופא, שולחת את העובדת והיא חוזרת עם חבילות מלאות. אם הייתי רוצה להתאבד יכולתי בקלות. היחידה שפעם דאגה הייתה הרוקחת, אמרה לי תקשיבי, את לוקחת את כל המיקס הזה ביחד? את יודעת שאלו תרופות שאסור לקחת אותן ביחד ואני דואגת לך. אני אישית שומרת על עצמי, (בדרך כלל) ולא מגזימה, אני גם צריכה להיות במלא החריפות בעבודה כך שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות מסטולית, אבל הקלות הבלתי נסבלת של נתינת כדורים, שלא אבחון חפיפי, לא מעוררת יותר מדי אמון ברופאים, סליחה אם מישהו נפגע.

כמו בכל מקצוע, יש טובים יותר ומקצועיים יותר ויש פחות. והקלות הבלתי נסבלת הזו, מקורה באנשים שמוזילים את המקצוע! ולא מבינים את משמעות מעשיהם. זה משאיר, אותנו ה"מטופלים" להפעיל הגיון ולהקשיב לעצמנו ולדעת מתי הפסיכולוג או הרופא או הפסיכיאטר הוא מספיק מקצועי והגון כמובן שהכל בתיאוריה אצלי וכל ההודעות שלי על המטפלת שלי מוכיחות זאת :-))) אבל, עזבי...הכל בסדר...

יש רופא אחד, מלאך, לא אשכח לו את חסדו, את המסירות, את הרצון האמיתי לעזור לחולה ולא לאגו, לא מצאתי הרבה כאלו אבל מעבר לאגו, יש את ההפקרות, את נתינת התרופות בלי לחשוב, את השטחיות. נכון שקשה להוציא המוץ מן התבן, ונכון שיש הרבה בלבולי מוח, ועם כל זה, הנסיון שלי הוכיח לי, שאם אין אני לי, מי לי? עם כל הכבוד, חייבת תמיד להחזיק את המושכות. וגם בנושאים של רפואה, שאני ממש לא מומחית בה, יש להפעיל את השכל הישר, יש לבדוק באלף בדיקות כל מה שרופא אומר, ויש לדעת שהרבה רופאים מתוגמלים על ידי חברות התרופות בצורות שונות, יש הרבה רופאים שרוצים להכניס פציינטים למחקר שלהם, ויש אחרים שפשוט פועלים על אוטומט. מה כוונתי, סנדלר בכל מה שיילך, יראה נעליים, עו"ד בכל מקום רואה איפה לתבוע, פיסיכיאטר רואה את כולם חצי משוגעים, ומי שעוסק בהשתלות, ימליץ על השתלה, כי בא לו בקלות לחתוך, (ואת זה אני אומרת לא מתאוריה!)

מרגישה שבאמת נהייה כאן מקום תובעני קצת ולוחץ. מציעה שנכתוב לו תודה. אני מודה על ההקשבה שהיא מעבר. על ההרגשה שרואים ויודעים גם כשלא ממש מסבירים מודה לך על ההחזקה וההכלה של פורום מורכב כזה. תודה על סבלנות אין קץ. תודה על התובנות החשובות ,.ההארות וההערות תודה על זמן פנוי שלך שמוקדש לכאן. תודה!!!(השקעתי ממש, נכון?) מכל הלב.

אודי, תודה שכשאתה כאן אתה כאן בכנות ומכל הלב, וכל כך הרבה זמן בהתמדה. ושכשמרגיש לך שזה לא כך אתה לוקח חופשה, תודה גם על כך. תודה שאתה מנסה כל הזמן לכוון ולדייק, לגעת במי שכותב/ת, וגם משתף בכנות בהרגשות שלך ונותן להן מקום. זה אנושי כל כך. ואיכשהו, לאור כל האירועים האחרונים, חזרתי וקראתי את השיר שבדף הבית שלך. אנושי, אנשים, הדדיות, תנוח היטב ותאסוף כוחות, גילת.

אודי שומר הפרדס, מצטרפת לכל התודות של רוני. נראה לי שכבר כתבתי פעם שלקחת על עצמך תפקיד אוקסימורוני, קצת בלתי אפשרי. ובכל זאת אני מרגישה שאתה מחזיק את הפרדוקס בשתי ידיים ומאזן כל הזמן ברגישות, תבונה והשקעה. אז תודה על זה, ועל המקום לנוח בו ולהיות וגם על כך שאתה שומר על עצמך. מאחלת מנוחה מתאימה וממלאת, נעמה.

אל תשאירו אותי לבד פה בעץ הזה...

תודה על שהינך... ותודה על המקום שמחזק ,עוטף ושומר.

לאודי, אני מודה לך על המקום הזה......... גן שמור שיצרת עבורינו. תודה שאתה עונה ברגישות,מכוון,משתף,שומר. הכל שלא על מנת לקבל פרס. אני כל כך שמחה שאתה לוקח חופש.זמן לעצמך ושאתה קודם כל שומר על עצמך. תנוח טוב,תאסוף כוחות תנשום וכל דבר שעושה לך טוב ומיטיב איתך. כל כך מגיע לך, שלך, הילה

מצטרפת לתודות :) אני רוצה לשתף אתכם שהגעתי לפה ממש כשהתחלתי בטיפול, די במקביל, כי לא ידעתי מה זה טיפול בכלל ורציתי איזושהי פרספקטיבה אחרת. אודי אפשר לי להתייעץ, להבין ונתן לי תחושה של שייכות למקום ובעיקר לא השאיר אותי לבד, בזכותו לא עזבתי טיפול...והמשכתי והיום יש פירות.. תודה והצלחה בכל. מיכל

אודי, תודה! על הכל! על המקום המיוחד הזה שלא ברור מאליו כלל. ובעיקר על כך שאתה מעמיד אותי במקום גם כשלא כ"כ נעים לי לשמוע את הדברים האלו. אז הנה, גם אני החלטתי לקחת חופש מכאן וכנראה שכיוונתי לדעת גדולים (:

תודה שאתה. תודה על ההכלה, על האנושיות, על המקום, על המילים הפשוטות, על החתירה לדיוק, על שימת הלב , על שאתה רואה וזוכר, על הנגיעה המרפרפת, העדינה שנשלחת מהמילים והיחס הישר אל הלב הקפוא. תודה על היושר והכנות, תודה שאתה שומר על עצמך ולוקח פסק זמן כשצריך (אותי זה נורא מרגיע, מראה לי שיש כאן מישהו שלם ויציב שלא נסחף, מישהו שאולי אפשר לסמוך עליו...).

בו איפשרת לנו להתבטא בשטף, ושעוד פתוח כאן והספקתי לחזור למחשב ולרשום את ההודעה :-) תודה שנתת לי מקום גם בימים יותר מופרעים שלי. אני מרגישה כבר הרבה זמו שצריך לשרטט את הפורום מחדש. עם כל החרדות שלנו משינויים. סוריקטה

כיצד ומי צריך להודיע לנכדים בני 3 ו 6 על פרידה בין סבתא לסבא? הנכד הגדול מאוד קשור אלינו הוא ישן א לינו אחת לשבוע לוקחים ומחזירים אותו מחוג. הוא אוהב לבלות איתנו הנכד הקטן פחות קשור אלינו

היי, הילדה-מרגישה אשמה.ממאנת לעזוב אותך רוצה לתפוס לך את הרגליים שלא תלך.......שוכבת על הרצפה בוכה ובועטת........מה?איך?למה? הילה הבוגרת-מבינה שיש לך חיים.ועבודה ומטופלים.כל כך מבינה כמה קשה לאחוז בחבל בכל קצותיו. מאחלת לך שבת מוארת.שבת בחיק המשפחה. אויר צלול אחרי הגשם והרבה ירוק בעניים. שלך, הילה

מבינה אותך מאד....

כן, מגיעה לך מנוחה טובה, אתה מאוד משתדל וככל שאתה משתדל נראה באמת שהתובענות כאן גוברת ונכנסים למעגלים לא רצויים. יאמר לזכותך, שבניגוד למנהלי פורומים אחרים אתה מנסה למקסם את השימוש במדיום הזה וזו משימה קשה מאוד אולי בלתי אפשרית מול קהל כל כך רעב ונזקק כמוני ישר כח!

אודי... :-( בדיוק כתבתי הודעת המשך וכשסיימתי ראיתי את הודעתך. ואני רוצה לכתוב משהו אבל אני לא יודעת מה כרגע. אז אני רק יכתוב בינתיים שתנוח היטב ותאסוף כוחות, במילים שלך, ולאו דווקא כוחות בשביל לחזור אלינו, פשוט - שכמות הכוחות תהיה מותאמת למה שמוציאים, ושיהיה סיפוק ולא אפיסת כוחות. לי זה נוגע כרגע בכל מיני מקומות , אולי אכתוב בהמשך, אולי לא, בנתיים להתראות וסליחה/ תודה/משהו מבולבל כזה, גילת.

חשבתי עליך השבוע, ונזכרתי שלפני שבחרתי את מקצועי הנוכחי חשבתי אולי ללמוד להיות פסיכולוגית, ואחרי שראיתי מה שאתה עובר כאן, אמרתי לעצמי, שלעולם לא הייתי עומדת בזה. ראבק! מה אתה חייב למישהו? אתה מתנדב כאן, עוזר לאנשים, נמצא כאן, ועוד יש טענות? בלי לפגוע באף אחד, אבל אני חושבת שהרבה מהבעיות של האנשים כאן זה המחשבה שאנשים חייבים להם! יאללה, חבר'ה עד שאתם מאמינים שכולם חייבים לכם תחשבו כמה אתם חייבים לאחרים? כמה אתם עושים בהתנדבות לאנשים זרים לכם לחלוטין? מה זה התביעות האלו?? מילא, רוצים להתפנק, להתרפק, גם נראה לי לפעמים מכביד, אך עוד לבא בטענות, ובדרישות? תהנה בחופשה, תעמיס לעצמך כוחות, ונתראה.

אודי יקר, סוף סוף... Take Care שלך, סוריקטה

היי אודי, כשרק התחלתי לקרוא כאן, לא הבנתי את כל הבנות שרושמות כאן, וכמה הן מתפעלות. ממך ומחכות לתשובתך. ורק כשהתחלתי לכתוב גם אני הבנתי כמה שאתה תומך ומסייע ונותן מעצמך עבורנו, אז תודה רבה לך וחופש נעים!

אם יש משהו שאני אוהבת בפורום הזה ושמשאיר אותי כאן . זה את הישירות הכנות והגבולות שלך .יישר כוח ..ושוב תודה באמת מכל הלב .

בהצלחה עם העיסוקים בעבודה שלך אודי מימה

ראית את ההודעה שלי מיום שלישי, רגע לפני ההודעה שלך שיוצאים להפסקה אמצע שבוע... רציתי שתראה.

אתה יודע? לפעמים אני לא מצליחה להבין אותך. אם אגיד שנעלבתי, אתה לא תבין על מה אני מדברת...

אתה לא עונה לי ולא מעלה הודעות או תגובות שלי תסביר לי מה כל כך לא בסדר בבקשה

מרגיש לי מזלזל ונוגע בדיוק במקום הכואב הזה של הנזקקות והנואשות לקשר למגע הצורך באחזקה הפחד שכל רגע הכל יכול להתמוטט כי הכל תלוי על חוט השערה לא הייתי בוחרת להיות במקום הזה אני יכולה לספר שאני עובדת ביותר ממשרה אחת ןמפרנסת משפחה ומממנת טיפולמ3 פעמים בשבוע ונלחמת כבר יותר משנתיים במוות וחיה בתוך סיוטים אבל משתדלת ללכת גם למסיבות חנוכה ולאפות עוגות יומולדת לכל אחד מהארבעה ובראש לשמוע צעקות וקולות ולראות זכרונות ולהרגיש כאבים ןסיוטים ולהרגיש לפעמים כל כך נחותה כשאומרים לי שההודעות שלי זהות בתחינתן

לא יודעת אם משיהו פתח אותו אבל היו שם כמה שאלות שהתייחסו לשאלה אם יש אדם שקרוב אלייך. ומה לעשות שהיא הכי קרובה אליי או בכלל. ותהיתי לעצמי מה זה אומר...הרי בסופו של דבר, בעתיד הקרוב או הרחוק אני לא אהיה איתה לעד, כך לפחות נראה לי. מה יהיה אז?

אבל ברצינות, אתה חושב שהיא מחליפה משהו? זה קצת מוזר בעיניי. אני חושבת שהכוונה שלי הייתה שאין לי עוד קשרים קרובים אבל אתה לקחת את זה לכיוון אחר. הצלחת בכלל להבין אותי?

וואוו... אודי וכולכם, קראתי את התכתובת הענפה שהתרחשה פה בעניין המעקב אחרי המטפל/ת בוואטסאפ... בתחילה לא כל כך הבנתי, איך אתם מצליחם להכנס לקבוצות סגורות של המטפל/ת שלכם ?! איך אתם מצליחים לעקוב ? קצת בדקתי יותר בווטסאפ שלי וגיליתי שאתם למעשה עוקבים אחרי הזמנים בהם המטפלים שלכם פותחים את הוואטסאפ.. התחלתי השבוע גם כן לעקוב אחרי הכניסות של אמא צביה לוואטסאפ שלה.. לאחר כמה שעות הפכתי לאובססיבית בעניין.. :((( כל כמה שעות נכנסתי ועקבתי... זה מאוד מעייף.. מתיש... הרגשתי שאני הופכת לאסירה של עצמי.. כאילו אמא צביה חודרת לי למוח ולאצבעות הידיים בלי שליטה... עכשיו חזרתי ממנה.. סיפרתי לה על כל עניין הוואטסאפ.. על הגילוי דרך הפורום, על מילותיו של אודי : שזה נראה לו לא נורמלי, אך הוא מבין שזו הנורמה כאן " סיפרתי על המעקבים שאני עושה אחריה דרך הוואטסאפ.. היא שאלה אותי אם זה עושה לי טוב ? עניתי לה שכן ולא. כן - כי אני מרגישה סוג של שליטה ??? במצב.. שאני יודעת שבאמת באמת היא קיימת. עובדה שהיא פתחה את הואטסאפ. ולא- בגלל שזו חודרנות לטריטוריה שלה. וגם בגלל שזה מתיש אותי והמצב של כלא פנימי כזה.. הצעתי לה שהיא תחסום בואטסאפ את האפשרות לצפות בזמני הכניסה שלה. היא התנגדה. היא הציעה לי למחוק אותה מרשימת המועדפים שלי בוואטסאפ.. 1. לא בטוחה שאני מוכנה לוותר על זה.. 2. טכנית, אני לא מצליחה לבטל, לא כל כך יודעת איך.. סיפור של מעקב בוואטסאפ... ואם זה לא היה עולה פה, אפילו לא הייתי יודעת על קיומו.. האם אני מצטערת על כך ? כן :((( ולא :)))) במבי.

מהרשימה. אבל אם את תורידי את האפשרות אצלך של מתי נראית לאחרונה לא תוכלי לראות אחרים. מבינה אותך לגמרי. אצלי וטוב שכך היא ביטלה את האפשרות. ז"א לא ראיתי בכלל שהיה לה את זה. מעניין אולי אשאל אותה אם זה בכוונה. את תהיה לה אז פשוט אמחק אותה לגמרי מהאנשי קשר. גם ככה לא ממש "מותר" לי לתקשר איתה דרך הטלפון וגם יודעת את המספר שלה בעל פה (ארבע ספרות ברצף של אותו המספר).

הצלחתי להוריד אותה מהוואטסאפ .. מצד אחד אני יודעת שזה נכון גם כלפיה וגם כלפי. סוג של שחרור וחופש שחוזר אלי.. מצד שני חסר לי כבר אפילו באצבעות להקיש את שמה בוואטסאפ בכדי לראות שוב ושוב ושוב מתי היא נכנסה לאחרונה.. חסר לי גם ללב ... ???? ואולי לא ?? הרי אמא צביה נמצאת כבר עמוק בלב שלי ,לא ? אז למה לי ההרס שבמעקב ??? ואולי אני עושה לעצמי ראציונאליזציה בכדי להפחית את הכאב ?? בכדי שהאצבעות לא יחברו שוב את אמא צביה לוואטסאפ ?? אתם רואים ??? כל דבר שאצל אדם "מן היישוב" כל כך קל ומובן.. ממני שואב כמויות של אנרגיה... במבי.

יש לי אנדרואיד. אני גם אשמח להוריד אותה ואת הפסיכיא'.

לי יש אייפון, אין לי אנדרואיד. אם אינני טועה אנדרואיד נמצא בגאלקסי, נכון ? אני הצלחתי להוריד באייפוןץ האמת, אני מאוד גאה בעצמי.. ואודי, תודה לך, המילים שלך נתנו פוש לעשיה הזו ... אודי , :) :(( תחבר את אמא צביה בחזרה לוואטסאפ שלי.. אני רוצה :((( אבל אני יודעת שזה הרסני עבורי.. בדיוק !!! כפי שכתבת.. ליל מנוחה לכם אהובים.

למה שאתן כותבות. אני כמעט ולא עוקבת....... אבל אולי גם אני אמחק אותו. במבי את כל כך מהיישוב.... הילה

הי במבי, האמת שלמקרא ההודעות כאן גיליתי שגם למטפל שלי יש משתמש בווטסאפ, וחוצמזה הוא גם מזמן אישר אותי בסקייפ. אני לחלוטין לא מחטטת ולא בודקת. הוא שם כי מספר הטלפון שלו בזכרון של הטלפון וזהו. סוריקטה

הי. בזמן האחרון קוראת פה רק במגע מרפרף. כאילו ניתק לי החיבור וצריך להפעיל מחדש אם רוצים. קוראת קצת שכואב וגם מה שמח וגם את הטעם בפה של חוסר טעם ... אודי כתבת לי על הודעתי האחרונה שקשה עם התחושה של היאוש והחוסר טעם פה . והיא - חודשחופש. כל החוטים שלי קצת מנותקים. ואולי קשה לי לקרוא אחרים כי אני מרגישה שהחוסר טעם הזה ממש כמעט מוחשי, אולי-שאין טעם שגילת תגיד שאין לה טעם כי גם ככה לכולם מסביב, לכל ה"ארוחה" אין טעם? לילה, גילת.

אודי, הי, לא בדיוק קלע לי ... אני קצת רוצה שתיגע שוב בעץ שלי.. ראיתי שנגעת שוב הערב בכמה עצים. אבל , אתה יודע, סתם בתור משאלה כזו. אולי אני רוצה משהו שאפשר להרגיש בעזרת החושים... חוש הטעם, והראיה, והשמיעה, והריח והמישוש.. אני לא שואלת מה הטעם, או אם יש...כי אין טעם לשאול מה הטעם... כ"א והטעמים שלו... והאברי חישה שלו.. אולי אני רוצה להגיד משהו ושהוא יורגש אולי לספר , אבל בטלפתיה, אולי לנסות להעביר מה בלוטות הטעם שלי מרגישות/לא מרגישות... וגם, כתבתי-הבלעתי, וזה אולי קשור לקטע עם הטעם על החופש שלה..ארוך.. אודי, התגובה שלך, בכלל לא הצלחתי להרגיש אותה, אבל אולי זה בגלל בלוטות הטעם והמישוש שלי. ואתה עושה כל כך הרבה פה. אאחל לך כבר מעכשיו סוף שבוע רגוע ושקט.וטעים. ;-) גילת.

כתבתי קודם לא יודעת למה לא נקלט מנסה שוב עצוב גבולות שמשתנים בבשר החי חותכים זה שפתח אותם גם זה שסוגר הטוב הוא גם רע שוב הבטחה שזה באהבה אלי שזה טוב עבורי איך אפשר להאמין לה שהיא ככה מתהפכת וכמו אבא מתנהגת . נשברת וקמה ושוב נופלת נאבקת עם עצמי לא ליפול לבור המוכר כל כך נאחזת ברסיסי שפיות ורסיסי אור ותקווה . לא לשחזר איתה .. ולא מצליחה להבין למה הכתיבה כל כך חשובה לי מה ההבדל בינה לבן דיבור ולמה מפחדת לדבר ישיר וברור מציבה אותי בחוסר ברירה להתמודד להתבגר ..מפחדת ולבד

לאניכולה לדבר. לא מפחדת לכתוב זה אחרת זה לא לדבר זה לא לשמוע זה לא להיות זה משאיר בלבד גם יחד והכי בטוח זה לא דיברתי אסור לדבר אודי לשאלה אם יש לי מה לעשות עם זה התכוונת שאני אדבר ....

שאולי אני לא יודעת להנות או שאולי שום דבר לא משמח אותי. לא יודעת איך לנסח את זה במדויק. זה עלה לי אתמול בהקשר למחשבות על מה שקרה בחול. הייתי כמה ימים לאחרונה בחופש קטן עם חברה וגם הרגשתי שהיא הרבה יותר "מתלהבת" ממני ואני בסדר כזה, לא מעבר. אני לא יודעת מאיפה זה בא אולי אני לא יודעת לבטא את זה או שאולי אני פשוט לא מרגישה שום דבר מיוחד. אני כן שמה לב שקורה שאנשים מתרגשים, מתפלאים לידי ואני לא. הדבר היחיד שחשבתי שאני אוהבת זה אחיינים שלי, גם לא את כולם וארצה להראות לחברות או למטפלת. אבל אם חברה תראה לי תמונה של הילד שלה או של אחיין שלה זה ממש לא מזיז לי ואצטרך לעשות את עצמי מתלהבת. אודי, מה אתה חושב? איך אני יכולה לדעת מאיפה זה נובע? מה אפשר לעשות עם זה? זה טוב, לא טוב?

היי חנה, אני כל כך מבינה אותך....... בעבר גם אני הרגשתי כך.אדישה. מה שקורה לפעמים שכשאנחנו קטנים יותר עוברים עלינו דברים לא נעימים. ואז אנחנו מכבים את הרגשות,מורידים את השלטר..... לכן חשוב שוב להרגיש כאב,כעס,וזעם. ובהמשך הלב נפתח לאהבה,שמחה והנאה. זה יכול לקחת זמן. איתך, הילה

מקווה שאכן כך. האמת היא שבפעמים האחרונות כ"כ כעסתי עליה ואולי על עוד דברים, שהיא כבר כינתה את זה זעם. זה לא משהו שהכרתי אצלי.

זה משהו שאני חושבת עליו ולא עלה לי איזה משהו לראש שמתאים. אני מתכוונת לדבר איתה על זה, לא בטוח שזה יקרה בקרוב כי הדיבור אצלה לוקח לי הרבה זמן.

טוב שעושים כאן קצת שמח. ולא על היום לחפור רק במה מכעיס ומה מתשכל. למרות שנכון להיות מחובר לכל הרגשות אבל לא יותר מדי. נכון אודי?

היי לכולןם, עץ-שמח של יום רביעי! (: טוב השבוע: - היה לי רגע טוב עם אחותי. - הייתי חולה (רגע, זה נהיה טוב!) וכל מיני אנשים דאגו לי ולשלומי. - שמרתי על עצמי כשהייתי חולה בלי ללכת לעבודה כשזה לא מתאים. - קיבלתי הודעה על ביטול שיעור של בוקר בשנייה שהתחלתי להתבאס מכך שבטח לא ארגיש מספיק טוב כדי לקום מוקדם אבל זה שיעור שקשה להשלים. זה היה תזמון מהסרטים. - אני שונאת לאחר, וביום שפיספסתי את האוטובוס בדיוק גם הצד השני איחר ולא קרה כלום. (; יום טוב, נעמה.

נעמה יקרה וכולם.. בא לי לנסות להשתתף.... מממ....מה אגיד?.. חייבת למצוא משהו.. אולי טוב שהוא רע? יותר מדויק קשה? הוא גם טוב? אז אני רוצה להגיד שאני יודעת שמאוד קשה לי עם המטפל שלי כרגע, ואנחנו לא מתקשרים בכלל, ומי יודע מה יהיה, ואולי נפסיק טיפול ואולי לא, אבל דווקא כל מה שעברתי - גרם לי לשבת ולכתוב ולכתוב הרבה דברים שהיו חבויים איי שם, שכן הייתי צריכה לפתוח אותם... אז כל זה גרם לי להוציא דברים מאוד משמעותיים ולכתוב אותם. דברים שלא אמרתי למטפל שלי, אפילו ששנתיים וחצי ביחד, דברים שלא הייתי מסוגלת להגיד לעצמי בפה מלא. ועוד משהו, הצלחתי. הצלחתי במשך שבוע שלם לא לכתוב לו כלום מאז הפגישה האחרונה שלנו, שזה משהו גדול בעיניי. אומנם זה גם משחקי אגו, שלא אכתוב לו כלום עם איך שהוא התנהל והיה איתי, אבל עדיין, הצלחתי. אז יש טוב בכל זה???:) אוהו!:) רחל.

לחלקיק של שנייה, ממש קטן, ממש קטן, ממש קטן, ממש קטן, הרגשתי שייכת פה. שלא כותבת רק שאלות של 'מה לעשות' ובורחת... שרואים אותי קצת. פה. רחל.

נעמה הי, ושוב, כל הכבוד על העיקביות שאת מעלה את העץ השמח השבועי.. :) והשבוע, העץ השמח נראה בדמיוני כרגיל עם כפכפי העץ ההולנדיות שלו, רוקד עקב אגודל,עקב אגודל, ובקצוות הכפכפים נטועות חנוכיות-חנוכיה בכל כפכף, ולחנוכיות -נרות דולקים, והשלהבות נעות מצד לצד עם ריקוד העץ ושולחות שובלי אור.. פסי זהב שממלאים באור רך ועוטף..עוד ועוד ועוד.. אתה שומע את עלוות העלים.. רגע..רגע.. הם משמיעים נעימה רכה.. כן.. הם לוחשים בקול רך :"באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש.. סורה חושך ,הלאה שחור, סורה מפני האור ..." וואללה... נסחפתי קצת.. :) אוהבת את העץ השבועי שאת פותחת מדי שבוע ביום רביעי.. אוהבת גם את הקביעות של היום שבחרת ואיתו את ממשיכה.. שאפו עלייך נעמה ! תודה גדולה לך !!! משהו טוב ? יש ! בשני היתה לי פגישה משונה כזו עם אמא צביה.. לא יכולתי אח"כ לתפקד כל כך. וכך גם בשלישי בבוקר..הרגשתי שקשה לי לתפקד. שאני לא מצליחה.. סימסתי לאמא צביה, היא התקשרה ונפגשנו גם אתמול ! בשלישי ! זהו יום שבד"כ לא אפשרי עבורה.. אחרי הפגישה הרגשתי שאמא צביה כזה עטפה לי את המוח בסלוטייפ.. עכשיו אני מרגישה טוב :) חיבוק ענקי לך נעמה, ושוב תודה ! שלך-במבי.

אני אוהבת לקרוא את ריקוד העצים שלך, את ההפלגות עם הדמיון... ואיך שאמא צביה עוטפת לך את המוח בסלוטייפ... אני יכולה ממש לדמיין את זה, אולי זה סלוטייפ כזה חמוד וצבעוני מקלמר של ילדים, סלוטייפ מחנות לחומרי יצירה וכשהיא עוטפת לך את המוח בסלוטייפ אז גם היא יצירתית וגם כל היצירתיות שלך שבפנים יכולה להיות ואת גם יכולה להתחיל להשתמש בכל החומרי יצירה שאת הכי אוהבת מהחנות... בכל הצבעים... איזה כיף... גילת

קיבלתי "מחמאה" ממנה השבוע (: וגם ניפגש בשני במקום בראשון אז יש לי פחות זמן לחכות.... נשאר לי עוד שבוע בערך עד שאעזוב את העבודה. זה לא בהכרח שמח, זה אפילו קצת מפחיד אבל מקווה שזה יפתח לי הזדמנויות חדשות והתחלה טובה. יהיה לי כמה ימי חופש עד שאתחיל את החדשה אז אני מנסה איך לנצל אותם וגם להנות. ניקיתי את הבית וזה נותן הרגשה טובה. מספיק, לא? אודי, אולי גם אתה תצטרף ? (:

באמת כל הכבוד. קצת חבל שהעץ מרגיש לי נעלם בתוך ים סוער. אבל הוא לא. אצלי - חגגתי את אחד מימי החנוכה עם אחי והיה נחמד. נולדה לי אחיינית חדשה השבוע. דווקא הייתי מאד חולה, אבל הסתרתי ודי שיקרתי. שזה פחות טוב. חופש נעים לכולם, סוריקטה

אתה צודק. אבל לפעמים אין מילים שיסבירו .למרות שאני כל כך צריכה שיבינו. מצחק, יש לי 2 ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מבינה מאיפה זה הגיע. נמשיך לנסות?

היי רוני, טוב לקרוא קצת יותר ממך.. רוצה להכיר אותך עוד קצת... אפילו שהתוכן לא קל. בטח ההתמודדות עם הילדים מאוד קשה... זה לא פשוט בכלל. מעבר לכל התחושות שלך לגבי זה. וכן, תמשיכי לנסות. רחל.

היי, אם בטוב יש גם רע - אז הוא כבר לא טוב... הוא רע! ולא צריך אותו, לא?

אם בטוב יש רע, אז ברע יש טוב, ואין שום דבר שהוא "טהור" בטוב שלו או ברע שלו, לא? ואז אם מוותרים על המורכבות מוותרים על כל מה שיש בעולם. הכל חלקי ולא מושלם, וזה כואב. אבל נראה לי שלוותר על הכל עוד יותר כואב... נעמה.

אני יכולה להבין אותך. ונעמה- את צודקת אבל כשאני במצב כזה אין שום טוב לא בתוך הרע ולא בכלל, למרות שברור לי שכן.

איכשהו המחשבות הגיעו לטיול בחול והעברתי את הכל ובכיתי תוכ שאני נזכרת בכל מה שהיה. לא היה לי טוב. ומדי פעם אנשים שואלים אותי איך היה ואם אני ממליצה ואני מרגישה שאני צרחכה 'לשקר' להם ולומר שנהניתי...

כי אנשים מצפים שיהיה לי טוב.. לא יודעת. החברות הקרובות יודעות בערך. שי אחת שבכיתי לה כל יום בזמן שהייתי שם בטלפון. המשפחה למשל ידעה שחשבתי לחזור אבל לא יודעת שהיה לי רע רוב הזמן.

בפרט להילה ובכלל. עבר לי ומרגישה יותר טוב אני מרגישה תקווה בתוכי. סוף סוף.

מימה, נראה שאת כל כך מרוכזת בעצמך. על מה את מתנצלת? תקוה למה? איזה תקווה? למה את מרגישה טוב? אחרי ששוב שפכת הכל? איפה האחריות שלך? את בן אדם מבוגר וצריכה לקחת אחריות על מעשיך. גם אם פגעו בך את לא אמורה לפגוע באחרים. אני מודה שזה מפריע לי הכתיבה החוזרת ונשנית הזאת על העוול שנעשה לך. זה בן אדם זה לא מפלצת. קשה לי לקרוא את כמויות הכעס והתיעוב כלפי אשת מקצוע שרצתה לעזור לך. זה מעיק. ואת לא מקשיבה.את לא. גם אני צריכה לעזוב את הטיפול בסוף השעה. זה לא נקרא לחנוק גבולות לגרון. את חייבת התנצלות אמיתית לאותה פסיכולוגית. די.זה כבר בלתי נסבל.תחדלי בבקשה. שתפי אותנו בחייך. בתחביבים שלך.ברגעים טובים יותר או פחות. בסיטואציות שלך. בעולמך הפנימי. יש כאן מרחב מדהים.נצלי אותו. אני הייתי רוצה להכיר אותך יותר. תהיי יצירתית.תביאי את עצמך כולנו.בבקשה מימה. תהיי חלק מאיתנו. הילה

את יודעת שהגבול בין אהבה לשנאה הוא נורא מטושטש, לא פעם מביעים זעם, וזה בעצם תסכול על אהבה מתסכלת, כך שאני לא בטוחה שחברתנו מלאה זעם וכעס על אותה מטפלת, לי זה נראה יותר כתסכול על אהבה שאינה הדדית, והיא מגלה שהיא מתקשרת נפשית למישהי שבעצם רואה בה כפציינטית! זו סיטואציה באמת מתסכלת, בטיפול את חשופה, פתוחה, המטפל קשוב, אתך, שם רטיה, לפעמים יוד, אבל בתוך 50 דקות את מרגישה כאילו באילוזיה! ואת מימה זה מתסכל מאד. חשבי אם זה היה עם בעלך, ידיד או חבר קרוב, שהיית שופכת את לבך ואז היה אומר , או קיי ממהר עכשיו, להתראות, היית מרגישה כאילו ונתנו לך סתירה בפנים כך שיש כאן גבולות קצת מטושטשים, לא מאשימה את המטפלת, להפך, אני מבינה שבזמן שהיא מקדישה היא מצליחה לחדור עמוק, ולא נדרש ממנה מעבר, אבל עדיין מבינה את התסכול של מימה

כתבת ה'הנצלות לא' . לא מתקבלת? וגם עשית שגיאת כתיב- כתבת 'ההנצלות' במקום התנצלות. שזה משנה את המשמעות כי הופך להיות 'להנצל. הצלה. אז את ההנצלות שלי את לא מקבלת? זה נשמע שבאמת דחית את המילים של התקווה והטוב שניסיתי לבטא ושמת את כל המיקוד על ה'שוב שפכת הכל' כדי להתלונן שוב כמה זה בלתי נסבל בעיניך שאני עושה את זה. אני לא מחפשת להיות חלק מהמקום הזה ברמה היותר רחבה שאת מתכוונת אליה. מסיבותיי שלי. הפורום הזה שימש לי מיכל ומרחב לבטא את מה שאי אפשר היה לבטא במקומות אחרים.

חשבתי שאולי זה קשה כל כך לפעמים להרגיש דברים אצל מישהו אחר בגלל המקום הדומה שזה פוגש אצלנו. אולי בגלל הידיעה מה זה להיאבק בלהיות במקומות התקועים האלו. ועל יצירתיות, תהיתי האם אפשר להתאמץ בכוח להיות יצירתי? (זה קצת פרדוקס אולי) לא ניסחתי פה איזה שאלה ממש אבל אם בא לך לשתף במחשבות... גילת

לא רוצה להיות אני!!!! רוצה להיות כמו אותו ידיד שלי בטיפול שהולך לו טוב, רוצה להיות כמו כמה אנשים שמכירה ואצלו בטיפול, ולא מפסיקים להלל אותו!!!! לא רוצה להיות אני!! אותי וכמו ומי שאני הוא לא רוצה..!!!! אני אבוא לפגישות מסודר, אני לא אשגע אותו שקשה לי, לא אשלח לו הודעות, לא אהיה מבולבלת, מיואשת, שיקבל לטיפול את מי שהוא רוצה....אני אעשה מה שרוצה...רק לא להיות אני!!!!!

היי רחל, כשאת מתארת את זה ככה, זה נשמע מלא שנאה עצמית, פחד, חוסר אונים. אבל נראה לי שאפשר להעביר רעיון דומה בלי אלה - אני רוצה להשתנות. יש בי דברים שעושים לי לא טוב ואני רוצה לשנות אותם. אני רואה את זה כניסוח חומל למה שאמרת, כזה שגם אפשר לעמוד בו. כי את את, לא מישהו אחר. וזה נהדר, ותחשבי כמה מפחיד זה להיות מישהו אחר לגמרי. לשנות משהו בך זה להצליח להפריד בין הדברים בך שהיית רוצה לשנות למהות שלך. מה את חושבת? שולחת חיזוק מכאן. אני רואה כמה קשה התקופה שאת עוברת. אני מקווה שתצליחי/תצליחו להפיק ממנה טוב. (ושמחתי שהרגשת שיש לך מקומצ'יק, שרואים אותך. היה כיף לראות אותך) נעמה.

כמה כןאב וקשה אני קוראת לך בלילה וחשוך וקר.... אודי,אתה שומע?

לא רוצה לחשוב יותר!. לא רוצה להיזכר יותר!. אוף כמה רעש יש מסביב, שקט אני רוצה שקט. והיא לא נותנת לי שקט היא הפכה לחלק מהרעש. אני כועסת עליה שהיא לא מבינה את זה. אני לא אשבר אני לא אשתף אותה! נשב בשקט.

כתבת בסוף "נשב בשקט"... זה יפה. כי גם לאפשר לה ולך לשבת בשקט זה יכול להיות הרבה... רחל.

אני עונה על מבחנים לדוגמה ונתקלתי בשאלה שלא הצלחתי לתת את הפתרון עליה. אבקש את דעת המומחים בנושא: לדני (גבר) ציון IQ=95 לחברתו דינה ציון 120 =IQ מי מהם צפוי להיות יותר יצירתי? 1. אין לדעת מהנתונים היות ודני גבר ודינה אישה- ולכן לא ניתן להשוות ביניהם. 2. דינה. 3. דני. 4. סביר כי הם יאופיינו במידת יצירתיות דומה. אני יודע בכללית כי נמצא קשר נמוך/מתון בין יצירתיות למנת משכל עד 120 הקשר נמוך אך מעל היי קיו 120 הוא עוד נמוך יותר מה תהיה התשובה הנורמאלית יותר 2 או 4? יש קשר אז זה אמור להיות דינה? או שזה ד' מכיוון שאין בהכרח זה מקיש על סיבתיות? וגם מכיוון שהקשר כל כך נמוך אז סביר שהם יאופיינו במידת יצירתיות דומה (דומה זה לא מחייב שזה זהה אחד לאחד אבל יש דמיון ולכן ד' למעשה מתאים יותר) מה דעתך בנושא?