פורום פסיכולוגיה קלינית

כתבתי לך כל כך הרבה פעמים הפלא לא רוצה לשלוח ... מנסה ממחשב. בבקשה יקרה אל תאשימי את עצמך !!!!!! את ממש לא אשמה !!! פעם לימדו אותנו שאסור להרגיש שאסור לדבר שכואב . לא יקרה ממש לא אני שמחה שכתבת את מה שאת מרגישה , זה בסדר להרגיש והרגשות שלך חשובים ,את חשובה . ברגע שיצאתי מהמשבצת שלי ככ הבנתי אותך גם אני הייתי מרגישה אולי כמוך .לכן כתבתי לך אני כאן בשקט עד שיחזור לך הבטחון . בבקשה יקרה אל תאלמי ואל תעלמי את חשובה לי וחשובה עד מאוד לפורום . לשקט ולאיזון שבו. מקווה שעכשיו ש"דיברנו" אני קצת פחות חדשה וזרה לך...

רגשית,אני לא במקום הטוב בעולם היום.. מתקשה קצת לכתוב ,אך לא רציתי שתשארי אדומה.. מאוד מעריכה את תגובותייך אלי.. האיכפתיות והרגישות שלך מגיעות אלי פנימה.. תודה לך.

ביקשתי ממנה והצפתי.........ובסוף גם התקשרתי .לא כך ממלאים רגש בטוח לא כך.......לא יודעת איך, ואחר כך אכלתי ורע לי וניסיתי למלא.......דבילית.......ורציתי שיהיה לי רע אז קיבלתי :( תודה וסליחה בכל אופן.......

אודי, נכון שהשתפרתי? ואני כבר לא מציפה את הפורום מאז שיצאת להפסקה? (:

רציתי להגיד כל מיני דברים היום והיא לא עזרה לי. פשוט כי לא אמרתי לה שאני רוצה להגיד והיא לא באמת יכלה לדעת... אמרתי לה שאם היא לא עוזרת לי אני לא מגיעה בפעם הבאה. היא אמרה שאם אני מרגישה שאני צריכה לא לבוא פעם אחת אז זה בסדר.. אז כעסתי עליה עוד יותר ואמרתי שאני לא באה יותר אף פעם..היא כמובן אמרה שהיא לא מסכימה שלא אבוא יותר. לקראת הסוף הצלחנו שתינו ביחד לעזור לי להגיד משהו, אז הצלחתי להירגע. אני לא רציתי לא לבוא אני צריכה אותה... לרוב באמת היא מצליחה לעזור לי לצאת מהמצבים האלו.

חנה אבל בסוף הצלחת זה נהדר לאט לאט מכירה את המצבים האלה שקשה כל כך ..תסתכלי על זה שהצלחת לא על זה שלא הצלחת .חזקי את עצמך בהצלחות שלך בפעם הבאה יהיה קל יותר מאמינה בך

בתמונה הכללית אני חושבת שבאמת אני מתקדמת, ברגעים קשים לפעמים זה נעלם.

אודי, מה שכתבת למימה, בנוגע לכך שיש אנשים שפסיכותרפיה אינה יכולה לעזור להם, "נגע" בי וגרם לי להרהורים.... גם אני מרגישה לפעמים שאני לא יכולה להיות בסטטוס של "מטופלת"... מרגישה שיש יותר מדי חסכים ושהבור השחור עמוק מדי מכדי שטיפול יוכל לעזור.... איך אדע שאני לא מבזבזת את זמני ואת כספי לשווא??? איך אני יכולה לדעת האם אני בן אדם שפסיכותרפיה יכולה להיטיב עימו? אני ממש לא רוצה לסבול לשווא, כי כרגע קשה קשה קשה בטיפול. קשה ומפחיד, וכל הזמן מתעורר רצון לקחת את הרגליים ולברוח. נטע.

ביום יש חיוך ,צחוק פלרטוט. יש לי עיניים שובבות. אפילו פה גדול לפעמים ברגע של תעוזה. אפילו טיפה קסם אישי לפעמים. וחושבים. חושבים שאני נורמלית. חושבים שאני מקסימה. בלילה אני הולכת לישון, לשכב. מתי שאני לבד עם עצמי בעולם דומם, לא תמיד אבל לפעמים, יש כאב כזה והכל מדמם ובוכה כי אני יודעת שאני כמו חנות סגורה שמסתכלים בחלון ראווה וחושבים שיש בתוכה דברים נחמדים כי ככה זה נראה לשנייה מבחוץ. אבל הדלת נעולה לא נפתחת. כי בתוך החנות הזאת מעבר לחלון ראווה יש גרם מדרגות שמוביל ללמטה ושם יש ריח של כאב ושום דבר לא יפה. בטיפול אפילו היו גוויות של תינוקות מזפת וצרחות באויר. בחנות הזאת אין שם חיבוקים ואין שם מישהו שאכפת לו. אבל החלון ראווה מחייך. שמתי שם פרחים לקישוט. צבעוני כזה. חמוד.

מימה ככ רוצה להיות איתך לשבת איתך לחבק אם יתאים לך ..בכל פעם מסתכנת לקרוא אותך האם שוב תיכתבי על הטיפול ההוא שעבר , האם תאפשרי לי לשבת איתך . מאמינה שבחנות הזו יש הרבה יותר ממה שאת מוכנה להודות בפני עצמך. אם רק תרפי מהנושא הזה ותתני לנו להכיר מעבר לאובססיה של הטיפול הזה ...מנסה שוב , מושיטה לך יד את לא לבד.

להתייחס לצורה ולא לתוכן... כן אני מטיילת אתכם במבוכי המרתפים שלמטה.. אז? חשבת למה אני עושה את זה? אולי כדי לא להיות לגמרי לבד עם זה ברגע שאני שם? מעניינת שהתגובה של אביב מבטאת את הרגש האנושי שמתייחס, זה במתעורר בקרבו רצון לנחם ולשכך.. אבל אצל פסיכולוג יש מן 'שיקוף טכני' שכלתני על הדברים.. למה אתם כאלה? אאאאאאאאאאאאאההה

איזה מן עולם זה?

אולי ההיפך הגמור מכך. הרי יש לכם את הגבולות והתסכולים.. ובמקרה של הפסיכולוגית גם ההתייחסויות בתוך המפגשים היו אטומות ומתנשאות. זה מדהים כמה הנפש כמהה לקבל משהו אנושי מהדבר הזה שנקרא 'טיפול' וכמה לפעמים מה שבאמת מקבלים שם רחוק מזה

אפילונלא נכנסתי לפה בקצת.

כל מה שאני חווה מבפנים זה איך אני לא שווה כלום ואיך הטיפול הפסיכולוגי רק העצים אצלי את ההרגשה הזאת והשפיל וביזה אותי אבל לא משנה כמה אני אצעק ואמחה על מה שעשו לי וכבר קיבלתי הסכמות ואישורים שזה היה גרוע מה שעברתי שם וכושל מצד המטפלת אבל הזמן חלף ואני מתחילה להרגיש יאוש ובלי שום סיכוי אי פעם לזכות באהבה וללמוד להנות על בסיס של בטחון. מי יתן לי בטחון שאין לי אותו בתוכי? אף אחד. אין לי בטחון שיאהבו אותי בלי לשמוט. אני בוכה עכשיו וחושבת על שריטות מדממות. אני סתם בוכה ולא שורטת כי מה זה יעזור זה מטומטם.. אני למה הכאב שלי לא מתחלף בהנאה? אני רוצה להנות. ותמיד שאני רוצה להנות זה מרגיש כאילו מישהו צריך למות קודם. אבא שלי? אמא שלי? העולם הזה? משהו צריך להתפוצץ ולהשרף קודם באש של הגהנום לפני שאני אזכה להנות באמת מהחיים האלה בחופשיות. מהחושים שלי. למה אני ככה? הבעיה איתי שמי שיציע לי הנאה ואהבה כזאת -ומלא יציעו ויעמדו בתור אם אעמיד פנים של אדם קליל. אבל עמוק בפנים בא לי להקשר ושיחבקו לי את הפצע והכאב ואת זה מי מוכן לעשות? אף אחד. אף אחד לא יסכים לשאת את הכבדות הזאת בשבילי ולהשאר שם. אני לא מאמינה בזה. ינטשו אותי וישחזרו לי שוב את המוות. כמו שנפסיכולוגית עשתה. והיא עוד האשימה אותי. מי המציא אתכם מטפלים כאלה כושלים בנפש האנושית? אטם לי את הלב הטיפול הזה. גרם לי להכנס למקום ככ הגנתי. ככ פוחד מהטראומה ששחזרתי שם. שלא יקרה שוב. שתשרפו אתם בגהנום כל מי שלא מצליח לראות אותי ולעזור לי כי משהו בי ככ לא מסוגל לבקש את העזרה הזאת כי זה להסתכן במוות רגשי. תמותו. ובסהכ רציתי להנות. שיהיה כיף עם בטחון שאף אחד לא ישמוט. שיאהבו אותי באמת ולא רק זמנית ויזרקו. בטחון מלא שגם אם אראה את הכאב לא יברחו. ואי אפשר לקחת את הסיכון כי זה מוות. מוות. צרחתי לה 'תעזרי לי' והיא לא עזרה. למה שמישהו אחר יעזור. מי צריך את הכבדות הזאת בכלל... רק בהעמדות פנים אפשר להיות עם אנשים ובהעמדות פנים זה לא שווה. זאת לא אינטימיות אמיתית. זה קורע מבפנים לרצות להיות אמיתי אבל לא להאמין שיש מישהו בעולם הזה שיהיה מוכן להכיל בשבילך גם את הרע ולא להיות שם רק בטוב או איפה שנוח להם ומשתלם להם ועונה להם על אינטרסים של עצמם. נדונתי להזדקן מרירה? אני לא רוצה את זה. עכשיו תלמדו אותי איך לקחת סיכונים, ליזום, להעיז לפעול, להרגיש, ללמוד להנות. להשתחרר ברגש ובחושים בלי להסתכן במוות פנימי מכאב של נטישה ואכזבה. איזה גורל פנימי עצור ומסריח יש לי. למה דווקא אני? בא לי שתמותו. תמותו :( זה נשמע כמו הטיפול שהיה לי עכשיו. בת זונה. העיקר שלה ולמשפחה שלה יש שייכות ערך אהבה יכולת להנות וכסף. הדבר האחרון שאכפת להם זה מהמטופלים. היא לא נאבקה עלי. היא הפכה אותי למפלצת מתה.

רצית להינות? רצית שיהיה לך כיף? מימה, טיפול לא עושה דברים כאלה. וטיפול לא מרפא פצעים, הוא מלמד לחיות לצידם. להעיז, לפעול, להרגיש, ללמוד ולהינות - את צריכה ללמד את עצמך לאפשר לך את זה..בכל קשר יש סיכוי לאכזבה ולנטישה. אין ערובה לכך שלא ינטשו אותך או שכולם יאהבו אותך. מה עדיף? להיות בודד ולבד. לא נראה לי. זה נשמע מאוד עצוב..

אני באמת מנסה ללמד את עצמי את זה. לאפשר את זה

שאל יכולתי יותר גלש וגאה כולם ישנים הוצאתי את המחט ודקרתי ושרטתי כדי להרגע רציתי לשבור לנפץ לזרוק לצעוק אבל פחדתי עכשיו יודר לי דם על הבטן ואף אחד לא ידע כהמ גדול הזעם

אני חושבת עלייך ודואגת לך.

בלילה משתלטת.עלי צעקה וקולות מבפנים שלא נותנים לי מנוח עוד כדור ועוד כדור מספיק לא נותנים יותר ןאני מתפתלת בתוך.כל האיסורים כאן כיבוי אורות משמרת לילה בא לי לצעוק חזק לצרוח לחתוך לברוח לא להיות אני כלואה

אם תרשי לי אני אשב איתך בחושך בשקט .אתן לך יד אם תירצי להרגיש קצת פחות לבד..יחד נגרש את הקולות והרעשים מבפנים. ככ מבינה אותך

נראה לי שהתבלבלתי בימים מי פה היום מתי

שוב סוף השבוע וברור שלמרות שיזמנו גם אותי למנהל המחלקה השורה התחתונה תהיה נשארת. ככל שהזמן עובר הניתוק, גם אם נעשה ממקום של הגנה, הולך וגדל. גם המחשבה על מסגרת המשך שאין כל כך בנמצא משאירה אותי כאן. מי שטיפלו בי לפני והמליצו על האשפוז מסרבים להמשיך ולטפל בי. אחרי שהסתיימה ארוחת הצהרים במחלקה באה אלי העובדת הסוציאלית ולקחה אותי אל חדר האוכל הריק. על שולחן עמדה צלחת והיא ביקשה שאשב ואנסה לאכול. אסור לך לעשות את זה הגוף לא שלך הוא של אלוהים. ישבנו אל השולחן,.היא אשה יקרה מוסלמית אדוקה שצמה פעמיים בשבוע ומאוד משתדלת ואני מביטה בצלחת ולא מצליחה. אני אשאיר אותך לבד היא הולכת ואני מביטה בצלחת וסכר הדמעות נפרץ. שעה ישבתי בוכה ולא יכולתי. היא חזרה וקילפה אשכולית אדומה אכלתי פלח. אני רוצה לקחת אותך אלי הביתה היא אומרת לי. ברור לי שהכוונה אינה ממשית אלא רק כדי להמחיש שהיא דואגת. אולי זה סוף הסיפור על אחת דכאונית אובדנית שעברה לגור בכפר במשולש.

העיניים כבדות מתערפלות הידיים כבדות נעלמות הנשימה אני נעלמת ... לא מצליחה להשאר כאן . נאחזת במוכר . הריח זה רק זכרון אבל כל כך כאילו עכשיו . בכל מקום כל הזמן ריח סיגר . עייפה כל כך...שולחת יד להאחז אבל שומטת ...

אביב, לצערי,אני לא יודעת לתמוך וגם לא להיות אמפטית. אבל הייתי עכשיו בחוץ, והייתה שמש נעימה ויש גם הרבה פרחים עם ריח הרבה יותר נעים..אפשר לעצור ולהריח..

ומה זה מה שכתבת ? לא אמפטיה לא עידוד ...לא אמרת אני חושבת עלייך...יש המון דברים להגיד דברים ואיך שאת אומרת זה נהדר . תודה לך שעצרת דקה מזמנךלחשוב עלי זה מרגש

קבענו שיחת טלפון קבועה ל"עוגן" להיום כחלק מהטיפול . בנתיים היא שלחה לי הודעה שהיא חייבת לשנות את הפגישה השבוע. הקטנים נבהלו רעש ענק .דיברתי איתה בטלפון לא אמרתי לה שזה הפחיד קבענו יום אחר-שלא בטוחה איך מסדרת ומתמרנת בן שאר הדברים .חוץ משינוי השעה לא רציתי לדבר אמרתי לה שלום וסגרתי, בפנים המון לחץ הקטנים פוחדים לא מצליחה להרגיע אותם .. שיחה שהייתה אמרוה להיות עוגן הפכה אותי ..האם זה מניפולציה של חלקיי ? האם זה לחץ מהשינוי הפתאומי אחרי שהשבוע גם ביטלנו פגישה ? אודי זה יגמר פעם הניתוקים הלחץ הרעש הזה מכל דבר??? עייפתי .

הוא: המנהל בעבודה. איש משפחה, הבת שלו בגילי אני: עובדת זוטרה, ילדה גדולה, נשואה טרייה. הוא: צועק עליי מול כולם כל הזמן, נוזף וגוער ללא כל סיבה, ואז אומר בזילזול: "לכי תבכי לבעלך בבית" אני: לא אומרת מילה. אבל נפגעת בלב. הוא: קונה לי "מתנה" בשקית של בית מרקחת, ואומר לי בחיוך "יש לזה טעם של תות" אני: זורקת מיד לפח, לא אומרת מילה, אבל נגעלת בלב. הוא: "אז, איך זה להיות נשואה?", "מעניין להיות זבוב אצלכם בחדר" אני: לא אומרת מילה, אבל שוב נגעלת, בלב. הוא:עובד ערב אני: אני גם הוא: סוגר את הדלת.. אני: זו לא פעם ראשונה, והסיטואציה כמעט דומה. אבל אני כבר לא ילדה קטנה כמו פעם...יש לי כוח עכשיו ואני חזקה! הוא: אני לא זוכרת אותו עכשיו אני: נבהלת ואפילו בוכה, אבל לא בלב, ועם דמעות... הוא: הוא מחליט להניח לי.. אני: עוזבת את המקום הזה, ולא רואה אותו יותר במשך שנים... הוא: אתמול בלילה הוא חוזר אליי בחלום. המטפלת: איפה המטפלת שלי?

איתך בקושי בזכרונות לא פשוט וקשה שולחת חיבוק אם נכון לך

כמו גסיסה איטית תיק תק תיק תק כל שנייה חותכת בגוף לא הצלחתי לקום להליכת בוקר יחפה לא ראיתי את הבקר רק חושך ורעש קשה לי להרגיש

ועוד שאלה קטנה.. למה היא לא עונה לשאלות? זה קטע כזה שאסור למטפל לענות? להתחמק? מילא אם היא הייתה מנסחת בחזרה את השאלה בצורה כזו שזה אמור להיות נושא בטיפול. אבל לא לענות משאיר אותי בתחושה שהיא יודעת שאני צודקת והעמדתי אותה בפינה חסרת מילים. אז אני צודקת תודי בכך. ( האמת שזה לא היה עוזר ) כי אז הייתי אומרת לה רואה צדקתי. וזועמת על כך.

בסה"כ אני מנסה לבדוק אם אכפת לה ממני. כדי שנוכל להתקדם. אבל היא כל הזמן מאכזבת ודוחה אותי... רגע אחד אני מאוהבת בה ורגע אחד אני מצטערת שפגשתי אותה ושיתפתי אותה. כאילו רימו אותי והוליכו אותי שולל . מכיר את המשחק שבונים מלבנים מגדל ומספיקה תנועה לא נכונה והמגדל מתמוטט?אתה יכול לנחש כמה פעמים בנינו וכמה פעמים התמוטט. במחשבה מעמיקה יותר שמתי לב שאחרי כל בניה והתמוטטוטת המגדל שנבנה מחדש מתמוטט מהר יותר מקודמו, מישהו השתנה וזה לא אני.

אני מרגישה עייפה ולא נמרצת. אין לי תפקוד של נמרצים. גם לא מחפשת להכיר בני זוג באופן אקטיבי למרות שאני לבד כבר מלא זמן. רגילה לזה מדי. אבל הייתי רוצה לזכות לחוות משהו אחר. השאלה איך חווים את זה? מבפנים?

צריכה........ לא יודעת איך לבקש או מה בדיוק........רק צורך שנדחק לו עם השנים וצץ בעוצמה רבה כל כך שמבהיל....ולמה שמישהו ינסה למלא אותו בכלל.....למה לבקש :(

כשרוצים לשכוח נזכרים יותר.....טיפשי...דבילי איאפשר לשכוח איך ממשיכים טיפול ככה???????? מרגישה מטומטמת אבל מה חדש?

זה מה. אי אפשר לבגדו לך ככה ואז נהג ךךייהס ת היא תהיה גל איתי בקשר

היי, כבר עוד מעט יום רביעי, שוב הגיע זמן העץ-השמח. אנסה לעצום עיניים, להישען על הגזע ולחשוב על דברים טובים שהיו השבוע. -פגשתי אנשים נחמדים והיה נעים וכיף לשבת איתם ולדבר. -הצלחתי עד כה לשמור על שולחן העבודה שלי מסודר יחסית, למרות תקופת המבחנים, מה שממש לא מובן מאליו עבורי. ;) -חברה הזמינה אותי לצאת איתה ולמרות שהרגשתי שאין לי כוח לזוז ובא לי להיעלם בפוך, ידעתי לומר שעדיף לי לקום ולצאת. לא היה מאוד כיף, אבל אני חושבת שהיה טוב שיצאתי ושלא נשארתי להירקב בבית. (בזמן שעצמתי עיניים, החלטתי להוסיף לעץ השמח נדנדה שתלוייה מענף ואולי גם ערסל, וחלמתי לי שיום אחד יהיה לי בית עם ערסל בגינה פתוחה, ירוקה וגדולה) נעמה.

היי, נעמה, העץ שלך מקבל משמעות חשובה בטו בשבט, אז צריך שיהיה רחב ענפים ופורח... דברים טובים שקרו לי השבוע: אז אני מרגישה טוב יותר, אחרי כמעט שבוע של צינון וכאב גרון. והבוקר, מישהיא בעבודה כיבדה אותי בעוגה טעימה שהכינה. היא הגישה לי חתיכה במפית צבעונית כזו ובחיוך רחב וזה חימם לי את הלב..

תבורכי נעמה העטלפית על העץ היפיפה שנטעת. טוב - פגשתי את המטפל שלי אחרי חודשיים שלא התראינו. חזרתי היום מוקדם מהעבודה והספקתי לשתול כמה צמחים חדשים בגינה. אילו הייתי יכולה לבחור לי תאריך יומולדת הייתי בוחרת את ט"ו בשבט. איתך, סוריקטה

איך מספיקים לדבר? אני נראה לי הייתי שותקת

כל כך שמחה על ההתמדה של העץ זה עושה לי טוב החלטתי כמו העץ שלך לצאת מהמעגל של המסכנות ולהוסיף עוד פעילויות לחיי שלא נוגעות לפגיעה וכאלה מקווה להצליח ליצור אולי קשרים אחרים . השבוע היה שבוע טוב ורגוע מקווה שיוצאת מהלופ הרע והקרבני שהייתי בו ואפשר יהיה להתקדם ..אל האין סוף ומעבר לו ....שבת שלום לכולם

תודה על העץ שנותן לי הזדמנות טובה קצת.. אז אני התחלתי סוג של דיאטה לאחרונה וירדתי שלושה ק"ג. למרות שהפגישה שלנו היום הייתה קשה לשתינו, הצלחנו לסיים אותה בטוב ואני ממש שמחה על כך.

קצת לא מוצאת את עצמי, אז באתי שוב לשבת בין הענפים של העץ הטוב. שימחתן אותי עם הדברים, מבפנים. ותודה שהזכרתן לי שט"ו בשבט, אחרת היה חולף לצידי בלי שאחייך קצת. נעמה.

אני בת 34 נשואה + 2 קטנים. מתכננת הריון נוסף אבל לצערי בגלל מיומה ברחם הנושא נאלץ להדחות ואני בהתלבטויות קשות אם לבצע ניתוח שגם בו כרוכים סיכונים או להרות עם סיכונים עוד יותר מסובכים. השאלה הזאת מעסיקה אותי כל הזמן, ובכל שעות היממה הראש שלי טרוד במלא מחשבות מטרידות. אני עובדת במקום עבודה כבר 8 שנים. לא מוערכת שם לחלוטין! שכר קצת מתחת למינימום ובוס לחוץ ומלחיץ בצורה בלתי נסבלת. אני מרגישה שמיציתי שם את כל מה שיכולתי והגעתי למצב שאני מתעוררת בבוקר בחוסר חשק משווע מלהגיע לעבודה. אני כל הזמן מדמיינת איך אני מודיעה למקום עבודה שאני עוזבת והולכת להגשים את עצמי. אני מאוד מאוד אוהבת ונמשכת לתחום הגרפיקה וזה חלום שנדחה כבר כמה שנים טובות בעיקר בגלל ההשקעה הכספית הגדולה יחסית בשבילי. הייתי מאוד רוצה ללמוד את המקצוע ואף לעסוק בו. לעבוד סוף סוף במה שאני אוהבת וטובה, לממש את הפוטנציאל שטמון בי ורק מתבזבז בעבודה מדכאת. אני כל הזמן מתכננת איך אני בהריון יוצאת לחופשת לידה ולא חוזרת לעבודה הזאת יותר אלא עוסקת בגרפיקה. הבעיה שאני לא יודעת מה לעשות קודם, לימודים, הריון, ניתוח?! מה בא קודם? אני באופן כללי סובלת מחרדות, דאגנות יתר ולחץ. מה גם שסוג העבודה והבוס מוסיפים עליי עוד יותר לחצים ואני חוזרת הביתה מאוד עצבנית וחסרת סבלנות לילדים, לבעלי ובכלל. על פניו הכל נראה בסדר ואני נראית כלפי חוץ מאושרת ושמחה. אבל מבפנים מסתתר הר געש מתפרץ של חרדות וטרדות החיים. אני לא יודעת מה לעשות עם חיי ...

במבי סליחה אם הכאבתי מודה כתבתי רק מהמקום שלי ,הפגוע הכועס ששוב דוחים אותו, של לבוא למקום חדש ולא לחשוב על מי שכאן . צודקת אני ככ מבינה את ההרגשה שפרצו לי לבית המוגן הבטוח ששוב מה שמוכר הופך להיות שונה ומפחיד . את יודעת במבי אני חייבת לך תודה פעמיים האמת שבזכותך אני כאן . זוכרת שאודי נסע ואת בריק שנוצר הגעת לפורום נפגעות . פגשת שם "אחיות" קראת להן , זה ריגש אותי . הכרתי את הפורום הזה לפני אבל משהו בו גרם לי לברוח ואת בכינוי הזה "אחיות" עשית לי הרגשה של בית של חום . זה היה בתקופה שהרצפה והקירות מוטטו עלי . הפורום שהיה לי בית ומגן ואדמה בטוחה במשך שש שנים התמוססו ואבדו מול עיניי . היה בו משהו בפורום ההוא שאני מניחה שאת מרגישה את זה כאן שהגן עלי ושמר גם שאידה לא הייתה נוכחת . הייתה בו אהבה אמיתית ודאגה כנה אחת לשנייה. רוצה לשתף אותך שבאותו יום שכתבתן זו לזו הרגשתי כמוך כאילו לא מספיק שהרצפה והקירות נופלים הגיעו פולשים זרים ומתנהגים בבית שלי כשלהם ואני מה איתי בחוץ מפוחדת... הפעם השנייה שעזרת לי היה עם הוואטספ אהבתי את מה שכתבת זה עודד אותי שדרכי נכונה שעדיף לחתוך בבשר החי שיכאב קצת אבל לשים גבול שיגן שישמור עלי ..אז תודה אמנם מאוחרת אבל באמת מכל הלב (בליבי מודה לך בכל פעם שכל כך רוצה לחצות את הגבול ). במבי חשבתי הרבה על מה שאת כתבת שאודי כתב ומה שאני מרגישה , קודם כל באמת סליחה שפרצתי לך לבית המוגן(גם אם זה רק בהרגשה שלך מבינה אותך כל כך ). מה דעתך במבי איך נעשה שיהיה לכולנו הרגשה בטוחה ומוגנת (אודי כבר כתב ואני מאמינה לו שהוא יעמוד בעומס שנוצר ומן הסתם כן זה גם אחריות של הכותבים לא להעמיס יותר מידי ) במבי מושיטה לך יד שאומרת אני לא מסוכנת ולא מפחידה אני צריכה מקום לנוח להיות בו במסע הזה ,רוצה לשבת לידיך ואיתך. אביב

... המממ.. לא כל כך יודעת מה לומר לך... מרגישה רגשות אשם. המון. המון המון :((( לא יודעת מה לומר לך... :(( ראשית, אין לך מה להתנצל... מי שמנהל את הפורום הזה ,הוא אודי, שמאפשר לכל מי שפועל לפי כללי הפורום להשתתף.. ואולי,טוב שכך.. הפורום הרבה יותר מעניין כשכולכם (החדשים) נמצאים פה.. הפורום תוסס, מעניין,תקשורת הרבה יותר ענפה ומעשירה.. ו..נכון... אני מרגישה קצת (קצת הרבה) , טלטלה.. לא יודעת אם זה בגלל הכניסה המאסיבית של הרבה חדשות ?? החופש הפתאומי שאודי היה זקוק לו ??? כך, מהרגע להרגע ???? :(( התובענות כלפי אודי שהרגשתי שעובר להילוך גבוה, ותחושת המחנק כתוצאה מכך ??? שילוב של כל אלה ביחד ??? לא יודעת... מה שכרגע מרגיש לי, זה ים של רגשות אשמה כלפייך וכלפי כל ה"חדשות".. אולי החוויה המטלטלת ביותר עבורי, זו חוויית דחיה וחוויית נטישה (שלמעשה גם בנטישה קיימת חווית הדחייה-בענק) אני מבולבלת אביב.. צר לי.. כן, קראתי את ההודעה שכתבת לאודי ולי.. ותוך כדי קריאה, הרגשתי שהבטן כואבת לי וקשה לי לנשום :((((( הרגשתי ים של רגשות אשמה.. עדיין מרגישה כך... צר לי אביב.. :(((( גם מבולבלת :((( לא רציתי ולא רוצה לפגוע... מרגישה כאב עמוק:(((

לא יודעת להסביר. אני מקווה שאני צודקת ולא טועה. אני רוצה לפתוח את עצמי להתנסויות חדשות. להניח להצמדות לעבר וכל הכעסים ומרירות משם. אני רוצה תיקון. כנראה שאת התיקון שלי כבר לא אעשה מול מטפלים אלא מול החיים עצמם. אני רוצה להצליח לאפשר לאנשים להכנס לי ללב ולהשפיע עליי ולהיפך. להרגיש חיה וסופגת סוף סוף. מקבלת השראה. ולא רק אנטי. הקטע הכלכלי עם מטפלים ממש מעצבן אז לא שם אחפש את התשובה. גם ככה היא לא הייתה שם מעולם. החיים האמיתיים הם העולם האמיתי. לא יחסים בתוך קליניקות. גם לא בכיתות האקדמיה בלימודי פסיכולוגיה. החיים האמיתיים הם בחוץ במפגשים האמיתיים והספונטניים שהחיים מזמנים . אני צריכה ללמוד לאפשר לתת לזה מקום ופחות לפחד מכניסתו של הלא מוכר ואי לכך ו'לא נשלט' אל חיי. יש לי מספיק תבונה ויכולת כיום להגן על עצמי ולהציב גבול אם אזדקק לכך. אני מעמידה בזה

אני משמידה כל ניסיון להקל אני משמידה כל ניסיון להקל אני משמידה כל ניסיון להקל אני משמידה כל ניסיון להקל אני משמידה כל ניסיון להקל מילאתי עכשיו עמוד a4 שלם במשפט הזה. (מכיר את העונש של "תכתבי 100 פעמים ..."? ככה.) הבעיה היא, שהוא נכון. סופר אחד, שאני נורא אוהבת, כתב באחד הספרים שלו: "אם אתה חותך את האוזן שלך, כדאי שתהיה ואן גוך. לא סתם אזרח רגיל שפתאום מחליט לבטל לעצמו אוזן." אני לא ואן גוך. ואין סיבה מוצדקת מספיק שבגללה יהיה מותר לי לסבול. אני מניחה שזה נשמע נורא אידיוטי, אבל אני בכל זאת רואה בזה איזשהו היגיון. (וכאן אמורות היו לבוא כמה שורות של הלקאה עצמית מסיבית, אבל אני אמחק אותן מכאן ואשמור אותן לעצמי...) אבל אני חייבת לספר שלא רק את זה ראיתי.. ראיתי גם את שאר המילים שכתבת, שהן נוגעות ועוזרות ואת ההזמנה של נעמה למילים (שהלוואי ויכולתי להביא אותן באמת..) וננגעתי, וזה היה רגע קטן טוב בתוך התקופה המוטרפת הזאת. כי לשניה, גם אם מרחוק ובמעומעם, מישהו ראה אותי. בלי לנסות לפתור ולהתחכם.. אז עדיין טירוף לי, אבל תודה לכם..

היי, כחלק מלימודיי אני נדרשת לעשות סטז במקומות שונים. השנה הגורלתי להיות במחלקה מסוימת בתחום בריאות הנפש. עקב טראומה שחויותי בעברי וקשורה לתחום זה אני רואה קושי משמעותי בהכשרה זו, וביקשתי מרכז התחום לעבור למקום הכשרה אחר אך ללא הועיל. שאלתי היא האם ניתן לפנות לפסיכולוג לשם קבלת חוות דעתו להימנע מהכשרה זו (ומציאת חלופה אחרת)? בתודה, ענת.

אני משתפת פעולה ומוציאה את הרפש אבל הכאב והסבל נשארים בעינם. קשה לפרק אותם או לתמלל אותם אולי זו מגבלה של שפה, הם רק מעצימים.

אם זה בסדר, הייתי רוצה להיות כאן קצת עטלף, להיתלות במהופך על הענף, להבין איפה אני בכך שאשלח לאוויר צליל. נעמה.

צריכה מילים של רוגע....אוף...אתה מכיר אצ ז. שחושבים שמגיע רע אז עושים רע..או כשמדוכאים אז רוצים להרגיש משהו....אוף אני לא יודעת להגיד אודי..תגיד אתה לכן שאלתי.....אוף

איך היית מגיב כמטפל אם מטופל מנסה למשוך את תשומת ליבך, בכל דרך אפשרית רק כדי שהמטופל ירגיש שאכפת לך? תשאר בתפקיד או תיפתח קצת ותראה יותר חמימות ופתיחות? כשאתה יודע שהמחיר לא לעשות זאת הוא בהפסקת הטיפול מצד המטופל?

אז אתה מתכוון הפסקת טיפול? אני בסה"כ רוצה שהיא "תראה" אותי... לא משנה עכשיו אני גם ככה לא רוצה את תשומת ליבה. ויתרתי.

הצפתי בלי סוף, חיכיתי לתמיכה שלך, ויש לי הרגשה THAT I OVER DID IT A BIT עם ההסתמכות שלי עליך לא יודעת, אך הייתה לי הרגשה שאם אתה תאמר כמה מילות פלא, בלי קודים, כאלו שגם המון האם כמוני יכול להבין, זה יעזור לי, ואולי הקשיתי עליך יותר מדי. ומה לעשות שאתה לא מוכן לקבל בקליניקה מי שכאן אני מוכנה להגיע אליך כדי להבריג לי קצת את הברגים, יש לי הרגשה תצליח לעשות זאת

ציפיתי ליותר, אסור לצפות, מי שמצפה מתאכזב חיכיתי לתגובה שלך כל היום, רציתי משהו יותר מלקוני, משהו שיתן כוח להמשיך הלאה, משהו שיראה לי את הכל בפרפסקטיבה אחת. בכל אופן תודה שניסת מבינה שאת לא רוצה מישהו מהקליניקה בפורום, זה ברור, אבל למה לא לאפשר להפורום לקליניקה

כאילו תשובה לכותרת!!!

אם אני מגיעה אליך, איך תוכל לדעת? אתם לא יודעים כלום!

בלעתי היום מיקס של כדורים

לא כל מיקס זה מסוכן,תבררי בחדר מיון אפילו בטלפון אל תעשי שטויות לפעמים מיקס מרדים אותנו, גורם לנו לברוח מהכל, ושום דבר לא קורה לכן שאלי וראי

כעסתי עליה למה לשנות עוד פעם... לפני שעברנו, היא אמרה לי שאדע שיהיו שיפוצים קטנים... עוד לא עשו אותם. כעסתי שהיא הזיזה לי את השולחן. היא אמרה שזה המקום שלו ושאני יכולה להזיז... אז למה פעם שעברה הוא היה במקום אחר?! וגם רראיתי מישו כשהגעתי יוצא ממנה וזה בכלל לא עושה לי טוב. היא אמרה שהיא מזכירה לי את הכללים שלנו ושלא אגיע לפני ואם כן שאחכה במקום אחר. אהבתי את הספה היום ואפילו כרית אחת. שאלתי אותה אם תביא למישהו את השמיכה שלי אם יבקש. היא אמרה שהבטיחה לי שהיא רק שלי... אתה יודע אודי, אני אוהבת אותה אבל למה היה צריך לעבור? היא אמרה לי את הסיבה ואני סומכת עליה אבל עדיין... לא אוהבת שם.

כנראה אחרים יודעים זאת מקודם הקליניקה היא לאו דוקא בפרטית כמה מטפלים באותה קליניקה על פי שעות אז אולי לא הכל תלוי בה אלא גם במשתמשים אחרים

שסיפרתי לה דבר כזה נוראי עליי....... והייתה פגישה קשה היא אמרה שאתקשר למחרת בשעה מסויימת לשמוע איך אני...מעניין שפתאום היא בקשה שאתקשר שאספר איך אני......אז סימסתי שסתם כותבת כי היא הציעה ואני רוצה לשכוח את הנאמר...היא חזרנ אליי ואמרה שתמיד אפשר לחזור לזה כשארצה.....אבל מי רוצה בכלל רוצה לשכוח שאמרתי.......... :( אוףףףףףףףףףף

שלזה התכוונה...אני מוחקת מיד שיחות איתה כך שאני לא זוכרת במדויק מה נכתב...אני לא יודעת מה היא חושבת עליי...רע לי

שלום רב, אני בת 26.5 ולפני כמעט שנתיים התחלתי לעבוד בחברת בייטק כמתכנתת. שנה שעברה נסעתי במסגרת עבודתי לחו"ל ושם הכרתי בחור מדהים, שהתפתח ביני לבינו סיפור אהבה כמו בסרטים. אני היתתי שם 4 פעמים ו הוא גם בא לארץ 4 פעמים כבר :) אנחנו מאוד מאוהבים ורוצים להיות и

ההורים שלי נגד (אני ממגזר נוצרי ערבי) , אנשים אומרים שזה קשר בלתי אפשרי בגלל השוני בין המנהגים והשפות, וגם בגלל שאני מהמגזר אז הוא לא יוכל לבוא ולהיות איתי פה בארץ, לא יתנו לו זכויות. ואני בדילמה ואינני יודעת איך להחליט ומה לקחת בחשבון :(

הבעיה שאני ממגזר ערבי (נוצריה ערביה) וההורים שלי לא מקבךים שאני אהיה עם מישהוא מחו"ל , אנשים סביבי אומרים שזה קשר בלתי אפשרי כח המנהגים והשפה שונים - האם שפה באמת יכולה להיות סיבה לפרידה? - והבנתי גם שבגלל שאני ערביה הוא לא יקבל זכויות בכלל פה ולא יוכל אפילו לעבוד :( אני באמת לא יודעת מה לעשות, עברתי המון קשרים ופרידות קשים וזאת פעם ראשונה שאני מרגישה כל כך טוב ונפלא אבל יש גם דברים אחרים מעבר שאני צריכה לחשוב עליהם. איך אני יכולה לקבל החלטה ועל מה אני צריכה לחשוב לפני שאני עושה טעות שאולי אתחרט עליה אחר כך

הוא הודיע שלא יראה אותי יותר!!! ידעתי שכך יהיה, מה הפלא שכך אני מרגישה!!! הוא הבין היטב מהמייל שלי שלא אסכים יותר להיות ללא בעלי, ואז הוא מודיע לי שזהו, לא יראה אותי יותר! כי צריכים לעשות תאום ציפיות!!! כתבתי לו בחזרה שהבנתי שכך יכתוב, ואני מאוכזבת וזה חבל, כי אני צריכה את הטיפול הרפואי שלו, ואין כל סיבה שבעלי לא יהיה נוכח. וואו! אודי, קשה לי, ידעתי שזה מה שיהיה והטריקת דלת הזו קשה לי ויכולתי שלא לשלוח לו את המייל הראשוני אם הדרישה לעתיד, אך זה העיק עלי, והרגשתי שאני חייבת לשלוח את זה למרות שתיארתי לעצמי את התגובה שלו, מרגישה גלי חום, לא טוב, חייבת לעבור את המשבר הזה.

לא טוב לבעיה הפיזית שאני סובלת ממנה ואחרי שנים הוא המומחה היחידי שעזר ועזר ממש אני קרועה לחתיכות בין הפטיש לסדן וקשה לי להמריא. אתה בטח צודק, אבל יש לי בעיה שצריכה פתרון והמפתחות אצלו

אודי אני לא.פסיכוטית ולא אנורקסית אני CPTSD וגם DID אבל עכשיו אני עולה על גדותי ולא מצליחה להחזיק אם הייתי נהר לפחות כל הרפש ווהזוהמה והקולחין היו נשטפים החוצה אבל אני לא והכאב שנמצא בקרקעית ממשיך לכרסם שונאת את היום את הלילה ומה שביניהם ובעיקר אני שונאת את עצמי

בדקתי את ההפרעות שכתבת, והבנתי שעברת טראומה קשה, ליבי אתך. לא תאמיני אבל חשבתי עליך. הלכתי לבקר מישהי בעין כרם, וחשבתי לעצמי שאולי את שם, וקיוויתי שאת מרגישה טוב יותר

או שרק בטיפול פסיכולוגי זה נחשב ככה ובקשרים אמיתיים בחיים אם יש ציפיה לסיפוק צרכים ממשי אז זה לגיטימי?

תלמידתי התיתמה מאם, והיא ספרה שאמא היתה הולכת כל שבוע למטפל, כשאמא נפטרה מרוב ששמטפל לקח את זה קשה הוא אושפז בבית חולים לכמה ימים ואח"כ לא יכל לחזור לביתו אלא יצא לנופש. כשחזר יצר עימה קשר ובקש שהיא תמשיך לבוא בשעה של אמא שלה. כנראה חש את רצון הנפטרת לשמור על ביתה(שהיא עדין ילדה). אני התפעלתי מזה!

אני חושבת דווקא להפך ממך, הוא לא היה צריך לקבל אותה במקום אמא שלה.. במיוחד שהוא לקח את זה קשה...למרות שאינני יודעת את הסיפור...אבל מה זה? תחליף? אם קשה לה והיא צריכה טיפול שתלך לטיפול ועדיף אולי דווקא למטפל אחר? לא יודעת, מעניין מה אודי חושב...

מישהו צריך לפקח מה קורה שם ועד כמה הוא יציב הילדה עברה טראומה אחת מספיק היא לא צריכה לספק משענת למטפל

אני רוצה אותה אבל לא במקום החדש שלה... מה יהיה היום? כשיצאתי שבוע שעבר רגע לפני הדלת חשבתי שאולי בעצם יש כמה דברים שהם כן בסדר שם... אולי בסוף אתרגל ואפילו אוהב???

בתור אחת שעברה שלושה מקומות עם המטפלת בתוך שנתיים, אני יכולה לומר לך שבהתחלה שנאתי כל רגע, אחר כך התרגלתי והמקום הפך להיות שלי...במקום האחרון היא הכניסה ספה דבר שמעולם לא היה לה בחדר בזמנו חשבתי כמוך...מה זו הספה הזו? ואם לא בא לי לשכב? ומה היא חושבת ועוד.....אבל היום, אני כל כך שמחה על המקום הזה החדש, כי הוא פתח בפניי אפשרויות נוספות..היא הכניסה כריות, ספה ושמיכה ואני יודעת שהיא חשבה עליי כשכל הדברים האלה הגיעו....והיום יותר מתמיד הכי טוב לי במקום הזה, מקווה שגם את תתרגלי ותרגישי בו בטוח, כי היא חשבה גם עלייך כשהחליפה מקום, אני בטוחה בזה!! גם ספרתי פה פעם איפה כלם יושבים, בחדר כניסה ואני יושבת דווקא במקום אחר, בחדר האחרון...כי שם היא התחילה איתי ולא רציתי לעזוב אותו..היום אני שמחה עליו, כאילו המקום רק שלי :) והנה את מספרת שלאט את מתרגלת...כמו שאודי אמר כל מקום חדש אחר כך הופך למוכר..

ועוד תלמדי לאהוב את המקום ולמצא את המעלות שבו לא כל מה שמוכר הוא מושלם

החיים נראים יפים. רוצה לשכוח מהעבר! די. יש לי תקווה לחיות בהרבה יותר טוב עכשיו. חבל לבזבז זמן בהתעסקות בעבר. רציתי דברים טובים אז ורוצה דברים טובים עכשיו. כלום לא השתנה בעצם ברצון שלי פשוט עכשיו נראה לי אני הרבה יותר מפוכחת. זה הכל.

צעד ראשון לעתיד טוב יותר

היי אודי, סליחה שאני מציפה לאחרונה, אז שאלה קטנה וחשובה ודי: מה קורה אם מטופל מגיע לטיפול, אבל המטפל מתרשם שהמטופל לא בשל לעבור את התהליך אולי לא בשל להתמודד עם מה שמצפה בדרך? שההגנות כל כך חזקות שלא מאפשרות כניסה לאזור האפל והמכאיב. ואז גם לא מתאפשר שינוי בהווה, כי קיימת חומה. היא רשמה שלדעתה אין בשלות, שהיא לא רוצה לגרום לי סבל. ושיש לה אחריות להפסיק את הטיפול אם תרגיש שגורם נזק... האם לא ניתן להבשיל תוך כדי? פשוט מפסיקים? אודי, קשה לה איתי. תודה.

היי מיקה, הפסקה היא בהכרח סיום? אולי כדי לא להכאיב זה חייב להיות בשלבים, לא כמו להוריד פלסטר. להזיז קצת את ההגנות, ולהניח להן להבשיל ולהתקדם בלי למשוך חזק (מדמיינת לי שני אנשים על שני מסועים, אחד שזז מהר ושני שזז לאט, והידיים כמעט נעקרות כשמתעקשים לחבר אותם כשלא מתאים). אני יכולה להזדהות עם התסכול שבתהליכיות הזו. כאילו מתחשק כבר לצעוק: "תורידי את זה ממני!", ומרגישים שמוכנים גם להקריב הרבה בשביל זה, ואז ה"לאט ובטוח" נשמע בעיקר כמו "סבל וייסורים איטיים וממושכים", תוך התעלמות מזה שבינתיים את נשארת עם זה. אבל כנראה, לפחות מחוויותיי, שיש משהו בלאט ובטוח הזה... ואולי גם השלכתי כאן לא מעט ופספסתי אותך לחלוטין. סליחה אם זה מה שקרה... נעמה.

המחשת יפה, ממש הצלחתי לדמיין... הכי טוב לאט ובטוח..לא הרסני ומפחיד... :-)))

רוצה להחתים אותך? בטח, כסת"ח על תביעות עתידיות. אבל לא זו הפואנטה, האם יש חיבור וכימיה בינכם האם מלבד כל הבעיות כדאי לך להילחם גם על טיפול דווקא אצלה

המטפלת שלי אמרה שאולי כדי לוותר אחרי שכבר כל הסבל נחשף והציף. מפגרת. בכלל לא ידעתי שיש סבל בטיפול! הייתי המומה מכל מה שקרה לי שם. לפחות איתך מגששים בזהירות ובודקים. נראה לי חשוב

היי מימה, דווקא לא חשבתי בכיוון של חשש שלה מתביעה, חשבתי שאכפת לה מבריאותי הנפשית יש בכלל אסמכתא להצלחת טיפול?

היי אודי, האם אתה חושב שזה העניין מאחורי המילים שלה - סוג של חוסר אמון בי שאתבע אותה בעתיד? האם אמון זה לא דבר דו כיווני? שגם המטפל צריך שיהיה לו קצת אמון במטופל..אולי לא כמו בכיוון ההפוך, אבל עדיין...

אני חושבת שאתן צריכות לדבר על הכל בחדר . כיתבי לה שאת מבקשת לדבר על הכל בחדר לא בסמסים וגם אם תחליטו שכרגע עושים הפסקה זה יבוא ממקום טוב ונקי לשתיכן איתך ...טו בשבט זמן לזרוע זרעים נכונים .איתך

אודי הצלחתי לישון שיהנ ממש עמוקה הלילה. אחרי המון זמן. שתיתי תה עם סוכר בבוקר וגם כמעט חצי עוגיה. אז הרשו לי לצאת לא לבד ללכת קצת בחוץ על הדשא יחפה כמו שאני אוהבת להרגיש את הטל.

מקווה שבסדר שאני כותבת לך, איזה יופי!!!! את מצליחה!! אני ממש יכולה לחוש את הצעדים שלך על הדשא.......ואגב איזה בעל מקסים שהביא לך פרחים ותותים ומחכה לך...(אשתף אותך שאני תמיד חוששת שבעלי בסוף יעזוב אותי כי אני כזו מוזרה :( ) והנה בעלך כל כך מסור ואוהב...והילדים מחכים, יש לך בשביל מה ובשביל מי!! את יכולה להיות גאה בעצמך!!!!!

התרגשתי לקרוא

מיכל על המילים הטובות תודה שכתבת לי

תודה

ההבדל בין 0 ל 1, לבין 1 ל 10 הוא לא גדול עשית צעד אחד, והנה יגיעו עוד המון צעדים. את בדרך הנכונה תזמיני אותנו למסיבת שאת עורכת כשאת יוצאת הביתה מה להכין, צלחת פירות מרהיבים, או עוגת שוקולד, או מאכל,רק תגידי כל אחד מביא לך תבשיל יהיה לך וואחד מסיבה

תודה

אודי..מה גורם לאדם שירצה להכאיב לעצמו ולא בגלל שלא רוצה להרגיש כאב נפשי או ניתוק, ממש לא.......אולי בגלל שכן רוצה שיכאב לו? ולא מכוונה לפגוע בעצמו אלא רק להכאיב ואם נפגע נבהל מאוד.......והיא אומרת שזה לא מזוכיזם כי זה לא נעים הכאב....מוזר נכון?????

רוצה לחיות לעוד יותר מידי זמן. אין לי כוונות להתאבד או משהו, אני אפילו עובדת קשה כדי להגשים חלום. אבל בראש שלי אני לא מוכנה לראות יותר מ10 שנים קדימה, וטוב לי עם זה. אני בת 30, יש לי חיי חברה, אני נראת צעירה ומתנהגת כמו אחת כזאת. אני עובדת ועוסקת בהרבה תחומים. מחוברת מאוד למשפחה. בצד האפל שלי אני מרבה לשתות אלכוהול ולהשתמש בסמים (קלים, מידי פעם קוקאין ואחת לשבוע אני מסניפה קסנקס או כדורי שינה), אני יודעת שאיזה שלב אני אתנסה בסמים יותר כבדים והמחשבה הזאת לא מטרידה אותי, להפך- אני מחכה לרגע שאצליח להגשים את החלום ואז פשוט ליפול. זה לא מפריע לי, אני לא רוצה לחיות עד גיל מבוגר, אין לי שאיפות להקים משפחה, ואני לא רואה צורך למשוך את זה יותר מידי. מהרגע שהתחלתי לחשוב בצורה הזאת חיי הרבה יותר קלים וכייפים אני מכינה את הקרקע ומתרחקת לאט לאט מהמשפחה, עסוקה בעצמי וטוב לי. אני יודעת שתגובתך כמומחה תהיה שיותר קל לי כך כי אין בי מקום למחוייבות במחשבות, כי אין לי עתיד. אבל מדובר יותר בשקט נפשי, בהבנה שזה בסדר לא לרצות להיות פה, כולם מתים בסוף. אני מודעת לעובדה שמדובר בהרס עצמי, אבל זה לא כל כך מעניין אותי, אני פשוט אני, חופשיה עד יומי האחרון. האם משהו אצלי לא בסדר? או שאני בעצם סוג מסויים של טיפוס.לא הכי נורמטיבית, אבל עדיין- פשוט אני.

יש סתירה במה שכתבת: אם את מחוברת למשפחה אז איך זה שאת גם מתרחקת? אם לא אכפת לך לפגוע פגיעה אנושה קשה והרסנית באנשים שאוהבים אותך אז הכל סבבה ואת יכולה למות בכיף ממנת יתר מתי שבא לך ולהשאיר אחרייך אדמה חרוכה. העיקר שאת תרגישי חופשיה ומאושרת .

זו דעתי הלא מקצועית סמים, כדורי שינה, זו בריחה. תבדקי ממה את בורחת ולמה. אולי משבר אמוני?

אבל אודי, מילים יש לי המון, והן עמוסות ושגויות ומחניקות, והלוואי והיה מישהו שפשוט יכול היה להיות איתי, אפילו בלי לגמרי להבין, רק להאמין... (אבל אין. כי כדי להכיל את מי שאני, באמת, על כל פיתולי ופרטיי וטירופיי, ושיגיונותיי, ומחשבותיי, ובכלל... גם אדם עצום מאד לא יספיק.) [[[והלוואי ויכולת...]]]

היי עפרה, כאן, כשאפשר לנסות להיות יחד רק דרך מילים, רוצה לנסות להוציא אותן ונראה אם אפשר להיות איתך-איתן? זה לא בדיוק המשאלה של "פשוט להיות איתך", אבל כנראה שזה לא כל כך פשוט, ולא כי את-את, אלא כי להיות יחד זה בעצם די מסובך ודורש די הרבה תקשורת וניסיונות. מהמילים שכן הבאת אני מרגישה כמעט גופנית את הצורך לפתוח לך נתיב אוויר, למצוא דרך להקל עלייך לנשום. והרעיון היחיד שיש לי הוא להזמין אותך להוציא את המילים העמוסות והמעמיסות והחונקות. נעמה.

בקשתי במייל מהדוקטור הנכבד שיפרשן את המילים שלו והנה הפירוש המהולל חושניות - מלשון חושים. מזל טוב! מעניין מתי בפעם האחרונה הסתכל במילון. ועוד הסברים מהסוג הזה. דווקא עשה לי טוב, לפחות ניסה לתקן את המעוות. יש לי הרגשה שהוא קצת נבהל ממה שעשה. ואני מרגישה מטופשת כאן אחת רוצה את ילדיה אחת רוצה את חירותה ואני? על מה אני מתלוננת? מה משתק אותי? שיהיה טוב לכולם

אבל זה בסדר אם יש עוד מובנים. אודי, צריכה את הכף שלך, להשען להרגיש שהעולם ימשיך בסדר, מחר הכל יהיה טוב, כן, מודה היום צריכה אותך ממש