קשה אבל תובנה מעניינת

קשה - בזמן האחרון קשה לי קשה לי עם זה שאני תמיד שם בשביל כולם, ואף אחד (חוץ מבעלי) לא נמצא שם בשבילי. אני העוגן, המשענת, לכולם תמיד נוח וטוב לבקש, ואני שם שהם צריכים אותי, בכל!!! לעומת זאת אני מרגישה שכאשר אני צריכה אותם הם לא שם, אין לי על מי לסמוך, וזה קשה, ולקופות זה מגיעה כמה סתירת לחי עצומה מרוחות עזות, זה מרגיש לי נורא ואיום. אבל התובנה המעניינת היא שלאחרונה לא מרגישה טוב, לא יותר מה מביא למה הפיזית לנפשית או הנפשית לפיזית, עד כדי כך שחשבתי שאולי אני כבר בדרך לגמור, והמעניין, ראה זה פלא, לא הביא לי אושר, להפך דמעתי. חשבתי שתמיד אני מנפנפת עם זה שהמוות לא מפחיד, דווקא נחמד ללכת הלאה, לסיים כאן וללכת לקראת הנצחיות, וכאשר אני רואה את זה מקרוב לפתע זה מרגיש לי עצוב. אז הכל מעורבל מבפנים, ומרגישה זיפט. שיהיה שבוע טוב לכולם