פורום פסיכולוגיה קלינית

התסכול שהיא כפתה עליי שם היה שבירה של הנפש והרוח. כאשר אני ביקשתי עוד זמן היא סירבה לתת. היא אמרה 'את לא צריכה'. אני לא הבנתי למה היא אמרה את זה. בטון סמכותי נחרץ וקר היא אמרה. מי הכלבה הזאת שקבעה דבר כזה לגבי הבקשה שנשאה עמה את תקוותי שבאמת אכפת לה ממני? הבעיה הייתה שתפסתי את הקשר איתה כממשי. כאילו התפקיד שלה כפסיכולוגית היה להעניק לי טוב. למלא חוסרים ולאפשר לי להמריא בחיים. במקום להעניק לי טוב היא תסכלה ועשתה לי חוויות של שחור משחור. של כפיית סמכות והשפלה בלי אנושיות. אני זוכרת גם חלקיקים אחרים שהיא אמרה דברים טובים וחיוביים. זה קצת מאזן לי את התמונה שלה. אבל הרוב היה לא טוב ואני זוכרת שצווחתי לה בטלפון בתא קולי כמו חיה פצועה 'בסהכ רציתי דברים טובים. למה עשית את זה??'. ואז סביב התסכול שהיא כפתה עליי בעקשנות נטולת לב ונשמה בעודה מסרבת לי ומשקרת לי בסיבות מטופשות למה היא לא יכלה לתת לי עוד זמן היא הפכה כזאת רעה. היא הפכה לרוע. ואז אני הפכתי לרוע. ומאז התוקפנות בתוכי כמו רוח רפאים שנעשה לה עוול אני נזכרת וקשה לשכוח דבר כזה. מדוע ככ קשה להתאושש מהחוויה כזאת מטופשת של מישהו שלא נתן לי × זמן? זה בכלל לא הזמן עצמו. זה התקווה. לתוך החצי שעה הזאת והכמיהה שתעניק לי הטענתי את התקווה והאמונה שהעולם יבוא לקראתי. היא קבעה שלא. היא הפכה לאוייב שמסרב לאשר עבורי שמגיע לי. ואז זה נהיה לעבר טראומטי חדש. להגיע לטיפול לפגישות איתה הפך למעשה של השפלה עצמית שלא יכולתי לשאת. היא מסרבת לתת לי זמן משלי אבל דופקת בלי בושה תעריפים לזמן שלה ומצפה שאני אחיה עם זה בשלום? כבר לא רציתי ללכת. רציתי שהיא תמות. ורציתי שהיא תראה כמה קשה לי ואני סובלת וכמהה לתיקון. שתראה לי שהיא אנושית. שאכפת לה. שתושיט יד. שתעזור. היא לא עשתה את זה. זה תמיד נשאר 'תגיעי בכללים שלי או אל'. בכללים המשפילים ההם שאף פעם לא הבנתי למה רק לצד אחד מותר לקבוע אותם ובכך לחרוץ מיהו החזק ומיהו אף אחד. מיהו הרשאי ומיהו אף אחד שאם הוא זקוק לעזרה אז החזק אומר לו 'בתנאים שלי בלבד'. אין משפיל מזה שאדם זקוק לעזרה ובעל הכח מנצל את מצוקתו כדי להכתיב לו באיזה כללים יקבל סיוע כלשהו. יכולנו לדבר על כל זה. יכולנו אולי לעשות עבודה טיפולית אבל היא אמרה שאני מטרד ואני זעמתי שהיא בכלל לא הסבירה לי מה זה טיפול פסיכולוגי ומה הכללים שלו. למשל שגבולות לא מרחיבים כי זה כלל. במקום להתיימר לשקר לי עם תירוצים מטופשים. והייתי יכולה לומר לה 'למה כלל?' היא הייתה אומרת 'כי מתסכול גדלים וצריך ללמוד דחיית סיפוקים'. ואז הייתי יכולה לומר לה 'אין בעיה. אבל חתיכת חוצפנית שכמוך, את לא חושבת שהיית צריכה להסביר לי את זה מראש אם אני משלמת לך פה כמה מאות שקלים לשעה אין לי זכות להבין על מה??' הם שמו את עצמם מלמעלה. ככה. מתבוננים. מנתחים אחרים. לא ברור מהיכן היוהרה הזו. היום אני כבר לא נאיבית יותר אבל לא ככ מאושרת. אני מקווה שיחזור לי האושר בלב ורצונות ואמונה. ואם למדתי משהו מהטיפול הזה זה שתסכול לא הורג, גם אם מרגיש שהוא הורג אותך בפועל הוא לא. עובדה הנה אני כאן. עכשיו רק להוכיח שהנפש יכולה להתאושש ולהמשיך הלאה למרות כל הזעזועים בנרקיסיזם ובזהות שעברתי. היא בעצמה אמרה פעם 'התחלה חדשה'. היא רצתה שיהיה טוב אבל התמודדה בצורה חסרת אחריות עם הרע שנהיה. אני אפילו לא הייתי מודעת לסיכון הזה שיכול לקרות ככה. ושגיליתי כמה קשה לי לשאת מצבי אי ודאות היא חייכה . אני הייתי נסערת והיא חייכה. כמו התעללות קרת לב. מה משעשע בזה לראות אותי שם מתפתלת מרוב חוסר פשר ? מזדעקת 'אני כבר לא מבינה כלום'. מה היה ככ משעשע בזה? היא חייכה. בגלל חוויות צורמות כאלה שהיו אני חשה שנאה לדמותה יותר מאהבה. בטיפול מוצלח המאזן הזה היה אמור להיות הפוך. יותר אהבה משנאה. לפחות אפשר לבטא פה כל מיני זכרונות שנאגרו לי. לפרוק אותם ממני. הלוואי והיה אפשר לרוקן את זה ככה ולשכוח. החוויות שם היו ככ עוצמתיות רגשית ולכן קשה לשכוח. אבל קורים גם דברים אחרים בחיים שלי מן הסתם. גם דברים אחרים מעסיקים אותי. הבעיה שהאנרגיות שלי מדולדלות כאלה כי בראש מלא מחשבות וחרדות והתנגדויות והמנעויות וקשה לי בצורה חלקה לרצות להציב מטרות קדימה לעתיד ולפעול למימוש שלהן. זה גם תמיד יהיה מטרות משניות ולא ביטוי להתפתחות רציפה. תמיד אהיה בחזקת 'התאוששות צמיחה לאחר משבר' ולא פשוט 'צמיחה!' טבעית, רציפה. זה מעציב אותי שזה ככה. אבל כנראה עדיף ככה מכלום. למרות שתמיד הייתי די טיפוס של הכל או כלום פעם. קשה לי להשלים עם הכוחות המדולדלים של עצמי כיום. ולפעמים אני מרגישה משבים אופטימיים של עוצמה ויכולת אבל זה לא מחזיק לטווח ארוך ברציפות. תמיד תנודות. והתנודות לכשעצמן די מעייפות. אדם חזק צריך לדעת לקבל עזרה. לי קשה עם זה אבל אני יעשה את זה ואבלע את כבודי האבוד. נראה מה יש ל'ממסד' להציע לי בזכויות וכאלה. ננצל מה שאפשר לקבל. למרות שממש קשה לי להכיר בזה ולהשלים עם זה שככה אני נעזרת. שלא הצלחתי לבד בכוחות עצמי להמריא בעולם.

אודי, המילים הבטוחות שלך.שתחול הקלה.שאתה יודע ואתה בטוח בכך גורמות לי להסדיר נשימה. אתה יודע אודי? אני לא רוצה להיות גיבורה.אני רוצה להיות אמא. צורך אנושי,בסיסי.וזה אקסיומה שלא ניתנת לוויכוח. אני מנסה לאחרונה להביא את הכל פנימה לטיפול. שדברים לא יזלגו החוצה. עייפתי מלכתוב הילנ

זה מה שנעשה לי בטיפול פסיכולוגי על ידי המטפלת. כפיית תסכולים כוחנית בלי שום הצדקה מציאותית מעבר לעובדה שהיא פשוט עבדה לפי כללי הפרקטיקה שלמדה- זה מה שנעשה לי בטיפול פסיכולוגי. כפו עלי תסכול היכן שלא היה הכרח אמיתי בזה. כפו עלי תסכול רק כי החליטו שהמטפל הוא הסמכות שתחליט אם מתי וכמה. כפו עלי תסכול בכח וניסו לאלץ את ההכרה שלי לקבל את זה ולהשלים עם זה. אינוס גבולות על הנפש. במקום שבו הדבר החשוב מכל עבורי היה הצורך להרגיש שהעולם כן יבוא לקראתי. שיש תקווה. שיש מזל. שיש יעוד. יש חיבור. יש דרך. יש שייכות. יש ניסים ונפלאות כאשר למישהו באמת אכפת ממך. אבל לא היה שם מישהו שבאמת אכפת לו. הייתה שם פסיכולוגית שעשתה את העבודה שלה. והיא אפילו לא הסבירה לי מה מהותה של אותה עבודה אלא כפתה אותה על נפשי וגרמה לי להבין בדרך הקשה שלא משנה כמה ארצה וכמה אזעק וכמה אלחם וכמה אבעט וכמה אכעס וכמה אתחנן וכמה אבקש וכמה אקווה - יש את 'מגבלות הקליניקה' שלה. מגבלות שניסתה לתרץ כאילו בשם המציאות למרות שהיה ברור שכופים עלי פה משהו מאולץ שמישהו למד והוא מרשה לעצמו כי קיבל את האישור הממלכתי להוות סמכות לזה. הוא 'מורשה'. ואני לא. אני לא 'מורשית'. אז דחפו לי בכח פרקטיקה לגרון. אנשים כאן העירו לי על כל הדרמה 'מה היא כבר עשתה לך? 'אינוס תסכולים'. אם כבר זאת את שאנסת את עצמך עליה ' ואולי יש בזה משהו. יכולתי פשוט לקום וללכת לא? אבל חשבתי שהם באמת לוקחים את הכסף הזה בשביל לעשות שיהיה לי טוב. בשביל לתת לי, בשביל להתאמץ להתאים בשבילי. בפועל התברר שהם מתיימרים להציג את זה שהם לוקחים את הכסף כי *הם* עבדו קשה. כי *להם* יש תעריף. כי בכלל אתה לא חלק במשוואה הזאת ומנשלים אותך מהכח כצרכן. ובעצם הכל מן ניתוח נפשי לספרציה? תהליך שאמור להוביל לספרציה? לא ברור. שאדם ייקח אחריות על עצמו.. כל מיני מילים ומושגים נזרקים לאוויר. בשום מקום לא רשום שטיפול יכול גם להסב חוויות כמו שאני הרגשתי (בעצם אצל פרנצי בסוף מצאתי שכתוב). החוזה לא היה ברור כחוזה. הגבולות לא הוגדרו בצורה ברורה מלכתחילה. הסכמנו שאני יבוא לפי הצורך שלי. היה משהו בעייתי. בלבול שפות? הכי בלבול שפות שאפשר. והאם החוויות האלה לימדו אותי שיש בי הכח לשנות את המציאות? לא! הם לימדו אותי להתייאש להשבר, להתרסק, לחוש בזויה ומושפלת שלא משנה כמה תתחנן תרצה תזעק תבקש תקווה - זה לא יעזור. לא יהיה שם אף אחד שאכפת לו. ותמיד המציאות תקבל עדיפות על פני האנושיות. הפה ידבר 'אכפת לי' אבל היד תתסכל בנחישות. מציאות זו מציאות גם אם היא מלאכותית מאולצת וכפויה. המטפלת תציב 'בתנאים שלי או כלום' ואז תדבר מבחוץ ותנתח בלי רגש באופן אנליטי תציע איזה שיקוף או פירוש. כמו לומר לאדם טובע שמנפנף בידיו במצוקה וזועק נשמתו 'תימשו אותי מן המים' והיא עומדת מנגד ומשקפת בלי לתת לסערה הדרמתית של מאבקו על חייו להרטיט בה דבר או לגייס בה דבר -תגובה אנושית רגשית כלשהי של בן אדם כלפי בן אדם אחר. תגובה אנושית. שמשיבה בטחון בטוב, בתיקון. היא עומדת ופולטת בטון טכני 'אתה מרגיש טובע. כאב' והים סוער והיא רגועה ושלווה. אפילו מחייכת. אפילו משועשעת לרגע לא נבהלת. לא נזעקת, לא עוטה את גלימת הסופר מן שלה להושיע כאשר האחריות לשיקום הטוב והנס לחיים הוטלה עליה. מסירה מעצמה ומשליכה חזרה את האחריות לאחר 'תעזור אתה לעצמך' היא אומרת בקור 'אתה לא מוכן לקבל את התנאים שלי והגבולות שלי'. זה כל מה שקובע ומשנה. כל היתר לא משנה. ואז האדם מתפכח. כי בעצם אין ים ממשי בסביבה אז כיצד יתכן שהוא טובע. איך אפשר לטבוע בלי ים? הרגש היה ממשי אבל לא מציאותי. השכל שלו מבין את התעתוע. אבל הרגש עייף. הרגש נרמס. בהשפלות נרקיסיסטיות ואוזלת יד והפקרה והעדר אכפתיות אנושית שנאבקת על תיקון. למרות שהוא ממש רצה וקיווה. איך אפשר לקבל על עצמך גבולות שנחווים כמשפילים? שקובעים מיהו בעל הכח ובעל הסמכות. מיהו 'המורשה' ואתה אינך 'מורשה'? איך אפשר לקבל כאלה גבולות כאשר אתה המשלם אבל אתה לא משלם כי אתה ראוי לתמורה שהיית מייחל לקבל, מסתבר. אלא אתה משלם כי המטפל עבד קשה ויש לו תעריף. אז אפשר היה להצביע ברגליים. אפשר היה לקום וללכת. לא להישאר. אבל החלום שלך היה 'ללמוד פסיכולוגיה' כי זה נשמע אז מעניין מסתורי ונשגב. זה היה החלום שנתן תחושת יעוד ותקווה לשייכות. בספרים שלהם זה תמיד 'אנחנו האנליטיקאים'. הרגשה של זהות מקצועית. זהות להתגאות בה. שייכות. הרבה רווחים מנטאליים ונרקיסיסטיים. וגם אתה רוצה. רוצה להיות מוצלח, לנצח בתחרות, להתקבל, להשתייך, לשגשג. להיות מואדר בעיני עצמך ולזכות להערכה בעיני אחרים. לחוש יעוד וזהות ומימוש. אבל אתה גומר בתור 'בעל נכות נפשית מוכרת' כי המטפל לחץ עליך מתוך הסמכות שלו וניצול ההעברה הנאיבית שלך כלפיו שתצא לעבוד. בכלל לא עצר להתייחס למיליון דברים שהיה אפשר להתייחס אליהם. היה עיוור לדבשת של עצמו. טיפל טכנית ולא אנושית. והמשפט האחרון מסכם מה היה לקוי ב'טיפול' הזה. לומדים טכניקות אבל את הלב שוכחים.

היי מימה, יש מטפלים שהם פשוט לא טובים למטופל הספציפי שלהם, אולי משהוא בדינמיקה, כמו בכל קשר, כמו בכל מקצוע. אני מאוד מבינה אותך. גם אני בטיפול שלי סבלתי, פשוט כך! לא הייתי מסוגלת לישון לילה שלם, לא הייתי מסוגלת להתרכז במטלות בסיסיות. והרגשתי לא מוכלת ואפילו מושפלת. אני ממש לא טובה בלתת עצות, אבל למה שלא תנסי למצוא מטפלת אחרת, אולי יותר רגישה ואיכפתית, לא כזו שתשאיר אותך עם כל התופת. והמועקה. מגיעה לכולנו חוויה מתקנת!!!

שאלתי או יותר נכון תהיתי מתי כבר יהיה לי בית משלי.. אז עכשיו שוב. שאלת אותי בחזרה את מי אני שואלת ולהמ אני מצפה. אודי, שואלת את עצמי, אותך, את המטפלת, את המשפחה את הסביבה את הקב"ה.. את כולם! אני גם רוצה שיהיה לי בית שתהיה לי משפחה. אווף אודי, למה???? למה צריכה להיות במקום שהוא לא שלי. למה כל זה מגיע לי? עשיתי משהו רע?

בית זה כל מקום שאנו מרגישים שהוא ביתנו אפשר לגור בארמון של 20 חדרים ולהרגיש בודדת ואפשר לחיות בחדר אחד חמים ולהרגיש נפלא את רוצה משפחה, זה רצון נכון ולגטימי תפעלי בנדון ותתפללי. יותר טוב בלי בן זוג מאשר עם אחד שעושה צרות, אז לפחות בזה תתנחמי ואולי בינתיים תתקשרי לילד שצריך אהבה? יש לך כל כך הרבה בפנים ותוכלי לתת לו

מסיבות חנוכה מאוסות ילדיםתובעניים רעש בחוץ רעש בפנים אין היכן להסתתר ואין לאן לברוח. עיתונים מלאים במעשי תועבה אנשים חולים סוטים אנשים פגועים סדום ועמורה אני רוצה להפוך לנציב מלח

אבל אני בטיפול.. 3 פעמים סשבוע, כדורים... מה עוד?

בוואטסאפ... אני נורמלית?

כן, את נורמאלית. לשלי יש ווטס אפ אבל רק לאחרונה, אך בלי אפשרות לראות מתי היא "נראתה לאחרונה". גם אין לה תמונה. ואם הייתה לה את אפשרות הנראה לאחרונה אני חשובת שהיא הייתה מורידה אותה בגללי (: לי זה לא היה עושה טוב. את כיולה לחסום אותה.. לפסיכא' שלי יש תמונה אמנם של כלבה וגם מתי נראתה.. אבל היא פחות מעניינת אותי. וחשובת שכדאי לספר לה את זה.. זה יעזור לך

ונפוץ ולא פורץ שום גבול כולם עושים את זה, תיקח בחשבון שאפילו המטופלים שלך...גם אלה שלא מודים. בסך הכל רואים מתי הבן אדם היה בוואטאפ, לפעמים זה מרגיע. זה לא חברות או משהו ולא מעקב פיזי, חס וחלילה.

אם זה לא נורמלי ...גם אני עושה את זה לפחות פעם ביום... ואם באותו היום לא נראתה לאחרונה אני בודקת עד שיהיה רשום נראתה לאחרונה... חשבתי שרק אני עושה את זה

ולא רואה בזה שום פסול היא שמה את עצמה ברשות הרבים, אז זכותך לעקוב אחריה מי שרוצה את הפרטיות שלו לא מכניס את עצמו לווצאפ אני בחיים לא אהיה שם וגם לא בפייסבוק, רוצה פרטיות אם היא בחרה לשים את עצמה בחלון ראווה זכותך להסתכל אם בא לך ונעים לך השאלה כמה טוב זה עושה לך

הייתה לנו פגישה מזעזעת. שאפילו מתקשה להגדיר. הוא תקף אותי. ככה הרגשתי. אמר שאני משתלטת לו על החיים, שהוא לא מתנהל איתי בהודעות, שהוא לא חייב להגיד לי כלום- אם הוא מקבל את אותו ידיד שלי או לא...שאני עושה עליו מניפולציות...שנגמרה הפגישה פשוט יצאתי מהחדר, במלמול של תודה, כולי סוערת, בוכה...אין לי מושג איך נסעתי הביתה בשלום... ואתה יודע מה מתברר... שהוא קבע ונפגש עם אותו ידיד שמפריע לי, ואמר לו לא לדבר על זה עם הצוות בעבודה שאני כלולה בהם...כדי שלא אדע. לטענתו, כדי שאני לא יפגע. ואיך אני יודעת את זה? אותו ידיד סיפר לי. ואתה יודע מה הכי מצחיק שהוא אמר לי? שהוא לא יכול לעשות את זה למישהו שעד שהוא מעז להתקשר ולבקש פגישה עם פסיכולוג ואמרו שייפגשו, ואז להגיד לו שפתאום לא יכול, כי אולי ירגיש שדוחים אותו ואז אולי לא יעיז שוב לפנות לפסיכולוג... ואני חשבתי לעצמי, ואותי? ששנתיים וחצי אצלו לא מרגישה דחויה כי הוא לא סופר אותי ולא רואה את הרגשות שלי וכן נפגש בסוף עם מי שאמרתי לו שלא??? מה קורה פה??? רחל.

אני גם הייתי כועסת מאוד. מבינה אותך לגמרי. לא רוצה לעמוד בסיטואציה הזו. אני מאוד מקווה שהייתה אי הבנה אמיתית בנוגע לעניין הזה מצידו. אני במצבך אם הייתי יודעת שכך הייתי עוזבת אותו, אבל יודעת שהיא לא תעמיד אותי במצב הזה... וסליחה אם אני זורה מלח על הפצעים. אני מקווה שזו הייתה אי הבנה וכן מאמינה שאם קורה משהו ניתן ללמוד ממנו לכן מרשה לעצמי בכל זאת לורמ את הדברים האלו.

תודה על התגובה שלך, זה באמת קשה לי. וכואב. מרגישה את הכאב זורם לי בדם, בכל כולי. אבל אני באמת רוצה לקבל החלטה שקולה ורגועה, ולא מתוך כעס ותחושת בגידה של רגע (ויותר..:(... רחל.

אם מטופל שלך מבקש ממך לא לקבל מישהו, ובסופו של דבר בגלל אי הבנה שלא ידעת שזה הוא, אמרת לו שתיפגשו, בלי שבפועל קבעתם זמן, ואז היה מתברר לך שזה אותו אדם שקשור ומפריע למטופל שלך... מה היית עושה? מה אתה חושב שנכון לעשות במצב כזה?... רחל.

אודי, ראית ? נכנסתי עכשיו לפורום, אני קוראת את ההודעות האחרונות וכולן כ"כ כבדות, כואבות, אני רוצה לברך אותך אודי ואת כולכן, חנוכה עכשיו, חג האור, חג של תקווה, האור הולך וגובר.. מאחלת לכולכם שתרגישו את האור הפנימי. והאור ילך ויגבר ויביא איתו עוד ועוד טוב.. מאחלת לכם גם שבת רכה ,נעימה ומלטפת.. ואם אתם מדליקים נרות חנוכה , ומתחשק לכם, תתבוננו באור הנרות המרצדים, תקשיבו למילות התקווה שהנרות לוחשות לכן.. תפתחו את הלב והנשמה.. אוהבת אתכם-במבי. וסוריקטה מתוקה :) אחר צהריים טובים לך ותמסרי גם לחתולים...:)

במבי יקרה, את יודעת, נראה לי שלא סתם אור וחום הולכים יחד. אור פנימי, חום פנימי, את שניהם אני מאחלת לכולם כאן כדי להתחבר לתקווה ולשמחה. לאו דווקא חושך לגרש, לתת לחלקי הצל להיות פחות מאיימים ולהיות שטופות אור וחום. שבת רכה, נעימה ומלטפת גם לך, במבי. :) ובהקשר להודעה העצובה ומלאת התקווה שלך ממקודם - אני כל כך מרגישה את האש שיש בתוכך, גם כשאת שמחה וגם כשאת כואבת או כועסת, אז אני מרגישה בטוחה שאת בוחרת לחיות ויודעת לשמור על עצמך, בעצמך ובכך שאת נעזרת באמא צביה. נעמה.

תודה על האיחול המאיר והמחמם את הלב... מאחלת גם לך ולכולן לקבל מהימים האלה כוח ואור... חג חנוכה תמיד מסמל לי את המקום הזה, שגם בחושך גדול, להבה קטנה שקיימת יכולה להאיר אור גדול... רחל.

אודי אני פוחדת וקר לי מאוד. היום הזה כאילו נבנה ונבנה לקראת שיא

אודי אני רואה שיש אנשים שאין להם בעיה לחוש מה הרצון שלהם, ולהביע אותו, גם לבטא כעס וכ'. הם מאוד וורבלים ומתקשרים את עצמם, מחוברים למה שהם רוצים ומתקשרים את זה, כמו אינסטינקט. בי יש משהו שהרבה יותר חווה את הסביבה, כאילו אנטנות לקלוט מי נגד מי, איזה מן אנשים וטיפוסים, לקרוא אותם, ומשהו בי גם יודע להתאים את עצמו כמו זיקית למצוא דרך להסתדר ולהסתגל לסגנון של אחרים. אני לא ממש יודעת לבטא כעס בצורה אינסטנקטיבית קולנית ישירה ובד"כ אם אני עם אנשים או מצבים שמעוררים בי משהו שלילי אני פשוט לא חוזרת לשם כי אין לי סבלנות לאכול חרא מאף אחד, אבל זה בעצם יוצר אורח חיים המנעותי כי כשמתחככים בחיים כך או כך נמצא את עצמו בסיטואציות ומצבים לא נעימים, מתסכלים וכיוב'. אבל ממש קשה לי לסבול את זה. הנטיה שלי פשוט לפרוש . כאילו אני מסוגלת לשאת רק נוחות. מאוד קשה לי עם אי נוחות. אפילו בגוף קשה לי עם טמפרטורות לא נוחות, או בעור, עם בגדים לא נוחים. משהו מאוד רגיש כזה ולא מחוספס. אפשר להגיד שאני עצלנית או מפונקת אבל אני לא חושבת שאני כזאת, באמת משהו בי פחות מסוגל לסבול מצבי קונפליקט ואי נוחות מאשר אחרים וזה נחשב מסתבר לחולשה אישיותית. אבל למה בעצם זה נחשב לחולשה? האם זה לא הכי הגיוני בעולם לרצות לחיות בנוחות? יש אנשים שאין להם ברירה, אבל כעקרון האם זה לא הכי הגיוני?

היי, נראה שמשהו בשלב הראשון של הינקות בו צריך להתאים את החדר לחום גופו של התינוק.את הטמפרטורה של המים....... משהו שם היה לקוי ולא מספק. כרגע מצפים ממך להיות מימה האישה,ולתפקד כמו בנות גילך. בטיפול אפשר לתת ביטוי גם למימה הילדה,למקום שנשאר קפוא ולא התפתח. שתהיה שבת שלום. הילה

וגם לי. כואבת. מדממת. שאפילו לא מסוגלת לכתוב... אולי אכתוב בהמשך... שיהיה לכולנו כוח ואור בימים סוערים אלה.... רחל.

הכאב הזה חזק ממני הרעש מחריש ואינו פוסק. החיים האלה גדולים עלי וממילא אני מתה כבר שנתיים. שחור או לבן לחיות או למות שחור או לבן טןבה או רעה שחור ולבן גם נלחמת וגם רוצה לחדול. העוצמות האלה אני רוצה לישון.

משותקת שותקת. .. דווקא רוצה אבל כלואה..

אודי כאילו העולם מתנהל סביבי ואני רק תיירת בעולם הזה. לא שמח לי ,לא עצוב ,לא כלום.. ריק.

הי חברות הימים האחרונים היו קשים מנשוא היו לי מחשבות לא טובות. מחשבות שלא היו וביקשו ממני לוותר. ביקשו להניח,לנוח,ביקשו ממני להתאבד. מיום שני אני בוכה ואפילו מתוך שינה. לא רציתי להציף את זה כאן בצורה לא מעובדת גולמית. אני יודעת כמה קשה כאן לכולן ושכל התרסקות של מישהי יכולה להשפיע. נעזרתי בכתיבה.מילאתי דפים על דפים ביומן. דיברתי עם ידיד שנתן לי כתף. ועכשיו הייתי אצל הרופאה שלי. קיבלתי גם החלטה כתוצאה מהנפילה האחרונה. מקווה מאוד שתחול הקלה. הילה

את יודעת, הילה, מצד אחד עצוב לי שלא יכולנו להיות איתך ולעזור לך כשהיית בזה, כשהכל היה גולמי ומפוזר. ומצד שני, נראה לי שזה מראה על התפתחות טובה ובריאה, על איזו שליטה גם במסגרת הסערה הנוראית הזו. את מצליחה להיעזר באחרים במדיה ואופן שמתאימים לך בלי להתפרק לחלוטין והנה, גם להתאפס ואפילו לקבל החלטות ולהתקדם. וזה מרגש ומשמח אותי. מקווה מאוד יחד איתך שההקלה תבוא במהרה, אני מאמינה שהיא באופק. חיבוק אם מתאים, נעמה.

ברגע הראשון קראתי את זה כך...... והחתולה שלי מביאה לי הרבה מאוד הקלה....... עוברת איתך בין העצים, נותנת לך יד, נשענת עליך, צוברת כח ממך, שבת שקטה, הילה

רציתי להגיד לך חג שמח ושבת שלום!! אתה יודע שאני כעסתי עליה הרבה, ועדיין, אבל מאוד מאוד אוהבת אותה!

לקח לי זמן להיות מסוגלת להגיב לך ולא ממקום אומלל וקרבני ... כשכתבתי את ההודעה שבוע שעבר גרדתי קירות ורצפות . אודי בשאלה שלו טילטל בי משהו ובחוסר התגובה כמעט ונפלתי למקום של לא רואים אותי אני אומללה ומסכנה ..הייתי צריכה עוד כוחות להתגרד משם ולא ליפול לבור הזה . עכשיו לשאלה שלך איך עושים את זה . יכולה לאמר רק מעצמי והמורכבות הפנימית שלי . קודם כל אני מזכירה לעצמי כל הזמן שהיא שם גם שלא איתנו כמו ילד שבגן אמא הלכה תחזור ..יש לי רשת תמיכה מורחבת מכל מיני סוגי תמיכה מפורום אנונימ י לפורום פחות אנונימי ..חברות לצרה ..מיילים .טלפון ..מרכז סיוע לנפגעות ערן סהר ... אנשי מקצוע שנותנים מידי פעם יד שזה משתדלת שלא כדי לשמור למקרים ממש קשים לא להגזים .ואני הרבה אני כוחות יש בנו רק צריך להאמין מנטרות לעצמי כותבת מדברת אוספת ...וזה הקושי הגדול ביותר . סמסים שהיא כתבה לי פעם ..וכל מיני כאלה . שירים שמזכירים ונותנים כוח ..והכלי הכי חשוב הפיכה של מחשבה שלילית לחיובית זה משימה לא פשוטה אבל יעילה ...וכשממש בתחתית לאפשר להיות להתקרבן כד דם ולזכור שחייבים לקום כי אף אחד לא יגול לגרום לך לקחת את היד המושטת הוא יכול רק להושיט לך יד . אתה צריך לבחור לרצות לראות ולהושיט חזרה .תודה לך על התגובה שאלה ...זוכרת כמה מקום יש לי

הי אביב. אני שמחה שאת מגיבה רק אם ומתי שנוח לך. זה בסדר גמור מבחינתי. תמשיכי לשמור על עצמך... אני מעריכה אותך על היכולת לדעת להיעזר. חיבוק אם מתאים, וגם זה : https://www.youtube.com/watch?v=9pf83lYDWzw (וככה כפי יכולתנו, יחד נאהב ונכאב). גילת.

הפעם חשוב לי השיח ..אם אפשר :) תוהה ווטועה אם בחלק הבריא ברור לי שהבנו מיצינו יאללה צריך לזוז אלהה . מצאנו פרות חולות הגיע הזמן לטפל לשנות.. ומצד שני כל חלק גילו ותפקודו רוצים לבכות להתאבל להתקרבן לכעוס בצדק על כמעט עשרים שנה של פגיעה קשה סדיסטית ושיחזורים שלי . זה אומר כל הילדות והבגרות ועיצובם. לא פשוט להכות מהשורש ולטפל .. גם לילד פגוע יש גבול כמה ניתן לתת לחטט בפצעים ולבכות ...אבל זה הדפוס של חלקי. זה אומר שלעצור אני יכולה רק מהמקום הבריא איך אני יודעת שבאמת מספיק להם או ששוב אני לא נותנת מקום לכעס לכאב לתסכול שהםנכוניםוצריכים לצאת ....כמו שזה עכשיו זה נראה שזה לא יגמר לעולם ..מצטערת לא נכון לי ולא מתאים לי לחיות ככה וזה יוצר המון מתח והתנגדות בן החלקים . תודה

אני יודעת שאתה לא מוחק הודעות. אבל זו כנראה מוקדמת מידי בשבילי ...כריתי לעצמי בור .. כאוס מטורף של התנגדות לי להם ...כרגע עדיף שאוותר על השאלה על התשובה ..כל דבר בזמהו ...ניתן להם עוד זמן .

בבקשה ... אני לא משתלטת עליהם .זה יגמר ממש רע . בבקשה אודי ..

הזו עלתה בהתקף חרדה ומכות רצח לעצמי . ההודעה הזו זה הכי טריגר לי חבל שלא מחקת עכשיו אני איתה כל השבת לבד .

הי אודי וכולם, מאד חסר לי לומר למישהו בוקר אור, אז כתבתי כאן. אמרתי לחתולים, אבל זה לא מספיק... בוקר, סוריקטה

חתולים לים לים:) בוקר טוב יקירה הילה

גם מהחתולה שלי, שהתיישבה לא מזמן על הלפטופ והקלידה את הגיגי מוחה הקודח (נננננננננננננננננננננ). נעמה.

אודי

אני מרגישה שאני חייבת, רוצה לומר גם לך : אני לא אתאבד בחיים !!! אני אוהבת את החיים !!! יש בחיים שלי הרבה טוב, ואני אוהבת אותם- את החיים !!!! אתה שומע אותי אודי ? אני צריכה לשמוע גם ממך. תגיד לי שאתה יודע, שאני בחיים לא אתאבד !!!! אתה יודע אודי ? ביום ראשון בבוקר התאבד ידיד טוב שלי בקפיצה מבניין מגורים.. הוא כבר ניסה לפני שנתיים. קפץ ולא הצליח לו. הוא נשאר בחיים. וביום ראשון בבוקר הוא עשה נסיון נוסף והפעם זה הצליח לו.. אודי, אתה יודע שאמא שלי ניסתה להתאבד כשהיא היתה צעירה ? אבל אודי, אתה זוכר מה שאמרתי לך לפני דקה ? אני בחיים לא אתאבד !!!! אני אוהבת את החיים שלי ויש בהם הרבה טוב !!! אודי, אני מתחננת, תגיד לי שאתה יודע שאני לא אתאבד בחיים !!! גם אמא צביה אמרה לי את זה. כשנפגשתי עם אמא צביה אחרי הלוויה שלו, הרגשתי שכל המוח שלי מלא בזכוכיות זכוכיות. ואמא צביה כאילו הדביקה לי בסלוטייפ את הזכוכיות. היא דיברה כזה בשקט ואמרה לי בקול מלא בטחון כזה שאני לא אנהג ברכב, ואחרי שהיא דיברה כך בקול רגוע כזה ובטוחה בעצמה, זה כזה הרגיע אותי קצת וידעתי שלא אנהג אל מחוץ לעיר ברכב. אודי...

אודי, אני משערת שאתה משער,שמה שקורה כרגע זה תגובה להתאבדותה של נפגעת גילוי עריות שנאבקה בפרקליטות ובאביה ושמה קץ לחייה? עליי זה השפיע מאוד. קרע את הקרום העדין מעל הפצע של הפגיעה. הילה

היי אודי, כבר הרבה זמן לא היה לי צורך לרשום פה כי תקופה ארוכה שהטיפול יציב בלי טלטלות.. אני כבר זמן מה מרגישה את האיכפתיות שלה ויותר אוהבת אותה... אבל רציתי לשאול בכל זאת אם הטיפול רגוע יותר כבר הרבה זמן, האם זה אומר שבעצם לא נוגעים בפצע? ובעצם הטיפול קצת פחות טוב? שכאילו הוא פשוט כמו פלסטר.. תודה אודי

כעסתי עליה מאוד וצעקתי... אמרתי לה שהיא מעצבנת אוי וחבל שבאתי בכלל וכו'... היא שאלה בשלב מסוים אם זה נותן לי הרגשה טובה או לא כשאני כועסת. עניתי שכן... עוד לא יודעת בדיוק למה. עוד לא סיימתי לכעוס עליה משבוע שעבר. רציתי להגיד לך שלום וזהו. אני גם לא מרגישה כל כך טוב כואב לי הראש והגרון והעיניים. אלך לישון קצת עכשיו.

אני מבינה שבחרת לא להעלות אותה . תודה , שאתה שם גבול. אבל אני מבינה מזה שאתה מסכים עם כל מה שנכתב.

קשה פה..עמליה..את לא אשמה בכלום...פשוט קשה..אז לא חייבים לקרוא...נכון חלום?...הכל מעורר אז למרות שהתרגלתי להכנס לפה..כדאי ללכת.....המקום פה קשה לי...ובטיפול גם....מה דעתך אודי? למרות הכל אתה פה....מודה לך...מתוך הסערה..

חלום בחום. מה את עושה כשקשה לך? יש לך דרכים לשחרר את ה"קשה" הזה ולהתנחם? שלכן,חלום

היי, למה לי להתאמץ ליישר איתה את ההדורים? למה שאני לא אלך למטפלת אחרת וזהו? אולי היא פשוט לא מתאימה לי וזהו.

כי יקרה אותו דבר עם מטפלת אחרת .... אני באותה בעיה בדיוק אבל יודעת שהפתרון לא אצל אחרת אלא אצלי. הצפייה ממנה...שלא מתממשת. זה התסכול שלא מאפשר שיתוף.

אבל זה לא קרה לי עם המטפלת הקודמת, ואיתה. כן! אז אולי בכל זאת הדינמיקה...

היי, נראה שנכנסנו כולנו לקרוסלה והיא מסתובבת בלי הפסקה ויש סחרחורת ואי אפשר לרדת. אני מזמינה אותי וכל מי שרוצה לשים יד על הקרוסלה המסתובבת.ביחד נחזיק את הקרוסלה וננסה לגרום לה לעצור......... מי רוצה לשים יד? מה זה בשבילך לנסות לעצור את הסיבוב המהיר? ממש מבקשת מכל מי שיכולה לעזור לי........ בבקשה..... הילה

היי הילה, לא לגמרי הבנתי מהי הקרוסלה, מה מסתובב. רוצה להרחיב? בינתיים הרגשתי את הסחרחורת וחוסר השליטה והיד שיש לי להציע היא לנשום יחד. מוכנה? שואפים לאט דרך האף עוד קצת מכוונים את האוויר לנקודה מתחת לטבור ונושפים לאט, דרך הפה. ושוב, לאט, לאט, שואפים עוד אוויר נקי ומרגיע. מה זה עושה לך? נעמה.

אני אשמח להיות איתך יחד..

השאיפה והנשיפה הרגיעו מעט את הסערה. רק עכשיו הצלחתי להגיב. ולצאת מהבית מהבוקר. הילה

הילה הי, אני גם שמה יד.. ננסה ביחד לעצור קצת את הקרוסלה.. גם אני מסתחררת בטירוף עכשיו.. ננסה לנשום ביחד ולעצור לאט לאט את הקרוסלה שמסתובבת בטירוף טוב הילה ? שלך-במבי.

הי הילה יקרה, אני דווקא מרגישה שלא נפלתי לסחרור הזה ואני די יציבה. כפי שכבר כתבתי, נקווה שיגיע לכאן יותר אור וחיבור ותקווה, סוריקטה

בגלל הקושי לשאת אכזבה. חסומה. חומה. אז כשאני רוצה לדבר אני לא מדברת ושותקת המון זמן. לפעמים הרגשות מתפרצים לא כשאני רוצה בלי לבקש רשות. זה מחרפן. הלוואי והייתי מצליחה לזרום. ולא לקחת קשה כל דבר. בטח תהיה פגישה דפוקה וכל מה שרציתי לומר לה..לא ומר ואשתוק ויהיה באסה. ואז הפגישה תיגמר ואני ארגיש מטומטמת. אוף.

אולי תגידי לה את זה? בלי התוכן של מה שאת רוצה להגיד, רק את זה שיש משהו ואת לא מצליחה להגיד וזה מרגיש מפוספס ומתסכל. לי לפעמים זה עזר להרגיש פחות פספוס. מה דעתך? נעמה.

הפסיכולוג שלי אומר לי שוב ושוב שהוא לא בעד לתסכל. גם עכשיו כשאני מביאה לו דוגמאות מהעבודה שלי הוא כל הזמן חוזר על זה.שהוא לא בעד לתסכל. ולעשות מאמץ כדיי לא לתסכל. כמובן שגם לזה יש גבול.........: הילה

אני צריכה מישהו יציב ושפוי, מישהו שהחיים שלו לא עסוקים בלעשות סלטות באויר ולטלטל אותו, מישהו עם שכל ישר ולב חכם והגיון וראש גדול וחיים תקינים, מישהו שיעמוד לצידי, לא מידי קרוב, בלי אמוציות, בלי להקשר, (לא מישהו שייתן לי יד - מישהו שיהיה מסוגל להסתכל לי ישר בעיניים) מישהו שידע לומר לי בברור מה נכון לעשות ואני אוכל להאמין לו. נ. ב. החיים שלי בבלגן. גדול. (יותר מהרגיל) הראש שלי שובת. אין לי מושג מה לעשות.

המצוקה שלך כל כך נוגעת.כל כך הייתי רוצה למצוא מילים מתאימות כדי שתאמיני לי שמגיע לך לאהוב את עצמך,את כולך.שכל השנאה וההרס מגיעים לאנשים שפגעו בך.שאת לא אשמה בכלום ושזה ממש לא נכון שלאף אחד לא איכפת...כי לנו מאוד איכפת,תראי כמה איכפת כאן לכולם ממך...יש מילים שיכולים להרגיע מעט את הסבל?..בטוח את חשובה כאן על פני האדמה אחרת לא היית בא לכאן...רק קשה למצוא את המקום...את כל כך נוגעת וכל כך קשה שאני לא מרגישה שיכולה להשפיע כלל.רק שתדעי שאת חשובה ואיכפת לנו. חלום

חלום על המילים שלך, האמפטיה. אני מתנצלת על אי הנעימות, הכאב והאין מוצא שאני מבטאת כאן.

מותר לבטא כאב וחוסר אונים,גם פחד וכעס-הכול אנושי ומובן כל כך...מוכר כול כך...כן,דברייך לפעמים מטרגרים מאוד. אבל זו בחירה של כול אחד לפתוח או לא.אז,תהי בטוחה שאת בסדר. חלום,בחיבוק

כתבתי ומחקתי

אודי מגיע מטופל לטיפול נאיבי ולא בקיא בתחום. מזדעזע תוך כדי תהליך לגלות חוויתית שהוא משחזר טראומות לא מודעות מן העבר. האם עצם העובדה שלא ידעו אותו מבעוד מועד בטבעו של התהליך הטיפולי ושכך עשוי לקרות, או הסבר שטראומות הן הסיבות לסימפטומים שלו- זאת לא נראית לך מעילה באמון המטופל והתנהגות לא ישרה מצד המטפל. הסתרת מידע מפני מי שמשלם לך. מה דעתך בנושא אודי. ואת תענה לי 'עניתי פעם' או 'את בטח מנחשת את דעתי'. פשוט בטא מה דעתך ביחס לסוגיה לעיל

הי מימה, אני חושבת שטיפול הנו דבר שאפשר לדעת מהו רק אם עוברים אותו. בפרט אומר זאת לגבי טיפול אנליטי אותו עברתי. גם אני תרתי אחרי הבנות ומושגים בראשית הדרך, אבל התפיסה שלי הייתה שונה. קלאתי דברים אחרת, הבנתי אחרת (התפיסה היא דבר שאמור להשתנות בטיפול במקרה הטוב. במקרה הרע עלולה להתקבע תפיסה קיימת מעוותת). אני מכירה אימרה יפיפייה על תורת הזן, בה נאמר שבתחילת הדרך ללומדים רואים את העצים כעצים ואת האבנים כאבנים. במהלך הדרך מפסיקים לראות את העצים כעצים ואת האבנים כאבנים ובסוף הלימוד – רואים את העצים כ*עצים* ואת האבנים כ*אבנים*. הייתי אומרת שאותו דבר קרה בטיפול שלי. ידעתי עברית, הכרתי מילים, אבל רק תוך כדי טיפול באמת למדתי לדבר ולהבין את משמעותן העמוקה והרחבה. מאחורי כל מילה עולם ומלואו. חלק מהלימוד בטיפול היה שלכל דבר יש סיכון וסיכוי. להציג משהו כבעל סיכונים חריפים כמו שאת מתארת מראש נראה לי בא יותר ממקום של חרדות ואפילו משהו פרנואידי. היום אני יודעת שהיה סיכון שאפרוש במהלך התהליך ואמשיך לראות באופן אובססיבי לשנים את המטפל כדמות שלילית ביותר, בדומה לדמוניזציה שעשיתי מדמות מפתח בעבר. אני אחרי... בי, סוריקטה

אהבתי את התגובה שלך

אני מתלבטת כבר המון זמן אם להגיב לך או לא שומעת את המצוקה את הקושי שלך הכל כך אמיתי מרגישה אותך מגרדת את הרצפה עם תסכול אין סופי ..אני איתך בבקשה יקרה יודעת שמה שאכתוב יגרום לך להתנגדות אני באמת בעדך לא נגדך ..מקווה שתצליחי להבין אותי והלוואי ויעזור . יוצאת מנקודת הנחה שאת צודקת הטיפול כשל רק בגלל המטפלת שכנראה לא התאימה אלייך.(למרות שלטנגו צריכים שניים) עכשיו אחרי שהתאבלת ולדעתי מספיק זמן על הטיפול שכשל וכן זה קשה זה כואב זה עצוב זה נורא ..אבל האם זאת הבעייה שבגללה הלכת לטיפול אני מניחה שלא . אם ככה אחרי שהתאבלת יש בידייך שתי אפשרויות לזכור וללמוד לקחים (אבל נכונים לא מהרגש)אחרי ניתוח של מה התאים לך ומה לא בטיפול ולמצוא מטפלת חדשה שתתאים לך . תוך שאלת הדברים שנכונים לך בפגישה הראשונה שנייה שלישית ..וקדימה לעבודה - טיפול מוצלח ... או להמשיך להתאבל .. את ממשיכה להתאבל ורוצה פתרונות . מצטערת יקרה פתרונות והצלחה אין מתוך האפר יש כשיוצאים כמו עוף החול וצומחים חזרה ... מאחלת לך דווקא עכשיו בחסות האור של חנוכה שמזכיר לנו שאם רוצים מאמינים ועושים (הם חיפשו את הכד את הפתרון) מוצאים . אני שוב מזכירה לך אני בעדך לא נגדך ..מקווה שדבריי יעזרו ואם לא תישארי רק עם הפסקה הראשונה וכשיהיה נכון לך ובזמנך תימצא הדרך . וסתם לשתף אותך במסע שלי ..התחלתי הייתי בטוחה חודשיים מסיימת את הסיפור ...בנתיים כבר חמש שנים ושתיינו לא יודעות היכן פוסעות לרוב זה שדה מוקשים..לפעמים מצליחות לזהות את המוקש לפני ולפעמים רק אחרי הפיצוץ ... נכנסתי למסע ארוך בלי לדעת את הדרך ברור לי ולה שהדרך לא פשוטה יותר מזה אנחנו לא יודעות כלום .- זה לשאלה אם היא יכלה לדעת מטפל הוא לא נביא . הוא אדם כמוני כמוך עם כלים מחזקים ועם חולשות כל אחד ואישיותו . כן הוא למד כן יש לו נסיון אבל אף אדם לא דומה לשני ואף טיפול לא ניראה כמו האחר ..מצטערת מימה טיפול זה עבודה קשה של ניסוי ותהייה ולימוד בדרך הקשה ..יש המון מתנות בדרך שצריך את היכולת לראות אותם יד מושטתת לב אוהב ומכיל ..והעיקר את לומדת להכיר אותך את מי שאת על הדברים הטובים והנפלאים שבך ועל הדברים הלא טובים שצריכים שיפור שינוי תזוזה וכן זה קשה לעקור משורש ..קצת כמו סבא אליעזר והגזר .גם הוא לא יכל לבד והיה צריך עזרה . מאחלת לך שתימצאי בכוחך את הכוחות להתחיל שוב עם עזרה שתתאים לך שתוכלי להרגיש שהיא עוזרת לך ..

אהבתי את המטאפורה לחג חנוכה . לגרש את החושך ולגלות את האור. מאחלת גם לך המון בהצלחה בטיפול, ובעיקר בחיים. ולא, לא לקחתי קשה את מה שכתבתי לי. הרגשתי שמכוונה טובה.

אני מודה שאני לא ממש במצב רוח לזה, אבל חשוב לי ולכן בכל זאת - עץ שמח של יום רביעי! טוב שקרה השבוע: - הצטרפתי לחבר יוצר ולמרות שאני לא מכירה את הטכנולוגיה והעבודה בפועל, הצעתי רעיונות באופן כללי והשתתפתי בתהליך היצירה. היה כיף לחשוב על דברים וכיף לראות שהוא לקח חלק מהרעיונות ומימש אותם. - נראה לי שהצלחתי לעזור קצת לחברה שהייתה במצב לא טוב. - קראתי סיפור קצר שהיה מרגש בעיניי. מוזמנות... נעמה.

כמה טוב לראות כותרת עם המילה שמח....אז רוצה להשתתף.. מאוד!!! השבוע קבלתי פידבק חיובי בעבודה. מצליחה לשמור על עצמי באכילה...דבר חשוב ביותר עבורי....והמטפלת שלי התבלבלה ביום וחשבה שקבענו ושאלה אם הכל בסדר, התקשרה לוודא וממש ממש דאגה לי שחשבה כי לא באתי...אז חבל שחיכתה לי לשוא אבל שמחה שחיפשה אותי ועשתה מאמץ לבדוק אם הכל בסדר..זה הראה שממש אכפת לה..

כיף לשמוע, מיכל! (:

ריח לביבות חם ממלא את הבית שלי.בלגן!!!!אתן מפסידות שלא רואות מה יכולים 7 ילדים לעשות בחנוכה עם הבית שרק אתמול היה שתוף.((-: יש לי מצברוח טוב ותוכניות.אני כל כך אוהבת את הנרות האלו שדולקים ליד החלון:9 חנוכיות!!!המון אור וחום.

נעמה, תודה על העץ השמח שאת לא מוותרת עליו.. חשוב, חשוב מאוד שהעץ ישמח .. :) :( טוב שהעץ שמח.. פתאום אני מדמיינת את העץ השמח שמחייך מאוזן לאוזן ועם הכפכפים ההולנדיות שלו.. ההן מפעם קודמת , הוא מתחיל לרקוד עקב,אגודל ,עקב, אגודל..שר : מי שטוב לו ושמח זה העץ פה פה פה (ה- פה = דגושה ) משהו טוב.. זז איום.. מקפיא את העצמות והנשמה , אבל משהו טוב כן יש פה וזה : ידיד טוב שלי התאבד.. כך בקפיצה.. מת..זהו.. הידיד נגמר ונקבר.. הייתי מפורקת לחלוטין !! הרגשתי שהמוח שלי כולו זכוכיות, שהכל מנופץ.. ואמא צביה ממש הרגשתי שהיא כאילו מדביקה בסלוטייפ את כל הזכוכיות שיש לי במוח.. זה איפשר לי לעבור את הימים האחרונים.. ותודה שוב שאת לא מוותרת על העץ השמח. ושתדעו כולם !!! שכל העולם יידע : אני לא מוותרת על החיים !!!!!!!!!!! שלכם- במבי שבוחרת בחיים !!!!!!!!!!!

הי נעמה, שלשום קפצתי לשכנים וככה באופן ספונטני הדלקנו נר ראשון, הם, התינוקת ואני. היה כיף ונחמד. להת' סוריקטה

זה גורם לי לחפש גם אם קשה לי וכשאני מתחיל לכתוב אין לי משהו טוב בראש... אתמול נפגשתי עם בחור ואמנם זה לא משהו שימשיך, אבל אני גאה בעצמי שיזמתי את הצעד לקראת הפגישה. חנוכה וחג אז חייבים קצת לשמוח, לפחות להשתדל. אתמול נפגשתי עם חברות, היה מהנה וטעים. ובטיפול- אמנם אני עוד כעוסת עליה אבל אף פעם לא הצלחתי ככה להוציא את זה, אז כנראה שזה גם שמהו טוב שאני מצליחה לצעוק ולכעוס. אז, חג שמח לכולנו!

היא לא קיימת עבורי יותר, כמו שאני לא קיימת עבורה... ככה לא שומרים! היא הבטיחה לשמור עלי! ובמקום זה היא חוזרת על טעיות של אנשים משמעותיים אחרים.

אני בת 13 ואני אבחנתי את עצמי ויש לי OCD. . כבר שנתיים. . אני מפחדת לספר להורים כי זה מקרה מביך מאוד. וגם לטיפול לא ירשו לי ללכת. . אני נורא מפחדת כי זה מפריע לי לתפקד ולהיות ילדה רגילה. מה לעשות?

אחרי אחת ההודעות כאן היו לי סיוטים בלילה... חשבתי שאזכר מה זה התקפי חרדה.ב"ה' הצלחתי להירגע בעזרת תרגילי נשמה ומים קפואים...צמרמורת להיזכר... רק רציתי לשתף...אולי תוסיף לדברים כאלה הזהרת קריאה? סתם...אני מבינה שלבן אדם זה דרך להביא את הסבל שלו שבלתי נתפס בכלל.קשה לי להרגיש חסרת אונים מול ייאוש תהומי שכזה... חלום

ונניח שהגזמתי אבל לאחת לפחות לא יכולת להגיב?! שתדע שנעלבתי.

שהייתה שונה מההודעות האחרות.... לרגע כשקראתי פחדתי שתכתוב שאתה כועס עליי

אתה יכול לבקש שלא אכתוב בינתיים. איני רוצה לפגוע במקום באנשים במשאבים שלך

הטירוף הזה, המכווץ. א"א לנשום.

אחרי ששלחתי את ההודעות השונות היום שאלתי את עצמי בקול נוטף ארס ובוז: "מה את רוצה, נעמה? שיגידו לך שבאמת קשה, שיעודדו אותך להמשיך ושיחזיקו לך את היד?" ואז תהיתי אם הארס והלעג באמת במקומם. אם התשובה היא לא פשוט "כן." שלא חייב להיות מתנצל. גם אצלי בפנים הקואליציה מתערערת. זמן בחירות... תודה אודי, על המקום. נעמה.

ואין לי כוח או רצון לפרט מה היה לה... חוץ מלצעוק ולבכות לא היה יותר בנוסף לזה שבהתחלה לא הוצאתי הגה גם לא כששאלה או כל דבר אחר. לקראת הסוף אמרתי לה שאני לא מוכנה לקום... וזה הדבר שהכי מכעיס אותה.. היא אמרה שהיא רוצה לעזור לי ואני אמרתי לה שאני לא רוצה. בסוף היא אמרה שהיא תתקשר אליי מחר כדי לשאול בשלומי....למען האמת מול הצעה כזו קשה לי לעמוד. אני עוד כועסת אבל קצת פחות. אני רוצה להצליח לספר לה מה עבר עליי בשבוע הזה, בעיקר מבחינת המחשבות שהיו לי בראש

בשל הסיבה שבגללה לא יכלה לבוא.. וגם כי עדיין חושבת שהיא הייתה צריכה לענות לי במיוחד אחרי ההסבר שלה למה לא יכלה להיות. אולי בהמשך כשארגע אוכל לספר מה קרה ואז אולי תבין למה לא רציתי לספר.

שהיא בסדר? (לא שזה לא נכון, אבל תוהה לעצמי ולא ברור לי למה אבל זה מכעיס אותי שאמרת את זה)

ודמעות כמו מים......... אחר כך בא הכאב והדמעות בלתי נסבל (לבוא למסיבה של הילדה והיא לא התייחסה אליי) <האישה של הגרוש הפכה להיות האמא שלה> אןדי????? אין לי כח אני רוצה לוותר להישמט ליפול לא להיות דיייייייי

לא בטוחה שיש מילים בעולם שיוכלו להרגיע. אשב מעט כאן לצידך אם תרצי בחיבוק עוטף... תגידי,את נפגשת איתה לפעמים? בנתיים היא לא תבין למה את לא מגדלת אותה ואולי אפילו תכעס, אבל אם תפגשי איתה ותעשו משהו נחמד יחד אפילו פעם בשבוע אולי יבנה איזה קשר?סליחה אם השאילות מיותרות לך. חלום

אל תוותרי, לטובת שתיכן. לא משנה מה את האמא שלה. זה נשמע כל כך קשה וכואב ומצריך תעצומות נפש לשמור על קשר בנסיבות הקיימות אבל זה שווה וחיוני גם לך וגם לה. תתחזקי ותיהי אמא.

מפלצת דיכאון שמרימה ראש והיא בכלל אני שמורידה ראש עד יעבור זעם, עד שתסתלק ממני ואהיה שוב מישהי שאני כבר לא זוכרת מי היא אבל כנראה שהיא אני. לא ברור מה הדרך הטובה להילחם או אם אפשר, צריך, להילחם, במה, ומי נלחם.. כוחות שגוררים בכוח למטה כוחות שאני גוררת בכוח למעלה. כותבת מילים שהן לא מספיק, והן יותר מדי, ולא ברור. והנה גורמת גם לאנשים אחרים, לצאת מגדרם, לעשות משהו, בשבילי, בשבילה, ההיא שבריאה או ההיא שחולה, כמו שמוציאה את עצמי מגדרי כדי לנסות להתגבר. ושניהם לפעמים קצת לשווא, וקצת שקר, כמו מבקשת מאנשים טובות ואז הולכת, מה את רוצה בעצם... אולי לא להיבלע אבל כבר לא זוכרת מה האופציה השנייה. כך אני פה היום, פה ולא פה, מתנדנדת.. אודי, הי. מה שלומך? גילת?

קשה להיות כאן בזמן האחרון....כל ההודעות קשות מדיי.....תעזור לעמליה, נשמע נורא!!! קשה פה ולא מצליחה להגיע אלייך..כי איך אפשר?????מבין?????

מיכל, כל כך לא התכוונתי

לפני שתלתה את עצמה כל כך נגעו כאילו אני אמרתי אותן,.ואמרתי אותן אתמול ולפני שבוע ולפני חודש ולפני שנה

בהמשך לתגובתך הקודמת... כנראה שנולדתי גולם. אבל תהייה :אם גם ככה מתים בסוף אז מה זה משנה מתי ?! אזי עכשיו ? ואל תאמר שהדרך לאורכה גם חשובה...לחיות ולסבול קשה יותר.

הי, בעולם הטבע גולם בסוף הופך לפרפר, ונראה לי שכשהוא במצב הגולם הוא לא יכול לתאר את זה לעצמו, זו ממש טרנספורמציה כזו, יצור שלא היה קודם. עידודים זה לפעמים מעצבן, אני איתך בגולם (שלך וגם שלי), ואני לא יודעת אם יש תשובה לשאלה הזו שלך, אבל אולי אם תהיה איזו טרנספורמציה שכרגע אי אפשר לדמיין אותה, זה ירגיש אחרת.

(אודי היקר, אם לרגע נראה לך שמהכתוב מישהו עלול להיפגע במשירין או בעקיפין או להתפרש בצורה כזו שישפיע ולו בקמצוץ על מחשבה או למעשה פוגעני אני מבקשת שלא תעלה את זה . אני אבין, )אז אנחנו מסכימים על חוסר טעם? כפי שרשמת שאתה פה בשביל החוסר טעם. למעשה אתה מסכים שהחיים הם חסרי טעם ואנחנו פה כדי לעבור אותם מי סובל יותר ומי סובל פחות ובסוף נגיע לאותו מקום מי מוקדם יותר ומי מאוחר יותר. רק שהחלופה לא ידועה והחלופה היא בכל מקרה היעד הסופי של כולנו. אז למה אנחנו מזעזעים מאדם שהחליט להגיע ליעדו בזמנו שלו? ולמה קוראים לזה להתאבד במקום להימצא ? אשתף אותך לא חסר לי דבר, אבל חייה חיים כפולים זה שבחוץ וזה שפנים. כלפי חוץ העולם שייך לי, הכל מזוייף כלפי פנים ריקנות, בטיפול אנחנו אפילו לא ליד הבעיה וגם כאן לא נזכיר ...,עדין שומרים מרחק מישהו לא מסכים להתקרב. אבל אני סובלת. ואל תגיד לדבר על זה בטיפול. אני כבר לא נותנת הזדמנות לזה, כי דיבורים כבר לא עוזרים. היאוש נעשה הרבה יותר נוח...

מכוון וזה מדיה בלי טונצי'ה ..אז באמת שואלת ממקום להבין לא קרבני ולא מתחכם ..מעריכה מאוד את היותך כאן ממש לא מובן מאליו ... האם כשאתה שואל שאלה ..זאת הנחתה למחשבה, לפעולה לעשייה או שבאמת זה נשאל כשאלה כי לא ברור לא מובן מתומצת מידי ... היו מספר פעמים שענית לי בשאלה הגבתי לך וזה נשאר ככה פתוח באוויר ..מן הסתם התהליך יעשה בטיפול ולא כאן ולקחתי את זה למקום השאלה הייתה כתשובה עכשיו תחשבי תעבדי תבדקי ... הפעם הזו כל שהייתי צריכה זה יד תומכת לעבור את הימים האלה בים השחזורים והניתוקים ..שאלת אותי למה לבד עניתי ..מן הסתם נשארתי לבד גם כאן ...זה בסדר לוקחת את הדברים למקום טוב .אבל מנסה באמת להבין כי אם זאת שאלה כדי שאחשוב עם עצמי אז פשוט לי יותר לחשוב בלי לענות כשאני עונה ונשארת ללא תשובה זה מטלטל את החלקים. ושוב באמת באמת תודה לך על ההתמדה וההשקעה והשמירה על המקום מוגן ובטוח.

היא גם לא חזרה אליי, מתלבטת אם להתקשר שוב. התקשרתי לפני יותר משעתיים... (פשוט כמה פעמים קרה שהיא אל ראתה שיחות ממני) אני לא יכולה ככה, אני לא אלך אם היא לא תענה לי.

אני לא מתקשרת יותר