פורום פסיכולוגיה קלינית

כי הכאב שלה היה בלתי נסבל ואף אחד לא הקשיב לה, גם לא הממסד כשרצתה לסגור את מעגל הכאב בצדק. אין צדק. אין תיקון.

שתיקה שווה למליון מילים. זה גם יוצא יותר נקי.

https://www.youtube.com/watch?v=s-0-eVX-j-E מנסיון רצוי וכדאי כן לדבר אנשים רוצים לעזור השתיקה לא ברורה וכואבת ...שומעת את הקושי מתוך השתיקה שלך איתך

גם לי קשה למצוא מילים....למרות היותי פטפטנית ולא תמציתית כזו.......כל כך מבינה אבל לפעמים כששותקים אז לא שומעים, כמו פה......שותקת פתאום :(

הי, מכירה מאד. נשתוק מעט ביחד? רוני, מפריעה לך השתיקה? אני מרגישה לפעמים שהיא יותר טובה מהדיבור, אבל שאולי זה בגלל שהדיבור לא מצליח לי . אולי - לא יודעת אם הייתי רוצה לתקשר, אולי יותר - הייתי רוצה לרצות לתקשר. גילת.

חדש מכה בי בבחילה נוראית אני רוצה להקיא אותן שיצאו מהגוף לי יושבת בוהה מנסה שיהיו מילים לרעש כדי שאוכל להבין. מה אנח צריכה אודי אתה שואל ואולי גם יכול לחשוב ולאמר מה אתה חושב שאני צריה, אני משתדלת..הנה לא כתבתי נקודה בכותרת כתבתי מילה. קו נקודה קו נקודה.בסוף.אולי תהיה תמונה ברורה. כרגע הקו ארוך וישר אין דופק

כשרק נזכרת בזה אז לא נורא..... אבל כשמישהו בעצמו מזכיר ואומר....אז נכנסת לפאניקה נוראית וזה משגע. מה אני אעשה? הנושא המוזכר הוא מישהי שלא קשורה....חולה.... בטוח יש כאן עוד אנשים שמפחדים לדבר או לחשוב על אנשים שחולים. נכון אודי?

כי מפחדת שאם אחשוב רק המחשבה תגרום שזה יקרה למישהו.

היי, שמי רון אני בת 21. כל השנה האחרונה הרגשתי בזבוז זמן, מרגע השחרור מהצבא לא מצאתי עבודה קבועה, הייתה לי אהבה ראשונה ונכזבת והתחלתי לעשן סיגריות. אני כל כך שונאת סיגריות, מאז ומתמיד שנאתי שמעשנים ליידי.. ואין לי שום צורך פיזי בסיגריה ואני מעשנת כמעט קופסה ביום.. אין לע רגעים שאני צריכה סיגריה .. ומעבר לזה אני כל כך מאוכזבת אחרי כל סיגירה שאני לא מבינה מה גורם לי לעשןת את זה.. בלי קשר להתמכרות (?) ההזויה, יש לי הרגשה כאילו אני לוקחת החלטות שלא מתאימות לי מראש בכוונה כשאני יודעת את ההשלכות.. בלימודים לא הולך לי והראש שלי עמוס במחשבות ( בעיקר רעות) אני מבולבלת בטירוף ואני בעיקר לא מבינה מה גורם לי לעשות את הדברים האלה שכל כך מזיקים לי ואפילו לא גורמים לי להנאה ! איך לעזאזל נפטרים מזה?? :(

אני לא מנותקת מהמציאות... התפרקתי והיה לי קשה כי חשבתי שהוא ידע שזה אותו מכר שלי ובכל זאת סגר איתו. וזאת הייתה חוויה קשה והיה לי קשה לי להירגע ממנה.... אבל כשהתברר שהוא לא ידע, הקושי שלי היה מול להאמין לו שהוא באמת לא ידע ולא זיהה אותו, ומול המציאות שהוא נפגש איתו, שקבע איתו... ומה, אני יכולה לבקש ממנו לבטל את זה? הרי ברור שלא רוצה שאותו מכר ידע שאני קשורה אליו בכלל....זה אישי שלי שלי הטיפול הזה. ואולי זה המבחן שלי לסמוך על המטפל שלי ולהאמין בו שיעשה את הדבר הנכון לשנינו....??? רחל.

היי אודי, האם סקסולוגית המוסמכת בטיפול בנפגעות טראומה מינית (ואלימות) מסוגלת להתמודד עם רגשות העברה חזקים כלפייה? מדובר ברגשות חיוביים ושליליים. היא עו"סית בהכשרתה. בכל פעם שאני מעלה את נושא הרגשות, היא אומרת שיש דברים שהראש לא מבין ושלא תמיד נדע את מקורם , ואני נשארת עם הרגשות הללו שפשוט "משגעים" אותי. אני מרגישה שההתעלמות הזו מכוונת ולא מבינה למה! האם. היא רוצה להגן? או ש בעצמה לא מסוגלת להתמודד. אודי, מה אתה חושב? אני מרגישה שהיא לא מכילה אותי, וחוצמזה שממש ממש מביך אותי לדבר איתה על נושאים. אינטימיים וקשה לי מאוד שהיא "חוקרת" אותי לפעמים ממש. ואני מרגישה שקשה לי לנשום והחדר הקטן שלה סוגר עליי וחונק. הבעות הפנים שלה מפחידות אותי, הקול שלה שורף לי באוזניים, המבטים שלה חודרים, יש לי בחילה מריח הקפה שהיא שותה. היא גם לא ממש ישרה. ואמינה, ואני אוהבת אותה נורא!!!! אודי, מה אני אמורה לעשות?? תודה מראש!!!

אתה דומה בסגנון הדיבור שלך למישהו שאני מכירה. ואתם לא אותו אדם. איזה קטע!!

נעלמתי. מרגישה שאני כבר לא אני.

היי, (רוצה לשאול מה שלומך?ושלא תהיי חייבת לענות) הילה

מה קורה אם במצב של גולם, מי שהיה אמור לשמור על הגולם במקום זה דורך ,שובר , מועך...זהו אין גולם ואין התפתחות... נעלם הגולם.

אין מצב,לצערי או לשמחתי,לא יודעת. לפעמים מרוב ייאוש,את יודעת,בא כבר שזה באמת היה כמו שתיארת. אבל אין בררה,חייבים להתמודד ולהלחם: "כשסותם לך כאב דרכי נשימה אחזי,יקרה,באותה נשמה היא כאן היא נשארת ויש לה אוצמה היא רק מתחבאת כדי לשמור על עצמה..." ככה כתבתי פעם משיר אחד... חלום

הבסיס לא נפגע רק המעטפת כן יש נזקים כן יש עיכוב בהתפתחות כן יהיו שריטות ... אבל הפנים המקסים לא נפגע ..תני לעצמך את הזכות להפתח למי שרוצה לעזור לך ..אני מבטיחה לך שגם את תופתעי מהיופי של הפרפר . רק תסכימי לא להיות גולם יותר ..תסכימי לפתוח חור קטן לתת לאור ולאהב לחדור ..איתך

פחד ואלימות פחד מאלימות פחד בגלל סרט שהיתה בו סצנה קשה של אונס, פחד מהמחשבה שהייתי שם,.פחד מהשאלות של בת מתבגרת על הפעם הראשונה כי לא היתה לי פעם ראשונה, פחד מחוסר הרגש לילדי מתהליך.הפרידה, פחד מאנשים פחד מרעש פחד מרחוב הומה, פחד מהתבוננות במראה, פחד לישון פחד מהזכרון פחד מהשכחה. כשהסכין חותכת נמטג הפחד לרגע אחד ומראה הדם אומר שלא נורא, כך את חייבת כדי לעשות קצת שקט בתוך רעש נורא

זה קשה ...מחזיקה לא פוגעת אבל זה קשה .. נושמת מתקרקעת ונעלמת וחוזר חלילה .. שבוע מטורף ועכשיו בגבולות החדשים והנכונים אני פשוט לבד ..

בלי אפשרות לתקשורת זה לבד. זה אולי נכון טיפולית שהכל יחזור לחדר ..אבל זה קשה במיוחד לקטנים שכל כך פוחדים ..ומחייב אותי לאסוף לטפל בכולם אין לי כוחות .

אודי, אמרת שמפחיד זה חלק חשוב מהעניין. אז מה עושים איתו עכשיו...? איך זזים? נעמה.

באומץ נעמה יש לך גם אותו ...גאה בך המודעות והכוונה זה חצי עבודה . לי עוזר פשוט לכתוב כולל הכל כולל הפחד ...ואז אם אני נסגרת אני פשוט נותנת לה לקרוא ...איתך

אני לא יודעת איפה עובר הקו בין אומץ לפזיזות... נעמה.

עייפתי מלדבר עליו. כשמתבוננים עליו ככה, מהצד, בתוך קופסת זכוכית, חלק ממני נשאר בה וזה מרגיש כל כך בודד. אני בודדה במערכה. נעמה.

ואין לי ממש כוח לשחזר אותה. רק שמחר אנחנו אמורות להיפגש ואני לא יודעת מה יהיה. אני צריכה לדבר איתה לפני כן בטלפון אחרת לא אוכל להגיע. למרות שברור שעדיף שפשוט אבוא, אבל זה לא יקרה. אני גם לא יודעת מה יהיה... אם היא אל תענה אני לא אבוא בכלל, אבל אני מניחה שהיא תענה. לצערי יכולה להתקשר אלהי רק מחר, כי אני לא יכולה ורוצה להתקשר אליה היום כי אין לי משוג מה קרוה איתה. אודי, אני גם מפחדת מאוד... מפחדת ממה יהיה. אם בכלל אצליח לומר משהו. אני גם לא מרגישה טוב, אין לי כוח. רוצה קצת חופש מהכל ואולי גם מעצמי.

עם כל.חוסר האונים של.הילדות יש הרבה הגנות כמו קרשינדו הגמד... בקר, גשם,.בדרך לעבודה, הכל כל כך מוזר כאילו הגעתי מכוכב אחר, אנשים הולכים רחובות מכוניות ילדים עגלות ומוות. אולי קרשינדו היה מבין

ודאי שלא התכוונתי אליך. הספר על חנהלה וקרשינדו הגמד מאת דבורה עומר... ילדה שאביה יצא למלחמה, ילדה חולמנית והחבר הזה קרשינדו, חבר דמיוני, איתו היא נוסעת לכוכב החלומות.

... ???

נכון אתה לא תשבית על באמת את הפורום ????? נכון שאתה לא תעלם לנו כך פתאום ???? נכון שאם אתה כועס על מישהי ואפילו על כולנו פה, אתה תשאר. נכון אודי ??? נכון שאני צודקת ????? אתה יודע אודי, כשקראתי אז את המשפט הזה שכתבת לגבי זה שלא תהסס להשבית את הפורום, הרגשתי שאני עוד מעט מתה.. זה הזכיר לי שכשהייתי ילדה קטנה, ואמא שלי התעצבנה עלינו, אמרה לנו שהיא תעזוב ותלך להורים שלה.. האמנתי לה.. כל פעם שאלתי את עצמי, איך אסתדר כך לבד בעולם ???? כשאמרת את המשפט ההוא, הרגשתי אותו דבר.. אני יודעת שזה שחזור.. החוויה היא בדיוק אותה חוויה.. אודי, אני מרגישה כאילו אני כזה קצת אפילו מתחננת, אחרי שאני כך קשורה לפה...אליך..לפורום..לאנשים.. אם תעשה את מה שאמרת... אתה יודע אודי ? אני נשארת פתאום בלי מילים.. זה מרגיש כך : 03#@#$%^&&^%%YUGHHYUJJO_++(())(__)I**)*MKJK**NNY)))((%%$#@@@@@@@@@@@@RTFGHUHGUH מבין אודי למה אני עכשיו פתאום כל כך מפחדת ????

הבנות שהולכות למטפל שלהם שהוא גבר..לא מפחדות שבאמצע הפגישה הוא יתנפל עליהן או יעשה להם משהו רע? איך הן כל כך בוטחות בו? לא מבינה.....

יקרה לי יש מטפלת כי לא הייתי נפתחת לגבר מן הסתם ...אבל מטפל לא יתנפל עלהןכן יש מקרים של פגיעה אבל לדעתי זה יותר בדרך מניפולטיבית ולא בתקיפה...אבל יקרה וזאת הסיבה שאני עונה לך יש גברים שהם נפלאים ואמינים ופשוט בני אדם לא כל גבר הוא תוקף ..

בתוך הרעש הזה קשה לי לתפקד, לעשות דברים פשוטים אני הולכת ושוכחת ןהולכת לאיבוד לא יודעת למה פתתתי ארון ומה רציתי לקחת למה הלכתי לכאן או לשם, דברים נופלים נשפכים נשברים גולשי נשרפים. אני לא מחוברת לילדים, לא מצליחה לשמוח בהם או איתם, מרוחקת, לא מרגישה אותם, נמנעת. סופי השבוע קשים במיוחד כשהאינטרקציה המשפחתית אינטנסיבית.

הגלישה היא מעבר ליכולת שלי להכיל את כל הדברים האלה, מחוץ לגבולות של המעטפת להכיל את כל הפירורים האלה ואין שלם. מה אני צריכה זו שאלה גדולה מאוד, אני מטופלת אבל הצונאמי הזה אינו מרפה. לגבי ההודעה החדשה, החתכים אינם העיקר בה, לפי מיטב זכרוני, ךכן אפשר גם לוותר עליהם בהודעה

היי אודי, השבת עשיתי משמרת ראשונה של שבת בעבודה. היתה לי שיחה עם אחד הדיירים שפנה אליי פעם ופעמיים בנושא של מחשבה שמטרידה אותו. אותו עניין שמטריד אותו קשור למשהו חיצוני,אבל הפרנויה שלו מגדילה את זה ומנפחת וזה מציק לו מאוד.ניסיתי לדבר איתו בהיגיון שאין לו מימה לחשוש ושהכל בסדר....... וזה לא עזר לו. העניין היא שבשיחה הוא חוזר שוב ושוב על אותה מחשבה שמטרידה,ובזה הוא משחזר את מה שקורה לו במוח........ לכן עצרתי אותו וניסיתי לנשום איתו. אחר כך שאלתי אותו מה התוכנית שלו,למשך הערב.....אמרתי עדיף שיתעסק במשהו כדיי שינסה להפיג...... יש לך עוד מחשבה בשבילי?איך אפשר לדבר על מחשבה טורדנית בלי שאותה מחשבה תשתלט על השיח? מאחלת לכולנו שבוע טוב ושקט, הילה

שלום אודי וכולם, נתקלתי בסיפור המרגש הזה ורציתי לשתף: http://news.walla.co.il/item/2809945?m=1 ורציתי לאחל שבוע טוב ושיהיו לנו כוחות לעבור אותו. ואודי, מקווה שנרגיש שותפים בכיוון בונה גם בטיפול וגם אולי כאן. ושיהיה יותר מקום לדיבור בזכות הטיפול הנפשי. שלכם, סוריקטה

היו לי בעיות עם חיבור לכן אודי היה צריך למחוק הודעות ץודה בעיה זו נפטרה, אך אחרת לא נפטרה, והגעתי למסקנה שהיא לא יכול להיפטר אלא אם כן אולי נמצא דרך להראות אותה באור לא כל כך שלילי, אבל בינתיים אני רואה אותה כרק שלילית אודי, אתה יכול לראות בה אפילו נקודה אחת טובה, עבורי היא פשוט כמעט קיר שאי אפשר לטפס עליו

תודה שחזרת חשבתי שפגעתי בך בתשובה ההיא שם ...מבינה את הקשיים באמת ...לכל דבר יש פתרון בסוף:)

ברוכה השבה :-))

תודה על הברכות, האמת, קשה לי לכתוב עכשיו כאן, ו... אודי מרגיז אותי עם פני הפוקר... תגיד לי זה חלק מהצד מהטפל שבך, אם כך היה מתאים לך להיות שף, ככה להעמיד את התבשיל על האש, שיתבשל במיץ של עצמו עד שיקדיח. או שאתה חושב שאין תגובה תגרום לי לחשוב שרק חלמתי חלום. ולא, אני לא רוצה פירוט מלא כאן, מספיק היה איזה רמז. התבאסתי, וכרגע אני לא בשלה לכתוב, חבל... אבל אין לי להאשים אלא את עצמי... זה הכי גרוע! ככה לפחות אפשר להטיל את האשמה על האחר,

זה היה מעין אוקסימורון, ולכן לא יכולתי להרחיב אבל נרגעתי, תודה אולי בפעם בפרץ של אומץ או תחת השפעה של כדורי שינה (שגורמות לי להיות כמו שיכור משוחרר) אפרט יותר. בינתיים חצבתה שער בקיר

שתלך וההודעה שמהלכת עלי אימים על סופש רגוע ועוד לילה... . תודה שאתה

למצוא נחמה, משהו...תקווה...אבל המקום רווי כאב :( וגם שלי פה... נעלמתי ונאלמתי סליחה.. שבת שלום ושלווה לכלם

בחרתי למחוק את מה שרציתי לכתוב, כנראה שגם פה עדין יש לי חסמים שצריך להסיר . למרות האנונימיות, אם אני אכתוב סימן שאני מקבלת את הדברים ומודה על קיומם. אין מקום בעולם... גם לא אצלה.

בתוך הרוח הרעה הזאת אני רוצה לעוף הרחק מכאן לשומקום ולא לחזור לעולם, לעולם

אני עייפה. פשוט עייפה ומותשת מאד. הכל מכוסה בשמיכה תובענית ואפורה, שום דבר לא אמיתי, שום דבר לא משנה, שום דבר לא קורה או שווה מאמץ. אין באמת טעם להכנס לדברים. לרגשות, לסערות, לחוויות. הכל לא משמעותי, לא באמת קיים, לא באמת בר שינוי. להכל בסופו של דבר יש טעם אחיד - טעם סמיך ואפור ותפל ומריר. יש אנשים, על ידי, אנשים שקשה להם וצריכים עזרה. אנשים שאין לי שום דרך לעזור להם. רק לצפות בקושי ובכאב שלהם ולהתכווץ מאשמה, ייסורי מצפון וכאב, ולהתכסות שוב בשמיכה האפורה שלי, המאלחשת, המשתיקה, החונקת. אודי, אין לי כח... :(

רציתי לבוא ולומר שבת שלום.... אז כנראה אסע למשפחה שלי. מקווה שיעבור בשלום. יש לי ספר מעניין לפחות. אודי, תודה שאתה כאן במיוחד השבוע!

היי אןדי, תוכל לחזור להודעה שלי עם הכותרת חלל? כתבתי שם הודעת המשך. שנית,יצאתי עכשיו מהטיפול.היה משהו שממש כןאב וכתבתי לו במייל.והיום בתחילת הפגישה הוא דיבר על זה.ממש במילים אמיתיות.בקול. זה כל כך כןאב שמשהו יוצא מהמחשכים של הנפש לאור העולם.כל מילה שלו הרעידה עוד מיתר של כאב בנשמתי.הבכי טלטל אותי. אודי.אני זקוקה למילים מנחמות.תנסה לדייק. סורי על התובענות.כאובה כל כך. הילה

מה הוא אומר לי? ששוב אני באותו סרט. שלא נותנת אמון, שמחפשת רק מה רע ולא נכון, ששוברת, שרוצה לעזוב, שרוצה לוותר על הטיפול הזה, שמוציאה אותו דפוק, שמוציאה את עצמי דפוקה שלא ראויה... וכאילו הוא רוכב על הסרט שלי ומתעלם מכל מה שהיה.... וכן, מרגישה ככה. אבל זה שאני תמיד בסרט הזה, לא מוריד אותו מאחריות. וזה כאילו שהוא מקטלג אותי. מכניס אותי למשבצת ששם, לא משנה מה קורה...

למה בגילי אני צריכה לחפש את עצמי כל שבת.. למה? ולמה נאי צריכה להיות תלויה באנשים?? למה? (וגם אין לי רכב וזה גם מעצבן ואני לא יכולה לנסוע..)

אני מרגישה מוזרה, מנהלת שגרה רובוטית, לפעמים קשה לי כבר להסתיר, העיניים מדברות. הולכת עם כל הרעש הזה בפנים ופוחדת שמישהו ישמע. אני שוכחת כל הזמן, דברים פעוטים, למה הלכתי מה רציתי לעשות לאן אני נוסעת,.דרך מוכרת הופכת זרה, איני מבינה איפה אני כך באמצע.נסיעה. מרגישה שאיני ראויה, שום דבר לא מעניין, משמח, נעים, מרגש, תחושת כשלון קשה. העצב והכאב אינם מרפים. קשה לי כל כך

כן,.הגברתי

היתה לי יממה קשה עם המטפל שלי. סערה. סוערת. חשבתי שעכשיו יהיה קצת יותר רגוע... או שלפחות יקח קצת זמן עד הסערה הבאה.... כבר כתבתי על זה קצת... ביקשתי מהמטפל שלי שלא יתחיל טיפול עם מישהו שמכירה טוב, כי זה מפריע לי וקשה לי... וגם אותו בחור מדבר עליו איתי המון וזה עושה לי ממש לא טוב....ואומנם לא אמרתי למטפל את שמו, אבל אמרתי לו הרבה פרטים שיכול לזהות מי זה... ואתמול, הבחור מתקשר אליי בהתלהבות ואומר לי שהוא קבע איתו פגישה ראשונה לבירור אפשרות של תחילת טיפול....לא הייתי מסוגלת להכיל את זה. ניתקתי את הטלפון והתחלתי לבכות... זה לא יכול להיות. זה לא קורה לי. התחלתי לשלוח למטפל שלי המון הודעות של כאב, של תסכול, של חוסר אמון, כעס, האשמה... והוא אומר- על מה את מדברת בכלל??... ואני ממשיכה להוציא את התסכול, והוא, מתברר, לא ידע שזה אותו אחד שדיברתי עליו, וקבע איתו... ולא האמנתי לו. התקשתי להאמין לו... ועכשיו הם יפגשו. הוא לא יבטל אחרי שכבר קבע איתו...וזה ימשיך. ולמרות שהתברר שהוא לא הבין, הלב לא נרגע. הלב מרגיש שבגדו בו, שאי אפשר לסמוך עליו, הרי היה אמור להבין ולחבר בין הדברים!! זה היה הכי פשוט להבין וברור!!! מרגישה שבורה.. שלמרות שנלחמת על אמון וכנות, הכל מתנפץ לי שוב ושוב.... רחל.

ומי מגדיר את מטרותיו? כי מניסיוני זה לא המטופל אלא המטפל. נכון?

אני מקווה שנצליח לקבוע אחרי שחודשיים לא נפגשנו. שנעבור את המחסום הזה.

ולא דיברתן בכלל כל אותה התקופה?

שיחה אחת, 4 מיילים ו10 סמסים. אם ספרתי נכון...

הגעתי לעבודה ובא לי לעוף מכאן.. אגב בסוף החודש אני עוזבת סוף כל סוף.

אודי, היית עונה למייל ששלח לך מטופל שהוא כבר לא מטופל שלך? היית מתעצבן? כועס? מתעלם? כמו שמיכ כתבה הידיעה על הילדה עושה לי רע ומחזירה אותי למקום הילדי שלי שמאוד רוצה חיבוק ויחס ממנה. בינתיים אני מתמודדת יפה, נכון?

להגיד משהו ולא היו לי מילים רק רעש גדול של צעקה מתמשכת וקולות ובכי. איש לא מבחין..זר לא יבין..אני עיפה כל כך. קורסת

בכיתי המון. על כמה אני מעצבנת ולר מוצלחת. על שנמאס לי מהכל ואין לי כוח לתקשורת עם אנשים כי נמאס לי להבליג להם ולעשות בשבילם. ודווקא אני עצובה בלילה כשצריך לישון ולהרגע.

אולי לנסות לחשוב על מה יכול להרגיע. או לראות קומדיות.

מה שאתה חושב. אבל עדין קשה . מתנתקת ונשאבת לתוך הזכרון ..בלי תמונה רק הגוף והנשמה והכל שחור מסביב ...בור שחור ...זה מרגיש שהייתי שם אחר כך כל כך עייפה ומותשת

אם תעזוב, אתה תודיע לנו לפני כן? תכין אותנו? אל תשאיר אותי לבד. אודי, שתדע לך שלא האמנתי שכך אני אגיב, היא פשוט לא יכלה לתת לי זמן לעכל את זה. אני ממש מקווה שאצליח להתגבר ולהמשיך איתה ולא, אני לא בטוחה. ז"א אני חושבת שיהיה אפשר אבל שזה לא יהיה קל. הלוואי שכשתחזור אתבדה ואראה שהכל אצלה בסדר.

זה המקום היחיד שלי כרגע. אני משתדלת...

אודי, קשה בטיפול, קשה. ואני יודעת שכשקשה סימן שצריך לעבוד על זה ולהישאר. אבל אני גם מפחדת שגם אם זה יהיה רע באמת לא אדע ללכת, לא אדע לומר אם זה יהפוך למשהו פוגעני באמת. אני מרגישה ממולכדת, רואה את השחור לבן, את הלסמוך בלי שום שליטה או לא לשחרר שום דבר, אבל לא מצליחה למצוא בכנות את האפור ביניהם. מפחיד שהיא תגלה שאני לא באמת יודעת לשמור על עצמי (תגלה? היא יודעת), והכוח שהידיעה הזו מביאה איתה... נעמה.

נעמה, חשבתי על הקשה והרך בלחם, ששם הקשה הוא מבחוץ והרך מבפנים וחשבתי- איך זה בחיים? איך זה בטיפול? אולי- בחוץ קשה, מין קרום כזה ששומר, אח"כ בפנים משהו רך יותר, פגיע, ואיכשהו חשבתי, בתוך הרך, שוב קשה. חושבת על הרכות כמו מין ענן נעים כזה , שדרכו מגיעים/אפשר להגיע אל משהו קשה שבפנים. וגם חשבתי: איזה קושי יש ברכות. וכל המחשבות השכבתיות האלו, שכבות שנועדו להגן, לשמור. ואולי את יכולה קצת לסמוך עליה, שהיא תדע גם אם את לא, מתי זה קרום ששומר ואסור להיכנס. אמרת "לסמוך בלי שום שליטה". ומה עם לסמוך שלה תהיה שליטה? אפשרי?

גילת, את יודעת, איבדתי את השכבות שמרגישות רך. אולי הן נמצאות מתחת לקרום הקשה הזה, אבל אולי אם נתאמץ וננפץ אותו סתם אשאר שבורה. ואיך אפשר לשים את כל האמון אצל מי שיכול כל כך לפגוע? אני באמת לא מצליחה לראות איך זה לא הקיצון האחד או השני, גם כשאני מבינה שהחיים הם לא בשחור-לבן... נעמה.

שומעת אותך את הפחד .מאמינה שזה לא יהיה רע זה רק הפחד ...תנסי אם לא תנסי לא תדעי ...בכל פעם שאני זזה משבצת זאת הרגשה נפלאה של חיבור והכלה

היי אביב, הדברים שלך גרמו לי לחשוב על זה שדווקא כשיש לי יותר מה להפסיד, הקפיצה הזו מפחידה יותר. כשהייתי במקום נמוך אמרתי לעצמי שגם אם זה יהיה הרסני זה הדבר היחיד שזמין לי עכשיו שיכול לשנות את המצב, וכל דבר עדיף על מה שיש. עכשיו לא כל דבר עדיף... נעמה.

הצליחה לברוח....כך נדמה לי שדווח בחדשות....אמרה שהיא דתייה........לפעמים הדת עוזרת לילדה קטנה ולפעמים.................הורסת...........7 גיל ארור..........כשזה זר זה מובן לה שזה רע אבל כשזה בבית?????????????????????? 7777777777777777777777 אוףףףףףףף

היי מיכ , כתבתי על זה בדיוק בפורום אחר. זה מזעזע ומחריד.

למנהל הפורום ובכלל ,אני מחפשת לחברה פסיכולוגית קלינית טובה ,שמקבלת דרך כללית, מפאת תקציב מוגבל . מישהי שמטפלת גם בגישה פסיכודינמית וגם בגישה קוגניטיבית, כדי לעזור בנושא מציאת זוגיות .

היא אמרה שהיא תחזור אז היא כנראה באמת תחזור. אבל אודי, אני לא יכולה לחזור. אני לא! כי אי אפשר, קרה משהו ושום דבר לא יכול להמשיך כאילו כלום לא קרה....

למה אני תלויה בה, רעידה קטנה ואני כבר צריכה אותה לידי....אותה לידי. רק להיות.

כי השמש נעלמה. לקחתי אוכל, ספר ושמיכה ויצאתי אל השמש. בלי הטלפון, להתנתק מכאן ובכלל. היה לי טוב. אתה יודע? אני גרה ברחוב מאוד ראשי, שומעת את האוטובוסים "מדברים" מחלוני. הלכתי חמש דק' והגעתי למקום שקט, דשא ושמש. ועכשיו, שוב אודי, הכל חוזר. היא נעלמה... ): אני רוצה אותה. איפה היא?

חורים שחורים ..נשאבת לתוכם הגוף זוכר הכל..הנפש צועקת הכל ...וכלום לא זוכרת ...זה כל כך מעייף המסע הזה ...

אתה יודע אודי. קראתי המון ספרי פסיכולוגיה. באמת הרבה. חלק מהדברים שקראתי לא ממש הבנתי אפילו, אבל רפרפתי עם העיניים על פני המילים והמשפטים ובאיזשהו מקום רציתי לחוות תחושת של אחדות ושייכות למחנה של המטםלת שלי כאשת מקצוע וזה היווה את המוטיבציה שלי להתאמץ ולקרוא. רציתי לדעת כל מה שהיא יודעת. זה לא עזר לי להבין הרבה. שהתגלגלתי מן הפסיכולוגית אל העוסית והיא ראתה כמה זמן ואנרגיה אני משקיעה בקריאה ספרי פסיכולוגיה היא קראה בקול "עזבי כבר את הספרים המטופשים האלה ותתחילי לחיות את החיים. יש עולם שלם בחוץ". אתה יודע מה אודי? היא צודקת. יש עולם שלם בחוץ (ועולם שלם ברגש ובחושים). עולם ששווה ללמוד איך לפגוש אותו, לחוות אותו, להכיר אותו, להסתקרן לגביו, להנות ממנו. האם כל אלה לא אמורים להיות גם המטרות של המטפל עבור המטופל? לסייע לו להבין מה מונע בעדו לעשות כן ולעזור לו להתגבר על המחסומים? בדיעבד הרגשתי שפשוט הפקירו אותי בטיפול הפסיכולוגי. הפקירו אותי. המטפלת לא נתנה את הדעת לאופן שבו שקעתי בקריאת ספרים. היא אפילו השאילה לי משלה בהתחלה. היא לא נתנה את הדעת לכל מה שקורה שם בינינו ואיך דפים עם טקסט שבאמצעותם רציתי ללמוד ולהבין ולדעת הפכו לתחליף או הסחה מנגיעה בממשות של חוויות והחיים. והפסיכולוגית לרוב רק שתקה או אמרה מילה במשורה פה ושם , לא אמרה לי בצורה הכי ישירה ולעניין! "מימה, התשובה לא נמצאת בספרים! את מנסה לדעת בשכל במקום להביא את עצמך לשהות באי ידיעה ולפגוש מה שבא, להכיל את אי הודאות שכרוכה בזה, להפתח לחוויות, לעולם, להזדמנויות, למגעים'. היא לא אמרה את זה. היא לא הסבירה את זה. היא הפקירה אותי לספרים, ובזבזה לי זמן יקר מהחיים ובסופו של דבר שהבנתי שלא שם התשובות ולא זה העניין ההבנה הזאת הגיעה אליי עם הרגשה של השפלה ותערומת כי הרגשתי שהיה אפשר לקדם אותי יותר מהר, יותר יעיל, בפחות זמן ובוודאי בפחות השפלה. כי כאילו כל ניסיונותי לתפוס ולהבין בשכל הפכו בסופו של דבר לאקט ששיקף אותי בנלעגותי. היא ידעה הרי שאני מחפשת לא נכון ובמקום הלא נכון, מדוע לא פצתה פה? והכי עצוב שהיכולת השלילית שלי עדיין לא מספיק מפותחת. החושים שלי עדיין רגישים מדי. זה לא מסקרו אותי הפתיחות לחדש הלא נודע. זה מאיים עליי וזה מכאיב לי נרקיסיסטית- עצם העובדה שטמון שם קושי עבורי בזמן שעבור מישהו אחר לא בהכרח. אני רוצה שישימו תמונה שלי מול המונחים של קליין על צרות עין ורצון להחמיץ את החלב שבתוך השד הטוב והמזין של האחר. אני חושבת שאני ראויה למעמד הנשגב הזה. הלכתי.