פורום פסיכולוגיה קלינית

פיזית לא מסוגלת לזוז, אני שעובדת על מנוע של 3000 לא מסוגלת לזוז. אני מקשרת את זה ישירות למצב הנפשי, מקווה שזה יעבור, ואלך הלאה, עשיתי כל מה שיכולתי כדי למנוע, והאידיוט עשה כל מה שהוא יכול כדי לעשות את ההפך. כל הטיפול היום נופת תיטופנה שפתיו, מה הפלא שלא רצה שבעלי יהיה בחדר? ואני, כמו טיפשה, צריכה להתנער ולהמשיך הלאה, אבל מלכתחילה נמשכתי לטנגו הזה, ואמרתי לך שיש לי היסטוריה, וכאשר הצד השני כל כך לוחץ, ומשכנע ומנסה להראות שלא נורא, רק קצת להנות ולא משהו אחר, וכמה טוב זה יעשה לי, in not so many words יש לזה השפעה קשה עלי שאלתי את בעלי מדוע יצאת וזה כאב לו שכאילו אני משליכה את זה עליו אבל ראבק קראתי לו כדי שיהיה לו עוגן וספרתי לו את הכל

וכך כתבתי לו מדוע לא אפשרת לבעלי להיות בחדר? לא הבהרת לי את עמדתך (למרות שאני הסברתי בדיוק את הרגשתי בפעם הקודמת) נוכחותו לא הייתה מונעת ממני לדבר בחופשיות, להפך, הייתה משרה עלי אווירה נינוחה, הוא לא היה מפריע לך בעבודתך. ואני מאמינה שגם לך יש מספיק בטחון עצמי כדי לעשות את מה שצריך בנוכחותו, וזה לא היה פוגם באיכות הטיפול שעליך לתת לי מה גם שסכמנו על כך שהוא יהיה נוכח, ושלחתי לך, כפי שרצית, מראש מייל המודיע שהוא יהיה אז מדוע הפעלת את סמכותך שלא כהוגן, ולא אפשרת לו להשאר? וזאת לאחר שסכמנו שהוא יהיה זה הפריע לי, וחבל! בא נסכם מעכשיו, שבפעמים הבאות הוא יהיה אם ארגיש צורך בכך. (אם אני מטריחה אותו להגיע סימן שאני מרגישה צורך בכך!), ולא נעשה מזה אישו. הוא כמובן שלא ענה לי, מדוע שיענה? הבוקר לא הצלחתי לצאת מהמיטה! לקראת הצהריים לקחתי ריטלין כדי שאוכל לתפקד, כל כך מכוונה שאחזור לעצמי, תגיד לי, למה, למה, למה, לאחר שהבהרתי בצרוה שאינה משתמעת לשני פנים שאני לא רוצה להיות בטנגו, מה יכולתי עוד לעשות, הבאתי את בעלי, וכל זאת לא מנע ממנו, להמשיך לפרלטט, ולנסות לנגוע בכל מיני נקודות רגישות כדי דווקא להמשיך את האש הזו, ומכיון שאני כאן בסיטואציה החלשה יותר, הוא הפרופסור, אני שוכבת על המיטה, הוא יושב מעלי, גוחן, לוחש מילים לתוך אוזני, מנצל את המצוקה הפיזית שלי, סיטואציה מקסימה! כן, והוא הצליח לשתק אותי, מכיוון שיש כאן את הכימיה למשכיה, והוא ואפשר לחוש זאת היטב אז הוא ממשיך הלאה להבעיר את האש למרות שבקשתי שלא, והוא מצליח HURRAY! הסיטואציות הללו הן LOSE LOSE ואני נמצאת בצאת המפסיד, NO MATTER WHAT, או שאני לא משתפת פעולה אבל משתגעת בפנים , או שמשתפת פעולה אבל מוגבלת, כפי שאמרתי לעולם לא אבגוד פיזית, ואז אני נמחקת לחלוטין! אודי, אני זקוקה לתמיכה, אנא, ממש זקוקה לתמיכה. רואה, אני מבקשת, אומרת, אני זקוקה לתמיכה, קשה לי עכשיו, אנא לא בקודים, במילים פשוטות שאבין, שייתן לי דלק לחיזוק, שאצא מזה בלי פגע. ואין לי כל כך אל מי לפנות בנושא. בעלי אכזב אותי, היה צריך למצא דרך אסרטיבית לעמוד על שלו ולהיות אתי ולא לתת לזה לקרא, אחרי שהזעקתי אותי והבהרתי לו בדיוק במה המדובר, הוא רצה את טובתי, כי יודע שאני חייבת את הטיפול, אבל בכל אופן, זה רק מראה מה שאמרתי לך מייד בהתחלה, כשאני אצטרך תמיכה ממש לא אקבל. הוא יעזור במה שיוכל, הגעתי אתמול ולא יכולתי לזוז, ממש כך, הזעקתי אותי לעזור לי להשאיר את המשרד שלי מבהיק כמו שאני אוהבת, בזה הוא עזר, אבל מה עם דברים יותר מסובכים? כאן אני לבד! כאשר ראה אותי אתמול בעלי נבהל, ואמר, נמצא מטפל אחר, נסע לכל הארץ, נעזוב אותו, אבל הוא יודע שניסינו ולא הלך, וסבלתי וחיכיתי שנה לתור! אודי, קשה לי מתפקדת עם הריטלין, אבל קשה לי!!!

מחכה לתגובתך אני יודעת שחזרתי על עצמי אך כאן בהודעה יש את הליה רוצה לצאת מזה

אני מציפה, סליחה, אבל לא טוב לי, ממש לא טוב לי, פוחדת שזה יתדרדר, מתחילה עם רעד פנימי, כל הסיטואציה קשה לי אמרתי לך למטה שלא ענה למייל שלי, למה שיענה, יודע שהוא לא היה בסדר, ושמתי אותו במקום הבעיה שאני עדיין צריכה אותו, וזה מפחיד אותי מה שיקרה יודעת שכאשר ארצה לקבוע עוד תור הוא יסרב, ימצא תירוצים יתן לי לסבול, ואז מה שאני אעשה זה אעביר את הדברים לוועדת האתיקה! כי לא יתכן שהוא יסכים לטפל בי רק כאשר זה נעשה בניגוד לחוק אודי, לא מחפשת לריב אתו, לא מחפשת לעשות צרות, בסך הכל מחפשת טיפול לבעיה שלי, ולא יותר מזה, ועכשיו כל הפלונטר הזה משגע לי את השכל ורק תחשוב על זה שאם אפנה לוועדה איך אני אראה? אצטרך גם ללכלך עלי, ולשים את עצמי באור אידיוטי. אז עכשיו הכל במערבל בפנים, אילו היה עונה לי "בסדר תבואי פעם הבאה עם בעלך" ואז היינו נכנסים למסלול הנכון, אבל הוא לא ענה, כי נפגע, ישר בתחילת הטיפול שלנו הלכנו כאסח, אמרתי לך שחיכיתי למעלה משנה, ואז רצה לתת לי רופא אחר שיטפל בי בקליניקה שלו, ואמר שזה יהיה אותו הדבר, אחרי שלוש פעמים ראיתי שזה לא, אז סרבתי ושלחתי לו מייל מאד תוקפני אמרתי לו שיתכן והוא לא עובר על סעיף מסוים בחוק זכויות החולה אבל הוא עובר על רוח החוק, והוא לא יכול לתת לי רופא אחר כי הוא רוצה לאמן אותו!!! ואם יש בעיה של זמן המתנתי שנה, ואמתין עוד, אבל הוא לא יכול לאנוס אותי לקבל מישהו אחר! ואז הוא אמר, איך אני יכול לטפל בך אם את כך מתקיפה אותי אמרתי לו אני במצוקה ולכן ואז הוא אמר לא יכול לעמוד בפני אדם במצוקה, בואי מייד אלי וזאת ללא תשלום! הפגישה הראשונה הייתה של כיפוף ידיים, ולאחר מכן, נעשה סוויצ' של 180 מעלות. לכן אני מכירה אותו כאשר הוא רוצה להיכנס בי, זה היה נורא בפגישה הראשונה, ואני ממש לא מעוניינת לקבל טיפול כאשר הוא מראה לי את הצד הזה שלו, אז עכשיו לכל כיוון הכל לא יהיה בסדר. צריכה אותו לטיפול לא מוכנה למתח מיני לא מוכנה לריב אתו כל סיטואציה תהיה לא טובה עכשיו, כי הוא לא רצה לשתף פעולה רק לתת טיפול ולא יותר, ואני באמצע, ובעלי גם לא עשה את המוטל עליו, ולא היה גבר כשהייתי צריכה אותו, וואו! חוששת ממה שיקרה עכשיו

בת שבע, לדעתי את עושה טעות חמורה.גם אם את מבינה נכון וגם אם לא, אין בכלל מקום לסוג כזה של יחסים בין רופא לחולה. זה אפילו לא רופא נפש שאצלו אולי אפשר להבין שהיחסים מסתבכים כמו אצל מטפל.אין דבר כזה טיפול רפואי שרק אדם אחד יכול לתת. תעזבי-את ימשתתפת ביצירת מצב מסוכן נפשית, ועדיף להיות חכמה ולאו דווקא צודקת ולהתרחק. זה מצב פתלוגי מאד ואפשר להפסיק אותו ברגע.אז תעשי זאת ואל תצפי שבעלך יכנס לכל הפתולוגיה הזו.

ומה הפתרון?? למעלה משנה חיכיתי לטיפול, הוא המומחה מספר אחד בארץ אני סובלת הטיפולים היו בתחילה אחת לשבוע, אחר כך אחת לחודש רציתי להוריד מינון, ובקשתי מבעלי שיגיע הוא לא הסכים ובאותן פגישות כאשר בעלי בחוץ הוא ממשיך לפרטט אתי, ובטנגו יש שניים ואני רוצה לצאת מזה והוא לא נותן אז עכשיו שהבין אני לא מוכנה את הטנגו הוא מעיף אותי ואני לקיתי בכפליים, גם כי אני נמשכת אליו וגם כי אני רוצה את הטיפול שלו שעושה ניסים ונפלאות. ואני תקועה. מחפשת עוד מטפלים בינתיים לא הצלחה רבה, הוא נורא גדול, וממזר וגאוותן ומספר לי כל הזמן שיש סכוי ביננו, כי אני אוציא מים מאבן, וכמה אני מיוחדת ולא ראה אחת כמוני, וכו' וכו'. ואני טפשה פתיה כמו בת 16, אבל מעבר לכל היתה משיכה מטורפת ויכולת לחוש את זה בחדר, אז עשיתי כל מה שיכולתי והבאתי את בעלי, מה עוד אני צריכה לעשות

היי בת-שבע, הכל בסדר, אני מעריכה את הישירות שלך והכנות גם כשהיא מכוונת אליי וגם לאנשים אחרים. באיזשהוא מקום אני מסכימה איתך לגבי השוני התרבותי, היו מקרים בטיפול שחשתי שהיא פחות מתחברת ומבינה, אבל אני באופן אישי דווקא כן חיפשתי את השונה. אולי כי אני עצמי משתנה..לא יודעת.. כמובן שזה גם תלוי בנושא הטיפול. ספציפית אצלי הנושא קצת רגיש , ואולי דווקא מצריך מישהיא פתוחה, כי אני עצמי קצת מסוגרת.. אבל לדעתי, ברגע שקיים קושי: הוא יצוף, גם עם מטפל שחושב כמוך.. רק שיהיה טוב!

מאחלת לך המון הצלחה, יש לך רצון וזה נפלא, זה הבסיס,

כאשר אומרים לאדם שהוא מאתגר אותנו, זו מחמאה בדרך כלל. אומרים זאת לאדם חכם, לאדם מבין, לאדם שאי אפשר למכור לו לוקשען. אם המטפלת אמרה שאת מאתגרת אותה, זה סימן שהיא מעריכה אותך. אל תבלבלי מאתגרת עם קשה, אלא שני מושגים אחרים לחלוטין

תודה! לפעמים אני רוצה שהיא תגיד לי זאת גם...

וזו המשמעות, ואת נפגעת מזה, וזה לא פוגע בכלל, זה מאתגר

כן, הסיבה ברורה, מגרשת את זה כמו זבוב טרדן, ולא טוב לי עם זה. ומה היה האינטרס שלו, לכל הרוחות לנסות דווקא לעורר את זה?? כל הזמן לזרוק עוד ועוד חומר בעירה, איך אתה מסביר את זה? וכל הסיטואציה הזו, עם בעלי, היא מקשה! הנה, כשהייתי צריכה אותו, לא עשה את מה שהיה צריך לעשות! מתארת לעצמי את התגובה שלי אם זה היה ההפך! (בטח הייתי מגיעה עם נפט...) לא חיכיתי לזה, אבל כן יותר לקבל משענת שתעזור לי, למה ככה להיות חשופה, וכן, פגיעה....

הוא מטפל מספר אחד - הוכיח את עצמו בכל הטיפולים הוא מסרב לטיפול נטו עמדתי על זכויות הודיע שלא יטפל בי ועכשיו חטפתי כפליים גם בלי מטפל וגם יצר בלי תלות בו. הבנת זקוקה לעזרה

לכן אני קרועה וודאי שהתנהגות זו טוב לטפל בה בוועדה אני אני צריכה אותו והפחד שלא יהיה לו אתו כאשר אצטרך אותו משתק אותי וזאת בתוספת העניין הרגשי ולכן אני במערבל

"אבל לאחרונה הפורום שלנו "ניקז" אליו כמה פורומים שכנים, והדינמיקה משתנה. אבל לדעתי יש לך - ולכל הוותיקות בפורום - את היכולת להשפיע ולעצב את דמותו." אודי זאת תשובתך לבמבי על השאלה שלה על המקום . חייבת להגיד שזאת לא פעם ראשונה שעולה הסוגייה הזו של חדשות . פורום נפגעות היה פעיל 11 שנים היה מהייציבים במדייה וכן זה קשה .מעולם לא כתבנו על מישהו חדש או ותיק תמיד קיבלנו את כולם בזרועות פתוחות . יודעים לא חשוב אם הכוונה אלי או לא ...חשבתי שהפורום פתוח לכולם לא רק לקומץ כותבים . עצוב שבכל פעם שמרגיש לכם לחוץ או כואב או לא חשוב מה בפורום מאשימים את החדשים ..כרגע עצוב לי מאוד אולי אני אתחרט ששלחתי ואולי לא .. הפעם להבדיל ממקומות אחרים לא בורחת אבל אם אני או אחרים לא רצויים תגידו בברור .גם ככה קשה למצוא מקום במקום חדש אחרי שהיה לך בית חם מוגן תומך ואוהב כמו אידה . מצטערת עם פוגעת במישהו אין לי שום כוונה כזו כותבת רק מה שאני מרגישה .

זה הרגיע את כולם :)

מצטערת ההתחלה של השאלה נמחקה קודם. בעבר הייתי בסיטואציה לא נעימה של סוג של אונס ללא חדירה שכולל מגע עם איומי סכין.. מאז אני מפחדת להיות בקרב בנים.. נכון לעכשיו יש לי חבר שהוא יותר מחבר ואני מרגישה שאני מוכנה לקיים איתו יחסים מבחינה רגשית ומבחינת אהבה וגם רוצה את זה אבל יש משהו שעוצר וזה אותו המקרה שקרה לפני שנתיים וזאת הסיבה שאני חוששת מהיחסים.. אני עם אותו החבר כבר מעל שנתיים, אנחנו היינו חברים באותו הזמן והוא יודע על המקרה.. יש דרך לגרום לזה לעבור? אם השאלה לא קשורה לפורום אשמח אם תפנו אותי לפורום המתאים, תודה רבה

כן, הטיפול מוקלט! וזה בדיוק מה שהוא אמר, להיות פחות רציונאלית ויותר חושנית! איך לדעתך עלי להגיב?

הגעתי היום שוב לטיפול עם בעלי שלחתי מייל מראש שידע שבעלי בא והוא לא הרשה לו להשאר! בעלי יצא אני שתקתי כשהתחיל הטיפול הוא לוחש לי, את צריכה להיות פחות רציונאלית ויותר חושנית!!! עשיתי את עצמי שלא שמעתי. גם לא הגבתי לדברים האחרים מקווה שאוכל לעשות הפסקה ולא להגיע עכשיו לטיפולים בעתיד הקרוב. מתלבטת אם להעביר את העניין לוועדת האתיקה של הרופאים, הוא פשוט פרחח. העניין הוא שהוא מומחה גדול בתחומו, מקבל רק פרטי, אפילו לא שר"פ, כך שאין אפילו החזר מהקופה! חיכיתי לתור אתו למעלה משנה! וגם אז זה סיפור עד שהסכים לקבל. את העבודה הוא יודע מצוין, הבעיה היא שכאמור הוא פרחח, ולא עוזר כלום. אני גם כועסת על בעלי!!! לא הסכמת לצאת??? הוא אמר שיצא כי לא רצה שיתקלקל הטיפול והבין שאם נכעיס אותו אז אני אפסיד אך מצד שני אתה רואה שאני רוצה אותך כחומה, סימן שזה חשוב לי, אז תהיה גבר, ותסדר את הדברים בצורה אחרת בכל אופן, נקווה שאוכל עכשיו לקחת פסק זמן, אם בכל אופן אלך אליו שוב, אדרוש שישלח לי אישור במייל שהוא מודע לכך שבעלי מגיע והוא ישאיר אותו בחדר.

אנשים שונים מתמודדים באופן שונה באותה סיטואציות גם כי ההסתכלות שלהם היא שונה. אולי התגובה של בעלך מצטיירת בעינייך כחוסר התמודדות, או כהתמודדות לקויה, אבל בהסתכלות שלו ובתגובות שהוא מסוגל להגיב - זו כן יכולה להיות התמודדות טובה עם המצב. מבינה שלפעמים קשה שרוצים תמיכה מבן זוג, ומרגישים שלא מקבלים, אבל כל אדם מביע אחרת. אבל זה בסדר לכעוס, כל עוד הכעס מבוטא באופן בריא ומקדם באופן חיובי את התקשורת ויכול גם לחולל שינוי והפנות תשומת הלב לצורך שאת מביעה

אני מפורקת בתוך עצמי מהסיטואציה הזו, לא מוציאה את זה על בעלי אבל בתוכי מרגישה שהיה צריך לפתור את הבעיה אחרת. עכשיו אני דפוקה לכל הכיוונים, זה הממזר לא מוכן לקבל אותי יותר, כי אני לא מוכנה בלי בעלי, ונשארתי קרחת מכל הקצוות, ורע לי כל כך, לחץ הדם עלה לי, ואני חוששת שכל העניין ישפיע עלי מאד לרעה

מאמין שלא אכפת לי ממנה בכלל? כמו שלא אכפת לה ממני. כמו שהיא דחתה אותי. לדחות אותי? ועוד להאשים אותי בזה?

גולם, אי אפשר לטפל בלי שיהיה אכפת! אי אפשר! וגבולות נחווים כדחייה אבל גבולות זה דבר חשוב בקשר בין אנשים גבול שומר עלייך ועלייה ומגן...

אני מקווה שאיני מכביהד בסיפורי המקםו הזה מרגיהש שאם שיתפתי אשמרו על רצף שבת קהש כמה שאני נלחתמ משהו נלחם בחזהר תות אחד עשה כל כך הרהב רעש רק מינןו גדול של כדורםי הפך אותי לזומבי ישנוני שיכול קתצ לא להרגיש שמית ךב שהימםי התארכו וגם זה העציב אותי מפינ שאיבדתי את תחושת הזמן ואל הצלחתי להחזיק אף לא רגע. תודה שאתה עמלהי

יצאתי ממנה בוכה באפס כח. רציתי שהילדים יבואו הביתה. וזה לא קורה בחודשיים הקרובים. אבל רגע? האריכו את המפגש לשעתיים והורידו את הפיקוח. וגם מתכווננים לקראת זה. זה גם משהו נכון?

להיות שעתיים ובלי פיקוח את ממש יכולה להתקרב אל הילדים כדאי לך לתכנן מה לעשות במפגשים תכיני להם ממתקים, תספרי סיפורים ובעיקר תקשיבי אליהם אני בטוחה שמאד תהנו ביחד לאט לאט הם יחזרו אליך

למה הוציאו את הילדים? תהיי חזקה ואל תוותר עליהם לעולם.

השבוע בעיתון היה כתוב איך הרווחה החרדית דואגת שאם שנהייתה חילונית הם ידאגו שהילדים יהיו אצל האבא....וחשבתי עלייך. ואת כל כך נלחמת וכואבת והכל יחד........מקווה שתתראו כמה שיותר את והילדים, איתך, מיכל.

את אישה אמיצה, אמא לביאה שתצליח בכל אשר תרצה...

אודי, אני כן מרגישה שאני מקבלת ממנו מזון "קונקרטי". אם הדברים היו נשארים רק לא קונקרטיים אז הבור השחור לא היה מתמלא ורק היה מעמיק ומעמיק. נטע.

'במבה לנפש'

לבת שלי יש היום מסיבה. היא לומדת בבית ספר לחינוך מיוחד. אני שונאת ללכת לאירועים שם. זה כמו להכנס לעולם של טעויות. .. כל מיני צעצועים שנדפקו בייצור. אני שונאת שהמורות באות לספר לי כמה היא מתוקה ומהממת. זה תמיד נשמע לי ממקום של רחמים. שונאת.

מבינה את הקושי שלך אבל אני מאמינה להן שהם רואות מעבר למחלה לליקוי הם רואות ילדה מתוקה ומקסימה . ליבי איתך

אני מכירה מקרוב את המקום הזה של התאבלות על הילד שיכל להיות... כנראה שאת עוד לא הגעת למקום ההשלמה...אבל גם זה מגיע, ואז תראי איזו מתנה נפלאה היא הילדה שלך!!בנתיים הצוות רואה אותה יפה ומקסימה כמו שהיא, מקווה שגם את תוכלי...זה מקום שעוזר להם לצמוח..

מרגיש לי מורכב פה... אז, אתרחק עוד קצת... אחזור כשארגיש יותר רגוע (אולי גם אצלי..).. אולי עוד יום, אולי יומיים, אולי שבוע או יותר, איך שארגיש... ולבינתיים אשתדל ואעבוד על להביא את הדברים שחווה ועוברת לטיפול.. נראה לי שזאת המשימה שלי כרגע... עד שנבין באמת מה נכון לנו ומה אנחנו עושים הלאה... מאחלת לך אודי ולכולן ימים של שלוות נפש ויישוב דעת,.. אודי, תחזיק לי אצבעות? גם ברגליים?;) רחל.

היא לא מוכנה שניפגש היא כתבה שאני צריכה לשבת ולחשוב על הטיפול, התנאים שלו וההשלכות... אז היא לא ענתה להודעה ששלחתי לגבי קביעת מפגש ואני לא מתכוונת להציק לה יותר.. ממש יכולתי לדמיין אותה קוראת את ההודעה, מביטה בפלאפון בהבעה מאוכזבת וכעוסה, מחליטה להתעלם! ואז נועלת נעלי עקב, לובשת שמלה מהודרת - והולכת לרקוד. היא תמיד אומרת שאני צריכה לרקוד... שמחת חיים, חיבור לגוף - נו, הדברים הבנאליים האלה שאין לי.. אולי עכשיו שאין טיפול - ויש לי זמן פנוי... לא! אני לא רוצה לרקוד!!! זה מביך מדי...

היא כתבה לך לחשוב אני חושבת שזה לא לגמרי אבוד תחשבי על זה ברגע שתרגישי שאת לא מוכנה לוותר עליה על הטיפול ואת מוכנה לעבוד קשה כיתבי לה ..איתך

שאת צריכה לבחון את העולמות שלכם האם למה שהיא קוראת ריקוד את קוראת ריקוד? האם אתן מדברות אותה השפה? האם את מעוניינת שהטיפול יוביל אותך לעולם מסוים, ואולי זו בריחה בעולמך את? האינטראקציה בין מטפל למטופל היא כל כך משמעותית שלא הייתי ממהרת לבטל הבדלים מהותיים דוגמא: מכירה בחורה דתית שהלכה לפיסכולוגית חילונית, וההיא אמרה לה שעיקר הבעיה שלה שהיא לא יוצאת עם בנים! מבינה למה אני מתכוונת בהבדלי תרבויות?

שלחתי כרגע הודעה, אינני יודעת אם היא התקבלה במערכת היות והאינטרנט "הראה אותות מצוקה".. ב 29/1 כתבתי לך הודעה שכותרתה ??? הגבת ושאלת שאלה. עניתי. אשמח שתעלה את תגובתי לשאלתך. אם יש לך מה להוסיף/להעיר/להאיר או כל דבר אחר, אשמח. במבי.

מיקה יקרה חשבתי עלייך כל הסופ"ש . מצטערת יקרה שהכתיבה שלי נחוותה חסרת רגש. הכוונה הייתה שונה בהחלט . אז שוב מנסה להסביר כתבת שאת "מאתגרת" מילה קשה ביותר שנאמרת על ידי מטפלת - לא נעימה כואבת. כתבתי לך שגם אני קשה מורכבת מאתגרת - להגיד לך מיקה יקרה לא רק את רובנו . כתבתי לך שכשמטפלת אומרת כאלה דברים - היא כנה ישירה ואומרת אני לא מוותרת עלייך אני נלחמת עלייך גם כשאת קצת יותר מאתגרת מסתם חרדה קלה . כתבתי לך שהיא לא נצלנית ולא יקרה זה לא פוסל את ההרגשה שלך . ההרגשה שלך חשובה מאוד .רק ניסיתי לשקף לך פרופורצייה והבנה שאם היא הייתה נצלית יש טיפולים קלים יותר . למה אני אומרת שההרגשה שלך חשובה כי בדרך כלל זה מפתח למקומות בעבר שפגעו בנו . כן אין ספק שאת פוחדת מניצול וזה בסדר !!!!!! כשכתבתי לך קחי אחריות על הטיפול שלך יקרה זה בדיוק מה שאת עושה ..חוזרת , נלחמת ,בוחנת , חוזרת , מבינה ומתקדמת. יקרה צר לי אבל גם היום אחרי חמש שנים כשיש אמון וקשר חזק עדין אני המון המון פעמים במקום שלך הודפת בוחנת בורחת פוגעת חוזרת ולא מאמינה . איך אודי כתב לי פעם "מי שנפגע ברותחין נזהר בצוננים" אני אשתף אותך במקרה אחד מיני רבים .אנחנו יושבות על הרצפה יום אחד היא הביא כרית שיהיה לי נוח יותר ..שתקתי כל הפגישה יצאתי כועסת ושלחתי לה סמס כשיצאתי שאני לא רוצה שהיא תחשוב עלי ...היום אני צוחקת אז זה כמעט עלה לי בטיפול ויכולתי לא לחזור . במשך השנים ראיתי מטופלים שהרסו טיפולים רק בגלל המקומות האלה שקשה לנו להאמין שמישהו באמת רוצה לעזור לנו .לכן אולי כתבתי לך תשמרי עלייה ועל הטיפול . כואב לי לראות איך טיפולים נופלים מהמקום הזה שאנשים כותבים בפורומים וכולם מעודדים אותם שהמטפלת גרועה במקום לשקף את המקום הזה של החוסר אמון של כולנו . ומה שתמיד שמר אותי מללכת לגמרי ולא לחזור הייתה הידיעה הקטנה הזו כמו שכתבת שהיא שם עבורי ..שוב כותבת רק מנסיוני זה לא אומר שזה נכון עבורך זאת הדרך שלך ושלה .לי עוזר תמיד לזכור שזה אני והיא מול הפחדים שלי (לפעמים אני שוכחת ואז כמו שכתבתי שבוע שעבר אני שותקת פגישה שלמה ) מקווה שעכשיו אני ברורה יותר עם המון אהבה כי את באמת באמת חשובה לי ואני רוצה לנסות לעזור לך מנסיוני ומהקושי שלי להשאר בטיפול הזה כי אני מאמינה מכל הלב שאת מישהי ששווה להלחם עלייה כמו שאודי כתב לך ואני מאמינה שהיא באמת באמת רוצה . בת שבע יקרה אני מבינה מאיפה נוצר לך הרושם שמה שכתבתי למיקה הוא "מילים כדורבנות" במדייה קצת קשה להעביר טונצייה אז רק להסביר שבחיים אני לא אכתוב למישהו שנלחם על טיפול מילים קשות. והקחי אחריות זה בדיוק מה שמיקה עושה . בת שבע טיפול זה כל כך דבר קשה ורגיש ושביר כי הוא מביא את כל קשיי העבר שאנחנו לא מודעים אלהם . כשמישהו כותב על הטיפול שלו ועל הקושי הוא כותב מדמי ליבו אני לא אפגע בו בטח לא מתוך כוונה תחילה .מקווה שהובנתי יותר

הכתיבה שלך ממש לא חסרת רגש. את כותבת בצורה מאוד רגשית וחמה ומכילה. אני מאוד אוהבת שאת מגיבה להודעותיי. לא נפגעתי ממה שכתבת, זה כן עזר לי להבין שגם למטפלת יש קצה של גבול היכולת שלה. ושצורך אפשר להעלות בצורה יפה ולא בלפגוע ובלהאשים.וזה משהוא שהיא מנסה ללמד אותי בטיפול. זה קשה לשמוע שאתה "מאתגר" ו-"מקרה קשה", זה איכשהוא מעמיד אותך בפוזיציה מאוד חלשה ונזקקת בעיניי. ואני יודעת שגם כשהיא מכאיבה לי (והיא עושה זאת לפעמים) זה רק לטובתי ובשביל ללמד אותי שיעור חשוב. אביב, את מקסימה. וטיפול זה באמת דבר קשה.

סליחה מעומק לב! ראיתי את הטעות ביום שישי, אבל הבנתי שאי אפשר לתקנה עד יום ראשון.

שבת של שינה רצופה. הלוואי ומחר לא יגיע

זה בדיוק מה שמעצבן אותי אודי! תחשוב אתה רעב ובא למישהו שאמור לטפל במצוקות של אנשים ומשלם הרבה מאוד כסף לאותו אדם ובמקום לתת לך מזון ממשי שישביע את הרעב הוא נותן מזון מטאפורי... מה שווה מזון מטאפורי? גם עובדות סוציאליות העבירו ביקורת על זה שבתור פסיכולוגית היא לא הסבירה לי שיש דבר כזה סיוע תעסוקתי וכל מיני זכויות- מה הייתי אמורה לסבול מההתנשאויות המזדיינות שלה שנתיים שמיררה את נפשי כדי להגיע לנקודה שאני נעזרת באופן סוציאלי ותמיכתי יותר? היא אמורה בתור פסיכולוגית קלינית בכירה לאבחן נכון מול מי היא יושבת! ולהיות יותר זהירה וענווה ובן אדם! אבל היא התנהגה כמו כלבה אטומה- ובשביל מה? היא הייתה לה היומרנות למה? לא ברור. לדעתי במקום להורות לי בטון סמכותי 'קודם צאי לעבוד" ולהכניס אותי למקום צייתני היא הייתה צריכה להסביר לי שיש לי חרדות תפקודיות ולכבד את זה ולכבד אותי ולהסביר שמקצוע הפסיכולוגיה לא מתאים לאדם במצבי כי צריך רמה מאוד גבוהה של יכולת לשאת לחצים ואי ודאות- במקום לומר לי 'עבדתי קשה' ולהתנשא. היא פשוט הייתה צריכה להסביר לי דברים הרבה יותר טוב ובצורה מכבדת! והקשקוש הזה שטיפול לא נותן קונקרטית אלא מטאפורית- מי אמר שככה עוזרים לאנשים? מי קבע? מעניין לכמה אנשים הזיקו ככה עם השטויות שפסיכולוגים המציאו. אין לי בעיה שיהיה מטאפורי- למה התשלום בסוף לא מטאפורי ונדרש להיות קונקרטי? גם אני מעדיפה לשלם למטפל בשטרות סימבוליים של מונופול. נשבר הזין מכל השטויות האלה. ובסוף אני עובדת ומרוויחה מעט מאוד אחרי שנים של טיפולים שבהם מטפלים נוקבים לי ב'תעריפים' שלהם. מה הטמטום המתנשא הזה? זה כ"כ מעצבן. אז עכשיו בוא תטפל בנחיתות שלי אודי ותגרום לי להרגיש שאני בכ"ז אדם בעל ערך ולא סוג ב' בגלל שאין לי 'תעריפים' ו'תארים' וכל מיני דברים נפוחים ומרשימים ברזומה. עבור אדם כמוני יוצא שפסיכולוגים הם חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון. זאת התקדמות אדירה בשבילי הפכחון הזה- אני לא תמימה כמו פעם. הבעיה שאין לי את הכוחות אגו שהייתי רוצה שיהיו לי. עדיין יש לי חרדות תפקודיות וזה מכאיב להשלים עם זה. אני לא רוצה להשלים עם זה אבל אין ברירה. אז מתקדמת בעצלתיים לפי יכולתי. לפחות שלא יתנשאו עליי אנשים שלא היו בנעליים שלי! מקווה שאת זה אתם מסוגלים להבין. ואני לא תמיד בקונקרטי, אם אני מבינה נכון למה אתה מתכוון. אני נופלת לזה לפעמים, אבל לא תמיד שם. יש מידה מסוימת של נפרדות (זה קשור? נראה לי שכן).

היי מימה, ללמוד לכבד ולקבל את עצמך זה דבר חשוב ומאוד קשה לחוש את זה אפילו אם בשכל מבינים ויודעים שבתכלס אף אחד לא שווה יותר או פחות מאף אחד . הפסיכולוגית ההיא שאת מדברת אליה היא לא אלוהים היא בסה"כ בנאדם שרחוק מלהיות מושלם למרות הרצון הטוב והמקצועיות והאגו הדי נפוח שלה (לפי התיאור שלך). כפי שאת עצמך כותבת הגעת אליה עם החרדות התפקודיות האישיות הלא בשלה וכיו"ב (וכמובן גם עם כל מיני תכונות כאלו ואחרות). הגעת (לפי מה שאני מבינה מכל ההודעות שלך) עם איזו פנטזיה לא כל כך מציאותית לגבי הטיפול שמת עליה את כל הקלפים והציפיות היו גבוהות . אך המציאות והיא טפחו לך בפנים. היא לא עזרה, לא הבינה, לא יכלה לספק את מה שאת רוצה וצריכה, הפגישה אותך עם המציאות באופן חד ומכאיב וכיו"ב... אבל הרי ברור גם לך שלא היא גרמה לך להיות מי שאת עם כל הקשיים והתחושות . אפילו אם היא כלבה אטומה וטיפשה והמפגש ביניכן היה כישלון חרוץ, היא לא תיקנה ולא עזרה אבל גם לא קלקלה אולי הוציאה החוצה את השדים שהיו שם תמיד. בנוסף וקשור לכך כנראה שהמפגש איתה שיחזר קשר מהעבר , קשר ראשוני, וכך "נפגשת" עם איזו תחושת קטנות וחוסר אונים נוראי ותחושת השפלה בלתי נסבלת מול מישהי גדולה חזקה ואטומה, והנה כאן יש לך הזדמנות לעבור מהקונקרטי למטפורי, מבחינה קונקרטית זו המטפלת, אך היא רק דמות שמציגה תפקיד כמו שחקנית בדרמה שהיא למעשה יצירה שלך או נוצרה מנסיבות חייך , הרבה יותר נוח לכעוס עליה כי היא מוחשית יותר ושייכת יותר להווה אך למעשה היא לא הכתובת, שהרי כאמור היא לא המציאה שום דבר, היא לא המציאה אותך. הכעס שלך והעלבון מופנים כלפיה שוב ושוב, ושוב ושוב את חוזרת לתחושות המוכרות של חוסר האונים וההשפלה, אולי כמו שחוזרים הביתה למקום המוכר?, אולי כמו נשים מוכות שחוזרות שוב ושוב לבעל המכה?. כך על כל פנים זה נראה לי כצופה מהצד, אני מקווה שאת לא כועסת מאחלת לך שתתגברי על הטיפול הכושל של המטפלת שהכזיבה.

ומבקש שהוא יהיה השף הפרטי שלך בבית! זה מה שאת רוצה לא כלים, אלא לקנות את המטפל כמשפחה קרובה

לא ציפיתי ממנה לבוא אליי הביתה להיות מטפלת בביתי. אז אל תתני דוגמא של שף פרטי בבית. כן חשבתי שהקשר הוא אמיתי. רציתי שיהיה אמיתי וכעסתי לגלות שהוא לא. שהוא רק אמצאי בשבילם. זה התגלגל למצב שאני יושבת מול עובדת סוציאלית שמסבירה לי מה זה אומר להיות אדם עם התמודדות על רגע של קושי נפשי/רגשי וההשפעה של זה על התפקוד- הפסיכולוגית לא יכלה להסביר את זה? במקום להתנשא עלי עם ה'עבדתי קשה' שלה? כאילו שההבדל בין גורלות מימוש של אנשים זה שחלק בוחרים לעבוד קשה כדי להתקדם בחיים וחלק אחר פשוט בוחר להתעצל ולא להשקיע את אותו מאמץ אז לכן כל הפערים מוצדקים ככה. כן שמענו! איזה נוח זה לטעון שאני הייתי הטעות פה עם הציפיות הקונקרטיות הלא נכונות שלי מטיפול, שאני הייתי אשמה בכל האכזבה שנחלתי וחוויתי כי באתי עם ציפיות לא ראליות ולא נכונות (לא ידעתי שלצפות שמטפל יסכים לתת לי שעה ועשרים דקות מזמנו בשבוע זאת ציפיה לא ראלית. באמת לא ידעת שזה עד כדי כך לא ראלי- בייחוד שאצלי אותו פרק זמן שווה פחות מחמישים שקל במציאות! וב'מעמד הפועלים' אנשים במשרות מלאות נדרשים לעבוד ימי עבודה של 9 שעות רצופות ובמקרה הטוב מרוויחים עבור יום עבודה שלם שלהם מה שמטפל דורש לשעת טיפול, לפסיכולוגים אין בעיה עם זה. העבדות התעסוקתית הזאת זה נחשב 'אדם מתפקד'). גם הטענה שלא הייתי מוכנה לקבל או להסתפק ב'כלים' . את יודעת איך זה מרגיש לבטא קושי חרדתי והמטפלת במקום לנקוף אצבע כדי לעזור יושבת שם שתוקה ומסתכלת עליך כאילו נפלת מהירח? איזה מן תחושות של התאכזרות זה משחזר שם? איזה מן חוויות זה גורם בשחזורים האלה? ואפילו את המינימום של להשיג הסכמה מדעת לטיפולים האנליטים האלה הם לא עושים. זה גועל נפש שאנשים מתנהגים כאילו אי אפשר לקבל מהם יחס אם זה לא בתוך גבולות מלאכותיים נוקשים ותמורת הון תועפות. אבל הם יוצרים את התנאים האלה והכללים האלה. הם בעצמם עושים את זה. למה לכל הרוחות הם עושים את זה? לי זה לא ברור. רוצים להזדהות עם מה שפסיכולוגים המציאו? שיהיה לכם לבריאות. אבל זה לא האמת, זאת המצאה של קבוצת כח מסויימות בשירות מנגנון חברתי מסויים. זה כל מה שזה.

זהות, ערך ושייכות

לא לאוכל. זאת הייתה מטאפורה ;(

תהיה פסיכולוגית פרטית שלי שמגיעה עד הבית. דוגמא לא נכונה ולא קשורה למה שבאמת היה. כתבתי תגובה ארוכה שאני לא רואה שהתפרסמה פה עדיין. אין לי כח לנסות לשחזר.

מה זה אומר 'את בקונקרטי'?

גם במקםו השמור הזה מרגיהש לא מוחזקת משהו מסרב להרגע ולהשקיט. סוף שבוע אני כבר אל זוכרת כמה זמן אולי הז השלישי. ממשיהכ לנסות לאכול ואל ממש מצליהח בן הזוג שלי אבי ילדיי בא היום להביא לי דברים וכלניות ותותים הוא בכה וחיבקית אותו חזק אבל לא הרגשתי כלום. תנסי לאכול כדי שאוכל להביא את הילדםי אינ באמת מנסה אבל אין מקום גם לאוכל. רק תות אחד. היה לו טעם רע. תנסי הבית מחהכ לך שתחזרי. אחוית סוף השבוע לא ממש נחמודת והרופאה התורינת בעברית עילגת עייפה ונרגנת. אןי לי עם מי לדבר.

היי עמליה איזה חמוד בעלך שהביא לך כלניות, הביא את העולם היפה של חודש שבט אלייך...באמת יפה עכשיו, כדאי לצאת ולראות. טוב שאת מנסה לאכול, אל תוותרי, תנסי שוב ושוב, לאט לאט יהיה יותר ויותר מקום. הנה את כותבת לכאן, זה לא ממש תחליף למישהו לדבר איתו ובכל זאת גם זה משהו...

מחבקשת אותך חזק שולחת לך פרוסת עוגת שוקולד שאפיתי, משהו שמיימי!

אני צריכה להגיד לך תודה... האמת שזה קצת קשה כי אתה בן... אז כאילו אמרתי, טוב?

היי אודי, האם אתה מרשה לשתף, במשהוא שקרה לי פעם בטיפול. האמת שזה קרה קצת מזמן, אבל אני ארשום..טוב? פעם, באחת הפגישות שלנו, סיפרתי למטפלת משהוא לא נעים שקרה לי. אבל לא יכולתי להסתכל לה בעיניים, מרוב בושה ומבוכה..אז העיניים שלי היו למטה, וכשהרמתי אותם - ראיתי את המבט שלה. מעולם מעולם מעולם לא ראיתי כזה מבט! המבט שלה היה חזק, ואיתן ..מבט עמוק ומלא משמעות. אף פעם לא הסתכלו עליי כך! העיניים שלה נראו כמו שני סלעים חזקים, אבל לא הסלעים האפורים והמשעממים האלה, אלא סלעים "חשובים" , סלעים "עם משמעות" כאלה שחוצבים מהם אבני חן. המבט הזה שלה, הלם בי! הרגשתי מוכלת, מובנת, הרגשתי מוגנת ובטוחה... אודי, אני מתגעגעת למבט הזה. מאוד. אני לא רוצה חיבוק ממנה, אני לא רוצה שתאהב אותי, אני רק רוצה שתביט בי שוב במבט הזה. אבל, בגלל כל ההתנהגות שלי, המטופשת והילדותית והלא חכמה בכלל, העיניים שלה - הן רק מאוכזבות ממני וכועסות עליי כל כך. הן מביעות ייאוש ואכזבה ותסכול רב הן לא מסוגלות להסתכל עליי כך יותר. איך אני יכולה לתקן?

בלבלתי אותך עם מימה, ולכן עניתי מה שעניתי שבוע שעבר ועדיין אני בדעה שתהום של תרבות שונה יכולה להתבטא בהרבה מאד אופנים לדוגמא שלא שייכת לכאן אבל תבהיר נתון שאלו פעם ילד חרדי מי ראש הממשלה, הוא לא ידע שאלו אותו איזה מפלגה היא שמאל הוא לא ידע באבחון הוא יצא נכשל למרות שהיה מחונן הוא פשוט לא מכיר את העולם הזה לחלוטין חוסר ידע הוא לא חוסר ביכולת ובאינטלגנציה גם נפשית, כל תרבות עם האיסורים והמותרים שלה, עם המקובל ולא מקובל לפעמים יכולים לצאת דברים בלי פרופורציה שלא משקפים נכון, שישנם הרבה מכניים משותפים לכולם, אבל ישנם גם הבדלים מהותיים

למה? כי ביום הזה הפורום בשביתה וזה מעצבן ומכעיס לפעמים. דווקא יום שהוא אמצע שבוע.

אודי, אני במועדון, כל הזמן נכנסת ומחפשת את התמיכה שלך, את המילים שלך, את העוגן שיעזור לי TO BOUNCE BACK, יום קשה מאד עבר על כוחותינו

שאהת הולך ומכבה את האור תשלח לי מילים של שקט?

אתמול היה משהו שאני רוצה לשכוח. ובעצם לא קרה שום דבר, ולא היה ממש שום דבר, ובכל זאת אני רוצה לשכוח. ומדהים איך כל השבוע אני יושבת מול סיכומים ומנסה לזכור, ויש דברים ששוב ושוב דולפים וצריך למצוא את הדרך לזכור אותם כמו שצריך, ועכשיו כשאני רק מבקשת לשכוח זה לא מצליח. וזה יוצא דרמטי, אבל באמת שלא קרה שום דבר. סתם אני מגיבה בהגזמה. ולא מצליחה שלא לזכור ולהיזכר ומי יודע אם בכלל אני כבר זוכרת את אתמול או ממציאה. (אני כותבת כאן, למקרה שביום ראשון כבר אצליח לשכוח, ולא תהיה הודעה אדומה שלי שתחייב אותי לשוב ולהיזכר.) נעמה.

סוער כאן.. ופחדתי לבוא...;/ נמצאת קצת בצד, לא רוצה להוסיף לסערה... אז מה שקורה בלב נשאר שם כרגע.. עד שארגיש יותר בנוח... אז אני פה. עם כאבים נפשיים ופיזיים, שלא ברור מה גרם למה.. אבל יש מעגל קסמים שמוחמר ומחמיר... אפילו המטפל שלי משתתק מול ייסורי הגוף שלי, לא עומד בעצמו במה שעוברת... עד מתי אחיה? איך אחיה? שאלות שאין לי מענה להם.,, ובסוף כתבתי. רחל.

אני רוהצ ללכת.מכאן אני נתקפת פתאםו פחד מהתהםו מחוסר ההבנה למה שקורה לי אני מנסה ולא מצליחה עוד מעט גם אתה תלך וכל החושך הזה מאיים עלי אודי אתה יכול לעזור לי קצת להרגע?

אני קוראת אותך עובר בין כולן ויורדות לי דמעות אולי כמיהה?? געגוע איןסופי???? רצון להחזיק בך שלא תלך????? למשוך בשמלה של אמא לפני שיוצאת מהבית..,,,

בבקשה, תגיד לי משהו... שיעזור..

בחוץ דברים מסתדרים אבל בפנים יש דכדוך משהו עכור בקושי דיברתי היום בפגישה שלנו הוא אמר שיש בפנים את ההורה המוטרף וההורה השפוי ועכשיו המוטרף התגבר ויש ייאוש גדול ומחשבות לא טובות וכאב להיכנס לחדר וכאב לצאת מהחדר וכאב על זה שאני שמנה ולא מצליחה לרדת ובסוף אמרתי לו שאני אהיה האישה השמנה בעולם ואכנס לספר השיאים של גניס הוא אמר שהוא לא מצטרף לירידה העצמית|||::::

רציתי להרוס לה את המקום החדש שלה.. אמרתי לה שאני רוצה לשבור לה את השעון והמראה וזה רק בגלל שהם חפצים קטנים, כי רהיטים זה באמת קצת מוגזם, אחרת הייתי רוצה הכל. היא אמרה שהיא יודעת שלא אעשה זאת.. אמרתי לה שהיא לא יודעת ושאלתי אותה מה יקרה.. אמרה שאם אשבור את השעון היא תיקח מטאטא ותאסוף (:

חושבת שהבנתי אך לא בטוחה...

איך אפשר לחיות עם עצמי ככה? המחשבות משתלטות עלי. והיא חושבת שזה משעשע... היא צוחקת עלי ,היא בזה לי ומודה בכך. היא לא מפסיקה לעשות טעויות. איך יכול להיות שמטפלת יכולה להיות כזו חסרת רגישות? מתוך ידיעה שהדבר יכזיב אותי, יפגע בי, יערער. אולי היא זו ששמה את המכשולים ומנסה לעצור את ההתקדמות.?

ואמרתי לה שאני רוצה שהיא תעזור לי שם ושאלתי אם היא חושבת שיהיה בסדר. היא אמרה שהיא יודעת ומאמינה שכן ובכל זאת גם צריך להתייחס למה שקורה. אני פשוט לא מרגישה שרוצה להיות שם. הכל זר.

עוד אחת אני גם פה. /// לא רואה הודעות אחרות, בכלל-בכלל, כלום, ולא יודעת לא אכפת מי רואה אותי כי אני כמו ילדים - שמה ידיים על העיניים ולכן אני לא רואה אף אחד ואף אחד לא רואה אותי... כיף לעשות את זה כשיש מי, זה ה"אושר גדול להתחבא" אבל, אסון, /~גילת

[[לא כ"כ קוראת את כל העצים והענפים שמסתעפים, שמות, שמות, אני רק פותחת וסוגרת, אין לי מקום בי, אין לי מקום בעולם. הכינוי לא מספיק בשבילי, והוא יותר מדי בשבילי, ומה עושים במקום שהוא מעבר למילים. לפניהם. רוצה יותר מדי מקום, ובעצם מבקשת רק קצת, טיפה. מקום כלשהו, אוויר לנשימה, נוכחות, התקיימות. הייתי רוצה שתישאר היום קצת , ויכולה להציף, לעלות על גדותיי , לכתוב כמה הודעות, כדי להרגיש פיסת נוכחות, כמו קוביית שוקולד בפה, נמוסה ומתפוגגת, וכל זה בסוגריים כי זה מילים אבל בעצם זה לא מילים זה בעצם כלום, אשליה של מילים, אשליה של אני]].

שאני יהיה איתך קצת יחד זה פשוט יותר קל . לתפוס מקום

זה תמיד בסדר. גם אם אני לא מגיבה.. תודה לך.

אודי, הי, ראשית כל אני רוצה להתנצל. וגם לומר תודה גדולה על ההשקעה המתמשכת שלך כאן. כתבת לי ש"אתה לא כל כך יודע מה לעשות עם זה" , וזה גורם להרגיש את זה שבכך שאני כותבת אני מבקשת ממך משהו. אתה מחויב להגיב, כי כך זה מתנהל. אתה מגיב לכולם כל ערב ולא משאיר אף הודעה אדומה. אודי, אתה יודע, מאז שלקחת הפסקה, אני מרגישה שהדרישה אולי מוגזמת. אתה פעם השווית את הפורום לסצנה האחרונה בגנוב על הירח, סצנה נוגעת ללב, אבל לפעמים אני מרגישה קצת סצנה שונה, כאילו אולי כולם "עולים עליך" בדרישות שלהם , ויש בזה משהו מוגזם וחונק. אני מתלבטת מאד אם לשלוח את הדברים האלו. כי אני מרגישה פתאום שדברים שאני אומרת יכולים להשפיע. שיש לי תפקיד במשחק. זה אולי בשונה קצת ממה שכתבתי בהודעה הקודמת, שהרגשתי קצת כאילו אני כותבת מילים ללא מילים. אני חושבת שזה משהו שאני עכשיו קצת לומדת. עד כמה שזה בסיסי וטריוויאלי. את ההשפעה של הנוכחות שלי על אחרים. את היכולת שלי לשחק תפקיד ולהשפיע, לכאן או לשם. (כנראה בעצם המשמעות של "לחיות"). ולרצות ממך תגובה מאד מסוימת זה בעצם לא להשאיר לך מקום להיות מישהו אחר שמשפיע עליי, שאני משפיעה עליו. וזה אכן מוביל למחשבות על שלבי התפתחות בחיים. ראיתי שהיו פה התייחסויות לכך, אותי זה לא מכעיס. אבל נגע לליבי שכתבת "אפשר לכעוס עד מאה", (למרות שאני לא יודעת אם קראתי את זה בטון הנכון). זה מרגיש לי כמו כעס בלתי נגמר שבא מול הכמיהה הבלתי נגמרת. שאפשר לרצות משהו עד מאה, אבל אי אפשר לקבל, אז אפשר לכעוס עד מאה על זה. אז אולי אני קצת כועסת עד מאה, ומוסיפה לידיים על העיניים גם רגליים רוקעות , ובאמת, זה ילדותי מצידי ואין "מה לעשות" עם זה. מקווה לעבור בקרוב את שלב הרגליים הרוקעות. צריך לעבור דרכו ולא מסביבו, אני מניחה, אבל אני מתנצלת, אם הבאתי לכאן חלקים קצת פרימיטיביים מדי. אני מרגישה שאולי אני הורסת, שאני מצטרפת לאיזה כוחות שמתישים אותך, מפריעים לך להיות בשביל מי שצריך אותך, ואני לא יודעת אם אני "צריכה אותך". ואולי עצם העניין הזה הוא בירור משמעותי בשבילי,אבל יש גם את השאלה עד כמה כאן ומה הם גבולות יכולות ההכלה של המקום, וכמובן, העדיפות הגבוהה שלא 'לדלל' את הטיפול. רציתי לנסות להסביר, מקווה שהצלחתי קצת. ומה עכשיו אתה "צריך לעשות"? כלום, אודי... טוב? תודה וסליחה, גילת.

היי אביב, אני אוהבת לקרוא את התשובות שלך, הן בד"כ רגישות ומחכימות וניכר שיש לך טיפול מכיל ותומך. אבל, לא כולם מצליחים להגיע לטיפול כזה. כתבת פעם שאת 5 שנים בטיפול, אז אני שמונה חודשים. טרם השכלתי לבנות עם המטפלת מערכת יחסים מבוססת אמון . וכן, היא נחוות לי כנצלנית לעיתים וכמכאיבה והגבולות שלה הם הרבה פעמים מתפרשים לי כדחייה. אבל, אני בטיפול! אני בורחת וחוזרת ומתנצלת ופוגעת ונפגעת וכואבת וכועסת וצוחקת (בעיקר כשאני רוצה לבכות) אבל, אני בטיפול! וזה לא מובן מאליו! המטפלת שלי, ממה שהספקתי ויכולתי להכיר אותה, היא הכי שונה ממני בעולם, אני משערת שכפול ממני בגיל, אישה ליברלית, חילונית, מקועקעת. אני לא מכירה נשים כאלה בכלל. החינוך שקיבלתי, והבית שבו גדלתי, כל כך שונה ...ועוד לדבר איתה, על דברים אישים. זה מרגיש לי לא קשור לפעמים...זה מצחיק ומשעשע...ונורא כואב.. אז סליחה אם אני מייאשת אותך בשליליות שאני מביאה לפורום ובחוסר אמון שלי..ותודה שאת משתדלת.

את לא מיאשת אותי בכלל . כמוך אני בורחת וחוזרת ופוגעת ומתנצלת ..מה שניסיתי להגיד לך שלי עוזר זה שבבסיס הבריא המבין אני זוכרת שהיא שם עבורי ונשבילי והיאנעושה את זה מתוך רצון ואהבה . ומיקה אין ספק שהיא לא מושלמת וטוב שכך והיא תטעה ועוד . אבל אני זוכרת לאמלמתוח את החבל מידי כדי שלא תישבר . איתך יקרה את תצליחי בסוף לבנות איתה אמון זאת עבודה קשה בהחלט .

אולי בינך לבין המטפלת יש תהום תרבותית, ולכן יש חסר בתקשורת?

גם לי ולמטפלת יש אורח חיים שונה.. יכול להיות שלפעמים יש דברים שאני רוצה לספר לה ואני מרגישה צורך להסביר על מנת שתבין (בעיקר מבחינה דתית), אבל אני לא אמנע מלספר לה שום דבר בעקרון.. יכול גם להיות שלפעמים זה מפריע ואולי תלוי בסיבה שלשמה הגענו לטיפול.

שניכן צודקות! ואני אתקן..(אם היא תסכים לתת לי צ'אנס)

אודי שוב סוף שבוע אינ כאן לא יוצאת ואין בא הרעב מחזק אותי והשתיהק כמו קירות אבן שומרת עלי

אני רוצה למות. באמת. לא טוב לי. רע לי פה. אני לא מתאימה לחיים האלו. אני ספוגה בעצב ובפחד ובזעם. וזה כל כך כבד. לא מצליחה להחזיק ליותר מרגע אפילו את התקווה לתקווה, וגם לא רוצה לנסות יותר. אני רק רוצה למות. פשוט למות.

לבד

לפתוח עוד אחד . כתבתי על ההודעה למטה משום מה המון הודעות שלי לא עולות ואני בטוחה שהם לא צונזרו גם שכתוב שנישלחה בהצלחה . בכל מקרה רציתי לשאול אותך . האם שתי פגישות בשבוע (אחת מהן כנראה תצטרך להיות או אינטרנטית או טלפון חלק מהזמן )תצמצם את האובססיה .הטיפול הזה לוקח לי 80 אחוז מהחיים זה לא תקין . תודה על היותך עוגן בדרך .

היום אני לא יכולה לחשוב על פגישה אחת זה ממש לא מספיק לי, אבל אני חושבת שזה קצת עניין של הרגל, אבל לא רק כמובן. זה כן עוזר כי יש לי אותה יותר והיא איתי וזה מקל עליי.

הי אביב אמנם פנית לאודי אבל מהניסיון שלי אבל גם אצלי זה היה ככה במשך זמן לא מועט (למרות שלא כל כך נעים לי להודות) אני לא אוהבת לדבר על העניינים האלו אבל אולי זה פשוט עניין של זמן, אני כבר קרוב לשבע (שבע שנים OMG!!!) וזה נרגע עם הזמן.

עניתי לך בחמישי . משום מה זה לא נקלט .תודה שהגבת לי וכתבת לי מנסיונך. צודקת לא בטוחה שזה ירגיע מעדיפה לתחום את זה לתקופה ולאט לאט לחזור למצב רגיל . וכמו שאודי כותב זה לחדר .. כן הטיפול הוא דבר ארוך מאתגר וחשוב עד מאוד ..

חנה זה באמת הפחד שלי שזה יגדיל את התלות ולא יוריד .תודה לך ע התגובה

אני מבינה ואין ספק שהדרך שלי עוד ארוכה . חושבת שזה תלוי בנו כמה כוח ניתן לפגיעה הזו בחיי היום יום . אני בחצי שנה האחרונה שהתחלתי להפנים שהיא זאת אני וכל השיחזורים הם שלי שקועה בכאב כאילו בלעדיו לא יהיו לי חיים . לא רוצה לתת לפגיעה שנגמרה לפני שלושה עשורים יותר כוח .יש לי חיים גם בלי הפגיעה הזו אני לא הפגיעה . מקווה לחזור לעצמי תודה לך

אודי, למה שיהיה לה אכפת ממני? למה? יש לה מלא מטופלים...היא לא צריכה אותי בכלל.. וממה שיצא לי להתרשם, שאר המטופלים שלה הם די רגילים, לא עושים כאב ראש ודרמות כמוני. אז למה לה? אתה חושב שבשביל האתגר, היא אמרה לי פעם שאני אתגר בשבילה (היא גם אמרה שאני "מקרה קשה", את המשפט הזה אני מדחיקה) אתגר?!...זה מה שאני בשבילה..סודוקו? שיהיה לה מעניין בחיים, בשביל המאמר הבא שהיא תרשום. זה מעליב אותי! שוב עולה בי הכעס כלפייה!!! אני מסרבת לתת לראש לנצח! אכפת לה ממני וזהו. נראה לי מאתגר זה מחמאה, לא?

וגם שלא יגידו שאת קשה וגם שלא ינסו לקחת אותך כאתגר אלא מה? שיהיו בולי עץ, שיקבלו את כל החיצים שלה בלי למצמץ?

בכנות קשה לי אבל אני לא מוותרת כי זה חשוב לי לעזור לך אז אני מפעילה אקסטרה כוחות ואקסטרה יצירתיות . יקרה אני מאתגרת אני קשה ומורכבת ולא פשוטה אז מה ???? מה שכן אני מודעת לזה ויודעת שהכעסים שלי הם לא באמת עליה וזה המורכבות שלי . הידיעה על היותי לא פשוטה עושה את הפרופורציות להבין שהיא איתי גם שאני לא מרגישה . לדעת שלהפך למרות שאני לא קלה היא רוצה לעבוד איתי ולעזור לי כלומר מיקה היא לא נצלנית כי הכי קל לקחת מישהו עם חרדה קלה וזהו .. מה שאני מנסה להגיד לך זה מיקה קחי אחריות על הטיפול שלך ושמרי על המטפלת כי גם מי שלא נבהל ועומד בקשיים ואתגרים נשבר לפעמים.

והעיקר זה לקחת אחריות!!

אני יודעת שאכפת לה , אני מרגישה את זה עמוק בלב.

קראתי וכ"כ שמחתי בשבילך. וגם אם לפעמים זה מתערער את יודעת שבפנים היא שם באמת בשבילך וזה מה שחשוב.

נגיד אם אני אקשיב ללב ההרגשה היא שכל מה שאני צריכה ממנה זה שהיא תבוא ותגיד לי שהיא אוהבת אותי ומאחלת לי רק טוב ותחבק אותי. האמת שזה קרה פעם. אבל אחרי התסכול הכפוי שגרם לי לשנוא אותה ולהתמרר. עמוק בלב בסהכ רוצה אהבה אמיתית שלא תאכזב. יש דבר כזה? הכאב בלתי נסבל שמאמינים ונשענים. אי אפשר להרפות ולהשען באמת. להרפות ולסמוך באמת. אבל באמת. ולהרשות לעצמך להתעטף באמת. אי אפשר לסמוך שלא ישמטו אותך או יפגעו בך.. אז אני שומרת עליי ואף פעם לא סומכת עד הסוף כנראה. יודעת שיפגעו במוקדם או במאוחר עם הניפרדות שלהם וחוסר הזמן שלהם אליי. הכאב בלתי נסבל. אסור לסמוך. לבד זה בטוח. הלוואי ויכולתי להאמין שמישהו היה אוהב מספיק ולא ישמוט לעולם :/ אין לי אמונה כזאת. זאת אני שצריכה להיות חזקה מספיק כדי לשרוד את השמיטה.

היא רק מטפלת! רק מטפלת!! היא לא חברה, היא לא בן זוג, היא לא אחות, והיא לא אמא. היא לא באמת חלק מהחיים האמיתיים שלנו, היא רק במעבדה. יש הבדל..

היה לי קשה עם סוף ההודעה הזו. לא בטוחה למה התכוונת, נראה לי שפעם פשוט התייחסת למשהו דומה ולכן כך הבנתי היום את תגובתך (בצורה שלילית). אולי היא לא לגמרי בחיים "האמיתיים" אבל מי בכלל יודע מה הם, אולי זה דווקא מה שאצלה?

מימה האם החלפת ניק? עכשיו אני רואה שהפוסטים שלך נשמעים מוכרים!

כתבת היום על זה... ומקווה שההודעה הזו לא מחזירה אותך אחורה.

ואת המקום החדש שלה.... לא מכירה שם כלום, אפילו לא אותה ואת השמיכה שלי. מכוער שם. לא רוצה להיות שם בכלל...

שינויים זה קשה ברוב המקרים לדעתי עצם זה שאת מתייחסת כל כך למרחב הפיזי מלמד שהקליניקה שלה זה הבית הרגשי שלך, וזה לא מובן מאליו להגיע למעלה זו.

מאוד קשה לי אבל בתוכי מקווה ואולי גם יודעת שיהיה בסדר בסוף.

אודי, קראתי את שכתבת למימה ואני נוטה לא להסכים איתך. ואני מרשה לעצמי להביע את עמדתי מכיוון שאני מוצאת המון קווים משותפים ביני לבין מימה. יכולה לספר שעברתי בין כמה מטפלים וסוגי טיפול עד שמצאתי את הטיפול המתאים (מקווה שזה אכן כך...). אני רק יכולה להגיד לך מימה שיש מטפלים רכים וגמישים שמנסים לחשוב ולפעול "מחוץ לקופסה". הם ממש לא מתסכלים, בטח שלא בכוונה, תסכולים הם בלתי נמנעים מתוקף היותנו בני אדם מוגבלים. אבל יש מטפלים שלוקחים אחריות על כשלים ומנסים לתקן. הפסיכולוג שלי (המאוד לא מושלם), כן מאמין בסיפוק של צרכים. אבל אנחנו כל הזמן צריכים לעשות את ההבחנה בין צריכה לרוצה. אודי - אתה לא חושב שטיפול על פי גישת פסיכולוגית העצמי , יכול לסייע למימה? על פי מה קבעת שפסיכותרפיה אינה מתאימה למימה? זה קצת צרם לי. אודי, יש מטופלים שנוקשות בטיפול ושמירה בלתי מתפשרת על גבולות וכללים יכולה לשחזר אצלהם את הטראומה. אתה מודע לכך? צריך לנסות ולמצוא את הנוסחה המתאימה לכל מטופל - מטפל. נטע.

אודי... :((( .. אודי.. אתה יודע ? לא יודעת למה,אבל הקטע שהיית צריך אז הפסקה..לנשום אוויר..פסק זמן כזה.. זוכר ? :((( עדיין... משהו כזה מרגיש לי איתך מתנדנד.. לא כל כך בטוח.. אני עוקבת , בדריכות די גבוהה,להודעות של האנשים בפורום ו.. קצת במתח.. כאילו ,בא לי לבקש מכולם.. די, תזהרו.. שאודי לא ??? שאודי לא יצטרך שוב חופש :(((( מבין מה קורה איתי ??? כי אני לא כל כך מבינה :(((((((( גם עם אמא צביה לא פשוט כל כך :((( השבוע היא הזיזה את הימים /הפגישות :( נפגשנו בראשון ושני, ושלישי זה רגיל שאין פגישה ,אבל הפעם גם ברביעי לא נפגשנו. ובמקום רביעי, נפגש בשישי פעמיים.. הקטע הוא שבשני היה משהו שהיא אמרה לי (בשני) שהוא מאוד מאוד משמעותי, עמוק, מוזר ומעניין.. אני חוויתי בלגן, בלבול ועוד "מטעמים" שאיתם אני הוכת עד עכשיו. זו הסיבה שאפילו לא הצלחתי לכתוב, ולו מילה אחת בעץ השמח. יש לי בלגן נוראי בראש/בלב/בנשמה ב ??? ואתמול היה לי יום ???? כל דבר היה לא טוב.. התקלקל.. וכ"דובדבן" ליום הזה, אפילו קיבלתי דוח חנייה מוגדל ע"ס 500 ש"ח אודי, היום אנחנו אמורות להפגש.. מרגיש לי שכאילו "מאוחר מדי" זהו.. משהו נשבר בקשר ? באמון ? שוב, כמו איתך.. אמרתי לך כבר מס' פעמים, אין לי מושג איך זה קורה ? המון פעמים אתם כאילו אדם אחד ברגשות שאני מרגישה באותה תקופה.. גם לאמא צביה אמרתי, שהמון פעמים כשאני לא בטוב איתה ,זה מרגיש לי כך גם איתך.. לא תמיד. לפעמים דווקה כשעם אמא צביה זה לא בטוב, אתה מציל את המצב.. איתך זה בטוב.. עכשיו, שניכם ברגשות שלי כאילו אתם כבר לא קיימים, משהו נשבר באמון. :((((

אענה לך בתחילה "דרך הבטן" ואח"כ אנסה קצת יותר לחשוב.. תחושת הבטן שלי אומרת לי :"במבי, תזהרי, לאט לך פה..לא בטוח פה יותר.. היית כבר בסרט הזה לא מזמן,שבו התובענות של הבנות הולכת ומתעצמת עוד ועוד והתחושה היא של חנק.. כאילו מהדקים חבל לצוואר.. בזמנו, לפני שהודעת מהרגע להרגע שאתה זקוק לתפוס אוויר לנשימה, הרגשתי את אותה ההרגשה בפורום.. גם כאב שהולך ומתעצם וגם התובענות הולכת וחונקת עוד ועוד.. גם עכשיו אני חווה שוב את ההרגשה הזו, ולכן לא אופתע אם תודיע שוב מהרגע להרגע שאתה זקוק לאוויר לנשימה.. כשאני מנסה להתבונן "כצופה" על הקבוצה שלנו אני מזהה שינויים שהתרחשו. לאורך זמן די ממושך היו את "הבנות הקבועות" על התפקידים הקבועים והמקום שכל אחת הרגישה שיש לה.. היות והפורום שלנו הוא היציב מבין הפורומים השונים, ישנן בנות מפורום פסיכותרפיה ש"עברו" לפה. הגיעו לכאן גם הבנות מפורום נפגעות תקיפה מינית שנסגר. נוצרו תתי קבוצות של "הוותיקות" "החדשות" ומשהו התערער.. הסוגיה,השאלה של "מקום" חזר להיות אישיו מאוד רציני פה.. ייתכן אף שעוצמות הכאב והתובענות שהולכת ומתעצמת פה מקורן גם בחיפוש מקום ...? השאלה של "מי בפנים ומי בחוץ" ישנן בנות ש"מקומן" שמור להן..ישנן שחמפשות ויש את אלו שבחוץ לגמרי.. אודי, אתה בוחר להעלות את ההודעות שעומדות בכללי הפורום, ישנן הודעות שלא מועלות. את כותרתן של ההודעות שלא הועלו לפורום ניתן לראות בעמודה השמאלית בחלון בו "רצות" כותרות כל ההודעות של הפורומים השונים .. לאחרונה שוב ראיתי מס' כותרות שמופנות אליך כמו:"אודי, שוב אתה מסנן אותי" וכו'.. אני מניחה שמדובר על שמלי שאותה הוצאת לגמרי מהקבוצה.. אם אני מתבוננת על "קולות קבוצתיים" בקבוצה שלנו,אני תוהה אם שמלי לא מייצגת פה באופן קיצוני את הסוגיה של "מקום" ..? אולי "התפקיד" של שמלי בקבוצה הוא גם להראות את השבריריות שפה ??? ולכל זה תוסיף גם את החיים הנוספים שקיימים גם אצלך, אולי עומס רב שמתווסף כתוצאה מ"הלידה" הצפויה של הספר החדש שלך ? וכאן אני רוצה גם לברך אותך על הספר החדש.. על כל המורכבות וה"רומן" שפיתחתי כלפי הספר לאור חוויית הנטישה שחוויתי כשלקחת פסק זמן גם לשם סיום כתיבתו... אודי,מה אומר לך ? כתבתי לך מהן מחשבותי, ורגשותי ???? אודי, רוצה שתדע, אתה מאוד מאוד מאוד יקר לי !!!!! כן..עד כמה שזה נשמע הזוי..ממש נקשרתי אליך ... מאוד... :((( אתה ממש משמעותי עבורי... נכנסתי לאתר שלך,קראתי לא מעט מהמאמרים שפירסמת..הקשבתי להרצאות שלך.. אני חושבת שאתה אדם מאוד מאוד מיוחד... מאוד אנושי,רגיש,עמוק,יצירתי,מפתיע, אתה אדם שחושב"מחוץ לקופסה" אתה הוא זה שלפני למעלה מ 5 שנים התחלתי להיות פה בפורום , איתך, בקשר וירטואלי ודרכך ,ובגללך וגם בזכותך, (כמובן שגם בזכותה של אמא צביה!!!!!! ) אני מאמינה קצת יותר בגברים.. מאמינה שישנם גברים שלא פוגעים.. ואז "קופץ" חלק נוסף שקיים בי ולועג :" כן במבי, בדיוק על אמון את מדברת ??? נתת לעצמך להקשר ותראי שאודי יטוש כך מהרגע להרגע , בלי להניד עפעף" זהו לעכשיו :(((( שלך-במבי. :(((

למה אתה משייך את הצורך להיות מוכל, מוגן ומובן לצרכים שהם "ילדיים"? גם למבוגרים מתפקדים ובריאים בנפשם יש צרכים כאלו. מדובר בצרכים אנושיים מאוד בסיסיים. אז למה הם "ילדים"? לך אין צורך לחוש אהוב ומובן ע"י הקרובים אליך? לא ברור לי למה מדמים את הקשר הטיפולי לקשר של הורה - ילד.... חוסר הסימטריה פה צורם לי מאוד. אני חושבת שקשר כזה לא יכול לקדם אותי לקראת ריפוי. זה מחזיר אותי למקום של חוסר אונים. אני גם לא חושבת שזה נכון שהפסיכולוג הוא המבוגר האחראי שיודע, והמטופל הוא ילד קטן וזקוק. אתה באמת לא רואה איך יחסי הכוחות האלו הם כוחניים ומבזים? אודי, מה אני מפספסת פה? נטע.

תודה....

קצת בלבלת / אכזבת אתמול . מנסיון יודעת שאלו רגשות שמסווים דברים אחרים ויש משהו שצריך עבודה . זה ברור שאלו הדיסוציאציות לא הסתרתי אף פעם שאני עם DID . כתבתי לך שאני לא מצליחה לתת לה להתקרב ככה שברור לי שהיא התשובה . האמת שמנסה להבין למה כתבתי כאןבכלל. הרי ברור לי שהתשובה לבעייה זה רק אני והיא . כתבתי שאני צריכה כוחות בצדק לא התייחסת כי אם אני אקבל את הכוחות כאן אני שוב יעקוף את החדר ואני צריכה להרגיש אותה ואת ההכלה שלה כדי לעקוף אותם (אלו פצלים בדמותו) . אוף אודי הכדור רק בידיים שלי . לא יכולה לעקוף אותם הוא כל כך חי בגלל הפצלים האלה שזה משתק אותי . כנראה שאני צריכה עוד זמן להצליח לחזק את כולם שיצליחו להתנגד להם / להפסיק לשמוע ולהתייחס אלהם. אודי אני שונאת את ההורים שלי כל כך ברגעים האלה שההבנה עד כמה הם הרסו לי את החיים מכה בי . תודה שאתה מאתגר לי את התאים הבריאים כל הזמן . אולי לחזור לעשות מדיטציות יעזור אבל מי יכול עם כל הרעש הזה ..סופ"ש נעים רגוע ושלו .

צינית . התאכזבתי ואותגרתי . כן תודה על הגירוי של תאי המוח

אבל לפעמים אולי זה לא מובן (ברור שהבעיה היא אצלי!) למשל לא הבנתי מה התכוונת ב'לא מתואם', אוהבת את הקודים אם מצליחה לפצח אותם אבל אתה כבר יודע, שהנושא הטיפול הוא לא מקצועי, אז אולי יתכן שישנם קודים שלמי שבפנים הם ברורים בעלי משמעות מוגדרת, אבל לאדם הפשוט הם לא ברורים