פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה על מה שכתבת לי , חשבתי על זה כל השבת וקודם כל אני מתכוונת לדבר איתה עכשיו זה הזמן הנכון מעובד נקי ברור , שאני- באני מרגישה ... , ולא באת - אמרת עשית .. אודי מברכת על הכוחות שלי שכחתי אותם בתהליך התמכרתי ליד שלה להכלה שעטפה כל כך שכאב . מקווה שהרגיש אותם גם שיהיה טוב וחזק ובטוח ...מפחיד אותי להרגיש חזק וטוב ובטוח אבל אני חייבת לנסות לצאת מהקונכייה שלי אחרת לעולם לא אדע ...כבר יצאתי בעבר אבל הפעם ממקום אחר . לא ממקום שאומר יש לי כוחות אני יכולה לבד , לא צריכה אף אחד . כי אם ממקום שאומר יש לי כוחות ותודה שאני לא לבד ... שכן / רחל איני רואה אותו. אבל אני זוכרת. זוכרת אל נכון: הוא כאן, ישנו. מפחד בלילות מגן לי ומשמרת ריבוע אור זהוב של חלונו. לו אך זכרנו: יש! לו אך ניתן לדעת: יש מי בלתי נראה וודאי כאור, וזכר קרבתו כיד מרגעת על מצח מיוזע של עייפי מגור. מתוך "שירת רחל", הוצאת דבר

אודי אין לי אוויר, ולא אני לא יכולה לשתף אותה. אני לא רוצה לשתף אותה . משהו גרם להתרחקות ואני לא יודעת להצביע על מה. אני לא רוצה ללכת .

היא אמורה להבין לבד...

אולי את משדרת משהו אחד, ורוצה שהיא תקרא בקלפים משהו אחר?

מאז שיראו שיעזרו מבלי שנדבר . היום את יכולה צריכה לדבר אחרת אף אחד לא יכול לעזור לך. כיתבי ותני לה לקרוא . אל תיבחני אותה יותר את מפסידה חבל .

אודי... אני... לא יודעת איפה הסוף שלי וההתחלה של הטירוף. הכל כל כך מבולבל. וכל כך עמוס, ומציף. ומבולבל ועמוס ומציף... זה משהו רחב ועמוק ושטוח שאין לו התחלה או סוף או קצה. אבל זאת גם לא ספירלה – זה לא נכנס פנימה. זה רחב ואוורירי ודליל בחמצן וערפילי וטובעני. מלא במחשבות שאני לא רוצה לחשוב. מחשבות ריקות, מזויפות, שאני מנסה לא לחשוב, ובכל זאת הן משוטטות לי בראש, ומסביב, ובכלל.. זה לא נגמר. אף פעם.

זר מנוכר מפורר הרגל והיד מי זה אני?

הילה, לא יודעת אם זה עוזר במשהו, אבל רק רוצה לומר לך שאני כל כך כל כך מבינה...

נותנת לך יד . ככ מבינה אותך יודעת שקשה מזכירה לך שזה רק גל. כשהמים העכורים והמבלבלים יעזבו תיראי שוב רגל ויד יותר ברור ...

אילו מילים מאד עמוקות צריכה להפנים ולראות איך אפשר ליישם, אבל זה נשמע אפילו פואטי, מלבד מה שיש בזה המון תעצומות, תודה אודי

היי, למה לי לאהוב אותה בכלל?? לא אכפת לה ממני מהקשיים שלי... אכפת לה רק מהכסף היא פוגעת בי מעליבה ומתנשאת אני רוצה שתלך שתלך ממני כבר...

שלום אודי .אני בן 24 ומאובחן כחרדתי בעיקר ממחלות ומחשבות טורדניות על נטיה מינית והקשר הזוגי שלי. ניסיתי טיפול קוגניטיבי שלא צלח ואז עברתי לציפרלקס. כשהייתי נער חוויתי בלבול מיני שתואר כנורמלי על ידי המטפלת.הייתי מאונן על נשים וגברים וזאת כד שהכרתי את הבת זוג שלי שהיא הראשונה הרצינית וכמובן הראשונה עמה התנסיתי מינית בגיל די מאוחר 23. אני חרד מאוד מלהיות הומו ושיתעורר בי צורך לאונן על גברים. אני איני הומופוב בחיי היום יום לא בעל דעות נגדיות כלפיהם ואף היו במעגל החברתי שלי במהלך השנים הומואים וזה לא עורר או הפריע בדרך כלשהי. אני גם חש מבוייש מהעובדה שסרטי גייז לא מגעילים אותי כלומר אני לא נכנס אליהם מהעדפה אבל לא מגיב בדרמטיות. אני חש אשמה על הפעמים שאוננתי מול תמונות של גבר מה שכן זה מעולם לא היה על גברים מקיימים יחסי מין אלא רק על מודל הגבר ומטפלת הסבירה לי את זה שייתכן וזה קשור לבעיית דימוי גופני שלי והמוח מעניק לקנאה הזו אפקט מיני.קשה לי להאמין לזה משום מה. בזמן בזה מופיעות לי מחשבות מיניות על כל הסובבים אותי בייחוד אלו שנראים טוב בעיניי או לחילופין משדרים סוג אדם שהייתי רוצה להיות. תופעה ששמתי לב אליה היא שהמחשבות מופיעות לרוב מול אנשים שיש לי עימם קירבה חברית וזה גורם לי לבושה. ניסיתי להסתכל בפורנו גברים והיה מרגיש כאילו כל שניה עומד לי אבל הסתכלתי ולא עמד והסבירו לי שבמצב חרדה כזה יכולה לוותר זקפה עקב זרימת דם זה נכון? והאם יכול לוותר אפקט של נטיה מינית עקב הערצה קנאה או חברות טובה?ומה דעתך לגבי טיפול היפנוזה ? אני חושש שבהיפנוזה יתברר שאני הומו..תודה על ההתייחסות .

להתחבר לעצמי ולדעת מה אני רוצה באמת

מאוד מאוד

אודי מרגישה שבאת

מערבולות של שיהנ וחלומות ויקיצות קצרות כך עבר כמעט כל סוף השבוע בלי מבקרים מנותקת לא ידוע עד מתי ולמרות הכל מחפשת מילים שיוכלו לגעת אודי תשלח לי מילים בבקשה

אודי, קהות רגשית כלום לא אכפת לי פתאום. עדין מונחת מחוברת לאינפוזיה לא מצליחה לאכול. לא רציתי להתעורר איבדתי תחושה של זמן או מקום רוצה להיות לבד

היא זרה לי מנוכרת הגוף הזה כלום לא מוכר

היי אודי אתה מוכר וגם הפסיכולוג שלי

תנו לאנשים חסוכים רגשית וכמהיי אישור קצת תשומת לב, הקשבה, קצת מחמאה לנרקיסזם, קצת יחס, קצת תחושת שייכות, תנו להם איזה אידאה להזדהות איתה, תנו לאנשים אבודים משמעות, תחמיאו להם ותשאלו אותם איך הם מרגישים ומה נשמע, כאילו שאכפת לכם, דברו איתם קצת על חייהם, תגידו להם שהם מיוחדים ולא עם כל אחד מתאים לכם לשוחח או לחוש חיבור, תנו להם תחושה של נבחרים -וכך תקנו אותם את נפשם ואת נאמנותם לנצח, ואז תנקבו במחיר שלכם ותעשו עליהם קופה נאה כי מי שיש לו צרכים רגשיים חסוכים ולא רואה את הציניות שמבעד לכל ושפושה בכל והנצלנות.

היי מימה, אבל הרי טענת מול המטפלת שלך שהיא שמה גבולות ולא נתנה לך מה שרצית. תחשבי כמה הרסני זה היה יכול להיות בשבילך אם היא הייתה מגשימה לך את הפנטזיות ההוריות האלה. היית נשארת אצלה לנצח והופכת לתלותית ופושטת רגל מזמן. לגבי הכסף? גם אותי זה מעצבן. מצד שני, יש באמת אנשים שמסוגלים לעשות זאת ללא כל תמורה...נו, ברצינות! לשבת, להקשיב, לספוג, לשקף , לבטל עצמך כמעט לחלוטין...אז לפחות שיתפרנסו..אפילו שמדובר בשכר קצת לא הגיוני, ושלא נדבר שחלקם רמאים ושקרנים..אבל עדיין.. תמצאי לך מטפלת אחרת, ואת הקודמת תשכחי כבר...כנראה שהיא לא ראויה לכל המחשבות האלה שלך...או שדווקא היא הייתה טובה, אבל התסכול מנע ממך להתקדם, והיא לא טיפלה בו כראוי. לא יודעת! מה שחשוב, שאלו החיים שלך, וכרגע בהווה יש לך זכות בחירה כיצד את רוצה לנהל אותם. האם את רוצה להיתקע בעבר (במטפלת, בהורים) או להתקדם ולהשיג לעצמך חיים עם משמעות ועם תקווה. את מחליטה על הבחירות שלך בעצמך. המטפלת היא סוג של כלי, אבל את צריכה ליצוק לתוכו את התוכן שלך, ואת התקוות והשאיפות שלך.

היי מימה. זאת שלי(סתם) מה שלומך הבוקר? איך את מרגישה? איך בעבודה? יש עוד משהו חדש בחיים שלך? אשמח לשמוע. הילה

מימה, דווקא את צריכה לדעת שבטיפול פסיכולוגי לא עושים קוצ'י מוצ'י, ולא מלטפים את האגו... ההפך.... המטפל שלי "מעמת" אותי עם דברים לא הכי נעימים בלשון המעטה... הוא המון פעמים "מלכלך את הידיים" וסופג לא מעט זעם שלי. נטע.

אבל משום מה לא מרגישה הכי נוח להביא לפה. תודה על ההתעניינות

ממש במהירות שטנית הגענו שוב ליום שישי...(כותבים אותו בלי יוד או עם יוד?)...יום ששי או שישי הוא יום קצר והמלאכה בו מרובה ערב שבת וכל זה. והנה אני במקום לעשות את מלאכת הבית והכנת השבת כמו אישה טובה שוקעת למן חוסר מעש משתק, עצלות נוראית משתלטת עלי, אני לא עושה כלום, יושבת וחולמת בהקיץ, על מקומות אחרים ואנשים אחרים, זה קורה לי למען האמת גם באמצע השבוע אלא שכל השבוע אני דוחה כל מיני עבודות ליום שישי שבו אני לא עובדת מחוץ לבית. אין לי שום תירוצים, אני פשוט "עצלה" כך היה אומר אבא שלי עליו השלום כשהייתי ילדה קטנה וחוזר ושונה ומדגיש "עצלה עצלה" אולי באמת הייתי קצת "עצלה" זה היה החטא הקשה ביותר במנטליות הכפרית מפאייניקית...כשהייתי קטנה חשבתי שהמילה עצל, זה בטח מזה שמישהו ישב מתחת לעץ בצל ונח (עצ- צל), כשכולם עבדו בשדה והזיעו נורא או משהו כזה... איך שלא יהיה, הגעתי למסקנה שאני בסוג של מרד שקט בכל יום ששי לא באופן מודע,אלא שאולי אם אני אכתוב את זה, זה יהיה במודע ואני אשתחרר מזה אחת ולתמיד. אז זה הסיפור: כשאני מתחילה לעשות דברים ולנקות את הבית אני ישר באופן אוטומטי בלי לשים לב ברמה גופנית ממש חוזרת לאמא שלי ולבית שלנו שכל יום ששי בריטואל קבוע היה מתמלא מים, זה היה מבאס לחזור מבית ספר או מהגן או מהצבא ישר לניקיונות, כשהייתי אולי בת ארבע שמה לי אמא ביד סקוץ' ירוק וצוותה עלי לנקות את הפנלים שצמודים לרצפה, האמת לא ידעתי מה אני מנקה בדיוק, היו עליהם הכתמים האלו של רצפת הטרצו, והם לא ירדו ואמא אף פעם לא הייתה מרוצה. אני בעד חינוך לאחריות מגיל צעיר אלא שהבעיה הייתה שלא הייתה עקביות אמא בעצמה הייתה לפעמים יושבת ובוהה בקירות או מתחילה לקרוא את העיתונים שהיו זרוקים על הרצפה עד שהייתה מתעוררת ופתאום מתחילה בצעקות הטחת גידופים ועלבונות ואיחולים שונים למותנו הקרוב תוך תיאור ציורי של הקברים הקטנים שלנו, רצונה הכן לשבת שבעה ואיך יביאו את הבת הזו או האחרת כמו שהביאו את נפתולי מאן דהוא דווקא הוא מכל המתים הרבים שהיו לה או שהייתה צריכה לעשות הפלה... והיו גם מכות מידי פעם עם המוט של המטאטא או המגב וכיו"ב. למעשה בכל יום "נגבנו" את הרצפה , תמיד הבית שלנו היה או לפני או אחרי הכיסאות על השולחנות על המיטות ערמות בגדים, היינו שוכבים לפעמים מתחת לבגדים ומעמידים פני מתים אני ואחי ושתי אחיותיי, אחי ד"א היה פטור מעבודות הבית משום שהוא היה בן . על על פנים ביום ששי הייתה שטיפה גדולה, מה זה גדולה, ממש צונאמי, מידי פעם אמא הייתה שוטפת את הבית עם צינור הגינה, תמיד היינו שופכים הרבה מים עם דליים אחרי שלב הסיבון ולא משנה מה מזג האוויר, היינו מקרצפים אפילו את הקירות, א"כ זה היה לוקח שעות להוציא את כל המים, השכנות האשכנזיות שלנו היו מביטות בתמיהה ובסנוביות אבל אנחנו ידענו שהן סתם מלוכלכות ורק אצלנו הניקיון הוא אמיתי למרות שהבית שלנו כאמור אף פעם לא נראה נקי בגלל הבלגן הנוראי וכאן הייתה תמיד איזו מן סתירה שבתור ילדה היה לי מאוד קשה ליישב איך זה שאצל המלוכלכות הבית נראה נקי? ואצלנו שאנחנו שיא הניקיון תמיד נדמה שמלוכלך? זו לא הייתה הסתירה היחידה שהייתי צריכה לחיות איתה...היו לאמא אמירות שנחרתו אצלי ולמעשה צבעו את העולם כמו האמירה שבני העדה של אבא (האשכנזים) לא אוהבים את הילדים שלהם. ובכל זאת בביקורים המעטים שהיו לי אצל שכנינו הם דווקא היו נחמדים, אמא הייתה אומרת שהנחמדות שלהם היא רק צביעות, ואילו היא "אישה חמה" בעיקר הייתה חמת מזג ומהירת חימה, כך נראה לי היום, מעולם לא נשקה או חיבקה אותנו אפילו לא הביטה בנו סתם כך בחיבה, היו בה המון שנאה וכעס. תמיד נראתה כעוסה ועצובה. הכל אצלנו היה אכול מהמים הרבים, המשקופים והרהיטים ממש נרקבו. איך שלא יהיה סופסוף היינו מוציאים את כל המים, זה היה לוקח שעות לפעמים כבר היה מחשיך ואז כשהיינו מדליקים את האור היינו חוטפים מכת חשמל בגלל הקירות הרטובים, אך כל זה היה מתגמד לנוכח תחושת הבית הנקי מאוד...לפעמים אמא הייתה מדליקה נרות לפעמים היינו מספיקים לראות את הסרט העלילתי בערבית שאמא אהבה לראות כל יום שישי. אולי הקירות המחושמלים היו תזכורת לילדות הזוועתית שלה בשואה לגדרות המחושמלים... עשתה לעצמה טיפול בהצפה :) אפשר לומר שהיא נהנתה מכל העולמות היא גם ספרדיה כהת עור וגם ניצולת שואה, לעתים היה נדמה שהיא החליפה את הנאצים באשכנזים, ואנחנו שהיינו חצי אשכנזים, היינו ממש גיס חמישי, היא פשוט שנאה אותנו, אולי אותי במיוחד מסיבות שלא אפרט. כמובן שכל האמור לעיל אינו משמש תירוץ או הצדקה לחוסר המעש שלי בהווה ובכל זאת נראה לי שאני בסוג של מרד אינפנטילי ובנוסף כשאני לא מנקה או מסדרת אני לא זוכרת ולא חוזרת לבית ההוא שכל השטיפות והניקיונות המטורפים לא הצליחו לשטוף את הרוח הרעה שהייתה בו. זהו, נגמרו התירוצים עוד כוס קפה אחת ואני הולכת להפוך עולמות הבית הזה יהיה מסודר עוד היום וגם נקי. אמן שבת שלום

אבל לדעתי חכי עוד קצת והפרספקטיבה שלך תשתנה, הרבה פעמים דברים שרואים מכאן לא רואים משם, ויתכן שכאשר יחלפו עוד כמה שנים כל מיני תובנות יגיעו אליך בקשר להתנהגות של אמך ובתור אשכנזיה יכולה ללומר לך שדי מתחברת למה שאמך אמרה על ספרדים/אשכנזים, יש לך משהו בחום הספרדי שאין לך אצל האשכנזים, וכמובן בכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל בגדול, זה מאפיין. זה לא אומר שאשכנזים לא נותנים אהבה, מדברת על מהות, על אופי

כך.אמרת דכאון זה מצב ןיוצאים ממנו ןאני הרגשית שהתגובה שלך כל כך מנותקת ממני מהמצב שאינ נמצאת בו.אני אמורה להתרגל אליו להסתדר איתו לא להתנגד לו להיות בתוכו דכאון ממושך הז מצב שקהש לראות שהוא מצב אודי מה אינ מנסה לומר לך? לא יןדעת אינ מנהס לבקש שתראה לי קתצ רוך לפעימם נדהמ לי שאתה מעדףי שלא אהיה כאן

אודי כתבת את מכירה? אני לא מכירה זה לא קרה עד עכשיו יש לי הפרעת אישיות עכשיו התפרצה מחלת נפש? אודי אני דואגת לנפש שלי נכון יש את המטפל מחלת נפש גם עוברת בתורשה אודי זה מדאיג אותי מאוד מה שקרה לי

זה תלוי סוף השבוע זה הזמן להיות עם המשפחה, ודווקא מהם יש יותר ציפיות, במשך השבוע מהלקוחות אין לי הרבה ציפיות, הם רוצים לקבל תמורה לאגרה, בסוף השבוע זה הזמן שיש לי לבחון את הציפיות שלי, ואו שזה יתן לי כוח או שזה יעיף אותי על הקרשים! שבת שלום

אודי, אני די משגעת את הפסיכולוג שלי. מתקרבת ואז מתרחקת, שונאת ובו זמנית אוהבת. רוצה לעזוב, רוצה להישאר. הטיפול הוא מעט מדי ויותר מדי בו זמנית. ואודי, באמת באמת באמת שבמציאות אני יוצרת קשרים מאוד בריאים. מאוד מאוזנים. לא יוצרת יותר מדי דרמות. אז מה קורה פה? זה לא נעים לי. לא רצוי בעיניי. וזו בטח לא המטרה שלשמה הלכתי לטיפול. הלכתי עם מטרות מאוד מאוד מוגדרות. אודי, היית משתגע ממטופלת כמוני? היה נמאס לך ממני? נטע.

שלך עמוק בפנים מהמטפל, אולי מכאן הרגשות האמביוולנטים

באמת מיותר להציף. או לרגוש, או לגעוש, או בכלל... הרי תמיד יש שפל חדש, והקודם הופך להיות סתם אידיוטי.

הי אודי, דבר ראשון - להאמין לי שזה לא מצב רוח קודר, זאת המציאות כרגע (באופן מעשי לחלוטין). חוצ"מ, פשוט להיות... ולהאמין במציאות שלי כמות שהיא בלי לנסות ליפות אותה. (את זה אני עושה בעצמי ברצף...) (תודה)

אודי היום יותר מתמיד זקוקה לך מאוד מאוד.... למילים מדויקות לנפש המחוררת שלי מלאת טלאים ובורות ונטישות

יכולת הביטוי שלך היא נפלאה, וגם כאשר את מרגישה במעמקים, את מצליחה כל כך יפה לבטא זאת.

היי. תודה לך. וסורי אם פגעתי

ואני מאד אוהבת את הכתיבה שלך ומתחברת אליה ואני חושבת שדווקא מתוך קושי עצום, אפשר לדלות מבפנים עמוק פוטנציאל לא פעם כאשר אני בקנטים אני מצליחה לכתוב שירה, שאחר כך לא מאמינה שאני זו שכתבתי, זה דולה כל כך הרבה כוחות עצומים שנחבאים בפנים ואני באמת חושבת שיש לך הילה של אור

ד"ר בונשטיין שלום, מזה כ20 שנה אני סובל מחרדה ותחושות דיכאוניות טופלתי במגוון טיפולים פסיכולוגים כולל טיפול תרופתי , אני משמש כמנהל צוות בחברת ביטוח (עובד בחברה מעל 25 שנה), בעבודה כמובן לא מודעים להפרעות הנפשיות אלא יודעים על מחלה אחרת. בחודשיים האחרונים נעדרתי מהעבודה כחודש ימים לסירוגין זה היה בעיקר בשל החלפת כדור ,הפסקתי לקחת את הכדור בשל תופעות לוואי קשות. אני מודע לכך שהימנעות מללכת לעבודה גורמת לי נזק ומעצימה את תחושות החרדה והדיכאון. אך ממש קשה לי לקום בבוקר (המיטה מושכת) בבקרים אני חש בחילות נוראיות , ומרגיש תחושות חזקות של פרפרים בבטן. אשמח לקבל המלצות מה לעשות כדי לחזור לעבודה לאלתר? שכן אני מאוד חושש לאבד את מקום עבודתי , מה שיגרום מבחינתי לאסון כלכלי למשפחתי. בברכה , שרון.s

נמאס לי מהכל. אין לי כוח לכלום. לא להבין מה קורה איתי בטיפול, לא להבין מה קורה בחיים שלי. אין לי כוח. אני עייפה. דיי.

צריכים פסק זמן

רחל יקרה, נראה שהאינטנסיביות נותנת אותותיה ומבקשת רגע לנוח. המתח שבו את נמצאת כבר זמן רב רוצה להרפות קצת. מותר לך לנוח, לאגור כוחות, חפעמים אחי הפוגה דברים נראים קצת אחרת. איתך

ביממה האחרונה היה לי התקף וניסיתי למלא חלל בלי שליטה רציתי לאמץ כלב ודיברתי עם הווטרינר ובדקתי כלב לאמץ וגם עשיתי תאום מס במחשב בדקתי דירה להשכרה במחיר פי שתיים מעכשיו ניסיתי לעשות שיתוף פעולה בין 2 עמותות לעמותה שאני פעילה בה הפכתי את הבית למותאם בשביל צוצה החתולה שלי תליתי חוטים עם צעצועים בשבילה ועוד כמה דברים לא היה לי שליטה על זה וזה ממש מפחיד גם לא ידעתי מהקורה ולא היה טעם באוכל בקושי הצלחתי להגיע לטיפול באפיסת כוחות נכנסתי ויצאתי כמה פעמים רק בסוף הצלחתי לדבר אודי????? כואב לי ממש

מזכיר לי איך שאני פועלת כשאני לוקחת ריטלין

בת שבע אני מתארת כאן מצוקה זה לא וואו זה מצב מפחיד שמאבדים שליטה

במבי, קצת נעלבתי שלא הזכרת את שמי שם למטה... מרגישה מטופשת שככה נעלבת.... מאוד לא מתאים לי... ובכל זאת... נטע.

צר לי :(( באמת שצר לי ששכחתי.. ודווקא אני קוראת את הודעותייך ומתחברת, וננגעת, ומתרגשת וכואבת .. ומרגישה אחות שותפה לגורל נפגעות פגיעה מינית.. צר לי נטע. וטוב שהנכחת את עצמך עכשיו !!! שלך-במבי.

שאלתי אותה... האם את חושבת שאני משדרת לך שאני לא צריכה או שתניחי לי? האם ההימנעות והבריחות שלי באות דווקא בזמנים הכי לא מתאימים? אני חוששת שאשמט :( קשה לי ואיני יודעת מה לעשות..עדיף חלקיות על כלום?..בכלל חשבתי שלא ממש משנה לך שאני לא יכולה להפגש..אולי רצוי שנחשוב יחד ולא חד צדדי ..בנתיים אין לי מתי..גם הרגשתי מעיקה. היא ענתה שהיא הייתה מאוד רוצה שאגיע לפגישות וכתבה בשום אופן לא אנטוש וכתבה בואי נדבר במפגש על מה עדיף..כתבתי שצריכה למצוא זמן..אולי אנסה שבוע הבא באחד הימים. היא כתבה "בואי"...כתבתי אנסה..לא יודעת מתי. עד כאן ההתכתבות...אודי, אני חושבת שהייתי מאוד מאוד כנה איתה, קשה לי גם לבוא כשזה לא סדיר ויש אי וודאות :( אבל בזכותך כתבתי לה את הדברים האלה כי אתה צודק וחושבת מתי אוכל לשוחח על כל זה איתה.... תודה שהנך, מ.

היי מיכל, הייתה תקופה שהייתי הולכת למטפלת שלי באופן לא סדיר, ולדעתי זה לפעמים עדיף מכלום. בעיקר עדיף מפרידה באופן כל כך פתאומי. מה שכן, אם תחליטי ללכת באופן לא סדיר, תנסי למצוא מה כן מאפשר לך יציבות. לי זה היה עוזר שערב לפני הפגישה הייתי שולחת לה SMS ומשתפת אותה בקושי שלי, וכשהיא הייתה עונה - אז זה היה מרגיש לי נכון לבוא. אבל כמובן שהכול סובייקטיבי

נפגשנו רק פעם אחת השבוע בגלל העבודה החדשה שלי... היתה איזו השתלמות. היא כתבה לי מכתב לאתמול. התקשרתי אליה קודם רציתי לבקש שניפגש ביום ראשון למרות שניפגש בשני וגם בחמישי. והיא שאלה מה אני צריכה ואם אני חושבת שכדאי שניפגש ואמרתי רק שאני רוצה ולא צריכה. היא אמרה שהיא חושבת שלא כדאי שניפגש. אבל אני רוצה אותה. .. פתאום.היא ככ חסרה לי ויש רק עוד פגישה אחת במקום שלנו ואני לא רוצה מקום אחר.

זה יסתדר

אני קצת מפחדת לעבור למקום אחר... זה יהיה שונה ואני לא יודעת איך יהיה לי. חשבתי שזה לא יפריע לי ככ אבל מסתבר שכן. היא קצת סיפרה לי איך נראה שם אבל רק כשאגיע אולי ארגע קצת. אמרתי לך שהיא תביא לי את השמיכה שלי. כשהיא ראתה שיש ספה היא אמרה לעצמה איזה יופי חנה תוכל לשכב עליה... ואני מתביישת

למרות שאני לא רוצה אני הולכת אליה. גם אז לא רציתי והלכתי. אודי אני לא רוצה.

אודי עדין כאן מנסים לשכנע אותי שארשה למשפחה לבקר אבל אני לא מוכנה זה נורא לאמר אבל הגעגוע לא מטריד אותי הדכאון הזה הוריד מסך על כל רגש אנושי אימהי שהיה לי אולי זו דרכו להתנתק להפרד. אם הייתי שומעת סיפור שכזה מן הצד ודאי הייתי מזדעזעת. חזרתי למצב כל כך ראשוני של התכנסות בבועה וחוסר יכולת לפרוש זרועות ולהיות לאם המגוננת. עדין מחוברת לאינפוזיה אבל קמתי היום מהמיטה לסיבוב קטן כי קטן המקום מנסה לשקוע בספרים כדי לראות ולהרגיש. לא יודעת מתי ואיך כל זה יגמר. האמירה שעדיף ללידים אמא בכל מקרה אין בה נחמה מפני שאיני מבינה איך אפשר לחזור להיות אמא. אודי תודה שאתה מקשיב לי

משום מה אני לא רואה את התגובה שלך אבל קיבלתי אותה במייל. את צודקת לגמרי, ברור שאני רוצה לשכב על הספה אבל אני מפחדת.. יש לנ ועוד פגישה אחת שם ואז עוברים ): היא אמרה שהיא תביא לי את השמיכה שלי ושתהיה שם כרית, אבל אם היא תהיה לא נעימה.. יותר חשובה לי השמיכה אז טוב שכך. איזה כיף שיש לך את הורוד הזה שקיבלת. בפגישה שלנו בערב מגיעה לפעמים עם פיג'מה וזה נעים לי. אני חושבת שדוקא נרדמתי, לא ממש אבל כמעט. הייתי שוכבת לפעמים על השטיח שלה. ואולי זה קשור ואולי תצליחי פעם לישון קצת אצלה ולהרגיש טוב עם זה. את כזו חמודה! תודה

לגבי ההירדמות אצלה.. בדיוק היום דיברנו על זה . כששוב כמעט נרדמתי ו"כמו מכת חשמל" משהו מבפנים הקפיץ והרעיד לי את הגוף.. ודווקא זה אולי הדבר שאני הכי הכי רוצה.. פשוט להצליח לישון אצלה :((( זה לא מצליח.. תודה לך מתוקה ! שלך, במבי.

קראת את מה שכתבתי? לא ראיתי שהגבת אני לא רוצה להיות פרדייז יותר! מיקה זה כינוי הרבה יותר נחמד האם זה לא בסדר מבחינתך?

לא יודעת איך להיות פחות לבד מנסה כאן מנסה בעוד מקומות ההרגשה הפנימית היא של לבד זקוקה ליד המכוונת שלה אובססיביות , תלות אולי???? אבל פעם בשבוע זה קשההה ולפעמים ממש לא אנושי אז כן פוחדת לגעת בתכנים שעולים כי נשארת עם ההצפות הרגשיות האלה לבד והאמת שכבר לא יודעת מה לעשות .כי ברגעים כאלה צריכה להלחם בקולות שעולים לזרוק הכל וללכת , להיות בכאב ולהגן על עצמי ומעצמי ..ככה או ככה אני נדפקת . איך אומרים אבות אכלו בושר ושיני בנים תקהינה ..במקרה שלי אבי אכל בושר (אותי) ושיניי נשרו או לא צמחו . מה אגיד לך אודי החיים דבש .......(ולא אני לא שוכחת שיש בהם מהכל גם דבש וגם לימון )

לך שאם אני אבקש .אפשרות לסמס פעם בשבוע ביום קבוע. כדי לשמור על הגבולות ועדין לתת לי עוגן זה יהיה נכון . מתלבטת אם הבקשה הגיונית והאם היא באה ממקומות נכונים ובריאים או ממקום של שליטה ואובססיה . ככה לא יכולה לעבוד על התכנים שבדרך גדול מידי עלי לבד .

ראית כמה כתבתי היום?

ראינו..גאה בך :)

שאני לא אפספס הפעם. אתמול אמרתי מחשבה שהפחידה אותי והרבה זמן לא יכולתי להוציא אותה ממני זה מרגיש בטוח ואפילו קצת גאווה. ועדיין חושבת שיעבור נצח עד שיהיה לי יותר מאוזן... ביחס לחיים עצמם אני תוהה אם חצי מהם היו פגיעה וחצי שני להשתחרר ממנה, לא ממש נשאר בעצם זמן לחיות..

כשהיא קשה להשגה, הוא רוצה יותר גם מטפלים, שירגישו שהם צריכים להשקיע בכם, כדי שתגיעו ותהיו אתם, שלא תהיו לגמרי מובנים מאליו כמובן לא להקצין אבל לפעמים עודף דבק יוצר דחיה

לא תמיד זה בשליטתנו! לפעמים הצפייה היא מעבר להגיון... ונכון, לדעתי לפעמים שמציפים את המטפל אז הוא באמת רוצה להתרחק.

כמו שזוגיות זה לא משחק . גם טיפול זה לא משחק . ואנשים כותבים מכאב ושוב מזכירה לך כל אחד שונה עם דפוסים ונפגעות שונה . זה מאוד מורכב . ולא כל מה שנכתב זה המציאות הרגשות שעולים מאוד סובייקטיבים . יש לי חלקים שיכולים לתאר לך מטפלת מפלצת אז מה תאמיני להם. זה החלקים שצריכים טיפול ורוצים להרוס . אני רואה את זה יש הרבה שלא. את מציעה הצעות שעלולות להיות מסוכנות ..בבקשה תיזהרי ..

היי בת שבע אני מסכימה אתך בקשר לדביקות , בכל מע' יחסים זה עלול ליצור דחייה ולהיות מאוד מעיק ומכביד. אבל יש הבדל בין לרצות להיות בקשר ובין להיות "דביק" נראה לי שזה עניין של נפרדות התחשבות באחר וכיו"ב. וגם בד"כ הנטייה היא לדמות את הקשר הטיפולי לקשר שבין הורה לילד שיש מטפל ויש מטופל ("הילד" משלם ל"הורה" במקרה הזה), בקשר טיפולי אין את השוויון שיש בקשרים בין גבר ואישה (אלא אם כן משלמים לאיש או לאישה תמורת הקשר), אם כי כאמור גם בין ילדים להורים דביקות יתר היא לא ממש מציאה. ובקשר למה שכתבת, חשבתי לעצמי שיש יש שתי אפשרויות: או שהוא לא מודע ל"דביקותו הדוחה" ואז תפקידו של איש המקצוע לבחון ביחד אתו את מע' הקשר ולשקף לו את דביקותו דבר שעשוי להחוות כדחייה אך יכול גם להועיל בסופו של דבר. אפשרות שנייה בהתאם להצעתך הוא ישחק אותה קשה להשגה או יסתיר את רגשותיו הדביקים והמבישים מתוך חשש להדחות, אבל אז אי אפשר יהיה לומר שהוא יביא את עצמו באמת, ולא יהיה כל כך "טיפול".

ניסיתי את זה...בטיפול זה לא כך, צריך כמה שצריך לא? ומקווה שבאמת לא נמאסתי כבר :(

היי, יש משהו מאוד בעייתי במה שאת כותבת... אני לא חושבת שבקשר הטיפולי יש מקום למשחקים. לי היה מאוד קשה אם הייתי צריכה "לזייף" גם מולו. זה לא היה מקדם אותנו בשום צורה. נטע.

לא התכוונתי למשחקים, זה מעבר למשחק, אני חושבת שאולי כי המטפל כי רק בן אנוש ולא מעבר, לפעמים השענות יתר יכולה להפחיד אותו או להרחיק אותו, דרישות יתר יכולות לגרום להליכה אחורנית, זוכרים את החופשה של אודי? אתן דוגמא מעצמי, אני עכשיו הולכת למטפלת, לא בשביל טיפול פסיכולוגי, אלא יש לה ידע במשהו אחר שאני צריכה. בכל אופן היא מתחילה לעשות לי שטיפת מוח כמה אני חייבת לעבור אתה את גוף-נפש הליך וכו' וכו. היא אדם חכם ומבין, אבל היא עלתה לי על העצבים, והודעתי לה שבינתיים אני לא מגיעה! לדעתי במקרה הזה היא הייתה דביקה מדי, זרקה את השירותים שלה עלי בלי שאחפוץ בהם, והיא המאיסה את עצמה עלי. במקום לתת לי טעימות מיכולותיה, לפתוח לי חלון אל האוצרות שהיא יכולה לתת לי, כדי שאני ארצה מעצמי, היא זרקה את עצמה יותר מדי והיא דווקא חכמה ומדברת עם שכל, אבל הדביקות הזו לא הייתה במקום. ואני חושבת שגם להפך, זה יכול לפעמים להרתיע. נכון שאם יש למישהו צורך בזה, היא עושה זאת לא מבחירה, אבל רק ציינתי את התוצאות שיכולות להיות לזה. לעומת זאת אם רוצים אותה ומראים לה שקצת קשים להשגה זה יגרום לה דווקא לרצות, אפילו שזה לא זוגיות, כי ראשית יש לה עניין כלכלי, שנית זה גם מאתגר יותר

לא ממש יודעת מה זה טיפול, אם כי עברתי כמה ססשן, אבל לא, זה לא התחום שלי, אני בקצה השני של הסקאלה אבל בלי לדעת מה זה טיפול יש לי מספיק באגים!!!

אודי עוד יום יש משהו מנחם בלשכב במיטה ולא לנסות להתנהל בשגרה הזרה הזו אם לא תאכלי לא תוכלי לצאת אבל אני לא מצליחה זה עושה לי בחילה אפילו למים יש טעם מר. ישנתי כמעט כל היום מחוברת לאינפוזיה שוב ערב אני לא חותכת סלט ולא שואלת אחזו ביצה להכין למי אני מלאת חמלה כלפי האנשים סביבי ועל עצמי רק כועסת ושונאת.

לבד לבד לבד אין לי כבר כח להלחם בכל העולם הילדים נראו זוועה השבוע אף אחד לא רואה אותנו ואני בלי משפחה בכלל זה נורא והפסיכולוג לא נמצא היום ואני רוצה אותו עכשיו אני כועסת עליו שהוא לא נמצא לא רוצה אותו מחר בשעה חמש עכשיו אני רוצה עכשיו!!!!!!!!! נמאס לי ולא רוצה לשמוע שאני חזקה ושיש לי כוחות זה לא מנחם אותי לא!!!!

מבינה אותך בנימים הכי עדינים של הכאב . התסכול החוסר אונים . ההרגשה הזו של הלבד מול הכל ושכולם רואים את הכוחות שלך . יקרה רואים גם את הקושי החולשה וכוחות זה ברכה . תארי לעצמך כמה זה קשה בלי הכוחות האלה . נותנת לך יד ושולחת כוחות איתך . ביחד זה קל יותר.

הילה יקרה, קשה תחושת הבדידות. גם האמירה שאת חזקה אין בה נחמה כי את רוצה להרפות ולנוח קצת ולשחרר ולהרגיש שמישהו חזק בשבילך. מחר הוא יהיה חזק בשבילך ותוכלי לרגע לנוח ואולי גם לשחרר קצת את.הכעסים והתסכולים ולאוורר קצת בפנים. איתך. עמליה

הכאב הזה לא נגמר .בכל פעם מחדש מציף ולא נגמר . בתוך עצמי ולבד . לא יודעת מה לעשות עם עצמי . כל כך הרבה נזק והרס מצטבר . ואין לי כוח לתקן . לרגע מורידה ידיים נכנעת לכאב ..

היי אביב, מרגישים את ים הכאב... אפשר להיות איתך וגם להיתלות ב"לרגע" שכתבת? גלים הרסניים ומטביעים, שמצד אחד מייאש לחשוב שיחזרו ומאידך אפשר להתנחם בזה שכמו תמיד, עוד מעט גם האחד הזה ייסוג. ואז אפשר יהיה לטפל בך הפצועה שהייתה תחתיו כדי שלבא יהיה פחות כוח הרס. נעמה.

תודה יקרה מחמם את הלב

עדין מאמינה שהגבולות הברורים והנוקשים נכונים כרגע אבל זה מכניס אותי למקום שבונה חומות מולה .יושבת בפגישה חזקה אסופה לא מתמסרת עוקפת את הכל ובאה מהמיינד מפחדת להתפרק ולהישאר לבד ..והאמת שנמצאת בבועה שעומדת להתפוצץ כל רגע וכל כך לבד אודי זה לא עובר .מנסה את כל הדרכים המוכרות . בכל הכוחות שיש בי. אני נכנעת לכאב .נכנעת לקולות שרוצים להרוס לזאב בלבוש כבשה . אודי יודעת שרק אני יכולה לעזור לעצמי ...מבקשת יד וכוחות אוזלת לעצמי.

לא מצליהח לישון אפילו עם כדורים ליהל מפחיד קולות אני לא רוהצ להיות כאן מחר אגיד שאיה רוהצ הביתה אהיה טוהב ואגיד את לכ התושבתו הנכונות מחר יתנו לי ללכת

היי, שבוע קצת עמוס, אבל נפנה רגע זמן לעץ השמח ולכפכפיו ההולנדים הצבעוניים. מוזמנות להצטרף, גם אם אצלכן עמוס בפנים או בחוץ. אני מרגישה שתמיד ההשקעה משתלמת. (ואגב, אודי, מה שלום הספר? אולי בקרוב תפתח לכבודו עץ שמח משלו?) השבוע: - למרות העומס פיניתי לי זמן והלכתי לסרט עם חבר וחברה. - אני מאוד מתלבטת אם זה שמח או לא, נראה לי שכן. הייתה לי פגישה שבתוך הפגישה הרגישה זוועתית ביותר ובבית, כשנרגעתי וברחתי למים החמים של המקלחת, הבנתי שבעצם היו בה כמה דברים מאוד טובים, דווקא בגלל שהיה קשה כל כך. (אם בילבלתי אתכן זה באשמת הבילבול שלי) - התבטל לי משהו לא רצוי ברגע האחרון, מה שנתן את התחושה ש"הרווחתי זמן" אקסטרה, בשבוע בו זה מאוד נחוץ. המשך שבוע טוב לכולם, נעמה.

נעמה ההתמדה שלך מדהימה ומרגשת וזה כייף לראות את העץ שלך שתול כל רביעי ... הכוחות שלי הם דבר טוב למרות שלפעמים רע אבל אני מודה עליהם מאוד

נעמה מקסימה !! כל כך כייף שאת מביאה את העץ השמח מידי יום רביעי.. באופן קבוע.. ממש אפשר לראות אותך ניגשת לעץ ברביעי בבוקר , מניחה יד על כתפיו הרחבות,מקרבת שפתייך לאוזניו ולוחשת לו בלאט : "עץ יפה,עץ חזק, הנה הגיע רביעי נוסף" והעץ ,משפשף עיניו, פוקח עין אחת,פוקח עין שניה.. פיהוק רחב .. ו...כמובן ,את כפכפיו ההולנדיות נועל לרגליו.. צועד לאט..לא ממהר.. צעד אחד..צעד נוסף.. עוצר ומתבונן.. לנגד עיניו רואה הוא אותם.. את ילדות וילדי כל העולם.. את הילה,מימה, עמליה, מיכל, אביב, בת שבע,חנה,תותי,רחל,סיגל,סיגלית,לאה,גולם,סוריקטה,רוני, פרדייז-מיקה,וכמובן את נעמה המתוקה, את כולם רואה ,ועיניו מחייכות בחום.. לוחש /מפזם בלחש: "יהיה טוב,יהיה טוב ,כן, לפעמים אתה קצת נשבר, אך ,הלילה,כן, הלילה, איתך אני נשאר.. שלכם-במבי

הרי דברים לא נעימים, שאני נעלבת ועוד, לא חסר. וזה לא כזה פשוט לי כאן ומשתדלת לנסות. התחלתי את העבודה, לאט לאט, יש לי עוד חששות שלאו דווקא קשורים אליי אבל מקווה שיתבהרו ויהיה יותר טוב. התלבשתי קודם והסתכלתי במראה והרגשתי טוב עם עצמי, אהבתי את איך שאני נראית. אני לא חושבת שזה קרה לי פעם.

לא משחררים אותי חיכיתי ארזתי התלבשתי כנראה שלא עניתי נכון על השאלות לא אכפת לי אשאר כאן משוגעת ממושמעת למה את לא אוכלת ירדת הרבה במשקל לא מצליחה לאכול חלשה מסוחררת את לא רוצה לחזור הביתה? לא יודעת את רוצה להשאר כאן לא איפה את רוצה להיות בשומקום לא זוכרת מה עניתי באמת קמתי התעלפתי אינפוזיה הכאיבו לי מאוד לא רציתי שיכאיבו לי אני פוחדת כשמכאיבים לי לא בכיתי

אוי, עמליה... זה נשמע קשה...מרגישה את הכאב והאכזבה שלך... תחזיקי מעמד.. שולחת לך כוחות.. רחל.

שיש נושא אחד מ...א....ד....מפחיד רק לדבר עליו. ועד כמה שיודעת שמאד חשוב לדבר עליו והוא יפחית את הפחד וזה יעשה רק טוב אם אדבר עליו....תמיד כשבאה דוחה את זה. לא היום...ושוב..לא היום....מה עושים?

אפשר לדבר על הפחד לדבר ומשם זה יוביל...

אני העבודה ובאמצע שאני עובדת אני מרגישה מוצפת ממחשבה והרגשה שאני שונאת פסיכולוגים. שאני שונאת אותם. ככ שונאת רותם. כל החיים נעזרתי באנשי מקצוע והם לקחו כסף ולא הסבירו לי כלום!!! וברגע שרציתי הקלה בגבולות פתאום תסכלו בשם המציאות. מה זה?? איך זה טיפולי? למה לא הסבירו לי כלום? למה לא עזרו ולא טיפחו אותי באמת? באותה אהבה והשקעה שהיו עושים למען אנשים שהם באמת אוהבים? מרגישה עמוק בפנים שהעולם הזה עבד עליי ועשה ממני צחוק והתעוררתי מאוחר מדי. מרגישה שמאוחר מדי. איך משתנים ומשנים? איך עושים את זה? איך משתחררים? איפה אלוהים הבן זונה הזה נמצא כדי לעזור לי? נס, הארה, משהו! אני רוצה להשתנות, להשתחרר מכל הכבלים ובמקום שיקרה משהו טוב זה גורם לי לחוש הרסנות. תוקפנות. למה?

מההרגשות הנוראיות שחויתי בטיפול. אודי אנסו עלי פרקטיקה שלא עשתה לי טוב. כל הזמן נזכרת בחוויות של איך התנשאו וכפו עלי תסכולים. אודי אני רוצה שהיא תשלם ותענש על הכפייה. אתם אנסים של תסכולים אודי. אתם אנסים של תסכולים. מעולם לא היה לי סיכוי לגרום לה לבוא לקראתי. זאת פרקטיקה ידועה מראש. היא למדה לתסכל וידעה שהיא תתסכל עוד לפני שעשיתי צעד לתוך הקליניקה שלה. למה אודי? למה? למה לשבת מול אנשים עם כמיהות בנפש ולנפץ? עכשיו אני לא מאמינה שאף אדם בעולם הזה ירצה להיות איתי. בייחוד שכל הנפש שלי ככה כועסת וממורמרת מחוויות עבר. אני לא מסוגלת להאמין באפשרות של אהבה ואם הפסיכולוגית הוכיחה לי משהו זה את זה. אני לא מאמינה שאף אדם בעולם הזה יאהב אותי מספיק כדי לא לוותר עלי. אני מנסה לא לוותר עליי. אמרו לי שזה תלוי בי. שהכל עניין של אהבה עצמית. אני מנסה. זה לא פשוט עם כל הפלאשבקים האלה של נטישה ואכזבות בנפש. מייאש. ואני בת 33. זה נראה לך מאוחר מדי לפרוח או שהכל עדיין פתוח? למלא אנשים בגילי כבר יש הרבה יותר ניסיון חיים וזוגיות וילדים... אני לא רוצה לוותר :/ אתה מאמין באהבה אודי? חושב שיש גם אהבה אמיתית בין אנשים או שזה רק עניין שאדם צריך לאהוב את עצמו ולא להיות תלוי באהבה מן החוץ שתמיד מאכזבת בעצם כי אף אחד לא נותן את זה.. אנשים תמיד מאכזבים בסוף. ואצל פסיכולוגים- עשו מזה מקצוע! מה עם הלב לכל הרוחות? איך מרגיעים אותו שאפשר לשים את הראש לבטוח ולסמוך בלי חשש שישמטו אותך וינטשו אותך דווקא ברגע שתעיז 'להאמין'. זה מה שהיא עשתה אודי :/ והיא נזפה בי שהתערערתי ומחיתי במקום להבין ולהתייחס באופן אנושי למה שהרגשתי ולהכיל את זה. וגם הייתה מאוד מתנשאת אטומה גאוותנית צבועה ומעצבנת. רק כי היה לה מזל התפתחותי יותר טוב משלי בחיים ותפקוד ברמה גבוהה ממני. חוצפנית. בא לי להכאיב לה אודי. בא לי להכאיב לפסיכולוגית שעשתה ממני מפלצת. אף פעם לא ידעתי איזה מפלצת אני לפני הטיפול הזה.

זו בחירה שלך מקום שלא טוב בורחים ממנו כאשר ראיתי מטפלת שעושה לי לא טוב, אמרתי באי באי ולא להתראות כאשר מטפלת ניסת לשכנע אותי להשאר יותר זמן, לא הסכמתי כאשר רצתה להיכנס לנושאים שלא התאים לי אמרתי לה אנחנו אחראיים על החיים שלנו חוק זכויות החולה מקנה לחולה הרבה זכויות קל וחומר בטיפול עם כל הכבוד כל אחד אחראי על מעשיו לא להשליך על השני את כל הפאשלות יש לכל אחד יכולת לקום וללכת הוא לא נמצא שם בכוח

אני פשוט כועסת עליה מאד. שהיא לא מצליחה להבין אותי . להבין את מה שאני מנסה "לספר" לה. למה היא שואלת שאלות כאלה. פשוט שתחבק אותי. אני רוצה ממנה חיבוק.

יותר גרוע ,לא נתנו את מה שאני צריכה. אבל מה זה עוזר אם גם היא לא נותנת לי וגם היא לא מבינה? אתה מבין?

שונאת מחטים פוחדת שמכאיבים לי

שלום לך דר אחותי התאומה (30) שאני והיא מאוד קרובות לאחרונה מסוקרנת יותר מידי לגבי סמים. היא תמיד הייתה סקרנית בנושא עוד מגיל מאוד צעיר היא הייתה קוראת ומתעניינת בסיפורים של נרקומנים (קראה ספרים בנושא וכו'). לאחרונה היא מדברת על זה יותר מידי, והיא כאילו ממש חווה את הכאב של הנרקומנים. נגיד לפני שבוע ראינו סדרת ביוגרפיה אודות אדם מפורסם כלשהו שמת מסמים, והיא ממש נכנסה לזה ושבוע חפרה לי מה עבר עליו, איזה מסכן הוא היה, שהוא היה גמור וכאלה. היא לא נוגעת בסמים, היא מעשנת סיגריות, מידי פעם מעשנת שגאס (יודעת בוודאות שהיא לא מתה על זה) ולעיתים רחוקות שותה אלכוהול. האם עלי לדאוג לגבי הדיבורים שלה? או שהיא פשוט סתם מתעניינת בנושא? כל הזמן היא מספרת סיפורים של נרקומנים, רואה תמונות שלהם באינטרנט וכאלה וזה קצת מדאיג אותי. האם יש מקום לדאגה?

אני רוצה שהיא תחשוב עלי. שהיא תדאג לי. שהיא תפנה, אלי שהיא תתייחס אלי. ולא כי היא המטפלת אלא שבאמת יהיה אכפת לה. אני רוצה למחוק את הכרותנו על בסיס טיפולי ולקיים מערכת אחרת. נראה לך שהיא תסכים? ברור לי מה התשובה. אבל אני עומלת לשנות אותה. אני אצליח. אני מקווה ואם היא לא תסכים אמחק הכול.

כדי להקל על עצמי ..אבל אפילו זה ניהיה לי מסובך מידי.. מתי יהיה קצת יותר קל? מתי הדברים יתחילו קצת להסתדר? תודה שאתה כאן ומוכן לשמוע... לילה טוב

אם אתה אל יכול להעלות את מה שכתבית תיתן לי יד? תגיד לי משהו?

בורחים? עוזבים? לא יודעת מה עושים......שאלת על עזיבות לא יודעת מה קורה לי...... לא כזה תלוי בי..וגם לא יודעת אם כלכך משנה לה לא ראיתי שהתאמצה הפעם...ובטח מעולם לא תיצור קשר איתי היא תחכה שאשבר בלעדיה :( ........אוף

היי מיכל יקרה, עצובה הבדידות שלך... גם נורא קשה להבין מה קורה ומה מפעיל כשגם למציאות הפנימית וגם לחיצונית יש חלק בהתנהגות. את מעלה כל כך הרבה שאלות שמטרידות אותך, ונראה לי שמי שאולי תדע לעזור לך לענות עליהן (גם ברמה הקונקרטית וגם הפנימית) היא המטפלת. אולי תוכלי ללכת רק לעוד פגישה לא סדירה אחת, כדי שתדברו ותסדרו? אולי ככה זה לא יהיה לעזוב, אלא בחירה בפיתרון אחד מבין אלו (הלא אידאלים) שהמציאות מאפשרת? את בליבה והיא בליבך, זה לא נמחק כל כך מהר. נעמה.

לא יציב בכלל הקשר...ולא בטוחה שאני בליבה בכלל...כי אם הייתי בליבה היא הייתה מנסה משהו.....אומרת משהו.....אבל מטפלים מעולם לא ירימו אלייך טלפון אלא אם כן אתה גוסס או יש סכנה שתעשה משהו לעצמך כי הם רוצים לשמור על עצמם אחרת יאשימו אותם שהטיפול לא הצליח לא? ....נמאס לי!! מתחילה כבר לחשוב כמו מימה :( אני חושבת שהיא בטוחה ששוב אחזור והפעם לא בטוח :( ובכלל לא בא לי לדבר איתה יותר לעולם.

לקבוע כל פעם כשמתאפשרת פגישה או לעזוב??????חלקיות זה קשה.....אני אמרתי לה שעוזבת ועזבתי אבל קשה.....אי אפשר לממן פעם בשבוע אפילו שכבר מזמן אני משלמת מחיר ממש נמוך לעומת כלם בפרטי....ואין פתרון יצירתי :( אז נשארתי בלעדיה וגם במצב שאני זקוקה לה. מה עושים?