פורום פסיכולוגיה קלינית

כתבתי קודם לא יודעת למה לא נקלט מנסה שוב עצוב גבולות שמשתנים בבשר החי חותכים זה שפתח אותם גם זה שסוגר הטוב הוא גם רע שוב הבטחה שזה באהבה אלי שזה טוב עבורי איך אפשר להאמין לה שהיא ככה מתהפכת וכמו אבא מתנהגת . נשברת וקמה ושוב נופלת נאבקת עם עצמי לא ליפול לבור המוכר כל כך נאחזת ברסיסי שפיות ורסיסי אור ותקווה . לא לשחזר איתה .. ולא מצליחה להבין למה הכתיבה כל כך חשובה לי מה ההבדל בינה לבן דיבור ולמה מפחדת לדבר ישיר וברור מציבה אותי בחוסר ברירה להתמודד להתבגר ..מפחדת ולבד

לאניכולה לדבר. לא מפחדת לכתוב זה אחרת זה לא לדבר זה לא לשמוע זה לא להיות זה משאיר בלבד גם יחד והכי בטוח זה לא דיברתי אסור לדבר אודי לשאלה אם יש לי מה לעשות עם זה התכוונת שאני אדבר ....

שאולי אני לא יודעת להנות או שאולי שום דבר לא משמח אותי. לא יודעת איך לנסח את זה במדויק. זה עלה לי אתמול בהקשר למחשבות על מה שקרה בחול. הייתי כמה ימים לאחרונה בחופש קטן עם חברה וגם הרגשתי שהיא הרבה יותר "מתלהבת" ממני ואני בסדר כזה, לא מעבר. אני לא יודעת מאיפה זה בא אולי אני לא יודעת לבטא את זה או שאולי אני פשוט לא מרגישה שום דבר מיוחד. אני כן שמה לב שקורה שאנשים מתרגשים, מתפלאים לידי ואני לא. הדבר היחיד שחשבתי שאני אוהבת זה אחיינים שלי, גם לא את כולם וארצה להראות לחברות או למטפלת. אבל אם חברה תראה לי תמונה של הילד שלה או של אחיין שלה זה ממש לא מזיז לי ואצטרך לעשות את עצמי מתלהבת. אודי, מה אתה חושב? איך אני יכולה לדעת מאיפה זה נובע? מה אפשר לעשות עם זה? זה טוב, לא טוב?

היי חנה, אני כל כך מבינה אותך....... בעבר גם אני הרגשתי כך.אדישה. מה שקורה לפעמים שכשאנחנו קטנים יותר עוברים עלינו דברים לא נעימים. ואז אנחנו מכבים את הרגשות,מורידים את השלטר..... לכן חשוב שוב להרגיש כאב,כעס,וזעם. ובהמשך הלב נפתח לאהבה,שמחה והנאה. זה יכול לקחת זמן. איתך, הילה

מקווה שאכן כך. האמת היא שבפעמים האחרונות כ"כ כעסתי עליה ואולי על עוד דברים, שהיא כבר כינתה את זה זעם. זה לא משהו שהכרתי אצלי.

זה משהו שאני חושבת עליו ולא עלה לי איזה משהו לראש שמתאים. אני מתכוונת לדבר איתה על זה, לא בטוח שזה יקרה בקרוב כי הדיבור אצלה לוקח לי הרבה זמן.

טוב שעושים כאן קצת שמח. ולא על היום לחפור רק במה מכעיס ומה מתשכל. למרות שנכון להיות מחובר לכל הרגשות אבל לא יותר מדי. נכון אודי?

היי לכולןם, עץ-שמח של יום רביעי! (: טוב השבוע: - היה לי רגע טוב עם אחותי. - הייתי חולה (רגע, זה נהיה טוב!) וכל מיני אנשים דאגו לי ולשלומי. - שמרתי על עצמי כשהייתי חולה בלי ללכת לעבודה כשזה לא מתאים. - קיבלתי הודעה על ביטול שיעור של בוקר בשנייה שהתחלתי להתבאס מכך שבטח לא ארגיש מספיק טוב כדי לקום מוקדם אבל זה שיעור שקשה להשלים. זה היה תזמון מהסרטים. - אני שונאת לאחר, וביום שפיספסתי את האוטובוס בדיוק גם הצד השני איחר ולא קרה כלום. (; יום טוב, נעמה.

נעמה יקרה וכולם.. בא לי לנסות להשתתף.... מממ....מה אגיד?.. חייבת למצוא משהו.. אולי טוב שהוא רע? יותר מדויק קשה? הוא גם טוב? אז אני רוצה להגיד שאני יודעת שמאוד קשה לי עם המטפל שלי כרגע, ואנחנו לא מתקשרים בכלל, ומי יודע מה יהיה, ואולי נפסיק טיפול ואולי לא, אבל דווקא כל מה שעברתי - גרם לי לשבת ולכתוב ולכתוב הרבה דברים שהיו חבויים איי שם, שכן הייתי צריכה לפתוח אותם... אז כל זה גרם לי להוציא דברים מאוד משמעותיים ולכתוב אותם. דברים שלא אמרתי למטפל שלי, אפילו ששנתיים וחצי ביחד, דברים שלא הייתי מסוגלת להגיד לעצמי בפה מלא. ועוד משהו, הצלחתי. הצלחתי במשך שבוע שלם לא לכתוב לו כלום מאז הפגישה האחרונה שלנו, שזה משהו גדול בעיניי. אומנם זה גם משחקי אגו, שלא אכתוב לו כלום עם איך שהוא התנהל והיה איתי, אבל עדיין, הצלחתי. אז יש טוב בכל זה???:) אוהו!:) רחל.

לחלקיק של שנייה, ממש קטן, ממש קטן, ממש קטן, ממש קטן, הרגשתי שייכת פה. שלא כותבת רק שאלות של 'מה לעשות' ובורחת... שרואים אותי קצת. פה. רחל.

נעמה הי, ושוב, כל הכבוד על העיקביות שאת מעלה את העץ השמח השבועי.. :) והשבוע, העץ השמח נראה בדמיוני כרגיל עם כפכפי העץ ההולנדיות שלו, רוקד עקב אגודל,עקב אגודל, ובקצוות הכפכפים נטועות חנוכיות-חנוכיה בכל כפכף, ולחנוכיות -נרות דולקים, והשלהבות נעות מצד לצד עם ריקוד העץ ושולחות שובלי אור.. פסי זהב שממלאים באור רך ועוטף..עוד ועוד ועוד.. אתה שומע את עלוות העלים.. רגע..רגע.. הם משמיעים נעימה רכה.. כן.. הם לוחשים בקול רך :"באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש.. סורה חושך ,הלאה שחור, סורה מפני האור ..." וואללה... נסחפתי קצת.. :) אוהבת את העץ השבועי שאת פותחת מדי שבוע ביום רביעי.. אוהבת גם את הקביעות של היום שבחרת ואיתו את ממשיכה.. שאפו עלייך נעמה ! תודה גדולה לך !!! משהו טוב ? יש ! בשני היתה לי פגישה משונה כזו עם אמא צביה.. לא יכולתי אח"כ לתפקד כל כך. וכך גם בשלישי בבוקר..הרגשתי שקשה לי לתפקד. שאני לא מצליחה.. סימסתי לאמא צביה, היא התקשרה ונפגשנו גם אתמול ! בשלישי ! זהו יום שבד"כ לא אפשרי עבורה.. אחרי הפגישה הרגשתי שאמא צביה כזה עטפה לי את המוח בסלוטייפ.. עכשיו אני מרגישה טוב :) חיבוק ענקי לך נעמה, ושוב תודה ! שלך-במבי.

אני אוהבת לקרוא את ריקוד העצים שלך, את ההפלגות עם הדמיון... ואיך שאמא צביה עוטפת לך את המוח בסלוטייפ... אני יכולה ממש לדמיין את זה, אולי זה סלוטייפ כזה חמוד וצבעוני מקלמר של ילדים, סלוטייפ מחנות לחומרי יצירה וכשהיא עוטפת לך את המוח בסלוטייפ אז גם היא יצירתית וגם כל היצירתיות שלך שבפנים יכולה להיות ואת גם יכולה להתחיל להשתמש בכל החומרי יצירה שאת הכי אוהבת מהחנות... בכל הצבעים... איזה כיף... גילת

קיבלתי "מחמאה" ממנה השבוע (: וגם ניפגש בשני במקום בראשון אז יש לי פחות זמן לחכות.... נשאר לי עוד שבוע בערך עד שאעזוב את העבודה. זה לא בהכרח שמח, זה אפילו קצת מפחיד אבל מקווה שזה יפתח לי הזדמנויות חדשות והתחלה טובה. יהיה לי כמה ימי חופש עד שאתחיל את החדשה אז אני מנסה איך לנצל אותם וגם להנות. ניקיתי את הבית וזה נותן הרגשה טובה. מספיק, לא? אודי, אולי גם אתה תצטרף ? (:

באמת כל הכבוד. קצת חבל שהעץ מרגיש לי נעלם בתוך ים סוער. אבל הוא לא. אצלי - חגגתי את אחד מימי החנוכה עם אחי והיה נחמד. נולדה לי אחיינית חדשה השבוע. דווקא הייתי מאד חולה, אבל הסתרתי ודי שיקרתי. שזה פחות טוב. חופש נעים לכולם, סוריקטה

אתה צודק. אבל לפעמים אין מילים שיסבירו .למרות שאני כל כך צריכה שיבינו. מצחק, יש לי 2 ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מבינה מאיפה זה הגיע. נמשיך לנסות?

היי רוני, טוב לקרוא קצת יותר ממך.. רוצה להכיר אותך עוד קצת... אפילו שהתוכן לא קל. בטח ההתמודדות עם הילדים מאוד קשה... זה לא פשוט בכלל. מעבר לכל התחושות שלך לגבי זה. וכן, תמשיכי לנסות. רחל.

היי, אם בטוב יש גם רע - אז הוא כבר לא טוב... הוא רע! ולא צריך אותו, לא?

אם בטוב יש רע, אז ברע יש טוב, ואין שום דבר שהוא "טהור" בטוב שלו או ברע שלו, לא? ואז אם מוותרים על המורכבות מוותרים על כל מה שיש בעולם. הכל חלקי ולא מושלם, וזה כואב. אבל נראה לי שלוותר על הכל עוד יותר כואב... נעמה.

אני יכולה להבין אותך. ונעמה- את צודקת אבל כשאני במצב כזה אין שום טוב לא בתוך הרע ולא בכלל, למרות שברור לי שכן.

איכשהו המחשבות הגיעו לטיול בחול והעברתי את הכל ובכיתי תוכ שאני נזכרת בכל מה שהיה. לא היה לי טוב. ומדי פעם אנשים שואלים אותי איך היה ואם אני ממליצה ואני מרגישה שאני צרחכה 'לשקר' להם ולומר שנהניתי...

כי אנשים מצפים שיהיה לי טוב.. לא יודעת. החברות הקרובות יודעות בערך. שי אחת שבכיתי לה כל יום בזמן שהייתי שם בטלפון. המשפחה למשל ידעה שחשבתי לחזור אבל לא יודעת שהיה לי רע רוב הזמן.

בפרט להילה ובכלל. עבר לי ומרגישה יותר טוב אני מרגישה תקווה בתוכי. סוף סוף.

מימה, נראה שאת כל כך מרוכזת בעצמך. על מה את מתנצלת? תקוה למה? איזה תקווה? למה את מרגישה טוב? אחרי ששוב שפכת הכל? איפה האחריות שלך? את בן אדם מבוגר וצריכה לקחת אחריות על מעשיך. גם אם פגעו בך את לא אמורה לפגוע באחרים. אני מודה שזה מפריע לי הכתיבה החוזרת ונשנית הזאת על העוול שנעשה לך. זה בן אדם זה לא מפלצת. קשה לי לקרוא את כמויות הכעס והתיעוב כלפי אשת מקצוע שרצתה לעזור לך. זה מעיק. ואת לא מקשיבה.את לא. גם אני צריכה לעזוב את הטיפול בסוף השעה. זה לא נקרא לחנוק גבולות לגרון. את חייבת התנצלות אמיתית לאותה פסיכולוגית. די.זה כבר בלתי נסבל.תחדלי בבקשה. שתפי אותנו בחייך. בתחביבים שלך.ברגעים טובים יותר או פחות. בסיטואציות שלך. בעולמך הפנימי. יש כאן מרחב מדהים.נצלי אותו. אני הייתי רוצה להכיר אותך יותר. תהיי יצירתית.תביאי את עצמך כולנו.בבקשה מימה. תהיי חלק מאיתנו. הילה

את יודעת שהגבול בין אהבה לשנאה הוא נורא מטושטש, לא פעם מביעים זעם, וזה בעצם תסכול על אהבה מתסכלת, כך שאני לא בטוחה שחברתנו מלאה זעם וכעס על אותה מטפלת, לי זה נראה יותר כתסכול על אהבה שאינה הדדית, והיא מגלה שהיא מתקשרת נפשית למישהי שבעצם רואה בה כפציינטית! זו סיטואציה באמת מתסכלת, בטיפול את חשופה, פתוחה, המטפל קשוב, אתך, שם רטיה, לפעמים יוד, אבל בתוך 50 דקות את מרגישה כאילו באילוזיה! ואת מימה זה מתסכל מאד. חשבי אם זה היה עם בעלך, ידיד או חבר קרוב, שהיית שופכת את לבך ואז היה אומר , או קיי ממהר עכשיו, להתראות, היית מרגישה כאילו ונתנו לך סתירה בפנים כך שיש כאן גבולות קצת מטושטשים, לא מאשימה את המטפלת, להפך, אני מבינה שבזמן שהיא מקדישה היא מצליחה לחדור עמוק, ולא נדרש ממנה מעבר, אבל עדיין מבינה את התסכול של מימה

כתבת ה'הנצלות לא' . לא מתקבלת? וגם עשית שגיאת כתיב- כתבת 'ההנצלות' במקום התנצלות. שזה משנה את המשמעות כי הופך להיות 'להנצל. הצלה. אז את ההנצלות שלי את לא מקבלת? זה נשמע שבאמת דחית את המילים של התקווה והטוב שניסיתי לבטא ושמת את כל המיקוד על ה'שוב שפכת הכל' כדי להתלונן שוב כמה זה בלתי נסבל בעיניך שאני עושה את זה. אני לא מחפשת להיות חלק מהמקום הזה ברמה היותר רחבה שאת מתכוונת אליה. מסיבותיי שלי. הפורום הזה שימש לי מיכל ומרחב לבטא את מה שאי אפשר היה לבטא במקומות אחרים.

חשבתי שאולי זה קשה כל כך לפעמים להרגיש דברים אצל מישהו אחר בגלל המקום הדומה שזה פוגש אצלנו. אולי בגלל הידיעה מה זה להיאבק בלהיות במקומות התקועים האלו. ועל יצירתיות, תהיתי האם אפשר להתאמץ בכוח להיות יצירתי? (זה קצת פרדוקס אולי) לא ניסחתי פה איזה שאלה ממש אבל אם בא לך לשתף במחשבות... גילת

לא רוצה להיות אני!!!! רוצה להיות כמו אותו ידיד שלי בטיפול שהולך לו טוב, רוצה להיות כמו כמה אנשים שמכירה ואצלו בטיפול, ולא מפסיקים להלל אותו!!!! לא רוצה להיות אני!! אותי וכמו ומי שאני הוא לא רוצה..!!!! אני אבוא לפגישות מסודר, אני לא אשגע אותו שקשה לי, לא אשלח לו הודעות, לא אהיה מבולבלת, מיואשת, שיקבל לטיפול את מי שהוא רוצה....אני אעשה מה שרוצה...רק לא להיות אני!!!!!

היי רחל, כשאת מתארת את זה ככה, זה נשמע מלא שנאה עצמית, פחד, חוסר אונים. אבל נראה לי שאפשר להעביר רעיון דומה בלי אלה - אני רוצה להשתנות. יש בי דברים שעושים לי לא טוב ואני רוצה לשנות אותם. אני רואה את זה כניסוח חומל למה שאמרת, כזה שגם אפשר לעמוד בו. כי את את, לא מישהו אחר. וזה נהדר, ותחשבי כמה מפחיד זה להיות מישהו אחר לגמרי. לשנות משהו בך זה להצליח להפריד בין הדברים בך שהיית רוצה לשנות למהות שלך. מה את חושבת? שולחת חיזוק מכאן. אני רואה כמה קשה התקופה שאת עוברת. אני מקווה שתצליחי/תצליחו להפיק ממנה טוב. (ושמחתי שהרגשת שיש לך מקומצ'יק, שרואים אותך. היה כיף לראות אותך) נעמה.

כמה כןאב וקשה אני קוראת לך בלילה וחשוך וקר.... אודי,אתה שומע?

לא רוצה לחשוב יותר!. לא רוצה להיזכר יותר!. אוף כמה רעש יש מסביב, שקט אני רוצה שקט. והיא לא נותנת לי שקט היא הפכה לחלק מהרעש. אני כועסת עליה שהיא לא מבינה את זה. אני לא אשבר אני לא אשתף אותה! נשב בשקט.

כתבת בסוף "נשב בשקט"... זה יפה. כי גם לאפשר לה ולך לשבת בשקט זה יכול להיות הרבה... רחל.

אני עונה על מבחנים לדוגמה ונתקלתי בשאלה שלא הצלחתי לתת את הפתרון עליה. אבקש את דעת המומחים בנושא: לדני (גבר) ציון IQ=95 לחברתו דינה ציון 120 =IQ מי מהם צפוי להיות יותר יצירתי? 1. אין לדעת מהנתונים היות ודני גבר ודינה אישה- ולכן לא ניתן להשוות ביניהם. 2. דינה. 3. דני. 4. סביר כי הם יאופיינו במידת יצירתיות דומה. אני יודע בכללית כי נמצא קשר נמוך/מתון בין יצירתיות למנת משכל עד 120 הקשר נמוך אך מעל היי קיו 120 הוא עוד נמוך יותר מה תהיה התשובה הנורמאלית יותר 2 או 4? יש קשר אז זה אמור להיות דינה? או שזה ד' מכיוון שאין בהכרח זה מקיש על סיבתיות? וגם מכיוון שהקשר כל כך נמוך אז סביר שהם יאופיינו במידת יצירתיות דומה (דומה זה לא מחייב שזה זהה אחד לאחד אבל יש דמיון ולכן ד' למעשה מתאים יותר) מה דעתך בנושא?

היי אודי התקפי חרדה, האם יכולים להיות תוצאה של ריטלין? כדורי שינה? גמילה מכדורי הרגעה? כמעט מתוך בדיחה לקחתי כדורי ריטלין (כנראה בהשפעת שר החינוך לשעבר), וזה עשה אותי לפצצת אנרגיה, שאלתי את הרופא ואמר שמי שאין לו בעיות בקשב וריכוז, כך זה משפיע עליו. אהבתי את ההרגשה, כאילו יש לי כוחות בלי סוף, לעבוד עם חשבון אין סופי של כוח. אבל עשה לי גם סחרחורות ובחילות. הפסקתי לקחת כדי לישון מזמן לוקחת כדורי שינה. בזמן האחרון בגלל מישהו במשפחה שאני דואגת לה, לקחת לפני השינה גם לוריאן. עכשיו בלי הריטלין ובלי הלוריויאן מרגישה כמו התקפי חרדה, עם תחושה קשה בידיים, כאילו לכל האורך רעד פנימי והרגשה כאילו לא יודעת מנין תיפול עלי הלבנה מלמעלה, הרגשה לא טובה, מתוחה. אתה מקשר בין כל זה לבין הרפתקת התרופות שלקחתי?

תודה על התגובות אביב, הילה, פרדייז וגם אודי כמובן.. כן, זה מרגיש מאוד מאוד לבד, ובעיקר מרגיש לי מאוד בוגדני, שהוא לא ראה אותי ואת הרגשות שלי, ועשה את זה מאחורי הגב שלי וביקש עוד להסתיר את זה ממני.. זה יותר קשה לי מהכל אודי..קשה לי...:( אני יכולה להתמודד עם זה שהוא יטפל במישהו שמכירה טוב, (אפילו שכבר מקנאה שהולך לו טוב איתו ולי לא) אבל לא יכולה ומתקשה להתמודד עם כל ההתנהלות והדרך שהוא בחר. אם הוא היה פונה ואומר לי ישירות לפני שקיבל אותו את ההחלטה שלו, ואומר שכן רואה את הרגשות שלי ויעשה הכל כדי שזה לא יפגע בי, ניחא. היה לא קל, אבל הרבה יותר קל מזה שנפגש איתו "בסתר" ואמר לו לא לדבר על זה עם אף אחד שלא אדע..וגם אחרי שידעתי וגיליתי (לא בכוונה), אז הוא לא ידע איך להתמודד עם זה, ותקף אותי מכיוון אחר, בלי להתייחס לרגשות שלי בכל הסיפור הזה... רחל.

היי, רחל זה כל כך מובן.אוףףף. מצד שני,יש אפשרות אולי,לנסות לעשות לזה זום שיקטין את זה. לנסות לראות את כל התמונה...... נראה שהוא לא מוותר עליך. אולי אני לא מבינה ערב טוב, הילה

אולי אתה לא כל כך מבין את פרץ ההודעות שלי אבל בשבילי להתלות על עצים זו גם זעקה לעזרה וגם הישג שאני בכלל זועקת אני יודעת שיש כאן גבולות שאתה מקפיד עליהם אבל מרגישה כל כך עלובה ומתחננת

שיום שלישי ומנוחה תשאר עוד קצת עד יום שלישי אני פוחדת וקר לי

אני בבלגן :( היום בפגישה עם אמא צביה דיברנו וזו היתה פגישה מאוד אחרת.. כזה כאילו מצליחים לראות כזה כמו חלקים חלקים שמתחברים לאיזו תמונה כזו.. משונה כזה.. אני בבלגן :( ניפגש רק ברביעי :( אני יודעת שאם אסמס לה, היא תתקשר אלי, תנסה להרגיע את הבלגן.. לא רוצה לסמס לה.. לא רוצה להפריע לה.. אודי, אני רוצה לשכוח את הפגישה הזו ושיהיה כזה רגיל.. כמו תמיד.. אודי :(((( אני רק רוצה להיות מכוסה טוב בשמיכה, להניח את הראש על הכרית וזהו :((

היי אודי, אתה יודע שאני קצת שונאת בנים. הם ילדותיים, טיפשיים, שטחיים ומטופשים בעיניי. בגדול, הם די מיותרים! אז אני מתעלמת מהם, כי יותר טוב לי ככה. אבל לא כולם, כי נניח בן הזוג שלי הוא אדם טוב , הגון וישר ...סבלני ומתחשב (מה הוא עושה איתי בכלל?) . וגם הילד שלי, הוא בוודאות יגדל להיות איש טוב ומכבד. אבל השאר -לפעמים זה קצת מרתיע ואפילו מאוד מביך אותי ...להיות לידם!

המטפל שלי בפגישה האחרונה אמר לי אני מבין למה כל הקשרים המשמעותיים שלך הסתיימו בפרידה, אני מבין למה הם ברחו, אני גם מרגיש ככה...(זה היה בהמשך לגבי אותו ידיד שהגיע אליו לטיפול...) הקשרים המשמעותיים שלי נגמרו בגלל שתמיד הייתי מבולבלת, היה לי קושי לתת לאמון, היה קושי של השני כשאני לא מאפשרת להתקרב, לשחרר, לסמוך... וכרגע, בטיפול... הוא מיואש ממני.. גם את המשפט הזה, שהוא נורא כשלעצמו מבטא את מה שקורה בינינו... גם את המשפט הזה שאמר ועוד הרגשתי שהוא אומר וכאילו יוצא מהכורסה של הפסיכולוג איש מקצוע, והוא אדם רגיל שעצבני ומוציא מילים בלי לחשוב... השאלה שלי, מה אתה חושב? יש טעם לנסות ולבנות משהו חדש עם המטפל? שיכול להיות שהקשר יכול להיות טוב באמת?? או שאולי עדיף ללכת למטפל אחר ולהתחיל מחדש ממקום נקי?... רחל.

חושבת שאת יודעת את התשובה תנסי לצאת מהמקום שאת נמצאת בו מבינה עד כמה נפגעת אבל כרגע זה מה יש אולי דרך המקום הזה תלמדי להציב גבולות לבטוח להאמין .. הוא מקצועי הוא יודע על הקושי שלך . אז תסמכי עליו . חושבת שאם תגידי לאותו ידיד מבלי לתת הסברים . תקשיב אני שמחה שאתה מטפל בעצמך אבל אני מבקשת ממך לא לשתף אותי בהליך שלך כי זה מזכיר לי דברים שאני לא רוצה לזכור . ואת לא תיתפתי לשאול לתחקר לדעת ..תתרכזי בטיפול שלך ורק שלך תבקשי מהמטפל שבשום פנים ואופן זה לא יהיה באותו יום ובסמוך זה אפשרי . המטפל שלך הרגיש מספיק נוח להיות איתך ישיר ולאמר לך את מה שהוא מרגיש . חושבת שמגיע לו קרדיט . תמשיכי בטיפול כמו שהיה קודם לכן . הרי באותה מידה אותו ידיד יכל להיות אצלו מבלי שידעת .. שיהיה רק טוב

היי רחל. אוף עצוב לי שהגעת למקום הזה..... נשמע מאוד בודד הילה

אני באופן אישי מאוד מעריכה כנות , ולכן הייתי נשארת ונלחמת על הקשר הטיפולי איתו. בהצלחה.

האם אין כובע של מטפל שלא מאפשר לו להשתמש בנקודות החלשות של המטופל כדי 'להיכנס' בו? המטפל יודע הרבה מאד מהנקודות החלשות, הכל פתוח לפניו, לעניות דעתי צריכה להיות כאן רגישות רבה מאד להשתמש בהם כלפי המטופל. אלא אם כן תאמר שזה טיפול בשוקר חשמלי כדי לעורר את המטופל אבל מתוך מה שהשתמע היה כאילו הוא 'חטף עצבים' ואני לא יודעת אם יש לו את הפריבלגיה לנגוע בנקודות האלו כשהוא חוטף עצבים. הוא בהחלט בן אדם ויכול להתעצבן, אבל לדעתי צריך לדעת את הגבולות שלו

עוד ועוד דף.., וזה מיועד למטפל שלי, אבל לא בטוחה אם אביא לו אותו בכלל.. אתה יודע שלא היה עובר שבוע שלא היינו מתכתבים לפחות פעם פעמיים בשבוע?! שלרוב אני יוזמת, אבל גם הוא לפעמים שואל לשלומי... ופתאום ריק. בפגישה האחרונה הנוראית בינינו, הוא אמר בעצבים שהוא לא מתנהל איתי יותר בהודעות,., והשתתקתי, אני לא כותבת לו יותר בלי נדר. ועכשיו הכל ריק, חסר. כל כך רגילה לכתוב לו, לקבל את המילים שלו.. זה ריק. חסר כל כך. למרות שנפגעתי ממנו כל כך. רחל.

רחל הוא צודק תחזירי את הטיפול לחדר הטיפולים . הייתי שם זה כואב זה קשה אבל זה הכי נכון

היי הילה, התגובה עבור הודעתך "מוגלה - טריגר", מיועדת לגולם שכתבה מתחתייך. כתבתי בפלאפון, וכנראה קצת התבלבלתי כשהזנתי תגובה. כשנכנסתי שוב לפורום וראיתי את הטעות, אז זה מאוד צרם לי , כי תגובתי נראית מאוד לא קשורה להודעה המטלטלת שרשמת. הלוואי והיו לי מילים מנחמות לענות לך עליה ואולי קצת לתמוך. כי מגיעות לך מילים שכאלו - את יקרה ורגישה. סליחה.

הכל בסדר.... וגם הגבתי לך, כך שיצא מאתגר. הילה

עניתי לך בהודעתך המקורית..

היי אודי, האם היית מתעצבן על מטופל ששולח לך הודעה בזמן שאתה בחופשה? המטפלת שלי בחופש.. רוצה לשלוח לה הודעה ומצד שני לא רוצה להפריע לה.. מה אתה אומר?

התגובה שלי לגולם הועלתה כתגובה להודעה של. הילה והיא ממש לא מתאימה שם, אודי בבקשה תתקן בהקדם אני רושמת דרך האייפון וכנראה שלפעמים יש טעויות. תודה!

אני מתגעגעת אליה. מאוד. מתי זה יעבור?

לבדוק לחזור להיות. געגוע אומר קשר טוב ...

ת'אמת? לא כל כך מבינה, חשבתי שאת כן הולכת אליה אבל יכולה לומר לך, שכל פרידה היא כואבת אבל ככל שעובר הזמן זה הולך ומתכהה, פתאום לא חושבים עליה שעה, אחר כך יום ואחר כך שבוע, פרידות ממי שאוהבים זה לא דבר קל

תודה על התגובות, אבל אני לא חוזרת אליה.

אז כל שנשאר זה לחתוך ממש לזכור את הטוב ולהמשיך איתך שומעת עד כמה זה קשה

לא נושמת קבורה מתחת לכל כך הרבה שכבות ואני לא נושמת. ישנה לבושה בשכבות מתכסה בשתי שמיכות מקופלת נרדמת נבהלת לא נושמת לא רוצה להיות אחראית לא רוצה להיות צייתנית גם א ני רוצה לצעוק ולבעוט ולהתנגד ולא להסכים לכלום ולא להקשיב לאפחד

של אחריות ושפיות אם אנוח הכל יקרע ויגמר באחת

הוא כפה עלי כשהייתי קטנה. הוא פגע בי. כשדיברתי איתו על זה ועל ההשלכות שגרם הרגשתי שהוא שם מסך ולא שומע. למה הוא עושה כך? אני רוצה שיהיה לו קשה. זה אומר שקשה לו אודי? אני רוצה שזה ירדוף אותו כל השנים? זה בסדר שאני חושבת ככה? קשה לי!! בבקשה אודי תעזור לי. הוא איש רע. הוא דוחה.

זה בכאילו, רוצה להגן על עצמו אבל תחשבי על עצמך ואיך את מתגברת הוא כבר יקבל את העונש שלו קבלי תמיכה מאחרים, ולאו דווקא מהתסכול והמצפון שאין לו

קודם כל באמת אל תפרסם אם נראה לך שזה ייצור סערה ..ממש לא שווה את זה אני יותר מהבין. בנוגע לוואטספ פייסבוק ושאר ירקות . היום הכל כל כך חשוף . מטפל שנותן לי מספר טלפון חושף את עצמו .בעיקר שהיום יש וואטספ כמעט לכולם . חייבת להגיד שלפני שהיה לי היה לי הרבה יותר קל . היום הרבה יותר קשה לי לעמוד בפיתוי ולא להראות לקטנים אותה . לא לבדוק לבחון וכן יש רגעים שזה מרגיש לי ברמת האובססיביות ומגביר את החרדה . מן הסתם הפחד לשתף בזה את המטפל שלא יראה לי את הדלת מאוד גדול ואז נשאר המטופל להתמודד לבד עם הרצון הזה להיות בטוח לדעת . במקרה כמו שלי חוסר ידיעה מפחיד וכשהמדע כל כך נגיש אז לא להרגיש בטחון . האם זה לא תפקידו של המטפל לשים גבולות לעצמו . אולי טלפון אחר למטופלים . בייחוד בפייס החשוף הרי אם אני חברה של חבר שלך אני רואה חצי קיר חושף מטריד לא נוח . לא למטפל אם היה מודע ולא למטופל שמתמודד עם הקושי לבד . אני יודעת שהוצאתי המון חברים שהיו לי כי גיליתי שהם חברים משותפים זה היה קשה . כי כשגרים באותו אזור מן הסתם יהיו חברים משותפים או סתם דפים עסקיים משותפים . והכי חשוב לי בעצם מהמקום שלי איך באמת מתגברים על האובססיה כשזה מגיע לשם . מודה שיש רגעים כאלה שקשה לי להציב לעצמי את הגבול מה גם שזה כאילו ברשות כי זה מה שהיא חושפת לעולם לא פרצתי זה זמין נגיש ומפתה ..

ולא מתחזה

אתה רואה אנשים כל היום עם האייפון לא מסוגלים להמתין לקבל מייל אובססיה ממש, התמכרות המונים

אני עושה את זה הרבה פעמים כשאני מרגישה שזה מוגזם ומחפש צרות. אבל מחזירה חזרה כי זה מרגיש לא בטוח שהיא לא שם ..קונפליקט בן החלקים ..אבל כן מן הסתם אתה צודק . תודה ואני בעד דברים לא פופולרים.

אני נושא איתי כבר שנים הרבה משקעים וקשיים שבאים לידי ביטוי בכל הבט בחיים שלי לפני כחצי שנה התחלתי טיפול מתוך ידיעה שבמצב שלי טיפול רציני ייקח כמה שנים ויעלה כמה עשרות אלפי שקלים הבעיה היא שעד היום אני לא מרגיש איזושהי התקדמות רוב הזמן אני מדבר מדי פעם המטפל (שהוא פסיכולוג קליני) מעיר או מציע תובנה חדשה וזהו אני ממש לא רואה איך זה יכול לשנות את מצבי ,יש לי סבלנות ואם הסיבה היא שבשלב זה המטפל עסוק בצבירת מידע שיעזור לו בהמשך אז אין לי בעיה( למרות שאני מתקשה להאמין שהוא זוכר את הכל ) בטיפולים הראשונים הוא רשם המון מה שהשאיר תחושה שהוא באמת בונה פרופיל אבל עכשיו הוא רק מקשיב , אני רוצה לדעת אם להחליף מטפל , אומנם המחשבה של להתחיל מ אפס מעוררת בי צמרמורת אבל אולי אין טעם להמשיך, מבחינתי הטיפול הוא אולי אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים שלי ויכול להשפיע עליהם בצורה דרמטית איך אני יכול לדעת שהטיפול באמת מתקדם במסלול הנכון או לחלופין שכדאי לחפש מטפל אחר

מוזר, זה באג של התוכנה

אבל אני כל כך לא טכנית לא מצליחה להיכנס כבת שבע ועוד יותר משונה לא זוכרת את הסיסמא למייל של אלישבע כך שאני חצי מנותקת, ממש אופייני לי הבראוכים האלו בצד הטכני, ככה יש לי טכנאי צמוד כאן במשרד, אבל אתה מתאר לעצמך שאל אערב אותי כאן!

נראה לי שהחלטתי. הוא לא מאמין. יחכה ויראה.

בגרון בבטן בסרעפת מוגלה בכל מקום הוא נכנס וחדר וגמר מלפנים בתוכי נערי הזוועות יגיעו אליו ויהרגו אותו וישאירוהו בחיים כדי שיוכל לסבול ולגמור ולסבול ולעולם לא לחדול

קוראת אותך וכואבת איתך שומעת אותך תמשיכי לשחרר

היי הילה, נשמע שממש קשה לנשום. אפשר איכשהו לעזור לנקז? או להיות איתך עם המוגלה, שלא תהיי לבד? נעמה.

אני מפחדת להדביק אותך. מוגלה זה מדבק. הילה

היי הילה, אני דווקא רוצה להחזיק לך יד, להיות איתך עם המוגלה. אני לא חושבת שהיא מדבקת. היא כאב. וכאב יכול להיות מורגש גם אצל מי שאיתך, אבל הוא לא נדבק, כי הוא במקורו שלך. הוא יכול להתערבב בשלי, אבל אז נהיה יחד, ולא נוסיף כאב חדש שלא היה, אולי אפילו להפך, נוכל להקל. היא נפרדת ממך, המוגלה, הכאב, היא לא את. ואיתך אני רוצה להיות, גם אם המוגלה באה איתך, בלב שלם (גם אם בדרכי הוירטואלית המוגבלת). נעמה.

זה לא משהו שקורה לכולם? אני שואלת ברצינות רבה. שאנשים "מתנתקים" ומסתכלים כאילו מהצד על מצב. שרגע מסויים נחווה כאילו הוא למעשה עבר, שעושים "פעולות" על אוטומט או שמנהלים שיחה בינם לבין עצמם? דיאלוג דמיוני "משלים " , למשל לדבר אם מישהו ותוך כדי לשאול בלב שאלה ולענות לעצמך תשובה ( לדלג על השלב שלשתף את האחר ולענות לעצמך במקומו ולהתרגז על זה על התשובה שכביכול האחר ענה...) לא כולם חווים ככה את העולם? שאלה רצינית ביותר לא בציניות ולא בלעג

היי יקרה . מצרפת לך שני קישורים אולי יעזור . הכי הכי אני חושבת שנכון ורצוי לשתף את המטפלת . את ממש לא מוזרה את הכי נורמלית בעולם במצב הלא נורמלי שהעמידו אותך . http://www.macom.org.il/aftermath/topic_did/dissociation/ http://www.tdil.org/index.php/2009-08-03-09-15-38/62-2009-08-22-18-39-45 יקרה כל כך שמחה שאת מתחילה לעשות חורים בגולם גאה בך יודעת שזה קשה .. כמי שחיה עם הפרעה דיסוציאטיבית די שנים ועוד סוגי ניתוקים אם תירצי הענה לך בפרטי בכל מקרה תזכרי שאת בסדר .ושוב מציעה לשתף את המטפלת זה יעזור ויקדם לך את הטיפול .

זה מנגנון ששמר עליך בעבר ועכשיו ממשיך איתך. גם לי קורה אותו דבר המטפלת שלך לא תצחק עליך. תכירי בו, תכבדי אותו, ותקבלי בהבנה שהוא קיים וצריך להקשיב לו ולהתמודד איתו. אני תמיד הרגשתי חריגה ולא "שפויה" , הרגשתי מנותקת ומנוכרת, היום יודעת מהיכן נובע! ומשתדלת להתחבר לעצמי, לתחושות ולרגשות שלי. בהצלחה!

לא ראית את ההודעה שלי?! זו מיום חמישי או שאין לך מה לענות לי. תוהה מה יותר מעליב. אתה יודע? כשענית לגבי הווטס אפ בפעם הראשונה, נעלבתי כי ראיתי שאתה חושב אחרת ממני. היום הגיבו עוד בנות וענו שהן גם מסתכלות...זה הרגיע אותי קצת. אני חושבת שזה נורמאלי לרצות לעשות את זה אבל לא חושבת שזה טוב. מזל שאין לי את האפשרות הזו וגם שאין לה פייסבוק, אתה הרי יודע שלא הייתי עומדת בזה

ואחרי שכתבת לי מוזר לי לחזור על זה שוב. אבל כן, נעלבתי ממה שאמרת לי הרגע. אז אני אפילו לא מסוגלת להתייחס לשאר הדברים. אני מרגישה שאתה.כועס עליי

אני צריכה שקט. דממה. לבד. לא יכולה להיות יותר בתוך הקולות המתנגשים האלו. אני אני לא יודעת מה אני אני לא יכולה.

היי עפרה, את בטוחה שלבד הכי שקט? את יכולה לדמיין יחד שמשקיט קצת? אולי אם נקשיב לקולות הצועקים הם ידעו שמקשיבים, יחכו כל אחד לתורו ולא יצעקו כולם יחד? נעמה.

הייתי לא ברורה. הכוונה לא היתה לקולות בראש שלי, קורים לי דברים, ואני לא יכולה להחשף, ואלו היו המילים הכי קרובות שהיו לי כשכתבתי. התכוונתי למציאות שלי, ל.. לדברים שקורים, אבל אני לא יכולה לספר. תודה על הנסיון להבין בכל אופן.

אני צריכה עזרה אודי ממך. ולכולם אתה וונה חוץ מלי.למה?

טוב....מצטערת

בשישי וגם בשבת אבל אולי לא ראית. לא זוכרת מה כתבתי אבל אולי לא היה אפשרי להעלות. לא זוכרת אבל הייתי כאן

זה כנראה עוזר גם היום . איך חיים עם הכאב הזכרונות ההבנה הכל כך נוראית . עשר שנים מחיי ואף אחד לא רואה לא עושה כאילו כלום ... מה שאני יודעת זה להכאיב להרוס לעצמי שכואב ...איך חיים בלי להכאיב ואך חיים עם הכאב הזה ...נטרפת לא יכולה לחיות ככה . מחזיקה ועוד רגע נשברת ....

את מדברת על התעללות של שנים על כאב שזה יצר בך, אבל נראה לי שזה גם גרם לך להיות רגישה, מבינה את האחר, מבינה את עצמך, םע כל הכאב, נראה לי שהטראומה שעברת השאירה אותך בסך הכל בן אדם טוב יותר. תנסי לחשוב על זה ככה, ואולי זה יקל על הסבל שלך. חשבי על הכאב בלידה, ולבסוף מגיעה מתנה מקסימה לפעמים הסבל בחיים נותן לנו מתנה בצד אחר שלו, נראה לי, על פי מה שאני קוראת שאת קבלת גם מתנה,, זה לא מצדיק את המנוולים, ממש לו, אבל זה רק מנסה למצא לך את הקרן אור

עזר מאוד ..כתבתי ציירתי נתתי לו להיות ריח צבע תחושה ממש התמקדתי בו ..עבר בשלום לכוחותיינו ..תודה ענקית

אודי אני נוטה לזה הרבה. כל הזמן מנהלת שיחות בדימיוני עם אנשים בחיי. שיחות שחלקית אולי מתרחשות במציאות אבל לא כמו בדימיון, והעניין הוא שאני נוטה לזה הרבה מאוד. יש לי יותר אינטרקציות בדימיון מאשר בחיים האמיתיים. לפעמים מרוב חולמנות אני לא מרוכזת בדברים אחרים שצריך לשים אליהם לב כי שוקעת בזה. לא קורה הרבה אבל קורה. האם זאת בעיה? אולי פשוט תוצאה של חוסר בקשרים ממשיים מספיק? פשוט בדמיון מן הסתם הכל הרבה יותר קל. אבל נמאס לי שהמחשבות שלי נודדות גכה. אני רוצה להתחיל לפעול במציאות ולחיות באופן מלא במציאות.. אוף. הבושה מפריעה לי.

אתה יודע מה, אני אצפה בו שוב. ארענן את זיכרוני .. :)

היי אודי, קצת נפגעתי מתשובתך להודעה שרשמתי. אני לא בודקת מתי הייתה מחוברת, עוד בתחילת הטיפול חסמתי את האופציה הזו אצלי, כי כפי שחנה רשמה, זה באמת לא עושה טוב. אבל כן, אני מסתכלת בתמונה שלה, והיא מחליפה תמונות בתדירות של תיכוניסטית! לא יודעת, מרגיע אותי לראות אותה, מזכיר לי שהיא עדיין קיימת איפשהוא. ולא בדמיון שלי.

אין צורך בהתנצלות ותודה רבה לך על הכל!

היי אודי, בהמשך להודעה בנושא "עוקבת אחריה בווטסאפ", אני לא מבינה כל כך את תשובתך ומה העניין הגדול... גם אני לפעמים מסתכלת על "הנראה לאחרונה" של המטפל וזה מרגיע אותי ומזכיר לי שהוא קיים, חי ונושם. שום אסון גדול לא נגרם מזה. גם סיפרתי לו באחת הפגישות וזה לגמרי בסדר מבחינתו. למה זה כזה ביג דיל??? לא ברור לי.... אגב, גם בפייסבוק הסתכלתי ונשבעת לך שהאדמה לא רעדה. התאומים שלו ממש חמודים והוא ממש לא פוטוגני (-; נטע.

איזה כיף לך שיכולה לראות... סליחה על רגש קנאה שעלה בי לרגע שיכולה לראות אותו בחיים האמתיים עם הילדים שלו.... רחל.

לא נורא בכלל ואפילו די טבעי.

אני ממש אמרתי לפסיכולוג שלי שקשה לי עם זה שהוא יטפל בידיד שלי, שתי פגישות דיברנו רק על זה, רק שהוא בשיחת טלפון לא קישר בינו לביני, טען שמתקשרים אליו כל יום המון אנשים לבירור...ואחרי שהוא אמר לו שייפגשו, אמרתי לפסיכולוג שלי על זה ואז הוא קישר... השאלה שלי אם זה היה נכון לחזור לאותו אדם ולהגיד לו שלא יכול לקבל אותו מסיבות אישיות- ולהפנות אותו למטפל אחר, או שהוא כן היה צריך לקבל אותי כי כבר אמר לו שייפגשו...? הוא בחר להיפגש איתו, ולעשות את זה מאחורי הגב שלי....והכי כאב לי שהוא בכלל לא הבין אותי, ועוד האשים אותי... יש סיכוי לשינוי בטיפול כזה מורכב??? אני מרגישה שהוא מפחד לנטוש את הטיפול כי חוויתי חווית נטישה כואבת, אבל בפועל מה שקורה ומה שנשאר גרוע יותר מאשר לעזוב... רחל.

מבינה אותך אבל תנסי להבין גם אותו מדובר בפרנסה שלה, וזה לא בן משפחה ואולי הדברים לא היו במאה אחוז ברורים השאלה אם הוא מספיק דיסקרטי, אם כן, מה איכפת לך? העיקר שלא יעביר מאחד לשני

ההסבר יהיה מוזר אבל אני מקווה שתצליח להבין:( ולא, לא השתגעתי... )לפעמים יש סיטואציות שאני חושבת שהם לא קורות באמת ושאני כאילו אתעורר וזה לא יהיה או אני חושבת שהרגע הספציפי הוא לא רגע אמיתי, אלא הוא זיכרון של משהו מהעבר. אני לא יודעת אם זה קרה לי בעבר . אולי פשוט לא חשבתי על זה קודם, אני אתן דוגמא . שבת בצהרים ארוחה משפחתית אני כאילו מתנתקת מהשולחן ורואה את הרגע הזה מחוץ לדמותי כאילו זה משהו שאני נזכרת בו ולא חווה אותו באמת. ועוד המון דוגמאות זה לא אני , זה אני אחר . מה קורה פה?

ואיפה הייתי עד עכשיו? זאת אומרת מה לא ידעתי שאני עושה את זה??? וכן ברקע יש אירוע מתמשך טראומטי ( הנה אני מודה בפניי) האמת שזה מוזר לפעמים אני דווקא רוצה לעצור רגע ולפעמים נראה כאילו הרגע הוא עבר. נכון שלא השתגעתי... לספר לה היא לא תצחק עלי?

הי לך גולם, בשיחות עם איש/ת מקצוע. רק כך...... לאט אבל בטוח. תאמיני לה.....תאמיני בך הילה

אני כועסת מאד מאד!! לא יודעת איך להסביר את זה כרגע. מאד כועסת.......אוףףףףףףף!!!! מעצבן נורא. למה זה צריך להיות ככה!? אחרי שאני כל כך מתאמצת?

אמרתי לו שגרם להשלכות מאד לא טובות. ושאני סובלת מזה כיום. ושהוא חייב הרבה טובות. לא היה לו איכפת. הרגשתי שאני מדברת לקיר. אחרי זה הלכתי משם ובכיתי המון. הרגשתי ששם מולו מסך ולא רואה כלום. חושה שהוא בסדר. אני כועסת.

רוצה לעשות לך 'טובה' שתרגישי יותר נעים קחי ממנו רק את הטוב, מה שלא עושה לך טוב פשוט תדלגי את שם מתוך רצון לכן תקחי רק את מה שמיטיב אתך

אני לא הייתי שם מתוך רצון. הוא כפה עלי כשהיתי ילדה קטנה ופגע בי. הוא היה גדול יותר. הוא אדם רשע ואין בו טיפה של טוב. מבינה שרצית לעזור לי תודה בכל אופן.

חשבתי שדיברת על כך שהוא מציף אותך

תעזור לי בבקשה תעזור לי

מרגישה את הקושי שלך להרגיש, להתמודד, העייפות לכתוב, להיות.. את רוצה לספר לי קצת?.. אני פה. ואם לא מתאים - אז רק רוצה לשבת לידך, ולהזכיר לך בשקט, בלי שאפילו את תשמעי, רק תרגישי, כמה את חזקה ומיוחדת. רחל.

להמשיך....... לקום בבוקר

למשל יש לי עבודה שאני עובדת בה. נחמדה אבל לא משהו מיוחד, פשוט, זה לא מעניק לי איזה הזדהות עם התפקיד. סתם תחביב. ולא מפיקה כ"כ חיבור לתחושת זהות לעצם העובדה שאני שייכת דווקא למשפחה שממנה הגעתי. בייחוד שזה נוגע לאמא שלי, לא אוהבת לחשוב שאני בת שלה והמשך מורשת כלשהי שקשורה אליה. אין לי מן חיבור שכזה למשפחה. סתם נולדתי להם וזהו. לא אומר שום דבר מיוחד. ויש את הסטטוס בבט"ל ועם זה לא נעים לי להזדהות כי זה לא משהו מחמיא. פעם מאוד הזדהיתי עם העובדה שיש לי הפרעות אכילה. חשבתי שזה מגניב, זה כן נתן לי תחושת זהות, היום זה מעציב אותי כי כבר מבינה שזה עלוב ולא מגניב בכלל. אני אפילו מתביישת לציין שהתמודדתי עם זה. אז עכשיו לא יודעת ממש מאיפה לשאוב את תחושת הזהות שלי. מרגישה תלושה. כאילו שעד עכשיו כבר הייתה אמורה להיות לי כזאת וזה לא קרה. האם אדם יכול להיות בלי תחושת זהות? בלי כרטיס ביקור שכזה . סתם להיות? סתם לעשות? ואולי זה יגיע בהמשך?

היי אודי, שאלה שהתעוררה לי היום, האם יש קשר בין קביעות אובייקט לאמונה באלוהים? הקשר שאני חשבתי- בקביעות אובייקט,אם הבנתי נכון,יש תחושה שדמות משמעותית נמצאת בתוכך.שגם כאשר אתה כועס,עצוב,שמח.יש קול פנימי,מישהו להישען עליו. אנשים שמאמינים באלוהים מתארים כך את החוויה שלהם.מישהו ששומע את תפילתי,קשוב אליי ושומר עליי. וגם,האם אנשים שיוצאים לשאלה-יהיו אותם אנשים שלא סומכים על אף אחד........? יכול להיות שעשיתי סלט..... הילה

היי אודי, זאת בדיוק היתה הכוונה שלי. נניח שמי שגדל בחברה החרדית.במקרה הראשון מדובר באדם שגדל עם אם מיטיבה.שמספקת את מרבית הצרכים.ככל שהזן עובר האם מופנמת בקביעות אובייקט. ושוב נניח שאותו אדם מתחנך להאמין באלוהים. מכיוון שהוא חווה קביעות אובייקט הוא מסוגל להשליך את אותה קביעות אובייקט על אלוהים. שהוא אכן דבר מומצא.ורטואלי. הדוגמא השניה.אותו אדם גדל לאם לא יציבה.הוא מפתח דפוס היקשרות נמנע.לא מצליח לפתח קביעות אובייקט. השאלה שלי,האם האדם בדןגמא השניה יעזוב את הדת? בטענה שהוא לא מאמין באלוהים? מכיוון שמעולם לא הופנם אצלו קביעות אובייקט? באמת דיון פילוסופי....... הילה

לשם שינוי לבטא משהו חיובי? בייחוד שנראה לי כתבתי פה כמה פוסטים ברצף באורך הגלות... :p אפשר להגיד אפילו חג שמח? מוזר לי לאחל דברים ש'נהוג' לאחל. אולי אתרגל קצת איך זה להיות 'נורמלית' ולהתנהג כאחד האדם בתרבות שבה אני חיה במקום להיות איזה אנטי מתבודדת. שינויים זה דבר קשה . מרגיש לא טבעי כזה. שיהיה לכם חג שמח

מימה , התרגשתי... גם אני אומרת תודה גדולה על המקום המופלא הזה בעיני.. אני יודעת שאין לי בחירה לגבי מצבים שנולדתי אליהם. קרי, לא בחרתי למי להוולד, מתי להוולד, באיזו תקופה, מגדר וכו' כן יש בידי את הבחירה איך לפעול.. כלומר, אני מאמינה שאף אם נולדתי להורים שמסיבותיהם הם, החסירו ממני את הצרכים הבסיסיים ביותר, אף אם אני משחזרת בטיפול וכו', בידי לבחור האם להתקע במקום מסויים או לבחור אחרת.. מימה, חנוכה עכשיו, אינני יודעת האם את בוחרת להדליק נרות.. אני בוחרת שכן להדליק.. אני אוהבת את החג הזה. אוהבת להביט בנרות הדלוקים שמרצדים ומחייכים אלי, אני אף אוהבת להתבוננן בחשיכה שבחוץ, לעיתים אף גשם שוטף וקור.. אוהבת להרגיש כשאני בפנים את האור אל מול החושך שבחוץ.. עניין של מיקוד,משנה את ההרגשה וממילא ממלא אותנו באנרגיה חיובית.. מעגל קסמים חיובי :) חנוכה מאיר לך מימה..

התסכול שהיא כפתה עליי שם היה שבירה של הנפש והרוח. כאשר אני ביקשתי עוד זמן היא סירבה לתת. היא אמרה 'את לא צריכה'. אני לא הבנתי למה היא אמרה את זה. בטון סמכותי נחרץ וקר היא אמרה. מי הכלבה הזאת שקבעה דבר כזה לגבי הבקשה שנשאה עמה את תקוותי שבאמת אכפת לה ממני? הבעיה הייתה שתפסתי את הקשר איתה כממשי. כאילו התפקיד שלה כפסיכולוגית היה להעניק לי טוב. למלא חוסרים ולאפשר לי להמריא בחיים. במקום להעניק לי טוב היא תסכלה ועשתה לי חוויות של שחור משחור. של כפיית סמכות והשפלה בלי אנושיות. אני זוכרת גם חלקיקים אחרים שהיא אמרה דברים טובים וחיוביים. זה קצת מאזן לי את התמונה שלה. אבל הרוב היה לא טוב ואני זוכרת שצווחתי לה בטלפון בתא קולי כמו חיה פצועה 'בסהכ רציתי דברים טובים. למה עשית את זה??'. ואז סביב התסכול שהיא כפתה עליי בעקשנות נטולת לב ונשמה בעודה מסרבת לי ומשקרת לי בסיבות מטופשות למה היא לא יכלה לתת לי עוד זמן היא הפכה כזאת רעה. היא הפכה לרוע. ואז אני הפכתי לרוע. ומאז התוקפנות בתוכי כמו רוח רפאים שנעשה לה עוול אני נזכרת וקשה לשכוח דבר כזה. מדוע ככ קשה להתאושש מהחוויה כזאת מטופשת של מישהו שלא נתן לי × זמן? זה בכלל לא הזמן עצמו. זה התקווה. לתוך החצי שעה הזאת והכמיהה שתעניק לי הטענתי את התקווה והאמונה שהעולם יבוא לקראתי. היא קבעה שלא. היא הפכה לאוייב שמסרב לאשר עבורי שמגיע לי. ואז זה נהיה לעבר טראומטי חדש. להגיע לטיפול לפגישות איתה הפך למעשה של השפלה עצמית שלא יכולתי לשאת. היא מסרבת לתת לי זמן משלי אבל דופקת בלי בושה תעריפים לזמן שלה ומצפה שאני אחיה עם זה בשלום? כבר לא רציתי ללכת. רציתי שהיא תמות. ורציתי שהיא תראה כמה קשה לי ואני סובלת וכמהה לתיקון. שתראה לי שהיא אנושית. שאכפת לה. שתושיט יד. שתעזור. היא לא עשתה את זה. זה תמיד נשאר 'תגיעי בכללים שלי או אל'. בכללים המשפילים ההם שאף פעם לא הבנתי למה רק לצד אחד מותר לקבוע אותם ובכך לחרוץ מיהו החזק ומיהו אף אחד. מיהו הרשאי ומיהו אף אחד שאם הוא זקוק לעזרה אז החזק אומר לו 'בתנאים שלי בלבד'. אין משפיל מזה שאדם זקוק לעזרה ובעל הכח מנצל את מצוקתו כדי להכתיב לו באיזה כללים יקבל סיוע כלשהו. יכולנו לדבר על כל זה. יכולנו אולי לעשות עבודה טיפולית אבל היא אמרה שאני מטרד ואני זעמתי שהיא בכלל לא הסבירה לי מה זה טיפול פסיכולוגי ומה הכללים שלו. למשל שגבולות לא מרחיבים כי זה כלל. במקום להתיימר לשקר לי עם תירוצים מטופשים. והייתי יכולה לומר לה 'למה כלל?' היא הייתה אומרת 'כי מתסכול גדלים וצריך ללמוד דחיית סיפוקים'. ואז הייתי יכולה לומר לה 'אין בעיה. אבל חתיכת חוצפנית שכמוך, את לא חושבת שהיית צריכה להסביר לי את זה מראש אם אני משלמת לך פה כמה מאות שקלים לשעה אין לי זכות להבין על מה??' הם שמו את עצמם מלמעלה. ככה. מתבוננים. מנתחים אחרים. לא ברור מהיכן היוהרה הזו. היום אני כבר לא נאיבית יותר אבל לא ככ מאושרת. אני מקווה שיחזור לי האושר בלב ורצונות ואמונה. ואם למדתי משהו מהטיפול הזה זה שתסכול לא הורג, גם אם מרגיש שהוא הורג אותך בפועל הוא לא. עובדה הנה אני כאן. עכשיו רק להוכיח שהנפש יכולה להתאושש ולהמשיך הלאה למרות כל הזעזועים בנרקיסיזם ובזהות שעברתי. היא בעצמה אמרה פעם 'התחלה חדשה'. היא רצתה שיהיה טוב אבל התמודדה בצורה חסרת אחריות עם הרע שנהיה. אני אפילו לא הייתי מודעת לסיכון הזה שיכול לקרות ככה. ושגיליתי כמה קשה לי לשאת מצבי אי ודאות היא חייכה . אני הייתי נסערת והיא חייכה. כמו התעללות קרת לב. מה משעשע בזה לראות אותי שם מתפתלת מרוב חוסר פשר ? מזדעקת 'אני כבר לא מבינה כלום'. מה היה ככ משעשע בזה? היא חייכה. בגלל חוויות צורמות כאלה שהיו אני חשה שנאה לדמותה יותר מאהבה. בטיפול מוצלח המאזן הזה היה אמור להיות הפוך. יותר אהבה משנאה. לפחות אפשר לבטא פה כל מיני זכרונות שנאגרו לי. לפרוק אותם ממני. הלוואי והיה אפשר לרוקן את זה ככה ולשכוח. החוויות שם היו ככ עוצמתיות רגשית ולכן קשה לשכוח. אבל קורים גם דברים אחרים בחיים שלי מן הסתם. גם דברים אחרים מעסיקים אותי. הבעיה שהאנרגיות שלי מדולדלות כאלה כי בראש מלא מחשבות וחרדות והתנגדויות והמנעויות וקשה לי בצורה חלקה לרצות להציב מטרות קדימה לעתיד ולפעול למימוש שלהן. זה גם תמיד יהיה מטרות משניות ולא ביטוי להתפתחות רציפה. תמיד אהיה בחזקת 'התאוששות צמיחה לאחר משבר' ולא פשוט 'צמיחה!' טבעית, רציפה. זה מעציב אותי שזה ככה. אבל כנראה עדיף ככה מכלום. למרות שתמיד הייתי די טיפוס של הכל או כלום פעם. קשה לי להשלים עם הכוחות המדולדלים של עצמי כיום. ולפעמים אני מרגישה משבים אופטימיים של עוצמה ויכולת אבל זה לא מחזיק לטווח ארוך ברציפות. תמיד תנודות. והתנודות לכשעצמן די מעייפות. אדם חזק צריך לדעת לקבל עזרה. לי קשה עם זה אבל אני יעשה את זה ואבלע את כבודי האבוד. נראה מה יש ל'ממסד' להציע לי בזכויות וכאלה. ננצל מה שאפשר לקבל. למרות שממש קשה לי להכיר בזה ולהשלים עם זה שככה אני נעזרת. שלא הצלחתי לבד בכוחות עצמי להמריא בעולם.

אודי, המילים הבטוחות שלך.שתחול הקלה.שאתה יודע ואתה בטוח בכך גורמות לי להסדיר נשימה. אתה יודע אודי? אני לא רוצה להיות גיבורה.אני רוצה להיות אמא. צורך אנושי,בסיסי.וזה אקסיומה שלא ניתנת לוויכוח. אני מנסה לאחרונה להביא את הכל פנימה לטיפול. שדברים לא יזלגו החוצה. עייפתי מלכתוב הילנ