זה לא ככ נעים לראות גן סגור

היה לי קצת קשה להכנס בצהריים ולראות שפיספסתי אבל האמת אודי ששמחתי בשבילך שניכנסת בשעה סבירה ולא באמצע הלילה. ימים לא קלים יותר מידי משפחתיות מאולצת. עדין לא נימצאת במקום שלא הולך לאן שקשה. כי יודעת שגם אם אני אחליט לא ללכת זה יהיה נורא קשה להיות בבית ולדעת שאני היחידה שלא הלכה מבלי שאיש בכלל יודע למה. מחר(היום) שוב מפגש משפחתי קשה לי.. כבר שלושה ימים חיה בחלומות בהקיץ בסרטים שאני בונה לעצמי (סוג של דיסוציאציה )שתוכנם מספיק קשה כדי לגרום לי להרגיש עצב וכאב ולעיתים גם לבכות כאילו זה באמת. דרך מתוחכמת של המוח לא לגעת בכאב האמיתי. (כל ילדותי הייתי שם) האמת שאם זאת לא הייתי אני הייתי עושה עלי מחקר המוח האנושי כל כך מדהים. אודי צריכה יד וכוח כדי למשוך את היום הזה שמחכה לי מפגש עם אחד הפוגעים ועם כל מי שלא ראה..למה אני עושה את זה לעצמי..כי יש בהם מהטוב ויש בהם מהרע..וילדיי שלא חשופים לזוועות שעברתי צריכים נורמליות של סבתא ודודים.ואולי זה רק תרוץ כי עמוק בפנים הקטנים עדין מפנטזים שיראו אותם ואולי בגלל זה היה לי כל כך קשה שכבר הלכת ...