איך?

איך מפחיתים את תחושת האשמה, שבגללי הטיפול כשל?.. ששיגעתי אותו עם החוסר אמון שלי בו??? שהתרחקתי תמיד, וגם כשהתקרבתי - נבהלתי ממש ונסוגתי אחורה... שבגלל שנזקקתי בתקופה האחרונה יותר מידיי? שהוא כבר לא יכול להכיל אותי? שכבר אין לו כוח אליי? אני מאשימה את עצמי בלי סוף. וזה קשה, קשה לי ככה... ורק רציתי להוסיף...שאתה איש מיוחד. שאפשרת ומאפשר להיות פה בשבילי, בשביל כל מי שפה. זה לא מובן מאליו בכלל. רחל.

למה אשמה? הוא הציב תנאים מסוימים. לך לא התאים ובזה נגמר. לא חייב להתאים לך! גם לי לא התאימו התנאים שניסו להכתיב לי בטיפול. למה שתרגישי אשמה מזה בכלל? שמה שהם מנסים להציע לא מתאים ולא מספק את מה שאת היית רוצה לקבל? מניסיון אני יודעת שמתי שהמטפלת הציבה לי גבולות שלא יכולתי לעמוד בהם אז הרגשתי אשמה נוראית כל פעם שעברתי אותם כי כאילו אני מפריעה ומציקה לה, אבל מצד שני הרגשתי גם כעס רב שהיא לא הייתה מוכנה לספק לי באופן בו הרגשתי שזקוקה. תמיד השאירה צורה של תסכול. תמיד. ובעצם זאת אפילו העבודה שלהם לא להתאים את עצמם בצורה מלאה. 'התמודדות עם חסר'... אז הנה. את מתמודדת. מרגישה חרא מזה, מרגישה כשלונות ואשמות.. עזבי. הוא הציע משהו שלא התאים לך ולכן הסתיים. בגלל שנקשרנו אליהם רגשית ונתנו למטפלים האלה יותר משמעות ממה שמגיעה להם נהיות לנו כאלה דרמות אחכ בעולם הפנימי. הם קוראים לזה 'העברה'. ככה הם מסתכלים על זה מבחוץ ומלמדים אותנו גם לנכר את עצמנו מהלב והרגש ולהסתכל מבחוץ . רק ככה אפשר להתמודד איתם.