לרצוח את הנשמה עם המבט הזה

שמתבונן מבחוץ ומנתח מבחוץ במקום להתחבר אל הרגש ולהחיות אותו מבפנים. בסהכ רציתי דברים טובים. זה מה שרציתי כאשר פניתי לטיפול פסיכולוגי. שמישהו ישתתף איתי בטוב ויהיה טוב ואצבור טוב. שיהיה טוב. ומה קרה? התנשאויות השפלות תסכולים שחזורי תופת 'נכות נפשית' זעקות לעזרה, זעם מטנף את הנשמה. ובסהכ רציתי טוב. איך זה ייתכן? למה ישבה מולי מישהי שהתעקשה לתסכל תוך כדי שהיא מחייכת ואמרה לי נאנחת ' דרך הכאב רחלי. לעבור דרך הכאב'. לא הבנתי מה עשיתי לה. למה היא אומרת לי דבר כזה? לפחות הייתה מסבירה לי. איך אפשר להנות במלאות מהחיים עכשיו אחרי שהיא אנסה על ההכרה שאין זמן אין זמן אין זמן ועכשיו אני בת 33 מרגישה בת 83 שכבר אין זמן, אין תקווה, אין זמן... למה היא אמרה את זה ולחצה את זה ש 'אין זמן'? למה היא עשתה את זה ככה והכריחה על הזכרון שלי חוויה כזאת של משבר . מתקווה לשבר. משבר. אני רוצה להשתחרר ולהנות. החלטתי שאפקיר את עצמי. כמו בהתאבדות אבל לא במוות. בחיים. אפקיר את עצמי לחיים. אני לא מסוגלת להכיל את החוויות של עצמי. אז אפקיר את עצמי בלי להכיל. בלי לחשוב. עם החושים החרדתיים השבורים שלי. ככה. קודם אלך לאיבוד. אחכ אנסה לחשוב מה חוויתי שם. העיקר שכבר אחווה משהו אחר ועוצמתי ואחר עד שימחקו לי כל הזכרונות מהעבר ורק ההווה ישאר