לאודי בהתיחס להודעה של נירית.מקוה שזה בסדר שמגיבה

אווו....מעניין.אודי תשובה יפה לדעתך?? כנראה זה באמת תלוי במה שמתפתח..,ובמשתתפים ...,אם את נירית למשל זה הרגיע. אותי תשובה כזו אני מניחה, היתה מלחיצה ומבלבלת. ביחוד אם היה מדגיש שהאינטימיות הקדושה הזו,אפילו עמוקה יותר מזוגיות, והיה אומר ש"איתי בפרט"...,אין בזה איזה מסר רב משמעי שעלול לבלבל?? מה זה אומר משפט כזה? אותי זה זורק לגבר-אישה, לאינטימיות, לעובדה, שאם העלתי שמקנאה באשתו שיש לה אותו, ותשובתו אליי , כזו, אז.., מצד אחד הייתי שמחה מאד לשמוע את זה ,את מה שמרגיש כלפיי, את העוצמה, ובטח שאני "המועדפת" משאר המטופלים, ואפילו אולי מהקשר הזוגי שלו,באיזשהו אופן , אם יש יותר אינטימיות במפגש שכזה בייננו..מאשר בזוגיות. אני מניחה שזה בעיקר היה מעסיק אותי (מאחר וגם ככה זה מעסיק אותי עם כל ניואנס שלו, חיוך,כמיהה,רצון,קנאה, דיבור, תיסכול, כעס ועוד ועוד...) מנגד...,זה גם היה אולי מפחיד...? לא יודעת. המטפל הקודם, מהרגע הראשון שפגש בי הדגיש כמה אני מיוחדת עבורו.יפה. חכמה. אינטילגנטית. כמה הוא מתגעגע אליי מעבר לפגישות, חושב עליי, שמח בבואי, עצוב בלכתי ושנגמר לנו הזמן, וחושב עליי הרבה מעבר.ושאני המטופלת העדיפה עליו.ואפילו הפליא לספר לי דברים על מקרים עם מטופלים אחרים,שקצת עוררו את השתאותי האמת. וגם שיתף אותי היכן גר מה מצבו המשפחתי ילדים וכו'..., ושמחתי להיות המועדפת והנבחרת. אבל זה ליווה אותי, ולא ככ ידעתי האמת איך להתייחס לכל זה, בעיקר שלא ידעתי למה הוא בדיוק גם מתכוון??זה רק פשוטו כמשמעו?? או אולי יש שם משהו איתי מעבר?? את הסוף כבר סיפרתי פה..., היה מר מאד. וממטופלת עדיפה שמעוררת ככ הרבה אהבה וחיבה, הפכתי בעינייו למטעה. למשהי שכבר לא יכל לסבול יותר, שייסרה אותו במפגשים סיזיפיים מלאיי כעסים(היתי רק פעם בשבוע , וזה היה ככ ככ מעט וקשה).עד שבסוף כבר אמר שאין בו שום אמפטייה כלפיי וגם לא אהבה. זה היה נורא. והכאב כמובן היה גדול.המילים היו קשות ורבות, כולל הנטישה אחרי התחלה מבטיחה כביכול ואמונה גדולה שלו בי ובטיפול, ובעיקר אני הרגשתי אשמה, כי כביכול אני זו שהטעתי.הזוי , עד ממש עד בלתי נתפס האמת.ואולי בעיקר מה שכאב שבסופו של דבר אני זו שרומייתי ולא הפוך.ועד היום תוהה מה זה היה בעצם כל זה??איך מקיצוניות אחת נהייתה קיצונית שנייה? ואולי בכלל מההתחלה הוא סתם שיחק איתי בכלים טיפוליים כביכול ?? ולא באמת התכוון למה שאני פרשתי או מה?? האם אני זו שלא מבינה? אחרת מה?? ועד כמה אפשר לסמוך גם על טיפול ומטפל ועל דברים שנאמרים על מידת כנותם ואמינותם וכוונתם?? הוא כמובן לא ענה אחכ על שום דבר מכל התהיות הללו שהפנייתי כלפיו. חוץ מלהגיד שצר לו מאד שכך ניהיה. זה לא מספיק טוב בעיניי. בכל אופן נותרתי מאד מבולבלת. היום עם המטפל שלי, קיים הרצון לשמוע את הדברים החמים האלו מצד אחד, מה הוא מרגיש כלפיי(ואני גם יודעת שהוא כן) ולהבין מה זה אומר, ואיך גם להתייחס לכל זה?? אבל לא נוח לי לעלות את זה. זה כמובן מביך אותי מאד. בייחוד שאני מרגישה המטופלת הקטנה ,ומי אני בכלל מולו , ובטח גם כשנשוי. אבל גם הוא ביוזמתו ולמרות שהיו הזדמנויות שיכלו להתאים, לא יזם על זה דיבור. למה בעצם?? התעלמות מזה עדיפה? או שזו אחריות שלי?? או מה?? זה לא "חומר טיפול" לכשעצמו??