אודי

במקרה קראתי את הודעתה של במבי על ההרצאה שנתת בכנס בפוטותראפיה, ונזכרתי שציפיתי בו בעבר. אנורקסיה ובולימיה לא כזה מדבר אלי , אך כן התחברתי לטענה שההפרעות האכילה האלה הן תסמין לצורך בהזדקקות . אני בעיקרון אז חשבתי לעצמי האם גם ההתמכרות שלי לאלכוהול היא מעין התנגדות לצורך שלי / תלות שלי במטפלת . אנו יחד כבר 5 שנים כמעט , והיום אני מרגישה שאולי הסיבה היחידה שאני עדיין שותה היא כי לי זה מרגיש שאני צריכה לבחור בין תלות בבקבוק (שלמרות כל החסרונות בו הוא בחיים לא "ינטוש"), לבין תלות בה . אני מוצאת את עצמי פחות מתנגדת לקשרים שהם הדדיים במהותם , כלומר שהתלות היא הדדית מאשר לקשר החד סטרי שיש לי עם המטפלת . למרות שהקשר בינינו טוב והיא יודעת שיש לי בעיה עם המיקומים השונים בקשר שלנו, אני עדיין מתה לשתות לאחר השיחות , וזה ממש מרגיש כאילו זה נובע מתוך התנגדות לתלות בה . זה אפשרי שההתמכרות שלי היא תגובה לצורך שלי בה ? מן הסתם ההתמכרות שלי התחילה באמצע גיל ההתבגרות בעיקר עקב פוסט טראומה כרונית אבל היום שאני כבר בת 27 ועברתי טיפול וכביכול אמורים להיות לי כלים אני עדיין לא וויתרתי על השתייה . אני נאחזת בזה אף יותר חזק ככל שאני נקשרת אליה יותר . אולי בגלל מה שעברתי אני חווה את המקום של התלות כהשפלה , של יחסי כוחות .הכוח מימלא אצלה כי היא המטפלת אבל עצם האהבה שלי אליה רק מעצימה את הפחד שהיא תפגע בי . אך למרות כל מה שרשמתי חשוב לי לציין שבקשרים הדדיים וסימטריים , כאשר התלות היא הדדית אין לי שום התנגדות לתלות . כלומר עם חברות אני לגמרי מנהלת קשרים ארוכי טווח ויציבים אבל בטיפול אני לגמרי דפוקה . לא מצליחה להבין את עצמי לפעמים . כל צעד שאני מתקדמת שם איתה אני הולכת 4 אחורה . למה ?