יאוש קיומי

אני חווה איכות חיים טובה ללא מחסור יעדים שהושגו מאוזן בהרגשה העצמית! אבל דברים לא מאתגרים אותי כמו בעבר ויותרמזה סידרתי את חיי שיהיה מרחב וזמן לזמן פנימי קריאה התרחבות עדין היאוש הקיומי הוא בלתי הפיך כי הפרספקטיבה נמצאת עמוק בהכרתי ובהיותי טיפוס משימתי. להוט ליעדים עבדתי רבות למתן זאת! וההרגשה טובה מהתמתנות אבל אין חזרה ממנה היציאה מ"חוץ לרחם" היא לכיוון אחד לא? נותר לשלם את מחיר התודעה? לפעמים יש הכלת המציאות סביבי לפעמים ביקורתי מעט!? ככה ממשיכים זה המחער לתמיד?