מתגעגעת וגם לבמבי

הייתי היום בטיפול המטפל אמר לי מילים נוגעות קרובות ראשוניות וזה גורם לי לגירוי ולרצון להיות לידו אני זקוקה לו. נורא אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה קטנה .... אין לי שליטה על זה ..... ;( הילה נ.ב במבי מה שלומך ?? שמתי לב שאת לא כאן לאחרונה חושבת עליך אם מתאים לך תכתבי

הילה יקרה.. גם אני זקוקה מאוד מאוד למטפלת שלי והגברנו פגישות, במקום לדבר או מיילים שפעם הייתי שולחת לה... אז היום זה פשוט להגביר פגישות...שזה טוב כנראה... ואודי כתב פעם שזה טוב להתגעגע... ובמבי, גם לי את חסרה, תכתבי לנו? רק אם מתאים כמו שאת תמיד כותבת לנו :)

נכון, אני כבר לא כל כך כותבת .. אני מרגישה שנעשה בפורום קצת כמו גו'נגל ..צפוף מאוד ,לוחץ ורק מי שיש לה מרפקים חזקים, מצליחה להנכיח את עצמה ובגדול.. המצב הזה, (כמו בחיים) גורם לי ללכת מס' צעדים אחורה..לזוז הצידה,לעמוד בצד בשקט ולצפות ממרחק.. ואני רואה אתכן וגם בנות נוספות.-כן, גם אני ראיתי את השיר ששלחה מיקה ורק את מיכל הגבת לה. אודי, אתה לא ראית (?) גם ראיתי את המשך תגובתה של רוני שנשארה מיותמת ללא תגובתך.. אני חווה פה בפורום אלימות מילולית שחוזרת שוב ושוב ושוב ע"י אותה אחת בהודעות חוזרות ונישנות.. פניתי כבר פעם אחת אליך אודי וביקשתי שלא תאפשר את האלימות המילולית הזו כלפי מטפלים או כל אדם באשר הוא אדם.. ענית לי שיש לה צורך בונטילציה היות ויש שם הרבה כאב (??? אני מקווה שאינני טועה) לא יודעת איך הטיעון שלך מסתדר עם כללי הפורום שאתה בעצמך העמדת בראש הפורום למשתתפים פה. לי מאוד מפריע.. כנראה שלא רק לי.. הילה ג"כ פנית וביקשת להפסיק את ההודעות הללו שחוזרות ונשנות ,ועם כל כך הרבה אלימות מילולית.. קיבלת תגובה שאת לא חייבת לפתוח ולקרוא את ההודעות הללו.. חשבתי לעצמי, אולי באמת לא אפתח את ההודעות הללו ? אז ישנה הודעה שלא צריך לפתוח אותה ,היות והאלימות המילולית צועקת כבר בכותרת.. גם קשה שלא לפתוח הודעות אלו כיוון שהתחושה כאן היא כמו בדינמיקה קבוצתית ...כשאני בוחרת שלא לפתוח הודעה מסויימת התחושה שלי היא שהשייכות שלי נפגמת..אני לא בענינים.. כן, כמו שאשתתף בקבוצה, וכשמישהי מסויימת תדבר, אסתום את אוזני בשתי ידי.. לא פשוט.. אני גם מרגישה שאותה אחת מצליחה לשאוב ממך אודי המון אנרגיה דרך הודעותיה.. לא יודעת.. מרגישה שאני גם מקנאה בה. מרגיש לי שאודי אתה הכי אוהב אותה . גם מרגישה שאין לי מקום בפורום ואין לי כוח לדחוף עם מרפקים. גם כועסת עליך אודי שאתה לא שומר על הפורום מספיק ולא אוכף את הכללים שאתה בעצמך העמדת כלפי המשתתפים פה. ואולי אני גם עושה ספליט ? "שמה" על אותה אחת מחשבות ורגשות שאני לא מרשה לעצמי לחשוב ולהרגיש? (הרי גם אני הייתי מטופלת פעם ע"י מישהי שנפגעתי ממנה ) לא יודעת... קשה לי מאוד בפורום בזמן האחרון.. ותודה לכן הילה ומיכל יקרות שפניתן אלי.. לא ברור מאליו בכלל.. במבי.

היי במבי, תודה שכתבת ככה והסברת. פחדתי להושיט יד שתיחווה חודרנית ולשאול מה איתך, לכן אני שמחה שהילה יזמה את הפנייה ושנענית לה בחום. הרצת לי הרבה מחשבות בראש. ג'ונגל, כתבת. בו עצים גדלים פרא, לא מטופחים, מתחרים על הישרדותם לפי גובה, רוחב עלים. ואילו זה ההפך מחממה, בה הגנן מסדר הכל, מווסת את הטמפרטורה, שומר על הכל בתוך הערוגה המתאימה. הרגשתי אמביוולנטיות כשקראתי את ההודעה שלך. מצד אחד, אני מבינה את הרתיעה מהג'ונגל. יש משהו מלחיץ, מערער במחשבה שאין לך את החלקה המובטחת שלך. שיש עצי פרא ומטפסים ושלל דברים שמסתירים לרגעים את השמש. עצוב היה לי שכך את מרגישה. ואילו בחממה מרופד ומותאם, אפשר לגדול לאיטך, המזיקים מבחוץ מופרדים בעזרת שכבת זכוכית. מצד שני, גם החממה לא מושכת אותי. היא סינטטית מידי, לא אמיתית. זה נכון שפנייה לכאן ופנייה לטיפול קשורה באיזה חיפוש אחר מקום מוגן וגם הטיפול מנסה להעניק את זה. אבל מה שהתפספס התפספס ולא נוכל באמת לגדול בחממה, כפי שאולי אפשר קצת יותר כילדים. בלית ברירה העולם האמיתי עם כאביו ומשימותיו הבוגרות ניצב מולנו מידי יום. בטיפול (ובמידה מסוימת אולי גם בפורום) מנסה להתקיים הגישור הקטן הזה, חממה קטנה אך לא מנותקת מהחיים, פינה קטנה שגנן אוהב מטפח בחום ובדאגה. כשיורדים גשמים חזקים מידי, הם מציפים את החלקה. הגנן לא יכול למנוע את המבול, אבל יכול לדשן את האדמה ולדאוג לצמח ככל יכולתו וניסיונו כדי שלא יירקב. ולפעמים גם הוא עצמו שם את החומר הלא נכון, או שוכח להשקות באחד הימים. אפשר לקחת את זה לכל מיני מקומות, בריאים, מצמיחים, חולים, הורסים. אני יודעת שצורת ההתמודדות שלי, הניסיון לגדול בלי גנן, לא אידאלית בכלל. לרגעים הייתי מרגישה שהייתי מעדיפה שיהיה פורום של שיח בינינו, בלי נוכחותו של אודי. אני מקווה שתצליח לקרוא את זה בטון הנכון, אודי. אני חושבת שהתגובות שלך מוסיפות המון ושבלי ניהולך הפורום לא באמת היה מצליח להתקיים כפי שהוא היום. פשוט נדמה לי שיש חלקות שהיו יכולות לפרוח גם בלי העין של "המבוגר האחראי", שבכל זאת היה שם מרחוק לראות שהכל בסדר. כמו ששולחים ילד לגן המשחקים ובחצי עין מביטים עליו משחק (וכמעט נופל) ומתחבר (ולעיתים נפגע). אם היינו מתערבים הכל היה משתנה. ובמדיום הזה של האינטרנט, של הכתב, אולי קשה לדעת מאיזה מרחק לעמוד. אני מפחדת לעמוד קרוב מידי, אחרות מרגישות שאודי רחוק מידי. כך יוצא, באמת, שרק מי שמסוגלת לבקש ולהסביר את רצונותיה בבירור יכולה לקבל את מה שמתאים לה. לעיתים זה נחווה אלים, אני מבינה אתכן. ובכל זאת, הנקודה החשובה לי ביותר: אני שמחה שגם להודעות הכועסות האלו יש מקום. אני גם שמחה שנוצר על זה שיח עכשיו ויהיה מעניין לשמוע את כל הצדדים. ההבדל של האינטרנט מהאינטרקציה הממשית הוא מהותי כאן, אני חושבת. תסלחו לי על ההקבלה הבאמת מוגזמת, אבל אדם שחושב על ביצוע פשע, דינו אינו זהה לאדם שמבצע אותו. האינטרנט מטבעו הוא ערוץ של פנטזיות, של "אני" אחר שנבנה בשליטה. אין משפטים שנפלטים, יש רק עריכה וכך ניתן לבנות עולמות. אני לא יודעת מה עובר על מי שכותבת את ההודעות האלו לבד בבית. מבין השורות נשמע שהרבה פגיעה עצמית וכאב מתרחשים שם. נראה לי הכרחי להשאיר את האפשרות של צינור התקשורת הזה, לאפשר את הקיום שלה גם כשהיא ככה. לפחות כאן זה לא מופנה כלפי עצמה. הלא זה חלק כל כך קשה בהתמודדות של כל אחת מאיתנו, לקבל גם את החלקים הללו בעצמנו. הייתה שנה שעבדתי לצד אנשים שבקלות ניתן לבקש להדיח אותם מהחברה, לא לאפשר לאלימות שבהם להיות נוכחת. אחרי שמכירים אותם אישית, מה שכל כך קשה כי האלימות שם בדיוק בשביל להיות החיץ כנגד זה, האלימות מאבדת מעט מההרתעה שלה. עדיין חשוב לשרטט גבולות ברורים (ובגלל זה נראה לי שחשוב לעשות את השיח הזה, בינינו, בינה, עם אודי המווסת מלמעלה), אבל גם להאמין שיש שם אדם ששווה להכיר. אני שונאת לא להסכים וקשה לי לשלוח את ההודעה הזו. אני גם ממש מפחדת שתחווי את זה כמבטל את מה שאת מרגישה וחשוב לי להגיד שבאמת עצוב לי שאת מרגישה שהכל פרוץ כל כך... לא יודעת, סליחה במבי. באמת סליחה, אני לא מתכוונת לשום רע...

במבי, לאחרונה התרחבה היריעה בפורום למשתתפות נוספות, וגם נעשה צפוף ודביק משהו..אבל זה לא אומר שהפורום הפך לגונגל בגלל זה. עד לאחרונה הדברים נראו אחרת, היה הרושם שהפורום שייך לקבוצה מצומצמת של משתתפות קבועות , והתחושה העכושוית היא, שהשליטה נשמטת מאותה קבוצה, והופכת להיות נחלת הכלל. במבי , אפשר להבין בהחלט את התסכול וחוסר שביעות הרצון. אבל זה פורום פתוח, וכל מי שמרגיש צורך לבוא לכתוב ולהתיעץ רשאי לעשות זאת. בטח לא חדשתי דבר...

מצטערת שאילצתי אותך לכתוב אבל אני מבינה מאוד..ראי הודעותיי..