במבי, ריקי, ומי שיצטרף

במבי, ריקי, וכמובן גם כל מי שקורא, קוראת את ההתכתבות שלכן למטה בעניין רב, מנסה להקפיץ אתכן לכאן קצת, למרות שאני מכירה את הרגשת הביטחון כביכול בכתיבה מאחור. במבי, הקשיבי, זה מדהים, בהמשך למה שכתבת לריקי, בדקתי בעמודים קודמים, כשרק נכנסת, גיליתי שהפעם הראשונה בה הגבתי אלייך הייתה אאל"ט כשרשמת כותרת מאד דומה לזו שכתבת ממש בימים אלו "כולנו רקמה אנושית חיה", ואז, אז כתבתי לך כמה שהתרגשתי לראות את החיבור וההשלמה בינך ובין אודי. חושבת שהעזתי בכלל לכתוב רק אחרי שהמתח התפוגג קצת. כאילו איזה מעגל - מעגל של ארבע שנים כמעט (...) – מגיע לנקודה מוכרת מעט. ופתאום את בתפקיד האחד ואני בשני. וכן, גם אני זוכרת שמות של אנשים טובים מפה. מישהו עוד מציץ כאן? בחיפושיי גיליתי שגם באותו עמוד עצמו פתחתי עץ חדש, פשוט כדי להזמין. פשוט כך. לחשוב איך גיליתי צדדים יותר ויותר נוקשים עם השנים. לאן התגלגלתי... ריקי יקרה, צריכה עוד איכשהו להיזכר מחדש איך ומה עניתי כתבתי לך, או לאלו נושאים נמשכתי להגיב (למרות שאני די מכירה אלו הם), יש לי תחושה של איזה חוט מקשר, אבל לא עד הסוף. בכל אופן, אם את זוכרת אותי עוד מהימים הקדמוניים, אז גם בטח זוכרת את חטאי שלי בשימוש בכינויים לא קבועים. אז (ומספרת גם לאודי), דווקא מאד-מאד רציתי שיזהו אותי, יחברו, אבל הייתי בקטע חזק של משחק מחבואים. אציין שלפני-כן, כן השתמשתי בכינוי קבוע מתוך הבנה, ואז היה סיפור טרולי, גם גנבו לי ת'כינוי כמשחק זדוני והשתמשו בו לרעה, ואף הותקפתי בעוצמה ע"י מישהי שהתקרבתי אליה דווקא (הפורומים עוד היו פתוחים, וכאן לא הונהגה הרשמה עדיין), וזה, כביכול, היה הטריגר לבריחות הללו. בכל אופן, הבנות הקבועות די זיהו, כמעט תמיד, הכתיבה אופיינית, את יודעת, כמו שכתבת לבמבי, אבל היו פעמים של פספוסים, לא נעים בכלל. וכפי שכבר כתבתי, היו גם מנהלים שלא חיברו אותי ביחד בכלל, ושוב, אותה הרגשה של בלתי קיימת. אולי יש גם מעבר לכינוי קבוע, אבל זאת איזושהי דרך. לגבי מה שאמרת בהקשר השכנים בהשוואה לאנשי הפורום. אני לא הכי בטוחה שכך אני מרגישה. לפחות לגבי עצמי. לוקחת את מה שאמרת לכיוון קצת אחר, אבל קשור לי - שכנים איכשהו 'מכירים' אותי פה. באופן שטחי, לא יודעים עומק בכלל או מכירים את הכתיבה שלי, למשל. הם יכולים, אולי, להבין באופן לא מודע, שמשהו אחר בגלל ההתנהגות הכללית שאולי קצת יוצאת דופן אצלי. מבחינת התרומה שלי, הדברים המשותפים בהם אני מתערבת, נוגעת, מסייעת. אבל יש מידה של הכרות. מדברת עם חלקם, ביקרתי בדירותיהם, כיבדנו גם אחד את השני בכל מיני. בכל אופן, קצת מעבר לשלום שלום ושיחות מזג אוויר. אז אני מעין אנונימית (חלקים רבים אינם נגלים), וגם לא (חלקים אחרים כן). כלומר, גם רואים. גם במקומות אחרים אני מניחה שאני באה לידי ביטוי במגוון של אופנים. ככולנו, נראה לי. אם אני חושבת על כך עוד - גם פה בפורום לא מכירים את כולי. אזכיר גם שהאיזון 'בחוץ' שונה. וגם משתנה ממקום אחד למשנהו. וחוצמזה שגם אני, בפנים, שהכי קרובה אצל עצמי, לא מכירה את כולי... ויודעת מה, לא רק שכנים, אלא הייתי כוללת גם שיחה עם סתם אדם באוטובוס או ברחוב, או בחנות. אפילו פעם אחת בודדה. למשל, אם עזרתי פיזית למישהי לחפש משהו שאיבדה, או עזרתי למישהו להגיע למחוז חפצו בעת מצוקה. אמרתי מילה טובה למישהו, סתם משום ששמעתי מחשבות שלו בקול בשיחה עם אחר. קבעתי תור לרופא ונבדקתי. לא מכירים, אבל כן רואים משהו ממני, ממי שאני. זה מזיז אצלי. הקטנות הללו. כך, אולי גם אני מכירה יותר את עצמי. אז אולי בכל זאת, בכל אלה ניתן למצוא איזשהו אלמנט מציאותי חזק (מבחינת המילוי, ההזנה) ממה שהפורום נותן? במציאות, אולי בכל זאת, רואים את השלם יותר, וכאן רואים איזה חלק דומיננטי שדווקא מאפיל על האישיות, או החלק החלש שלה? או שאולי ההיפך דווקא (כלומר, מצליחים לראות את החלש מתוך זה המאפיל)? מחשבות, סוריקטה

כאן בפורום, בהשוואה לחיים, את מתעדת את עצמך בשחור על גבי אפור-כחלחל. גם את עצמך וגם את המבט של האחרים. אפשר לחזור ולמצוא את כל אחד מהחלקים שבך, תלוי ביום שכתבת וביום שאת קוראת. (נעים לראות שעכשיו כל חלקי הזהויות דרים תחת אותו כינוי...) אפשר לראות את כל הפעמים שנגעת ועזרת ופשוט היית והשהות שלך הייתה נעימה. את יכולה להסתכל עליהם ולשייך אותם אליך גם ברגעים שקשה לחבר את החיובי לעצמך. אז דווקא בגלל הכוח העצום שיש במילים, לדעתי, התיעוד שלהן יוצר השתקפות של מציאות, שאפשר לצלול לתוכו ולהתחיל לשנות מהעבר הזה של המראה.

נעמה, אהבתי מאד לקרוא את דברייך. "שחור על גבי אפור-כחלחל" – אימצתי :-). אכן, תיעוד הוא דבר חשוב לי. כשהטוב פחות בר גישה וקשר, דברים שאני עצמי כתבתי זרים לי רגשית, למרות שברור לי לחלוטין שרשמתי אותם ורואה אותם אל נגד עיניי. אפרופו אינטגרציה שרשם אודי. אודי חכם כתמיד, ובכלל נעים לראות זוויות מבט שונות. תוהה לי ביני לביני האם פה – האם זהו איכשהו גם סוג של משחק ואנחנו צריכים לדעת מתי לא לערבב? והאם במציאות חלקנו לא בנויים אמיצים מספיק לעמוד נוכח האמתי והגלוי יותר בנו על חלקיו? חושבת שהטיפול לימדני אומץ מהו בהקשר זה. תודה לכם סוריקטה

לך,סוריקטה..מתוקה :) אני רואה שאת בולדוזר עוד יותר ממני.. הלכת על זה.. פתחת שוב הודעה חדשה :) מורידה בפנייך את הכובע !!שאפו !!! כל הכבוד לך !!! את מבינה סוריקטה ? בדיוק לזה אני מתכוונת . מה שהייתי רוצה לראות כאן בפורום זה אנשים שאיכפת להם מעצמם באמת.רוצים לגדול, להתפתח ולהגיע במציאות החיצונית למקומות רחוקים..אולי למקומות שהיום עדיין לא מעזים לחלום עליהם.. בכדי לממש את זה (או לממש באופן חלקי) אני חושבת שצריך שכל אחד/אחת מאיתנו תשתמש בניק אחד בלבד !! וזה יועיל גם למשתמש וגם לנו..זה מאפשר חויה של רצף בחויה, משהו שלם יותר.. זה גם מאפשר גדילה באמת ,כי זה מצריך אומץ. אבל התוצאה שווה את זה !!! אנחנו גם צריכים ללמוד להביא את הצרכים/רצונות/משאלות/פנטזיות וכו' באופן כזה שלא פוגע באחר. ללא שיפוט של האחרים כאן.. בידיעה שכל אחד זה הוא,על המכלול שבו כולל הכוחות שלו, היכולות שלו וכל המכלול שלו .האופן בו גדל וקיבל/לא קיבל וכו' ואולי דבר ראשון, נלמד לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. כולל כל הפקים והשריטות שלנו. העמוקות יותר ופחות שלנו. ואולי, אם נלמד לקבל את עצמנו ללא ביקורת , נאהב את עצמנו על מה שאנחנו. נוכל לקבל ללא שיפוטיות . נקבל כך פשוט את האחרים על מה שהם כפי שהם גם את האחרים.. כמו שכתוב באיזשהו מקום :"כל הפוסל במומו פוסל" (מעניין, פעם שניה אני מביאה דברים שהם אולי מהמקורות ???) מעניין... ואולי, אם תהיה קבלה, לא יזדקקו אנשים להשתמש בניקים נוספים ?-לא יודעת.. הרי אותי למשל ריקי, את אומרת שאת יכולה לזהות שהטקסט הוא שלי גם ללא חתימתי..נו אז מה ? אז את מכירה אותי ? אם נלך זו לצידה של זו על אותה מדרכה. את תזהי שזו אני ? לא! אני חושבת שאין מצב.. אני מאמינה שאני נשארתי אנונימית גם אם חלק מכן מזהות את אופן הכתיבה שלי.. א. כי אנחנו מפוזרים ברדיוס לא קטן..הסיכוי שתדעו על באמת במציאות החיצונית מי אני הוא אפסי. ואת יודעת מה ריקי ? מקסימום ,גם אם היית מזהה אותי במציאות החיצונית אז מה ? לא רצחתי, לא שדדתי ..בסה"כ היית אולי רואה אותי, כמוך וכמו מליוני אנשים בעולם, שלהם רצונות, צרכים, פנטזיות ומשאלות,מחשבות ושלל רגשות שונים.. אז מה ? וסוריקטה, זה באמת מדהים !!!ממש מדהים מה שאת אומרת לגבי מעגלים..סגירת מעגלים ביננו ובכלל.. עכשיו סוריקטה, אם תתבונני מה שקורה פה בפורום, זה באמת מדהים.. מרגיש לי כאילו מתחיל פה בפורום משהו חדש.. איזושהי התחלה למשהו אחר,פרום שיש בו יותר התחברות ובניה (כפי שכתבת) שנמצאות "חדשות"וגם "ותיקות" ואולי גם "ותיקות מאוד מאוד".. טוב, נראה לי שאיבדתי את חוט הקשר במוח.. משהו התנתק לי פתאום.. :( אז זהו לעכשיו. וסוריקטה, דיר באלק , שלא תעזי לוותר לעצמך יותר !! שלכם- במבי. ואודי יקר !!! רוצה לומר לך שוב תודה ענקית !!!!! שלך-במבי.

סוריקטה יקרה גם כן, ודאי שאני זוכרת את הכינויים שהשתמשת בהם בפורום, אני הרי מתקופתה של ליאת, אני גם זוכרת שבאחד הכינויים בגקתי במילון את משמעותו של הכינוי, לא זוכרת מה זה היה וגם לא משנה.. אני בניגוד לבמבי לא רואה פסול מיוחד בהגעה לכאן עם ניקים שונים, בסופו של דבר כל אחד פועל ממניעים שונים- מניעי עומק.. כל עוד לא נגרם נזק לאחרים, ברור שעדיף להשתמש בניק קבוע עם כל היתרונות שבמבי ציינה, הייתי מתה לעשות זאת, כל הוותיקות של פעם והמשתמשים היום עושים זאת, והרגיז אותי תמיד שאני לא מסוגלת.. הזכרת גם את האוירה העכורה שנוצרה אחרי פרישתם של שלושת המנהלים, אני בהחלט זוכרת, את העלבונות, הפגיעות וההסתתרות מאחורי כינוייים שונים על מנת לפגוע ולהזיק. וזה מה שגרם לנטישה של חלק מהבנות שהוזכרו, שאישית מאוד הצטערתי על כך. תודה גם על ההקפצה שאפשרת, זה היה כנראה מתבקש, למרות שגם אני מעדיפה להסתתר... במבי חמודה מאוד.. לא, אני לא ילדה אישה, וכמוך גם אני חושבת שהיא נחמדה מאוד. לגבי ההגבלות של משתתפים בפורום , ברור שאודי לא הגביל את המשתמשים למטופלים בלבד, ההיפך, אודי שמח על כל תמיכה שהועלתה בפורום. הבעיתיות היא כמובן אצלי, או יותר נכון דפוס התנהגותי בעיתי שקיים אצלי מאז ומעולם. לא מדובר רק בחוסר אומץ , אולי יותר מכך , מדובר בחשש לתפוס מקום, לבלוט,או למקד סביבי תשומת לב שתמיד גרם למבוכה רבה, אז מה שעשיתי זה "שפזרתי" את עצמי בכינויים שונים. וכאן זה מתקשר לאופי הבעייתי שלי, תמיד הייתי טיפוס הנחבא אל הכלים,ביישנית נוראה- אם כל חטאת אצלי(ולא בגללי..)זו ביישנות שמביאה אתה כמו תמיד, חוסר בטחון, חוסר מוטיבציה להתקדם מקצועית, הסתפקות במועט ועוד ועוד. חשבתי שטיפול יכול למרק את הנגע, אבל אני מבינה היום שטעיתי, באחד המקרים אחד המטפלים שלי אמר לי פעם שאני צריכה להשלים עם מה שאני ועם מי שאני( נראה לי שהוא קצת התייאש ממני..אולי...) וכמו שזה נראה היום , מנסה לזרום עם מה שיש, או יותר נכון עם מה שאין .. בכנות במבי, מאוד מביך אותי לדבר כך על עצמי, אני חושבת שבחיים לא הייתי מעיזה לכתוב את הדברים ולהעיף אותם למרחב הוירטואלי. אז הנה העזתי.. וכמו שאת כותבת לאודי , מאחלת לך גם שבת רכה ונעימה. סליחה , שכחתי לשאול אותך,איך הולך עם אמא צבייה?? ביי בינתיים.

היי במבי, בדיוק עכשיו קראתי את מה שכתבת לסוריקטה,את החלק שהתייחס אלי, כתבתי משהו שהצית קצת את דמיוני, כתבת ואם נלך על מדרכה זו לצידה של זו האם תזהי אותי? תיכף פנטזתי לי שאנו אכן צועדות על מדרכה אחת ומשוחחות-על הפורום כמובן. ולמה לא בעצם? טוב, אני יכולה להמשיך ולהזות לי בעניין הזה.. ובמבי , אני מאוד רוצה להודות לך על ההתיחסות האכפתיות, על תשומת הלב.. והפורום הזה באמת עולה על דרך המלך, והרבה נזקף לזכותך. לילה טוב וחלומות מתוקים, ריקי. אודי-גם לך מגיעים תודות על מה שאתה מאפשר פה.

.... קראתי את דברייך ורוצה להגיב..אך קחי בחשבון שאולי אכתוב ??? ..אני קצת רגישה..הכל מרגיש לי חשוף..אני מרגישה כאילו אין לי עור..הכל פגיע וחשוף..אמא צביה נסעה היום שוב :( נפגש רק בחמישי בערב.. כבר אין לי כוח לכל הנסיעות שלה :((( בכל אופן רוצה לומר לך שכשקראתי את הקטע שכתבת לגבי הביישנות שלך שמביאה לחוסר בטחון,הסתפקות במועט וכו'..ממש הרגשתי שהבטן שלי מתכווצת מכאב..הכאב הענק הוא ההשלמה הזו..שהבאת גם כמילים של אחד המטפלים שלך..ההשלמה הזו ממש מכווצת את הבטן.. ואת יודעת ריקי ? אני לא כ"כ בטוחה שאת באמת משלימה עם מה שאין ורואה אותו כאין סופי ומוחלט...וזורמת עם ההשלמה,עם היאוש.. ואולי ההעזה הגדולה שהעזת עכשיו לכתוב (את מה שפחדת לכתוב) פה בפורום ועוד באותו ניק שבחרת ובנתיים את נשארת איתו.(עם הניק ) ואני מאוד מעריכה אותך גם על זה..לא מקבלת את זה כמובן מאליו,כי לך קשה להשאר עם אותו ניק ולהעז ולעשות אחרת ממה שהיה עד עכשיו...ורק על זה,שאפו !!! אז, אולי זו התחלה חדשה אצלך לדרך חדשה ? ואולי אם תעזי כאן יותר ויותר ,תצליחי גם בחוץ יותר ויותר ? שווה לנסות.. בנתיים את מצליחה פה ובענק !!! אז יאללה ריקי, מה עוד קשה לך לכתוב פה ? תכתבי.. את לא לבד... אני איתך, סוריקטה איתך, אודי ,בטח ובטח שאיתך, ובטח יש פה עוד המון המוני אנשים שאיתך.. תנסי..תלכי אל מעבר למקום של הפחד.. איתך-במבי. נ.ב שתדעי לך שמאוד חימם לי את הלב לקרוא את האיחולים שלך לשבת..:) ולא הגבתי לך בהתכתבות למטה על המילים הטובות שכתבת לי כי זה גם הציף אותי וגם הביך אותי מאוד.. אבל הכנסתי אותם (את המילים הטובות שלך)עמוק ללב.. תודה לך יקרה..

ועם זאת במבי מתוקה, מעבר להתפעלות, תמיד הייתי רוצה שיישאר גל-עד לחלקים שלא צמחו ונותרו מאחור, זיכרון עצוב למסתתרים במבוכה, למשותקים. לא לשכוח לטפל גם בהם. להגן. לגבי החלקים ה'מעוותים' בי - אולי אני נוטה להזכיר אותם כאן, במקום המיוחד הזה, אבל אי שם בעולם, אני חושבת שאני מנסה להשתדל יותר להכירם ולעשות את העבודה פנימה, לפעמים בעיקוף וללא שיתוף הסביבה ברזי נפשי, כשהתוצאה בחוץ לא בהכרח תעיד בגדול על קיומם. עד כמה שניתן. ריקי יקרה, נגעת ללבי מאד במה שכתבת. אני חושבת שזה בסדר לשמור על עצמך, פן תיבהלי מהיפתחות מהירה מידי. ולי - דמיינתי לכתוב כאן שדי נורא לי עכשיו, שאי אפשר לחיות בתוך אותה התפתלות בסבל, כאב הקיום. סופי שבוע בדר"כ איומים במיוחד, ולמרות הסיוע שאני מקבלת תמיד יהיו גם רגעים כאלה. חשבתי כך, אך כתבתי מצוקה לאיש שמנסה לעזור לי. נראה לי נכון יותר לעכשיו לצלצל בפעמון ההוא, הזמין, הממשי והקרוב יותר. בין כה ובין כה, ממש נעים לראות אתכם כך, גדולים וחכמים בנופי עצים מלבלבים. ואל לה למפלצת ירוקת העין לחרב את חדוות החיים. סוריקטה

מצטערת סוריקטה, כשקראתי את מה שכתבת לי, הייתי קצת קצרה בזמן ולכן הדברים נקראו בהיסח הדעת. כשהגבתי לך בהודעה(שאני רואה שהיא עדיין לא הועלתה) שמתי לב , (עכשיו שאני קוראת שוב את הודעתך)שלחלק החשוב בהודעתך לא התייחסתי, היתה לך אמירה על התפתלות של סבל לקראת סוף השבוע - ימים המועדים לפורענות. צר לי לשמוע על כך, אני מקווה שהגל העכור הזה כבר מאחורייך.. אז הנה מתחיל שבוע חדש, ימים חדשים, בדרכ ימים של תקווה וצפייה למשהו טוב יותר. איתך , ריקי