האם בכל טיפול מתעוררים רגשות כעס ושנאה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/04/2013 | 10:22 | מאת: מימה

למטפל/ת? זה קרה בטיפול שלי ואני קוראת על המון מקרים ודוגמאות שזה קורה גם שם. למה בכוונה הסיטואציה הטיפולית מתסכלת ו/או בלתי אפשרית כ"כ שאנשים מתחילים להרגיש דברים כאלה? בשביל מה זה טוב? מה קורה אם 'מדברים על מה שמרגישים' עם המטפל? מה גם שמאוד קשה לדבר אם ממש כועסים או חרדים/כואבים/מבולבלים.. אז מה משיגים בכך שמדברים על זה? אני פשוט לא מצליחה להבין מה הפואנטה ולפעמים חוששת שכל הסבל שמרגישים מהטיפולים האלה הוא לחינם ולא מועיל, אפילו מזיק.

לקריאה נוספת והעמקה

הי מימה, לא כל טיפול מביא לרגשות כעס ושינאה למטפל. בכלל, אין דבר כזה "כל טיפול"... יש שתי נקודות מבט אפשריות (יש יותר, אבל אציין שתיים) להתבונן במה שאת מתארת. ראשית, כל מצב בו הצורך שלנו מתוסכל מביא בהכרח לתגובה זועמת. הטיפול, על מסגרתו המוקפדת מזמין תסכול כזה. גם החיים, אגב. שנית, אם במסגרת הטיפול נוצרים יחסי העברה, הרי שכאשר אלו המקוריים (כלפי ההורים) כוללים שינאה - זה מה שיבוא לידי ביטוי בטיפול. ולמה לדבר על זה? כי הנחת העבודה היא שאנו רוצים להתבונן על הדברים ולהבין אותם ולא רק לחוות אותם כאילו הם הם המציאות. הדיבור על היחסים, במסגרת בטוחה, מאפשר התבוננות כזו. תמיד כדאי שיהיה גם את החלק המתבונן, לא רק את זה ש"ממש כועסים או חרדים" וכו'. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית