מי לוקח אחריות על

על הכאב שנגרם ללא מעט מטופלים בעת כל מיני שחזורים בטיפולים הפסיכולוגיים האלה? האם אודי אתה וקולגות שלך יכולים להבטיח שמתוך כל הכאב הזה בו תבוא צמיחה? מי אתם בכלל שמאפשרים בצורה כזאת כניסה של אנשים לתוך תהליכים כ"כ רגרסיביים בלי להסביר ולהכין אותם שעלולה להווצר תלות ולהתרחש שחזורי טראומות? איפה המטופל בתוך כל זה? איפה הכבוד שלו? איפה הזכויות שלו? אני קוראת שוב שוב דיווחים על אנשים במבחינה רגשית נקרעים מרוב סבל וקושי ותלות ומעניין אותי איפה החלק של אנשי המקצוע שאמורים לקחת אחריות? האם באמת כל הסבל הזה הכרחי? האם אכן אנשים מקבלים את הטיפול הזה בתנאים הכי מיטיבים? אין אי פעם אפשר לדעת? אני חזרתי לזרועות הבולימיה אחרי בטיפול עם המטפלת לשעבר השתחזרו לי שחזורי תופת מפחידים שבכלל לא היה לי מושג שדברים כאלה יכולים להיות. חיללו אותי! למה אתם לא מכינים אנשים כמו שצריך לתהליך הזה? למה לא מסבירים להם? אתה יודע היטב שכאשר התלות הראשונית נחשפת זה מביא איתו המון חוסר אונים וקושי.. ובתוך המצב הזה לגלות שאתה עם מטפל שלא מבין אותך... לא יודעת. מפריע לי שאף אחד לא לוקח אחריות על כלום!! אני כבר לא שם יותר במילא, אבל את התשלום שילמתי, את הנזק ספגתי, והיא - כלום, וכמוה יש עוד הרבה מאוד אנשי מקצוע שלעולם לא נותנים שום חשבון למטופלים על שום דבר. מצד אחד לא מבטיחים הצלחות וכלום, צריך 'אמונה', מצד שני כל הסבל הזה.....בשביל מה?? בשביל מה כל הסבל הזה היה אם עדיין קשה לי ואני תקועה ולא באמת השתניתי? עמוק בפנים 'הלבד' נשאר הידיד הכי נאמן שלי. אי אפשר לנצח את זה.

זה קשור לחרפה המוסרית שהמקצוע הזה טומן בחובו.לא אמרתי שהמטפלת אחראית לטראומה המקורית (למרות שבעת שחזור זה הרגיש כך בזמן אמת שלו), התלוננתי על כך שנכנסתי בלא דעת לתהליך נפשי שמתברר שיכול לשחזר טראומות לא מודעות ולא היה לי שמץ של מושג על כך. ולא הסבירו לי! לא לפני ואפילו לא תוך כדי! איך לכל הרוחות אפשר לתת אמון ככה?? נראה לי שהמטפלת הייתה כ"כ מפגרת שהיא אפילו לא יכלת לזהות את שמדובר בשחזור שהתרחש לה מתחת לאף. היא הייתה עסוקה בלנזוף בי למה אני לא מגיעה מסודר לפגישות איתה, בזמן שבחוויה שלי הרגשתי חוסר פשר נוראי,השפלה, הזנחה של נפשי ובלבול גדול. בזמנים מסויימים בטיפול שבקושי הצלחתי לדבר, שנפשי החלה להחנק לתוך עצמה מרוב סבל שלחתי מייל למטפלת שאני לא יכולה לסבול את זה יותר. היא השיבה לי שאם זה מרגיש לי יותר מדי אז אפשר לוותר על הטיפול- אבל כבר הייתי 'בתוך התופת' וממילא לא הבנתי שום דבר ממה שקורה לי- היא לא הסבירה לי!!! וכיום אין לי שום עילה לתביעה, כלום. מטעם עצמכם החלטתם שמותר לכם להסתיר מידע מאנשים ולפעול כמו שאתם רוצים כי ככה נוח לכם מבחינה מקצועית (וגם כלכלית, בוא נודה) וזה לא בסדר!!!! ואני מאוד כועסת וזועמת, זה נכון. בכל אופן תודה על התגובות וההתייחסות שלך. אני בד"כ לא מציינת אבל אני כן מעריכה את זה שאדם משקיע מהזמן שלו לעזור קצת לאחרים בלי לצפות מהם לתמורה, לשם שינוי... למרות שכן, עכשיו אני כבר מכירה את 'התיאוריה'. התמודדות עם החסר, שרק אמא נותנת אהבה בלי תמורה וכל החארטה הזה. תעשו לי טובה...... הסבל של אנשים בבגרותם זה כבר קשור הרבה יותר לחוסר צדק חברתי שנוצר ופערים שניבטים בכל פינה , ההבנה כיצד החזק מנצל את החלש ממנו לטובתו וכ'... האמא הסימבולית כבר מתה מזמן.