גילויים עצובים. אז מה עושים הלאה?

היי אודי. שאני חושבת על הטיפול שעברתי, יודעת שבמידה רבה במהלכו התקיימתי לי בפנטזיה, תפסתי מהמטפלת 'מומחית' חשבתי שיש לה 'ידע מיוחד', שתוכל להסביר לי דברים על עצמי ובכלל על החיים, חשבתי שהבנות צריך לחפש ולתור אחריהן במישור השכלתני, מתוך קריאה בספרים (שבהם נברתי רבות בזמן טיפול), אבל באיזשהו שלב אחרי תלות במטפלת, תסכול שהסבה לי וכניסה לאימפקט רגשי מאוד מכאיב ונוראי שקרה שם פתאום 'נפתחו לי העיניים' בצורה אחרת והתחלתי לראות את אבא שלי אחרת, והתחלתי לראות סביבי שיש אנשים עם שמחת חיים שנמשכים להנאות חברתיות, פתאום ראיתי שיש להם משהו שאין לי, שאני נאחזתי בדימויים נרקיסיסטיים בעיני רוחי כדי להרגיש טוב עם עצמי , למשל האדרתי אינטלקט וזלזלתי בהנאות חיים 'פשוטות והמוניות' כמו מסיבות או אופנה, טיולים ויציאות. במהלך הטיפול הבנתי שביטלתי את כל ההיבטים של הנאה חושית ספונטנית מהחיים הממשיים, וחייתי בדימיון הרגשי או בשכל. כמובן שזה היה גילוי מכאיב בשבילי וטלטול נרקיסיסטי קשה.. השאלה האם זה ניתן לשינוי? האם אופי ניתן לשינוי? וגם איך פותרים את התחושה הפוצעת נרקיסיסטית שאנשים שהם יותר משוחררים ומוחצנים כאילו מסתכלים ומנתחים אותי, אומרים 'זאת חנונית'. זה ממש מעליב ומעצבן :/