אהמ...

אודי, ראשית כל - עניתי לבמבי פ. בעץ מה-27.8. היתה לנו היום פגישה די נייטרלית, אחרי 2 פגישות סוערות למדי, שבהן היא התעצבנה עליי. למען הפרוטוקול אכתוב שהיא התעצבנה מתוך דאגה (לדבריה). אבל אני חושבת שהיא גם מאוכזבת ממני. מאוד. והכל בגלל שאני רוצה להפסיק לקחת את התרופה שגורמת לי לעליה במשקל (אם זו אכן התרופה הזו, ולא אחרת - קבעתי פגישה עם הפסיכיאטר כדי להתייעץ איתו). היא אומרת שיש בי יצר של הרס עצמי, שעברתי כ"כ הרבה נסיונות תרופתיים לא מוצלחים עד כה, שאני לא זוכרת איך הייתי לפני התרופה הזו (מה שנכון - נכון)... בקיצור, במשך 2 פגישות היא נכנסה בי בכל הכוח. מתוך דאגה כמובן. זו אני שלא דואגת לעצמי. וזו אני שלא מבינה איזה נזק אני עשויה לגרום לעצמי. ואני גם לא ממש בטוחה למה אני כותבת את זה עכשיו. אני מקווה שלא אכפת לך, אודי, שאני כותבת את זה. ושיהיה, לשעת לילה זו ולמצב הרוח הנוכחי שלי: http://www.youtube.com/watch?v=PsxfvwuCqxo TM.

הי טימי, פעם מזמן, נפגשו דרכנו פה בפורם..ועכשיו חזרת..לא יודעת כל כך מה לכתוב כרגע הלב שלי ככה כואב ואין לי מילים לאחרים..זוכרת שדברנו פעם על תלות...אז נפרדתי מהטיפול כבר כמעט חודשיים בלי....וזה נאחס.......רק מקווה שתמצא התרופה הנכונה עבורך.......... מצטערת.........אבל השיר הזה על וואן גוך מדהים....תודה :)

אין לך על מה להצטער... אני יודעת שזה קשה בלעדיה, ובלי הטיפול. זה צעד לא פשוט לעזוב את הטיפול, ואני מתארת לעצמי שהיו לך את הסיבות שלך, שאילצו אותך לעשות זאת. כלומר, כשאני חושבת על ביטול של כמה פגישות (דבר שמחכה לי בין יום כיפור לסוכות), אני מחסירה פעימות... אז מחשבה על פרידה בכלל נראית לי מנותקת מהמציאות, כך שאני ממש מעריכה את ההתמודדות שלך, ויודעת שיש געגוע עמוק. וזה בסדר להתגעגע ולהרגיש את החסר הזה - בכל זאת היא דמות משמעותית בחייך... מישהי שתמשיך ללוות אותך בפנים גם בהמשך הדרך. ואני שמחה שהשיר Vincent מדהים גם בעינייך.

ראשית אני רוצה לומר לך שממש כיף לכתוב שוב טימי..ממש כיף.אז תני לי להנות טוב ולכתוב שוב טימי..טימי.. איזה פער קיים לפעמים בין החוויה שלנו את עצמנו לבין איך שהאחרים קולטים וחווים אותנו.. מדהים.. כל כך הסכמתי עם כל מילה שכתבה לך סוריקטה הטובה (פעם אודי כתב לסוריקטה בפתח דבריו "סוריקטה הטובה" והרגשתי שממש מהלב שלי הוא אומר את המילים הללו . זה זכור לי היטב..) גם אני זכרת את התמיכה המדהימה שלך והרגישות הגבוהה והמיוחדת שלך. לגבי החוויה שלי את הפרידה מאמא צביה זה ממש כאילו מושכים ממני את השנורקל באמצע צלילה עמוקה.תחושה שאני נשארת ללא חמצן. ותביני טימי. היא רק אמרה לי שהיא עומדת לצאת לחופש .היא עדיין כאן.תצא רק יומיים לפני כיפור.. טימי,טימי יקרה, תת המשקל וההומור השחור,הציניות שאת מפנה כלפי עצמך הם "מאותה משפחה" ואולי גם קשורים לאופן בו את חווה את עצמך כמשעממת וכמייגעת.. פשוט לא להאמין איזה פער בין החוויה האישית שלך לבין החוויה של האחרים אותך.. מדהים .. בעיני את נחווית בנוסף לרגישות המדהימה והנדיבות והתמיכה הנפלאה שלך. וכן ההומור השחור הזה ,הציניות שלך שמופנית כלפי עצמך. יש משהו חי וצבעוני בך . .