מה אני עושה עם כל הכעס הזה ?

שלום רב, אני נשואה (לא בטוחה שאוהבת את בעלי), אמא לילד בן שנתיים ובהריון חודש שלישי. בנישואים שלי אני הדומיננטית, החזקה והאמפטית ובעלי דורש ממני המון תשומת לב, דבר שמעייף אותי מאוד. נוסף לכל אני בשליש הראשון להריון שמלווה בעייפות נוראית ובחילות. יש לי ילד קטן שבו אני מטפלת כמעט ללא עזרה, דבר שמאוד קשה לי. אין לי הרבה עזרה בגידולו, בעלי מנסה עד כמה שניתן לעזור, אך הוא חונך כשיח' סעודי וכמה שהוא משתדל כן לעזור, זה עדיין לא מספיק. אמא שלי הייתה גרה בעיר שלי וכשהבן שלי הגיע לגיל 4 חודשים, עזבה לעיר אחרת. איך סבתא מסוגלת להתרחק מנכד שזה עתה נולד ? חמותי גם לא עוזרת בטיפול בילד ומכעיס אותי מאוד שעבור שני הנכדים הנוספים שלה, מהבת שלה, היא נותנת את הנשמה - מבשלת להם, מקלחת אותם, מטפלת בהם ואפילו שהם גרים רחוק יותר ממנה מאשר אנחנו. אחותי שצעירה ממני ב-7 שנים רווקה, אך מאוד עסוקה בלימודי תואר שני ועבודה, כך שגם ממנה אין לי עזרה ואני לא יודעת איך הייתי שורדת אם הייתי עובדת בעבודה יותר תובענית. יש לי מזל עצום שאני עובדת בעבודה שמאפשרת לי לצאת לסידורים באמצע. אני פוחדת פחד מוות מהלידה השניה ורק בגלל המחשבה של איך אסתדר. אני כועסת מאוד על אמא שלי, על חמותי, על אחותי וגם על בעלי שמעייף אותי מאוד עם כמות תשומת הלב שדורש. מה אני יכולה לעשות כדי להרגיש יותר טוב ? תודה רבה מראש, ניקיטה