מקווה שאוכל לקבל כאן מענה... חייבת עזרה

כתבתי הודעה כל כך ארוכה, ומשום מה לא הצלחתי לשלוח אותה... אנסה לכתוב שוב מבלי להחסיר משהו... לפני מספר שנים עברתי תקיפה מינית. במשך כל השנים האלו לא ניגשתי לטיפול ולא דיברתי על כך. כשהתחלתי קשר סיפרתי את שקרה, אבל לא באמת ממקום של רצון לשתף. הרגיש לי שאני חייבת לספר זאת, כבוד בסיסי למי שאולי יכנס איתי למערכת יחסים. תמיד היה קושי עם גברים ומגע פיזי, אבל הצלחתי להתגבר זאת אחרי שזכיתי באמון, מה שלקח המון זמן. המון קשרים נהרסו כך. השנים עברו די בסדר. שכנעתי את עצמי שהכל בסדר ואני בסדר וזרקתי את המקרה רחוק רחוק בתוככי המוח שלי. בשבוע האחרון, עקב פרשת בר לב והעצרת, אני שקעתי עמוק. מרבה לחשוב על זה ולהיזכר, להריץ תמונות. אני חצי בנאדם. אני לא מסוגלת להירדם בלי כדור שינה, וסובלת מסיוטים שקשורים במקרה. אני לא מסוגלת להיות בסביבה של הרבה גברים. מתחילה לנשום בכבדות וחוטפת בחילה וסחרחורת. לא מסוגלת לאכול, אולי מרק קצת במהלך היום, וגם את זה מקיאה. אתמול התעלפתי. זה היה נוראי. אני כותבת בפורום נוסף, ספציפי למקרים כאלו. אבל הרגשתי שחייבת לכתוב גם במקום שבו יש איש מקצוע שיוכל לענות ולכוון. התמיכה טובה של נשים שעברו דברים דומים, אבל זה לא אותו דבר. אני לא מסוגלת, אין בי הכוחות לגשת לטיפול. אני אפילו לא מסוגלת לטלפן למרכז סיוע ולדבר. אני משתפת אדם אחד שקרוב ללבי, אבל הוא לא לידי פיזית. אני לא מצליחה לאפשר לו להתקרב. יש בי חששות שאני מצטיירת בעיניו כאדם חלש ונזקק, מפחדת שרצון השיתוף שלי כלפיו רק יהרוס לי והוא יתרחק. אני מפחדת מהכל, מבולבלת מהכל. בעיקר אני מרגישה שאני לא ממש יודעת איך להתקדם מכאן הלאה...

אני מודה לך על המענה המהיר. אני אשמח לשתף כאן, אני לא ממש מסוגלת לגשת לטיפול מקצועי. יש בי חששות מזה ואני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת לדבר על זה עם מישהו פנים אל פנים... זה עדיין מאוד מאוד קשה לי. אני רק יודעת שהימים האלה מאוד מאוד קשים לי. ואני מרגישה אבודה וחלשה מאוד. פיזית ונפשית.