דחק, הפרעה דו-קוטבית והתמודדות

שלום. לאחר שנים קשות בהן סבלתי מתופעות נפשיות ופיזיות שלא ביררתי את פשרן, התחלתי לאחרונה לעשות שיעורי-בית בעניין, גם בעזרת מומחים בתחום. עדיין אין יכולת להגדיר חד משמעית מה הבעיה העיקרית הגורמת לשלל הבעיות הנלוות (מאניה-דיפרסיה, חרדות וכו'). אך ברור לי מעיון בחומר שעקב מצבי לחץ ואי היכולת שלי להתמודד איתם כראוי, כמי שיש לו תפיסת מציאות דו-קוטבית (פסימית או אופורית), אני צריך ללמוד להתמודד עם התופעות הללו. גם קושי בקבלת החלטות עקב ההפרעה הדו-קוטבית והעקה שאני חש וחושש מפניה, מהווה גורם המקשה עוד יותר על ההתמודדות. קיבלתי מפסיכיאטר תרופה בשם למיקטל, שאני אמור להתחיל לקחת אך מעט חושש מזה. אני מאמין שאני יכול להתמודד עם זה ללא תרופות אם אדע מהי הדרך הנכונה להתמודדות עם הבעיה. דבר ראשון וקריטי הוא מצבי הלחץ. השאלה הנראית לי כחשובה ביותר היא מה עדיף במצב כזה: לנהל אורח חיים מורכב הדורש התמודדות יומיומית עם המציאות וכך ללמוד להסתגל ולהתמודד עמה. או, מאידך, להרגיע קצת עם קצב החיים ולצמצם ככל שניתן את הגורמים הפוטנציאלים למצבי לחץ. חשוב לי לציין שכאשר אני נכנס למצב של לחץ עד כדי חרדה ודחף אלים שאני משתלט עליו אבל גורם לי למצוקה נוראית, במצב כזה אני לא מסוגל להרגיע את עצמי במלים (כלומר לדבר לעצמי בהגיון), יתרה מכך, עצם זה שאני מנסה לדבר לעצמי רק מגביר עוד יותר את תחושת המצוקה שאני חש, ואני מרגיש שאני עומד להשתגע. האם התרופה למיקטל אמורה לסייע במצבים כאלו? איך עליי להתמודד במצב כזה כשאני נמצא בחברה (כשאני לבדי אז אני יכול למצוא משהו להסיח את הדעת ולהרגע, אך בחברה ובמיוחד בעבודה קשה לי מאוד כי אני לא יודע לאן לברוח). אשמח אם תשפוך אור על כך. תודה.