מצב נפשי קשה

שלום, אני בחורה בת 23 ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היו לי בעיות פסיכולוגיות וקשיים שונים בחיים. ביניהם: בדידות חברתית, מופנמות והסתגרות מהחברה, דימוי עצמי נמוך, בכל שלבי בית הספר סבלתי מהיחס של בני כיתתי כלפי ולאחרונה פיתחתי גם הפרעות אכילה שונות וביניהן תסמונת הזללנות ובולימיה. המצב בבית גם מאוד קשה, אני חייה עם אמא ואחות בת 18 שרודה בי ובאמי וממררת לנו את החיים (אבא שלי עזב אותנו לטובת משפחה אחרת לפני שלוש שנים ולא עוזר כלכלית ואין איתו שום קשר) לא מספיק שמצבינו הכלכלי לא טוב היא גם גונבת ומושכת מאיתנו כסף. מתייחסת אלינו כמו לזבל. לוקחת ומשתמשת בדברים המעטים ששייכים לי, אפילו את התחתונים שלי היא לוקחת ולובשת! הבית עצמו במצב מזוויע ומבחיל, בעיקר בגלל אחותי שמבלגנת ומחרבת כל מה שהיא נוגעת בו ובנוסף לזה יש לנו כלב שאף אחד לא מוציא החוצה והוא עושה את צרכיו בבית, בכל מקום אפשרי! אם עד לא מזמן ניקיתי לפחות פעמיים בשבוע באופן יסודי, ראיתי שלמחרת הכל חוזר לקדמותו והפסקתי לנקות. אין לי יותר כוח לכלום! אני לא רוצה לחזור הביתה אחרי יום עבודה בגלל המצב! בגלל הפרעת האכילה שלי גם הפסקתי עם התחביבים המעטים שהיו לי, כמו קריאת ספרים למשל, כל המחשבות סובבות סביב אוכל. אני מוצאת את עצמי בהתקפי בכי היסטריים מדי פעם, כמו שקרה לי לפני כחצי שעה. אמי ואחותי כבר יודעות על הפרעת האכילה, אתמול אפילו ניגשתי לאחותי בבכי, חיבקתי אותה ואמרתי לה "בבקשה תעזרי לי". אמא שלי ישבה בסלון, לא יודעת אם היא שמעה את זה... הן יודעות על הזלילות ועל ההקאות... לפני חצי שעה, אחרי ששוב זללתי והקאתי, שלחתי הודעה לאמא שלי וסיפרתי לה, היא לא ענתה ולא התקשרה. היא בבילוי בים עם חברה. כשעזבה, ראתה אותי יושבת על הספה ובוכה, אמרה "הנה זה מתחיל שוב"...וזהו. אני מאוד מבולבלת. אתמול חיפשתי מידע על טיפול בהפרעות אכילה, רשמתי מספרי טלפון, תכננתי להתקשר. אחרי שעה מצאתי את עצמי באתרי פרו-אנה, מחפשת טיפים להרזייה מהירה. מחר אני מתכננת להתחיל סוג של דיאטת הרעבה, כדי לרזות וזאת אחרי שלפני חודשיים הייתי על סף תת משקל. יש לי דודה וסבתא שגרות בארץ אחרת, נסעתי לשם לפני כשלוש שנים לשלושה חודשים, נהיניתי מאוד ועד היום אני תמיד נזכרת בתקופה הנחמדה הזאת. הכל שם היה שונה, האווירה בבית, היחס שלהם ביניהם וכלפי. שם התייחסו אלי, שם אהבו אותי. אני בהתכתבות עם דודה שלי אבל לא סיפרתי לה על הפרעת האכילה, למרות שאני מאוד רוצה. אני רוצה לעבור לגור איתן לתמיד, לעזוב את הארץ. הבעיה היא שאני לא יודעת את השפה, לא אוכל לעבוד או ללמוד שם. זו ארץ מברית המועצות לשעבר, המנהגים והמוסכמות החברתיות שם שונים לגמרי. הברירה שלי היא להתחתן שם ולהקים משפחה והאמת לא אכפת לי, עדיף מאשר להירקב כאן. חשבתי גם לעבור לגור לבד, אבל אני יודעת שיהיה לי נורא קשה עם משכורת 3500 ש"ח בחודש. וכשאני אומרת את זה לאמא שלי היא מתחילה להגיד "ומה אני אעשה לבד עם המשכנתה?". וכשאני אומרת לה שתסלק את אחותי מהבית, שתעבור לגור לבד, היא עובדת ואת כל הכסף שורפת על שטויות עם החבר שלה, היא אומרת "אבל היא הילדה שלי!" ואני חושבת באותו רגע "ואני לא הילדה שלך?! אז זה אומר שהיא יותר חשובה ממני?! זה בסדר שאני מרגישה חרא כל יום בחיי בגללה וגם את?!". בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות. אני רק יודעת שאני לא יכולה כבר להישאר בבית הזה. זה או לעבור לגור לבד או לעבור לחיות עם דודה וסבתא בארץ אחרת. מה לעשות? האם זה יציל אותי?

אודי שלום! אתה מציין כי אילנה צריכה לפנות לטיפול. איך בחורה כמוה יכולה לממן זאת. ואם במרפאות ציבוריות התור ארוך.........

הי ליאנה, מקווה שלא מפריע לך שאני מתערבת... צר לי שאת חווה קושי שכזה. סתם רעיון,חומר למחשבה: את יכולה אולי ליסוע לדודה והסבתא בארץ הזרה לתקופה קצובה, כדי להתאושש, לקבל חום ואמפטיה, ובעיקר לחשוב מה הדרך הנכונה עבורך. אולי תוכלי לחזור לכאן עם כיוון יותר מגובש ומוטיבציה לטפל בעצמך ולפתוח דף חדש. אהבה וקבלה יתנו לך כח. שמרי על עצמך.