התאבדות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום יש לי חבר טוב כבר הרבה שנים. הוא בן 39 ויש לו את הקטע הזה שהוא אומר שהוא יתאבד כשיגיע לגיל 40. שזה כאמור עוד שנה. למה בגיל 40 ? אולי בגלל המשבר של הגיל, ואולי כי רק עד שם הוא יכול לסחוב. החיים שלו הם לא המציאה הכי גדולה שיש - הוא גר עם ההורים שלו, בגלל שהוא מפחד לצאת החוצה, וכתירוץ הוא אומר שהם לא יסתדרו כלכלית בלעדיו. הוא עובד באותו מקום כבר שנים רבות, ומעבר לזה, ולפגוש אותי מדי פעם, הוא לא עושה שום דבר אחר. מיותר לציין שחוץ ממני אין לו בעצם אף אחד קרוב אחר. גם לי יש בעיקר אותו, אם כי יש עוד כמה אנשים, אבל יחסינו לא באותה רמה. אני מכירה בזכותו של אדם להחליט אם הוא רוצה לחיות או למות. אבל בכל זאת, הוא החבר הכי טוב שלי. אז מסיבות אגואיסטיות אני רוצה שהוא ישאר בסביבה. הוא מדבר על הנושא הזה כבר כמה שנים. כן, יש אנשים שחיים בייאוש ומחוסר ברירה. אבל עכשיו הדיבור הזה כבר נהיה קצת יותר... ממוקד. הוא דן איתי בסוגיה האם צריך לשכב על פסי הרכבת או פשוט לעמוד מולה. מה יספק את התפוקה הרצויה. מה יקרה עם הכסף שיש לו בבנק. כמו כן, הוא לוקח תרופות פסיכיאטריות כל שהן לכאבים מסתוריים שיש לו בפנים. הוא טוען שהוא נועל את הלסתות בלילה. מבחינתו העתיד שאחרי גיל 40 לא קיים. ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה לאשפז אותו בכפיה. הוא לא יסלח לי על זה בחיים. מדי פעם אני מנסה לדבר איתו ולשכנע אותו לשנות את חייו. ללכת לפסיכולוג, לשכור דירה, להביא כלב, למצוא בחורה, ללמוד משהו, לנסוע לטייל - וכלום. הוא לא יודע איך, הוא לא רוצה, והוא לא יודע מה הוא רוצה בכלל. אין שם כלום. הכל חלל ריק ושחור. הכל שלילי. למשל, כשטיילנו ביער עצרתי בנקודה בה הנוף היה מאוד יפה. אז הוא אמר - אוף זה כזה מעצבן - יש ערפילים. ובעצם לא היה שום ערפל. ראינו הרים ירוקים עם עצים ואת הים. היה טיפה מיסוך אבל לא משמעותי. אני כמובן התעצבנתי ואמרתי לו שינסה להתמקד במה שיש. זה לא עזר. שאלתי אותו למה הוא מחכה לעוד שנה. למה למשל לא עכשיו. והוא אמר שזה לוח זמנים כזה. שהזמן שלו נגמר. אני לא יודעת אם באמת יהיה לו אומץ לעשות את זה. אבל ככל שהזמן חולף, וגיל 40 מתקרב זה הופך למשמעותי עבורו. אני מקווה שאולי בגיל הזה הוא דווקא יתעורר פתאום ויחיה חיים אחרים, אבל אני בספק גדול אם זה יקרה. יותר הגיוני שהוא יקרוס לתוך איזה משבר וחור שחור של דיכאון (כלומר - אחד חזק יותר מזה שקיים עכשיו). מה ניתן לעשות ? תודה
שלום עננית, קשה מאוד להיות מול החור השחור הזה (ששואב אליו הכל, אני מניח). האמת היא שמדברייך לא נשמע שיש הרבה מה לעשות, מעבר ללהיות אמפטיים לרצון שלו ולמשאלת ההתאבדות. אם הוא ילך לטיפול (ולא רק באמצעות כדורים) - הרי שסייעת לו רבות (אם כי גם זה לא יכול להבטיח דבר). אני משער שגם את מסתובבת עם תחושות קשות ומציפות, בעיקר של חוסר אונים ובדידות. זה אכן "תיק" כבד מנשוא לשים על הכתפיים... אני מקווה שאת תחזיקי מעמד, ושחברך ימצא את הכוחות הדוחפים לחיים כדי לצקת מעט משמעות וטעם גם מעבר ללוח הזמנים שלו. אודי