לאודי

ערב טוב מקווה שאתה בטוב..? בפעם האחרונה, נתת לי הרבה כוח ותודה לך על כך.. (אכן הצלחתי להביא את הדברים לטיפול.. ובינתיים "הם בטיפול"..) אבל אין לי שקט.. כל פעם צץ משהו חדש שמטריד וגוזל מנוחתי.. עכשיו זה התרופות.. קשה לי להתחיל, קשה לי להתמיד.. במיוחד שהדיכאון בא בגלים.. מכה בעוצמה מותיר נזקים.. ניסיונות אקטיביים להיעלם מן העולם..אחר כך חרדות.. ואז.. פתאום כאילו כלום - לא מבינה על מה היה הרעש.. לא מבינה את עצמי.. לא מכירה את האישיות השניה שבי.. לא מבינה למה צריכה בכלל טיפול תרופתי??!?..אני? מה יש בי אודי? פיצול אישיות? אולי לכן היא לא מאמינה לי .. לא סומכת על שיפוט המציאות שלי ( פסיכוטית..?) וחושבת שאני בונה את החרדות שלי סביב דברים לא מבוססים.. וזה לא מחמיא בלשון המעטה.. אתה חושב שזה מענה מקצועי נכון? כי זה לא מרגיע את החרדות .. להיפך. מרגישה שלא קולטים אותי נכון.. הפסיכיאטר ראה אותי ברגע נתון ולא הצלחתי להעביר את כל התהפוכות שאני עוברת - בין שפיות מוחלטת לשיגעון מוחלט=לדכאון מוחלט.. הוא קלט את הקצה האחרון ונותרתי עם כימיקלים ביד ועם... חוסר אמון בי , בו, בה , בעולם , בתרופות, בסיכוי להחלים אי פעם.. אודי סליחה .. רק רציתי לומר תודה ותראה מה יצא.. אודי אתה מאמין לי? בי? סליחה .. השתגעתי??

תודה שאתה כאן ושאתה מאמין.. וזה מרגיע(!) ומציל מתחושות קשות.. הלזאת (לטלטלה שבין הקצוות) ייקרא הפרעת אישיות גבולית?? או "סתם" קווים גבוליים? וזה אומר שלנצח אזדקק לתרופות? כי תמיד יהיה צורך למנוע את הנפילה הבאה? יודעת שאינך רופא, אבל אתה מטפל מנוסה ודעתך המקצועית והאישית חשובה לי. בבקשה?..

אין לי כל כך הרבה מילים ויכולת בכלל.. אבל.. רציתי להגיד לך.. כמה אני מעריכה אותך.. את שאפשרת לעצמך להיעזר בתרופות.. שניסית.. שאת מנסה.. הלוואי ש.. אני הייתי מסוגלת.. התהפוכות האלה.. שאת מדברת עליהם.. אני כל כך.. מזדהה.. לא בטוחה שזה לגמרי אותו דבר.. אבל.. אצלי.. תהפוכות קורות בשניות.. וזה אחד הדברים הכי קשים להתמודדות.. וגם זה שאין רגע של שקט.. שכל פעם צץ משהו.. חשבתי שרק אצלי זה ככה.. לפעמים אני מתביישת.. שמשהו כל כך לא בסדר אצלי.. שכל הזמן קורים לי דברים.. תראי, בסוף יצא הרבה.. סליחה.. לא אמרתי משהו חשוב מידי שיר

המילים שלך מאד חשובות לי... לא יודעת אם מגיעה לי הערכה על עניין התרופות שהוא חלש אצלי.. מנסה (אם בכלל!) אחרי מאבקי שכנוע שלה ו..שלו.. למשך מקסימום חודש.. (שזה כידוע הזמן המינימלי לקבלת השפעה..) ואז מתחילה ההתנגדות של הגוף (תופעות לוואי למיניהן..) אך מן הסתם לא רק.. כבר לא יודעת מה עדיף.. חוסר היציבות הטיפוסי.. גם בנושא הזה(!?) משגע אותי.. התחושה השלטת - ששומ דבר לא עושה כמו שצריך.. וכתמיד.. מרגישה שאת מדברת מגרוני- על התהפוכות, על הבושה, על תחושת החריגות.. הדמיון מדהים אותי כל פעם מחדש ואפילו בניסוח אנו דומות.. מקווה שלא מפריעה לך ההשוואה אליי.. כמובן שבסופו של דבר כל אדם ייחודי בדרכו. ו.. איך את מרגישה? מקווה שהתחושות הקשות שחווית מתפוגגות..?

מיקה הי, לדעתי זו פעם ראשונה שאני כותבת לך..מקווה שזה בסדר.. כשקראתי את שכתבת לגבי הרגשות הללו שנעות בין הקצוות בין הרגשת שפיות מוחלטת !!! לבין שיגעון מוחלט !!! הייתי בהלם גם מכך שכאילו דיברת מגרוני /מליבי.. ומעצם הידיעה שאני לא לבד ברגשות הכל כך מטלטלות ומתעתעות.. גם השאלות ששאלת את אודי נמצאות בליבי באופן קבוע : 1. האם מאמינים לי שאני אכן מרגישה את שאני מרגישה ?.(נשמע הזוי אך זה מה יש...) 2.האם השתגעתי ??האם אני משוגעת ??נורמלית ??? שהרי אני מרגישה שאני שונה /חריגה.. לפעמים אני מנסה לנחם את עצמי באומרי לעצמי :זה בסדר את הרי אומן..ולכן זה מותר... בלב אני יודעת שאני מנסה להרגיעה את ההרגשה ש"משהו לא בסדר אצלי "... תודה על שכתבת את שכתבת..שיכולתי לראות שאני לא לבד... תודה !

אכן , מסתבר שאנו נרגעות מהידיעה שאנו לא חריגות-מיוחדות כפי שחשבנו.. ואולי אנחנו הרוב ו"השפויים"הם החריגים?? (: ועכשיו ברצינות.. מבינה שזה מרגיע לדעת שיש עוד כמוך ושאת לא היחידה.. גם אותי..אבל ברמה המעשית זה לא עוזר לי להתאזן- להתאפס ולהימנע מהמעברים הקיצוניים האלה.. אולי אפשר להחליף בינינו דרכים / טיפים להקלה ולהפחתת העוצמות..(?) ותמיד את מוזמנת להגיב,