חוסר התמודדות פנימית

בת 26, ויש לי בעיה שמציקה.. הייתי רוצה למצוא טיפול מתישהו אבל לא מגיעה לזה. אני לא יכולה להיות לבד. הורי התגרשו כשהייתי בת 12, אבי פשוט קם ועזב, עד היום איני בקשר טוב כלל איתו. יש לי חרדת נטישה ופחד נוראי להיות לבד שגורם לי לוותר על עצמי. יש לי גם חרדה חברתית לא קלה, מה שגורם לי לא להצליח לרכוש חברים טובים וכל זה גורם לתחושת בדידות נוראית שאין אף אחד בכלל. ככה יוצא שכשאני במערכת יחסים, למרות שאיני אוהבת את האדם שאיתי, קשה לי לעזוב, קשה לי להיות לבד. אין לי את מי לשתף ועם מי לדבר ויוצא שבן הזוג ממלא לי את החללים האלה. בשמונה-תשע השנים האחרונות מעולם לא הייתי יום אחד שלא בקשר. כל הזמן אני יוצאת ונכנסת מקשרים ארוכים בממוצע 2 וחצי-3 לקשר. הקשרים אצלי כמובן מתחילים בחפיפה בין אדם אחד לשני, כשיש לי מישהו חדש שנותן תחושת רצינות והתחייבות- עד שאני מבינה מהר מאוד שוב שזה לא זה ולא יכולה לצאת מהקשר.. אני כבר עייפה מהמצב הזה, רק מרצה אחרים ולא את עצמי, ואם אעזוב אותם אשתגע עם הבדידות שלי. אין לי חברה אחת קרובה בכלל, הקשר עם משפחתי ממש לא טוב, אפילו התקשורת עם אימי לא טובה ממש ואין הרגשת חום וקירבה. אם אהיה רק עם עצמי כל היום לא סביר שאחזיק כך הרבה זמן. בדידות זה לא מצב טוב לנפש. קשה לי לצאת מהלופ הזה, וקשה לי עוד יותר לבקש עזרה שזה נגזרת של החרדה חברתית בין היתר, לא יכולה להרים אפילו את הטלפון לבקש עזרה ולקבוע תור לפסיכולוג/פסיכיאטר. ייעוץ? הכוונה?.. תרופות? :) המון תודה מראש על היחס..