מבינה שפספסתי..

היי אודי, מבינה שסגרת כבר את "הבאסטה".. - הרי גם אתה צריך מנוחה מאיתנו.. אז לכשתענה... - אולי יש לך עצה לבעית קושי בהחלטה??? (ובבקשה אל תצחק עליי)- לא יודעת להחליט אם לסיים את הטיפול הפסיכותרפויטי? אם לסיים רק את הטיפול התרופתי? אם לסיים את שניהם?.. אם לעבור מקום עבודה? אם להחליף מקצוע? אם להחליף מקום מגורים? פשוט לא יודעת!!!!!!!! וזה מטריף ומטמטם ואולי הכותרת כאן למעלה- נכונה לחיי!!!!!!!!!!?

הי מיקה וכולם גם, אפשר להצטרף? יש לי כמה וכמה מחשבות ורעיונות, ואולי תמצאי בהם דבר מה. קודם כל, רציתי להגיד, שיצא לי להקשיב לך בכמה וכמה הודעות. קוראת אותך גם כעת, ומתארת לעצמי את העומס שאת מרגישה על כתפייך. את יודעת, אומרים שיש מקרים שעדיף פרה פרה ולא כל השק ביחד, במיוחד כשהשק כולל החלטות שכל אחת מהן בנפרד אינה פשוטה עבורך. ברוב המצבים גם לא כל כך אפשר הכל בבת אחת... וחשבתי גם על העצה שביקשת. הו, משאלות... איך לפרקים אפשר לראות אותנו, באופן כה נוגע ללב, מביעים משאלה לקבל איזה טיפ-טריק קטן במקומות בהם לעתים נדרש תהליך מורכב שאורך זמן. כמה מתעתע זה יכול להיות. איך זה שדברים מורכבים נראים פשוטים, ופשוטים - מורכבים. ותראי, אני מנסה להיות זהירה משום שאיני מכירה מספיק, כי ייתכן שישנן תוכניות או פטנטים שמתאימים ודוחפים מהר יותר או מניעים מתוך מצב נטוע. אבל האם הם מחזיקים מים? תלוי למי. תלוי מתי. כל כך אינדיבידואלי. בכל אופן, ככל שאני מבינה, החלטה היא קטע מורכב לכולם. לאנשים מסוימים, במצבים מסוימים ובתקופות מסוימות - מורכב עד כדי "שיתוק", או שתמיד מכאיב יותר ביחס לאחרים. מאמינה שבין השאר, הבנה עמוקה שאינה דקלום בלבד, עשויה לעזור ולמתן. בהנחה שמשתמשים בכלים באופן בונה. את יודעת, נראה לי שאפשר להתייחס ל אי-החלטה כאל סוג של החלטה (הייתי קושרת לכך חרדות של איבוד שליטה/אחיזה). אי-החלטה משמע כוח שמושך לשהות בקיבעון ולא לשנות. המקום לא חביב, די ריק, אבל, לפחות, מוכר. רק מה, (ואיני מחדשת) יש דברים שמשתנים, מוגבלים או חולפים ולא בשליטתנו. זמן. והרבה פעמים עקב כך נוצרת תחושת הפספוס. לדעתי, כדאי לבדוק עם עצמנו אם לפעמים יש נטייה לקפוץ לקצה, ולראות בהחמצה קטנה ואפילו בת תיקון תמונה של פספוס עצום ומייצג של הכל-הכל מבלי למנות בכלל כל הישג. מן אובדן כללי. אולי אפשר גם לנסות להבחין אם חלקם של הניסיונות שבכל זאת מתבצעים נופלים בנישה שבה מראש סיכויי ההצלחה אינם גבוהים במיוחד. ורציתי להציע רעיון נוסף - אולי יש סוג מסוים של ריגוש בהססנות הזו, ב'ישיבה על הגדר', על הגבול. משום שבאופן זה אפשר לדמיין כאילו כל המצבים יכולים להתקיים בה בעת. אפילו מצבים מנוגדים וסותרים או מרחיקי לכת לכאן ולכאן. מן 'להחזיק בחבל משני קצותיו'. ככה נמנעים מהתמודדות עם חלקיות ופשרה, לא נפרדים, ונמנעים מקבלת טוב ורע יחדיו. טוב עם המשקל שלו ורע עם המשקל שלו. באחד מהעצים של לא מזמן, שוחחת עם אודי על ראייה קטסטרופלית. רציתי להתייחס אליו ולהוסיף, שכפי שאני מבינה, לראיית שחור-משחור יש משלים אידיאלי הפוך. בן צמד. כלומר, אם את מדברת על אסון קיצוני, או ייאוש מובנה במערכת, כנראה שיש שם גם פנטזיה על דיוק פלאי, תקווה או נס גדול של שלמות והבראה (גם אם כמעט ולא ניתן לשמוע את הקול הזה והוא נקטל במהירות הבזק). הם באים ביחד. לגבי הטיפול - מקווה שהוא יכול לעזור במיתון גל הפספוסים. ואם, נגיד, את מצליחה ללמוד להתמקד פחות בכעסים וההאשמות על מה שהלך כבר (כעסים כאלה גוזלים המון אנרגיות) - גם מתפנים משאבים ויש סיכוי גדול יותר שתצליחי לראות יותר הזדמנויות ולנצל אותן. אם אינך משתמשת (גם) בטיפול רק כדי להוכיח לעצמך ש'הנה עוד דבר שלא סייע ואפשר לבטל', ובכל זאת ניתן לראות לאורך זמן שיש בו גם תרומה ולא מעטה - נראה לי שאז שווה להמשיך. טוב, זה דבר לבחון בתוך הטיפול. אולי כדאי לנסות גם לחשוב מה את מפנטזת שיהיה בעבודה החדשה, או במקום המגורים החדש. האם באמת מעבר אמור לפתור איזו בעיה? כי יכול להיות, שמדובר בחלקים פנימיים בך, שאין מה לעשות, לא ניתן להתחמק מהם ותמיד תפגשי ותאלצי להתמודד איתם בכל מיני אופנים ובכל מקום. ממה שמוכר וידוע לי, הטיפול יכול לסייע לך בהדרגה לקבל חלקים בך, ופחות להשקיע בהתקפה שלהם. מניחה שאז, בהיות הציפיות מכוילות יחסית, צנועות יותר, תוכל להיות הקלה ובהירות לגבי החלטות בצמתים. כפי שכבר הזכרתי קודם, כנראה שיהיו נושאים שתמיד יהיו קשים יותר להתמודדות ביחס לאחרים. תמיד. כן, זה עצוב קצת, ואולי גם לא הכי פייר... זה מה יש... לדעתי, גם לעיתוי של קבלת ההחלטה יכול להיות משקל משמעותי. למיטב הבנתי, אותה בחירה ממש יכולה להיות בונה אם באה ממקום אחד, או לעבוד בשירות ההרס אם באה ממקום אחר. ובכל אופן, בסופו של דבר גם על רמת הדיוק שבעיתוי צריך להתפשר. בהתאם למגבלות המציאות... וד"א, גם כשיודעים את כ-ל זה אנחנו לא חפים מהתנגדות. זו יכולה להיות חתיכת עבודה של פיצוח, שדורשת התמדה בטיפול (אם בחרת בטיפול עומק). וכנראה שגם אומץ. ממני, סוריקטה