שאלה על החיים בשולי החיים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכולם, שאלה קטנה על החיים - מה עדיף לדעתכם - לחיות בשולי החברה, ולעבוד בעבודות שגובלות בפשע, כמו נערת ליווי, או לשהות בבית משוגעים לתקופה של שנים ארוכות? זאת בהנחה שהמצב הנפשי הוא כתוצאה מחולשת אופי ותסביכים נפשיים, ולא מחלת נפש - כמו סכיזופרניה, למשל. וזאת בהנחה שעובדת סוציאלית תעלה בפני את שתי האופציות...
היי מירב. אני ממש לא חושב שיכול להיות מצב בו יש רק את 2 האופציות שהזכרת מכיוון שגם אדם ללא כל השכלה יכול ללכת ולעבוד בעבודות לא מאוד מושכות אולי אבל לא כאלה שגובלות בפשע,למשל ניקיון,עבודה משרדית של סריקת מסמכים או משהו כזה,מלצרות...יש הרבה אופציות לא מאוד מושכות אבל כמובן שהן יותר טובות מלהיות נערת ליווי. בנוגע לחולשת אופי ותסביכים נפשיים אפשר ללכת לטיפול ואם ממליצים לך(אנשים מומחים:פסיכולוג/פסיכיאטר) ללכת ל"בית משוגעים" לזמן מה אז אולי זה כדאי בהנחה שזה יגרום לך להרגיש יותר טוב בעתיד.בסה"כ שם ידאגו לך וכנערת ליווי לא. לא ממש הבנתי למה שעובדת סוציאלית תעלה בפנייך אופציה לעבוד בעבודות שגובלות בפשע אבל מקווה שעזרתי.
הי MERAV, הפנטזיה שלך מצביעה, בעיניי, על תפיסה קיצונית שיש בה קושי / חוסר מסוגלות לקבל חולשה ומוגבלות באשר היא (מי שחלש, נכה או מוגבל אין לו בכלל מקום בחברה); וגם על קושי גדול לקחת אחריות הן על הגוף והן על הנפש (להיות זונה, שלכל אחד יש היתר להשתמש בגופה, כאילו היית נטולת רצונות ורגשות ללא גבול, או, להיות זרוקה על כל משקלך ולחיות בבידוד ללא אינטראקציות ומחויבויות סוציאליות). יש קשיים אדירים, אבל לדעתי, יש גם איזו הפקת הנאה גרנדיוזית שכזו לבחור לשים את עצמך במקומות המושפלים והנרמסים הללו. צורך בבריחה קיים ומובן, אבל אי אפשר למחוק או להשליך רגשות (גם דיסוציאציה או מעין איבוד הכרה רגשי לא באמת עושים את זה); גם אי אפשר לחיות ולא לגעת לגמרי במציאות. חוצמזה, שככל שמנסים יותר להיתלש ולהיוותר צף מעל הקרקע, כך מכת מציאות גם כואבת יותר וההתמודדות הופכת סיוטית יותר. כל הסיטואציה, ובפרט דמות העובדת הסוציאלית שבראת, הן די קריקטוריסטיות בעיניי. בעצם העובדת סוציאלית פה היא הפוכה ממה שהיא אמורה לבטא ולייצג באמת, והוא המקום התומך והעוזר שאיתך, לצידך ובעד צמיחתך. בחרת ליצור אותה די נאצית. נעדרת כל רוך או אמפתיה. יהירה. מלאת זלזול ובוז לבן אנוש. האופציות שהיא מציעה הן אופציות של מוות והרס ללא עתיד או משמעות. אנא. אולי אפשר לתת להאמין קצת יותר? להסכים לראייה פחות צרה וחד ממדית? אני מקווה שעם הזמן תוכלי לזכות ליותר כבוד והערכה עצמית. עצמך ומולך, גם אם חוויות החיים שנחשפת אליהן על שלביהן הראו לך משהו שונה. סוריקטה
אוי,אין אופציה שלישית?
שלום מרב, איזו תשובה את מעדיפה? ולמה אלו שתי האופציות? וממתי מאשפזים בבית משוגעים לשנים ארוכות מישהו שאינו חולה במחלת נפש? (גם אז, מעטים המקרים שמדובר בתקופה ארוכה. הנטייה היום היא לשחרר כמה שיותר מהר). נראה לי שאת עושה לעצמך "חיים קלים" ומחפשת לגיטימציה לאורח חיים שאינו בריא ואף מזיק. אני משער שאם יעלו האופציות, הן לא יהיו אלו שאת מעלה כאן, או לפחות לא רק אלו. טפלי בעצמך, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
